נקודות מרכזיות משיעור בוקר – 14.1.24
כדי להתקדם למצב של "ישראל", שהכול יהיה לתועלת ה', צריך להתרחק מ"עֵשָׂו". לא להשתמש בו, אלא להתעלות מעליו ככל האפשר בכוח התפילה.
הבורא ייתן לך כוח בתוך העשירייה, תתחבר איתם יחד וכך תתעלה מעל "עשו".
בזמן העלייה האדם מתקרב יותר לבורא, יש לו יותר כוחות ויותר אפשרות בהבחנות - איפה הוא נמצא ולאן הוא צריך להגיע - לכן עליו לעיין אז בתורה ולראות לאן הוא והחברה מתקדמים.
בזמן העלייה צריכים לחפש על ידי מה אפשר עוד לכבד ולרומם את הבורא.
טבעי שאדם מבקש הצלה בזמן הירידה והבורא עוזר לו. אבל כשהוא נמצא בעלייה יש לו חסרונות אחרים, חסרונות חיוביים כדי להשפיע לבורא. הוא שואל במה אני יכול להשפיע? במה אני יכול לסייע? מה אני יכול לעשות לטובת הבורא? זה מה שחסר לו לדעת ולבצע.
מטרת הבריאה היא שהאדם יתאחד עם הבורא, ועליו להצטער שלמרות שהוא מבין, מרגיש ונמצא בהכרה, הוא כרגע לא במצב המושלם.
אדם חייב לעבור ירידות כדי להצטייד בכלים שעל ידם הוא עולה.
בירידה אדם לא מקבל אורות, אלא מרגיש את מצבו כמו שהוא. אבל בעלייה האדם נמצא באורות עליונים יחסית, והוא יכול לבקש ולהבדיל בין מה שיש לו למה שהוא יכול לתאר בעלייה.
בירידה אנחנו רחוקים מהבורא, יש לנו נטייה להאשים את כולם וגם את הבורא, ועד שאנחנו מתחילים לעלות מהמצב הזה לוקח לנו זמן וכוח, ואנחנו גם לא בקשר עם הבורא.
בזמן העלייה אנחנו רוצים לדעת יותר, להבין יותר, להרגיש יותר, להתעלות אם אפשר, ויש לנו עם מה לעבוד. לכן בזמן העלייה עלינו להימשך יותר לבורא ולהודות לו. זה הזמן הנכון לכך.
לפעמים אדם יכול לזהות בעלייה את מצב הירידה ואז הוא לא יצטרך לרדת. זה לא פשוט, זו עבודה מיוחדת שעוד נלמד אותה.
השכינה בגלות סובלת כי אנחנו לא חושבים על הבורא, איך להתקרב אליו ולהביא לו כלים מלאים אור.
העיקר בשבילנו להביא מתנה לבורא, כלים שהוא ברא לנו - כמו שכתוב "בראתי יצר הרע" - ועלינו לתקן אותם בכוונה על מנת להשפיע, אז הם יתמלאו באור עליון, אותו אנחנו מביאים לבורא.
מצבי העליות והירידות שלנו משפיעים על מצב השכינה.
כשאדם מרגיש בירידה, בניתוק, בהתרחקות מהדרך, זה מצב טוב כי הוא מוליד בו רצונות חדשים, ייסורים, ועל ידם הוא יכול להתקדם. אי אפשר להתקדם בלי לצבור רצון להתקדם. זה כמו גלגל שהולך קדימה בגלל שחצי ממנו הולך אחורה, לכן במצב הזה יש לנו עבודה בשני אופנים: באופן אחד אנחנו נמצאים בכוח ורוצים לחבר את כל האמצעים שלנו לעלייה, להתקדמות, לפנייה לבורא, ובאופן שני אנחנו נמצאים בחיסרון, בירידה, הגלגל כביכול הולך אחורה. כך נראה לנו איפה ההתקדמות, איפה התנועות הרוחניות שלנו עד שהאדם מקבל נכון את הבחנות האלה וכבר יודע איך לעבוד איתן.
בעל הסולם ורב"ש כתבו הרבה מאמרים. אם האדם רוצה להבין איפה הוא נמצא ואיך להתקדם בדרך, הוא יכול למצוא את דרכו במאמרים האלה.
לאו דווקא בזמן השיעור, אבל כשאדם מגיע לחיבור עם החברים ומרגיש את כולם כאיש אחד בלב אחד, מתוך כך יש לו כוח לעלייה.
איך אדם מצליח לבטל את כל החשבונות לעצמו? בתנאי שהוא מגלה שהוא חלק ממערכת אדירה וגדולה מאוד של נשמות, של אדם הראשון, והוא תלוי בהן והן בו.
מה מרומם את כבוד הבורא? חיבור בחברה שמשתוקקת להתקרב לבורא.
לטובת הבורא הכוונה להגיע לחיבור חזק יותר.
תוצאה מעבודה רוחנית היא ירידה, כמו בבוכנה שממשיכה את הדרך, אבל חייבת להיות בהליכה גם קדימה וגם אחורה, קדימה ואחורה. לעומת זאת, מצבים שהאנושות עוברת בחיים אלה שינויי מצבים, עליות וירידות שלא שייכים לרוחניות, אלא כך האדם מתקדם לאט לאט למצבים רוחניים.
צער השכינה זה חוסר מילוי בכלי של מלכות הכללית, ומה שעלינו לעשות זה לקרב את הכלי שלה לחיבור, למילוי, כי אנחנו חלק ממנה.
הכול תלוי בהכרת האדם. דבר לא משתנה חוץ מכך שהאדם מתחיל להבין שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה.
היום אין לנו הרגשה שאנחנו שייכים לגוף אחד, שאנחנו תלויים זה בזה.
אדם שתלוי באחרים פועל בהתאם למידה שהפעולה שלו משנה את המצבים של האחרים.
המעבר להיות חלק מהחברה הוא לפי חשבון האדם, כמה שהוא מרגיש חלק מהשכינה.
כדי להגיע להכרה שהשכינה סובלת, על האדם קודם כול להתנתק מהרגשה שלעצמו ובמקום הרגשת עצמו הוא רוצה להרגיש את השכינה, את החברים בדרך, את הקבוצה בדרך, את החברה בדרך ואז את השכינה - לשייך את עצמו ולמסור כל נפשו וחייו לזה.
שכינה היא אוסף של כל הנשמות שיצטרכו להתחבר ולגלות את הבורא, עד שהבורא והשכינה יהיו כאחד, וישראל זה מה שמקרב אותם זה לזה.
אם נרצה לעלות לבד ולהיתקן לבד לא נקבל מצבים שליליים שידחפו אותנו לתיקון, אלא נחפש בעצמנו את מקום התיקון.