שיעור 09.01.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 573,
מאמר נ"ז: "יקריב אותו לרצונו"

"על פסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל: "הכיצד? כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". וכן יש להבין, מה שאנו מתפללים "יהי רצון". הלא "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק"." איזה פסוק זה, איך אפשר, מה זאת אומרת "כופים אותו לרצונו"? אם זה לרצונו, אז איך כופים, ועוד כופים אותו עד שאומר "רוצה אני". איך לפי רצון, הרי זאת דרך כפייה, איך יכול להיות דבר כזה? "אם כן, בשביל מה אנו צריכים להתפלל "יהי רצון למעלה"?

הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. יש לשאול: בשביל מה צריכים אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.

ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע.".

נקרא שוב.

"על פסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל: "הכיצד? כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". וכן יש להבין, מה שאנו מתפללים "יהי רצון". הלא "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". "אם כן, בשביל מה אנו צריכים להתפלל "יהי רצון למעלה"?

הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. יש לשאול: בשביל מה צריכים אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.

ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע.".

זאת אומרת, אם אנחנו יכולים לעורר את הבורא להשפיע לנו, סימן שאנחנו באמת רוצים את ההשפעה הזאת.

שאלה: למה מלמטה זה לא מספיק?

איך אתה יודע שיש לך רצון נכון. אם אנחנו אומרים שהבורא הוא טוב ומטיב ונמצא בהשפעה חלוטה, אז בשביל מה צריך להתפלל כדי שהוא ירצה להשפיע לך, האם הוא לא רוצה בזה? זאת אומרת התפילה שלך צריכה לעורר בך את החיסרון המתאים לקבל את השפע ממנו. לכן אתה מתפלל, כדי להכין את הכלים שלך לקבלה.

תלמיד: מה זה נקרא "יהי רצון למעלה", למה לנו לא יהיה רצון?

כתוב, "יהי רצון מלפני ה' א-לוהנו וא-לוהי אבותינו". זאת אומרת אתה כבר מסדר כאן את כל המ"ן, כך שיהיה מסודר בדיוק עד הגובה שאריך אנפין יזדווג עִם עתיק. שהכתר יהיה בשלמות. הכל כדי להיות מוכן לקבל.

"ויחד עם זה אנו צריכים לומר, שכל המעשים שלנו, בין הרעים ובין הטובים, נמשכים הכל מלמעלה (שזה ענין השגחה פרטית), שהכל עושה הקב"ה." כולל זה שהוא מכניס לך תפילה בפה, בלב ובמוח. "ויחד עם זה יש להצטער על מעשים הרעים, אף על פי שגם זה נמשך מלמעלה. והשכל מחייב, שאסור להצטער, אלא להצדיק את הדין, שמגיעים לנו את המעשים רעים. מכל מקום להיפוך, אנו מוכרחים להצטער, מטעם שלא נותן לנו לעשות מעשים טובים. ובטח שזהו מטעם עונש, היינו שאין אנו ראויים לשמש את המלך. אם הכל בהשגחה, מה שייך לומר, שאין אנו ראויים, כיון שאין שום מעשה למטה. ובשביל זה נותנים לנו מחשבות ורצונות רעים, שזה מרחק אותנו מעבודת השי"ת, שאין אנו כדאים לשרת אותו. לכן בא על זה תפילה, שזה מקום תיקון, שנהיה ראויים ומוכשרים לקבל את עבודת המלך.

ובזה יתבאר לנו, איך שייך תפילה על איזה צרה חס ושלום. הלא בטח שהצרה בא מטעם עונש. וענין עונשים בטח הוא תיקונים, כי יש כלל, כי העונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים, שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא.

אלא, שצריכים לדעת, שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף. וזה ענין מה שאמרו חז"ל "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים". וצריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'.

וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים".

וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע."

שאלה: התפילה מתקנת יותר מהייסורים. מהי התפילה שמקדמת יותר מהייסורים?

זה ההבדל בין "בעיתו" ל"אחישנה". יש כוח שמחייב את כל הבריאה להתקדם, את הדומם, צומח, חי ומדבר. כולם נמצאים בתהליך. היקום מתפזר יותר ומגיע למצבים חדשים, יש צמחים שנעלמים יש חדשים, וכן הלאה. אותו דבר עם עולם החי. גם אנחנו, תראה איך אנחנו משתנים בגוף מדור לדור, וכך גם דרגת המדבר. דרגת המדבר יכולה לצאת לפי התוכנית הכללית כמו דומם, צומח, חי, מדבר ועל ידי ייסורים להגיע לתיקונים, אבל אז אתה תקבל מכות.

זה כמו שאתה צריך ללמוד עכשיו בכיתה א' ואתה לא רוצה, אז נותנים לך מכות, לא נותנים לך ממתקים. במילים אחרות אתה נכנס למלחמות, לתקופות רעב, לכל מיני ייסורים, בעיות, מכות אקלים, כל מיני דברים כאלה, ואז אתה מסכים ללמוד בכיתה א'. רוצה או לא רוצה אתה גומר ללמוד בכיתה א'. גם בכיתה ב' אתה לא רוצה, אבל שם יש כבר כוחות יותר רציניים שיכריחו אותך. זה נקרא דרך "בעיתו".

אבל אם אתה מפעיל את התפילה, את הבקשה, בזה אתה מכין בעצמך את הכלים שלך להיות במגע, בחיבור עם הבורא, ואז אתה לא זקוק למכות, אתה זוכה לקיצור הזמן. כי אתה בכל זאת צריך להגיע לרצון, אבל הרצון הזה יבוא לפי ש"כופים אותו לרצונו".

שאלה: אני מרגיש שאני מתפלל כל היום בשביל החברים, בשביל כולם, אבל בתפילה הזאת אין נקיות. איך משיגים נקיות, האם צריך להתפלל כדי שהוא ינקה את התפילה, שיזכך אותה כך שהיא כן תהייה תפילה שלמה או לפחות קרובה לשלמה?

זה מגיע לאט לאט, כל פעם על ידי היווצרות כלים חדשים, כי אתה מבקש ומודה ומחבב ומעריך ומהלל ובוכה, ועוד דברים. כתוב "אנא יהוה הושיעה נא, אנא יהוה הצליחה נא"¹. "הושיעה נא" זה ברור, שיעשה לנו ישועה. אבל "הצליחה נא", זה כאילו לא מגיע לי הצלחה, אבל אני רוצה להצליח. לכן גם על זה צריכים לבקש, אפילו שלא מגיע.

שאלה: אני לא מרגיש שייסורים פרטיים דוחפים אותי לתפילה, דווקא ההיפך, אני מרגיש שדווקא מצבים של התכנסות, כמו אתמול, יוצרים בי את הרגש הזה.

בסדר. יש זמנים לכאן וזמנים לכאן.

שאלה: אני מרגיש שהייסורים הפרטיים אוטמים אותי לגמרי, אני שוכח לחלוטין מהכל וכאילו אין שום תועלת בזה. איך יוצרים התקדמות מהצד החיובי?

חשיבות. זה שאתה שוכח את כל הייסורים הפרטיים שלך, זה לא טוב, כי בזה אתה כאילו מקבל איזה סם ובורח. לכן אתה עובר לצד הפנטי שבדבר, אתה שוכח לזמן מה את כל מה שיש לך, ואז טוב לך. אבל אנחנו צריכים להיות שלמים עם הדרך שלנו ועם הבורא עד כדי כך שכל הדברים הפרטיים, הכללים, הגשמיים והרוחניים יהיו כמרכיבים של כלי אחד, של רצון אחד. תנסה ותראה כמה עוד חסרה לך בקשה, תפילה, הכרת המצב.. דווקא כשאתה לא שוכח דבר מהחיים שלך, זה יקדם אותך.

תלמיד: כדי להתקדם יש או תפילה נכונה או ייסורים, הרי משהו צריך לקדם אותך.

רגע, הייסורים לא יכולים להיות לעורר את התפילה?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה שלי. הבנתי כבר שאני צריך להתפלל, אבל אני לא מוצא את התפילה הנכונה ובכל פעם אני מקבל עוד ייסורים כדי לכוון אותי לתפילה הנכונה. יוצא שלא משנה איך מסובבים את הדברים, אי אפשר להימלט מייסורים, לא מוותרים לך.

האם בגיל 15 הייתה לך אהבה ראשונה?

שאלה: כן.

יופי. האם אז נהנית מהייסורים, מזה שאתה רוצה אותה ולא ראית אותה, איפה היא?

שאלה: כן, אבל זה עדיין ייסורים.

אבל אלה ייסורים מתוקים. אם היית יכול לחזור לאחור, האם היית מוותר עליהם? זה נקרא "ייסורי אהבה". ייסורי אהבה זה כשאני מאוד משתוקק למי שאני אוהב, ואני יודע שבסופו של דבר יש משהו, יש איזו תקווה, אפילו הבטחה. עם הבורא זה מובטח, אומנם זה לא עכשיו, אבל יש איזה אור מקיף שמאיר, אחרת לא היינו מרגישים את המשיכה ואת היחס. זה נקרא "ייסורי אהבה". זה עדיין בכלים ריקים, אבל המקיף כבר קיים. אם המקיף לא היה קיים, לא היו ייסורים.

שאלה: אבל זה עדיין ייסורים. גם אז הייתי משתגע, וגם עכשיו אני משתגע.

אבל הייסורים מתוקים.

שאלה: אתה עושה לי כאילו סיבוב כזה וממתיק לי את הייסורים.

זה לא כאילו. תסתכל היום על עצמך לעומת אז, עד כמה החיים שלך היו אז בצבעים. אומנם התפרצות הרגש לא כמו אז, עם כל השטויות, אבל הכלים הם כלים, צריכים להבין את זה. ייסורי אהבה זה כשאתה רוצה בזה. אם הם נעלמים, אתה לא מרגיש פי תר"ך פעמים את השפע. ברוחניות הייסורים האלה נשארים, הם הופכים להיות לאותו כלי גדול ואז כשאתה שותה את השפע זה ממלא אותך ללא גבול.

תלמיד: עכשיו אני מרגיש שעדיף לי ייסורי אהבה מאשר לחיות בלי הדבר הזה, כי בטוח שזה נותן לי לפחות חיות והרגשת חיות.

בטוח.

תלמיד: אבל אני שואל מצד המערכת, מצד הבורא, האם הוא צריך את הדבר הזה?

אחרת המגע עימו לא אותו מגע כמו שהיה בתחילת הבריאה, בטיפת זרע. כשברא את הרצון לקבל מתוך הרצון להשפיע שלו, זה היה רק טיפה, נתון בכלל, וכל מה שמתפתח סביב הטיפה הזאת זה ייסורי אהבה, כי זה מרחיב את הטיפה לכלי אין סוף. גם על מלכות דאין סוף אנחנו אומרים שזה בלי גבול, זה על חשבון האור. מצידה אין לה כלום. לכן היא צריכה להביא את העוצמה שלה למצב שהכלי יהיה כמו עוצמת האור, ושהיא תרצה להיות במגע כמו שהוא רוצה להיות במגע. זה ייסורי אהבה.

תלמיד: את הצד שלנו, את הצד של התחתונים, אני מבין. אבל מצד המערכת הוא כותב בתחילת המאמר "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". יוצא כאילו שהבורא עושה מין צמצום, הוא בעצמו כאילו מחזיק את זה כדי להגדיל את ההשתוקקות שלי כך שהמפגש שלו איתי יהיה יותר גדול.

זה כדי שאתה תהנה מהכל. אחרת איך תהנה, איך תהנה בלי חיסרון ושחיסרון יהיה שלך, יהיה מורגש מצידך. אני מבין שיש לך כל מיני המצאות משלך איך לברוא את העולם, אבל ככל שתתקדם יותר אתה תראה שפשוט אין, הכל נסגר.

תלמיד: אני לא מבין איך משהו שאמור להיות השפעה, נתינה, איך התכונה הזאת בעצמה סוגרת.

אני אסביר לך בצורה יותר פשוטה. הוא נתן לך חיסרון, ועכשיו על ידי כל מיני הארות קטנות על החיסרון הוא מתחיל לעורר אותך לחיסרון הנכון, לדביקות אליו, לחיסרון הכי טוב, הכי גדול שבו תקבל באמת אין סוף שלמות. את זה הוא מלמד אותך, והוא מלמד אותך בצורה עקיפה כזאת כדי שאתה תרצה דווקא את מה שכדאי.

לך לבית אבות ותראה איך אנשים חיים בלי רצון, אין להם רצון. כמה הם היו משלמים, אמנם גם על זה הם לא רוצים לחשוב ולא מסוגלים, אבל כמה הם היו משלמים כדי לעבור שוב אותה תופעה כמו שאתה עברת בגיל 15, ובכלל, כל מיני דברים בחיים. כמה הם אוהבים לספר מה היה להם בחיים, איזה עסקים עשו, לאן נסעו, מה קרה להם ועוד. תנסה לדבר איתם ותראה כמה זה מחייה אותם.

תלמיד: נכון.

זאת אומרת, זה העיקר שמחייה את האדם. הבורא רוצה שאתה תפתח חיסרון אליו, כי שלימות זה הוא, בדיוק לפי עוצמת השלמות. לכן אתה צריך לפתח אותו, אז הוא מסובב אותך. לכן נקרא אור הסובב, סביב המלכות דאין סוף. הוא סובב וסובב וכל פעם מעורר ומעורר, זה עניין של התפתחות, עד שאתה אומר "רוצה אני". רוצה דווקא באותו סגנון, באותו סוג, באותו אופן המגע שמוכן מצידו.

תלמיד: אני זוכר כשהתחלתי ללמוד, עם כל הכוח שהיה לי, האגו, הרצון, ההשתוקקות הזאת, עם זה באתי לתפוס את הבורא, לכבוש אותו. אתמול, אחרי המפגש הייתי צריך לנסוע למשפחה ופשוט הרגשתי כמה אין שום חיות בעולם, כלום, חוץ מפה, במקום הזה, והניגוד הזה, האפסיות של העצמי זה היה כל כך חזק, שהרגשתי שזה בדיוק הצד השני. כמו שבעל הסולם כותב שאין מצב מאושר מזה שאדם מבין שאין לו כוחות, אבל מצד שני הוא מבין שאין לו כוחות, הוא מבין שהוא פשוט כלום.

אבל הוא בידיים הנכונות, אז תהיה כמו תינוק בטוח בידיים של אמא. מה יכול להיות יותר טוב? אתה נמצא בידיים נאמנות. יש כאן סביבה שלא יודעת איך היא מתנהלת, אבל היא מנוהלת, והמורה והבורא מעל זה. חוץ מזה, זה מאוד טוב אם אתה מרגיש חוסר ביטחון, חוסר אונים. וגם העולם כולו ריק.

שאלה: מה זה נקרא כפייה ברוחניות?

כפייה ברוחניות זה שמעוררים באדם רצונות שונים, שהוא חייב לקיים אותם אחרת הוא לא מרגיש שהוא חי.

תלמיד: מי כופה?

הבורא כופה.

תלמיד: רק הבורא?

אין עוד מישהו שפועל במציאות חוץ ממנו. זה שזה מגיע דרך כל מיני אנשים או כל מיני מקורות כביכול, זה למראית עין.

תלמיד: כפייה זה רק לעורר רצונות כאלה באדם?

אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מלייצב אליו רצון נכון כנוקבא כלפי זכר. זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: נניח שרב מגדיר פרמטרים להתכנסות מסוימת לגברים, זה נקרא כפייה? כפייה חיובית.

זה יכול להיות כפייה במידה שאתה לא מסכים. עבד נאמן לא מרגיש כפייה כי הוא נמצא למעלה מדעתו, ודעתו היא עם אדונו.

תלמיד: כשהחברים נניח רוצים לממש את עצת הרב כלשונו.

ואתה לא, נניח. לא בא לך, יש לך ספק, כל מיני דברים.

תלמיד: אז יש יותר תרעומת על העניין הזה, פתאום זה מורגש יותר ככפייה.

זה טוב מאוד.

תלמיד: אבל זה מול החברים. מול הרב זה לא מורגש ככפייה. למה כלפי החברים שרוצים לממש את עצת הרב יכולה להיות תרעומת ומחלוקת בחברה ואם הלשון של הרב מספיק ברורה בשביל שהיא תתממש כפשוטה, כלשונה בחברה, אז הדבר הזה רץ יותר חלק? והאם אנחנו צריכים ללמוד מזה משהו על איך אנחנו צריכים לממש את העצות שאתה נותן, שלא יתפרשו ככפייה של החברים על חברים אחרים?

מנהג המקובלים שאחרי שמורה אמר איזה דבר הם צריכים להתיישב ולברר ביניהם ולהסכים איך הם מקבלים אותו. זה מה שצריכים. אחרי כל שיעור, אחרי כל שיחה, אחרי כל רעיון שהמורה אומר, הקבוצה צריכה להתיישב ולהבין מה, בכמה, ובמה זה מחייב אותה לאילו פעולות.

תלמיד: זה לא ריאלי שכל הקבוצה תשב ותעשה את זה. אז הגיוני שהקבוצה תמנה צוות מסוים שיעשה את זה?

יכול להיות. למרות שרצוי שכולם כי זה בונה את הכלים. זה לא שיש מישהו אחראי או שאנחנו עושים איזו ועדה וזורקים לה רעיון שיאכלו אותו. זה בשבילנו, כי בקבוצה כולם שווים. יש דברים שאתה לא יכול לעשות בחלק קטן מהקבוצה.

תלמיד: מה פירוש שהתפילה מרחיבה את הכלים ובגלל זה היא יותר משתלמת?

הכל תלוי בהרחבת הכלים, בהרחבת הרצון מכל מיני סוגים, צעדים וכן הלאה. ולכן כשאני בעצמי מתחיל להפעיל את הרצונות, החסרונות ומחפש איך לפנות לבורא דרך החברה, בחיבור איתם, כי תפילה, זו תפילת רבים, גם עבור הרבים גם מתוך הרבים, אז אני בזה מרחיב את הכלי שלי בפועל בעצמי, אני בזה מקצר הרבה הליכות, אני לבורא והבורא לי. ואז יוצא "אני לדודי ודודי לי" מקוצר. מוצאים מהר את התדר המשותף.

תלמיד: בשיעור בבוקר אמרת שאנחנו צריכים תפילה, ועדיין אין לנו פרקטיקה טובה לזה. אנחנו מחפשם אותה בערבות, אבל אנחנו צריכים יותר להתחיל להתפלל נכון. מה פירוש?

יש לנו כאן עבודה רב גוונית. צריכים באמת יחד להתפלל, למצוא את החיסרון הנכון, כלפי הבחן נכון מה אנחנו באמת צריכים, מה הצעד הבא שאנחנו רוצים להשיג, באיזו צורה? יש כאן חלק מההשתתפות הוא שלנו וחלק השתתפות של הבורא. מה עניין של הערבות, חיסרון, מניין של אחד ממרכז הקבוצה, ביטול. לועסים ולועסים עד שזה נכלל. בכל זאת כל עוד זה לא יהיה בפנים, בתוך הרצונות, תמיד יהיו שאלות ואין תשובות עליהן. אנחנו לא מקבלים תשובות דרך האוזניים.

שאלה: בקשר לתפילה. נתת דוגמה על הילד שעומד וצועק לאמא שלו והיא עסוקה במיליון דברים והוא צועק ורוצה עד שהיא ממש לא יכולה, אז שמה לב אליו.

כי לילד יש רק כתובת אחת. אם לא אמא, אין לו למי לצעוק, הוא פשוט צורח ואז הוא מרגיש את עצמו בחלל. יכולים להיות מיליון אנשים, זה בשבילו כלום. צריכים להבין את המצב.

תלמיד: ואז יוצא שהיא מרימה אותו, שהיא שמה לב אליו, כאילו מה אתה רוצה? פתאום הוא לא רוצה כלום, הוא על הידיים שלה.

אני מאוד הרגשתי את המצב הזה עלי. דוגמה, שיש תפילה ואז פותחים לך את הדלת מלמעלה, מה אתה רוצה? ופתאום לא רוצים כלום. פתאום התפילה נהיית כמו אמצעי לתקשורת, כמו קשר עם הבורא. פתאום אין משמעות לעניית התפילה.

צרה גדולה. למה אתה לא צריך כלום? כי אתה לא זקוק לכלום.

תלמיד: לא. התפילה היא התקשורת שלי עם הבורא. זאת אומרת אני עכשיו מתפלל תפילת רבים, מבקש עבור החברים, נכנס לאיזה מימד של תקשורת דרך החברה לבורא וכן הלאה, ופתאום זה מספיק.

למה אתה לא ממשיך עבור החברים?

תלמיד: רק להישאר שם.

אז פשוט השתיקו אותך וזהו. נתנו לך. נניח אתה בא, נציג מהבניין הגדול שאתה גר, לסדר את הדברים בעירייה, לדרוש עבור כל השכנים שלך כל מיני דברים והם אומרים אנחנו לא יכולים לתת, אבל לך אנחנו נעשה, את האחרים תעזוב. נתנו לך שוחד ואתה רגוע ואין לך יותר חיסרון. איפה החברים? סימן שהכלי קטן. עם הכלי הקטן הזה אתה עדיין לא יכול להמשיך. השתיקו אותך. אתה צריך להתרגז על זה. אתה הרגשת טוב, אין חסרונות, הכל ברוך ה', הכל מסתדר, אני עכשיו נמצא בשלווה. שילמו לך בפרוטות, מילאו את האגו שלך הקטן, גמרנו, זרקו אותך. למה אנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת? כי רק שם יש כלי בלתי מוגבל.

שאלה: אז ההגדרה של תפילה זה לעלות מעל הרצון כל הזמן?

תפילה זה שאתה משתדל להתקשר עם הבינה. יש הרבה הגדרות, אבל זה מה שיש.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים קי"ח, כ"ה↩