כנס "קבלה לעם "העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו
מאי 2025
אם אין אני לי, מי לי?
שיעור 3
שיעור 23.05.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו, שיעור מספר 3 בנושא "אם אין אני לי, מי לי?".
"אם אין אני לי מי לי", זה משפט ידוע, קצר וזוכרים אותו. זו בעצם שאלה, אם אני לא לעצמי, מי יעזור לי? ובזה הרבה אנשים נופלים מפני שלא יודעים למי זה מסודר, ואיך זה מסודר. אם אין אני לי, אם אדם חושב איך הוא מגיע למטרת החיים, למטרת הבריאה, מה יקרה לו, במי הוא תלוי, הוא צריך לשאול את המשפט הזה "אם אין אני לי מי לי", זאת אומרת שרק "בכוחי ועוצם ידי עשיתי את החיל הזה"?.
כך אנחנו צריכים לשאול, ומהשאלה הזאת לעבור הלאה. אם אין אני לי מי לי, אז מי יעזור לי? ואנחנו עונים על זה בקשר בינינו. שאם אין אני לי, אז באמת מי יעזור לי? מי יכוון אותי? מי יהיה לי שותף בדרכי?
וכך יוצא שאנחנו לא יודעים בדיוק איך לענות על זה. ולכן כדאי לנו להגיע לעומק השאלה, כי אנחנו בדרך כלל מרגישים את השאלה הזאת אבל לא מבינים בדיוק מי צריך לענות עליה. ואז אדם נמצא במצב שאין לו תשובה ברורה, אין לו עשירייה, אין לו מצב ברור וכך בדרך הוא הולך ובהדרגה, לאט לאט מתבטל.
כותב על שאלה "אם אין אני לי מי לי" בעל הסולם.
"כבר אמרתי בשם הבעש"ט [הבעל שם טוב]. כי קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אַחַר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו, ולהאמין שלא מִכּוֹחִי וְעוֹצֶם יָדִי עשיתי המצוה, אלא רק מִכֹּח ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות.
כמו כן הַסֵּדֶר בְּמִילֵיּ דְּעָלְמָא [בענייני העולם]," הסדר של המילים של העולם הזה שלנו, המעשה, "כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, ולומר אז: "אם אין אני לי מי", (ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים, בכדי שירויח מָעוֹתָיו כְּמוֹתָם.)
אולם בערב, כשבא לביתו וּשְׂכָרוֹ אִתּוֹ, ח"ו [חס ושלום] מלחשוב שֶׁבְּרִבּוּי המצאותיו, עשה את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום גם היה מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, צוכן מוכרח להיות."
תלמיד: אנחנו לומדים שלפני כל מצווה האדם צריך לכוון עצמו לבורא בכוונה, אבל פה הוא רושם שהאדם לא צריך להאמין, הוא צריך לעשות בכוחו עצמו וזה לא מתיישב.
האדם צריך לראות מה יש לפניו כדי להגיע לאין עוד מלבדו. ורק אחרי שהוא מגיע לזה, אז לעלות את השאלות שלו לבורא, ולהיות בטוח שיקבל תשובות.
תלמיד: האם רק אחרי שהאדם מגלה שאין עוד מלבדו מתעוררת בו השאלה הזאת "אם אין אני לי מי לי"?
כן.
תלמיד: ולפני כן?
אין לך למי לפנות.
תלמיד: האם במשפט "אם אין אני לי מי לי", ה"מי לי" זה הבורא בעצם?
כן.
תלמיד: מתי מרכיבים כוונה באם אין אני לי מי לי, אם יש בכלל?
עם השאלות האלה, אם אין אני לי מי לי, אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שימלא לנו את השאלה, ומזה אנחנו נדע איך להתקדם הלאה.
תלמיד: אם הבורא עושה את הכול, שאין עוד מלבדו, במה הבחירה החופשית שלי בכנס הזה?
לא רק בכנס, אלא בכלל בכל החיים שלנו הבחירה שלנו, באם אין אני לי מי לי. אנחנו צריכים לעשות בחירה בזה שלא רצים אחרי כל מיני סיבות רוחניות, גשמיות למיניהן, אלא אם אנחנו בדיוק רוצים למצוא את סוד החיים, אנחנו צריכים לשאול נכון - אם אין אני לי מי לי.
תלמיד: צמצום א' זה בעצם צמצום שנעשה על בחינה ד', היא זו שמושכת את כל הנבראים לעשות את הפעולה של אין אני לי מי לי. זו התעוררות של הבורא, זה אין עוד מלבדו שמעיר אותנו מההתחלה.
כן.
תלמיד: האם אחרי המעשה של אין אני לי מי לי, אנחנו צריכים לבטל את צמצום ב', אנחנו צריכים להתבטל מול אין עוד מלבדו?
לא. אנחנו צריכים תמיד להתבטל לאין עוד מלבדו ולהמשיך עם כל השאלות והתנאים שיתעוררו לנו בדרך.
תלמיד: אז זה לא קשור לצמצום ב', אנחנו צריכים להמשיך את אם אין אני לי מי לי, לאין עוד מלבדו?
כן ודאי.
תלמידה: עם "אין אני לי מי לי", זה ברור לי, אבל יש לפעמים מצבים של "שב ואל תעשה", אני לא יודעת איך אני מכריעה פה, יש כאן איזה ניגוד כזה? יש מצבים שבן אדם לא יודע אם זה נכון שהוא לא יעשה ויש מצבים שהוא מבין שאם אין אני לי, מי לי, אף אחד לא יעשה, האחריות שלו.
כן. אנחנו חייבים להגיע לשאלה, אם אין אני לי מי לי במצב שהשאלה תעמוד לפנינו בצורה הכי ברורה. ואז על ידי המאמצים שלנו, שאנחנו רוצים להבין למי אני פונה, איך אני פונה, אני צריך לחשוב מה זה נקרא אם אין אני לי מי לי, אז מי זה הבורא? מי יש עוד במציאות? ולכן אנחנו פועלים במיוחד באסיפה כמו עכשיו, ויש לנו כל כך הרבה חברים שלנו שמשתתפים כולם. לכן אנחנו פונים בעצמנו מתוך ליבנו וכך מקווים שאנחנו נגיע לתשובה. התשובה היא גילוי הבורא. תמיד כל התשובות שלנו שאנחנו מצפים להן, הן אך ורק גילוי הבורא לנבראים.
תלמידה: אז אני מבינה שאני עשיתי את הבירור הזה בתוך עצמי ובעצם לא פניתי לבורא.
כן.
תלמיד: נניח שהבורא לוחץ עלי, אני מיד רץ לעשירייה, עושה משהו, רוצה להגדיל את חשיבות המטרה וחשיבות הבורא. אבל אם אין לחץ והכול שקט, איך למצוא את הכוח להקדים את הפעולה שלו? כי בשלב הבא כמו שהבנתי יש פעולה שלו, לחץ שלו. האם זה אפשרי באופן כללי במאה אחוז להקדים את הפעולה שלו בלי שום לחץ מצדו?
אנחנו לא פועלים במרחב ריק אלא מתוך העשירייה, וכאן יש לך עכשיו בעולם אלפי עשיריות, ואם אנחנו מכוונים פחות או יותר את עצמנו לכיוון אחד, למטרה אחת, בלקבל עזרה מהבורא כדי להגיע לתוצאה היחידה, הטובה, היפה, הנכונה, אז אין מי שיפריע לנו אלא רק תשומת הלב שלנו תעזור לנו להגיע לזה.
תלמיד: כשאני עובד בעשירייה ואני רואה מאמצים של חברים, איך הם נותנים כוחות, איך אני מסתכל על זה, בתור שהם עושים אם אין אני לי מי לי, או שאני אומר, זה אין עוד מלבדו נותן להם כוחות ועכשיו אני צריך להתפעל מזה?
לעשות עבודה בעשירייה, זאת אומרת להשפיע בחיבור בין החברים שנמצאים בעשירייה, וכך אנחנו צריכים להתאמץ לעשות.
תלמיד: כשהחברים עושים את המאמץ הזה, הם פועלים מתוך אם אין אני לי מי לי? איך אני מסתכל על זה במאמץ שהם נותנים?
כן, הם פועלים מתוך אם אין אני לי מי לי, אחרת בשביל מה הם נותנים מאמץ.
תלמיד: בעל הסולם כותב שבסוף היום האדם צריך להגיד שאין עוד מלבדו עשה לו את הכול, הייתה השגחה פרטית.
כן.
תלמיד: מה קורה איתו במהלך היום?
במהלך היום, אם הוא מחלק את היום לחלקים, אז בסוף כל חלק הוא צריך גם לתת תשובה למה הגיע, לאיזה סוג קשר שלו עם הבורא.
תלמיד: מצד אחד אנחנו לומדים שאדם צריך להיות בכל רגע באין עוד מלבדו, כל הזמן לחפש את הבורא.
כן.
תלמיד: מצד אחר, האדם צריך לקחת את זה על עצמו, להגיד שאין השגחה פרטית ורק בסוף היום אני אגיד לעצמי שהייתה פה השגחה פרטית.
כן.
תלמיד: יש פה שתי פקודות סותרות.
בתחילת היום אתה צריך להגיד שהכול לפניך והכול תלוי בך וכך אתה יוצא לשדה הקרב שלך עם הכוח שנגדך, ובסוף היום אתה צריך לקבל את זה באופן שקיבלת את זה מהבורא.
תלמיד: זה בסוף היום.
בסוף היום.
תלמיד: במהלך היום, בקרב עצמו כמו שאתה אומר, כשאני נמצא בשדה קרב, אני לוקח על עצמי, אני אומר שאני ועוצם ידי צריכים לפעול פה עכשיו.
כן.
תלמיד: איפה הבורא? למה אני לא מכניס אותו לתמונה כבר עכשיו, במהלך היום, למה רק בסוף היום?
הבורא נמצא מעליך ואתה צריך לכוון אותו עוד יותר, יחד עימו אתה צריך להיות מכוון למטרת העבודה, לחיבור הכללי.
תלמיד: נשמע מהכתוב שאני צריך לדחות את הבורא ולהגיד לו, אני אעשה את זה, זוז. אין השגחה פרטית.
נגיד, כך הוא אומר בצורה קצת יותר פיוטית, אבל באמת אנחנו צריכים להגיד "אם אין אני לי מי".
תלמיד: איפה האיזון בין "אם אין אני לי מי לי" לבין "אין עוד מלבדו"?
אם אין אני לי מי לי זה אחרי שהחלטתי שלהצליח אני יכול רק בתנאי שאני אעשה את הבחירה, ולכן כשאני יוצא לשדה הקרב לדבר עם הבורא, אני צריך להגיד שאין עוד מלבדו והכול עושה ה', וזה שהוא נתן לי ברצון שלו להיכנס למאבק בין הקדושה והסטרא אחרא, הוא עשה את זה מתוך זה שהוא רוצה לתת לי להתקדם.
תלמיד: להמשיך את הבירור, בתחילת השיעור הרב אמר שאם אין אני לי מי לי, פירושו שאני צריך לשאול את עצמי, אם אני לא אעזור לעצמי ואתן יגיעה אז מי יעזור לי?
כן.
תלמיד: זאת אומרת שאני מחויב לתת יגיעה.
כן.
תלמיד: היגיעה שלי היא כדי לגלות את אין עוד מלבדו.
כן.
תלמיד: אז בעצם בכל העבודה שלי, אין לי מה לבלבל את עצמי שמישהו יעשה בשבילי, אם לא אתן יגיעה אז לא ייצא כלום מהחיים שלי.
כן.
תלמיד: יוצא שאם אין אני לי מי לי זה עיקרון העבודה לכל אורך הדרך, אף פעם אסור לי לרדת ממנו, לבנות על כך שיקרה משהו.
נכון.
תלמיד: כשאומרים שבסוף היום או לאחר היגיעה אתה צריך להגיד שכך הבורא סידר וכן הלאה, מה זה בא להוסיף?
זה בא להוסיף על התוצאה. אפילו שאני רוצה להגיע במשך כל היום ל"אם אין אני לי מי לי", בסוף היום אני צריך להסכים עם ההשגחה הפרטית.
תלמיד: מה זה להסכים עם ההשגחה הפרטית?
שאני בכל זאת מגלה וגיליתי שהבורא בלבד כל הזמן מברר כלפיי את כל הסיבות.
תלמידה: שמעתי בתחילת השיעור שאמרת שעל השאלה "אם אין אני לי מי לי" אנחנו עונים בקשר בינינו.
נגיד, כן.
תלמידה: מה זה אומר?
זה אומר שאם אין אני לי מי לי זאת השאלה שדוחפת אותי לחיבור ממש פנים בפנים עם חבריי, עם כאלה שגם מחפשים כמוני את הבורא, ומתוך זה אנחנו מגיעים לפתרון הנכון.
תלמידה: בכנס הזה יש לנו הזדמנות. מהי התנועה הנכונה של אם אין אני לי מי לי שנדרשת עכשיו מכל חבר בכנס בעולם?
לפי התנאי "אם אין אני לי מי לי" שכתבו לנו המקובלים, אדם צריך לגשת לפתרון הנכון.
תלמידה: אמרת לנו שהאדם יוצא לשדה הקרב לדבר עם הבורא. מה זה אומר?
זה מה שאנחנו קוראים במאמרים, שאדם יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו, לדרוש ממנו מאמץ חדש וכך הוא ימצא את דרכו.
תלמיד: אם הכול קבוע מראש, אז מה היגיעה שעלינו לעשות, ומי הוא ה"אני" שחייב לתת את היגיעה הזאת?
"אם אין אני לי, מי לי", מדבר מה על האדם לעשות אחרי שהוא משיג את מטרת הבריאה, שזה מה שהבורא ייצב לפניו.
קריין: והכול קבוע מראש?
לא. אסור לאדם להגיד שזה ככה, כי בכך הוא כאילו מרמה את עצמו, ואת הבורא.
תלמיד: איך להביא את "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי" לאיחוד וחיבור ביניהם, איך עלי לחבר ביניהם?
להשתדל שזה יהיה מחובר. אם אין אני לי, אז מי לי, ואם לא אני לעצמי אז מי, ואם לא עכשיו, אז מתי?1 אלה כל השאלות שהאדם צריך לברר באותו מעמד כשהוא מרגיש שהוא נמצא מול הבורא. שזה מצב שהבורא הביא אותו, והוא נפתח לפניו, ומתוך הפתיחה הזאת האדם יכול לשאול.
תלמיד: "אם אין אני לי מי לי" אני מצליח לעשות, כי אני מרגיש שאף אחד אחר לא יעשה את זה במקומי.
טוב.
תלמיד: ואת "אין עוד מלבדו" אני עושה מאמץ מתוך הכוחות שהוא נותן לי. אבל אחרי שעשיתי את העבודה, עלי להסכים שהמאמץ בכלל לא היה מצידי, את הכול עשה הבורא, ולזה אני לא יכול להסכים. מה לעשות עם הרגשה שהרגשתי, שאני זה שעושה את זה, אני לא יכול לשכוח את זה. איך לחבר בין הדברים? ואני גם לא יודע מה התוצאה של החיבור בין העקרונות האלה.
כן. אתה צודק. בפני כל אחד ניצבת הדילמה הזו, וכל אחד חייב להשתדל לפתור אותה בעצמו.
תלמידה: כל המאמצים שאנחנו עושים כדי להגיע למטרה, העבודה בקבוצה, הכוח שלוקחים מהקבוצה בסופו של דבר האדם מגיע לכך שכל מה שהוא עשה זה רק בשביל לבטל את המאמצים האלה בפני הבורא. כלומר כל מאמצים הם רק כדי שיהיה מה לתת לבורא בסוף. נכון?
כן, נניח שכן.
תלמידה: האם האדם בכלל מסוגל להחזיק כוונה בתוך הפעולה הזו?
אנחנו לא צריכים לדבר עכשיו לֶמה האדם מסוגל או לא מסוגל. אחרי שיתבהר לנו מי אנחנו, אז מתוך זה נוכל באמת להפיק פסק דין כזה.
תלמיד: בקטע מספר 1 כתוב, "ואע"ג [ואף על גב] שבשכל החיצון, הם דברים הופכיים, ואינם מקובלים על לב, מכל-מקום, מחוייב האדם להאמין כן, כי כן חקק עליו השי"ת בתורתו, מפי סופרים ומפי ספרים."2 האם להצדיק את הבורא בהכול זה נחשב למצווה, האם זאת המצווה שעלינו לעשות?
לא. כי יש לנו חוק אם אין אני לי מי לי, וכלפי הבורא כשאנחנו תופסים, מגלים אותו, אין עוד מלבדו. וכלפי החברים אנחנו לומדים שאין לנו הפרעות בלהתחבר בינינו, וכל התיקונים שלנו הם ההיפך, רק בקשר בינינו.
אנחנו עוד נלמד את זה, אפילו בכנס הזה יש לנו עוד נושאים כאלו.
תלמיד: לא פעם אחת שמעתי ממך ומהחברים שאנחנו לא מגלים באמת את "אין עוד מלבדו", אלא רק מדברים על זה. גם שמעתי ממך שהבדיקה האמיתית האם אני מגלה את "אין עוד מלבדו" היא בכך, שאני מגלה שאין שום דבר מלבד החברים כמו שכותב רב"ש. אז מה ההבדל בין לדעת ש"אין עוד מלבדו" ופשוט לדבר על זה, לבין להרגיש את זה באמת?
נו, זה ההבדל. ההבדל הוא בין מה שנדמה לך שאת יכולה לקבוע בעולם ש"אין עוד מלבדו", ובין המצב שאת רואה שזה באמת כך אפילו נגד הרצון שלך.
תלמיד: ובכל זאת, אם נראה לי שאני מגלה את זה, איך בכל זאת להיות בטוח שזה באמת כך, וזה לא האגו שמרמה אותי?
תבקש מהבורא שיראה לך את זה, איפה אתה נמצא, ואיפה באמת התשובה על "אין עוד מלבדו".
תלמידה: כשאני נמצאת בבירור של "אין עוד מלבדו" אני צריכה להגיע לתשובה ברורה, או רק לייסד את השאלה שלי, יש עוד מלבדו או אין עוד מלבדו וזה יהיה מספיק?
אני מסכים עם מה שאמרת. אני חושב שאין לנו ברירה כי אנחנו נבראים, ולכן אנחנו צריכים ללכת אך ורק כדי לגלות שאין עוד מלבד הבורא. וכשנגיע לזה, אז אפשר יהיה לבדוק.
תלמידה: המצב של "אין עוד מלבדו" הוא מצב כל כך גבוה ונעלה שנראה לי שלא מגיע לי להגיע לדבר כזה. איך אני יכולה להגיע להשגה של "אין עוד מלבדו"?
אני כן יכול לחקור את זה ולהגיע לזה, מפני ש"אין עוד מלבדו" פועל עלי. אני מדבר על איך אני נמצא תחת השפעתו. וכשאני בוחר, מברר איך הבורא משפיע עלי, אז יוצא לי ש"אין עוד מלבדו", שזה רק הבורא.
תלמידה: כשאנחנו מתעמקים בשאלה "אם אין אני לי מי לי", בנקודה כלשהי אנחנו מגיעים לתשובה שרק הוא עבורי, ונראה שכל המציאות נבראה עבורי. אם כך, אז גם אני עבור הבורא. מרגע שאני מגלה שכל המציאות נבראה עבור הבורא וגם אני נבראתי עבור הבורא, מה אני צריכה לעשות מהנקודה הזאת והלאה?
לעשות את כל הפעולות ממני כלפי הבורא, ולראות שכל הפעולות האלה ימשיכו ממנו והלאה. זאת אומרת שהבורא יהיה כקושר את כל המציאות, כמחלק את כול המציאות, ובכך לא אטעה אם אני כך חושב עליו.
תלמיד: באיזו נקודה שני המצבים "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי" מתקיימים יחד, בלי שאחד יבטל את האחר?
"אם אין אני לי מי לי" זה מחייב. "אין עוד מלבדו" מגיע אלי מהבורא, מה שאין כן, אם אין אני לי מי לי מגיע ממני. יוצא ששני אלה פועלים על הקשר בינינו, ביני לבין הבורא. "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו", פשוט מתקשרים יחד. לכן אני חושב שמה שעלינו לעשות, זה כל הזמן לדאוג שיהיה "אם אין אני לי מי לי", מפני שמתוך הנקודה הזו אני מוצא את הבורא.
תלמידה: הבורא חשב על הכול בשבילנו מראש, אז האם הבחירה החופשית היא אשליה?
לא, זה לא מבטל את הבחירה שלי. זה שהוא ידע מה אני אעשה ואיך אני אחשוב ולאיזה חומר אני אפנה, לא מוציא אותי מהמשחק הזה, זה משאיר אותי דווקא בשאלה.
תלמיד: בעל הסולם כותב באיגרת "כמו כן הַסֵּדֶר בְּמִילֵיּ דְּעָלְמָא [בענייני העולם], כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות". והוא גם כותב, שחס ושלום לחשוב שהרוחניות היא גדולה מהגשמיות. ביחס ל"אין אני לי מי לי", למה הם שווים?
אני לא יודע, אבל כך הוא קובע.
תלמיד: האם המאמץ שהאדם עושה ב"אם אין אני לי מי לי" זה הרכוש שלו בעולם הזה, ואת המאמץ הזה, את הרכוש הזה, הוא צריך לייחד לבורא?
כן. אנחנו צריכים לייחס גם את זה לבורא.
תלמיד: כשיש מלחמה ואתה עוד לא מצליח לצאת מהבית וכבר יורים עליך, ואתה צריך לפעול מידית, איך בסיטואציה כזאת קשה לפעול נכון ולהחזיק בבורא?
זו בעצם המטרה של המלחמה שיורדת עלינו, וכל אחד מחובר לזה, אחד פחות, אחד יותר, חוץ מזה שיש לו דאגה לעבודה, למשפחה, לכל מיני מרכיבים של החיים. לכן אני חושב שאם היינו מתחברים בינינו בצורה יותר מושלמת, אז היינו מגלים את כל הבריאה בצורה יותר מתומצתת, מחוברת, אחידה, ואז לא היה לנו קשה לעבוד על כלי אחד כמונו.
תלמידה: איך ללמוד לעבור בין המצב של אין אני לי מי לי לבין הבנה ברורה שהכול עושה הבורא?
להגיע למצב כזה, שאנחנו נכללים באין עוד מלבדו ושהבורא מאיר עלינו דרך התנאי הזה, זה לא פשוט, אבל אפשרי, לפחות לפרקים. נקווה שאנחנו נגיע לזה.
תלמיד: מה פירוש הביטוי "אם אין אני לי מי לי" בהקשר של קיום מצוה?
אני חייב לבצע את כל המצוות, כי זה רצון הבורא שכך אני אתנהג בעולם הזה. כתוצאה מזה אני צריך להגיע לשכר, שאז הבורא, מתוך התחשבות איתי ואיתנו בכלל, והמאמצים שאנחנו עושים, הוא ישפיע, ישרה עלינו את שכינתו.
קריין: קטע מספר 3.
"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכול עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשייה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי, מי לי". כלומר, שהכול תלוי בבחירת האדם. אומנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכול הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר."
(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)
קריין: קטע מספר 4.
""לא עליך המלאכה לגמור", משמע שאין זה בידי אדם, אלא כמו שכתוב, ה' יגמור בעדי, היינו שאין זה בידי אדם להשיג את הרצון להשפיע. אלא שכאן נוהגים ב' ענינים:
א. שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי". לכן אל יתפעל האדם מזה שעוד לא זכה, להשיג את הרצון להשפיע, אף על פי שהשקיע לפי דעתו הרבה עבודה, מכל מקום הוא צריך להאמין, שה' מחכה לו, עד שהאדם יגלה את מה שהאדם צריך לעשות.
ב. ואח"כ "ה' יגמור בעדו". כלומר, שאז הוא יקבל בפעם אחת את מבוקשו, כמו שכתוב, "ישועת ה' כהרף עין"."
(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
תלמיד: לאחר דבקות בבורא, כמו שנאמר "ולדבקה בו", מה המשך העבודה של "אם אין אני לי מי לי"?
יש דבקות בבורא כבר?
תלמיד: כן.
דרך הנקודה הזאת, דרך הדבקות בבורא, האדם מקבל הכול.
תלמיד: איך הוא משפיע לחברים את הכול?
דרך הנקודה של הקשר שלו עם הבורא, וכמו כן הוא מגלה שזה הקשר שלו עם כל החברים.
תלמיד: האם אני צריך להיות כל יום בעבודה של "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו" כדי להגיע למטרה?
כן.
תלמידה: אנחנו גם בגשמיות, גם ברוחניות, חיים לנו, עושים פעולות, ואז אנחנו מבינים שכל מה שהבורא עושה זה לטובה ואין עוד מלבדו. נכנסת לתוכנו ההבנה הזאת, כאילו מכניסים לנו צ'יפ למוח. האם ככל שאנחנו נכנסים יותר למצב הזה, המצב הזה עובר לכל העולם, כלומר זאת ההשפעה שלנו לכל העולם, לכל האנושות? זאת המטרה העיקרית שלנו, לעזור לבורא להציל את כל האנושות.
זה מהווה השפעה, וזה אכן מועבר לכל העולם.
תלמיד: לאיזו הרגשה צריך האדם להגיע כדי להגיע לשאלה "אם אין אני לי מי לי"?
אם האדם קשור עם הבורא, אז הוא כבר נמצא באזור שהוא יכול לפרש נכון את התנאי "אם אין אני לי מי לי".
תלמיד: מה העיקר בעבודה שנקראת "אם אין אני לי מי לי"?
העיקר בזה הוא הביטול עצמו, זה תנאי. בכל העבודה הרוחנית שלנו התנאי הוא לבטל את עצמו, ואז להיות מוכן לקבל תוספות מהבורא.
תלמיד: מדובר על הדעת שלי, על הדעה שלי, את זה אני צריך לבטל.
כן.
תלמיד: ממה שאני מבין שאתה אומר, רב"ש ובעל הסולם, אז זאת הנקודה.
כן.
תלמיד: במשך היום אנחנו יוצאים ליום עבודה, וכל הזמן מתחלפים רצונות, חסרונות, מצבים. בעבודה של "אם אין אני לי מי לי", איך באותם מצבים אני מצליח לקבל עזרה מהכוח של העשירייה, מהכוח של החברה?
אתה מקבל כוחות מהעשירייה, ומעל הכוחות האלה יש לך גם את קבלת הכוח הכללי שבכל המציאות, שזו העבודה הגדולה שלנו בכל האומות והעמים.
תלמיד: עכשיו אנחנו רואים את כל החברים שלנו בעולם, התכנסויות, כוח מאוד גדול. כשאנחנו נמצאים ביום יום, כל אחד נמצא פה במאמץ פנימי לעשות את מה שאנחנו לומדים. איך כל חבר צריך להרגיש במשך היום? איך באה לידי ביטוי האחריות שלו כלפי כולם?
הוא מרגיש אחראי על כולם, שהוא צריך לעזור להם, לדחוף אותם לקשר ביניהם ומהם לבורא.
תלמיד: בזה שהוא מתאמץ לעשות את העבודה על "אם אין אני לי מי לי", האם זה גם עוזר לכולם?
כן.
תלמיד: יש פה בכנס כוח עצום. איך אנחנו לוקחים את הכוח הזה לטובת אותה עבודה שאנחנו עושים ביום יום? איך משתמשים בכוח הזה?
קודם כל, אנחנו נמצאים בשותפות נכונה ומתקדמת. אני מאוד מאוד מרוצה ממה שאני רואה היום, עד כמה כלל הרצון של האספה הזאת הוא מאוד מאוד נמשך לבורא ולחברים שלנו שבכל העולם. לכן אין לי מה להגיד חוץ מתודה רבה.
תלמיד: האם הכוח הזה יעזור לכולנו ב"אם אין אני לי מי לי" בהמשך?
כן, בהתכללות בכולם.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות אותך שמח עוד יותר?
אני לא יודע. באמת, אני נמצא עכשיו דווקא בתקופה מאוד טובה. יש לנו הרבה חברים, אנחנו מתחזקים בקשר בינינו בזה שמתחברים בינינו, יש בינינו משהו שנקרא "עוצמת החיבור". אני מאוד מאוד מאמין שמי שבהתאם ללב שלו מסור למטרה שלנו, אז מתוך זה נשיג איך אנחנו מתחברים ובונים בשיעור בינינו את הכלי הנכון.
תלמידה: האם "אם אין אני לי מי לי" זה שלב שהאדם מגיע לעצמאות לאחר שגילה את "אין עוד מלבדו"? האם הוא הופך לפרטנר של הבורא ומגיע להשתוות הצורה, לדבקות בו מתוך בחירה חופשית?
כן.
תלמידה: לגבי לייצב את הכלי שלנו. עלינו להתרכז ממש ולבקש שהבורא ימלא את העשירייה בהרגשת "אין עוד מלבדו", ומתוך ההרגשה הזאת לבקש מהבורא שזה יעבור לכל עשירייה ועשירייה.
בסדר, תודה.
(סוף השיעור)