שיעור בוקר 08.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 23.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Qiitgkxd?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קכ"א – קכ"ג)

שיעור 52

אחרי יציאת ג' הפרצופים גלגלתא, ע"ב וס"ג, התערבבו נקודות דס"ג עם נה"י דגלגלתא ונעשה צמצום ב' בפרסא. לאחר צמצום ב', יצא עולם הנקודים בקטנות ובגדלות, ומהפה דראש של גדלות הניקודים נעשתה שבירה. הרשימות א' שורש המצומצמות בצמצום ב' שלאחר השבירה, עלו לראש דס"ג ונכללו במסך במצח דראש דס"ג. במצח דראש דס"ג נעשה זיווג, והאורות ירדו ממנו למטה מטבור. עדיין לא ידוע מה יבנה מהם, פרצוף או עולם. לעת עתה אלה רק זיווגים דהכאה על הרשימות שעלו מהשבירה שמתפשטים במקום המותר, מטבור עד הפרסא, במקום של הכלים דהשפעה.

לכן בעל הסולם אומר באות קכ"א: "ולפיכך גם במ"ה החדש", עולם הנקודים נקרא "מ"ה" ועולם האצילות נקרא מ"ה החדש, "שיצא מהמצח, נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים", תחילה מתגלה הרשימו של הפרצוף עצמו, ולאחר מכן התוספות. "אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך שהוא קומת ז"א דהתלבשות", היינו, א' דהתלבשות, רשימו דהתלבשות, הנקרא זעיר אנפין דהתלבשות, "המכונה חג"ת," זעיר אנפין הוא חג"ת נה"י, אבל נקרא חג"ת על שם קומתו המרבית, "וקומת מלכות דעביות", עביות דשורש, "הנק' נה"י".

נה"י וחג"ת שעליהם כותב בעל הסולם באות קכ"א הם סימנים לעבודה בג' קוים, ולא ספירות. התלבשות א' ועביות שורש, נקראות חג"ת ונה"י. מדוע? כי באצילות כבר יש שיתוף של בינה ומלכות יחד.

בינה ומלכות התחברו יחד כתוצאה מהשבירה, ואין הבדל ביניהם. עתה הנברא צריך לברר אותן. בכל חלק ממלכות יש חלק מבינה ובכל חלק מבינה דבוקה מלכות. בבירור ביניהן, במשיכת האור העליון על בינה ומלכות, הנברא מבדיל את חלקי הבינה והמלכות כתיקון ג' קווים. הנברא בונה את חסד כקו ימין, את גבורה כקו שמאל ואת תפארת כקו אמצעי; או את נצח כימין, את הוד כשמאל ואת יסוד כאמצעי; או את חכמה כימין, בינה כשמאל ודעת כקו אמצעי. לכן א' דהתלבשות ושורש דעביות נקראים באצילות חג"ת נה"י.

שרטוט מס. 1

הקומה שיוצאת על עביות שורש המכונה נה"י נקראת גם עובר. הקומה שיוצאת על עביות חג"ת, נקראת יניקה. והקומה שיוצאת על חב"ד, נקראת גדלות או מוחין. מעולם האצילות והלאה, חב"ד, חג"ת ונה"י, הם בד"כ סימן לעבודה בג' קוים ולא ספירות. נה"י נקרא שורש דעביות, חג"ת נקרא עביות א' וחב"ד נקרא עביות ב'.

מכאן מובנים דברי בעל הסולם שקומת א' שורש המצומצמת בצמצום ב' נקראת נה"י, "מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות". קומת מלכות היא עביות שורש שעליה יוצאת קומת הנה"י. "שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד."

הפרצוף הראשון שיוצא לאחר השבירה בעביות שורש הנקראת נה"י או עובר, הוא הפרצוף הזך ביותר שיצא עד כה. זאת משום שהוא יוצא לאחר השבירה על הרשימות החדשות שנותרו לאחר השבירה, רשימות שלא עברו שבירה ויוצאות כג' קווים. עולם הנקודים יצא על זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג – לא על בחינת שורש, אלא על ב' א' מצומצם. אמנם הרשימו א' שורש המצומצם בצמצום ב' נמצא גם בניקודים, אבל בטמירו (בהעלמה. העורך). עליו לא היה זיווג, ולכן הוא לא נשבר. רק הקומה שפעלה ורצתה לקבל, נשברה. רשימו א' שורש לא קיבל בניקודים דבר, הוא נסתר בתוך הניקודים, ולכן לא נשבר.

הסוגיה של יציאת עולם האצילות מעלה שאלות רבות. כמו למשל, אם הרשימו א' שורש המצומצם לא נשבר, מדוע עתיק, אריך אנפין, ואבא ואמא דאצילות, שהם בחינת ראש ולא גוף, יוצאים בג' קווים? הרי בהם עדיין לא נעשה החיבור בין בינה למלכות כתוצאה מהשבירה. הם לא עברו שבירה. אולי קומת הקטנות שיצאה על רשימות א' שורש המצומצמות בצמצום ב' קטנה כל כך, הקטנה ביותר שאפשר, ולכן היא יוצאת כג' קווים? אולי המסך דס"ג שהזדכך בשבירה ופועל בראש דס"ג, התרשם מהשבירה ומביטול קומת הניקודים, וקובע שכל מה שיצא ממנו יהיה מסודר לפי ג' קווים? מדוע יש מבנה חדש לפרצופים שיוצאים לאחר השבירה? אלה השאלות העיקריות, ויש עוד.

מכל מקום, בעל הסולם ממשיך (באות קכ"א) ואומר: "אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים", קומת חג"ת, א' דהתלבשות, אין לה כלים, אין לה עביות, רק רשימו דהתלבשות. "והיא מתלבשת בכלים דנה"י", אם יש אור בקומת חג"ת הוא מתלבש בכלים דנה"י. "וקומה זו", הקומה שיוצאת על א' שורש המצומצמים בצמצום ב', "נקראת עובר. שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו", מעולם הנקודים, "בעת עליתו לזווג במצח דעליון" , בראש דס"ג, "שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות." עביות דשורש או עובר.

שרטוט מס. 2

שאלה: מה קרה לכלים השבורים?

הכלים השבורים מעולם הנקודים נפלו למטה. הם יצאו מגדר הרוחניות. לכאורה אין מה לעשות איתם. רוחניות היא הכוונה על מנת להשפיע, והכלים השבורים נמצאים בקליפות. אלא שגם הקליפות נקראות רוחניות, הן בכל זאת עומדות מול הבורא, מרגישות ומשיגות משהו מהבורא, אבל נמצאות ברצון לקבל לעצמם.

המסך שעבד בכוונה לקבל על מנת להשפיע בתוך הגוף דנקודים נשבר והזדכך. בנקודים יצאו כתר, אבא ואמא וזו"ן. כתר הוא ראש דהתלבשות, ב' התלבשות. אבא ואמא הם א' דעביות, וזו"ן הם הגוף דניקודים. מפה דראש דאבא ואמא התפשטו האורות בתוך המסכים, והמסכים, שהם הכלים, נשברו. האורות פרחו והסתלקו למעלה לראש דס"ג. המסכים, שהם הכוונות, הפכו לכוונה על מנת לקבל. והראש, כיוון שעשה חשבון לא נכון, התבטל מתפקידו. כתוצאה מכך המסך עלה למצח דראש דס"ג, וראש חדש, שאין לו קשר לראש הקודם, יצא. הראש החדש שיצא נקרא קומת עובר של פרצוף עתיק.

שרטוט מס. 3

[ ... וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות." ]

"אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א".

1. אות קכ"ב

"והנה אח"ז", אחר שיצא פרצוף עתיק בקומת עיבור ויניקה "עולה פעם ב' למ"ן להעליון". העליון של עתיק הוא ראש דס"ג. "ונקרא עיבור ב'. ומקבל שם מוחין מע"ב ס"ג דא"ק". עתיק מקבל את כוח האור מזיווג ע"ב ס"ג. אור ע"ב ס"ג, אור חסדים שבתוכו אור חכמה, משפיע עליו, מגדל אותו ומחזק את המסך שלו.

"ואז יורדת הבחי"ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ"ל באות ק"א), ואז נעשה הזווג על בחי"ד במקומה". הזיווג יורד מנקבי עיניים דראש דס"ג לפה דראש דס"ג, והאור יורד ומשפיע על עתיק כך שיגדל. "ויוצאות ע"ס בקומת כתר, והכלים דאח"פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע"ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא' דאצילות, הנק' פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות."

לאחר שעתיק יצא בקומת עיבור ויניקה, נעשה זיווג בפה דראש דס"ג, וממנו נמשך האור שמוציא את פרצוף עתיק בכל עשר הספירות שלו, בקומת עתיק האמיתית, במוחין דגדלות. כך יצא הפרצוף הראשון בעולם האצילות.

אות קכ"ג

"וכבר ידעת, שאחר שביה"כ חזרו ונפלו כלהו אח"פ מהמדרגות כל אחד למדרגה מתחתיו. (כנ"ל באות ע"ז, ובאות ק"ו). ונמצאים אח"פ דקומת כתר דנקודים בגו"ע דקומת חכמה, ואח"פ דקומת חכמה בגו"ע דקומת בינה, וכו'," צמצום ב' חזר למקומו. "ולפיכך בעת העיבור ב' דגדלות דפרצוף הא' דאצילות הנקרא עתיק, שחזרו ונתעלו האח"פ שלו כנ"ל, הנה עלו עמהם יחד גם הגו"ע דקומת חכמה ונתקנו יחד עם האח"פ דקומת עתיק, וקבלו שם עיבור הא'."

לאחר שבירת הכלים נפלו האח"פ של כל מדרגה לגלגלתא עיניים של המדרגה תחתיה. בגדלות היו פרצופי הניקודים זה תחת זה, ובקטנות, כמו גם בשבירה, זה בתוך זה. בקטנות ניקודים נכנסו גלגלתא עיניים דתחתון באח"פ דעליון, והשתוו איתם יחד. לאחר מכן כשצמצום ב' התבטל לשעתו, נעשו פרצופי הניקודים גדולים ועמדו זה תחת זה.

שרטוט מס. 4

מכאן מובן מדוע הרשימות מהשבירה מתחברות כך, שביציאת הזיווג על הרשימו של פרצוף הראשון באצילות, יוצא זיווג גם על הרשימו דגלגלתא עיניים של הפרצוף התחתון. אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון קשורים יחד. לכן כשעתיק יוצא בגדלות, לאחר קומת העיבור, פרצוף אריך אנפין, הפרצוף הבא, נמצא כבר בתוכו כעובר. וכך בכל פרצוף שיוצא לאחר השבירה: בגדלות הפרצוף העליון נמצאת בהכרח קומת העיבור של הפרצוף התחתון. ולהפך: לא תיתכן גדלות של העליון, אם לא לצורך קומת העיבור של התחתון. רק לשם כך הוא גדל. בחכמת הקבלה נקרא התנאי הזה: "הקטן אינו מוליד". כלומר, הקטן אינו יכול להוליד. מדוע? כי רק באח"פ דעליון נמצאים הגלגלתא עיניים דתחתון.

שרטוט מס. 5

הן מצד עליון, הן מצד התחתון והן לפי תלותם זה בזה, בכל פעם כשהעליון בגדלות התחתון בעיבור. בשונה מהעולם שלנו, ברוחניות אין לעליון שום סיבה להיות בגדלות, אם לא לשם הקטן, לשם התחתון, לשם ההולדה. התחתון מבקש להיוולד, ובבקשתו זו מחייב את העליון להיכנס לגדלות. הגדלות דעליון והעיבור דתחתון, תלויים זה בזה.

שאלה: היכן בא לידי ביטוי עניין ג' קווים, בקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון?

ביחס לעליון, הקו האמצעי הוא הגלגלתא עיניים דתחתון שמחייב אותו לגדול. התכללות התחתון בעליון היא כקו אמצעי. שאלה טובה. עוד נדבר על כך.

שאלה: עד כה למדנו על יציאת עתיק אריך אנפין ואבא ואמא דאצילות. מה לגבי זו"ן דאצילות, כיצד הם יוצאים?

כפי שנאמר לעיל, הרשימות מראש דניקודים שמתגלות בראש דס"ג לאחר הזדככות פרצוף הנקודים, הן רשימות שלא עברו שבירה. תחילה מתגלות הרשימות א' שורש המצומצמות בצמצום ב', לאחר מכן מתגלות הרשימות ד' ג' וראש דס"ג מממש אותן כרגיל. לעומת זאת, הרשימות דגוף דניקודים, אינן יכולות לצאת כרגיל.

הרשימות דראש דניקודים עוברות מצבי עיבור, יניקה ומוחין, ובהתאם לכך יוצאים פרצופי עתיק, אריך אנפין ואבא ואמא. אולם כשיוצא הגוף דעולם האצילות, מתגלה בעיה: הגוף חייב להתחיל בבירור הרשימות השבורות. הגוף כולו בנוי מהכלים דנקודים, וכדי לטפל בגוף, הראש דאצילות חייב להתחבר עם הראש דנקודים. עליו להתלבש על הראש דנקודים ולקחת ממנו נוקבאות, חסרונות שנותרו בראש דנקודים אחרי השבירה.

לכן עולם האצילות בנוי בצורה מיוחדת כל כך, צורה שלא הייתה כמותה לפני השבירה. עולם האצילות קשור לעולם השבירה ושניהם עובדים כאחד במטרה לזהות בכל שלב את הסיבה למשבר, ולתקן אותו, כך ששוב לא תהיה שבירה. מתוך בירור המשבר מתגלה הסיבה למשבר וכיצד לתקן אותו. כך הנברא מגיע לגמר התיקון ומגלה מדרגה גבוהה עוד יותר ממדרגת הכלים לפני השבירה.

בתוך הפער בין הכלים המתוקנים לבין הכלים השבורים שאינם מתוקנים, מתגלה ההבדל בין הבורא לנברא. הנברא שמתקן את הכלים השבורים, לא זו בלבד שהוא חוזר למצב שקדם לשבירת הכלים, אלא הוא משיג את מחשבת הבריאה, את הדבר שאליו הבורא כיוון את כל הבריאה מטרם בריאתה. בשבירת הכלים מתגלים חסרונות ופערים שמאפשרים לנברא להבין את הבורא. כדברי הכתוב: "ממעשיך הכרנוך" (שיר הייחוד).

מתוך שהאדם חוזר על פעולות הבורא ומתקן את הכלים, הוא מגיע ל"הכרנוך". הוא מתחיל להרגיש את המחשבה הפנימית של הבורא שהביאה ללידת האדם. נמצא כי בתיקונו האדם מעלה את עצמו לדרגה הקודמת ליצירתו, לדרגת הבורא.