שיעור בוקר 26.06.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 177, אות ס'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 177, "פתיחה לחכמת הקבלה" אות ס'.

התחלנו ללמוד את הענין של צמצום ב'. וכאן אסור לנו למהר, כי אנחנו צריכים להבין מה העקרונות כאן. איך מרצון להשפיע של הבורא ומנקודת הרצון לקבל שהוא ברא יש מאין התפתח הרצון לקבל הזה על ידי הרצון להשפיע, שזה נקרא האור, והרצון לקבל הפך להיות לכלי, למשהו שמקבל את האור, נהנה ממנו, קולט אותו, ממש שותה אותו, בולע אותו לגמרי, עד כדי כך שהאור ממלא את הרצון לקבל, האור מפתח את הרצון לקבל מנקודה למימד אינסופי.

זאת אומרת, הרצון לקבל הוא נקודה סך הכול, אבל מתוך האור שנכנס, הרצון לקבל בעצמו נפתח ונפתח ונעשה ממש אינסופי. זאת אומרת, כל הרצונות, כל התכונות, כל הכוחות שישנם ברצון להשפיע של האור הם הפכו להיות, על ידי הנקודה הזאת, לההפך, לרצון לקבל בכל מיני אופנים, גדלים, נטיות וכן הלאה.

אנחנו רק צריכים להבין עד כמה שזה ההיפך, הנקודה הזאת רק הפכה את הרצון להשפיע שבאור לרצון לקבל שבתוך הנקודה הזאת. בעצם הנקודה הזו זה עיקרון, זה מוח, זה פקודה. זה אפילו לא רצון לקבל, זו איזו פקודה, שהרצון להשפיע של הבורא הופך להיות לרצון לקבל שבנברא. ואז הנקודה הזאת מקבלת צורה הפוכה מהאור, ולכן נקראת "מלכות דאין סוף".

זאת אומרת, כל מה שיש במלכות דאין סוף זה כל מה שיש באור האין סוף, רק בצורה הפוכה. ואז הם ממלאים זה את זה, זה דבר מאוד מיוחד. אבל בזה הרצון לקבל מקבל את כל מה שיש באור וזהו. ונעשה כאן, כמו שאנחנו לומדים, עניין הבושה. הוא מתחיל לגלות שהוא הפוך מהבורא, וההפכיות הזאת היא הפכיות סופית, אינסופית, אני לא יודע איך להגיד. הוא פשוט רואה שחוץ מהנקודה הראשונה שקיבל מהבורא, שהוא הפוך מהבורא, הנקודה הזאת הפכה את כל התכונות של הבורא לההיפך, לרצון לקבל, ובזה הוא הפוך.

הוא כאילו קם נגד הבורא, נגד המאציל, בזה שהוא לא מסכים להיות הפוך ממנו. כי התחיל לגלות את הפער שבין תכונת או הטבע של המאציל לבין הטבע שלו. מה הוא יכול לעשות? הוא לא יכול להיפטר מהנקודה העקרונית הזאת שלו, הבסיסית. מה שהוא כן יכול לעשות, בנקודה הבסיסית הזאת זה גם לא על חשבונו, זה על חשבון הבורא, בזה הוא לא מרגיש הבדל בינו לבין הבורא, ממש. זה אני, אבל אני בזה לא הפוך מהבורא, כי אני נמצא בו, הוא ברא אותי, אלא ההפכיות הזאת מגיעה להכרה כשהוא בפועל מתחיל לעשות חשבונות ופעולות הפוכות מהבורא.

ולכן בא כאן תיקון שנקרא "צמצום ב'". מתוך זה שהאור משפיע על הרצון לקבל ובורא את הרצון לקבל על ידי תכונות ההשפעה, ברצון לקבל יש לנו הרגשה מהרצון להשפיע של הבורא והרצון לקבל של הנברא. ולכן הרצון לקבל מתחיל לראות איך הוא יכול להשתמש באותו כוח של הרצון להשפיע שמקבל אותו מהבורא. הרצון להשפיע הוא תכונת הבינה כנגד ד' בחינות דאור ישר. ובחינת בינה שהיא מאותו טבע כמו הבורא, היא מולידה, היא מולידה בחינת זעיר אנפין ומזעיר אנפין מלכות.

זאת אומרת, אם נקשור נכון את תכונות הבינה עם תכונות המלכות, מלכות יכולה לאט לאט לתקן את עצמה ולהשתמש לא בבחינתה, בבחינת הרצון לקבל, אלא שהרצון לקבל שלה ישתמש ברצון להשפיע של הבינה, וכך היא יכולה לתקן את עצמה. זה בעצם העיקרון.

מעל הטבור הכללי, היינו בפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן אנחנו מתקנים רק את החלק העליון של המלכות דאין סוף מפה עד הטבור דגלגלתא. נשאר לנו החלק התחתון דמלכות דאין סוף, שהוא מטבור לסיום הגלגלתא. לתקן אותו אנחנו יכולים רק בתנאי שנביא לשם עוד כוח השפעה. וזה בדיוק מה שקורה. שנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור דא"ק הכללי, והן כן יכולות להוסיף שם כוח השפעה. אני אצייר את השרטוט ואתם תשאלו.

יש לנו גלגלתא (ראו שרטוט מס' 1), הראש שלה עד הטבור, הזדככות, ירידה לחזה. בחזה יש לנו ראש דע"ב עד הפה דגלגלתא, וע"ב מתפשט, מזדכך, יורד עד החזה שלו. פרצוף ס"ג, מתפשט, מזדכך. ראש דגלגלתא זה רשימות ד'/ד', ראש דע"ב זה ד'/ג', ראש דס"ג זה ג'/ב'.

מה קורה לנו בס"ג? יש לנו ג'/ב'. מה זה ג', איזה רשימו דהתלבשות? חכמה. מה זה ב'? חסדים. בהתפשטות טעמים דס"ג, יש לנו ג'/ב'. כשמזדכך הס"ג יש לנו רק ב'/ב', ג' נעלם בטבור. ואז כשהוא מגיע לפה דראש יש בו רשימו ב'/א'. כל הפרצופים הללו יורדים למטה. הפרצופים האלה בזמן הזדככות של טעמים דדס"ג מטבור לפה, סך הכול ארבעה פרצופים, למרות שציירתי חמישה, כי על אחד אין זיווג דהכאה, כל הפרצופים האלה בהזדככות המסך, הם כולם יכולים לרדת למטה מטבור.

למה? כי זה רק אור חסדים, אין בעיה עם אור חכמה, והם כולם נקראים נקודות דס"ג. זה לא פרצוף אחד, זה כל החמישה פרצופים. יותר מחמישה, כי כל אחד מהם בדרך עושה עוד כל מיני [דברים] אבל סך הכול זה נקודות דס"ג.

נקודות דס"ג האלה משפיעים על נה"י דגלגלתא, ממלאים אותם, ונה"י דגלגלתא משפיעים להם בחזרה את העביות שלהם. זאת אומרת, מה שנקודות דס"ג משפיעים זה חסדים, ב', ומה שנה"י דא"ק משפיעים זו עביות, ד'. בדרך כלל מפני שזו עביות כללית אנחנו כך מציירים את זה כאות ד' בדפוס.

שרטוט מס' 1

תלמיד: בפעמים קודמות אמרת שהעביות זה חסדים שעולים למעלה, שהחץ כאילו מתהפך, בגלגלתא.

מה זה חשוב, עולים למעלה, יורדים למטה, אני לא מבין.

תלמיד: המילה חסדים פתאום התהפכה לעביות ד'.

לא, עביות ד' גם הייתה קודם. העביות לא מזדככת, העביות נשארת. זה שגלגלתא עובדת כאן למעלה מטבור בעל מנת להשפיע עם עביות ד' שלה, למטה מטבור היא לא יכולה לעבוד עם עביות ד', אבל העביות נמצאת. זה שאני לא מקבל זה דווקא בגלל עביות ד'.

תלמיד: אני רק זוכר שאתה אמרת שהחץ עולה למעלה וזה גם חסדים, כי הוא לא רוצה לקבל.

ודאי שלא רוצה לקבל, לכן יש בו חסדים.

תלמיד: ועכשיו אתה קורא לזה עביות ד'.

אבל עביות ד' נמצאת שם, לכן הוא לא יכול לקבל. כן, ודאי.

שאלה: אמרת שנעלם הג' מג'/ב'. לאן הוא נעלם ולמה הוא נעלם?

שאלה נכונה. בטעמים דס"ג (ראו קו אדום בשרטוט מס' 2) יש לנו ג' דהתלבשות, ב' דעביות. הוא עושה כאן פרצופים שנקראים טעמים, שורש, א', ב', ג', ד'. מיצה את הכול, מפה דס"ג עד הסיום שלו. גמר, מתחיל אור מקיף, "תקבל יותר", אתה לא יכול. "תשפיע יותר", לא יכול. ומזדכך. כי מלעמוד במקום הוא לא מגיע למטרת הבריאה, וכלפי זה הוא מתבטל, כל אחד מתבטל כלפי זה. ואז הוא מתחיל להזדכך.

כשהוא רק מתחיל להזדכך, בטבור, ממש בנקודה הזאת של הטבור, כשהוא מחליט להזדכך, כבר ג' דהתלבשות נעלמת. כי הוא מתחיל להזדכך מהמצב הקודם. וג' דהתלבשות גם הייתה לו כהתלבשות, הייתה מלווה אותו מפרצוף ע"ב, היא לא הייתה שייכת לס"ג כביכול. ואז נשאר רק ב'/ב', ב' דהתלבשות, ב' דעביות. ב' נשארת, אבל כל הפרצופים האלה זה פרצופים של ד', ג', ב', א', שורש של ב' דעביות, עד שהיא מגיעה לא' דעביות (ראו שרטוט מס' 2).

שאלה: אתמול אמרת שבעצם הרשימו הוא זה שמפעיל את כל המערכת. איפה אפשר לצייר פה את הרשימו?

כל הזמן אנחנו מדברים על רשימות. ד'/ד' גלגלתא, ד''/ג' ע"ב, ג'/ב' זה טעמים דס"ג, ב'/ב' זה נקודות דס"ג. כל הזמן אנחנו מדברים רק על רשימות, כי אם לא רשימות מה יש לך? יש לך אור מופשט וזהו. ומה יש בתוך האור? רשימות, והאור פועל עליהן. וגם אתה כל הזמן נפעל על ידי הרשימות. על ידי הרשימות, אלא מי אתה? רק רשימות מתעוררות כל הזמן.

רשימות זה נתונים, זו מידה, אינפורמציה. לפי מה עובד מחשב? רשימות. אתה מכניס בו חשמל, הוא מתחיל לעבד את הרשימות שבו. רשימות מהתוכנה, רשימות מהנתונים, ואז אתה מתחיל לעבוד. כל דבר בחיים שלנו, די. אן. איי. ((DNA, כל מה שיש, הכול זה רשימות, והאור, כוח שמפעיל אותן, מפתח אותן, ואין יותר כלום. ובין הרשימות והאור נמצא אתה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: עוד דבר שלא הבנתי אתמול בשיעור, אמרת שחסדים יורדים עד למטה, מה זאת אומרת?

לא, הם לא יורדים למטה. רשימות לא יכולות סתם לגרום לאורות שירדו למטה, יש זיווגי דהכאה שנקראים פרצופים דנקודות. כל פעולה חייבת ללכת לאין סוף. זאת אומרת, היא צריכה להגיע מנקודות דס"ג לטעמים דס"ג. ומטעמים דס"ג לנקודות דע"ב, אפילו לאותיות דע"ב, טנת"א אבל בחזרה. ובע"ב לטעמים דע"ב, אחר כך לנקודות דגלגלתא, לטעמים דגלגלתא ומלכות דאין סוף. ואז במלכות דאין סוף נעשה זיווג דהכאה, רק היא נמצאת במגע עם האור העליון.

זו מערכת, רק היא נמצאת במגע עם האור העליון, וכשהיא עושה זיווג דהכאה, היא עושה זיווג דהכאה על הרשימו מה שגלגלתא דורשת ממלכות דאין סוף. והיא עושה זיווג דהכאה עם אור אין סוף ונותנת לגלגלתא. וגלגלתא מתחילה עם הרשימו הזה שהיא עלתה, היא מקבלת מלמעלה כוחות, אורות, והיא עושה זיווג דהכאה, ואז היא מתחילה להתמלאות, וממלאת את עצמה גם למטה מטבור.

זה נקרא שנקודות דס"ג ירדו למטה מטבור. הן לא יורדות מתוך זה שגלגלתא ממלאה אותן. אבל לא מדובר על זה, כי זה יותר מדי, במקום תלמוד עשר הספירות תהיה לנו אנציקלופדיה (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

תלמיד: אז למה סימנת חסדים ב'?

כי זה ס"ג, ב' דהתלבשות. העיקר שעובד כאן זה ב' דהתלבשות. סך הכול איזה חסרונות עולים? אני רוצה למלאות את פרצופי הנקודות. ופרצופי הנקודות, זאת אומרת אפילו גלגלתא, אפילו מלכות דאין סוף, מה היא עושה עכשיו? היא עושה זיווג על חסדים, מה שס"ג דורש. רק אצלה זה מתבטא בחכמה, אבל אין הבדל בין חכמה לחסדים. כי לא חשוב לי אם אתה כמו תינוק דורש מטרנה או כמו הילד הגדול שלי שדורש נניח פיצה. אני יודע שאני צריך לעשות זיווג דהכאה על מה שאתם רוצים, אני פונה למלכות דאין סוף ומבקש. סך הכול מבקשים כוחות, ואחר כך מבצעים את זה כבר לפי הרשימות במקום שצריך.

מה שקורה כאן הוא כך, כל הפרצופים האלה מקבלים תוספת, שזה גם תוספת באור חכמה שהם צריכים להעביר כוח, אבל גם בכל אחד מהם גדל החסדים. בקיצור, גלגלתא שהיא עכשיו ממלאת את עצמה על ידי מ"ן מנקודות דס"ג, היא ממלאת את עצמה למטה באורות חסדים, מה שהס"ג בחיסרון שלו דורש ממנה. כל החסרונות בסופו של דבר עולים למסך שנמצא במגע עם אור אין סוף בראש דגלגלתא, ואז גלגלתא ממלאה את עצמה.

אתם יכולים לשכוח את זה, לא נורא, העיקר שנקודות דס"ג כולן יורדות, והרבה נקודות, כמו שציירתי חמישה פרצופים יורדות למטה. ואז הן מתערבבות עם נה"י דא"ק. מה זה, מתערבבות עם נה"י דא"ק? בגלגלתא היו חסדים, על ידי זה שס"ג מבקש מגלגלתא תוספת חסדים, זה כבר חסדים אחרים, גלגלתא עושה על זה זיווג דהכאה ומתפשט בה פרצוף של חסדים חדש, וממלא גם למטה.

שהוא ממלא את הגלגלתא באור החסדים הנוסף, בגלגלתא מתעוררת הבחינה ד'. למה? לא מצאתי שהוא כותב על זה תירוץ ברור, אבל כי יש לי עכשיו עודף חסדים, אז מתעוררת בחינה ד', בואו נשתמש בחסדים האלה כדי לקבל על מנת להשפיע. ואז אין ברירה, אנחנו מרגישים שלא יכולים להשתמש בבחינה ד' הזאת. ואז נעשה צמצום. זאת אומרת, מעכשיו והלאה איפה ששולטת בחינה ד', אי אפשר לקבל. זאת אומרת, אי אפשר לקבל אור חכמה.

שאלה: מי מחליט לעשות צמצום?

מלכות, רק מלכות קובעת את הכול. מלכות דע"ב, מלכות דס"ג, מלכות דגלגלתא, לא חשוב, מלכות. זה בכל זאת מלכות כללית.

תלמיד: איפה בראש נקודות דס"ג מחליט?

מלכות דראש דס"ג.

שאלה: למה עולם צמצום ב' נקרא ערבוב חסדים עם חכמה, בינה עם קבלה. זה צריך להיות הפוך, למעלה בינה ולמטה קבלה.

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שצמצום ב' זה דווקא ערבוב?

לא ערבוב.

תלמיד: לא ערבוב למעלה?

לא ערבוב, זו הפרדה.

שאלה: בשרטוט כתבת למטה, אי אפשר לקבל אור חכמה. האם זה החידוש של צמצום ב'? כי אי אפשר היה לקבל שם אור חכמה גם לפני כן. חשבתי שהחידוש של צמצום ב' זה שאפשר לקבל אור חכמה מעל.

אי אפשר לקבל אור חכמה למעלה, אבל אתה צודק, תיכף אמצא מילים. בכל זאת זה לא נקרא שאפשר למעלה לקבל אור חכמה. למה זה נקרא "צמצום ב'"? צמצום זה אומר שישנה איזו הגבלה. אז אנחנו מדברים על אזור שמשם ומטה אי אפשר לקבל אור חכמה. זה העיקר. אנחנו תמיד עובדים איפה שאפשר אנחנו נוסיף תיקונים, העיקר בשבילנו זה איפה בחינה ד' שולטת.

תלמיד: לגבי החמישה פרצופים שתיארת שם, של הנקודות דס"ג שיורדים.

פרצופי הנקודות, מסך מטבור לפה דס"ג, ויוצאים פרצופי נקודות. זה יוצא ככה בכל פרצוף ופרצוף, רק כאן זה חשוב לנו, כי זה ממלא נה"י דא"ק.

תלמיד: והם ממלאים נה"י דא"ק כל אחד עד הסוף, כמו ששרטטת את זה?

כן. למה? גלגלתא עושה כזה הזיווג הזה. הם רק מעלים רשימות, ומתמלאה מזה גלגלתא. אבל אנחנו מציירים את זה כאילו שזה נקודות דס"ג. אנחנו לא יכולים כל פעם לצייר שעם כל רשימות קטן, עם כל פעולה קטנה כולם עולים לראש דגלגלתא ולמלכות דאין סוף והלוך חזור, זה בלתי אפשרי. אלא מציירים את זה בצורה כזאת, מתכוונים שזה כך.

שאלה: למה אנחנו תמיד מציינים את ב'/ב' שדווקא הרשימו הזה יכול לרדת מתחת לטבור?

ב'/ב' לא יכול לרדת למטה מטבור.

תלמיד: תמיד אנחנו אומרים שזאת תכונת הבינה הנקייה גם חסדים דהתלבשות.

קודם כל יש ג'/ב' שהזדכך לב'/ב'. ב'/ב' מגיע להזדכך בצורה כזאת, ב' בהתלבשות ולמטה ד'/ג'/ב'/א' שורש, שזה הכול שייך לב' דעביות, שכך הוא מזדכך. זה עדיין ב' זה שורש ואחר כך זה הופך להיות לא' דעביות (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: אז מה שיורד מתחת לטבור זה בעצם הד', ג', ב', א', שורש שבב'.

של הב'. של הבינה, של החסדים. עדיין אין זיווגי דהכאה על הארת חכמה שיש בזעיר אנפין. זה עדיין פרצוף ס"ג.

תלמיד: זה לא שרשימו ג'/ב' יורד מתחת לטבור וגם לא ב'/א' יורד מתחת לטבור, אלא ב'/ב' על כל הד' בחינות שבו.

כן. אתה צודק. ג'/ב' ודאי שלא יכול לרדת למטה מטבור כי זה ג' דהתלבשות. וב'/א' לא יכול לרדת למטה מטבור, נראה אחר כך איך שהוא יורד, כי זה כבר לא שייך לס"ג, לנקודות דס"ג, לאור החסדים, אלא כבר להארת חכמה שיש שם בזעיר אנפין.

שאלה: למה אפשר להגיד שצמצום ב' זה בסך הכול מקום אחר של טבור או מצב אחר של צמצום א'?

בצמצום א' אנחנו אומרים, אסור לקבל על מנת לקבל. רק זאת ההגבלה. בצמצום ב' אנחנו אומרים, אסור לקבל בעל מנת להשפיע. זו תוספת הגבלה אחרי צמצום א'.

תלמיד: אבל אם כל החשבון עולה למסך דגלגלתא, למה אי אפשר להגיד שצמצום ב' זה שדרוג של החשבון שם?

זה שדרוג של החשבון, זה נכון. אבל במה השדרוג? שאסור אפילו לעשות חשבונות על לקבל על מנת להשפיע. אין לך כוחות לזה.

תלמיד: בסדר, אבל למה אי אפשר להגיד נניח שעכשיו טבור עומד בפרסא?

איזו פרסא? אני לא מבין אותך.

היה לך רצון לקבל, הבנת שברצון לקבל אסור להשתמש בו כמו ברצון לקבל, רק בעל מנת להשפיע. האיסור לקבל ברצון לקבל בצורה כמו שהוא אלא רק בעל מנת להשפיע לבעל הבית שהאורח מחליט, זה נקרא צמצום א'.

עשית כמה פעולות והגעת למצב שאין לך כוח להשתמש ברצון לקבל על מנת להשפיע לבעל הבית. אתה לא יכול לקבל מבעל הבית שום דבר כי אתה בזה לא יכול להשפיע לו. אין לך כוח כוונה כזה. אז אתה מפסיק לקבל ואומר, מעכשיו והלאה אני לא מקבל. למה? אין לי כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: כן.

אבל אני רוצה להישאר במצב "לא לקבל". אני יכול לשבת ליד בעל הבית ולא לקבל. זה לא נקרא שאני נפרד ממנו, הפוך ממנו, אלא אני פשוט לא מקבל. לקבל כדי להשפיע לו אין לי כוח, אבל לא לקבל ולהיות לידו יש לי כוח, זה נקרא "כוח הבינה". אני יכול להיות בזה.

תלמיד: אז החשבון מתחשב בכמה כוח יש לי?

תמיד. מה זה מסך? כמה כוח שיש לי. אלא עם מה עוד אתה עושה חשבון?

שאלה: אז למה אנחנו לא אומרים שבצמצום א' יש לי כמות מסוימת של כוח ובצמצום ב' יש לי עוד פחות כוח? זה אותו דבר, אני מנסה להבין מה ההבדל בין טבור לפרסא?

ההבדל בין טבור לפרסא, שפרסא מסיימת לנו את המקום שאפשר לקבל על מנת להשפיע. אחר כך יבואו כאן תיקונים ונוכל לקבל כאן אור, אפילו אור החכמה כי שורה כאן אור החסדים. מה שאין כן מתחת לפרסא אין לי כוח. הרצונות לקבל כאן כל כך גדולים שאני לא יכול לקבל בהם אף פעם בעל מנת להשפיע. כדי לתקן את הכלים אני אצטרך את הכלים האלו שיש מפרסא עד הסיום, להעלות אותם למעלה מפרסא ושם לקבל בהם. זה נקרא אח"פ דעלייה.

תלמיד: עוד לפני התיקון של מה שיש מתחת לפרסא, ברגע שאפשר לקבל חכמה עד צמצום ב', האם לא שם עומד הטבור?

מתי זה הצמצום ב'? שהצמצום ב' עדיין לא שורה, לא פועל? בוא נלמד לאט לאט, אני לא אוהב לקפוץ. תשאלו על מה שעכשיו דיברנו.

שאלה: עכשיו שאנחנו לומדים על פרצופי נקודות דס"ג אפשר כבר לשאול מה זה המצב של להשפיע על מנת להשפיע?

לא, עדיין לא. זה לא ברור לנו מכאן. "להשפיע על מנת להשפיע" נקרא שאני לא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע אבל אני נמצא ביכולת להשפיע לבעל הבית בצורה כזאת שהיא לא על ידי הקבלה. אני מוכן להצטרף אליו אבל בצורה פאסיבית. זה נקרא "קטנות". כמו שילדים, נוער בעולם שלנו, הם שייכים לאוכלוסייה, הם שייכים לנו, יקרים לנו, אבל הם בעצמם לא מהווים איזו תוצרת לחברה, לא מביאים כוחות לחברה אלא שייכים. שייכים מתוך אהבה.

בוא נגיד שבלהשפיע על מנת להשפיע אני משתמש באהבת ה' אלי כדי להיות דבוק בו. בעצמי לא מממש כוח.

שאלה: לא ברור למה ההגבלה שקבענו על צמצום ב' היא שאי אפשר לקבל אור חכמה. למה אור חכמה? איפה יש פה אור חכמה?

אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה. איפה אתם מדברים, על מה אתם מדברים? אתם אפילו לא יודעים לשאול נכון. בואו נתקדם לזה. פתאום כולם מבינים, אבל לפי השאלות אין אף שאלה נכונה.

קריין: עמוד 177 את אות ס'.

אות ס'

"וזה מכונה ג"כ צמצום נה"י דא"ק, כי הס"ג דא"ק שהיה מסתיים בשוה עם פרצוף גלגלתא דא"ק ממעל הנקודה דעוה"ז, הנה ע"י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה, נמצא מסתיים ממעל לטבור דא"ק הפנימי, דהיינו במקום חצי ת"ת, שהוא חצי בינה דגוף דא"ק הפנימי, כי שם עלתה מלכות המסיימת, ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה, וע"כ נעשה שם חלל פנוי וריקן בלי אור, ונמצאו התנה"י דס"ג, שנצטמצמו ונתרוקנו מאור העליון. ולפיכך נקרא הצמצום ב' בשם צמצום נה"י דא"ק, כי ע"י סיום החדש שנעשה במקום הטבור, נתרוקנו הנה"י דס"ג דא"ק מאורותיהם. וכן נבחן שאח"פ דראש הס"ג יצאו ממדרגת ראש הס"ג, ונעשו לבחינת גוף שלו, כי המלכות המזדווגת עלתה לנקבי עינים, ויצאו הע"ס דראש מהמסך שבנקבי העינים ולמעלה, ומנקבי העינים ולמטה כבר נקרא גוף הפרצוף, כי אינו יכול לקבל רק הארה שמנקבי עינים ולמטה, שזו היא בחינת גוף. והנה קומת הע"ס הללו שיצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק, הן הע"ס הנקראות עולם הנקודים, שירדו מנקבי עינים דס"ג ובאו למקומן, שהוא למטה מטבור דא"ק הפנימי, ונתפשטו שם ראש וגוף. ותדע כי הסיום החדש הנ"ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה. ויש כאן פנימיות וחיצוניות, ורק הע"ס החיצוניות נקראים עולם הנקודים, והעשר ספירות הפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק עצמו."

לאט לאט נעבור את זה. אות ס'.

אות ס'

"זה מכונה ג"כ צמצום נה"י דא"ק," צמצום נה"י דא"ק. נה"י דא"ק זה למטה מטבור (ראו שרטוט מס' 4). "כי הס"ג דא"ק שהיה מסתיים בשוה עם פרצוף גלגלתא דא"ק ממעל הנקודה דעוה"ז," זאת אומרת בטבור שלו הסתיימו טעמים דס"ג, ואחר כך התפשטו נקודות דס"ג, כבר עד הנקודה דעולם הזה. "הנה ע"י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה, נמצא מסתיים ממעל לטבור דא"ק הפנימי, דהיינו במקום חצי ת"ת, שהוא חצי בינה דגוף דא"ק הפנימי," זאת אומרת מסיום עד הפרסא יש לנו העלאת המלכות לבינה. בפרסא זה בינה דגוף נקודות דס"ג, ואז מלכות, שהיא נמצאת בסיום, היא עלתה לבינה, ולכן זה נקרא צמצום ב'. "דהיינו במקום חצי ת"ת," למה חצי תפארת? כי יש לנו מתחת לטבור את הספירות כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת. למעלה מפרסא שליש ולמטה מפרסא שני שליש. אחר כך נצח, הוד, יסוד ומלכות. אלה עשר ספירות דנקודות דס"ג שכך הן מתחלקות. מתחת לפרסא זה כלים דקבלה, ומעל הפרסא זה כלים דהשפעה. "נמצא מסתיים ממעל לטבור דא"ק הפנימי, דהיינו במקום חצי ת"ת, שהוא חצי בינה דגוף דא"ק הפנימי," זה מה שציינו כאן. "כי שם עלתה מלכות המסיימת, ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה," המלכות המסיימת עלתה עד הפרסא, החץ הירוק בשרטוט הוא מציין לנו את זה.

שרטוט מס' 4

"ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה," זאת אומרת עד הפרסא, עד כאן תבוא ולא יותר. "וע"כ נעשה שם חלל פנוי וריקן בלי אור," למטה מפרסא זה מקום ריק. "ונמצאו התנה"י דס"ג, שנצטמצמו ונתרוקנו מאור העליון. ולפיכך נקרא הצמצום ב' בשם צמצום נה"י דא"ק," כי סך הכול הנה"י דא"ק האלו הם הצטמצמו ונעשו חצי חצי. "כי ע"י סיום החדש שנעשה במקום הטבור, נתרוקנו הנה"י דס"ג דא"ק מאורותיהם. וכן נבחן שאח"פ דראש הס"ג יצאו ממדרגת ראש הס"ג, ונעשו לבחינת גוף שלו," זאת אומרת, יש לנו עכשיו שינויים, יוצא עכשיו ראש הס"ג מאוד מיוחד.

מה קורה? גלגלתא, ע"ב ס"ג (ראו שרטוט מס' 5), נקודות דס"ג יורדות למטה, ממלאות נה"י דא"ק, מקבלות משם בחינה ד', ממלאות אותה מבחינה ב', מצטמצמות על ידי זה שבחינה ד' עולה למעלה, וכל זה קורה בזה שהנקודות דס"ג המצומצמות שירדו למטה הן אחר כך עולות למעלה לפה דראש דס"ג, ואז הן דורשות זיווג שיקרה לא במלכות דס"ג אלא בבינה דראש דס"ג, ואז נעשה כאן זיווג דהכאה על שתיים וחצי ספירות סך הכול, על בינה דראש דס"ג. זה נקרא נקבי עיניים דראש, בינה דראש. ואז נעשה כאן זיווג דהכאה ומהזווג דהכאה הזה יורד הפרצוף שהוא ממלא את המקום רק מטבור עד הפרסא ולא יותר. וזה פרצוף שנקרא "עולם הנקודים".

זה מאוד מאוד מבולבל, יותר מדי נתונים, כל החברים שמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה נתקעים בזה לכמה זמן, לא יכולים להבין, לא יכולים לזוז, זה סותם את המוח, לא מבינים מה קורה כאן. נכון, זה טבעי, כך צריך להיות, הכלים כאן צריכים לקבל איזה שפשוף קטן בדרך ולכן יש כאן איזו עצירה טכנית.

שרטוט מס' 5

שאלה: אפשר להגיד שהמלכות המזדווגת עלתה לנקבי עיניים דווקא בגלל ההתפשטות של הנקודות מתחת לטבור?

הכול נעשה על ידי הרשימות. (ראו שרטוט מס' 5), רשימות בגלגלתא ד'/ד', בע"ב ד'/ג', בס"ג ג'/ב' וכשרשימות עולות למעלה, הן ב'/א' אבל עם מידה של צמצום ב'.

ולכן הן עולות לנקבי עיניים, עושות זיווג בנקבי עיניים על ב'/א' ויורדות למטה. זאת אומרת, מה שיורד למטה זה פרצוף זעיר אנפין והוא, הפרצוף הזה, ממלא את הנקודות דס"ג רק בחלק מהם איפה שמותר עד הפרסא, עד הבחינה ד' שנמצאת שם והפרצוף הזה נקרא עולם הנקודים.

אחר כך אנחנו נראה למה זה עולם. עולם זה חבילת הפרצופים.

"וכן נבחן שאח"פ דראש הס"ג יצאו ממדרגת ראש הס"ג, ונעשו לבחינת גוף שלו," זאת אומרת, שזיווג נעשה בנקבי עיניים, מנקבי עיניים דס"ג ולמעלה זה נקרא ראש, מנקבי עיניים ולמטה דראש דס"ג נקרא גוף. "כי המלכות המזדווגת עלתה לנקבי עינים, ויצאו הע"ס דראש מהמסך שבנקבי העינים ולמעלה, ומנקבי העינים ולמטה כבר נקרא גוף הפרצוף, כי אינו יכול לקבל רק הארה שמנקבי עינים ולמטה, שזו היא בחינת גוף. והנה קומת הע"ס הללו שיצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק, הן הע"ס הנקראות עולם הנקודים, שירדו מנקבי עינים דס"ג ובאו למקומן, שהוא למטה מטבור דא"ק הפנימי,"

כמו שציינו כאן (ראו שרטוט מס' 6) "ונתפשטו שם ראש וגוף." כאן שהתפשט יש כאן ראש וגוף. "ותדע כי הסיום החדש הנ"ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה." זה סיום החדש שאי אפשר לרדת מזה. "ויש כאן פנימיות וחיצוניות, ורק הע"ס החיצוניות נקראים עולם הנקודים, והעשר ספירות הפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק עצמו."

את זה עוד אנחנו נראה. זה שייך לא"ק. זאת אומרת, יש כאן עניין של התלבשות, זה הפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק, שזה מ"ה וב"ן, ויש כאן חיצון שמתלבש עליו, זה עולם הנקודים.

שרטוט מס' 6

שאלה: תעזור לי להתמצא, מתחילה ברשימות האלה שאנחנו אומרים שגלגלתא זה ד'/ד', אז למה אנחנו מתכוונים? שעל ארבע דרגות הרצון יש ארבע דרגות של מסך?

אנחנו מתכוונים לזה שבתוך גלגלתא יש רשימו לד' דהתלבשות וד' דעביות שהיא קיבלה ממלכות דאין סוף. רשימות הן תמיד רושם ממצב הקודם.

תלמיד: זה ברור שיש ארבע דרגות רצון, אבל מה זה דהתלבשות?

ארבע דרגות גם דעביות וגם דהתלבשות הכול יש ברשימו דגלגלתא.

תלמיד: הוא אומר שהארבע דעביות זה כנראה ארבע צורות, ארבע דרגות הרצון. הוא שואל מה זה ההתלבשות? מה האפיון של רשימו דהתלבשות. במה הם מתבטאים?

מהאורות שהיו לי קודם. אתה היית פעם במסעדה, אכלת, אתה בא למחרת ואתה רוצה לאכול אותו דבר, הם אומרים, "אין לנו" או שאתה רואה שאין לך היום מספיק כסף למה שהיה לך אתמול. זו התרשמות מהאורות שהיו ממלאים את הפרצוף. איפה האורות האלה נמצאים? בדרגת העביות. הרשימו זה בדיוק מה שהיה לך קודם, בדיוק עד הפרט האחרון רק שאתה לא יכול לממש אותם כי אין לך כוח, אתה צריך לקבל כוחות, אבל כל האינפורמציה על מה שהיה לך קודם, היא נמצאת ברשימו. בלי רשימו אדם נעשה גולם, משוגע, דמנציה כזאת טוטאלית, זה מה שקורה בגיל זקנה.

תלמיד: כשנותנים דוגמה של האוכל והכסף אז הכסף זה הרי מאפיין את המסך, לכן שאלתי האם רשימו דהתלבשות זה אפיון של המסך?

לא, גם רשימו דהתלבשות וגם רשימו דעביות לא שייך למסך, זה רשימות, זה גנים נגיד, לממש אותם אני צריך עכשיו כוח לקבל וזה נקרא "מסך". אני צריך עכשיו כסף, כסף, מסך זה כסף, כיסופא, מכסה את הרצון לקבל שאני אוכל לעבוד אותו בעל מנת להשפיע, לכן זה נקרא כסף.

שאלה: למה הזיווג של נקבי עיניים ב' א' צמצום ב' דא"ק אינו נמצא. למה הוא יורד כולו מתחת לטבור?

משם באו רשימות. שאלה יפה. שאלה יפה. תלמד איך שואלים. יפה. משם באו הרשימות מלמלטה מטבור ולכן לשם מתפשטים האורות שבאו מנקבי עיניים דראש דס"ג. אהה יפה.

שאלה: אני מנסה להבין צמצום א' הוא על קבלת אור חכמה בפרצוף וצמצום ב' הוא על קבלת על הבחינה ב' על קבלת אור חסדים בפרצוף?

צמצום זה לא קבלה, רק צמצום זה תנאי שאני יכול לקבל למעלה מהצמצום. אז צמצום א' אומר שעל מנת להשפיע אם אתה יכול תקבל, וצמצום ב' אומר על מנת להשפיע אתה יכול לקבל רק אור החסדים, לא אור החכמה.

תלמיד: אבל אחרי צמצום א', אני יכול לקבל רק חסדים, זה מה שקורה.

אחרי צמצום א' אתה יכול לקבל מה שאתה רוצה אם יש לך מסך. הצמצום ב' אומר שאין לך מסך על אור החכמה. לא יכול להיות, רק על אור החסדים.

תלמיד: צמצום ב' הוא על נקודות דס"ג, הוא על הבחינה ב', הוא על חסדים, הוא לא על חכמה. לא מקבל חכמה.

צמצום ב' הוא צמצום על אור החכמה, לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שאתה לא מסוגל. על זה הצמצום. הוא לא על אור החסדים, על אור החסדים בבקשה, על אור החסדים אף פעם לא יהיה לך צמצום. אין צמצום על אור חסדים, לעולם. זה אור של השפעה.

תלמיד: אנחנו כאילו מציירים את נקודות דס"ג יורד עד העולם הזה, ואז שמגיע הצמצום אז הוא בעצם הוא מצטמצם מלרדת עד עולם הזה, הוא כאילו נעצר. מה נעצר שם, מה מפסיק?

לא, זה מפני שפרצוף שנקבי עיניים דראש דס"ג הוא נתהווה בצורה כזאת שיש לו עשר ספירות משלו, והחבילה הזאת מנקבי עיניים דראש דס"ג יורדת למטה והיא מתפשטת מטבור עד הפרסא. כי לוקחים רק את הכלים האלו ובהם מתפשטים.

השאלה בעצם היא נכונה, הפעם זה יוצא מן הכלל.

תראו מה הוא שואל? הוא שואל כך, "אם אתה אומר", הוא כאילו טוען, פונה אלי, "שעל אור החסדים לא היה צמצום, למה הפרצוף נקודות דס"ג שהוא כבר עכשיו עולם הנקודים, הוא לא יכול להתפשט למטה מפרסא?"

התירוץ: כי הרשימות הם באו בדיוק מהמקום הזה, שבמקום הזה בלבד דורשים שיהיה התפשטות הפרצוף הבא. רשימות מפרצוף הקודם הם קובעים מה שעכשיו יהיה בראש דס"ג, איזה זיווג ואיזה יתפשט הפרצוף. אבל אחר כך, כשהפרצוף הזה מתפשט, יבואו אליו עוד רשימות מנה"י דא"ק, ד'/ג', ואז הפרצוף הזה יתפשט גם למטה מפרסא, וזה יגרום לשבירה.

תלמיד: זה אומר שצמצום ב' הוא מתווסף על צמצום א'?

כן, אל תמשיך. צמצום ב' זה מתווסף על צמצום א'. אם אתה הולך עכשיו לתקן משהו, אתה קודם כל צריך לתקן את כל הפרצופים בצמצום ב', ואחר כך להגיע לצמצום א'.

שאלה: מכוח מה יצא הצמצום ב'?

צמצום ב' יצא מזה שמלכות היא צמצמה את עצמה במקום שהיא לא מגלה כוחות על מנת להשפיע. בחינה ד', שהיא נכנסה לבינה, לנקודות דס"ג, רואה שהיא לא יכולה לעבוד עם הכלים של הנקודות דס"ג בלקבל על מנת להשפיע ולכן צמצמה אותם. על זה אנחנו עוד נדבר, זאת שאלה לא פשוטה.

תלמיד: למה המלכות עולה לנקבי עיניים ועושה שם זיווג דהכאה, לא ברור לי.

למה מלכות עולה לנקבי עיניים ועושה שם זיווג דהכאה, כי בדיוק בנקבי עיניים יש לנו בינה דראש. מחר נדבר על זה, שאלה יפה. תרשום אותה מחר תשאל.

תלמיד: אם אפשר לדייק שני דברים במשפט הראשון פה. הוא כותב שפרצוף גלגלתא ופרצוף ס"ג דא"ק היו מסתיימים בנקודת דעולם הזה, פה במשפט הראשון. ממש בהתחלה הוא כותב. זה דבר ראשון, הוא מתכוון לפרצוף נקודות דס"ג בטח.

זה ודאי. נקודות דס"ג וגם כן נקודות דס"ג שבתוך פרצוף דגלגלתא. לפעמים הוא לא מדייק מדי.

תלמיד: ודבר שני שהוא אומר, שהצמצום נעשה בחצי תפארת זאת אומרת, בחצי בינה דגוף. הוא כותב שזה בטבור דא"ק הפנימי. אז טבור דא"ק הפנימי זה הפרסא בעצם כן. ואיפה הא"ק הפנימי זה למטה מטבור הוא מתכוון.

הוא כותב פה שאז אחרי הצמצום שהוא נעשה בחצי תפארת דבינה דגוף.

בנקודות דס"ג.

תלמיד: כן. מסתיים עכשיו אחרי הצמצום ממעל לטבור דא"ק הפנימי, אז זאת השאלה.

לא, זה ככה הוא אומר. אתם תראו עד כמה שהוא ממש לא מדייק בשפה. וככה המקובלים. אני אגיד לך המקובלים כותבים למקובלים ואז אתה צריך להבין מה קורה כאן. זוהר דווקא הוא הכי הכי ככה מדייק, אבל גם שם הוא מתכוון שאתה יודע שאתה נמצא בעניינים ואז הוא מרמז לך לפעמים בדבר כזה, שאפילו חוסר דיוק אתה מבין איפה זה. מה לעשות זה למבינים.

(סוף השיעור)