סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 10.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 463, מאמר: "השלום בעולם"
קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 463, מאמר "השלום בעולם", אנחנו בטור א' בכותרת "בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות".
אנחנו למדנו מה זו מידת האמת, שבאמת תיאורטית אין יותר טוב ממנה, אבל אנחנו לא מסוגלים להחזיק בה מצד הטבע שלנו שמנוגד למידת האמת. אז מצד אחד יש כאן מידה שאם היינו מסוגלים להתכלל עימה, שהיא תשלוט בנו, כך שאנחנו נוכל לעבוד עימה, אז היינו מסדרים את החיים שלנו בצורה הכי טובה ויפה. אבל מצד שני זה רק חלום, אי אפשר להגיע לזה, כי הרצון לקבל, הטבע שלנו מנוגד למידת האמת ביסודו. מה עושים?
קריין: בכותרת "בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות".
בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות
"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.
כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.
כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.
אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.
והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.
ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.
אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."
אני בכל זאת אצייר כדי שיהיה יותר מובן. יש לנו חסד, אמת, צדק ושלום (ראו שרטוט). אמת אנחנו רואים שהיא פסולה, אנחנו לא יכולים לעבוד עם האמת. כדי לקיים את החברה אנחנו אומרים, נעבוד עם החסד והצדק. ניתן לבני האדם החלשים כל מיני תמיכות ואז הם יוכלו להתקיים. כתוצאה מזה אנחנו באים לשלום, שהוא משלים את העניין הזה. ומה יש לנו? יש לנו כל מיני תומכים בחברה שהם מושכים אותנו מדבר אמת ואז לא יכולים לעבוד עימו.
שרטוט
תלמיד: אני מבין למה לא יכולנו להשתמש באמת.
למה?
תלמיד: לא יכולנו להשתמש באמת כי אנחנו אגואיסטים.
כן.
תלמיד: ואז קיבלנו על עצמנו את החסד והצדק. אבל אם קיבלנו על עצמנו את החסד והצדק, למה אין שלום וצריך שלום?
כי יש לנו בחברה שני חלקים. יש כאלה שלא רוצים להתחלק עם האחרים, יש כאלה שדורשים שיתחלקו איתם.
תלמיד: זאת אומרת שהשלום צריך להיות בין האמת לבין החסד והצדק?
אתה רואה איך החברה מחולקת היום. אנחנו נמצאים היום ממש בצורה ברורה. צדק - בבקשה, תחלק איך שאתה רוצה. חסד - תחלק איך שאתה רוצה. מה יש מזה? בכל זאת לא יכולים לעשות שלום בין שני החלקים האלה. יש עשרה אנשים שיש להם את כל הרכוש העולמי וכנגד זה עשרה מיליארד שמקבלים פירורים.
תלמיד: והעשרה אחוזים העליונים האלה זה האמת? הם מייצגים את האמת?
לא. למה זה אמת?
תלמיד: כי אם הם יודעים את האמת אז יש להם את הכוח. לא מדובר עכשיו שהם אגואיסטיים, זה ברור.
לא, אתם מתבלבלים. יש תכונות שאנחנו משתמשים בהן בתוך הרצון לקבל בעולם הזה ויש תכונות שאנחנו משתמשים בהן כבר בעל מנת להשפיע, בעולם העליון. אלה אותן התכונות רק שהן עובדות בצורה הפוכה. אל תערבב עכשיו את הדברים האלה עם העולם העליון.
בעולם הזה כולנו אגואיסטיים. יש לך עשרה מיליארד אנשים, כדי שהם יתקיימו ולא יעשו לך בעיות, שאז אתה, האלפיון העליון, לא תוכל לחיות, אתה מוכן לחלק משהו, אבל משהו. הם רוצים שהחלוקה תהיה צודקת, למה למישהו שנמצא שם בטנזניה, לא יודע איפה, מגיע פחות ממה שיש לביל גייטס נגיד. למה? זה לא בצדק. אם אתה מדבר על האמת האמיתית, אז חייב להיות לכל אחד אותו דבר, מה שמגיע לו. לאדם בטנזניה יש עשרה ילדים ואין לו במה להאכיל אותם וביל גייטס הוא מסכן, הוא לא יודע מה לעשות עם הכסף שלו, יש לו צרה הפוכה. למה זה צריך להיות כך? חייבת להיות חלוקה צודקת. כל אחד לפי היכולת שלו נותן, כל אחד לפי הצורך שלו מקבל. זה תנאי סוציאליסטי.
אבל אנחנו לא מסוגלים מפני שאנחנו אגואיסטיים. אז האלפיון העליון לא מסוגל לחלק את זה, הוא רצון לקבל, אם אני הייתי שם גם לא הייתי מתחלק עם אחרים, מה פתאום שכן? אלא מה אפשר לעשות? כדי שלא תהיה שבירה בחברה, מהפכות למיניהן, מהומות וכן הלאה, אז יש חסד, צדק, שלום. בקיצור, במקום מידת האמת הם באו והתחילו איכשהו להרגיע את הרוחות.
שאלה: מה ההבדל בין חסד לצדק שמצריך את השלום? מה שם מעורר את הניגוד?
קשה לדבר במונחים פסיכולוגים, אולי תעזרו לי. חסד בא מצד הבינה וצדק בא מצד המלכות.
תלמיד: אבל שתיהן אמורות להיות לטובת הבריות.
לטובת הנזקקים, החלשים.
תלמיד: מה מעורר בנזקקים ובחלשים דווקא את שתי הצורות? כי כתוב שהם מתרעמים, יש את המריבות והקטטות, ואז צריך להשקיט אותם על ידי השלום.
כן.
תלמיד: אבל אם יש את שתי הצורות של חסד וצדק, גם הבינה וגם המלכות, וזה לטובתם, למה בכל זאת יש את ההתרעמות הזאת?
כי מה אתה נותן להם? אתה נותן להם קצת כדי להרגיע את הרצון לקבל, שיתקיימו. ומה אתה חושב, שבזה אתה משתיק אותם?
תלמיד: למה זה לא משתיק?
כי הם לא כלב שמקבל קילו בשר וליטר חלב. היה פעם כלב לידי, כלב גדול, קילו בשר וליטר חלב, זה מה שהייתי חייב לתת לו ביום. אבל פעם אחת, עם כלב אמיתי כך עושים. זה הכול, הוא לא דורש יותר. לא דורש. אני התפלאתי, אבל ככה זה.
תלמיד: אז מה הם רוצים, מה הצורך?
הם לא כלב, הם רוצים יותר. הם רוצים ברצון האגואיסטי שלהם לרכוש כל אחד את כל העולם. הם רוצים כל אחד להיות במקום ביל גייטס.
תלמיד: אז מה מונע מהם לצאת מהנחשלות והנעשקות?
שהם מקבלים מעט. הם רוצים לקבל כמו ביל גייטס, רק הוא הרוויח את זה בהצלחה, מלמעלה, מלמטה, לא חשוב, אבל הרוויח, אתה לא יכול להגיד שהוא גנב, לפי חוקי החברה זה לא נקרא גניבה. לפי חוקים שלהם, של הנחשלים, זה נקרא גניבה. ולפי מידת האמת זה נקרא גניבה. מה לא מובן?
שאלה: למה הוא קורא "שלי שלי ושלך שלך" למידת האמת? איך זה יכול להיות?
ברמה האגואיסטית זה נכון. אתם מתבלבלים בין הרצון לקבל ובין הרצון לקבל על מנת להשפיע. אתם מתבלבלים בין מה שיש לנו בעולם הזה ובין העולם הרוחני. הוא מדבר על העמך, איך אנחנו יכולים לסדר את העולם, הוא לא מדבר כאן על רוחניות, אלא איך הגשמיות יכולה להיות מסודרת.
תלמיד: זה ברור, אבל מצד שני אם אני שייך לבעלי החורבן ואני קובע "שלי שלי ושלך שלך", ה"שלי שלי" נובע מזה שאני ניצלתי את החולשה של הזולת. אז איך יכול להיות שזה אמת?
כאן זו המחלוקת. אם אני יותר חכם ויותר מוצלח ולמדתי יותר מפני שיש לי כוח התמדה ויש לי רצון לזה, בקיצור קיבלתי מלמעלה תכונות מתקדמות כאלה, מוצלחות, ואני הצלחתי אחר כך בחיים, אז למה מקנאים בי? הם אומרים, אנחנו מקנאים בך מפני שקיבלת את זה מהבורא. אני לא קיבלתי, אז אני לא מסכים עם זה, מי משלים לי את זה? אנחנו מהבורא לא שווים ולכן איך אנחנו ממשיכים את אי השוויון הזה גם בעולם הזה בכל התנאים. ואז באים אנשים ואומרים, אנחנו לא מסכימים לזה. זאת אומרת למי הטענה שלהם בעצם? לבורא. זו בעיה, בעיה גדולה.
יש כאלו חזקים, בריאים, חכמים, ערמומיים, יש כאלה שבגיל שלושים כבר נכנסים להיות חברי כנסת, עושים שם חיים, כל היום "פקה פקה" ומשכורת שמנה. למה אני לא? כי נולדתי בדימונה או באילת? זאת אומרת אלה טענות אמיתיות, אנחנו לא שווים. אז איך אנחנו יכולים לתקן מה שהבורא עשה, זו בעצם הבעיה. לכן כתוב "לך לאומן שעשאני".
תלמיד: זה שאנחנו לא שווים זה בסדר.
זה לא בסדר, אני לא מסכים עם זה. אם כולנו היינו שווים באמת לא היה שום בלגן.
תלמיד: מה שלא בסדר זה שאני מנצל את החולשה של אחרים, את האי השוויון הזה לטובתי.
כן, וודאי. זו כבר תוצאה מזה שכולנו לא שווים. מצד הבורא אנחנו לא שווים. ולכן הטענה בזה, גם של החלשים וגם של החזקים היא "מה אתם רוצים, הבורא סידר עולם כזה, מה אתם רוצים שאני אעשה, שאני אקפל את עצמי כדי להיות נחשל?". הנחשל לא יכול להיות כמו המוצלח, אז המוצלח חייב לרדת להיות נחשל?
תלמיד: כן, אבל מצד שני יש גם אנשים שהם מוצלחים אבל יש להם הרגשת הזולת מפותחת כך שהם חושבים שטובת החברה היא טובתם ואז הם מוכנים לעשות.
מה הם מוכנים לעשות? איפה ראית? הם משלמים מיליונים לכלי התקשורת שיספרו על זה והמיליארדים נשארים אצלם. תהיה מציאותי.
שאלה: למה אנחנו לא שווים, זו טעות של הבורא?
אנחנו לא שווים כדי שעל ידי אי השוויון בינינו נוכל להגיע לשוויון עם הבורא. רק בו אנחנו יכולים להיות שווים. בשום צורה אחרת.
תלמיד: אם היינו שווים אי אפשר היה לגלות את הבורא?
לא. איך?
תלמיד: למה?
איזה חיסרון יהיה לך כדי שאתה תגיע אליו? איפה? איזה? כלום.
תלמיד: אנשים יודעים את האמת בעולם הזה?
אנשים לא יודעים כלום. לא מבינים בכלל מה שקורה. הפילוסופים מבולבלים בזה יותר מאחרים.
תלמיד: מה זה אומר שבו, בבורא אנחנו שווים?
בבורא אנחנו שווים מפני שכל אחד מגיע למימוש שלו להידמות לבורא מתוך נקודת ליבו, ואז כל אחד מגיע לשורש נשמתו, ואנחנו לא שווים שם בכלל זה עם זה וזה עם זה, אבל כל אחד משפיע לבורא מכל מה שיש לו, ולכן כשהוא מממש את עצמו ב-100% הוא בזה כמו כולם. ולא חשוב מאיפה אני, מכף הרגל או מראש הפרצוף הכללי דאדם הראשון, אנחנו כולנו שווים. כי בהתחברות לפרצוף אחד אנחנו מגיעים למצב שאין שם ראש, תוך, סוף, אלא הכול נעשה כאגודה אחת שלמה.
רק בזמן התיקונים הרוחניים אנחנו בונים את הפרצופים, עליות וירידות וכן הלאה. אבל בגמר התיקון הכול עובר לכדור אחד. זה דבר אחד. דבר שני, אפילו בתיקונים, כבר בתיקון הראשון אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל וכל הפעולות שלנו הן בעל מנת להשפיע. לכן אני נכלל עם אחרים וכל הפעולות שלי הן כדי למלא את רצונם. כל הפעולות.
לכן ברוחניות, זה תלוי במדרגות, זה עדיין לא גמר התיקון, אבל ברוחניות אין לנו שום פעולה שמקבלת בחשבון מי מבצע את הפעולה, אלא רק למי הוא יכול לבצע את הפעולה בלבד. אני עובד תמיד עם רצונות זרים, "ואהבת לרעך כמוך"1. אני נותן לו כרית, נותן לו כיסא וכן הלאה.
תלמיד: אז אנחנו שווים בכוח הסגולי, שכל אחד נותן מאמץ מסוים, שווה, להשפיע.
נכון. אחרת לא יכול להיות. איך אתה יכול לתאר לא לפי הכוח הסגולי שקיבלת מהבורא שאנחנו שווים? כולם שונים. אלא בזה שאני מממש את עצמי ב-100% בנתינה, אז כולנו שווים. אין שום הבדל בזה בין בני האדם. ההוא יכול להשפיע במאה קילו וההוא יכול להשפיע בשני טון, זה לא חשוב. כי כל אחד משפיע מהיכולת האמיתית שלו, עושה צמצום על עצמו ועושה פעולת השפעה בכל כוחו.
אז איך יכול להיות שהם לא שווים? נוסחה אחת לכולם. התוצאה שונה, אבל זה שהתוצאה שונה זה על חשבון הבורא. אבל כולנו דבוקים, כי כולנו נמצאים במידת ההשפעה, לא במידת הקבלה. אף אחד לא בודק את הרצון שלו, אלא עד כמה הוא מממש ב-100% את הרצון להשפיע.
תלמיד: יוצא שברצון לקבל אף פעם לא נהייה שווים.
ודאי שלא. כי אתה שקוע בתוך הכלי, אתה בודק אותו. ברצון להשפיע אתה מתעלה מיד מעל הרצון לקבל שלך, מעל הכלי, ומתחיל לעלות להשפעה. ובהשפעה, קטן או גדול, כולם בהשפעה וכולם חשובים כאחד. אין הבדל בהשפעה, זה יכול להיות רבי שמעון, זה יכול להיות שמעון מן השוק, אם שניהם נמצאים בהשפעה, שניהם שווים.
תלמיד: זאת אומרת, כל הניסיונות של האנושות להביא לשוויון מביאים רק לחורבן.
ודאי. אתה רואה, רצו משהו לעשות. אולי רצו לעשות משהו בשוק המשותף, למרות שאני לא רואה, לא מזהה שם שום דבר של משהו משותף ולטובת כולם. הם אנסו את כל מזרח אירופה, את כל הבלקנים. גרמניה עשתה שם ממש טבח, דיברנו עם ליטא, עם אסטוניה, מה שהם עשו מהם. דרשו לסגור את הכול, כל המפעלים, דרשו לסגור את כל הדברים.
הייתי בפורטוגל, בספרד, הם בוכים. כי אסרו עליהם לדוג דגים, והם היו דייגים כל החיים. יוון, גם כן. זאת אומרת, הם עשו ממש טבח לאירופה. ועכשיו הם יאכלו את זה בחזרה, גם גרמניה, גם צרפת, הם יקבלו תגובה.
תלמיד: זאת אומרת, ברור שלא יכול להיות שוויון ואז יוצא שהמצב הזה שיש 10% שיש להם הכול, ולאחרים אין כלום, זה בסדר.
לפי מה שאתה אומר, ודאי שכן. זה בצדק, כל אחד מהם יגיד שזה בצדק. גם העני ביותר יגיד שזה בצדק. כי הוא לא עבד, לא היו לו תנאים, לא חינכו אותו, לא נתנו לו ירושה, איזה דחף שיתפתח. אז הוא ככה, זה ברור.
מה רוצים האמריקאים לעשות, מה הם אומרים? כל הלטינים והאפרו אמריקאים יכולים להתקבל לאוניברסיטאות בתנאים מיוחדים, יותר קלים. למה הממשלה כך עושה? היא רוצה לקרב את השכבות האלה שאין להן מספיק חינוך בבית. הן באים מהגטאות שלהם, ממקומות כאלה שהם מתחנכים רק בכדורגל וכלום חוץ מזה, והם רוצים שיכנסו לאוניברסיטאות, שיכנסו לחינוך, כך שהדור הבא, הילדים שלהם כבר יתפתחו בצורה מתקדמת.
כך הם עושים, אבל זה לא עובד, כי הבורא שם רגל, לא יעזור להם. יש כאלה תיקונים חלשים, אבל לא לפי ההשקעה. כל עוד לא תהיה תכנית נורמלית לא יהיה כלום.
תלמיד: זאת אומרת, חוסר שוויון זה האמת, זו מידת האמת.
חוסר שוויון שייך למידת האמת, בטח. כל מה שבא מלמעלה. ואתה יכול לסדר את זה אך ורק על ידי זה שאתה מעלה את כולם למעלה מהרצון לקבל.
שאלה: אם אני מבין נכון, הפתרון שאנחנו נותנים למלחמה בין ארבע התכונות האלה הוא הערבות. איך הערבות מסדרת את התכונות האלה נכון?
לא, אתה מדבר כבר על תיקון. אנחנו לא מדברים כאן בינתיים על תיקון, אנחנו מדברים על צורת הקלקולים שיש לנו.
שאלה: בעולם הזה, בין בעלי החורבן לבין בעלי הבניין, בעד מי אנחנו?
אנחנו לא עם אלה ולא עם אלה.
תלמיד: בכל זאת, זה נוגע לחיים שלנו.
מה אני יכול לעשות אם אני נמצא במדינה ואני חייב לקיים את החוקים שלה? בגשמיות אני חייב.
תלמיד: יש עכשיו מאבק גדול בעניין אסדת הגז, שרוצים לבנות אותה כמה קילומטרים מהחוף, בחוף דור מול זיכרון. יש שם מאבק בין הטייקונים שבונים את האסדה לבין תושבים שאומרים שצריך להרחיק אותה מאוד רחוק. אני בנטייה הטבעית שלי רוצה לתמוך באלה שאומרים, תרחיקו את זה מפה.
מה לעשות?
תלמיד: זה בסדר להיכנס לדבר כזה?
מישהו יקח את זה וילך לבחירות עם הדגל הזה ויכול להיות שיצליח. אחרי שהוא יצליח בבחירות, לא חשוב אם הוא בעד או נגד, הוא יצפצף על כל אלו שתמכו בו ויעשה מה שטוב לו. זה מה שיהיה, כרגיל.
משימה יומית: במשך היום להוריד את חבל הערבות אל החבר שלך, לתת לו ביטחון בכך שהעשירייה תציל אותו מבור הדאגה לעצמו. לאחר שיעור הזוהר נדבר על מה שיצא לנו היום.
(סוף השיעור)
-
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח.(↩