שיעור בוקר 26.09.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א' , עמ' 377, "הכנה לסליחות מהו"

הכנה לסליחות מהו

"ידוע, לכל דבר שרוצים, צריכים להכין את האמצעים, להשיג את הדבר. לפי זה מה האדם צריך להכין, בכדי שיקבל סליחות. בגשמיות אנו רואים, שאין אדם אומר להשני "סליחה", אלא אם כן שעשה לו משהו, שעל ידי זה השני נפגע, בכסף, או בכבודו, או ביסורי הגוף, שגרם לו איזה חבלה וכדומה. אז שייך לומר, שחבירו יבקש ממנו סליחה, שיסלח לו על החטא שעשה לו. וכאן יש להבחין ב' דברים:

א. אם לא עשה לו שום דבר ומבקש ממנו סליחה, השני מסתכל עליו כמו על אדם שאיננו שפוי בדעתו. נצייר לעצמנו, אם אנו רואים אדם הולך ברחוב, ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה", מה היינו אומרים עליו, בטח שהוא משוגע, כי "סליחה" שייך לומר רק על איזו עבירה.

ב. אם אדם עשה להשני הפסד גדול מאוד, והוא מבקש ממנו סליחה, כעל דבר קטן שעשה לו, בטח שלא יקבל את מבוקשו, כי הוא עשה נגדו עבירה גדולה, ומבקש ממנו סליחה, כאילו הוא עשה דבר קטן. בטח שדבר זה אינו בא בחשבון, שיסלח לו. אלא האדם מודד את שיעור הפגיעה, שעשה בחבירו, בשיעור זה הוא עושה את האמצעים, שחבירו יסכים לסלוח לו.

וזה אנו רואים בסדר הנהגה בגשמיות, איך האדם מתנהג בענין הסליחה שבין אדם לחבירו. ומבין אדם לחבירו, אנו צריכים ללמוד אותו סדר בין אדם למקום. זאת אומרת, כשהאדם הולך לבקש סליחה מאת ה', שיסלח לו על עוונותיו, גם כן נוהגות ב' בחינות הנ"ל.

א. שלא שייך לומר סליחה על הלא דבר, רק על מה שפגע בהשני. אחרת הוא נראה כאדם בלתי נורמלי. או שמתלוצץ מהשני, בזה שהוא מבקש ממנו סליחה.

ב. שסדר הביקוש של הסליחה, הוא לפי ערך שפגע בהשני. אי לזאת, כשהאדם בא לבקש מה', שיסלח לו על מה שחטא כנגדו, ופגם בכבודו יתברך, אז האדם צריך לחשוב מחשבות, בענין מה שחטא להבורא. היות אם האדם לא מרגיש שום חטא, ומבקש סליחה, הרי כאילו הוא מתלוצץ, וצועק, ובוכה, ומבקש מהבורא סליחה, בו בעת שהוא לא מרגיש בעצמו שפגע משהו בכבוד המלך.

והסיבה מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, הוא כמו שאמרו חז"ל (יומא פ"ו:) "עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשה לו כהיתר". ומזה נמשכת הסיבה, מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, בזמן שהוא הולך לבקש סליחה מה'.

נמצא, לפי הבחנה ב', היינו להבחין בגדלות החטא, יש צורך שהאדם צריך מקודם לתת דין וחשבון על גודל הפגם, מה שפגם בכבוד המלך. אחרת לא שייך לומר "סליחה". רק שהאדם צריך להשתדל, עד כמה שאפשר, שיוכל לתת את הביקוש, שימחול לו על עוונותיו, כפי מה שחטא, שיהיה משקל שוה.

והנה חז"ל אמרו (סוכה נ"ב), שאצל הרשעים נדמה להם החטאים כחוט השערה, ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה. ונתעוררת השאלה, הדמיון הזה מהו. היינו, אמרו "נדמה להם". אבל מהו האמת.

והענין הוא, כי בזמן שהאדם לא משים לב למי הוא חטא, ואינו מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, והוא בחסרון אמונה, אז, כשמתחיל לחשוב "הלא גם אני יהודי". והיות כעת הוא חודש אלול, ומנהג ישראל הוא בכל הדורות, כיון שהוא חודש של רחמים, וכל מי שבשם ישראל יכונה, ידוע שעכשיו הוא הזמן לבקש מה', שימחול על חטאת בית ישראל, וגם תוקעין שופר, בכדי שהלב של האדם יכניס לעצמו הרהור תשובה על החטאים," הזמנים ראויים לבקשה מצד האדם כלפי הבורא "אז האדם מאמין, שבטח שגם הוא חטא, וצריך לבקש סליחה מה'.

אבל כמה השיעור של הפגם שפגם בהמלך. הרגשה זו אין בידי האדם להרגיש. אלא כפי שיעור אמונתו בגדלות ה', ובשיעור זה הוא יכול לשער בעצמו גודל הפגם שעשה עם חטאיו. אי לזאת, כל אלה שהולכים לומר ולבקש סליחה, בלי שום הכנה על מה שהם מבקשים סליחה, אין זה אלא כמו מי שמבקש ממי שהוא סליחה, אף על פי שהוא עשה נגדו דברים רעים, שעל זה צריכה להיות חרטה אמיתית, על מה שהוא עשה. והוא מבקש סליחה, כאילו חטא נגדו בדבר של מה בכך. וממילא אין הדבר של ביקוש סליחה ענין ערך של ממש, כמו שצריך להיות על חטא ממש.

ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'. היות, כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו.

אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'. וידע, איך להתנהג בין אדם למקום עם קצת יראת הכבוד.

זאת אומרת, כשהאדם יתן חשבון לעצמו, אז הוא יראה, שרק דבר אחד חסר לו. היינו, לעשות חשבון נפש, מה ההבדל בין יהודי לנכרי, אשר עבור זה אנו עושים ברכה בכל יום "ברוך אתה ה' שלא עשני גוי". ואין האדם נותן תשומת לב במה שאומר "שלא עשני גוי". היינו, שהוא לא מסתכל על עצמו, במה הוא ישראל ולא גוי. שצריכים לדעת, כי עיקר ההבחן הוא באמונה, שישראל מאמין בה', והגוי אין לו אמונה בה'.

ולאחר שכבר יודע את ההבחן הזה, הוא צריך לבדוק עצמו, מהו שיעורו באמונת ה'. היינו כנ"ל בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) עד כמה הוא מוכן לוותר לטובת אמונתו בה'. ואז תהיה לו היכולת לראות את האמת. שפירושו, אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר.

נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם.".

שאלה: מה זה לפגום בכבוד ה', בבורא? איך אפשר לפגוע בבורא, ובמה בדיוק?

אתה לא פוגע בבורא עצמו, פוגם בו, אלא במה שאתה מתאר לעצמך. אנחנו נמצאים במערכת, המערכת הזאת היא סגורה, הבורא זה הכוח הכללי שנמצא בתוך המערכת ומתגלה בהתאם עד כמה שהמערכת נמצאת עימו בדבקות, בהשתוות הצורה. אם אתה פוגע בבורא סימן שיש ביניכם עכשיו חוסר השתוות הצורה יותר מקודם, יכול להיות שאפילו עד ניתוק, יכול להיות שעד שנאה מצידך. ובהתאם לזה אתה קובע את מצבך בסולם המצבים, או שאתה נמצא מהאפס לפלוס כלפי הבורא 125 מדרגות, או שאתה נמצא מהאפס למינוס 125 מדרגות, בסך הכל. יש בי"ע דטומאה, בי"ע דקדושה, "זה כנגד זה עשה א-לוהים", ואתה קובע איפה אתה נמצא.

תלמיד: אולי אפשר לתת דוגמה. נניח בא איזה משהו מלמעלה ואני לא יכול להצדיק, זה נקרא שאני פגעתי בבורא שאני לא יכול להצדיק אותו?

לא. זה לא שאתה פוגע בבורא, אלא בזה אתה לא מנצל את ההזדמנות. אם באה מלמעלה איזו הפרעה נגיד, בדרך כלל זה בא כהפרעה, ואתה לא מתגבר עליה, זאת אומרת, אתה לא מוסיף להתקדמות שלך כלפיו. ההתקדמות היא אך ורק כלפי הרצון לקבל שלך, שאתה יכול יותר ויותר להעמיד אותו בהשתוות הצורה עם הבורא. זו התקדמות, כמו שאנחנו לומדים תמיד.

תלמיד: האם לפגוע בחבר ולפגוע בבורא זה היינו הך או לא? יש קשר?

בחבר זה יכול להיות עניין גשמי. אבל באמת אם אנחנו עובדים בעשירייה וכולנו מכוונים להשגת המטרה הרוחנית, אז במה אתה יכול לפגוע בי? מה שלא תגיד אני אקבל את זה אך ורק כדי להתקדם, לקדם אותנו לבורא. ולכן יוצא שאותה עבודה שיש לנו, לכל אחד כלפי בורא או כלפיי החבר, זה אותו דבר. אין שום הבדל. ודאי שעל החבר אתה יכול לצעוק, על הבורא אתה צועק, אתה לא רואה, לא מרגיש, כאילו שאתה לא יכול, ואתה כן יכול, כל הרגשות שלך הם פועלים גם כלפי הבורא, באותה צורה.

שאלה: יוצא לפי המאמר שאנחנו לא צריכים לבקש סליחה, אלא צריכים לבקש עזרה שתהייה לנו אמונה ש"אין עוד מלבדו" ושזה יהיה המצב הקבוע שלנו.

"סליחה" אדם מבקש כמו שהוא דן את עצמו. זאת אומרת, שהוא דן את עצמו, מתפלל, להתפלל. זאת אומרת, הוא מבקר את עצמו ומתקן את עצמו. כלפי הבורא אין לנו כל כך מה לעשות, כל השינויים הם בנו.

תלמיד: בסוף הקטע רב"ש אמר, שאנחנו צריכים לדאוג שכל המעשים שאנחנו עושים יהיו רק לשם שמיים, מה זה מעשים שאני עושה?

שהבורא יהנה. אני עוד אכשיל אותך, עוד קצת.

תלמיד: עוד פעם, אם אני על העבר אומר שכל המעשים הבורא עשה.

בטח. אתה מסכים עם זה או לא?

תלמיד: ונניח שאני נמצא בקביעות בהרגשה שהבורא עשה את כל המעשים.

אז מה הבעיה שלך להגיד על ההווה?

תלמיד: עכשיו כאילו אני צריך לעשות לשם שמיים.

כן. "לשם שמיים" זאת אומרת, על מנת להשפיע. למי? לבורא אתה לא יכול להשפיע, כי אין למי להשפיע, זו שלמות, אלא רק כלפי הנבראים יש לך הזדמנות להשפיע וזה נקרא שאתה משפיע לבורא.

תלמיד: כרגיל אני צריך כאילו להחזיק בקופסה שתי דעות, אחת שהבורא עושה הכל, ושתיים שאני צריך לעשות עוד משהו, שזה לכאורה תמיד בסדר.

הכל תלוי רק בבורא ובך. אז מה הבעיה? "אם אין אני לי מי לי", אבל אחר כך "אין עוד מלבדו".

תלמיד: כשאדם מנסה לעשות משהו בעולם הזה פעם ועוד פעם ורואה שטעה, נניח מנסה לעבור דרך קיר, הוא לומד ואז הוא לא ממשיך לעבור דרך קיר. אם אדם מבין שכל המעשים שבעבר לא הוא עשה, אלא המערכת מסודרת כך שהם יקרו, שזה לטובתו, כדי שיתפתח.

זה לא אומר כלום על המצב שאני עכשיו נמצא.

תלמיד: מאיפה יהיה לו כוח עכשיו לעשות מעשה ללכת מטר קדימה, אם הוא יודע שזה לא הוא.

כי אני בוחר בשתי דרכים, או דרך תורה או דרך ייסורים. אני בוחר. ודרך ייסורים זה לא דרך ייסורים, אלא שזה לא יפה בעיני ולכן אני בוחר בדרך התורה שהיא יפה בעיניו. זה לא ייסורים ופרסים.

תלמיד: בשביל מה המציאו את יום הכיפורים? שכאילו אני צריך לבקש כל יום, כל דקה, כל רגע.

יום הכיפורים זה יום מאוד מיוחד שמשה רבנו יורד עם לוחות הברית פעם שנייה. שבפעם הראשונה הוא שבר אותם. הוא עלה שוב, ושוב ארבעים יום וארבעים לילה היה בנוכחות הבורא כותב על לוחות הברית את עשרת הדיברות, עד שהוא כתב אותם עברו ארבעים יום.

תלמיד: איך זה קשור אלי? איך זה קשור אלינו?

להעלות מלכות לבינה ולעשות התקשרויות אמיתיות נכונות בין מלכות לבינה אנחנו אומרים שהעבודה הזאת לוקחת ארבעים יום. זה לא ארבעים יום שלנו, זה דרגות מאפס עד בינה, ארבעים. ואז, כשמשה משיג את מלכות העומדת בבינה במלואה יש לו עם מה לרדת, עם כוח הבינה לרדת לעם ישראל ולהתחיל לעבוד איתם. אנחנו עוד לא למדנו שני לוחות הברית הראשונות ושני לוחות הברית השניות. איזה הבדל יש בהם, עוד נראה, נגיע. וכשהוא ירד בפעם השנייה המצב הזה נקרא "יום הכיפורים". ואז העם, זאת אומרת, כל הרצונות של האדם חוץ ממשה שהביא את הקשר הזה בין הרצונות של אדם עם הבורא, כל הרצונות האלה התחילו לעבוד על התיקון שלהם שהתחיל מצמצום שנקרא אצלנו "צום". זה התיקון הראשון של הנשמה הכללית, חמישה עינויים. שורש, א', ב', ג', ד', כולם נכנסים לצמצום. זה מתבטא כאילו בחמישה עינויים, אכילה, שתייה, נעילת הסנדל, רחיצה ותשמיש המיטה. ואחר כך התיקונים כבר אחרי זה. זה כרגיל. אז יום הכיפורים הוא מסמל לנו את תחילת התיקון.

שאלה: כתוב פה במאמר שהוא מבקש סליחה מה' שיעזור לו שייתן לו כוח לקבל על עצמו את עול מלכות שמיים למעלה מהדעת.

כן. אנחנו באמת לא מרגישים מה התועלת בהשפעה, בלמעלה מהטבע שלנו, בלהתנתק מהטבע שלנו ולהיות בתכונת ההשפעה, זה בעצם העולם הרוחני. אתם צריכים להשתדל לנסות לתאר לעצמכם מה זה, אני מנותק מהטבע שלי, מהרצון לקבל שלי, מהחשבונות שלי, מהטעמים שלי בכל הדברים, אני מתנתק מזה ועובר למרחב אחר שבו אני רק בהשפעה, כל כולי נותן ונותן, ומזה אני מתחיל לקבל טעמים חדשים. זה העולם הרוחני, זה נקרא "אמונה", "השפעה", היינו למעלה מהדעת, מהרצון לקבל. צריכים להתחיל לחשוב על זה יותר ולהשתדל להימשך לזה ולהתקרב לזה ולהיכנס לזה. ובמיוחד אפשר לממש את זה בתוך העשירייה.

אני לא חושב שכל כך קשה לתאר את זה אם יש לנו עשיריות, להתכלל בתוך העשירייה עם הערבות, עם הבורא בפנים, עם המאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו, זה הכל נמצא עכשיו במערכת שאנחנו בנינו ותתחילו את זה לממש יום יום. לא, אני לא יכול לעשות את כל השיעורים רק על זה, אנחנו צריכים ללמוד הרבה דברים, אנחנו לא יכולים לעצור כל הזמן על ייצוב העשירייה. עד שכל אחד לא יתכלל במרכזה, לא יקרה לנו שום דבר חדש, טוב.

שאלה: איך להתכלל בעשירייה ולפעול שזה לא מהטעם שלי מהסגנון שלי, ממה שעושה לי טוב.

וודאי. לאף אחד. בזה אתה לא שונה מאף אחד. אף אחד לא רוצה להתכלל, אף אחד לא יודע מה זה בכלל.

תלמיד: דיברנו לפני זה לפעול לא לפי הטעם שלי, לעשות פעולה שקשה לי לדמיין, שם אני נתקע באיזה קיר, איך אני יכול לעשות משהו, להזיז אצבע, שזה לא לטעמי, שזה לא בסגנון שאני עושה את זה, בצורה שאני רגיל.

בכל דבר שאתה עושה משהו, תנסה למצוא אם הייתי עושה את זה על מנת להשפיע, איזה טעם הייתי מרגיש? יכול להיות שזה איזה טעם מיוחד, לא חשוב איזה, אבל אם זה לא היה ממני, ממני יוצאת רק פעולה, נתינה, וזהו. והיא נעלמת, ממש נעלמת באין סוף ככה, בחלל, כך אני רוצה לעשות עם כל הפעולות שלי. רק ממני החוצה. איזה טעמים אז הייתי מרגיש.

שאלה: יש פה קטע שלא כל כך הבנתי, אולי אפשר לקרוא את הפסקה הזאת ושאתה תסביר אותה?

"וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות."

מה זה אמונה בקביעות? כוח השפעה, כוח הבינה, שפועל על האדם ומחזיק אותו כמו מגנט מחזיק חתיכת בזרל באוויר. זהו. זה מה שאני רוצה. המגנט מפסיק לעבוד? בום אני נופל בחזרה. אין אפס.

"אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה." זה מה שאתה צריך. מה אתה חושב שאתה פעם תרצה להשפיע מעצמך? בחיים לא. שתהיה לך לזה איזו נטייה? לא. אומרים לך תבקש שיהיה. למה הבורא עושה כך? כדי שאתה תתקרב אליו, שאתה תשתוקק, שאתה תזדקק בו. תנסה ואתה תראה איך שזה עובד ואז תהיה לך דבקות בו.

תלמיד: אבל כתוב פה "אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא".

כן, וודאי, אם שורה בך כוח השפעה, אז אתה לא יכול לחטוא, כי כל החטאים זה בכוח הקבלה. וזה שמחזיק אותך לפחות לא לחטוא, זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע", אמונה פשוטה. אמונה שלמה זה כבר "לקבל על מנת להשפיע", זה כבר משהו.

תלמיד: ועל איזה סוג של חטאים אנחנו מדברים פה?

על כל החטאים.

תלמיד: אני לא יודע מה זה חטאים בכלל.

לזה אני מאמין לך. רואים עלייך שאתה רגוע מידי. יש לך הרבה חטאים, רק תבקש שיגלו לך, לשם כך בא יום הכיפורים, לגלות את החטאים.

תלמיד: המשימה היומית, ההתפתחות הטובה שלנו תלויה במאבק בין שני כוחות הפוכים, כל עשירייה מבררת במשך היום איך בדרך זאת היא מגיעה למרכז הקבוצה.

(סוף השיעור)