שיעור הקבלה היומי26. kvě 2020(בוקר)
שיעור בוקר 26.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת". אנחנו נמצאים בקטע מספר 14.
"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."
(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
זאת אומרת, אם אדם בא למצב שהוא אבוד, אין לו כלום, שום דבר, לא על מה לסמוך, לא במה להחזיק, לא במה לבטוח, שום דבר, אם הוא מסכים להיות במצב כזה, כי אז הוא כמו תינוק בתוך האמא, כמו עובר בתוך הרחם, "מה שעושה העליון שיעשה", אם הוא מוכן לדבר כזה, אז הוא בזה נמצא במלכות דעליון. ואם הוא ממשיך בזה, מזה נעשה כתר לפרצוף התחתון שלו. ככה זה.
לכן תראו מה שבעל הסולם כותב, "בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור," אין לו כלום, אין לו במה לאחוז. לא בטחון, לא הבנה, לא הרגשה, שום דבר. "שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון," זה נקרא "הארת המלכות". אתם יכולים לרשום, לזכור שאדם מרגיש שחושך, אין שום דבר, חשוך לגמרי, זה נקרא "הארת המלכות". אם הוא נמצא במצב הזה, "ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון," מלכות דעליון אחר כך הופכת להיות לכתר דתחתון. אם הוא מקבל את זה מאין ברירה, רוצה שיהיה, העיקר שאני בשליטת העליון, בזה שהוא אומר "אני נמצא בשליטת העליון ולא חשוב לי שזה חושך, חוסר ביטחון, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, חוסר הכול, אני לא יודע איך בכלל אני קיים", אז מזה נעשה כתר למצב התחתון. "שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות." שאין שום דבר. "היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים," שזה מלכות של העליון "שהיא בבחינת שאין לה כלום," ומקבל את זה "בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה." בדרגה שלו.
שאלה: לא ברור השילוב הזה בין המלכות דעליון שמרגיש אותו כחושך.
העליון לוקח את האדם לתוך המלכות שלו, מעלה אותו למלכות שלו ומראה לו הארת המלכות שהכול חושך, אין ביטחון, אין אור, אין עבר הווה עתיד, אין שום דבר, פשוט נמצא בתוך החלל, אבוד. אבוד ממש. ואם אדם מקבל את הדבר הזה ואומר "לא חשוב לי, אני נמצא בעליון ומה שיהיה יהיה, אני נמצא בו" אז מתוך המלכות הזאת נעשה כתר לתחתון, לאדם. מזה הוא מתחיל את הפרצוף שלו.
תלמיד: אבל איך אחרי שכבר מרגיש את המלכות דעליון זה מגיע דווקא למדרגה, הוא לא אמור להתעלות? אם הבורא העלה אותו למלכות דעליון למה עכשיו זה חוזר חזרה.
לא, זה לא חוזר חזרה.
תלמיד: אז מה זה נקרא "כתר דתחתון" החדש?
זה תחילת הפרצוף שלו. הוא מקבל את מלכות דעליון בשמחה בגלל שהוא שייך לעליון ולא אכפת לו מה שיהיה, העיקר שהוא שייך לעליון. ואם הוא מקבל את שליטת העליון בשמחה, מזה נעשה לו כתר. אל תלך לפי הגרפיקה שלך, תלך לפי המהות, שמה שהיה לו קודם, שאני הייתי מתבטל כלפי העליון, שהתבטלתי כלפי העליון זו גם עבודת העליון עלי, מתוך זה אני מגיע למצב שאני עושה בזה בחינת כתר לעצמי. נעשה לי כתר, אני מתחיל עכשיו את הבחינה שלי, את הנשמה שלי אני מתחיל לגלות.
במקום ייאוש, חוסר אונים, חוסר התמצאות לגמרי, מה שאני הרגשתי בעליון, קיבלתי את זה אחר כך בשמחה מפני שאני נמצא בעליון, למרות שאני נמצא בצורה כזאת. באיזו צורה עוד אנחנו יכולים להיות בעליון? אם אני עובר נגיד, באיזו צורה אני נמצא בעליון? אני נמצא בחושך, מקום סגור, אין לי כלום, אני לא שולט בעצמי בשום דבר ואני מקבל את הדברים האלה בשמחה. אני מקבל את זה בשמחה.
תנסו לתאר לעצמכם שאתם נמצאים ברחם של אימא, אתם נחנקים, אתם לא יכולים לזוז, אתם לא יכולים לעשות שום דבר. רחם זה קבר, ככה זה נקרא, והכול תלוי איך אתם מקבלים את המצב שלכם. האם אתם מקבלים את המצב שלכם שהוא הכי טוב כי אתם הכי הכי קרובים לעליון. יש משהו יותר קרוב לעליון מעובר שנמצא בתוך אימו? אין דבר כזה. אז אם אני מקבל את זה בשמחה, שאני מסכים להיות בעליון למרות שאין לי כלום, אני סגור, אני לחוץ, אין לי כלום, אבל זה העליון, כך אני מעריך אותו, מזה נעשה כתר למצב שלי.
אני מסביר את זה יותר מפני שזה לעניינינו, אקטואלי.
שאלה: זה מצב של היכל המלך, של השפעה? איך אנחנו יכולים להסביר את ההיכל הזה לעומת הרחם?
אני לא דיברתי על היכל המלך. איפה זה כתוב? אני לא יודע מה הוא מדבר.
תלמיד: אני שואל אותך אם זה המצב של היכל המלך, של השפעה?
נגיד שכן.
תלמיד: מה הקשר של היכל המלך, של השפעה, עם הרחם? כי זה נראה שזה משהו מנוגד.
כי זה לא שייך אחד לשני, אני לא יודע מה להסביר, למה לקחת את היכל המלך? זה לא שייך לרחם. אתה לוקח בעצמך כל מיני דברים ומחבר אותם יחד, זה מבלבל. ועכשיו על הבלבול הזה אתה עוד רוצה ללכת ולהוסיף אז למה זה ככה? זה לא ככה.
שאלה: מה המשמעות להיות במלכות של העליון בתוך העשירייה?
שאנחנו מתבטלים כלפיי הבורא ומה שמקבלים ממנו זה אצלנו טוב מאוד, זה נקרא "מלכות דעליון". מתוך זה נעשה כתר לתחתון, נעשה המצב הכי טוב שיכול להיות לנו. יש לנו משהו יותר טוב מלהיות קשור לדרגה יותר עליונה? לא. אבל דרגה יותר עליונה היא חושך? היא חושך. אז מה יכול להיות בה שמאיר? אם אנחנו מוותרים על כלים דקבלה שלנו ונמצאים במלכות דעליון אז אנחנו כבר מרגישים שיש שם מלא אור. לכן על ידי זה שאנחנו מבטלים [מוותרים] על הכלים דקבלה שלנו אז מלכות דעליון הופכת להיות כתר לתחתון. למה כתר לתחתון? כי אנחנו הפכנו את הכלים דקבלה שלנו לכלים דהשפעה, ואז אור החושך הזה שממלא את המלכות דעליון הוא נעשה לאור הכתר שלנו.
שאלה: אמרת שהמצב הוא כמו ברחם, ואם כך אין לנו שום שליטה על המצב, זה כמו מצב של מוות.
יש לך שליטה על המצב שלך, איך אתה תרגיש. אתה לא קובע מה קורה בעליון, אתה קובע איך אתה תרגיש את העליון. העליון נותן לך חושך בכלים דקבלה שלך, זה נקרא שאתה נמצא בכלים דעליון, ואז אתה מרגיש חושך. תהפוך את הכלים דקבלה שלך לכלים דהשפעה ואתה תרגיש אור. ובמקום מלכות דעליון אתה תתהפך לכתר לתחתון. לתחתון זה נקרא לשלך, אתה לא תהייה קשור רק למלכות דעליון, אתה נמצא במלכות דעליון עם הכתר דתחתון.
תלמיד: זה יפה. מה זו הרגשת החושך הזו ואיך מגיעים אליה בכלל, מתי מגיעים לחושך הזה?
אני לא יכול להגיד, אבל אני זוכר שבפעם הראשונה שהרגשתי כך אני רצתי לרב"ש ואמרתי לו, אני לא יודע מה קורה. זה עד כדי כך שאין לך מה להגיד, אין לך כלום, אתה נמצא בתהום, זה כמו שזרקו אותך בקוסמוס, בחלל, אבל אין אפילו כוכבים, אין כלום, יש תהום מכל הצדדים. לא קולות ולא צבעים, שום הרגשה, אלא רק הרגשת תהום בלבד. אז הוא אמר, אני זוכר, "זו הארת המלכות".
תלמיד: זה מפחיד. איך יוצאים מדבר כזה?
עכשיו סיפרתי לך איך יוצאים.
תלמיד: אמרת שאתה נמצא בתהום, איך יצאת מהתהום הזאת?
אני התחלתי להגיד שאני נמצא בשליטת הבורא. זה נכון או לא?
תלמיד: כן.
אז אל תגיד כן כן, תגיד לעצמך, שאני נמצא בשליטת הבורא, ואם אני נמצא בשליטת הבורא אז זה התהום שלי? שזה יהיה הבית שלי. זה הרחם שלי? אז אני אהיה ברחם שלי, לא חשוב. אני נמצא, כן, ברחם שלי. ומה קורה הלאה? על ידי זה שאתה מקבל את העליון בצורה כזאת שאתה לא בודק אותו עם כלים דקבלה שלך אלא אתה רוצה להידבק בו, אתה מעורר כלים דהשפעה, יחס השפעה אליו, הוא הופך להיות לכתר, הוא מתחיל להאיר. פתאום אתה רואה במקום התהום הזו השחורה, שאתה מתחיל להרגיש אהבה, חיבוק, חום, ממש, איך אימא מחבקת אותך מכל הצדדים. ככה אתה הופך ממלכות דעליון לכתר דתחתון. באותו מקום.
תלמיד: זה חלק מהתהליך.
התהליך הוא שאתה הפכת את הרצון לקבל שלך לרצון להשפיע.
תלמיד: וזה לוקח זמן עד שמגיעים למצבים כאלה?
זה יכול לקחת דקה, שנייה או עשר שנים או שלושים שנה. אני לא צוחק.
שאלה: את המצב הזה של מלכות דעליון אפשר להרגיש לרגעים במשך העבודה או שצריך להגיע לאיזו דרגה וההרגשה הזאת נשארת?
לא, ההרגשה הזאת לא נשארת, היא עוברת מהר, אבל להרגיש אותה פעם אחת אנחנו חייבים ואחר כך עוד תראו.
שאלה: האם מדויק להגיד שבעזרת השכל אנחנו תמיד קובעים לעצמנו איך נרגיש?
לפעמים כן, לפעמים לא. תלוי איזה שכל, שכל שלך, השכל העליון של הקבוצה. אבל כן.
קריין: קטע מס' 15 מתוך רב"ש ב' "הנרות הללו קודש הם".
"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."
(הרב"ש, מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
אבל לא שיש לו שמחה מזה שהוא זכה לדרגת אמונה למעלה מהדעת, אלא שבדרגה למעלה מהדעת הוא יכול לשמח את הבורא. לא לשייך את השמחה לעצמו.
קריין: שוב קטע 15 מתוך מאמר "הנרות הללו קדש הם".
"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת." זאת אומרת שההשפעה תהייה יותר חשובה מקבלה, זה נקרא ללכת באמונה למעלה מהדעת "כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."
(הרב"ש, מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
אני רואה לפי השאלות שאנשים עייפים. אז נעזוב את זה, אנחנו סיימנו את החלק הזה. תעבור בינתיים לחלק הבא ובוא נדבר על משהו אחר.
אני רוצה להגיד כך, כתוב "בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים", זאת אומרת אלו שרוצים להיות, אלה שרוצים לצאת מהרצון לקבל שלהם לעל מנת להשפיע, לקבל מאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, להתעלות למעלה מהדרגה האגואיסטית שלהם, הם עושים דווקא כמו שכתוב בזכות נשים צדקניות. זאת אומרת הרצונות לקבל הגדולים שהם רוצים לקבל תיקון, דורשים צדק, "צדק צדק תרדוף".
ולכן אנחנו צריכים לדאוג, אני פונה עכשיו גם לגברים וגם לנשים, אבל בעיקר לגברים, אנחנו צריכים לדאוג שהנשים שלנו הן יתחברו ביניהן לא לעשיריות, זה קשה מאוד לנשים, זה כמעט ובלתי אפשרי, זה רק אחרי שיקבלו מאור המחזיר למוטב חזק, אלא הן צריכות להתחבר להפצה, להפצה כמה שיותר מאסיבית. נשים מיועדות ללדת, להרבות את כל אלו שעוסקים בחכמת הקבלה, ולכן חיבור ביניהן זה דבר משני וזה יבוא רק לצורך הפצה.
ולכן אני מבקש שיבדקו עוד יותר את עצמן כדי שהחיבור שלהן יהיה רק לקראת ההפצה, לא חיבור לשם חיבור כמו שגברים, שהם רוצים להתחבר כדי שבתוך החיבור שלהם הם מגלים את הבורא, לא, נשים הן פועלות מחוצה לגבולות האלה. בפנים הבורא שמתיישב בחיבור בין גברים, סביב הגברים נשים שהן מתחברות ונותנות כוח הפצה לעולם החיצון, ובצורה כזאת אנחנו צריכים להתקדם.
זאת אומרת נשים הן כדי לעזור לנו, לכולנו, לצאת מעל מנת לקבל, ממצרים, מהאגו, אבל זה לא נעשה על ידי זה שהן עובדות בעשיריות כמו הגברים, אלא החיבור שלהן חייב להיות אבל חיבור לשם הפצה. רציתי רק לתת איזו נקודה מפני שראיתי בימים האלו שעדיין מתבלבלים, חושבים שיש להן אותה עבודה כמו לגברים.
-
(סוף השיעור)