סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 08.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"דורשים ללא הפסק" – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא – "דורשים ללא הפסק", קטעים נבחרים מן המקורות.
זאת בעיה. אפילו אחרי הכנס ואחרי כל מיני התעוררויות, ישיבות חברים, פעולות, אנחנו חושבים שזהו, הגענו למשהו חדש, ולמחרת כרגיל כמו שאנחנו לומדים שזה צריך להיות, אנחנו נופלים יותר עמוק ממה שהיה קודם. כי כל הדרך שלנו היא בזיגזג, ככל שעולים עוד יותר יורדים, עוד יותר עולים ועוד יותר יורדים, וכך כמו במסור אנחנו עולים יורדים, עולים יורדים.
וכאן השאלה, איך אנחנו בכל זאת נמצאים באותה מגמה, שאנחנו כל הזמן נמשכים למטרה, לבורא, לדרישה אליו, למרות שעוברים עלינו כל מיני מצבים כאלה, למעלה למטה, למעלה למטה, והמצבים שלמטה נמשכים הרבה יותר זמן ומורגשים יותר מהמצבים שאנחנו נמצאים למעלה.
איך אנחנו קודם כל מתעלים מעליהם ומבינים שהכול בא מהבורא, שאין עוד מלבדו, ואנחנו צריכים להיות כל הזמן בקשר עימו, ודווקא במצבים שהם קשים ונראים לנו מנותקים מהבורא אנחנו בכל זאת נמשכים אליו, אנחנו בכל זאת מבינים, מרגישים, מכינים את עצמנו ליחס כזה שהכול בא מהבורא. ודווקא במצבים האלו שאין בהם שום התפעלות וקשר, לא עם הבורא ולא עם המטרה, דווקא במצבים כאלו אנחנו צריכים למצוא תמיכה בקבוצה שמתוך זה אנחנו נפנה לבורא ונדרוש ממנו טיפול.
ולכן כאן דווקא בהפסקות האלה שהבורא בכוונה נותן לנו אותן, שמחדש לנו את הרשימות השבורות כדי שנתקן אותן, אנחנו צריכים להבין שזה מגיע כדי שנתקן וכדי שנפנה אליו ונדרוש תיקונים המגיעים לנו, ממש מגיעים, זה נקרא "פתח שער לדופקים בתשובה". ולכן לדרוש ללא הפסק כך שלא יהיה הבדל איפה, באיזה מצב אנחנו נמצאים, או למעלה או למטה, אנחנו בכל זאת דורשים. ובמיוחד דווקא להכין את עצמנו לדרישה במצבים שהם מטה.
ואחר כך אפילו במצבים שאנחנו נמצאים למעלה, לבדוק האם זה לפי ההרגשה שלנו, או לפי הערכה של הבורא בעינינו וכך להתקדם. זאת אומרת, לדרוש את הבורא בכל זאת, לא חשוב מאיזה סיבות, זה כבר בא אחר כך, אלא אנחנו צריכים להרגיש את עצמינו, להרגיש בתוכנו כל הזמן דרישה לבורא. שאני נמצא בהכרה, בתת הכרה, אפילו מתוך שינה, מתוך העבודה שלי, מתוך כל מיני מצבים שאני נמצא, אני מבפנים מרגיש את עצמי שאני כל הזמן פונה לבורא. זה מאוד חשוב, שתהיה לנו נטייה כזאת, דרישה כזאת, ובזה שאנחנו כך נתקדם.
לכן כתוב "דרשו ה' בהימצאו", זאת אומרת כל הזמן תמצא אותו ותדרוש ממנו למרות שהוא מסתתר, כי הוא מסתתר אך ורק כדי שנחפש ונאתר ונדרוש ממנו תיקונים והתקרבות, בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.
שאלה: מה אנחנו דורשים למטה ומה אנחנו דורשים למעלה, מהמצב הנעלה ומהמצב הנפול?
אנחנו רוצים רק דבקות, שום דבר חוץ מזה, בקיצור רק דבקות. אנחנו לא פונים ולא מבררים במיוחד מצבים שאנחנו נמצאים בהם, כי מי יודע בדיוק מהו המצב הזה או אחר והאם אני מבין אותו נכון או לא. מי יודע מה טוב, להיות במצב מעלה או במצב מטה, זאת אומרת כשאנחנו מרגישים את המצבים האלה ברצון לקבל שלנו. לכן אנחנו דורשים דבקות, שאני אהיה דבוק בבורא בכוח השפעה ואלמד ממנו ואעשה כאלו מצבים כמוהו בלהשפיע ולא חשוב בעצם באיזה מצב אני נמצא, בכל מצב ומצב שאני ארגיש איך להשפיע.
שאלה: אמרת שלא משנה באיזה מצב אני נמצא. האם אנחנו דורשים בשביל החברים או בשביל האגו שלנו?
לא, אנחנו יוצאים בכל מצב מהרגשה פרטית, אישית, אינדיבידואלית, אבל כדי לתקן את המצב האינדיבידואלי אני פונה לבורא דרך הקבוצה, ואז אני מרגיש שהמצב האישי שלי כולו נקבע על ידי המצב של הקבוצה כולה, כי בסך הכול אני תוצאה מהעשירייה. אבל וודאי שמתחילים מתוך הרצון שלנו, מתוך ההרגשה הפרטית שלנו. לעת עתה בצורה מעשית כך אנחנו.
תלמיד: תוצאה של העשירייה זה איך אני רואה את העשירייה מהתכונות שלי ואז יוצא שעל זה אני צריך לבקש? על מה אני צריך לבקש, האם על עצמי כדי שהוא יתקן את התכונות שלי ואני אראה שבאמת כל החברים מתוקנים?
נכון.
שאלה: שמעתי אותך אומר "תמצא אותו ותבקש". עד עכשיו פשוט הייתי מבקש, מה זה אומר למצוא את הבורא?
למצוא את הבורא זה הכוח הפנימי שנמצא בעשירייה ומסדר לנו את כל המצבים הפרטיים והכלליים. אליו אנחנו פונים ולכן ממנו אנחנו דורשים לשנות את המצב שלנו שנהיה דבוקים בו.
שאלה: בקשר לחיבור שלנו בעשירייה, האם לא הגיע הזמן שנחזור לחיבור הפיזי שהיה בינינו, לשיעורים במליאה, לשירה לריקודים ביחד ונרגיש את העוצמה האדירה שלך. אולי הגיע הזמן שנצא מהממ"ד שהיינו בו לאחרונה, גם המגפה הסתיימה, ואנחנו עדיין בחיבור דרך מסכים.
אני מבין אותך, אבל תגיד לי בבקשה, מה יעשו חברים שלא יכולים להגיע כמוך?
תלמיד: אז לאט לאט גם אצלם המצב ישתנה.
יש לנו אלפים בכל העולם, למה אנחנו צריכים להיבדל, למה אנחנו צריכים לא להיות כמוהם?
תלמיד: אנחנו צריכים לסחוף את העולם כמו שאני רואה את זה.
בזה שתשב יחד עם האחרים, בכמות של כמה מאות אנשים נניח, אתה חושב שהאלפים האחרים שלא נמצאים בזה גם ירגישו התקרבות?
תלמיד: אני חושב שאם נשב ביחד, גם נצא לכיכרות, לקניונים כדי לאסוף את כל אלה עם הנקודות שבלב שמסתובבים ולא יודעים מה הם רוצים מעצמם.
מי מפריע לך לעשות זאת עכשיו?
תלמיד: כי אנחנו לא נפגשים כמעט בינינו אלא רק דרך המסכים.
כדי לצאת לכל צורות ההפצה לא צריכים לשבת יחד באותו מתחם.
תלמיד: אני מרגיש שאתה עושה מאמצים, אתה כל בוקר הולך לאולפן, אנחנו בסך הכול קמים מהמיטה ומתיישבים מול המסך, אנחנו לא מתאמצים כמוך.
אני לא מתאמץ, המיטה שלי נמצאת כמה עשרות מטרים מהאולפן, אין לי שום מאמץ. תחשוב טוב מה שאתה אומר, האם זה שאנחנו נשב יחד כמה עשרות אנשים בזה לא נבָדל את עצמנו מכל הכלי העולמי שלנו. מה יחשבו ומה ירגישו כל החברים בכל מקום בעולם?
תלמיד: קנאת סופרים, הם ירגישו שהם רוצים להגיע לאותו מצב, זה יקרה גם אצלם לאט לאט.
מה יהיה?
תלמיד: לאט לאט גם המגפה תיפסק אצלם והם גם ישבו ביחד.
אני לא מפריע לך לחבר את העשירייה ולשבת יחד, בבקשה תנסו. לי אין עם זה שום בעיה, אני חושב שזה דבר טוב. אבל לעשות כך שאנחנו כאן בפתח תקווה דווקא נתחבר וכל הכלי בישראל, ובכל העולם ישבו כמו שהם יושבים עכשיו, אני לא מרגיש שזה פועל לאיחוד, לאחדות, לחיבור, להתקרבות. אנחנו דווקא נייצר בזה צורה נבדלת.
שאלה: סליחה שאני נוגע בקו הזה, אבל מה שחסר זה השפעת הסביבה. גם הדרישה הזאת שיש עכשיו לבורא שאנחנו הולכים ללמוד. אנחנו רוצים לדרוש, רוצים באמת לדרוש, אבל הדרישה היום היא של שלוש ארבע שעות בגלל שאחרי השיעור אנו יוצאים החוצה, והשפעת הסביבה מהעולם היא הרסנית. כשאנחנו נפגשים ביחד, אז יש מקום שההשפעה הגשמית הזאת משפיעה על האדם, ונותנת לנו את הכוח להמשיך הלאה וזה חסר, חסר מאוד. כשאנחנו נפגשים בעשיריות, כשאנחנו נפגשים עם חברים ביחד, אנחנו מרגישים כמה כוח זה נותן לנו להמשיך הלאה. המפגש הפיזי מאוד מאוד חסר היום, הוא מאוד חסר לדרישה שאליה אנחנו רוצים להגיע ככלי אחד ולא כמבודלים, דווקא ככלי אחד.
לכל אחד יש עשירייה, בבקשה תעבדו יחד, תשבו יחד, תקראו מאמר יחד, פיזית אתם יכולים. אני לא יודע באיזה מדינות זה אפשרי, אבל אתם יכולים לשבת פיזית יחד איפה שמותר לפי חוקי המדינה. אני לא מפריע, אנחנו רואים זאת גם בתמונות, אתמול ראינו שבמוסקבה ובעוד כמה מקומות התאספו, והיו שם כמה עשרות אנשים יחד. אדרבא, מה הבעיה?
תלמיד: הבעיה שלא כל עשירייה יכולה לקבל החלטה כזאת, כל עוד הקבוצה הכללית לא מחליטה על זה.
הקבוצה הכללית לא יכולה, איך אתה אומר כך? אפילו לפי הנחיות משרד הבריאות אי אפשר, זה לא לפי היכולת פיזית שלנו. מה אתם דורשים ממני?
תלמיד: יש מקומות בעולם שמשרד הבריאות המקומי מאפשר להיפגש, יש אפשרויות כאלה.
שיעשו, אני לא אומר לאף אחד מה לעשות. אנחנו לומדים את הכללים, ולפי הכללים האלה, בבקשה תעשו מה שאתם חושבים שמועיל לכם, זה הכול. אני לא תופס את הדרישות האלה, אתם רוצים שאני אהיה כמו גננת בגן ילדים, אקח אתכם, אעשה לכם חיבורים, שתשבו ליד השולחן, שנעשה יחד איזה טיול, איזה פעולות? אני לא אעשה את זה אתכם, אתם צריכים ללמוד את הדברים האלה, ולהשתדל לבצע אם אתם חושבים שזה מועיל. זה הכול.
תלמיד: סליחה, אני לא חושב שאתה הגננת שלנו, אני חושב שאנחנו פשוט רוצים להביע את הדרישה הפנימית של הצורך החדש שמגיע לכלי. זה הכול.
אף אחד לא יטפל בך, תפסיק להיות ילד, אתה כבר בן 40. אתה רוצה לעשות משהו בחיים? תעשה, זה הכול.
שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאחרי מצב גבוה מגיעה נפילה. איך מתייחסים לרגשות האשמה שמגיעים יחד עם אותה נפילה?
על זה כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". ככה זה. אם אנחנו מייחסים את כל הדברים האלה אלינו, ולא לבורא, יוצא שאנחנו אוכלים את עצמנו, ושקועים בהרגשה לא טובה. אנחנו צריכים להבין שאין דבר רע במציאות, אלא הכול זה כדי שאנחנו נברר ונתקן את כל השבירות מחטא עץ הדעת. לכן אין דבר רע שמתגלה, אלא כדי שאנחנו כל פעם נביא אותו פי תר"ך פעמים לטוב.
תלמיד: אתה יכול בבקשה לחדד מדוע דווקא כשמרגישים את הרגשה של הביטחון, בום, ישר מגיעה נפילה?
כי אין לך יותר מה לעשות, הגעת לביטחון, הגעת כאילו, כביכול לתיקון לעת עתה, אז בשביל מה אתה צריך להישאר באותו מצב, שתתחיל להתגאות בו? תתחיל ליהנות ממנו? לכן מיד פועל עליך רשימו חדש, והוא זורק אותך שוב להרגשת חיסרון, ושוב אתה צריך לעלות ממנו. ככה זה.
קריין: קטע ראשון במסמך "דורשים ללא הפסק". אומר בעל הסולם.
"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר"."
(בעל הסולם. אגרת ל"ד)
שאלה: מה הפירוש "הכאה אחר הכאה"?
אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים במצבים שלנו, שמגיעים אלינו אפילו בצורת הכאות. יותר נכון, הכאות אלה פעולות שמהן יוצאים ניצוצין, ועל פני הניצוצין האלה אנחנו כל פעם מגיעים למצבים חדשים, לרשימות חדשות.
שאלה: כתוב פה שהוא ממתין לנו "שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן". איזה כלים?
חסרונות להגיע לדבקות על פני יותר ויותר רשימות שמתגלות. שתדרוש יותר ויותר רק דבקות, רק פעולת השפעה שאליה אתה רוצה להגיע, על פני כל המצבים שהבורא מגלה לך. תדרוש על פני מצבים שונים, לא נעימים, שרחוקים מנתינה והשפעה.
שאלה: במשפט האחרון כתוב שאנחנו נקבל מענה על כל התפילות בבת אחת, על כל הבקשות הקודמות שאי פעם ביקשנו. ולפני כן תמיד למדנו שהבורא עונה כל הזמן, אז מה הדימוי הזה שהבורא יענה בפעם אחת על כל התפילות הקודמות?
קודם כל יש בנו טיפול נון סטופ, קבוע, אנחנו נמצאים כל הזמן בהשפעת הבורא, באור הבורא. ולכן לא משנה איך אנחנו מגיבים, תמיד אנחנו מיד מקבלים ממנו תגובה. האור הזה מגיע אלינו ממש מגמר התיקון, מאין סוף וכך אנחנו נמצאים עימו בקשר. זה סך הכול הדבר הכללי.
והדבר הפרטי, אנחנו כל פעם ופעם מרגישים את עצמנו בצורות שונות, בהתאם לרשימות שמתגלות בנו, והרשימות מתגלות מהשבירה הכללית שהייתה. השבירה הפרטית שהייתה על הכלים שלך, וכך סך הכול אנחנו מתקדמים. זה דבר פשוט, ברוחניות אין דברים כל כך משוכללים, אבל אנחנו לא מסוגלים לעבוד עם השפעה, ולכן יש לנו בעיה.
שאלה: כתוצאה מההכאה יוצאים ניצוצין שמקדמים אותנו, למה הדבר הזה צריך להזיז אותנו?
הניצוצין שיוצאים על ידי ההכאות הם הרשימות לבניית הכלי בדרגה הבאה. נלמד על זה עוד מעט בתע"ס.
שאלה: הבורא ממתין, מחכה עד שיהיו לנו הכלים לקבל את השפע. האם אנחנו נהיה מודעים לזה שיש לנו את הכלים לקבל את השפע בזמן שכבר יהיו לנו כלים מוכנים?
ודאי. בינתיים אנחנו לא מודעים לזה כי האמת שאין לנו את כלים האלה, אנחנו פועלים רק מתוך החושך. אבל כשמתגלים הכלים האלה, אז אנחנו מתחילים להרגיש, אנחנו מתחילים להבין איך אנחנו יכולים להתמצא גם בחושך, ולהתאים את הכלים יותר ויותר לאורות. זה יבוא.
שאלה: למה הרבה חברים לא מרגישים את הצורך לשאול את הבורא כמו שילד עושה עם ההורים שלו? איך אנחנו יכולים להעצים את התכונה הזאת בתוך העשירייה?
הילד נמצא במצב שהטבע מחייב אותו, לפנות לאימא, כי בניתוק מהאימא הוא מאבד את העולם שלו, ולכן הוא צועק וכל הזמן דבוק באימא. אבל אנחנו לא מרגישים את זה כך, כי אנחנו צריכים לגלות בעצמנו עד כמה אנחנו תלויים בו, דורשים אותו, מחויבים להיות דבוקים אליו, כי בלי זה אין לנו חיים רוחניים. לאט לאט אנחנו מקבלים את זה על ידי דוגמאות מהחברה, "איש את רעהו יעזורו" ועל ידי האור העליון שאנחנו מעוררים עלינו, שהוא מאיר ונותן לנו הרגשה כזאת. זה מה שקורה.
לכן טוב שאנחנו רואים דוגמא מהילדים, מהתינוקות, כי כל הביטחון שלהם הוא בתלות שלהם באימא, ואנחנו צריכים לקבל מזה דוגמא איך אנחנו צריכים להיות גם כן קשורים ודבוקים לאימא, לבורא, כי זו תמיד המדרגה היותר עליונה מאיתנו, כמו שתינוק מרגיש שאימא נמצאת בדרגה יותר עליונה כלפיו. תראו מה שהוא רוצה, הוא לא רוצה כלום חוץ מלהיות כל הזמן עליה.
שאלה: מה הן רשימות?
"רשימו" זה רושם, נתונים מהמצב הבא, ואם אתה ממשיך עליהם את אור העליון, אז מהרשימו הזה מתפתח המצב הבא בעביות, באור ישר, באור חוזר, בעשר הספירות וכן הלאה.
שאלה: איך עוברים מעבודה שגרתית של חיבור בעשירייה לדרישה, איך עוברים מבקשה לדרישה, איך מעלים הילוך?
יש לנו עבודה קבועה בכל הזמן של החיבור בתוך העשירייה, של שיעורים, של המפגשים, זו העבודה השגרתית של העשירייה.
בשביל מה?
תלמיד: כדי להתחבר בינינו, ליצור כלי, כדי להשפיע נחת רוח לבורא.
כן.
שאלה: זו עבודה של שגרה, בקו מסוים. איך אנחנו מעלים, מגבירים, דורשים, לא סתם מבקשים, לא מתפעלים, אלא ממש דורשים. איך הופכים את זה עכשיו, אחרי הכנס, לא לעוד בקשה, לא לעוד עבודה שוטפת, אלא ממש לדרישה מתגברת?
אני לא מבין כל כך מה ההבדל. אנחנו צריכים להשתדל להתקשר בינינו בעשיריות. כל עשירייה היא כמו פרצוף של אדם הראשון, וכך אנחנו רוצים להתחבר בינינו עם כל הרשימות השבורות שלנו, עם כל הנטיות שלנו, ההבנות שלנו לחיבור, עד שאנחנו משתדלים לאסוף את זה ואז אנחנו יכולים לפנות לבורא. מצד אחד אנחנו מבינים מתוך זה איזה עתיד יש לנו, שהבורא בחר בנו ומביא אותנו למצב הרוחני, הנצחי, השלם, שאנחנו באים אליו, מתחברים בו, "כי בו ישמח ליבנו", זה מצד אחד. ומצד שני שאנחנו ממש בונים מקום חדש לעולם חדש.
שאלה: אני רוצה לנסות שוב. בכנס היינו כולנו יחד במאמץ מאוד מרוכז, בדרישה, בכוח אחד משותף, ובעצם עכשיו, אחרי הכנס, אנחנו נמצאים בשגרה שלנו, ב"רגיל". איך נוכל להימצא עדיין בדרישה כזאת? איך ממשיכים את הקו הזה, או שלא צריך, וזה דווקא טוב ככה?
צריכים אבל מה אני יכול להוסיף? אני לא יודע. בכנס היה לנו מאמץ ואנחנו ראינו את כל הכלי העולמי, שאתה, דרך אגב, גם כן רואה אותו עכשיו, במקצת, על המסך שלפניך. ואני לא יודע, אבל אני לא מרגיש שוני כל כך גדול בין שיעור הבוקר ובין הכנס. ממש לא. אנחנו בכל זאת יושבים באותם המקומות, משתמשים באותן התוכנות ומגיעים לאותם החיבורים. אולי בכנס יש עוד קצת התעוררות נוספת, אבל תעשו את זה כל יום.
לְמה אתם כל כך משתוקקים, לכנס שעבר? אני לא משתוקק אליו, אני כבר חושב מה יהיה בעוד שלושה חודשים, כשבסביבות ספטמבר נעשה את הכנס הבא ואז אנחנו צריכים להגיע בכנס הבא הזה למצב הבא, שזה לא יהיה כמו שהיה עכשיו, אלא זו תהיה התחברות בדרגה אחרת, יותר גבוהה.
תלמיד: אני לא משתוקק לכנס, אני משתוקק לדריכות שהייתה בכנס, איך להאיץ יותר עכשיו אחרי הכנס, לא לחיבוק שהיה.
זו עבודה יום יום, אין מה לעשות. אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן באותו מתח, אומנם כתוב כך, אבל אתה מבין שיש ויש. אדם לא יכול להיות כל הזמן ב"טורים" כאלה גבוהים ובלחץ כזה גדול כמו בכנס, לא יכול. אנחנו צריכים בכל זאת להבין איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו, ואיזה חיבור, איזה מתח אנחנו יכולים להרשות לעצמנו כדי להתקיים, להחזיק ולא ליפול.
תלמיד: אז כשהוא כותב לדפוק פעם אחר פעם, בלי עייפות, בלי הרף, לדרוש, אין חיה כזאת, אין מצב כזה.
ככה כותב בעל הסולם, אני לא מרגיש שיש בי כאלה כוחות, מה תעשה?
תלמיד: זאת השאלה, איך להגיע לכאלה כוחות, אם זה קיים?
אז אנחנו מעלים את עצמנו יותר ויותר, אבל לא שאנחנו כבר נמצאים בזה. זה עניין של תיקונים. אני לא חושב שאנחנו יכולים לעשות יותר ממה שאנחנו עושים. תראה את הכלי הכללי העולמי שלנו שבכל זאת מתקדם. צריכים להיות מציאותיים. לצעוק "כן, נעשה", ואחר כך ניפול, לא, יותר טוב להמשיך פעם אחר פעם באמת יותר ויותר אבל בהדרגה.
אתה לא יכול לעשות כנס שאתה עושה אותו שלושה ימים, וגם זה היה מדי, אתה לא יכול לעשות אותו, למשוך אותו, למתוח אותו לחודש ימים, אתה לא יכול. בני אדם הם בני אדם בכל זאת. חוץ מזה, מי שרוצה, מי שמסוגל, יש לו עשירייה, יש לו חומר לימוד, מוזמן לעבוד 24 שעות, בבקשה, אנחנו נשמח לעזרה כזאת מכל אחד.
שאלה: ענית על שאלה ואמרת שאין תנאים מורכבים ברוחניות. האם התנאים המורכבים האלה זה משהו אישי או שזה משהו שעולה מתוך העשירייה?
לא, זה שאני אומר שאין תנאים מורכבים ברוחניות, אני מתכוון שבסופו של דבר כמה שאנחנו יותר ויותר לומדים על רוחניות ומבינים אותה, אז יש כאן כלי, רצון, ואור שמשפיע על הרצון, ומתוך השילוב שביניהם אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים.
אין בעיות, זה לא מסובך, אל תחשבו על זה כך שזה מסובך, שזה גדול, שאני מתפוצץ. לא. אני מתפוצץ בגלל שיש לי כלי קטן, אבל בעצם אין כאן שום בעיה לפתור את המצבים האלו תמיד כאורות וכלים, רשימות, ולא יותר. לא לפחד כלל וכלל.
קריין: קטע שני, אומר בעל הסולם.
""אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו"".
(בעל הסולם. אגרת ל"ד)
אנחנו פשוט צריכים כל הזמן כל הזמן להמשיך לדרוש אותו, להתקדם לאותו מצב שאנחנו לומדים, למצב המתוקן, וכך אנחנו מגיעים. אל תשים לב כל כך לאותם המצבים שאתה עובר, קח בחשבון גם אותו מצב שאליו אתה צריך להגיע ואז תתקדם נכון. כי מצב שאתה מרגיש עכשיו זה לפי הכלים שלך כרגע, לעת עתה. קח בחשבון אותו מצב, אומנם אתה לא יכול לתאר אותו אולי בצורה אמיתית ונכון, אבל בכל זאת זה צריך למשוך אותך ואתה צריך לכוון את עצמך אליו.
שאלה: כתוב ש"נראה שהבורא שותק ואינו עונה", למה הוא שותק?
כך אדם מרגיש, שהבורא שותק. לא רק זה, אדם בכלל מרגיש, הבורא נמצא, לא נמצא, עזב אותו או לא, "למה עזבתי?". דרישות כאלה מאנשים אנחנו על עצמנו מרגישים, שזה הבורא מעורר בנו, כי אנחנו צריכים לחפש אותו כ"אל מסתתר", והוא לא עונה ולא נראה ולא מורגש בכלום. ואנחנו כל הזמן נמצאים במצבים שבין העליות ובין הירידות יש לנו כאלה מצבים שבהם אין עלייה ואין ירידה ואנחנו נמצאים תלויים באוויר, וכאן אנחנו צריכים לקבוע את המצבים שלנו. צריכים יותר ויותר להבין איפה אנחנו, שדרך הקשר שלי עם החברים אני תמיד יכול לפנות לבורא ולדרוש ממנו שיברר לי את המצב.
שאלה: מה זאת אומרת שהדממה של הבורא, השתיקה שלו מכשירה אותנו, נותנת לנו כוח לעמוד אחר כך בהיכל המלך?
הדממה של הבורא והשתיקה שלו היא נותנת לנו אפשרות להתארגן כדי להגיע לדרישה אליו, "למה אתה אל מסתתר? אתה בראת אותנו, אתה עשית לנו את המצב הנוכחי, אז אל תסתתר מאיתנו. אנחנו דורשים אותך שאתה תברר לנו את המצב, שאתה תגיד לנו בדיוק מה עלינו לעשות, שאתה תענה על הבקשות שלנו, העלאת מ"ן, שאתה תעשה מאיתנו יצור שאנחנו נוכל להבין אותך, להרגיש אותך", וכן הלאה. אנחנו צריכים להיות בדרישה כל הזמן, זו צריכה להיות פנייה קבועה שלנו לבורא. כמו שתינוק, הוא לא מגיע לאימא בכל מיני צורות מתוחכמות, אתם רואים איך הוא מגיע, הוא מגיע, מטפס עליה, יושב עליה ודורש. ככה. תעשו אותו דבר.
תלמיד: בגלל שההסתרה קיימת והבורא כביכול לא עונה זה ברור שזה ככה עובד. אבל מה בזה שאנחנו מבקשים כל הזמן מכשיר אותנו לעמוד אחר כך בהיכל המלך?
מכשיר אתכם זה שאתם מתחברים ביניכם, זה הדבר היחידי. בהתחברות ביניכם אתם יכולים לאתר את הבורא, באיזו צורה אפשר לטפס עליו, על הברכיים שלו, ואיך אפשר לשחק עימו, כמו שמשה שיחק עם הזקן של פרעה, וכך להמשיך.
שאלה: אני שמח כשהבורא מעורר רשימות חדשות כי אז יש הרבה עבודה בלהתפלל ולהתגבר. אבל איך אני יכול להעביר את ההרגשה הזאת לעשירייה שנהייה הרבה יותר מחוברים בתהליך הזה?
כאן אני לא יודע, כאן יש לך מלא עצות מהמקובלים. מה שאתה רוצה לעשות, מה שאתה יכול לעשות, אתה נמצא עם החברים שלך בעולם הזה, מרגיש אותם, אז בבקשה, אתה כבר צריך לפעול בכל הדברים האלה בעצמך. אני לא יכול להגיד לך. זה תלוי במצבים האישיים שלכם, במצב של עשירייה. יש לכם עשירייה טובה, אז בבקשה, קדימה.
שאלה: אנחנו רואים שהווירוס זירז הכול, הוא הכניס הילוך להתפתחות של כולם, הוא מאיץ את הכול, אבל האם אנחנו עומדים בקצב הזה של הטבע שדוחף אותנו כל כך חזק?
כן. אני חושב שאנחנו מתקדמים בכל הדברים האלה. וחוץ מזה יש לפנינו עכשיו קדימה עוד איזו התקפה מלמעלה שאנחנו נצטרך לתת עליה תגובה נכונה, תשובה מלמטה. הווירוס הוא לא נעלם, הוא נותן לנו הפסקה, כדי שיהיה מורגש עד כמה הוא קובע את המצבים ולא אנחנו עם כל התחכומים שלנו שאנחנו עושים. אבל פעם אחר פעם הוא מיישר אותנו יותר, הוא מרוקן לנו את הכיסים, הוא מעלה לנו רגשות, הוא מנקה את היחסים בינינו, מטהר אותם, וכך אנחנו לאט לאט משתנים. זו בכל זאת מסה גדולה של אנשים, וזו לא בעיה לבורא לעשות את זה בפעם אחת, אלא הוא עושה את זה לעיני הבריות. "לעיני הבריות" זה נקרא שכל בריות העולם יראו מה שקורה איתם, יבינו וירגישו ושזה יעבור עליהם, והם ישתתפו בזה במה שאפשר וכך יתחכמו. ואז לאט לאט, לאט לאט נקרא מדרגה לדרגה, ממצב למצב, לא שזה לאט, אלא בצורה של קודם ונמשך, האנושות מקבלת מצבים חדשים, ובדרך זו היא מתחכמת, היא נעשית יותר חכמה, כי "אין חכם כבעל ניסיון".
ואנחנו על ידי המצבים שעוברים עכשיו בזמן האחרון ובכל העולם, שימו לב שזה בכל העולם, ודאי שבמידות שונות, אבל זה כבר בהתאם לעוצמת אותה אומה, אותה החברה שבכלי הכללי של אדם הראשון, אבל כך אנחנו בכל זאת יחד כולנו. לא שאנחנו רוצים להיות יחד, אלא מלמעלה ההשגחה העליונה פועלת עלינו על כולם, וזה מאוד מאוד מתקן ומחבר אותנו ומקרב אותנו לתיקונים.
שאלה: האם הרצון לגלות את הבורא שווה לרצון לתפיסת המציאות האמיתית? מאיפה בכלל באה התחושה, הצורך לגלות את הבורא?
הצורך לגלות את הבורא זה מפני שהוא השורש שלנו, כי אני תלוי בו. אין יותר באדם רצונות, חוץ מרצונות אגואיסטיים גשמיים כמו לדרגת חי. אבל למעלה מדרגת חי שזה, אוכל מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, יש לנו רק רצון אחד, לגלות את השורש הרוחני שלנו. רצוננו לדעת את מלכנו. אני לא צריך באמת שום דבר חוץ מלהיות קשור לשורש העליון שלי, הכול בא ממנו, אין לי עוד למה להתקשר ומה לרצות יותר, זה ממש כמו תינוק כלפי אימא, הוא לא זקוק לכלום חוץ מזה.
שאלה: בטקסט כתוב, כאשר הוא עומד בהיכל המלך כאשר אין בו מום, מה זאת אומרת שאין בו מום?
שהאגו שלו לא מדבר עכשיו. אין, לא מתעורר.
שאלה: בחלק השני של ציטוט מס' 2 כתוב, "לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום," מה המצב הזה, "באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום" שאז נוכל לעמוד בהיכל המלך?
אז עם מה תעמוד? לעמוד בהיכל המלך אתה צריך עם שאלה, עם דרישה, עם משהו ביד. מה אתה נותן לבורא כדי שהוא ייתן לך ויהיה ביניכם קשר כשאתה נמצא בהיכל המלך? צריכה להיות דרישה ממך, וממנו ודאי שיש רצון טוב, לכן צריכים כאן להמציא את הדברים האלה.
קריין: קטע שלישי, אומר בעל הסולם,
"כתוב: "דרשו ה' בהמצאו", כלומר, בשעה שהשי"ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע [את עצמו] ליתן לכם לב לדרוש אותו.
וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר תעצומות. כי המלך קורא אותך.
כתוב "קראהו בהיותו קרוב", כלומר, בשעה שתקראו אל ה' שיקרב אתכם אליו ית', תדעו, שכבר קרוב הוא אליכם, שאם לא כך, ודאי שלא הייתם קוראים לו, וזה ג"כ שיעור הכתוב "טרם יקראו ואני אענה", דהיינו, כי אם אתם קוראים אליו ית', הלא כבר פנה אליכם, ליתן לכם ההתעוררות לקרוא אותו."
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
זאת אומרת יש לנו עם הבורא קשר מאוד פשוט, הוא כל הזמן נמצא בנו, הוא כל הזמן שומע אותנו, אנחנו פתוחים לפניו וכלפיו אין לנו שום בעיה, אנחנו נמצאים בטיפול התמידי שלו. אבל שמצידנו יהיה יחס נכון לטיפול שלו, את זה אנחנו צריכים לאתר וכל הזמן לדרוש להבין את הדרכים שלו, כדי שיותר ויותר בהדרגה נוכל להידמות אליו.
שאלה: אם כך עלינו להבין ולקבל שהשקט של בורא זאת צורה ללחוץ עלינו לבקש ולדרוש מעצמנו? האם השתיקה שלו, היא כדי שנתאמץ ונדרוש בתפילה, האם בכך הוא נותן לנו מוטיבציה להתפלל?
גם. אבל העיקר שכל הדברים האלה בכול זאת, צריכים לבוא דרך הקבוצה לדרישה מהבורא. הדרישה העיקרית שלנו היא שיחבר אותנו כדי שתמיד נהיה כלי נכון לקבלת השפע ממנו, כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. איך שלא יהיה אנחנו תמיד צריכים יותר ויותר בכל האופנים, הרצונות וההפרעות להיות יותר מחוברים כדי לקבל ממנו על מנת להשפיע לו. זה העיקר.
שאלה: אנחנו מתקדמים והכנס היה מדהים, כמובן שעכשיו זה אחרי הכנס, אבל אני רואה עשיריות שממשיכות ומתמידות בדרך הזאת בלי שום הפרעה. אני שואל מדוע הבורא משתמש בנושא של הקשר הפיזי בינינו שכל כך מקשה על חלק גדול מהחברים להתקדם בדרך הזאת של הקשר הווירטואלי, של הקשר בלבבות, מה המיוחד בקשר הפיזי הזה שעדיין כאילו בולם אותנו?
לא הבנתי מה אתה שואל. אתה רוצה שנתאסף יחד כולנו במקום אחד?
תלמיד: לא. התכוונתי שהזיכרונות מהקשר הפיזי והתמיכה שקיבלנו בעבר מהקשר הזה ממש הריצו אותנו קדימה.
כשעשינו כאן בישראל כנס כזה גדול?
תלמיד: לא רק. גם בזה שהיינו נפגשים בפתח תקווה, כשהיינו נוסעים פעם בשבוע וזה היה נותן לנו חומר דלק לכל השבוע.
, אני לא רוצה לגרום פער, הבדל, בין מה שקורה כאן בישראל או בפתח תקווה לבין מה שקורה בדרום, צפון אמריקה, אסיה ואפריקה. אני לא רוצה להבדיל, לחלק את כל העולם לחלקים, לאלה שיכולים להתאסף פיזית ולאלה שלא יכולים. אם לא יכולים, אז לא יכולים.
בינתיים זה כך, אחר כך נראה. יכול להיות שנעשה כאן איזה שינוי. אבל בפנים בתוכי אני מרגיש שבהחלט אין לי נטייה, אין לי יסוד לעשות חיבור פיזי בין כמה מאות אנשים שיכולים להתאסף כאן אצלנו במרכז, ובכך אנחנו מחלקים, מבדילים בין מי שנמצא כאן לבין מי שנמצא בכל העולם, כי בשבילי זה אותו דבר.
תלמיד: אני מסכים איתך במאה אחוז. אני לא רוצה שיהיה הבדל. השאלה שלי היא אחרת, למרות שאנחנו הולכים לשלב הקשר הווירטואלי, וזו התקדמות אדירה של כל הכלי, ואני מאוד מחובר לכלי העולמי, הבורא כאילו נותן תחושה שהפניה הזאת מהקשר הפיזי שקושר עדיין בינינו ולא נותן לנו לפרוץ קדימה לקשר הווירטואלי באה ממנו. ואני בהחלט מסכים איתך שזה הקשר העתידי.
זו קליפה. אתה צריך להשתדל להיות קשור עם כל החברים בכל העולם בצורה פנימית רוחנית. אפילו לא וירטואלית. נקווה שנגיע למצב שלא נראה את הפרצופים האלה על המסך, אלא נרגיש אותם בפנים, כך שאני נמצא איתם יחד בקשר פנימי, ואני לא צריך לראות את הפנים שלך או של השכן שלך או של הקבוצות שאנחנו עכשיו רואים על המסך, לא צריך את הקבוצות האלה, אני צריך להרגיש אותם יותר ויותר קרובים לכלי העולמי הכללי של בני ברוך. ואל תביאו לי כל מיני בעיות ודרישות ורגשות. נראה אותם אחר כך. בעוד כמה חודשים נראה כמה ישתנו הכלים, הדרישות שלנו ונחשוב.
שאלה: אמרת עכשיו שהרצון לקשר פיזי הוא קליפה. הרבה פעמים גם בעשירייה אנחנו מתלבטים אם כדאי להיפגש פיזית או לא, וגם אתה לפעמים אומר שאתה לא נגד ואפילו בכנס אתה רואה הרבה אנשים יושבים ביחד ואתה אומר שאתה שמח. אז מה היחס הנכון לרצון הזה לפעמים להיפגש פיזית בעשירייה?
כי אנחנו עדיין נמצאים במצבים כאלה, מה לעשות? ודאי שכן. אבל האמת שאני צריך להשתוקק לחיבור הפנימי.
תלמיד: אם כך צריך להשתדל להתנגד לרצון הזה בתוכנו להיפגש פיזית? לקליפה?
לא להתנגד אלא לדעת שהעתיד הוא שלא נרגיש את הגופים אלא נרגיש את הקשר הפנימי בינינו בלבד.
שאלה: בעתיד זה מובן. אם עולה בעשירייה מחשבה שכדאי להיפגש פיזית, איך צריך להתייחס לזה?
אם כולכם יחד רוצים את זה, תיפגשו.
תלמיד: אני שואל כי אמרת עכשיו שזאת קליפה.
אז מה? ודאי שאנחנו חיים מהקליפות.
תלמיד: אם אתה אומר לנו שמשהו זה קליפה, לא צריך לנסות להתנגד לרצון הפנימי הזה אם הוא קליפה?
אני לא צריך להתנגד, אני צריך ללמוד איך בחכמה אני משתמש בזה עכשיו, כי אנחנו נמצאים בתקופה שאנחנו עדיין חיים מהקליפות. הקליפה שומרת על הכלי, על הפרי.
שאלה: אם נערבב את כל העשיריות מחדש אולי זה יגרום לנו לתאוצה, התחדשות ודרישה בלתי פוסקת מהבורא?
כבר שמעתי את זה כמה פעמים, אתה כל הזמן נמצא בכיוון זה. לא שמעת את זה ממני ואל תעלה כאלה דברים.
קריין: קטע רביעי. אומר בעל הסולם.
"ותכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחֵפֶץ ה' בידו יצליח."
(בעל הסולם. אגרת י"ח)
שאלה: למה התכוון בעל הסולם כשהוא כתב "דבר בטל"? מה זה "דבר בטל" ברוחניות?
יש ברוחניות סולם מדרגות, מדרגות שהן כל הזמן מעלות אותנו יותר ויותר לדרגות דקדושה. ויש כאלו שמלוות אותנו ליד הסולם הזה העיקרי, ויש בהן כל מיני צורות הפוכות כדי שאנחנו נבין איפה אנחנו נמצאים, ימין, שמאל, גם מטה מעלה יכול להיות, גם עוד כל מיני סיבובים, אנחנו יכולים להיכנס מכלים דיושר לכלים דעיגולים ועוד כל מיני דברים.
ליד כל קדושה ישנה קליפה, כי "זה כנגד זה ברא אלוקים"1 על כל צעד ושעל. ולכן בעליות שלנו בסולם המדרגות אנחנו נתקעים בהרבה מאוד מצבים שלא חשבנו עליהם, שככה פתאום מתעוררים המצבים הללו ואנחנו לא יודעים זה נכון, לא נכון, מה קורה.
צריכים להיות מוכנים לזה. העיקר זה ודאי העשירייה שהיא אותה המשענת, אותה התבנית שאני תמיד יכול למצוא שם את עצמי וליפול עליהם, על הידיים שלהם, לנוח, לייצב את עצמי, לאפס את עצמי ושוב להמשיך יחד איתם, וככה זה כל אחד ואחד, בזה ההתקדמות.
בוא נגיד כך, ההתקדמות של העשירייה בזה שכל אחד נופל ממנה ומשתדל לחזור וכולם עוזרים לו, וכך זה כל הזמן. עשירייה בכללות חייבת לעזור לכל אחד ואחד להתחבר מהמצב שהוא נמצא למצב יותר מתקדם.
תלמיד: אז צריך לתת את הדעת על אותם דברים בטלים, לברר אותם, או פשוט לא להתייחס אליהם ולעבור הלאה?
בדרך כלל כדאי אבל לא יותר מידי. אם אתה לא שם לב אליהם אז אתה לא יכול להתקדם, אתה צריך בכל זאת לעבוד עליהם, אבל במקצת, כמה שאתה צריך רק כדי לדרוך עליהם ולהתקדם.
שאלה: בעל הסולם אומר "גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת". למרות הכול לקבל את מה שאתה מקבל כל היום, מה אתה עושה עם זה שאתה חוטף מכות כל הזמן?
כל הזמן האדם צריך לראות מה עובר עליו. אם הוא באמת עובד נכון, אז כל הזמן הוא צריך להרגיש כמה שיש לו מחשבות זרות, רצונות, כוונות, הפרעות למיניהן, שבלי זה אנחנו לא יכולים להתקדם. כי כל ההתקדמות שלנו היא על פני הכלים השבורים, אנחנו תוצאה משבירת הכלי הכללי. ולכן אנחנו צריכים פשוט לעבור עליהם כל הזמן בקפדנות, בסבלנות, על ידי הקבוצה, וכך זאת הדרך שלנו.
מה יש על זה לשאול? אם לא קליפות, אם לא כלים שבורים, אם לא מצבים לא טובים שמתגלים עלינו, אז על מה אנחנו נבנה את הכלי המתוקן דאדם הראשון?
תלמיד: הוא כותב "שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו", כולנו עוברים מצבים מאוד קשים וכשאתה נמצא במצב קשה אתה לא זוכר בדיוק את הבורא באותו רגע, איך פתאום לזכור את הבורא באמצע המכה?
אתה צריך בכל זאת להשתדל להתרגל מתוך הניסיון שלך, שאתה נכנס לנפילות ועובר עליהן, או שאתה בעצמך מסוגל לעשות את זה על ידי העשירייה, או שהבורא מציל אותך, אבל אתה משתדל כמה שיותר מהר לצאת מהירידות לעלייה, שבזה אתה עושה נחת רוח לבורא, מתוך זה שאתה מחפש איך באמת להיות במצב יותר מתקדם.
תלמיד: אני צריך לשתף את העשירייה שלי באיזו מכה, הם יכולים לעזור לי, בשביל זה קיימת הקבוצה?
אם אתה כבר באמת לא יכול לעשות שום דבר אז אתה יכול לבקש מהם. אבל בדרך כלל אנחנו לא צריכים את זה, מספיק לנו שאנחנו נמצאים כבר בקשר בעשירייה, ואם אתה פונה בשקט כביכול לעשירייה, מרגיש את הרוח הכללית של העשירייה, זה בסדר, זה מספיק.
תלמיד: זאת אומרת, לא לשתף את העשירייה בצרות או במכה שאתה חוטף?
לא, אף אחד לא צריך לראות את המכות שלך, בשביל מה?
שאלה: בקטע מדובר על האדם, על הבורא, על הלב, מחשבות שונות, איפה העשירייה באותו הציטוט?
באף מקום חוץ ממאמרי רב"ש או מאמרי הזוהר לא מדברים על העשירייה. מדברים על עשירייה בצורת פרצוף, פרצוף שאנחנו מקימים אותו ועל ידו אנחנו מתקדמים, את זה אנחנו חייבים. אבל סתם בחכמת הקבלה אנחנו לא מדברים על עשירייה, כי עשירייה זה הרכב אנושי.
אנחנו מדברים על פרצוף, מה מכל הקשר בינינו בין עשרה חברים נגיד, אנחנו יכולים להביא לקשר הרוחני בינינו. כל אחד ואחד מגלה איזו צורה שלו, טבע שלו, השפעה שלו, ואז בצורות כאלו אנחנו בינינו מתקשרים ובונים כל פעם סגנון חיבור חדש בין העשירייה, וכך אנחנו מתקדמים בסולם הרוחני.
שאלה: כתוב שאפילו "צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו" למה הכוונה, הוא נזכר בבורא?
כן, כשהוא נזכר בבורא אז הוא מתחיל לעבוד. כי הצורות האלה שעוברות עליו הן בדרך כלל מנתקות אותו מהבורא. חייב כל מצב ומצב להתחיל מניתוק מהבורא. כי זה רשימו שמגיע מהשבירה, ותחילת מימוש רשימו מהשבירה הוא בזה שהאדם מנותק ממערכת אדם הראשון, מכל הקבוצה, אפילו מרוחניות בכלל. אפילו יכול להיות מנותק מגשמיות ונמצא ממש כמו חיה.
קריין: קראנו את קטע 4, אולי תסכים שנקרא אותו עוד פעם ואתה קצת תפרש?
לא. שאנשים קצת יתעמקו בזה, יש לכם זמן. אתם נראים לי כבר גדולים שיכולים לקבל דייסות, אפילו אוכל יותר קשה, ואתם דורשים ממש חלב אם, לא, זה לא טוב.
קריין: קטע חמישי, אומר בעל הסולם.
"המקבל עליו עול מלכות שמיים שלימה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שהוא סוד אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשווה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחיסרון הפסק הדביקות, איזה קלקול ואון בעדו.
כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להינצל על כל פנים מהפסק הדביקות."
(בעל הסולם. אגרת י"ח)
שאלה: איך לשפוך את ליבנו לבורא כמו שבעל הסולם אומר?
קודם כל לאף אחד אין לב. לב זה נקרא שאנחנו מחברים את עצמנו יחד לרצון אחד. אז הרצון האחד הזה נקרא "לב". אז הוא נקרא לב. ולכן, בואו נחבר את הרצונות, נכוון אותם למטרה אחת, זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד". נברר מה בדיוק כדאי שיהיה לנו רצון משותף בלדרוש מהבורא, מה בדיוק אנחנו צריכים, מה הדרישה הכי חשובה, גדולה, עיקרית, ונפנה את זה לבורא ונתחיל כל הזמן, כל הזמן להגיע אליו ולדרוש לדרוש, לדרוש כמו ילד קטן שלא נותן הפסקה לאמא. הוא כל הזמן רוצה רוצה רוצה. בבקשה, בוא נעשה.
הדוגמאות נמצאות לפנינו כאן בעולם הזה. אנחנו צריכים לבצע אותם בדרגת הרצונות שלנו, זה כבר נקרא "העולם הרוחני". אז קדימה. נצליח? ניכנס במגע עם הבורא, נתחיל לקבל ממנו כל מיני הבחנות ששייכות לחיבור הרוחני בינינו וזהו. ובחיבור הרוחני בינינו אנחנו נתחיל לגלות את המצב שלנו הרוחני. ניכנס כך בדו שיח עימו, "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: איך להיות דבוק לבורא בשמחה למרות שהאגו שלנו תמיד נמצא בטענות כשאנחנו מקבלים את העבודה של השפעה. איך אפשר להיות בשמחה מעל כל הטענות של האגו?
אני שמח בטענות של האגו מפני שהטענות שלו מביאות אותי לדוגמה עם הבורא. אני שמח בכל הצורות של האגו שמתגלה כי הבורא ברא אותו כדי שדווקא בשימוש באגו שלי, זאת אומרת למעלה מהאגו שלי, אני אמצא את הבורא. רק תבינו אותי, לא יכול להיות שיש לי קשר עם הבורא, ומלכתחילה לא היה יכול להיות שיש לנברא קשר עם הבורא. מה עשה הבורא? ברא את האגו. ואם אנחנו למעלה מהאגו דורשים, אבל בלעמוד על האגו שלנו, אם אני למעלה מהאגו דורש מגע עם הבורא, אז אני מקבל. לכן, נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כמה שהאגו שלי יותר גדול אני יותר מסוגל להגיע לתפיסה בבורא, לאחוז בו.
לכן אנחנו צריכים להודות על מה שהבורא ברא. לברך את הבורא על מה שעשה. כי לא ברא שום דבר סתם ומיותר בבריאה. רק אנחנו צריכים לדעת איך נכון להשתמש. ונכון להשתמש זה מה שאנחנו משתדלים. עשירייה, תפילה לבורא, קבלת הכוח מלמעלה, וכך להתקדם.
שאלה: הפסק הדביקות, האם זה מה שהופך להיות לעובר הרוחני?
הפסק הדביקות זה אחד מהמצבים שמזה נבנה העובר הרוחני. כן. בלי הפסק הדביקות לא יכול להיות המצב הבא, הרוחני. לכן חייבות להיות הפסקות בין כל מצב ומצב. זה כמו דופק. דופק שאנחנו בודקים ביד, "טיק, טיק, טיק", ככה זה צריך להיות. בפולסים כאלו אנחנו מתקדמים, אנחנו גדלים.
תלמיד: האם אנחנו צריכים לפרש את זה כמו כניסות ויציאות בעבודה?
כן, נכון. בהסתר וגילוי של ה' יתברך כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: לגבי הקטע, מה ההבדל בין אותו הטיפש שהולך תחת גשם של הפרעות לבין מי שמקבל על עצמו עול מלכות שמים?
הטיפש, שלא מבין מה קורה לו, למה יורד עליו המבול. הוא לא רוצה לקבל את הדברים האלה שגם הם לטובתו, ולכן הוא נשאר טיפש. מה שאין כן, מי שמקבל את כל הדברים בחיים שהם כולם להתקדמות, ולא יכול להיות שיש משהו שהבורא ברא סתם ומזיק, אלא הכול לצורך התיקון, אדם כזה מתקדם.
שאלה: לפי הדברים של בעל הסולם. למשל קטע 5, הוא מדבר על מצב מאוד גבוה שאדם מגיע לדביקות עם ה', מקבל על עצמו עול מלכות שמים. אני מרגיש פער עצום בין המצב שבעל הסולם מדבר עליו לבין המצב שלי. על הפער הזה אני צריך להתפלל בעצם?
כן. זה נקרא "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי".
תלמיד: זו תפילה פרטית?
פרטית, אז מה? תפילה פרטית מדברת על המצב הנוכחי ועל המצב שאתה רוצה להגיע. ומצב שאתה רוצה להגיע, הוא תמיד יהיה דרך החיבור שלך עם עשירייה. לא יכול להיות שיהיה מצב מתקדם, אם הוא לא בקשר יותר הדוק בתוך עשירייה.
תלמיד: אז הקשר בין התפילה הפרטית לבין הקשר לעשירייה, אני מבולבל לגמרי, אני מודה. אני לא מבין איך זה נכנס אחד בשני.
אני לא הבנתי איך אתה לא מבין את זה. אין, לא יכול להיות מצב מתקדם אם לא בקשר יותר הדוק בתוך עשירייה. כי מטרת הבריאה שאנחנו כולנו נהיה כלולים בעשירייה אחת, כל האנושות. כל האנושות בעשירייה אחת. ובעשירייה אחת נהיה כולנו נכללים זה בזה, וזה בזה, וזה בזה עד בלי די. כל ההתקדמות שלנו בהתכללות יותר ויותר בתוך העשירייה. באמת אתה לא צריך ללמוד כלום, חוץ מלדעת את העיקרון הזה. רק אנחנו לא יכולים כל הזמן לחשוב על דבר אחד, לכן אנחנו לומדים מסביב כל מיני דברים. אבל באמת חוץ מהתכללות זה בזה וזה בזה בתוך עשירייה יותר פנימה, יותר פנימה, יותר פנימה ברצונות גשמיים, דרך זה ברצונות רוחניים, דרך זה לתפיסה שכל אחד הוא גם עשר ספירות וכן הלאה. אנחנו, אין לנו יותר כלום מה לעשות.
סך הכול כל ההתפתחות שלנו זה תיקון השבירה. היו עשר ספירות, עשרה חלקים במבנה שנקרא אדם הראשון, הדומה לבורא, לכן נקרא "אדם" ונשבר. לפי שנשבר, הוא איבד את הקשר שלו עם הבורא, הרגשת הבורא, ועכשיו הולך להתחבר, לחבר את עצמו כדי להראות לבורא מה הוא מסוגל לעשות, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. זה הכול, אין לנו יותר מה לעשות, רק להתחבר יותר ויותר בתוך העשירייה.
שאלה: לגבי כל מה שאמרת על הקליפות, שצריכים לעבור את המצבים האלה. כשאדם נכנס לתוך אותה הביצה או חולות טובעניים, ואז קורה לפעמים כמה שהוא יותר מתנגד, ככה הוא יותר נשאב למטה. אז בעבודה שלנו יש כאלה מצבים, שאני חושב, שאני משתדל לצאת מאותם ההכבדות, אבל יוצא שאני נשאב עוד יותר חזק לאותן ההפרעות. ואם כן איך להימנע מזה?
רק על ידי הסביבה, שוב אני אומר לך. אין לך שום דבר, שום אפשרות להימנע מהטעויות, אלא שבכל צעד ושעל אתה תבדוק האם אתה נמצא במימוש של המצב יותר קרוב לעשירייה, יותר קשור עם עשירייה, יותר נכלל איתם, יותר מתבטל כלפיהם וכן הלאה, רק בצורה כזאת. הבדיקה היא אך ורק בזה.
שאלה: אם אתה מרגיש שהחבר מושך לכיוון או לעצמו, כאילו מושך את עצמך עליו.
אז ישנם כאלה חברים. ישנם כאלה מצבים בכל אחד ואחד, אבל יש לפניי עשירייה, אני לא שם לב על איזה מישהו אחד בגלל המצבים הפרטיים שלו. יש לפני עשירייה, פחות או יותר העשירייה הזאת יש לה איזה רוח כללי, מצב משותף. אני כלפי מצב המשותף הזה צריך לבטל את עצמי, לראות עד כמה אני יכול להועיל למצב המשותף הזה, להעלות אותם עוד יותר למעלה.
תלמיד: אז הרוח הכללית הזאת, אין רוח כזאת שכולם נכללים בה.
לא, אין דבר כזה, זה לא נכון. אז אין עשירייה.
קריין: קטע 6 אומר בעל הסולם.
"צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
אז הוא אומר, ש"צריכים להשתדל, שיהיה לאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל." זאת אומרת שאם יש לו הפסקות כאלה, אז להשתדל כמה שאפשר שההפסקות האלה הן יהיו יותר קצרות. לא שהוא לא רוצה שהם יהיו, שיהיו, ושיבואו עליו, אלא הוא רוצה לקצר את הזמן שהוא מנותק מהקבוצה ומהבורא, את זה הוא רוצה.
קריין: קטע 7 אומר בעל הסולם.
"צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו השיעור, שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף להתדבק בו בשיעור עצום כמדת עצמו, נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה. דהיינו, "תשוב ו' לגבי ה'", שהוא יחוד - קוב"ה ושכינתיה."
(בעל הסולם. אגרת י"ט)
שאלה: איך בן אדם קובע ואומר יש לי עשירייה?
לפי כמה שהוא זקוק בה. יכול להיות שאני נמצא בעשירייה מצוינת, גדולה, חזקה, חשובה, רוחנית, אבל אני לא מרגיש שאני זקוק בה. זה סימן שאין לי עשירייה, שאני לא נמצא בעשירייה. מידת החיסרון בעשירייה, זו ההזדקקות בעשירייה זה קובע אם אני נמצא בה או לא. אם אני מרגיש שבכל צעד ושעל אני קשור אליה, ואני כדי להבין את המצב, כדי להכין את התגובה על המצב, כדי לממש את המצב, וכדי לאתר את התוצאה ממה שעשיתי, אני בכל השלבים האלה צריך להיות בעשירייה.
שאלה: הוא כותב בציטוט, "כיסופים וגעגועים... [בזווג שלא נפסק]" זה לא הפכים?
למה?
תלמיד: כי כיסופים וגעגועים זה שהוא לא מתמלא, הוא כל הזמן בגעגוע, הוא כל הזמן בחיסרון.
כן.
תלמיד: והוא נהנה מהחיסרון כמובן.
ויחד עם זה הוא נמצא בזיווג שלא נגמר. זה מצוין.
תלמיד: איך יחד עם זה?
זאת אומרת, הוא חיבר את החיסרון שלו עם מה שהוא מקבל מהבורא, אז הוא ממש נהנה. הוא מקבל מבעל הבית כיבוד ויש לו לזה חיסרון, והוא משתמש בחיסרון שלו כדי לקבל את הכיבוד. מה יכול להיות יותר טוב, כלי שלם ואור שלם, ממש גמר תיקון.
שאלה: אז זיווג שלא נפסק זה בעצם.
מצב של גמר תיקון.
שאלה: הוא כותב, "צריך להכיר בנפשו". כיצד מכירים בנפש זה בקושי נכנס לשכל ונופל אבל בנפש ובלב איך זה נכנס?
חסרונות, נפש זה חסרונות, נשמה שלנו זה חסרונות. שאני צריך להכיר מתוך החיסרון שלי, מה שמתגלה.
שאלה: מה זה "זוכה לתשובה מאהבה".
מה זה אני לא יכול להגיד לך, זה אי אפשר לתאר מה זה "תשובה מאהבה". זאת אומרת שאני הגעתי לדבקות בבורא מטעם האהבה, שאני אוהב אותו, זה כבר למעלה מהחסרונות הרגילים. דבר נפלא.
שאלה: אמרת שההתכללות הזאת בתוך העשירייה, היא מתרחשת לפי שלבים. קודם כל אני מתכלל ברצונות הגשמיים, אחרי זה רוחניים, ואחרי זה יש לי איזו תפיסה מיוחדת. אתה יכול לספר על זה יותר?
זה עניין של עיבור, יניקה, ומוחין של התפתחות העובר הרוחני. כמו שיש לנו בעולם הגשמי עיבור, שהוא מתחיל מטיפת זרע ומתפתח בתוך הרחם. ואחר כך כשהוא נולד, ואחר כך יניקה, שהוא יונק מהאימא, וגומר את שנות היניקה. ואחר כך יש לו מוחין, מתפתח כבר להידמות לאדם. זה אנחנו לומדים אולי על פני אלף, אלף חמש מאות דפים של "תלמוד עשר הספירות". זה העיקר. עיבור, יניקה, מוחין, זה עיקר התפתחות הנשמה. נגיע לזה.
שאלה: זה תלוי בעמקות ההתכללות שלי בעשירייה?
רק בזה, כמה שאתה נכנס לעשירייה, מתחבר אליה, יותר מזה אני לא אגיד לך עכשיו.
שאלה: בעל הסולם כותב, שה' יתברך מתגעגע למידת הכיסופים של עצמו, אני יכול להגיד לעצמי בשכל שהמצב הזה שקיבלתי עכשיו מגיע מהבורא, איך זה מתפתח למקום כזה שזוכר שהוא גם רודף ומתגעגע?
יש לך את השכל שלך ויש לך שכל של העשירייה, והשכל של העשירייה גם שייך לך אם אתה רוצה להיות דבוק אליהם, אם אתה משייך את עצמך אליהם. אז יש לך גם רגש וגם שכל שלך הפרטי, וגם של העשירייה, ודרך השכל והרגש של העשירייה אתה מקבל מגע עם הבורא. תשתדל כך לעבוד ותראה שזה עובד.
שאלה: כתוב ה' יתברך רודף אחריו ממש באותו השיעור שהוא רודף אחרי ה' יתברך. איך להבין שה' יתברך רודף? האם זאת אומרת שככל שיש לנו חיסרון יש לנו קשר עם הבורא?
ככל שיש לי חיסרון, יש לי קשר עם הבורא, ודאי. כן, בדיוק אמרת נכון.
שאלה: האם תוכל לעזור לעשירייה שלנו לברר מה זה "קליפות" ולגלות כשהקליפות מופיעות?
"קליפה", זה כל מחשבה ומחשבה ברוחניות שהיא מחוצה לעשירייה, היא נקראת "קליפה".
תלמיד: מה אפשר לעשות כדי לאתר, לגלות שהקליפה מופיעה ואיך להתנהל איתה?
להשתדל לא לשים לב. כמה שאתה יותר חושב על הקליפה, אתה יותר מאכיל אותה, מגדל אותה מחזק אותה. אז הכי טוב אם אתה מנתק את עצמך מהקשר על המחשבות האלה שהן מחוצה לעיגול של העשירייה, לא חושב עליהן, חוץ מדברים הכרחיים, וכך אתה לא נותן לה מזון והיא מתבטלת.
קריין: בקטע שמיני. אומר בעל הסולם.
"בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו."
(בעל הסולם. אגרת י"ט)
שאלה: מה זה אומר "מתעגלים על הקוטב הזה כל היום וכל הלילה עד שלא יחשו"?
"שכינה" זה נקרא גילוי הבורא בתוך הכלי, בתוך העשירייה. העשירייה בעצמה זה הכלי, כאילו צלחת, והשכינה זה מילוי שמגיע לתוך הכלי הזה. אז אנחנו צריכים דרך העשירייה כל הזמן לבקש, להתפלל, לדרוש, שהבורא יתגלה בתוך הצלחת שלנו, בתוך העשירייה שלנו, כי בזה אנחנו נעשה לו נחת רוח ובזה אנחנו נגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא, וזאת בעצם המטרה שלנו, כל העבודה שלנו.
(סוף השיעור)
-
"ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה " (קהלת ז', י"ד).↩