שיעור בוקר 19.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 773,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות י"ז-כ"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 773, אות י"ז.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק."

זה בעצם מה שכותב לנו רב"ש בשם בעל הסולם.

תלמיד: הוא פותח בזה, שלפני שאני מתחיל ללמוד אני צריך להתחייב להתחזק באמונה בהשי"ת. מה זאת ההתחייבות הזאת באמונה לפני שאני מתחיל ללמוד?

אתה משיג אמונה בבורא, ואז מתוך ההשגה הזאת אתה פותח את מה שממליץ לך בעל הסולם ונכנס לעומק דבריו.

תלמיד: בהמשך, בפסקה השנייה הוא כותב, שגם אם "לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה". אנחנו מבינים שעל ידי עסק התורה אנחנו מושכים את המאור מתוך העבודה שלנו בעשירייה, ובזה אנחנו מגדילים את האמונה שלנו בהשי"ת. אבל לפני שאני מגיע ללימוד, איך אני מכוון את עצמי לבוא עם אמונה עוד לפני שאני בכלל מושך את המאור?

אתה חושב שאין לך במה עוד לבטוח אלא רק בבורא, שנותן לך את העבודה הזאת ומחזיק את השכר עבור הטרחה שלך, וכך אתה מגיע למצב שאתה מגלה את האמת.

תלמיד: בחלק הראשון של השיעור שמענו שעלינו להיות במסירות נפש. ההכוונה הזאת שאנחנו צריכים לבוא לפה באמונה להשי"ת בכל רגע ורגע, האם זו מסירות הנפש שלנו?

כן.

תלמיד: איך האדם יכול למסור את נפשו ולהשקיע יגיעה ומאמץ בתורה ומצוות במשך כל היום? איך האדם יכול לקבע את האמונה הזאת בלב שלו?

אם הוא עושה את זה מתוך חבורת החברים, שהם כן רוצים בצורה כזאת להתייחס לבורא כדי לגלות אותו ולהתקרב אליו, אז כנראה שזה אפשרי.

תלמיד: האם אתה יכול בבקשה להסביר את השורה האחרונה בקטע?

מהי שורה אחרונה?

קריין: הוא כותב, "ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן".

בעצם לפי ההיגיון ברור מה שהוא אומר. אז מה השאלה?

תלמיד: מה שלא ברור, זה שהוא אומר שמתוך ההבנה היצר נימוח. האם זה באמת כך?

כנראה שכן. בוא נגיע קודם להבנה.

תלמיד: כתוב בפסקה השנייה, "כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו". מה זה אותו מאמץ לכיוון האמונה, שלזה צריך להיות מכוונים? מה זו אמונה בכלל?

אמונה זה כוח שאדם מקבל לפי בקשתו מלמעלה, מהבורא, וזה מספיק לו כדי להמשיך מרגע זה והלאה כדי לעשות לבורא מה שהוא צריך.

תלמיד: מה צריכה להיות ההשתוקקות פה? לֶמה אני צריך להשתוקק?

להשתוקק לגלות את הבורא. אתה רוצה להרגיש איך הבורא נותן לך את כל התנאים, שאתה יכול לסדר אותם נכון, וכך אתה מגיע לדבקות בו.

תלמיד: מהו בית המדרש עבורנו?

הקבוצה. איפה שהאדם מגדל את עצמו ואיך הוא מתפתח, זה נקרא בית המדרש.

תלמיד: כתוב בסוף אות י"ז, "משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח". אם אדם נמשך כבר לבית המדרש, איך לא להיות נימוח?

כנראה שגם את זה אנחנו עוברים, את אלו המצבים.

תלמיד: איך הוא נמשך לא בכפייה? איך לעשות את זה לא תחת כפייה אלא מתוך רצון?

זה על ידי מאמצים גדולים, שהוא מתחזק באמונת ה', בהשגחתו בשכר ועונש, וכנגד זה תהיה לו הזדמנות כך להרגיש, שהוא יכול על ידי הסגולה הזאת לזכות ליהנות מהמאור שבה שמחזירו למוטב. גם אמונתו תתחזק ותגדל בסגולת המאור הזה, ואז יגיע למטרה.

כשאנחנו ניכנס לבירור של הדברים האלה על עצמנו, אז נבין יותר מה כאן השאלות ומה הן הבעיות שמתעוררות.

תלמיד: באות י"ז יש ציטוט שמיוחס לאיוב, הוא אומר כך, "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין". מה ששואל פה איוב, איך זה משפיע על היצר הרע של האדם, על זה שהוא בוחר לתקן את היצר הרע?

אם אנחנו רוצים להגיע לחיבור עם הבורא וזה עומד לפנינו כמטרתנו, אז לאט לאט אנחנו ממשיכים המאור המחזיר למוטב, וגם אמונתנו מתחזקת מזה. וכך בסגולת מאור התורה אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

תלמיד: כתוב, "ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת". האם הכוונה שהוא צריך לבוא ללימוד עם כוח אמונה שהוא השיג קודם, או הכוונה שהוא צריך לפתח חיסרון לאמונה ולקוות שמהלימוד הוא ישיג את האמונה?

לא. כאן כתוב בטרם הלימוד, להתחזק באמונת ה', כלומר זו כבר ההתחייבות שלו. כלומר אני מתחיל ללמוד, ואני רוצה על ידי הלימוד להתחזק באמונה.

תלמיד: זה אומר שהוא מגיע עם חיסרון להתחזק באמונה.

כן.

תלמיד: אז מהי אותה עבודה שהוא צריך לעשות כהכנה ללימוד? אני מבין שזה לא שהוא בא ללימוד ועשר דקות לפני הוא אומר, "אני מתחזק", זה כנראה משהו במהלך היום.

כן. כנראה שהחלק הראשון מהלימוד זה לגלות חוסר אמונה ולהתחזק באמונה.

תלמיד: אז מהי העבודה בעשירייה?

נלמד. אני לא יודע. בינתיים זה מה שכתוב.

תלמיד: מה אומר החלק השני של המשפט, "להתחזק גם בשכר ועונש"?

להתחזק בשכר ועונש, אנחנו עוד לא למדנו. מה אני רוצה כשכר ומה אני לא רוצה כעונש, ואז אם אני מכוון את עצמי כך בין שניהם, אז באמת אני מכוון את עצמי נכון.

תלמידה: שמעתי שאמרת, "נשתוקק לגלות את הבורא. אתה רוצה להרגיש איך הבורא נותן לך את כל התנאים שאתה יכול לסדר אותם נכון וכך אתה מגיע לדבקות". מהם התנאים שאנחנו צריכים?

אנחנו צריכים לקיים מה שכתוב עד כה, ככל האפשר, ואז לפי זה אנחנו נמשיך לראות מה יש עוד לפנינו.

תלמידה: מה ההבדל בין אמונה בבורא, לבין לבטוח בבורא?

ההבדל בין אמונה לבין ביטחון, אנחנו עוד נלמד, נדבר על זה. נכון שיש כאן שאלה. הוא אומר, "ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה"". זאת אומרת, שהוא לומד ובטוח שעל ידי הלימוד הזה הוא מתקרב לשמה.

תלמיד: האם אתה בעצמך מאמין שניתן להגיע לדבקות?

אם המורים שלי כותבים על זה, אז אני בטוח בזה.

תלמיד: יש דוגמאות של מי שהשיג את זה?

מה זה ייתן לך? אתה הרי לא רואה את זה.

תלמיד: אני רוצה להבין.

להבין זה לא ניתן. אתה רוצה להרגיש.

תלמיד: כן.

אתה רוצה להרגיש בשביל זה צריך לעבוד.

תלמיד: האם אנחנו נרגיש את זה כשנגיע לדבקות?

כמובן.

תלמיד: מה זה אומר בשבילי להתחזק באמונת ה' לפני הלימוד?

הוא כותב, "ואז, יהיה לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה"".

תלמיד: איך מעשית אני מתחזק בזה לפני הלימוד?

מעל כל ההפרעות, מעל כל הבלבולים שמתעוררים בך, בלב ובראש, אתה משתדל לעלות מעל כל זה ולהתחזק בבורא.

תלמיד: מהי הדרך הנכונה להפוך את המחשבה של "להידבק בשורש" לכוח ממשי בחיבור בינינו?

האדם שרוצה להגיע למטרת הבריאה, לחיבור עם הבורא ולאמונה בבורא, חייב להעלות את עצמו למדרגה יותר גבוהה מהשורש לתנאי שמתוך שלא לשמה אפשר לבוא לשמה וזה מה שיש עכשיו לפניו. והוא ממשיך בזה עד שמשיג.

תלמיד: בעל הסולם אומר שאדם מרגיש כמי שניפרד מאהבה הגשמית לאהבה רוחנית. איך נתרגם זאת למעשה יום יומי בינינו כל היום?

האדם מרגיש שהוא נמצא כל הזמן בספקות ואז הוא מבקש, איך הוא יכול מלא לשמה לבוא לשמה וככה מתקדם. "ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה"".

תלמיד: בזכותך רב ובזכות החברים יש לי אמונה. הם מחזקים אותי, אני בטוח שאנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב, ובעתיד יתקן אותי ויגלה לי עוד יותר. אנחנו כל יום משקיעים בזה ואתה מאוד עוזר לנו בזה. יש לי שאלה גדולה, למה אנחנו לא מתקדמים, מה אנחנו עושים לא נכון, אולי אנחנו פועלים יותר מתוך הרצון לקבל לעצמנו? האם אין איזשהו מטען רוחני שמצטבר?

אם יתנו לכם לזה תשובה אמיתית, נכונה, אז אתם תפסיקו לשאול, תפסיקו להשתוקק לזה. זה מה שלמעשה כתוב בשורות האלה עד כאן. ולכן הוא אומר, "ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו," משום שהבורא שברא את הצדיקים והרשעים, הוא ברא להם הזדמנות, אפשרות להשתמש בשניהם, ולבדוק אם הם אנוסים או שיש להם בידיים שלהם, בכוח שלהם, בכל זאת יכולת ללכת ב"אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". זאת אומרת אנחנו חייבים כך לעשות. כל משפט כאן הוא מאוד מאוד חשוב, אי אפשר להגיע למטרה בלעדיו.

אות י"ח

"וזה ברור, שאינם יכולים, לפטור את עצמם מן הדין, אם יאמרו, שקבלו התבלין הזה, ועדיין יש להם הרהורי עבירה. כלומר, שמתגוררים עוד בספיקות ח"ו, ועדיין היצר הרע לא נמוח. כי הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.

ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:

או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד.

ובין כך ובין כך, אין ליפטור את עצמו מן הדין, בטענת אונס, אחר שמחייבים חז"ל בטענה "בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין". כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת, ח"ו. ודו"ק."

תלמיד: השאלה לגבי זה שהאדם צריך לכוון את המאמצים שלו למען מצוות התורה ואז יוכל ליהנות מהמאור שבה. למה כשהאדם משתוקק לכוון את היגיעה שלו שתהיה לשם מצוות התורה, עליו להודות שבזה הוא ייהנה מהמאור שבה?

זה הכרחי כדי שהאדם יהיה בטוח שהדרך שמובילה אותו לגילוי הבורא, זוהי אותה דרך שמגלה לו את כל התורה.

תלמיד: ליהנות מהמאור, כלומר אדם רוצה לעבוד פשוט למען התורה ואם יש שם עוד איזה תענוג, הנאה גדולה, אז זו איזושהי הכבדה, לא כך? כלומר מראים לך שאתה עובד לא למען התענוג אבל כן יהיה לך שם תענוג. זה תמיד מבלבל אותי.

לא מובן. כלומר למה בכל זאת האדם משתוקק, לתענוגים, למילויים, או אולי לאיזושהי ידיעה, לאיזושהי מטרה אחרת.

תלמיד: זה נכון. אם אני פשוט משתוקק לעבודה, שהעבודה עצמה תהיה השכר, למה אני צריך עוד לשמוע שיהיה לי תענוג מסוים?

זה פועל יוצא, כתוצאה שיוצאת. עוד נדבר על זה, חכו.

תלמיד: וגם לא כתוב שיהיה פה רק תענוג, אלא אנחנו לומדים שצריך להיות ייסורים ושנאה שמכסים על האהבה. למה לא כתוב על זה, או על ייסורים שהתענוג יכסה אותם אלא מדברים רק על התענוג?

כיוון שזוהי המטרה האמיתית של הלימוד, של גילוי הבורא לאדם והמילוי של האדם כולו בבורא, מה שנקרא הכלי של האדם.

תלמיד: בכל זאת כדי לזכות ליהנות ממאור שבתורה, צריך לקיים את התנאי שאני לא צריך את האור הזה?

אז מה אתה צריך?

תלמיד: אני רוצה לעבוד למען ולשם מצוות התורה, רק לשם לכוון את המאמצים שלי.

ובסופו של דבר זה מה שקורה אבל לא מייד תחת ההשפעה של הבקשות שלך. אלא התורה שמאירה עליך באורה היא משנה אותך, מזיזה אותך מהנקודה הזאת לבקשה יותר נכונה.

תלמיד: בהמשך האדם צריך להתחזק באמונה ולשאול את עצמו אם הוא צריך להוסיף על הכמות או האיכות, ונגיד שהוא עובד שמונה עשרה שנה לסדר את עצמו כמה שיותר מצליח כלפי הלימוד, המאור המחזיר למוטב וכל זה, ומגיע לנקודה שהוא רואה שבאיכות הוא לא מסוגל להוסיף, הוא לא מסוגל לוותר על עצמו למען הכלל, אבל בזה צריך להתחזק?

כן.

תלמיד: ופה כל הזמן אתה מגיע לנקודה שבמשהו אתה אוחז בזה, רוצה את זה, וזה מייד נחלש, מתחיל להיעלם, להתערפל ואז עוד פעם אם ה' רוצה, רוצים החברים, לא יודע מי רוצה, אתה קצת מתעורר ומייד נופל וככה אתה נהיה יותר ויותר שמן עצלן. אבל זו העבודה, זה הכול?

לא כל כך הבנתי מה זאת העבודה אצלך, אבל ודאי שבירורים צריכים להיות כל הזמן בין המטרה והדבקות והסיבה לדבקות ועד שהאדם רואה מה קורה ומה באמת יש לפניו.

תלמיד: אתה אומר דבקות, וזה נשמע שאתה צריך להצדיק את הכוח העליון, להיות דבוק לזה שהוא עושה הכול. ואתה רוצה להיות דבוק בו, אבל זה לא מספיק, זה לא כל העבודה שלנו. העניין הוא לחזק את תכונת ההשפעה, להיות פחות למען עצמך ויותר למען הכלל.

כן.

תלמיד: זו דבקות, כן? ובזה אני רואה שאני לא מתקדם. להיפך כל פעם הולך אחורה.

אתה לא מתקדם מפני שאתה לא מבקש על זה.

תלמיד: זהו, בדיוק. פה כבר האיכות, על זה שאלתי כבר מההתחלה, ישבתי וחשבתי על זה לפני שקמתי, זה העניין של האיך לחזק את הבקשה הזאת שהיא תהיה יותר מהלב. כל הזמן במשהו שאתה נוגע כל הזמן יש כמו משקולת כזאת שהיא מפילה אותך ואתה לא רואה שיש בזה התקדמות. ואז העניין הוא פשוט כמו סיזיפוס, לדחוף את האבן כל הזמן וזהו?

אז זה אומר שיש כאן יגיעה בכמות ויגיעה באיכות. אז תנסה לבדוק למה אתה קשור, לאיכות, או בקשה ולפי האיכות והכמות ואז שיהיה לך ברור למה אתה משתוקק.

תלמיד: אני כל הזמן עובד על הכמות כדי שבסופו של דבר מזה תהיה יותר איכות. בסופו של דבר זה מגיע לזה שהבירור הוא אם אני מוכן לוותר על עצמי למען הכלל, לפתח את תכונת ההשפעה.

כן.

תלמיד: פשוט לדרוש את הכוח הזה. אפילו לא ברור ממי זה בכוונה נסתר, אין בעיה, הבנו גם את זה. צריך להתחזק בלהיכנס בין החברים, האמצעים גם ברורים ועדיין האיכות הזאת נשארת תמיד קטנה ועוד יותר ועוד יותר קשה להשגה.

תבדוק אני אומר לך ואז תשאל עוד פעם. תהיה לך הזדמנות.

אות י"ט

"ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על דברי הרח"ו ז"ל, בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:

"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד. כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס, אלא אם כן, מלא כריסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות.

וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'.

באופן, שהת"ח, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה, בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול. ואחר כך יעסוק, לדעת את קונו, בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו.

ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו, שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת. וז"ש, מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק, שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה וכו'". עכ"ל הקדוש שם, מלה במלה."

תלמיד: איך להרגיש מה הבורא רוצה?

תברר מה אתה רוצה, וכתוצאה מכך תגיע למה שרוצה הבורא. כי מה רוצה הבורא? זאת בכלל שאלה של - מה הבורא רוצה ממני?

תלמיד: אור התורה אמור לפתח באדם אמונה, אבל לפעמים האדם לומד במשך שנים והוא לא השיג עדיין אמונה.

כן.

תלמיד: איפה הוא תקוע ומה האדם עושה לא נכון?

איפה הוא תקוע, את זה אני לא יכול להגיד, אפילו כאן אנחנו רואים עד כמה הדברים האלה נראים כפשוטים אבל אחר כך זה יותר מסתבך, ולכן עלינו רק להמשיך. והאדם צריך להשתדל להעלות את השאלות שלו לפנינו, ואנחנו נחפש יחד תשובות וכך נגיע לפתרון.

תלמידה: נראה שכביכול אני נעצרת, אני בדרך ללא מוצא. איך לצאת מתוך המצב הזה. האם זה מאמצים, או יגיעה שלי, או שזו יגיעת העשירייה? באיזו צורה להמשיך?

להמשיך. את שואלת את השאלה הזאת עד שמקבלת תגובה.

תלמידה: איך לעזור לחבר שיקבל את התרופה מהתורה?

לעזור לחבר משמע להתקרב אליו ולמשוך אותו בלימוד המשותף. ותראי עד כמה זה עוזר במהרה.

תלמידה: איך אני יכולה לעורר אמונה בחברות, אם אני בעצמי עוד לא הגעתי למצב של אמונה? במה אני צריכה להגביר את היגיעה, את המאמצים כדי לעזור להן?

לעצמך יכול להיות שאת לא יכולה עדיין, אבל לדבר עם החברות, לעזור להן, את כן יכולה. תנסי ותראי.

תלמידה: מדובר כאן על הפרדס ועל זה שאדם לא צריך להיכנס לפרדס עד שהוא מילא את כרסו בש"ס ופוסקין ובבשר ויין. למה הכוונה?

שישתדל ללמוד לפי מה שנדרש מאיתנו, זאת אומרת בש"ס ופוסקין או בשר ויין, הכוונה לפי הדרגות. כמו שאנחנו מתקדמים, כך בעצם ללכת קדימה.

תלמיד: איך היום אנחנו יכולים לרכך את הלב שלנו כלפי החברים, כדי להרגיש את האמונה במה שאנחנו עושים, שהבורא נותן לנו את ההזדמנות הזאת, ואנחנו מנצלים את ההזדמנות שהבורא נותן לנו היום?

תדברו על זה, איך אתם יכולים להיות יותר קשורים זה אל זה כדי לתת בזה כלי לכל החברים שיכולים להתכלל בכלי הזה, וכך להתקשר יחד, כולנו כולנו יחד, ושזאת תהיה העלייה הגדולה שלנו.

תלמיד: בעל הסולם אומר שאף אחד מאיתנו לא לומד, לא תלמוד ולא משנה בצורה פשוטה, אז למה הוא מתכוון בלימוד תלמוד ומשנה בעבודה? האם זה משהו שאפשר ללמוד?

כן, אנחנו לומדים ומשתדלים לפי זה לפתוח לפנינו דרך, לפי מה שהתלמוד או התורה דורשים מאיתנו. וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: יש פה עניין של מה קודם למה. גם באותיות הקודמות הוא אומר, תשיג אמונה ואז תוכל למשוך את המאור, תמשוך את המאור כדי שתוכל להשיג אמונה וגם באות הזאת, תלמד חכמת הקבלה. אתה לא יכול ללמוד חכמת הקבלה לפני שאתה מתחיל ללמוד משנה ותלמוד. תוכל להסביר את העניין הזה?

לא, עוד מעט זה יהיה לנו ברור, אנחנו נפתח את זה מהלימוד.

תלמיד: ענית לחבר לפני כן שצריך לברר מה הבורא רוצה מאיתנו. אפשר לתת נימוק לזה? איך נברר מה הבורא רוצה מאיתנו?

לפי הדרישה שלך. פשוט לפי הדרישה בלב של האדם, הוא מעלה את השאלה הזאת, הדרישה הזאת היא לבורא, והבורא ממלא אותו בתשובה.

תלמיד: דרך החברים, דרך העשירייה.

כן.

תלמידה: האם אמונה זה הדבר היחיד שחסר לנו כרגע כדי להגיע לרוחניות?

כן. זה אור דחסדים שאנחנו צריכים לקבל כדי לתקן את הכלים שלנו.

תלמיד: שמעתי כאן איזו שאלה, ואני רוצה שתתייחס כדי שלא נתבלבל או נבין אחרת. בעל הסולם כותב כאן על אותה תורת הנגלה, שאדם צריך לעסוק קודם בתורה, במשנה ובתלמוד, ואם אחרי חמש שנים הוא לא השיג, שיעבור לחכמת האמת.

כן.

תלמיד: מה זה אומר לגבינו, האם אנחנו צריכים לעסוק במשנה, בתלמוד, או די לנו בכתבים שלנו, כתבי בעל הסולם והרב"ש, והם כבר יעבירו אותנו תהליך?

איך שאנחנו הגענו ונכנסנו לחכמת הקבלה וכך ממשיכים, זה נכון.

תלמיד: האם יש צורך למישהו היום שלומד בכלי העולמי לפתוח משנה או תלמוד ולעסוק בזה או שאנחנו צריכים לעסוק בשלנו כאן?

אני הייתי אומר שלא, אף אחד לא צריך את זה. אלא אולי בעוד זמן מה כמה מאיתנו נימצא בשאלה הזאת, ואז נפתור אותה.

אות כ'

"והנה, לכאורה, דבריו אלו מתמיהים מאד, כי אומר, שבטרם הצליח בלימוד הנגלה, ילך ויעסוק בחכמת האמת, שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, שחכמת הקבלה בלי תורת הנגלה, היא כנשמה בלי גוף, שאין לו מעשה וחשבון ושכר.

והראיה, שהביא, מתלמיד שלא ראה סימן יפה וכו', היא עוד יותר תמוהה: וכי אמרו חז"ל, שיניח, משום זה את לימוד התורה, ח"ו? - אלא ודאי, להזהיר אותו, להסתכל על דרכיו, ולנסות אצל רב אחר, או במסכת אחרת. אבל ודאי, לא בשום פנים, לעזוב התורה ח"ו, ואפילו תורת הנגלה."

כאן ברור לנו יותר מה בעל הסולם רוצה להגיד כי זה יותר קרוב למצבנו.

אות כ"א

"ועוד קשה הן, בדברי הרח"ו ז"ל, והן בדברי הגמרא. דמשמע מדבריהם, שצריך האדם, לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת, כדי לזכות בחכמת התורה. והלא אמרו חז"ל(מדרש רבה, פ' "וזאת הברכה"): "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל חכמת התורה."

תלמידה: איך לעבוד עם האור כדי שתהיה שליטה על התת המודע ועל הגוף?

צריך פשוט ללמוד יחד איתנו כל שיעור, אחרי זה לעבור אותו עם עצמך כשאת לבד ולהוציא שאלות שנשארות בך אחרי עיבוד החומר. זהו, יותר מזה לא צריך.

תלמידה: לפני זמן מה הרב אמר על העשירייה, שימו לב לעבודה בתוכה כי אתם נמצאים בתוך פרצוף רוחני. בתוך לימודי תע"ס יש הרבה מושגים, כרגע אנחנו מקבלים גם שיעורים של רב"ש עם כל השלבים והמושגים שמלווים אותנו וילוו אותנו הרבה זמן, מסך, טבור וכל השלבים האלה. אם באמת עובדים עם העשירייה מתוך פרצוף רוחני, ואנחנו זוכים לראות את המושגים האלה מבפנים מתוך העבודה עצמה, האם אפשר להגיע למצב שבו מצליחים לזהות עוד מושגים של תע"ס בתוך העשירייה, האם אני יכולה ממש להרגיש את זה?

כן. את יכולה לקבל לימוד מתוך העשירייה, מתוך הקבוצה שלך, ולראות עד כמה זה נמצא בתוך הקשר ביניכן.

תלמידה: חוזר על עצמו העניין שכלים דקבלה דוחים בעזרת מסך 20% מהאור נניח, האם יהיה אפשר לזהות בעשירייה מין מהלך כזה שאתה מצמצם עד נקודה מסוימת ומתקן את הכלים, ואז לוקח עוד חלק ומתקן גם אותו, האם אפשר יהיה לזהות תהליך כזה בעשירייה?

לא, אי אפשר למדוד את הדברים האלה, עד כמה את נמצאת במסך היום, בלתי אפשרי לדעת בוודאות.

תלמיד: מה זה תלמיד טוב, עם מה הוא אמור למלאות את כרסו, עם יותר לימוד, יותר מושגים? מה גורם לתלמיד להיות תלמיד טוב?

תלמיד טוב זה מי שלומד מה שאנחנו לומדים בשיעורי בוקר נגיד, ומשתדל להגיב על כל השאלות שמתעוררות לפניו מהטקסט שהוא קרא.

אני מצטער, אבל נגמר הזמן של שיעור הבוקר שלנו עד מחר. תכתבו בכל שפות, זה לא חשוב, ואנחנו נשתדל עוד לפני השיעור שלנו מחר לפתוח את כל השאלות שלכם ולענות עליהן בזמן השיעור.

קריין: תודה לרב, וכמו ששמענו בואו ניישם את העצה של הרב, נכתוב ונשלח שאלות לכתובת BoardWorldKli, אנחנו נאסוף את כל השאלות ומחר נשתדל לפתוח אותן יחד לפני השיעור.

(סוף השיעור)