שיעור צהריים 22.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 749, אגרת מ"ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", אגרות, עמ' 749, אגרת מ"ט.

אתם כבר יודעים שאנחנו רוצים לעבור על כל "כתבי בעל הסולם" קודם כל, התחלנו מאגרות ואנחנו כבר מתקרבים לסיומן, ואחר כך יש לנו עוד דברים ללמוד מבעל הסולם שעוד לא למדנו, את ההקדמות הגדולות שלו, שהעיקר שם זו הגישה הנכונה לחכמת הקבלה ואחרי האגרות אנחנו נתחיל בזה.

ובינתיים לפנינו אגרות לא גדולות, קצרות, קטנות, ובכל זאת מכל אגרת ואגרת אנחנו מוצאים איזה לימוד, מוסר השכל ומשהו שבעל הסולם רצה להגיד, להביע, ללמד אותנו. כדאי ללמוד את כולן ולחבר אחר כך בנו, בתוך כל אחד ובכולנו יחד את השיטה שלו. בבקשה אגרת מ"ט.

אגרת מ"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ג' תצ"א פ"ז לונדון יצ"ו

לכבוד התלמידים ה' עליכם

יחד ע"ז שאתן אימון בהתחיבותכם לקיים כל הגה שאוציא מפי תומ"י במס"נ באמת וכו', הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקוה שתקיימו בזה דברי ותשאו הענין בשלימותו."

אם אנחנו רוצים להתקרב לבורא אנחנו מצווים לפי חכמת הקבלה לדאוג, לאהוב או להצטער על החברים שלנו ממש כמו על עצמנו, כך שלא יהיה הבדל. במידה שאני דואג בכל רגע לעצמי כך אני צריך לדאוג לחברים שלי, וככל שהם נמצאים במצבי התקדמות, במאמצי התקדמות, אני צריך ככל האפשר לדחוף אותם קדימה ולדאוג שהם יצליחו בדרך. ורק אחרי זה אני רשאי לחשוב על עצמי, ובאמת לא יהיה כבר מה לחשוב, כי במידה שאני דואג להם, זו בעצם ההתקדמות שלי.

"המכתבים ומלואם קבלתי, ואין עתה בכוחי לענות בפרטיות, ומלבד מה שכבר עניתי לכל אחד ואחד במכתבים הקודמים הנני מבטיח לדבר עוד בהרחבה אי"ה." זאת אומרת, הבעיה היא לא שאני כתבתי או אתם שמעתם או לא שמעתם, אם תקיימו מה שמגיע לכם בסופו של דבר זה יספיק לכם כדי להגיע לדבקות ביניכם ואחר כך בהתאם לזה לדבקות בבורא, שזו בעצם המטרה שלנו.

"והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים" הוא אומר "בין החברים", שצריכה להיות דבקות אך ורק בין החברים. "כי "רעך" כתוב וד"ל. ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל." זאת אומרת, כלפי החיצוניים שלא נמצאים בעשירייה, בקבוצה, אני צריך להתייחס בצורה לגמרי אחרת מאשר אני מתייחס לחברים. אני לא פותח להם את הלב, אני לא מקרב אותם אלא אם כן אנחנו מתחילים איזושהי הפצה, עבודה, פעולה כדי לקרב את הרחוקים. אבל אני לא מתחשב בהם כמו בחברים שלי, אני לא לוקח אותם למעגל החיבור. "ובין החברים ח"ו להתקבל, הזהר והזהר, המצפה לישועה כי קרובה היא...

יהודה"

בין החברים אני צריך לפתוח את הלב, לקרב אותם, לחבק אותם, לעשות מכולנו כלי אחד. מה שאין כן, כל מי שנמצא מחוץ למעגל החברים, עליו אני מסתכל כמו על איש זר לגמרי ולא נותן לו מקום בליבי.

זו כבר סוף האיגרת, ואנחנו רואים מכאן שבעל הסולם מלמד אותנו עד כמה היחס שונה בצורה קיצונית לאלו שנמצאים במעגל הפנימי שלנו ולאלו שנמצאים מחוץ למעגל הפנימי, וזה לימוד טוב שכך אנחנו צריכים בדיוק לחלק את היחס שלנו לאנשים.

אני לא אומר שאנחנו צריכים לזלזל באלו שמחוץ לנו ולהרחיק אותם, אבל קודם כל אני צריך לחבר את החברים על ידי, ככל שאני יכול, שאנחנו נהיה כצוותא אחת, כקבוצה אחת, ולגלות שם בורא בהדרגה, ולאלו שלא נמצאים איתנו אני צריך לדאוג על ידי הפצה חיצונית.

שאלה: בתוך המעגל הפנימי, מהו הציווי הזה לאהוב את החבר כמו את עצמו? מה זה אומר להצטער בצרה שלו, לשמוח בשמחה שלו?

תתאר שאתם נשמה אחת. אני לא מדבר על כך שפעם כל האנושות יתקבלו בפנים ויתחברו וכן הלאה, אלא יש לך נגיד עשירייה פחות או יותר, אתה חייב להיות קשור איתם לכלי אחד, כך שכל חבר וחבר מהווה חלק מהכלי, וככל שאתם מתחברים ביניכם בכלי שלכם כך אתם יכולים לגלות את הבורא יותר ויותר. ככל שאתם עבים, גסים, והקשר לא כל כך מסתדר אבל אתם מנסים להסתדר, כך יש לכם עוצמת הכלי עוד יותר גדולה, וכך אתם בונים את הכלי, מסדרים אותו.

תלמיד: במה אני שמח, באיזו שמחה של החבר אני שמח ובאיזה צער שלו אני מצטער?

בכל דבר.

תלמיד: כואבת לו הבטן, הוא הצליח בעבודה, אני שמח?

אפילו בזה. אפילו בזה שהוא הצליח להתקבל לעבודה ושכואבת לו הבטן.

תלמיד: ומה המשמעות של זה, מה זה אומר שאני מצטער?

שאתה רוצה לעזור לו ככל האפשר, כי אתה רוצה להרגיש אותו כחלק מהגוף שלך.

תלמיד: והמאמץ הזה, הציווי הזה מה הוא נותן?

שאתם תתחברו יחד וחוץ מכם עוד כמה, אבל אומרים שמספיק אפילו שניים, "מיעוט הרבים שניים", אז אם אתם תתחברו כך שניים, שני חברים, זה מספיק כדי להתחיל לגלות בורא בקשר ביניכם.

תלמיד: זו צורה מלאכותית, כי אני לא באמת מרגיש את הצער או את השמחה.

תתחיל, ואז תתחיל להרגיש, תתחיל לגלות שדווקא ביניכם הבורא צריך להתגלות. והוא מצפה לזה ומחכה לזה ואתם תרגישו עד כמה הוא כבר נמצא ביניכם, רק שחסרה עוד מידת הגילוי.

תלמיד: אם אני מתכלל בצער של החבר, איפה פה הבורא?

זה לא עניין של צער. ככל שאתה מתחבר לחבר, כך בחיבור ביניכם אתם מתחילים לגלות את הבורא, לא בצער.

שאלה: אני תלמיד חדש ואני בעשירייה, ואני משתמש בדמיון שלי כדי לנסות להיכנס למצבים שונים בתוך העשירייה. האם הרעיון הזה של להשתמש בדמיון כדי לדמות מצבים בתוך העשירייה, זו גישה נכונה?

בדרך כלל לא, אבל יכול להיות שבשבילך בינתיים זה בסדר, ואחר כך זה ייתקן. אני לא יכול להיכנס לכל הפרטים, איזה דמיונות וכמה ובאיזה נושאים, אבל העיקר, האם זה עוזר לך להתקרב לחברים. האם אתה מסוגל עם כל הדמיונות שלך להיות יותר קרוב אליהם, לפתוח להם את הלב.

שאלה: הוא כותב כל כך יפה, שאני סומך על ההתחייבות שלכם לבצע כל צליל שיוצא מפי. ובין רגע הוא כאילו מזמין לא סתם לעשות את העצות בשכל, אלא התקרבות רגשית. על זה מדובר?

כן.

שאלה: הרגשת הישועה זו רק הרגשה כללית או שזו גם הרגשה פרטית?

הרגשת הישועה יכולה להיות הרגשה פרטית בלבד. והיא גם יכולה להיות הרגשה יותר כללית, תלוי איך מקבלים ומגלים את זה, איך עובדים על זה, איך פותחים את זה.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו יכולים לצפות גם בהרגשה הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו להיוושע?

נכון. מצפים בקרוב.

שאלה: לגבי הפסקה הראשונה. הסברת את היחס הנכון שצריך להיות בין החברים, על זה אני יכול להגיד שהטמעת את זה בנו בהצלחה. השאלה שלי היא דווקא לגבי רב ותלמיד. כי בעל הסולם מתחיל בזה שיש לו אמון בהתחייבות של התלמיד, ומיד הוא אומר הנני מצווה. אם יש לו אמון בתלמיד אז בשביל מה הוא צריך לצוות. ואחרי שהוא מצווה הוא מסיים ואקווה. אם הוא מצווה אז למה הוא צריך לקוות, הרי אם הוא ציווה, אז תלמיד צריך לעשות. בכל הפסקה הזאת נראה שיש סתירה ביחסים בין רב לתלמיד?

אתה תתקדם יותר ותראה כאן עוד יותר סתירות. ואני מקווה שאתה תגיע למצב, שאתה תתקשר לבעל הסולם בכבודו ובעצמו, ותברר את הדברים האלה. אני לא לוקח על עצמי, אין לי מספיק חוצפה להיות בטוח שאני מבין מה שכתוב. אני מסביר פה ושם כמה נקודות, כדי שיהיו לכם נקודות אחיזה בלבד. כל היתר, אפילו שהייתי רוצה לפתוח ויכול לפתוח, אני לא פותח. למה? כדי שיהיה לכם מקום עבודה.

שאלה: כתוב בפסקה האחרונה "והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל. ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר,". איך אני מתנהג באמת כלפי אנשים בחוץ, אם אני בעל עסק, וצריך לשמור על עצמי, וצריך להיכנס להם לנשמה כדי למכור להם משהו?

אין שום קשר בין זה לזה. אין קשר בין מה שאתה עושה בעסק שלך, וכשאתה נמצא בקבוצת החברים. האחד לא שייך לשני.

תלמיד: האנשים ממש דורשים היום יחס מהמוכר, מכל בן אדם. כל אחד רוצה טיפול פסיכולוגי, ויחס גם ממני כמוכר. איך אני באמת עושה כאן את המחיצה?

אתה צריך לבנות את זה. יש לך יחס מהלב, ויש לך יחס מהמוח, את היחס מהמוח אתה צריך כלפי הקונים שלך, ויחס מהלב אתה צריך כלפי החברים שלך.

תלמיד: הקונים קונים יותר את הלב שלי מאשר את המוח שלי, זו הבעיה.

יש לך לב רחב, זו באמת בעיה. צריכים קצת לאזן אותו עם המוח.

שאלה: הצוותא, ההרגשה הזאת שיש בעשירייה, שאנחנו אחד. למה יש עשיריות שיש להם את זה, ויש עשיריות שאין להם את זה?

מה יש ומה אין?

תלמיד: הרגשה כמו שדיברת, של דבקות בחברים.

זה תלוי בכל אחד ואחד. אם אני פותח את הלב, ומראה לכולם שאני מתייחס אליהם בלב פתוח, כך אנחנו מתחילים להתקרב זה אל זה.

תלמיד: למה יש עשיריות שהכול זורם בהן בקלות, ויש עשיריות שבהן כל הזמן אין הסכמה?

אתה צריך לקבל את העשירייה שלך, שבה אתה נמצא, כמו שהיא ולעשות הכול כדי לגרום בה לחיבור. להראות להם עד כמה אתה רוצה לחבק אותם, להתחבר איתם, עד כמה אתה דואג שכולם בעשירייה יהיו "כאיש אחד בלב אחד". כל הזמן לחשוב רק על זה.

אתה מבין את זה?

תלמיד: כן.

יופי. בעוד כמה ימים תספר לי, עד כמה זה עזר לעשירייה שלך, מה שעשית, לפי מה שדיברנו עכשיו.

שאלה: איך נכון להמשיך אם אני מתעצבנת שאני לא מצליחה שום דבר. לא מצליחה לעבור דרך הקיר הזה של אהבה וכל מה שאמרת וכתוב?

הדרך היא קשה, כי אנחנו צריכים לשבור את הקיר שכולו נמצא בנו, בתוך הלב שלנו. ולהפוך את הלב שלנו מלב מאגואיסטי ללב אלטרואיסטי. לב שרוצה רק לקבל בצורה טבעית כי כך הוא בנוי, ללב שמתחיל יותר ויותר לרצות להשפיע, לאהוב, וזו בעיה.

אבל אם כל אחד מאיתנו משתדל, אז כל אחד מייצב היום שדה של אהבה, שדה של חיבור, בקצת, כמה שהוא מסוגל. ומפני שהיום כבר יש הרבה אנשים כאלה בעולם, אנחנו יכולים להגיע למצב שבסך הכול יהיה לנו כוח של חיבור.

שאלה: אם יש בקבוצה חברים שסובלים, וחברים ששמחים, אל מי להידבק לשמחים או לסובלים?

אני חושב שצריך להיות מחובר לכולם, ולהיות באמצע בין כולם.

שאלה: כבר למדנו איך להתכונן לאיחוד. ובמאמר הזה בעל הסולם כותב שנדרש לימוד גדול לגבי אנשים חיצוניים. איך אנחנו מתכוננים לזה, האם יש הוראות איך לעשות את זה. נניח אחרי ישיבת חברים כשאנחנו תחת השפעה של הרגשת חיבור, ואנחנו יוצאים לרחוב, איך אנחנו לא מתיישבים לנהוג כ"שיכורים" מה שנקרא. האם יש הוראות איך אנחנו עוברים בין חיבור עם חברים, לאנשים חיצוניים?

קודם תשיגו חיבור ביניכם, ומבחוץ אתם צריכים לפעול רק בהפצה. בלי רגש, בלי חיבור, רק בהפצה, בהפצת החומר.

שאלה: מה הסיבה לשמירה ממעגל החיצוניים, ואיך לשמור על עצמנו מהם?

פשוט לא להתייחס אליהם ברצינות, להיות איתם בעניינים עסקיים בלבד. רק בשכל ולא ברגש, לא דרך הלב.

שאלה: זה נשמע כאילו אני צריך להיות קצת סגור בפני אהובים ועמיתים לעבודה, שאיתם אני מבלה הרבה זמן, והם סך הכול מכירים אותי מספיק טוב.

אתה צריך להיות איתם כמו שהם איתך. הרי אתם לא מתחברים בלב, ומכוונים את עצמכם לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך להתכלל בצרה או שמחה של חבר, בצורה נקיה ללא הרגשות אגואיסטים כמו חמלה וקנאה?

זה תלוי בנקיון הלב שלך.

שאלה: אצלנו בעשירייה יש כמה מעגלים לפי מחויבות, מסגרת. האם צריך להיות יחס שונה למעגלים בעשירייה?

לא, היחס חייב להיות אותו הדבר.

שאלה: האם המעגל הפנימי כולל רק את העשירייה, או את כל "בני ברוך"?

רק את העשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין הפצה פנימית לחיצונית. למה אנחנו מחלקים את המושגים האלה?

יש הבדל, כי לכמה אנחנו יכולים להתחבר, ולכמה אנחנו יכולים לתת מקום בלב שלנו.

שאלה: מה צריכים לעשות אלה מאיתנו שנופלת עליהם אהבה גשמית, נניח בין אישה לגבר.

על זה אנחנו לא מדברים, זה לא שייך לנו. אנחנו צריכים להבדיל בין כל הרגשות הארציים, אגואיסטים, לבין כך שאנחנו רוצים לחבר את עצמנו בקשר כללי, בקשר שכולו אהבה מעל הרגשות האגואיסטיים הארציים.

אסור לנו לערבב זה בזה. אם קורה דבר כזה, במיוחד לאישה, עדיף שתלך תגמור שם את הדברים שלה, שתסתדר בהצלחה לכאן או לכאן. אבל להיות גם בזה וגם בזה זה קשה, לא כולם יכולים לסבול את זה.

שאלה: שמעתי אותך עכשיו אומר שהיחס לכל החברים בעשירייה צריך להיות אותו דבר, כאשר השאלה הייתה בעצם על המעגלים בתוך העשירייה?

אולי עניתי ככה במהירות. זה לא יכול להיות. כל אדם ואדם נמצא בהרגשת האדם אחר, בחשבון משלו. גם רב"ש כותב בהרבה מקומות, שצריכים לקחת איזה חבר מתוך העשירייה, ולעבוד דווקא עימו. אי אפשר להיות עם כולם בעשירייה באותה עוצמה של חיבור.

תלמיד: וזה שיש מעגלים בעשירייה, זה לא הופך את זה למשהו אחר. זאת עדיין עשירייה, גם כשיש בה מעגלים וכל מיני רמות של מחויבות?

שיהיו מעגלים, לא נורא, העיקר שכולנו עובדים כדי להיות בחיבור עם כולם. ומתוך החיבור עם כולם להיות בחיבור עם הבורא. תתחילו לעבוד ותראו איך זה מסתדר לכם, זה דווקא מסתדר די מהר.

(סוף השיעור)