שיעור בוקר 17.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר כ"ג, "אוהבי ה' שנאו רע"

קריין: שמעתי כ"ג, "אובהי ה' שנאו רע".

כג. אוהבי ה' שנאו רע

שמעתי י"ז סיון תרצ"א

"בפסוק "אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם".

ופירש, שלא מספיק בזה שהוא אוהב ה', שרוצה לזכות לדביקות ה', אלא שצריך להיות גם שונא את הרע.

וענין שנאה מתבטא בזה, שהוא שונא את הרע, הנקרא "רצון לקבל". והוא רואה, שאין לו שום עצה להפטר ממנו. ויחד עם זה הוא לא רוצה להשלים עם המצב. והוא מרגיש את ההפסדות, מה שהרע גורם לו. וגם רואה את האמת, שהאדם מצד עצמו אין בכוחו לבטל את הרע, היות שזהו כוח טבעי מצד השם ית', שהטביע בהאדם את הרצון לקבל." זאת אומרת, אנחנו לא מסוגלים להפטר מהיצר הרע, מהרצון לקבל שלנו. אז מה אנחנו צריכים לעשות?

"אזי הפסוק מודיע לנו, מה שיש ביד האדם לעשות. היינו לשנוא את הרע. ועל ידי זה ה' ישמור לו מהרע הזה, כמ"ש "שומר נפשות חסידיו". ומהו השמירה? - "ומיד רשעים יצילם". ואז, כיון שיש לו איזה מגע עם ה', יהיה המגע הכי קטנטנה, אזי הוא כבר איש מוצלח.

ובאמת, ענין הרע נשאר קיים ומשמש בבחינת אחוריים להפרצוף. וזהו רק ע"י תיקון האדם. שבזה שהוא שונא את הרע באמת גמור, על ידי זה מתתקן לבחינת אחוריים.

וענין השנאה נובע מטעם, שאם האדם רוצה לזכות לדביקות השם ית', אזי נוהג את המנהג שיש בין חבירים וידידים. זאת אומרת, שאם שני אנשים באים לידי הכרה, שכל אחד מהן שונא מה שחבירו שונא, ואוהב את מה ומי שחבירו אוהב. אז הם באים לידי התחברות תמידית, בחינת יתד שלא תמוט לעולם.

לכן, מאחר שה' אוהב להשפיע, לכן גם התחתונים צריכים להסתגל לרצות אך להשפיע. וכמו כן ה' שונא להיות מקבל, דאיהו [שהוא] שלם בתכלית השלימות ואינו צריך לכלום, גם האדם צריך לשנוא את ענין הקבלה לעצמו.

היוצא מכל האמור, שהאדם צריך לשנוא את הרצון לקבל בתכלית השנאה, שכל החורבנות שבעולם באים רק מהרצון לקבל. וע"י השנאה הוא מתקן אותו ונכנע תחת הקדושה.

שאלה: מה הכוונה "ובאמת, ענין הרע נשאר קיים ומשמש בבחינת אחוריים להפרצוף."

בלי עביות אי אפשר. בלי "רצון לקבל" אין נברא, רק רצון לקבל שיהיה בכוונה על מנת להשפיע, אבל הרצון לקבל הרי נשאר. אתה יכול להגיד ככה, כשהוא נמצא בנו בצורה רעה שהוא רוצה להזיק לזולת כולל לבורא, ורק מתגלה במקצת כדי שנוכל לסבול אותו, אז בצורה כזאת אנחנו לא מרגישים אותו. אבל כשאנחנו מתחילים להכיר אותו יותר ויותר אנחנו רואים שהרע הזה הוא ממש באותה מידה כמו האור האין סופי שמתגלה.

וכך אנחנו צריכים לגלות את כל הרע שמפריד אותנו מהבורא ודווקא להפוך אותו לכוח הטוב שאנחנו עושים עליו צמצום, מסך, אור חוזר. דווקא בעזרת הרע אנחנו יכולים לעשות פעולות למעלה מהרע, ובזה אנחנו עושים את עצמנו דומים לבורא. ובמידה הזאת מגיעים לדבקות בו, בבורא.

זאת אומרת, שהרע הוא לא נשאר בצורה רעה, אבל הטבע שלו עצמו לא משתנה, הוא נשאר הפוך מהבורא, אנחנו רק מכניעים אותו, אנחנו קושרים אותו. אנחנו מתקנים אותו בכל מיני צורות, אבל בתוכו הוא נמצא הפוך מהבורא וככה זה נשאר.

רק כל הפעולות שלו חיצוניות, חוץ מהנקודה הפנימית של הרע שהיא הפוכה מהבורא לגמרי, אותה נקודה אנחנו לא יכולים להפוך, לגעת בה. היא גם לא מתגלה לנו, והרע נשאר וקיים. אחרת איך אתה תבנה את הפרצופים, עולמות, השפעה לבורא? מתוך מה? "אם צדקת מה תיתן לו"?¹ דווקא למעלה מהרע אנחנו עושים את כל פעולות ההשפעה לבורא וגם בינינו.

שאלה: אז מה בעבודה האדם צריך לבטל ברצון לקבל שלו, את הרע שלו? מה נשאר?

לא מבטלים רצון לקבל, לא מוחקים ולא שום דבר. זה לא טוב. אנחנו לא עושים את זה. אנחנו לא טבעונים. אני לא רוצה להגיד משהו נגדם, אבל אנחנו לא מוחקים את היחס שלנו לשום דבר כי הכל בא מהבורא, ושיהיה לנו יחס נכון לכל הבריאה. גם רע וגם טוב צריכים להיות באיזון ביניהם, קו שמאל וקו ימין במלואם. וביניהם אנחנו נגלה את הבורא.

שאלה: מבחינה מעשית בעבודה בעשירייה, דברנו גם בכל החלק הראשון שאדם צריך לבטל את עצמו כלפי העשירייה. אז מה זה אומר לבטל את הרע כלפי העשירייה?

"רע" זה נקרא כוונה לעצמו, אבל לא הרצון עצמו. וגם את הכוונה לעצמו, אנחנו צריכים אותה כדי לבנות מעליה כוונה לעומת האחרים. לכן יצר הרע נשאר לנו שהוא עומד ביסוד, באחוריים של הקדושה, של הנשמה, של פרצוף. ודווקא מעליו אנחנו בונים את היחס הטוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

ו"רצון" אנחנו לא הופכים מרצון לקבל לרצון להשפיע. רצון לקבל נשאר רצון לקבל, רק את הכוונה שלנו להשתמש בו אנחנו משנים.

שאלה:, מתי מתגלה לאדם הבירור בין הרצון לקבל לבין הכוונה? צריך להיות לו ברור כבר מלכתחילה?

כשאתה תתחיל לעבוד עימו, עם הרצון לקבל כלפי הזולת, אז אתה תראה אם אתה עובד עימו או לא, או שאתה עובד עם הרצון לקבל שלך. תשאל תמיד את עצמך "אני עובד עכשיו עם הרצון לקבל שלי ועכשיו אני רוצה לעבור ממנו לרצון להשפיע, אז איך אני בונה את הרצון להשפיע"? על ידי זה שאני רוצה להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלי ולעבוד כנגדו.

אין לי רצון להשפיע, רצון להשפיע זה הבורא. אני יכול לבנות אצלי דימוי של רצון להשפיע מתוך זה שאני רוצה לקבל, ואז אני עושה ממנו רצון להשפיע, כאילו שאני נמצא בהשפעה.

אבל ההשפעה שלי היא בעצם כמו כפפה שאני הופך אותה, במקום אותו רצון לקבל שאני מרגיש שנמצא בי, אז איך אני יכול לעשות פעולות הפוכות? פעולות הפוכות זה שאני עושה צמצום על השימוש הקודם ברצון לקבל האגואיסטי, ומשתדל לבנות ממנו פעולת השפעה. מסך ואור חוזר.

שאלה: אבל מה זה אומר לעשות צמצום על הרצון לקבל האגואיסטי ולא על הרצון לקבל?

על הרצון לקבל אין לי מה לעשות, רצון לקבל זה דבר ניטראלי. כמו שבדרגות דומם, צומח וחי שאין להם יצר הרע אלא משתמשים ברצון לקבל כדי להתקיים, לאכול, ואם צריך להרוג מישהו, הורגים ואוכלים. זה לא הרצון לקבל שבאדם כי באדם הוא רוצה לנצל את האחרים. הוא רוצה לגלות שליטה שלו על האחרים. זה כבר הרצון לקבל.

אבל אצל החיות אין דבר כזה. אם אתה תיתן לאריה מה שהוא רוצה לאכול, שיאכל אפילו מאתיים קילו בשר, הוא אחר כך לא ירצה, אתה יכול לעבור לידו הוא אפילו לא יסובב את הראש אחריך.

מה שאין כן האדם, למה? כי אדם מסתכל על השני "או, אצלו חתיכת הבשר יותר גדולה מאשר אצלי". ואז כבר האגו של האדם, הרצון לקבל שלו מתפעל ממה שיש לשני, או ממה שיכול להיות לשני.

זאת אומרת, אנחנו בני אדם שמצד הטבע בנויים כך מלכתחילה שאנחנו יכולים להגדיל את הרצון לקבל שלנו על ידי קנאה, תאווה וכבוד. ואז הרצון לקבל שלנו יכול להיות גדול כמו הבורא, ברצון להשפיע שלו.

שאלה: אני מבטל את עצמי ומתחבר לקבוצה ואז אני מגלה את הבורא. במקרה כזה, מהי התועלת המשותפת שהם מקבלים מזה?

קודם כל, הקבוצה מרוויחה מזה שיש לה חבר שהוא נמצא ומכוון נכון למטרת הבריאה. שנית, אתם צריכים לעבוד יחד על כל דברים האלו. זה שכל אחד מוסיף בצורה האישית שלו זה נכון, אבל גם חוץ מהצורה האישית שאתם בונים, אז נגיד שאתם עושים יחד סעודה וכל אחד מביא משהו, אחר כך אתם נמצאים יחד סביב השולחן של הסעודה, ואז מכל הדברים שאתם הבאתם אתם עושים איזו מנה משותפת, דבר משותף. זה משהו אחר.

כל אחד צריך לדאוג מה הוא מביא לקבוצה ואיך הקבוצה יכולה להתכלל עם מה שהוא מביא שזה יהיה לטובת הקבוצה. ואז איך אתם נהנים יחד ממה שהכנתם, כי לאף אחד לא יכול להיות יותר או פחות, אלא רק מה שהכנתם, ומזה אתם חיים, ואז נקרא שאתם התחברתם כבר לפרצוף, לעשר ספירות. ואז בתוך הפרצוף הזה כבר הבורא מתחיל להתגלות בצורה השלמה. יכול להיות בצורה קטנה, אבל שלמה, שיש שם כל מיני אופני היחס שלו אליכם.

אנחנו עוד נדבר על זה, זה עוד לפנינו, איך הוא מתייחס ומה הוא רוצה ועל ידי מה הוא משפיע עליכם, ואיך אתם בשינויים שאתם מתחילים לסובב את עצמכם בעשירייה משפיעים עליו בכל מיני צורות. זה ממש הופך להיות איזו שיחה הדדית ביניכם לבורא, גם אתם לבורא גם בורא אליכם. ואתם מרגישים. איפה אתה מרגישים את זה? בשינוי היחסים ביניכם בעשירייה אתם תתחילו להרגיש מה הוא רוצה להגיד, ועל ידי שאתם מגיבים על זה ומשנים את היחסים שלכם בעשירייה כך אתם מדברים עימו, ואז יש לכם מכשיר שעל ידו אתם מתקשרים לבורא והוא מתקשר אליכם. המכשיר הזה נקרא "נשמה".

שאלה: מה שאני יודע לגבי שנאה זה המון תחושות בתוך הגוף שלי כמו כעס ורתיחה בתוך הבטן שלי. מהי השנאה שעליה מדבר בעל הסולם, מה זה לשנוא את הרע, האם זו אותה תחושה שאני מרגיש שהבטן שלי מתהפכת, או זה משהו רוחני?

הרבה יותר מזה, אתה שונא את הטבע שלך, על השנאה הזאת הוא מדבר. ובמידה שאתה שונא את הטבע שלך שהוא הרצון לקבל, האגו שלך שהוא מפריד אותך מהחברים, מפריד אותך מהבורא במידה הזאת אתה מתחיל להרגיש שאתה מתקרב לאהבה, לאהבת הבורא דרך אהבת חברים, זה אותו דבר.

הבורא זה רק הכולל שמתגלה או בפירוד בינינו בעשירייה, או בחיבור בינינו בעשירייה, וכך אנחנו מתקדמים. לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'" כך אנחנו מגיעים ולא אחרת, כי אהבת הבריות זה הכלי, והבורא זה המילוי שמתגלה בתוך הכלי הזה.

תלמיד: בחיים שלנו כשאנחנו שונאים מישהו או מתפוצצים ורבים או מנסים להרחיק את עצמנו ממנו, איך מקובל עושה שירגיש באמת את השנאה ויתקרב לביטויים של אהבה?

מצרף לזה תפילה לבורא בצורה קבועה, וכל דבר שרוצה לעשות הוא פונה לבורא שהבורא יהיה לו כשותף, כעוזר, כמסביר, כמבצע, וכך מגיע לדבקות בבורא. זה הכול.

שאלה: אנחנו מכירים את טעם ''תכונת הקבלה'' של העולם הזה ואפשר לומר שאנחנו כבר יכולים לוותר עליו. אבל איך לבקש נכון את ''תכונת ההשפעה'' שאת טעמה אנחנו לא מכירים?

תתחילו להתחבר ביניכם בעשירייה ותרגישו שחסר לכם כוח חיבור, ואז תפנו לבורא שיעזור לכם להתחבר. כי בתוך החיבור אתם תוכלו לגלות את כוח ההשפעה הכללי וכוח האהבה בין החברים ואת הבורא בתוך זה. רק את זה לבצע.

שאלה: האם אני צריך להגיע משנאה לאגו, אל אהבת הבריות? האם אני מתחיל בשנאה ועובר לאהבה?

כן, רק זה ולא מיד, אבל דרך השנאה. כי שנאה קודם כל מתגלה בנו כתכונה הטבעית ואנחנו צריכים להגיע מהתכונה הטבעית שאנחנו שונאים את כולם, במקום זה להגיע לשנאה לאגו שלנו, לרצון לקבל שלנו שמפריד בין החברים ובאותה המידה בסך הכול, נניח פי עשר ממה שאני נפרד מהחבר, זה מפריד ביני לבורא.

תלמיד: איפה אני עושה את המעבר משנאה לאהבה? איך אני מפסיק לשנוא את האגו שלי ומתחיל לאהוב את החבר?

לא, אתה לא מפסיק לשנוא את האגו, אתה ממשיך לשנוא את האגו ואתה רוצה להיות למעלה מהשנאה באהבה לחברים, ומתוך זה אתה מתחיל לרכוש כלי לכזאת פנייה לבורא. כמו שרב"ש כותב על החברים, לפני שאתה מגלה בך כאלו נטיות לחברים אין לך מה לחשוב על הבורא, זה בכלל לא רלוונטי, אלה הפנטזיות שלך.

שאלה: אנחנו לומדים ומנסים לתרגל שתהליך הכרת הרע הוא תהליך מבורך, הוא משמח, כמו שבעל הסולם אפילו כותב "זה גרם לקדושת היום". זה לא מתיישב לי ביחד עם שנאה?

למה? "אוהבי ה' שנאו רע", אם אני שונא את האגו שלי שעכשיו מתגלה שלזה "גרם קדושת היום" ואני נמצא יחד עם זה באהבה לבורא על פני השנאה לאגו שלי, אז אני נמצא במצב מצוין אחד, לא מפריע לשני, אלא הפוך אחד מחזיק את השני. הרע נמצא בסוף הפרצוף שאני מצמצם אותו, דוחף אותו פנימה למטה ודורך עליו, ועל פני זה אני מפתח את היחס הטוב.

תלמיד: איך לשנוא איזה פרט או אלמנט בבריאה בלי בעצם להרשיע את הבורא, בלי לצאת מ"אין עוד מלבדו"?

זה הכול תלוי עד כמה אנחנו מגלים את המטרה. אם אני מגלה נחיצות בכל התכונות הרעות שיש לי, שקודם דווקא חשבתי שהן טובות, אחר כך התחלתי להרגיש שהן רעות, אחר כך התביישתי בהן, אחר כך שנאתי אותן, אז כל היחסים האלה לרע שבי שאני לאט לאט קובע יותר ויותר נכון מה זה נקרא רע, זה עוזר לי. ואז אני כנגד זה יותר מתקרב למושג הבורא, להכרת הטוב, מה זה טוב.

תלמיד: אבל אם אני שונא משהו אז אני כבר לא נמצא בטוב ומיטיב.

לא, לא נכון, "אוהבי ה' שנאו רע". לא יכול להיות שאני נמצא באהבה לבורא ובהתאם לזה, עם זה, ללא שנאה לאגו שלי. במידה שאני שונא את האגו אני אוהב את הבורא.

תלמיד: יש פה הרבה מה לברר, אבל ברמה הפרקטית להתמקד בשנאה של "על מנת לקבל" או באהבה, שאני רוצה לגלות את תכונת ההשפעה?

זה תלוי במצב עצמו שבו אדם נמצא, לפעמים כך, לפעמים כך. רצוי שהרע יישאר תמיד בסוף הפרצוף, שאני עומד עליו, שולט עליו, מחזיק אותו פנימה כמו שסגרתי קופסה ואני לא נותן לה להיפתח, ולמעלה מזה אני משתדל להפוך את הרע הזה לטוב.

אחר כך אנחנו נלמד מה קורה עם הרע הזה בכלל, הוא נעלם? רק הכוונה ודאי שנעלמת אולי או מה קורה לה? הרע בעצמו זה יצר הרע, עד גמר התיקון הוא נשאר ואחר כך יש עוד מלחמות עימו בסוף כל התיקונים, זה מלחמת גוג ומגוג וכן הלאה. אבל העיקר, אנחנו צריכים לשנוא את הרע ואז זה שומר עלינו לא להשתמש בו.

שאלה: כתוב שה' שונא להיות מקבל, כל המהות שלי היא רצון לקבל לעצמי שקיבלתי בעל כורחי, כיצד אני מתגבר על הטבע שלי ומתחיל לשנוא את הקבלה?

צריכים לחשוב על זה, צריכים לדבר על זה, צריכים לקרוא מה שכותבים מקובלים על זה. הכי טוב זה לדבר בתוך הקבוצה, עד כמה אנחנו כן צריכים לגלות את הרע בתוך הטבע שלנו, זה ברור לנו שהוא ישנו אבל זה לא מספיק כדי לשנוא אותו, כדי להתרחק ממנו.

שנאה זה נקרא שאני מתרחק, עד כמה אני מתרחק? לפי גודל השנאה שאני שונא את זה. במה תלויה השנאה שלי לרצון לקבל? עד כמה אני מודע לזה שהרצון לקבל עושה לי את כל הצרות, שאני ממש שונא אותו, אני סובל ממנו, אני מרגיש אותו כשונא אישי שלי, ואז לפי זה אנחנו כך נתקדם.

שאלה: מה פירוש של "אז הם באים לידי התחברות תמידית, בחינת יתד שלא תמוט לעולם"?

כתוב, "וענין השנאה נובע מטעם, שאם האדם רוצה לזכות לדביקות השם ית', אזי נוהג את המנהג שיש בין חבירים וידידים. זאת אומרת, שאם שני אנשים באים לידי הכרה, שכל אחד מהן שונא מה שחבירו שונא, ואוהב את מה ומי שחבירו אוהב. אז הם באים לידי התחברות תמידית, בחינת יתד שלא תמוט לעולם". זה מה שאנחנו צריכים על ידי הדיבורים שלנו לברר בעשירייה. שאנחנו אוהבים השפעה, אוהבים חיבור, אוהבים את תכונות הבורא בעצם.

איך אנחנו יודעים מה הן תכונות הבורא? שהן מלכתחילה, אפריורי, הפוכות מהתכונות שלנו, הפוכות. ואז מה אני צריך לעשות? אני פשוט צריך לקחת את עצמי כמו כפפה ולהפוך, להפוך מפנים החוצה ומחוצה פנימה את מה שיש, ואז אני אראה מי אני, מה שם נסתר בי, ואז אני אברח מזה, אברח מהצורה הזאת שלי האמיתית פנימית. כך שלא צריכים יותר כלום רק להכיר את הרע, ואז אני אשנא אותו וכנגד זה אני אוהב את הבורא.

שאלה: איך אדם יכול לשנוא את הרע אם הוא עושה זאת בעצמו?

אבל אני מגלה עד כמה הרע הזה מפריע לי להגיע לטוב. עד כמה אני מדבר עם החברים על זה שיכולים להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא, שזה מביא לנו נצחיות, שלמות, הכרת העולם האמיתי וכן הלאה, הרגשת קיום בדרגה אחרת לגמרי של השפעה, אמנם אנחנו לא מבינים עדיין מה זה, אבל ככול שאנחנו מדברים על זה יותר ויותר אני נכלל מאפשרויות כאלו. ואז אני רואה שמה מפריע לי? האגו שלי, ואז אני מתחיל לשנוא אותו.

כמו שנגיד כל אחד ואחד יכול לדמיין אדם שנמצא מול משהו טוב, אבל יש מישהו שמפריע לו, לא רוצה לתת לו, וברגע שאני מגיע לטוב הזה יש מישהו כל פעם שעוצר אותי, עד כמה אני שונא את האדם הזה. אז כך אנחנו צריכים להבין שהאגו שלנו עומד בדרך ואותו אנחנו צריכים לשנוא. אם אנחנו שונאים אותו אז במידת השנאה אנחנו מזיזים אותו הצידה.

שאלה: איך אני הופך את שנאת הזולת לשנאת עצמו?

צריכים לחשוב על זה, שנאת הזולת זה הבורא כי חוץ מאדם ובורא אין כלום. ומה שנראה לך שזה הזולת, אנושות, במיוחד קבוצה, כי קבוצה ניתנת לנו כדי שעליה אנחנו נרכוש את תכונת החיבור, שזה תכונת הבורא, אז כאן אין ויתור. מי מפריע לי? אני מפריע לעצמי, אז את אותה תכונה שמפריעה לי להתחבר עם החברים אני צריך לשנוא, פשוט חייב, בלי זה אני לא מתקדם.

תלמיד: איך אני עושה את המהפך הזה?

תחשוב, על ידי מחשבה, "הכול במחשבה יתבררו". תחשוב שרק האגו שלך מפריד אותך מהמצב השלם, מהדבקות, מבורא, מכול מה שאתה יכול לתאר שטוב ברוחניות. אחרת "תמותו ולא בחכמה" כמו שכתוב.

שאלה: האם מגיע רגע שאנחנו כל כך נפרדים מהאגו שאנחנו מרגישים שיש משהו מעבר לכך?

כן, אנחנו יכולים להרגיש, חייבים להרגיש את המצבים האלו שאנחנו נפרדים מהאגו שלנו ונכללים ברצון להשפיע. אי אפשר להיות ניטרלי, לא בזה ולא בזה, אלא לעבור מרצון לקבל לכוונה על מנת להשפיע, את זה אנחנו צריכים להשתדל לבצע בכל רגע.

התחלנו לדבר לפני שעה וארבעים דקות על מאמר כ"ד, ואז אמרתי שמפני שיש רק בורא ונברא, והבורא כך אומרים לנו הוא טוב ומיטיב, אז אדם תמיד מרגיש את הבורא ותמיד הוא מקבל מהבורא את הטוב. ואם הוא מרגיש את עצמו ברע, זה מפני שהוא בתכונות שלו הפנימיות מקלקל את מה שמקבל מהבורא.

לכן הוא פונה לבורא שיעזור לו לשנות את התכונות הפנימיות שלו, מרע לבורא לטוב לבורא. ובזה שהוא מבקש שהבורא ישנה אותו אז האדם יתחיל להרגיש את הבורא כטוב ומיטיב. תחשבו על המשפט הזה.

(סוף השיעור)

---

1. איוב ל"ה ז'↩