שיעור בוקר 29.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 472, "מאמר לסיום הזוהר"

1. "אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת, תורה ומצוות, שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם, בכרך הראשון, עי"ש באות ל', ל"א, ואין להאריך כאן.

ומה הם מעלותיו, של אותו האדם, שזכה לדביקות השי"ת?

הן אינן מפורשות בשום מקום, אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבאר הדברים שבמאמרי, אני מוכרח לגלות קצת, לפי מדת ההכרח. ואסביר הדברים בדרך משל.

הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר.

לפי המשל הזה, יש להבין ג"כ מעלת האדם, שזכה להדבק בהשי"ת. כי כבר הוכחתי (ב"הקדמה לספר הזהר", אות ט', ובפרושי להאדרא זוטא), שהנשמה היא, הארה נמשכת מעצמותו ית'. והארה זו, נפרדה מאת השי"ת, ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל. כי אותה מחשבת הבריאה "להנות לנבראיו", בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה. ושינוי צורה זו של רצון לקבל, הפריד אותה הארה מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין כאן המקום להאריך בזה.

היוצא מזה, שכל נשמה, היתה מקודם בריאתה, בכלל עצמותו ית'. אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה, שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה, ונפרדה מהשי"ת, שכל ענינו הוא רק להשפיע. כי שינוי הצורה, מפריד ברוחניות, כמו הגרזן בגשמיות, כמבואר לעיל.

ונמצאת הנשמה, דומה עתה לגמרי, למשל האבר, הנחתך מהגוף ונפרד ממנו, שאעפ"י שמקודם הפירוד, היו שניהם, האבר עם כללות הגוף, אחד. והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה. אבל, לאחר שנחתך האבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות. וכבר, אין אחד יודע מחשבותיו של השני, וצרכיו של השני. ומכל שכן, אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העוה"ז, נפסקו כל הקשרים, שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברך. וכמו שתי רשויות נפרדות הם.

ולפי זה מובנת מאליה, מעלת האיש, שזכה שוב להדבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם השי"ת, עי"ז שבכח התורה והמצוות, הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השוה את הצורה ליוצרה, נמצא ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף.

אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם, שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל.

ואז מקויים בו הכתוב: "דע את אלוקי אביך". כי אז זוכה לדעת השלמה שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה."

תלמיד: כתוב פה ששינוי הצורה גורם לפירוד ברוחניות.

כן.

תלמיד: למה זה נחשב לפירוד?

כי ברוחניות הכול לפי השתוות הצורה, השתוות התכונות. זה המרחב הרוחני. יש רצון לקבל ויש רצון להשפיע, שניהם הפוכים ולפי מידת ההפכיות הם מתרחקים או מתקרבים.

תלמיד: אבל אם יש צד שהוא משפיע וצד שמקבל, למה הם מתרחקים? הם צריכים להתקרב דווקא.

לא, הם לא נמשכים זה לזה אלא רק לפי ההשתוות ביניהם. תבין חוק. ישנו כוח שנקרא השפעה, אהבה וישנו כוח שנקרא אהבה עצמית, שנאה, שנאת הזולת ואז הם רחוקים זה מזה, ויכולים להתקרב במידה שאחד מהם משתנה או שניהם משתנים אחד לקראת השני.

תלמיד: אני מבין את ההיגיון אבל בפועל אני רואה מצבים שיש מישהו שרוצה לתת ויש מישהו שרוצה לקבל, יש פה חיבור, מתחברים ביניהם, יש להם אינטרס משותף, אחד רוצה לקבל אחד רוצה לתת. יש מקום מפגש.

נכון, אבל אנחנו מדברים על ההתקרבות לפי התכונות. לפי התכונות בזה הם לא מתקרבים, אלא ההתקרבות כאן היא לפי הנותן והמקבל כדי שהמקבל יקבל מהנותן. זה משהו אחר לגמרי. זה כמו שתינוק פותח פה ואמא נותנת לו, איזה תענוג הוא נותן לה, אבל הוא לא מתכוון לתת לה תענוג.

זאת אומרת לפי הקרבה הרגשית יש בהם קרבה רגשית, תינוק צריך את אמא, אמא צריכה את התינוק. עכשיו, אמא רוצה מתוך אהבתה הטבעית לתינוק לתת לו, הוא רוצה מאהבה הטבעית למילוי לפתוח פה והיא ממלאה אותו. אבל הוא לגמרי לא דומה לה. הוא לא עושה את זה בשבילה, כדי להנות לה, היא בצורה טבעית רוצה למלאות אותו כי הטבע מחייב אותה, כך היא גורמת לעצמה תענוג.

תלמיד: אז אנחנו יכולים להגיד שבתוך הרצון של ההשפעה יש מעֶבֶר לרצון לקבל של הקבלה עניין של ההשתוות צורה?

בחיים שלנו אין רצון להשפיע, רק רצון לקבל. אפילו שאתה רואה פעולות השפעה, הן במהותן לקבל.

תלמיד: לרצות להיות דומה לבורא בתוך הרצון לקבל, זה חלק מהרצון לקבל?

לא, אתה לא יכול ברצון לקבל להיות דומה לבורא. במה? אם אין לו רצון לקבל איך תדע באיזה רצון לקבל לבורא? רק אם אתה תקבל כוח נוסף שהוא למעלה מהרצון לקבל, שהוא יעשה צמצום על הרצון לקבל, שהוא מפסיק לעבוד עם הרצון לקבל לפי איך שהרצון לקבל רגיל, ומתחיל לעבוד עימו בצורה הפוכה, זאת אומרת הרצון לקבל יקבל אבל אך ורק לפי הכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת שעכשיו הכוונה תנהל את הרצון לקבל. לא התענוג, לא ההזדמנות אלא כוונה.

שאלה: והכוונה זה מה שבא מלמעלה?

הכוונה זה למעלה מהרצון לקבל, זאת אומרת עוד סיבה. לא סיבה שנמצאת בתוך הרצון לקבל אלא סיבה שנמצאת למעלה מהרצון לקבל. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אם הרצון להתאחד עם הבורא הוא לא חלק מהרצון לקבל, מהי הנקודה שבלב?

לא, רצון לקבל זה רצון לקבל, זה החומר של הבריאה, הוא "לא יגונה ולא ישובח", זה החומר, אתה לא יכול להגיד עליו שום דבר, כך הוא נברא, זהו. רצון לקבל אם הוא חושב רק על עצמו בניגוד לאחרים, הוא נקרא אגו. הרצון לקבל שמקבל מלמעלה יכולת להשפיע, זאת אומרת לעבוד עם הרצון לקבל שלו בניגוד לרצון הטבעי ליהנות אלא להנות לשני, לזולת, זה נקרא "רצון להשפיע".

מתי הוא יכול להתנהג כך? כשלנותן יש בעיניו חשיבות יותר גדולה מעצמו. שאני מעריך אותך יותר מעצמי אז אני יכול במקום לקבל לעצמי, לתת לך. לזה צריכים כבר לקבל כוח מלמעלה, כוח השפעה.

ברוחניות יש לנו בזה בעיה גדולה. בעולם שלנו אני יכול לעשות את זה אם אני אראה שהוא יותר גדול, יותר חשוב, יותר חזק, ואני תלוי בו, אז אני מוכן לעשות לו, אבל ברוחניות זה נסתר. אז איך אני עושה את זה? למה זה נסתר? כי בגשמיות אם אני רואה שהוא יותר חשוב, יותר גדול ואני עושה עכשיו במקום לקחת לעצמי להשפיע לו, אני עושה את זה גם מאותו רצון לקבל שלי, שאני מרוויח, כדאי לי לתת לו, לאותו האגו.

כדי להשפיע, באמת להשפיע, לא מטעם האגו, לא מטעם הרצון לקבל שלי, אני צריך כך, א' שאותו האובייקט, למי שאני רוצה להשפיע יהיה נסתר, אני לא אגלה את החשיבות שלו. כי אם אני אגלה זה יהיה חשוב לרצון לקבל שלי, אז ודאי שאני אתן. כמו בעולם הזה. זה א.' וב' שאני אקבל כוח לזה. חוץ מזה שהוא נסתר שאני אקבל כוח להשפיע לו למרות שבאגו שלי אין לי לזה שום חשיבות.

יש כאן שני תנאים, תנאי שהוא נסתר, יש כאן שעוזרים לי מלמעלה ואחר כך אני צריך בעצמי לעשות הסתרה. בזה שמסתיר פניו משה הוא "זכה לתמונת ה' יביט"¹. זה דבר אחד. דבר שני, אני צריך לקבל מלמעלה כוח השפעה. ואז יש לי אפשרות להשפיע לבורא. שהוא בעיניי, בעיניים הגשמיות שלי, לא חשוב. אני לא רואה בו שום חשיבות. שום דבר. אני רואה את כל העולם כיותר חשוב ואת עצמי יותר חשוב, ואז אני יכול לקבל כוח השפעה מהטבע שנקרא אמונה למעלה מדעתי. כוח השפעה למעלה מדעתי. ואז אני יכול להשפיע. זה ממש נס מהשמיים.

שאלה: מה התפקיד של הקבוצה בשני התנאים האלה?

בלי קבוצה אני לא יכול לפתח כוח השפעה. פשוט מאוד. אין לי שום אפשרות. בלי קבוצה נשאר "אני" כאגואיסט בהמה וזהו. אין לי לא דוגמה מה לעשות, אין עם מי לעשות פעולות השפעה, אין ממי להתרשם, לספוג גדלות הבורא. שום דבר. בלי קבוצה אני נמצא בלי אמצעי לגשת לבורא. קבוצה היא תמיד נמצאת ביני לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שהיא אמצעי? איך אפשר להשתמש בה שזה לא יהיה שוב לרצון לקבל?

קבוצה היא אותה תבנית של עשר ספירות שעל ידה או בה אני מגלה את כל העבודה הרוחנית שלי. כל העבודה רוחנית שלי היא לחבר אותם יחד לפרצוף אחד שהבורא ימלא את הפרצוף הזה. עד כמה שהפרצוף הוא יהיה הומוגני, זאת אומרת, מחובר, יפה, נכון בכל הרצונות, בכל הכוונות שלו, אז הבורא יתגלה בו כמילוי, כנרנח"י.

תלמיד: מה עושים? איך נכנסים בקבוצה?

מה עושים? מתחילים לעבוד. תקרא מאמרי רב"ש מהראשון עד מספר עשרים. כרך ראשון של הרב"ש, עשרים המאמרים ראשונים.

קריין: אנחנו בעמוד 473, טור ב', דבר המתחיל "וזה שאמר".

"וזה שאמר ר' מאיר: "כל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי וטעמי התורה, ונעשה כמעיין המתגבר". דהיינו, כמו שאמרנו, שע"י העסק בתורה לשמה, שפירושו, שמכוון לעשות נ"ר ליוצרו, בעסקו בתורה, ולא לתועלתו כלל, אז מובטח לו להדבק בהשי"ת, שפירושו, שיבוא להשואת הצורה, שכל מעשיו יהיו לתועלת זולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, דהיינו ממש כמו הקב"ה, שכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהיטיב לזולתו, שבזה חוזר האדם להדבק בהשי"ת, כמו שהיתה הנשמה מטרם שנבראה.

ולפיכך זוכה לדברים הרבה, וזוכה לרזי וטעמי התורה. כי כיון שחזר ונתחבר עם השי"ת, הוא חוזר ויודע מחשבותיו של הקב"ה, כמשל האבר, שחזר ונדבק בגוף. ומחשבותיו של הקב"ה, נקראות רזי וטעמי התורה. הרי, שהלומד תורה לשמה, זוכה שמתגלים לו רזי וטעמי התורה. ונעשה כמעיין המתגבר, מחמת ביטול המחיצות, שהפרידוהו מהשי"ת, שחזר להיות אחד עמו יתברך, כמטרם שנברא.

ובאמת, כל התורה כולה, בין הנגלה ובין הנסתר, הם מחשבותיו של הקב"ה, בלי הפרש כל שהוא. אלא הדבר דומה לאדם, טובע בנהר, שחברו זורק לו חבל, כדי להצילו. שאם הטובע תופס את החבל, בחלקו הסמוך אליו, יכול חבירו להצילו, ולהוציאו מן הנהר.

אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב"ה, היא בדומה לחבל, שזרקו הקב"ה אל בני האדם, להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה. ולא עוד, אלא אפילו, שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה, הוא ג"כ מקובל להקב"ה, כמ"ש: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

ולפיכך, תורה ומצוות - קצהו של החבל, שאין אדם בעולם, שלא יוכל להחזיק בו. ואם תופס בו בחזקה, דהיינו שזוכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה, דהיינו לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אז התורה והמצוות מביאים אותו להשואת הצורה עם הקב"ה, שהוא סוד ולדבקה בו כנ"ל, שאז זוכה להשיג כל מחשבותיו של הקב"ה, הנקראות "רזי תורה" ו"טעמי תורה", שהם כל שאר החבל, שאין זוכה בו, אלא אחר שבא לדביקות השלימה, כנ"ל."

שאלה: איך אנחנו עוברים מדבקות בין החברים בעשירייה לכוונה על מנת להשפיע לבורא?

זה קל מאוד. אם באמת ישנה דבקות, שדבקות היא על ידי הכוונה על מנת להשפיע זה לזה, למעלה מהרצון לקבל הפרטי של כל אחד, אז במידה שאתם מתייחסים כך כל אחד בשווה לכל העשירייה, אני לתשעה החברים שלי מתייחס כך שאני נכנע כלפיהם, אני עושה הכול כדי להיות איתם יחד בחיבור אחד, כדי לגרום להם כל טוב והתקדמות רוחנית, כדי לשמור על זה שחשיבות הבורא הוא יהיה בחברה ממש במעמד הכי גבוה שאפשר, אם כך אני עושה, אני כבר מגיע דרך היחס שלי לקבוצה להשתוות, להזדהות עם הבורא.

רק אני עושה את זה דרך היחס שלי לחברים. דרך הכלים. אבל מהכלים האלה אני מגיע להזדהות עם הבורא. אני לא צריך לעשות עמו כביכול עוד איזו פעולה. מספיק לי את זה לעשות כלפי החברים ובתוך החברים אני מתחיל לגלות את התכונה הזאת של החיבור, של האהבה, שזה נקרא בורא. הבורא זה סך הכול מה שאני מרגיש בתוך החברים. זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת"².

שאלה: בחלק הראשון דנו ביחסים שלי עם בעל הבית. איזה חשבונות אני עושה עם הכוח הזה, כוח האהבה שאני מגלה בין החברים, או שזה חשבון שאני עושה ביחס לאיזה בורא, או יחס לחבר קונקרטי, או ביחס לכל החברים. כלפי מי אני עושה את החשבון הזה?

בקבוצה אני עושה חשבון עם כל אחד ועם כולם יחד. אני לא יכול לעשות חשבון עם הבורא. אני מקבל הבחנות, דרישות, חוקים, ידיעות מהמקובלים, מהספרים, מהמורה. משתדל לממש את זה בקבוצה. כתוצאה מזה אני מגלה את הבורא בתוכה. ככה זה.

שאלה: למה בעל הסולם אומר שכל אחד יכול לתפוס את החבל? הרי יש כל כך רבים שאיבדו את הטעם ולא רוצים להחזיק בחבל כלל?

הם לא רוצים לתפוס את החבל. הוא התחיל מההנחה שכל אחד יכול לתפוס. נכון. החבל נמצא ליד כל אחד. ממש ככה ליד האף שלך ואתה לא רוצה להסתכל עליו. כי "לתפוס את החבל" זה נקרא שאתה הולך עכשיו להתקרב לקבוצה, ואתה עכשיו הולך למסור את עצמך אליה, להתאבד בה. ממש. להיטמע, להתכלל. ואת זה לא רוצים.

אדם מוכן לעשות כל מיני פעולות לבד והוא חושב שהפעולות האלה הן עוזרות לו. ואנשים נמצאים בזה עשר, עשרים ושלושים שנה, ואפילו ארבעים שנה. עד שהם על ידי כל מיני מאמצים שלהם מגיעים למצב שהם מסכימים. זאת אומרת, מגיע להם כוח מלמעלה והם מוכנים בכל דבר להכניע את עצמם, להרכין את ראשם ולהתכלל בעשירייה, כמו רבי יוסי בן קסמא. ככה. לעשות הכול רק כדי להתכלל. כל דבר למכור כדי לקנות חברה.

וזו בעיה גדולה מאוד. כי כאן צריך להיות כוח ברור, ביקורת, התמדה מאוד קשה. אדם צריך להיות כאן מאוד מאוד ישר עם עצמו ועם החברה, מאוד ישר, האם לא מרמה אותם, האם עושה, לא עושה משהו על החשבון הפרטי שלו. אלה דברים מאוד מדויקים.

שאלה: הוא כותב "באמת כל התורה כולה בין נגלה ובין הנסתר הם מחשבותיו של הקדוש ברוך הוא בלי הפרש כלשהו.". מה זה מחשבותיו של הקדוש ברוך הוא, כל התורה?

המחשבות של הבורא זה חוקי המערכת השלמה או התורה. האור העליון שממלא את הרצון לקבל ומסדר אותו לפי התכונות שלו, כי ברא אותו כך.

תלמיד: איך אדם צריך להבין את כל החוקים, המחשבות של הבורא?

האדם שעובד על תיקון הרצונות שלו בעל מנת להשפיע, הוא לאט לאט מתקן את הרצונות שלו, הפעולות שלו בעל מנת להשפיע ובזה הוא מקיים מצוות, מה שנקרא. התיקון של הרצון בעל מנת להשפיע נקרא "קיום מצווה". יש לו סך הכול מספר מוגבל של פעולות כאלה בעל מנת להשפיע, או מספר מוגבל של מצוות, שעל ידי זה הוא מתקן את הכלי שלו כולו. הוא מתקן שם את רשת הקשר בין כל חלקי הנשמה. סך הכול יש לך תרי"ג פלוס שבע, תר"ח פעולות, תר"ח רצונות.

שאלה: הכול עבודה בקבוצה?

לא. יש חלק בין אדם לחברו, יש חלק אדם למקום. יש חלק שדרך הקבוצה לבורא, אבל דרך הקבוצה, כי זה הכול מתוך המערכת הזאת. יש פעולות שאתה מתקן את המערכת עצמה, הכלי, ויש פעולות שאתה ממלא את הכלי בבורא, מגלה אותו שם. לכן יש מצוות בין אדם לחברו, מה שנקרא ל"חברים", זאת אומרת, לרצונות השונים. ויש מצוות בין אדם למקום, שאתה כבר מתחיל למלאות את הכלי. אבל בכל חלק יש כאלו ויש כאלו.

שאלה: האם אפשר להגיד שהאבר שנחתך מהגוף, הוא מזהה שהוא נחתך מהגוף. הוא רוצה שכל החלקים יבואו יחד אתו ויתחברו לזה שהוא גילה שהוא נחתך מהגוף? כול עוד הוא לא אוסף את יתר החלקים הוא לא יכול להרגיש את הבורא.

לא עד כדי כך. נותנים לו את זה בהדרגה.

תלמיד: האם יכול אותו האבר לבקש שפה איך לגשת לחלקים האחרים?

הכול תקבל. כל ההדרכה תקבל אם תרצה באמת להיות בפעולות כאלו.

תלמיד: וקודם כל נדרשת ההכרה שהוא חתוך מהגוף. יש גוף שלם ואנחנו חתוכים ממנו.

נכון. זו חובה שיהיה. הרגשה שהוא לא נמצא ברוחניות חייבת להיות.

שאלה: יש תהליך של גלגולים שלא בשליטתנו. יש תהליך של התבוללות של היהודים שהלכו לצפון אפריקה, אמריקה.

אנחנו לא אחראים ולא מסוגלים לנהל את הפעולות הכלליות, זה לא ענייננו, כי כך האדם הראשון, הנשמה הכללית, מיתקנת. אני לא יכול להשפיע שום דבר על האבולוציה הכללית. אבל אני משפיע על התהליך, ועושה אותו לטובה ועושה אותו יותר מהיר בהשתתפות הנכונה שלי.

תלמיד: יש כמה תהליכים, למשל התהליך שאנחנו עושים ב"בני ברוך". אבל בכל העולם יהודים שעושים עלייה, משתלבים בכל הרמות של היהודים שאתה מדבר עליהם, בחברה או שמגיעים לפה.

מה אכפת לי מה הם עושים, ואפילו מה שהיהודים עושים. אכפת לי עד כמה אנחנו מממשים את תהליך תיקון הבריאה. ומה שעושים שם כל מיני עמים ומיליארדי אנשים שמתעסקים בזה כמו ילדים, בונים משהו מחול בארגז החול, זה לא מעניין אותנו. אנחנו רוצים לקשור את העולם הזה על ידי הכוונה לכוח העליון. אך ורק על ידי הכוונה. לכן כל העבודה שלנו צריכה להיות באמונה למעלה מהדעת.

זה שהם יעשו כל מיני פעולות גשמיות, זה לא ישנה שום דבר במציאות. זה רק כדי לגרום לבני האדם הכרת הרע. מה שהם עשו, שום דבר לא עזר להם, זו דרך ייסורים. אלא עד כמה שאנחנו יותר מהר נביא לעולם את הכרת התיקון, שזה כוונה למעלה מהדעת, בזה אנחנו נשנה את העולם. כל היתר זה רק כדי לגלות את הרע.

תלמיד: משימה יומית. בהמשך למשימה שקבלנו מרב בסוף החלק האחרון. לברר בעשירייה במהלך היום את צורת היחסים בינינו לבין בעל הבית לפי דוגמת המסעדה. איך זה מקובל בכלים דעולם הזה, איך זה בכלים דהשפעה ברוחניות ?

(סוף השיעור)

---

1. "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט" )שמות ג', ו'(.↩

2. "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', פרק ד', י"ג(.↩