שיעור בוקר 14.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 897,

מאמר "מהו ענין יסורים בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 902. מאמר "מהו ענין יסורים בעבודה".

מהו ענין יסורים בעבודה

תשמ"ט - מאמר כ"ז
1988/89 - מאמר 27

"הנה ביום כפור בתפלת "שמונה עשרה" ("אלקי, עד שלא נוצרתי"), אנו אומרים "ומה שחטאתי לפניך, מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא ע"י יסורים". ויש להבין, איך כשאנו מתפללים, שאנו רוצים, שימחוק את חטאתינו, אנו מתנים לפניו תנאים, אחרת אין אנו רוצים חס ושלום, שימחוק את חטאתינו. אם כן, מה התנאי "אבל לא על ידי יסורים".

הזהר הקדוש (בחקתי דף י"ג, ובהסולם אות מ"ב) אומר "רבי יוסי פתח, מוסר ה' בני, אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. כמה אהובים הם ישראל, שהקב"ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר, ומתוך אהבתו אליו. נמצא, השרביט שלו תמיד בידו, להנהיגו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל. ומי שהקב"ה אינו אוהב אותו, ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה. ואת עשו שנאתי, ומשום זה העברתי ממנו השרביט, העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן לו חלק בי, נפשי קצה בו. אבל אתם, אהבתי אתכם ודאי, ואל תקוץ בתוכחתו. מהו, ואל תקוץ. היינו, אל תקוצו בו, כמי שבורח מפני הקוצים. כי אלו המלכים המשעבדים את ישראל, הם כקוצים בגופו".

ויש להבין, הלא השכל והדעת שלנו מחייב, שהקב"ה צריך להחזיק את השרביט בשביל הגויים, שהם עושים מעשים נגד ה'. ולעם ישראל, שהוא אוהב אותם, צריך להיות כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". ולמה דוקא לישראל, שהוא אוהב אותם, הוא מייסר אותם בשרביט.

וכמו כן יש להבין מה שמפרש "ואל תקוץ בתוכחתו". שזהו כמו קוצים בגופו של אדם, זה שהמלכים משעבדים את ישראל. והוא אומר "אל תקוצו", היינו, שאל יברחו מהקוצים, היינו מזה שהמלכים משעבדים אותם. היתכן שרק מפני שאוהב אותם, הוא אומר להם, שאל יברחו מהקוצים של המלכים.

ועוד יש להבין במה שכתוב "ואת עשו שנאתי". לכן העביר ממנו את התוכחה, "כדי שלא אתן חלק בי". משמע, כאילו אם כן יתן לו תוכחה, אז יהיה לו חלק בהקב"ה. ומהו הקשר זה לזה, כאילו היסורים גורמים, שיהיה להם חלק בה'.

ויש לדעת, כשמדברים בעניני עבודה, צריכים לדעת, שהן ישראל והן עשו מדברים באנשים שמקיימים תו"מ. ולא מדברים מאומות העולם, ולא מחילוניים, אלא הכל המדובר הוא באנשים, שיש להם אמונה ומקיימים תו"מ. אם כן מהו ההבדל בין בחינת "ישראל" שבאדם, לבחינת "עשו" שבאדם.

ולפי הכלל, שבענין קיום תו"מ יש להבחין גם בעניני הכוונה, היינו אם הקיום של תו"מ הוא בכדי לקבל שכר בעולם הזה או בעולם הבא, או כוונתו הוא בעל מנת להשפיע ולא לקבל כלום. שבחינת "ישראל" הכוונה היא ישר-אל, שהוא לא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הכל יהיה ישר לה', זה נקרא בחינת "ישראל" שבאדם, בעבודה.

מה שאין כן אם הוא רוצה שכר תמורת הקיום של תו"מ, זה נקרא בחינת "עשו". שפירושו, ש"עשו" נקרא בחינת "עשו". כלומר, שעשה רשות לעצמו, והוא רוצה, שהקב"ה ימלא את רשותו. ולא רוצה לבטל את רשותו, שזה נקרא ישר-אל. היינו, שמבטל את רשותו ורוצה להבטל אליו, שזה נקרא "ישר לאל", וזהו הוא כל מגמתו. זה, הוא לא רוצה. ומשום זה מבחינים ב' בחינות בעבודת האדם: "בעל מנת לקבל פרס" או "שלא על מנת לקבל פרס".

ויש לזכור, שענין עבודת האדם בעל מנת להשפיע, היינו שהוא רוצה בדביקות ה', שם מתחיל בהאדם סדר של עליות וירידות. כלומר, בזמן שהאדם מרכז כל מה שהוא עושה בעבודה, שהוא יקבל תמורת זה שכר, אז כשהוא מאמין בשכר ועונש, אין הרצון לקבל שלו, שיש לו מצד הטבע, מתנגד לקבל תענוגים יותר גדולים.

אולם בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך שלא לקבל שכר, והיות שזהו נגד הטבע, אז מתחילה המלחמה האמיתית עם היצר הרע, היות שהאדם רוצה להעביר את היצר הרע מהעולם, שרק כאן הוא מציאותו. וענין מה שהרצון לקבל נקרא בשם "יצר הרע" הוא, היות שהוא מצייר לנו הדרך, שעם ישראל רוצה ללכת בה, הוא רע. כלומר זה שהאדם רוצה לבטל את רשותו ולהבטל אל ה', הוא טוען, שהאדם הזה מאבד עצמו לדעת. אלא מה נקרא "טוב", אם האדם ידרוש מה', שרשותו של האדם יתרחב ויתמלא בכל החסרונותיו, ולא שהאדם יעבוד בשביל ה'.

היינו שהיצר הרע שואל את האדם, איפה השכל שלך, שאתה עובד ביגיעה רבה בתו"מ, ומה השכר שלך יהיה. כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". שפירושו, היות שהרע אינו רוצה להבטל לה', אלא הרע שבאדם רוצה בקיומו של האדם, אז מיעצים להאדם, שאם הוא יתיגע בתו"מ, על ידי זה יזכה לשכר, היינו שבלי תו"מ לא יכולים לקבל שכר גדול כזה. ורק בסגולת תו"מ יכולים להגיע לשכר גדול כזה, היינו שהאדם יתבטל לה', ולא יהיה ניכר את רשותו של האדם, אלא הכל לוקח ה'.

ועל שכר כזה צועק היצר הרע "הרי אתה מאבד את כל ישותך לדעת. היינו, אתה עושה פעולות כאלו, שעל ידיהם אתה תתבטל ממציאותך. וכי בגלל זה צריכים לעבוד, ולתת יגיעה על זה". נמצא, שהיצר הרע מצייר לו ציורים רעים על סדר עבודתו.

וזה נקרא "יסורים". היינו, שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, להגיע לדביקות ה', הנקרא "השתוות הצורה". וכשבא לו אלו השאלות, הוא מקבל ירידה, היינו שלא יכול להתגבר על אלו הטענות שלו. וזה מתבטא תיכף, הן במוחא והן בליבא. והאדם הזה, שהוא מתאושש מהירידה, ומתחיל אז לחשוב מהמצב, שבו הוא נמצא, אז הוא סובל יסורים, מזה שהוא מרוחק מה'.

ולאחר שהוא זוכה שוב לבחינת עליה ברוחניות, ומתחיל לחשוב, שמהיום ואילך אני כבר יהיה חזק ומחוסן נגד הדיבורים של המלכים של אומות העולם, שמדברים נגד ה', שפירושו, לאו דוקא שאומרים, שאינו כדאי לעסוק בתו"מ, אלא שאומרים, שלא כדאי לעבוד על השכר הזה, שיאבד את עצמותו עצמו. וכמו כן, שכל היגיעה הוא רוצה, שתהיה עבור הקב"ה, וכלום לא לתועלת עצמו.

וזה גורם להאדם יסורים גדולים. והם כמו קוצים בגופו של אדם, שרוצה לברוח מהמצב, שבו הוא נמצא. היות שהוא אומר "בטח אני לא ראוי לעבודה כזו, אחרת לא הייתי מקבל ירידות". נמצא, שהיסורים האלו, מה שהוא שומע מהם, שלא כדאי בשבילו לעבוד על כוונה זו, אם כן יש כאן ב' דברים:

א. הטענות של המלכים, המשעבדים את ישראל עם הדיבורים שלהם. היינו, שהאדם נופל תחת שליטתם של המלכים, שהם משעבדים את האדם, שהוא לא יכול לעבוד אלא רק לתועלת עצמו, כי היסורים של ציור הרע, מה שהיצר הרע מצייר לו. כל המלכים של כל אומות העולם נקראים בשם כללי "יצר הרע". וכל מלך ומלך יש לו דעת בפני עצמו, ואומר להאדם "תלך בדרך שלי, אני אתן לך תענוג בעבודה". זאת אומרת, שכל המלכים אומרים דבר אחד, היינו שטוב בשבילך שתעבוד לתועלת עצמך ולא לתועלת ה'.

נמצא, שהיסורים, מה שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעבוד לתועלת ה', היסורים האלו גורמים, שהוא רוצה לברוח מהמערכה. שהיסורים האלו נותנים לו להבין, שהעבודה הזו היא לא בשבילך, כי לדרך הזו צריכים יחידי סגולה, שהם אנשים מורמים מעם, ולא סתם עמך יכול לגשת לעבודה זו, הנקרא "לעבוד על הכוונה בעל מנת להשפיע".

ועוד יותר גרוע מזה, הוא מה שיצר הרע בא אליו בלבוש של מלאך קדוש, ואומר לו "הרי אתה רואה, שהצדק אתי. תסתכל קצת אחורה, איך אתה היית עוסק בתו"מ במרץ רב, ואיך שהתפלות שהתפללת היו בהתלהבות. ואם תשאל, מדוע היה בעבר כך, אז בטח כמו שאני אומר, היות שעבדת לתועלת עצמך, היינו בכדי לקבל שכר, היה לך כח עבודה. אם כן, מהי התועלת, שאתה כל פעם מתגבר, ואתה רואה, שאתה חוזר להירידות, שזה נקרא "פרוץ מרובה על העומד", כלומר שהירידות הם יותר גדולים מהעליות".

ועוד אומר לו היצר הרע, בזמן שהוא מתלבש בלבוש של מלאך קדוש, "הלא אז היית מתקדם בעבודה, ובכל יום ויום רכשת רכוש של קדושה בתו"מ. ועל זה אתה מזלזל. ואתה אומר, שאתה רוצה לעסוק רק לשם שמים. הלא אתה רואה, שבעבודה זו אתה הולך אחורה, שיש לך ירידות. היינו, הרע שלך נעשה יותר רע עכשיו. מה שאין כן כשאתה הלכת בקיום תו"מ בבחינת המעשה לעבודה, הלא הצלחת יותר. שאתה בעצמך ראית, איך שהתקדמת. מה שאין כן עכשיו, איזה מרץ ואיזו התלהבות יש לך בעבודה". "אם כן", אומר לו, "לך מדרך הזו".

נמצא, שעל ידי הדיבורים של יצר הרע, שהוא הכלל של כל המלכים של אומות העולם, המשעבדים את ישראל, דוקרים את גופים של אלו העובדים, שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע. ובאמת נשאלת השאלה, למה מגיע לאלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך האמת, להגיע לדביקות ה' ולהבטל אליו, יסורים כאלו. היינו ירידות, עד כדי כך, שהם לא יכולים לסבול את היסורים ורוצים לברוח מהמערכה.

ואלו אנשים, שהם עובדים על מנת לקבל פרס, אין להם ענין של יסורים, שירגישו שהם רחוקים מעבודת ה'. אלא שמרגישים, שהם הולכים ומתקדמים בכל יום. ובטח בזמן שרואים את ההתקדמות, יש כח לעבודה. והם לא מרגישים בכלל, שיש להם ירידות. אלא לפעמים מתקדמים הרבה, ולפעמים מתקדמים לאט. אבל לא אחורה חס ושלום.

והתשובה היא, כי בזמן שאין האדם מרגיש חסרון וקלקול בעבודה, אין לו מה לתקן. אי לזאת, הם אלו אנשים, שאינם מסוגלים לעבוד רק בבחינת המעשה, ועל המעשי המצות אין מה להוסיף ואין מה לגרוע, כמו שכתוב "לא תוסיף ולא תגרע".

ולהיות שעדיין אין להם שום צורך על הכוונה, שענין הכוונה הוא להגיע להשתוות הצורה, הנקרא "על מנת להשפיע". וממילא אין הם רוצים להדבק בו. כלומר, שאין להם שום הבנה בענין לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. ולהם אין הקב"ה נותן יסורים, שהוא ענין הרגשת הריחוק מהבורא, שיבקשו, שהבורא יקרב אותם.

וזה כמו שכותב הרמב"ם, ש"לנשים, קטנים, וכלל עמי הארץ מלמדין אותם לעבוד בעל מנת לקבל שכר", כי הם לא יבינו אחרת. אלא, "עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה", שצריכים לעבוד לשמה, שהוא בעל מנת להשפיע.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע ישראל, שהם אהובי ה', ה' נותן להם יסורים. ולא עוד, אלא שאומר להם "היות שאני אוהב אתכם, לכן אני רוצה מכם, שאל תקוצו בהקוצים. כי אלו המלכים, המשעבדים את ישראל, הם כקוצים בגופו".

וזה שכתוב "ואל תקוץ בתוכחתו", שפירוש, שלא יברחו מהמערכה. ולהגיד שעבודה זו של על מנת להשפיע הוא לא בשבילכם. שפירושו, כי מי שהקב"ה אוהב, הכוונה לבחינת ישראל, שהוא רוצה להבטל "ישר-אל" להקב"ה. והרצון לקבל, שיש בהאדם, את זה האדם רוצה, שה' יתן לו כח להכניע אותו, שהוא יתבטל לה'.

אלא שאין האדם יכול להתגבר על הרצון לקבל, היות שהרצון לקבל נותן לו להבין, שעיקר, מה שהאדם צריך לעבוד ולתת יגיעה, הוא לצורך, שיהיה בידו למלא את אהבת עצמו. והיות שהאדם רוצה להיפך, לבטל אהבת עצמו, ושיהיה בידו לעבוד רק מה ששייך לאהבת ה', כלומר שאין האדם רוצה לעבוד לתועלת עצמו, אלא לתועלת ה', היינו ממה שה' נהנה.

שהאדם אומר, שאין לו סיפוק, בזה שיהיה לו כח לא לעבוד לתועלת עצמו. כמו שיש הרבה מתחכמים, שאומרים, שזהו שלימות האדם, אם הוא לא עובד לתועלת עצמו. והוא אומר, שלא בשביל זה ברא ה' את הנבראים, שלא יהנו. אלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. לכן גם הנבראים צריכים לעבוד בהשתוות הצורה, היינו שכל חשקם יהיה להטיב להבורא.

נמצא, מי שאומר, שמטרת האדם להגיע לשלימות, הוא רק שלא יעבוד בשבילו, שרק זה הוא מטרת האדם, שבשביל מטרה זו הוא נברא, אין זה אמת. אלא האדם צריך תמיד לבדוק עצמו, אם הוא עובד לתועלת ה'. כלומר, שה' יהנה. זאת אומרת, שהוא רוצה להחליף את אהבת עצמו, ולהגיע לאהבת ה'. כי רק על ידי זה הנבראים יגיעו להמטרה, שבשבילה נבראו, המכונה "להטיב לנבראיו".

לכן אלו אנשים, שרוצים להגיע לאהבת ה', הגם שעדיין המדרגה הזו רחוקה מהם, והם רוצים על כל פנים להגיע לזה, כבר נקראים, אוהבי ה'. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על פסוק "יהיב חכמתא לחכימין". ושאל "יהיב חכמתא לטפשין", היה צריך לומר. היות, כיון שהם כבר חכמים, מהו שנותן להם חכמה. ומאין היה להם חכמה, מטרם שה' נתן להם. רק אח"כ, בזמן שכבר היה להם חכמה.

ואמר, שהפירוש של "חכימין" הוא, כי מי שרוצה להיות חכם, הגם שעדיין אין לו חכמה, אלא שיש לו רצון לחכמה, כבר נקרא "חכם", על שם המטרה שלו. לכן, מי שרוצה להיות חכם, הוא צריך להאמין, שה' יתן לו חכמה.

ועל דרך זה יש לפרש, כי מי שרוצה להיות אוהב ה', אלו כבר נקראים "אוהבי ה'". לכן ה' רוצה לתת להם אהבה, היינו ביטול אהבה עצמית, ושיזכו לאהבת ה'. ולהם אומר הזהר הקדוש, שה' מחזיק בידו השרביט, להנהיגו בדרך הישר. כלומר, שאלו היסורים, שהם סובלים מהירידות, שהם מקבלים, אז הם צריכים להאמין, שזה בא מה'. כלומר, שאלו המחשבות זרות, שהם מקבלים, שזה אצלם כקוצים בגופם, ה' שולח להם הירידות האלו.

והגם שהאדם מבין, שיותר טוב היה, אם ה' היה שולח יותר עליות, והירידות האלו למה לי. כלומר, מהי התועלת מזה. ועל זה באה התשובה, שזה נקרא "שרביט בידו של הקב"ה, להנהיגו בדרך הישר". כי אחרת, אם האדם ישאר במצב של העליה, אז האדם יחשוב, שכבר הגיע לשלימותו, וישאר במצב השפלות שלו, כי לא ירגיש שום חסרון, שיהיה צורך לתקנו.

לכן ה' מראה לו את שפלותו, ומראה לו, עד כמה שהוא כבר חשב, שהוא איש מרים מעם, שאין לו מחשבות כל כך שפלות, כמו שיש לאנשים אחרים. פתאום הוא רואה, שיש לו מחשבות יותר גרועות מאנשים, שעובדים בבחינת הכלל, הנקראים "עובדים בעל מנת לקבל שכר".

והוא אומר, שהוא רוצה לעבוד רק לשם שמים, ולא לתועלת עצמו. ובטח שהוא עומד במדרגה יותר גבוהה מהם. ופתאום הוא רואה, שהוא יותר שפל מהם. נמצא, שעל ידי היסורים, שהוא מרגיש, זה גורם לו, שיצטרך לבקש מה', שיקרבהו באמת. לכן זה שייך דוקא לאלו אנשים, שהם בבחינת ישראל. היינו כנ"ל, שרוצים להיות בחינת "ישראל". ובכדי שלא יכשלו בסדר עבודה, לכן הוא שולח להם את הירידות האלו. וזה נקרא, ש"מחזיק את השרביט בידו, להנהיגם בדרך הישר". ש"דרך הישר" נקראת דרך, ההולך ישר להיכל המלך.

מה שאין כן אלו אנשים, שהם רק בבחינת "עשו", שהיא בחינת מעשה לבד בלי הכוונה, שהמעשים יבואו לבחינת ביטול את תועלת עצמו. ואין הוא רוצה לעשות מעשים, שהם לתועלת ה'. אלא שהם מסתפקים רק בבחינת המעשה, בלי כוונה שזה יבואו להם לדביקות ה'. ולא חושבים על ענין דביקות ה', כמו שכתוב "ולדבקה בו". להם "אין הקב"ה מחזיק בידו את השרביט להוכיחם".

וזה שאומר "ואת עשו שנאתי, ומשום זה העברתי ממנו השרביט, העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן חלק בי". שפירושו, "שאני לא רוצה, שיהיה לו דביקות בי". וזהו שאומר "נפשי קצה בו", שפירושו "היות שכל עבודתם היא רק עבור תועלת עצמם, לכן נפשי קצה בו, ואני לא אתן לו חלק בי. כלומר, שאני לא אתן לו יסורים, שעל ידם יגיעו להדבק בי. כי היות שאין להם חפץ בי, לכן אין לי חפץ באלו, שהם בבחינת עשו. היינו, שמרגישים עצמם לשלימים. ש"עשו" פירושו, שכבר עשה את שלו, והוא חושב את עצמו לאיש שלם".

ומה האדם יכול לעשות, שלא יצטרך לבוא לידי ירידה, הנקראת "יסורים", בזה שהוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. היות שכל ענין יסורים, הוא בכדי שהאדם לא ישאר בדרגה הנמוכה, משום שהוא יהיה מסתפק במועט, כי האדם יחשוב שכבר זכה לדרגה ברוחניות. לכן ההכרח הוא, להוריד את האדם מטה בחשיבות. כלומר, שהוא רואה בעצמו, איך שהוא בעל חסרון. אז הוא יודע לבקש מה', שיעזור לו, להוציאו משפלותו.

אם כן, איך אפשר להיות מציאות, שלא יצטרך ליפול למצב של שפלות. העצה לזה היא, אם האדם בעצמו עושה חשבון לעצמו, ורואה על ידי מחשבה ורצון, איך שהוא עדיין מרוחק מדביקות ה'. זאת אומרת, שגם בזמן עליה הוא עושה חשבון לעצמו, ומתחיל להרגיש את חסרונותיו, אז ממילא הוא לא צריך ליפול ממצבו, היינו שיתנו לו מחשבות שפלות, עד שהוא מרגיש, שהוא במצב של חסרונות.

אלא אפילו בזמן עליה, הוא כבר מתחיל לחפש עצות, איך לעלות בדרגה. אז ממילא לא צריכים לתת לו מלמעלה ירידות. מטעם שהוא בעצמו מתחיל לחפש עצות, עוד מטרם שנפל לשפלות. ונדמה עכשיו, שהמצב, שבו הוא נמצא, שהוא מלא חסרונות. ובזה הוא יכול לפטור עצמו, שלא צריך, שיתנו לו ירידות מלמעלה. אבל בדרך כלל הסדר הוא, שבזמן עליה, אין האדם רוצה לחפש בעצמו חסרונות. לכן מוכרחים לתת לו מלמעלה ירידות.

ובזה יש לפרש, מה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אָדְלֹא אֲבִידְנָא בְּחִישְנָא". פירוש, זקן שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו מחפש דבר. ואומר, אדלא אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי בחישנא, אני מחפש. שיש לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". היינו, שהוא "חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שמלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.

לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא ויראה בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו.

והעצה הכי טובה בזמן העליה היא, שהאדם מרגיש, שיש עכשיו מצב של רוחניות, והוא רוצה למצוא חסרונות, אז האדם צריך לעיין בתורה, ולמצוא את הקשר, שיש בין התורה להאדם, שמזה יהיה לו לקחת דעת, איך לעבוד את ה', כמו שכתוב "גם נפש בלי דעת לא טוב". וכמו שכתוב "וחננן מאתך חכמה בינה ודעת". ואז ממילא הוא יראה את החסרון שבו, וכבר יהיו לו כלים ריקים. ומזה הוא ינצל, שלא יבוא לידי ירידה ממש.

ועתה נבאר את השאלה, מדוע כשאנו מתפללים לה', שימחוק לנו את חטאתינו, אנו מתנים לפני הקב"ה תנאים, ואומרים "אבל לא על ידי יסורים", הכוונה היא "אבל לא על ידי ירידות". כי בזמן שאנחנו נמצאים בזמן הירידה, אז אנחנו נפרדים ממנו יתברך, כי בזמן הירידה, אז הכל בבחינת השפלות, המכונה "שכינתא בעפרא".

נמצא, שבגלל שאנו צריכים להרגיש את שפלותנו, אנו גורמים שגם השכינה היא בגלות, כמו שאנו מתרחקים מארץ הקדושה. הכוונה, הרצון דקדושה, שאין לנו. אלא בזמן הירידה אנו מקבלים רצון של "ארץ העמים". ועל ידי זה אנו משפילים את הקדושה. ומשום זה אנו מבקשים, שהוא יעזור לנו למחוק את חטאתינו, ונוכל לכנס לקדושה.

אבל שזה לא יבוא על ידי יסורים, הנקרא "ירידות", שהירידות האלו מביאים לידי השפלת הקדושה, שזה מכונה "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא". על יסורים אלו אנו מתפללים שלא יבוא, היות שאנו גורמים את השפלת הקדושה.

הנה חז"ל (ברכות דף ה') אומרים "רבי יוחנן חלש. עאל לגביה רבי חנינא. אמר ליה, חביבין עליך יסורין. אמר ליה, לא הן ולא שכרן". וכולם מקשין על זה, הרי היו הרבה צדיקים, שקבלו עליהם יסורים. ואיך אמר רבי יוחנן "לא הן ולא שכרן".

ופירש על זה אאמו"ר זצ"ל, ואמר, שהם התווכחו על ענין גלות השכינה, שמתעכבת, בסיבת, שעוד לא נתקנו כל הניצוצים דקדושה, שירדו בהקליפות. לכן, הגם שיהיה שכר, היינו שכל מה שירד בין הקליפות, תחזור לקדושה, וזהו שכר גדול מאוד, שהכל יתוקן, אבל בינתיים, עד שיתוקן הכל, נמצא השכינה בגלות, שכולם משפילים אותה, ומגביהים את השפחה, היינו הקליפה. וזהו הצער השכינה, הוא לא יכול לסבול. ועל זה אמר "לא הן ולא שכרן".

רואים אנו, מהו יסורים בעבודה. היינו, שהם סובלים מזה, שבשבילם השכינה מוכרחת להיות בשפלות. ובכדי להבין זה, צריכים לעיין במאמר "ענין שכינתא בגלות" (ספר "שמעתי", מאמר א', שנת תש"ד), שכתוב שם, שבזמן שהאדם מצטער על מה שהוא מרוחק מה', היינו שהוא נמצא בתוך הרצון לקבל רק לתועלת עצמו, כדוגמת בעלי חי, שזה לא מתאים לבחינת "אדם", הוא צריך לכוון את היסורים, שהם לא בשביל שהוא רוצה להיות אדם, שזה הוא היסורים שלו, אלא על צער השכינה.

והוא נותן על זה משל. לאדם שיש לו כאב באיזה אבר פרטי, והכאב מורגש בעקר בלב ומוח, שהוא כללות האדם. כמו כן האדם פרטי הוא חלק מהשכינה, הנקראת "כנסת ישראל". ועיקר הכאב הוא אצלה. ועל זה יש להצטער. וזה נקרא "יסורים בעבודה"."

זה המאמר הכי גדול שקראנו. מה ההתרשמות?

שאלה: זה באמת מאמר מיוחד מאוד, קראתי אותו כבר כמה פעמים, אבל בסופו של דבר אני מרגיש שכל מה שאנחנו צריכים זה חיסרון, חיסרון להיות דבוק בה', דבוק בחברה, דבוק במאמרים שאנחנו קוראים פה כל בוקר. כי על ידי כך שקוראים את המאמרים, שואלים שאלות ומיישמים את המאמרים בשטח, בחיבור בינינו, בעבודה שלנו בעשיריות, מתאפשר לנו כל הזמן לדחוף קדימה ולא לקבל את הירידות האלה שאנחנו מרגישים מידי פעם שהן בעצם הצד השני שתמיד מושך אותנו אחורה. אני מרגיש את זה ביומיום, שאם אתה לא מספיק דואג, דוחף קדימה ורוצה ליישם עוד את מה שהמקובלים, רב"ש ובעל הסולם, נותנים לנו כל יום בעבודה, אז ברגע אחד אפשר ליפול. זה כמו להטוטן שהולך על חבל דק, והחברה והמקובלים מאזנים אותו לא ליפול. זו ההרגשה שלי בסופו של דבר מהמאמר.

יפה. מה עוד?

שאלה: האמת שיש התפעלות גדולה מאוד מהחברה, כי כשקוראים מה שכתוב במאמר, זה כמעט נס שיש כל כך הרבה אנשים שקמים כל בוקר ובאים ועושים. רב"ש ממש שם את הדברים מולנו בלי צנזורה, אתם תרגישו שאתם מתרחקים והבורא בעצמו ירחיק אתכם. זה מרשים, זו חברה מאוד מיוחדת.

יפה.

שאלה: רב"ש כותב ש"העצה הכי טובה בזמן העלייה היא, שהאדם מרגיש, שיש עכשיו מצב של רוחניות, והוא רוצה למצוא חסרונות" הוא קורא לזה "חכם הרואה את הנולד".

כן.

תלמיד: הוא אומר שכדאי במצב הזה לעיין בתורה. האם אפשר לפרש מה זה לעיין בתורה, באיזה כתבים עלינו לעיין או שזה לא משנה?

אותם מאמרי "שמעתי" אני חושב.

תלמיד: ואת זה האדם עושה בשביל שלא יהיו לו ירידות, אלא יהיה כחכם הרואה את הנולד, כמו הזקן שהולך ומחפש בארץ חסרונות חדשים.

כן, והוא באמת ידע מזה מה הוא מחפש.

תלמיד: אני מניח שבדרך אנחנו מגלים גם את בחינת עשו שבתוכנו ואחר כך את בחינת ישראל שבתוכנו, זו הדרך.

זו הדרך.

תלמיד: איך לעורר את בחינת עשו שבאדם כדי שלא ירצה להישאר ברשות עצמו, במצב שכל השכר הוא לעצמו?

אתה רוצה לתקן את עשו?

תלמיד: אני רוצה להתקדם למצב של ישראל, שהכול יהיה לתועלת ה', אפילו שזה עוד רחוק.

בשביל זה אתה צריך להתרחק מעשו.

תלמיד: להתרחק ממנו?

כן. לא להשתמש בו, ככל האפשר להתעלות מעליו.

תלמיד: באיזה כוח להתעלות?

תפילה לבורא.

תלמיד: לא להיעזר בעשירייה?

כן, זה ברור שדרך העשירייה והבורא שייתן לך כוח בתוך העשירייה, וכשאתה מתחבר איתם יחד, אז אתה מתעלה מעל לעשו.

תלמיד: זאת אומרת, חוסר השימוש פה כבר גורם לירידת הרצון הזה?

כן, ודאי.

שאלה: למה בעלייה צריך דווקא לעיין בתורה ולא למשל להסתכל על העשירייה ולחפש מה חסר לחברים? גם זה יכול לחסוך ייסורים, אז למה דווקא להסתכל ולקרוא בתורה?

בעלייה אדם נעשה יותר קרוב לבורא. יש לו יותר כוחות, יותר הבחנות איפה הוא נמצא ולאן הוא צריך להגיע. ולכן בזמן העלייה צריכים לעיין בתורה ולראות לאן הם מתקדמים, הוא והחברה.

תלמיד: זאת אומרת, כן לחפש במה אפשר לעזור לעשירייה רק דרך התורה?

כן. כי הוא קרוב אליה.

שאלה: איזה חסרונות אדם צריך לחפש בזמן העלייה?

בזמן העלייה צריכים לחפש על ידי מה אפשר עוד ועוד לכבד את הבורא, לרומם אותו.

תלמיד: אנחנו אומרים שבעלייה האדם מקבל מילוי, הוא כבר לא צריך לחפש חסרונות, הוא במצב שלם, מצב של שלמות.

בכל זאת יש עוד מה לחפש. הוא לא נמצא בגמר התיקון, יש לפניו עוד דרך ולכן הוא בכל זאת צריך לברר את העליות ולבצע.

תלמיד: מה ההבדל בין חסרונות שאדם מעלה לקדושה מתוך הירידה ולבין חסרונות שהוא מעלה לקדושה מתוך העלייה? יוצא שבשני המקרים אדם מתקן את השבירה, אז למה צורה אחת היא לא רצויה והאחרת כן רצויה?

זה טבעי שאדם מבקש הצלה בזמן הירידה והבורא עוזר לו. אבל כשהוא נמצא בעלייה בכל זאת יש לו חסרונות אחרים. אז הוא כביכול שואל, במה אני יכול להשפיע, במה אני יכול לסייע, מה אני יכול לעשות לטובת הבורא. וזה מה שחסר לו, את זה לדעת ואת זה לבצע. זאת אומרת, כל החסרונות שלו הם חיוביים כדי להשפיע לבורא.

תלמיד: אני קיבלתי רושם מהמאמר שהאדם לא צריך להביא את עצמו למצב ירידה, הוא צריך להתאמץ להישאר בעלייה ולעלות עוד יותר.

נכון.

תלמיד: נראה לי שבעבודה, כשאני יורד אז אני אומר, לא נורא, במקסימום אני אעלה רשימות חדשות, אני לא מרגיש שזה דבר נורא כשאני נופל, כי אני אגלה עוד רשימות שבורות, אני אתקן, אני לא נלחם על להחזיק את העלייה. האם זו לא צורה נכונה?

אתה לא מצטער?

תלמיד: לא, אין לי צער.

גם זה קורה, זה רק מראה שאדם מבין שהדרך היא כזאת, עליות, ירידות, כל מיני מצבים, חיוביים, שליליים כביכול. אבל בכל זאת מטרת הבריאה היא שהוא יתאחד עם הבורא, לכן הוא צריך להצטער על זה שאומנם כרגע הוא מבין, מרגיש, נמצא באיזו הכרה, אבל בכל זאת זה לא העניין המושלם, זה לא המצב המושלם.

שאלה: כדי להתקדם האדם צריך כלים חדשים.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון, כשהאדם נמצא בעלייה ולא עושה את מה שכתוב במאמר, אז הבורא מסדר לו ירידה כדי שיתגלו כלים חדשים ותהיה לו סיבה לעלות.

כן, הוא חייב לעבור ירידות כדי להצטייד בכלים שעל ידם הוא כבר עולה.

תלמיד: מה זו השיטה של לחפש כלים חדשים כשאני נמצא בעלייה, מה ההבדל בין הכלים האלה לכלים שאני מקבל בירידה?

בירידה אתה לא מקבל אורות, אתה מרגיש את המצב שלך כמו שהוא. מה שאין כן בעלייה, אתה נמצא באורות עליונים יחסית, ואתה יכול לבקש ולהבדיל בין מה שיש לך ובין מה שאתה יכול לתאר בעליה.

תלמיד: יש בכלל הבדל בין הכלים שהאדם רוכש בירידה לבין הכלים שהאדם רוכש בעלייה אם הוא עושה את מה שכתוב פה במאמר? כי בסוף צריך עוד כלים כדי להתקדם, זה חוק. אז או שאני רוכש את הכלים בירידה או שאני רוכש את הכלים בעלייה, כך אני מבין לפחות.

אלו לא אותם הכלים ולא אותו תהליך.

תלמיד: זה בדיוק מה ששאלתי בהתחלה. מה ההבדל?

בירידה אנחנו רחוקים מהבורא. יש לנו בדרך כלל נטייה להאשים את כולם וגם את הבורא ועד שאנחנו מתחילים לעלות מהמצב הזה, זה לוקח מאיתנו זמן וכוח, ואין אז קשר עם הבורא. מה שאין כן כשאנחנו נמצאים בזמן העלייה אז אנחנו רוצים לדעת יותר, להבין יותר, להרגיש יותר, להתעלות אם אפשר, וכבר יש לנו במה לעבוד. ולכן בזמן העלייה אנחנו צריכים להודות יותר, להימשך יותר לבורא וזה הזמן הנכון לזה.

תלמיד: האם יש דרך לאדם להגיע לרוחניות דרך העליות והירידות, או שהוא חייב לעשות את הפעולה שמתוארת פה במאמר מעלייה לעלייה?

לא. לפעמים הוא יכול לזהות בעלייה את מצב הירידה והוא לא יצטרך לרדת, אבל זה לא פשוט וזו עבודה מיוחדת. עוד נלמד גם את זה.

תלמיד: המאמר מנסה ללמד אותנו שירידה היא לא מצב טוב, זה מצב שהוא נגד המערכת, כי באותו זמן אנחנו מרוחקים מהבורא וגם הבורא נמצא אתנו בירידה. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו יוצאים מעצמנו, שאנחנו רוצים כל הזמן לעשות לו נחת רוח ואי אפשר לעשות נחת רוח בזמן שאנחנו בירידה. לכן אנחנו כל הזמן צריכים לשאוף להיות בעלייה ולעלות מעלייה לעלייה. האם אדם יכול להגיע לרוחניות בדרך של עליות וירידות? או שרק כשהוא יבין שכל מה שחשוב זה לעשות לבורא נחת רוח, והוא לא ייכנס לירידה, לא מפני שהוא לא רוצה להיות בירידה, אלא מפני שהוא רוצה לעשות נחת רוח, רק אז הוא יגיע לרוחניות?

יש משהו במה שאתה אומר, אבל זה לא תמיד כך. אנחנו צריכים להשתמש גם בעליות וגם בירידות בכל מצב שזה אפשרי.

תלמיד: מה העצה המרכזית מכל המאמר הזה?

אני חושב שהעצה היא מה שאנחנו מדברים עכשיו, העיקר זה איך נכון להשתמש בכל המצבים שאנחנו עוברים גם בירידות וגם בעליות.

שאלה: כתוב, ""ענין שכינתא בגלות" (ספר "שמעתי", מאמר א', שנת תש"ד), שכתוב שם, שבזמן שהאדם מצטער על מה שהוא מרוחק מה', היינו שהוא נמצא בתוך הרצון לקבל רק לתועלת עצמו, כדוגמת בעלי חי, שזה לא מתאים לבחינת "אדם", הוא צריך לכוון את הייסורים, שהם לא בשביל שהוא רוצה להיות אדם, שזה הוא הייסורים שלו, אלא על צער השכינה." מה זה אומר שהשכינה בגלות, שהיא סובלת כשאנחנו בירידה?

זה אומר שאנחנו לא חושבים על הבורא, איך להתקרב אליו ולהביא לו כלים מלאים אור, זה לא חשוב לנו, ואם כן רוצים להתקרב אליו אז זה כדי להתמלא באור, שזה הפוך מהמטרה.

העיקר בשבילנו זה להביא לבורא מתנה, את הכלים שהוא ברא בנו, בראתי יצר הרע, שאנחנו מתקנים אותם בכוונה על מנת להשפיע, ולכן הכלים האלה יכולים להתמלא באור העליון ואותם אנחנו מביאים לבורא.

תלמיד: זה אומר שכאשר אנחנו בירידה או בייסורים, זה משפיע גם על השכינה?

כן, מצבי העליות והירידות שלנו משפיעים על מצב השכינה.

שאלה: אדם עובד ומפני שמשהו מאיר לו הוא רואה את מטרת הבריאה, הוא חושב שהוא הולך בדרך הנכונה, בכיוון הנכון, ואז הוא מקבל ירידה. במצב ירידה הוא מרגיש שהלך לאיבוד, אולי המטרה עדיין מאירה לו, אבל הוא לא יודע מה הדרך, ואז מגיעות לו מחשבות זרות שהוא צריך לעשות פעולה אחרת, לעבוד בצורה אחרת, כביכול העבודה שלו לא הייתה טובה והוא צריך למצוא עבודה בצורה אחרת. ויש לו התלבטות, האם הוא באמת צריך לעבוד בצורה אחרת, או שהוא צריך להמשיך קדימה באותה צורת עבודה. ההתלבטות הזאת מביאה לו הרבה ייסורים והוא לא יודע מה לעשות. מה העצה במצב הזה, האם צריך בכלל לחפש תשובה לזה? האם יש עצה איך להבחין שעבדתי לא נכון?

מצב שבו אדם מרגיש שהוא נמצא בירידה, בניתוק, בהתרחקות אולי מהדרך, זה מצב טוב, כי המצב הזה מוליד באדם רצונות חדשים, ייסורים, ועל ידי זה הוא יכול להתקדם. אי אפשר להתקדם הלאה בלי לצבור את הרצון להתקדם. זה כמו גלגל שהולך קדימה מפני שחצי ממנו הולך אחורה.

ולכן כאן יש לנו עבודה בשני אופנים. החצי הראשון של העבודה הוא שאנחנו נמצאים בכוח ואז אנחנו רוצים לחבר את כל האמצעים שלנו לעלייה, להתקדמות, לפניה לבורא, והחצי השני של העבודה הוא כשאנחנו נמצאים בחיסרון, בירידה, בכך שכביכול הגלגל הולך אחורה, ואז באמת נראה לנו, איפה ההתקדמות? איפה בכלל התנועות הרוחניות שלנו? וכך עד שהאדם מקבל את ההבחנות האלה בצורה נכונה וכבר יודע איך לעבוד איתן.

תלמיד: היה לנו חבר בעשירייה שהרגיש שהוא לא עושה עבודה נכונה, או משהו בעבודה לא טוב, זה רדף אותו הרבה זמן עד שהוא פשוט יצא מהדרך. לא מפני שהוא לא מחפש את הבורא, הוא מאוד רוצה, הוא פשוט הרגיש שהעבודה לא נכונה מבחינתו. זה קורה לכל אחד במידות מסוימות כל הזמן, אנחנו מתלבטים, נכנסים למצב של בירור, האם אנחנו עובדים נכון או לא. אחד עלול לברוח מזה, ואחר מצליח להחזיק מעמד ולהמשיך ואז זה חוזר בצורה טובה. מה הבירור שהאדם יכול לעשות שהוא אכן נמצא בדרך הנכונה ושהוא לא צריך לעשות עבודה אחרת, אלא הוא פשוט צריך להמשיך עוד קדימה?

בעל הסולם ורב"ש כתבו הרבה מאמרים, אני חושב שאם האדם רוצה באמת להבין איפה הוא נמצא ואיך להתקדם בדרך, הוא יכול במאמרים האלה למצוא את דרכו.

תלמיד: אז בעצם להידבק יותר בכתבים של רב"ש ובעל הסולם?

כן.

תלמיד: אז צריך לחזק אמונה בחכמים, במורים שלנו?

כן. אלא מה עוד יש לנו?

תלמיד: אדם מאבד את ההרגשה הזאת.

אחרי מי יש ללכת?

תלמיד: לפעמים מלמדים אותנו שהאדם רוצה לברוח אבל אין לו לאן, אז אולי זה מה שמחזיק את האדם, אלא אם כן הוא רואה משהו אחר.

לפעמים מחשבות והרגשות כאלה מתעוררות באדם, אבל באמת יש לנו מה לעשות.

שאלה: אני שם לב שבמהלך היום אם אני מקבל משהו טוב, אני מיד נזכר בבורא, מודה לו ונזכר בחברים. כביכול זה תנאי, אתה נתת לי טוב אז גם אני נזכר במשהו בגשמיות. מהי העבודה הזאת, האם זה בסדר להתקדם כך?

כן, גם אלה מצבים.

תלמיד: מה זה אומר עלייה נכונה, מאיפה היא באה?

מחיבור.

תלמיד: כשאני נמצא עם החברים בזמן השיעור, בזמן ההתאספות?

לא, זה לא חייב להיות דווקא בזמן השיעור אבל כשאתה מגיע לחיבור עם החברים ואתה מרגיש שאנחנו באמת כאיש אחד בלב אחד ומתוך זה יש לך כוח לעלייה.

שאלה: יש במאמר הרבה חשבון שאדם צריך לעשות עם עצמו. בהתחלה המאמר אומר - ביום כיפור אומרים בקריאת שמע, מה חטאתי לפניך, כל יום הרבה פעמים. אבל הוא אומר לך תשים לב ביום כיפור כאילו זמן של חשבון.

ואחרי זה הוא אומר הרבה פעמים מה אדם רואה, מה אדם עושה, מה אדם רוצה ורק בסוף המאמר הוא מתחיל לדבר "אנחנו". אז כאילו אדם עוזב את החשבון של עצמו והולך לעשות חשבון של צער השכינה, הוא שם לב שהוא איבר מהגוף והגוף הכללי סובל. איך אדם מצליח לבטל את כל החשבונות על עצמו לגמרי?

כי הוא מגלה שהוא חלק ממערכת אדירה, גדולה מאוד של הנשמות, של אדם הראשון ושהוא תלוי בהם והם בו.

תלמיד: כאילו המצב הזה מגיע אחרי הרבה, הרבה חשבונות עם עצמו, איך הוא מרגיש, מה הוא רוצה, ממה הוא מקבל תענוג, ממה הוא מקבל ייסורים. בסוף צריך להגיע חשבון של תעזוב את הכול ותעשה חשבון של "אנחנו", של שכינה.

אני לא חושב כך. למה הוא צריך לעזוב את החשבונות האלו ולקחת חשבונות חדשים. הוא פשוט עובר ממצב למצב, ממצב למצב בבדיקות, חקירות וחשבונות שלו עד שהוא מגיע למצב שביחד עם החברים, בתוך העשירייה או בתוך קבוצה כה גדולה כבני ברוך אנחנו יכולים לברר את הכול.

תלמיד: כאילו אדם בודק את המחשבות, הרצונות והכוונות שלו אם הוא כמו שצריך להיות או לא כמו שצריך להיות. מתי נהיה שהוא מרגיש שיש איזה כוונה משותפת? כמו שהוא אומר - כשאנחנו נמצאים בזמן ירידה, אז אנחנו נפרדים.

הוא עובר על זה רק ממש בסוף המאמר, תשים לב מה המצב של קבוצה שאתה איבר, חלק מקבוצה ומה המצב של הקבוצה ומה התוצאה של הפעולה של הקבוצה, אם היא גורמת צער השכינה או גורמת ייסורים לגוף הכללי או שהיא בפני עצמה. צריך לשים את כל החשבון הפרטי בצד, ואדם צריך לקבוע את זה.

כן, זו הבעיה וזה עוד לפנינו. כמעט אף אחד לא עושה חשבון איך הוא עושה עם החברה אלא כל אחד בינתיים חושב - אני בתוכם, מקסימום כך. אבל לא שאני והם זה אותו דבר. זה עוד לא, אני מחכה לזה. זו לא בעיה, מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

שאלה: רב אצלינו יש מצבים כמו שהוא מתאר - עליות וירידות. אני מרגיש ששני המצבים מאוד טובים כי יש בהם תנועה מסוימת אבל גם בחיים שלנו יש הרבה מצבים שהם אפורים והם זמנים ארוכים שלא יודע איך להגדיר אותם, אדישות או חוסר תנועה.

יש.

תלמיד: והמצבים האלה נראים לי דווקא מאוד קשים כי לא מרגישים בהם תנועה. מה התועלת מהזמנים הארוכים האלה שאנחנו לא מרגישים בהם לא עלייה ולא ירידה?

זה חוסר עבודה, אפילו מכאנית בתוך החברה. יש לך קבוצה, חברה ויש לך איפה להשקיע את עצמך ולקבל שכר.

שאלה: ברוחניות יש מצב שהוא לא עלייה ולא ירידה?

כן, זה מצב של מוות.

שאלה: ענית לחבר שבזמן העלייה על האדם לחפש במה עוד אפשר לכבד ולרומם את הבורא, מה מרומם את כבוד הבורא, איזה פעולות, איזה מחשבות?

חיבור בחברה שמשתוקקת להתקרב לבורא.

שאלה: ומה אני יכול לעשות עוד לטובת הבורא כדי להשפיע לבורא, מה זה אומר לטובת הבורא?

לטובת הבורא זה שאנחנו מגיעים לחבור יותר חזק.

שאלה: מה ההבדל בין ירידה כתוצאה מהעבודה הרוחנית לבין ירידה סתם?

ירידה כתוצאה רוחנית, זו תוצאה מעבודה רוחנית והיא ירידה כמו בבוכנה שהולכת להמשיך את הדרך אבל חייבת להיות גם בהליכה קדימה, אחורה, קדימה, אחורה וזה מה שאנחנו צריכים להבין. מה שאין כן מצבים שאנחנו עוברים וחיים שהאנושות עוברת בחיים שלה, שזה נקרא אצלם שינויי מצבים, עליות, ירידות, הם מצבים שלא שייכים לרוחניות אלא כך, כדי לתת לאדם בכל זאת שינויים בחיים שלו, ושלאט לאט הוא יתקדם בכל זאת על ידם למצבים רוחניים.

שאלה: האם יש סיבה שיש אנשים שסובלים יותר ואחרים סובלים פחות? ומה ניתן לעשות כדי להפחית את הסבל בעולם?

זו שאלה לסובלים פחות ולאלה סובלים יותר, זה לא ענייננו, זה שייך לשורש נשמתו של האדם וכך אנחנו צריכים פשוט להמשיך קדימה ולראות שבסופו של דבר כולם מתקרבים.

שאלה: האם שכינה שהיא בגלות תלויה בנו ומה זה צער השכינה? על מה היא מצטערת ואיך אפשר לתקן?

צער השכינה זה חוסר מילוי בתוך הכלי הכללי של המלכות הכללית, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה מה שאנחנו מדברים, זאת אומרת לקרב את כל הכלי שלה, שאנחנו חלק ממנה לחיבור, למילוי.

שאלה: איך אפשר להבטיח שאדם לא יעזוב את המערכה וייכנע למלאכים?

זה רק על ידי העבודה שלנו. עד כמה שיותר חברים מבינים שאנחנו צריכים לעבוד על החיבור שלנו.

שאלה: האם במצבנו אנחנו יכולים לעבוד בלי לקבל שכר?

אין דבר כזה, בלי לקבל שכר. השאלה היא מה הוא השכר.

שאלה: מה זה נקרא שהאדם הפרטי עושה חשבון עם החברה?

ככל שהוא משפיע, ככל שהוא מקבל, ככל שדבוק, ככל שהוא יחד עם החברה מתקדם למטרה. אנחנו צריכים לעשות כזה חשבון.

תלמיד: כן, אבל במה האדם הפרטי הוא חלק מהחברה? איך קורה המעבר הזה מאדם פרטי לאדם פרטי שכל מה שהוא עושה הוא חלק מהחברה.

זה הכול תלוי בהכרת האדם, שום דבר לא משתנה חוץ מזה שאדם מתחיל להבין שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה.

תלמיד: אז במה זה שונה מהיום?

היום אין לנו הרגשה שאנחנו שייכים ממש לגוף אחד.

תלמיד: לְמה אתה רוצה להיות שייך, מה הופך פרט להיות לגוף אחד?

שאנחנו תלויים זה בזה.

תלמיד: ואיך פועל אדם שתלוי זה בזה?

הוא פועל בהתאם לכמה מהפעולה שלו הוא משנה את המצבים של האחרים.

תלמיד: אז איך קורה המעבר מזה שאתה פרט לזה שאתה חלק מחברה, חלק מגוף אחד?

לפי חשבון האדם. עד כמה הוא כבר מרגיש שהוא חלק מהשכינה.

תלמיד: זה בידיים של האדם לעבור לזה?

הוא חייב לעשות את זה ולבקש על זה.

תלמיד: איך אדם עושה חשבון, שאני רוצה להיות חלק מהשכינה?

אני רוצה להיות חלק מאותו הכלל שהבורא ברא ורוצה להביא אותו לגמר התיקון.

שאלה: נגע בי מה שכתב הרב"ש, שבסופו של דבר כשהאדם נמצא בהרגשת השפלות זאת השכינה שסובלת. אז איך להביא את זה יותר להכרה שהשכינה היא זאת שסובלת כשהאדם נמצא בשפלות?

קודם כל אדם צריך להתנתק מזה שמה שהוא מרגיש זה הוא, אלא הוא רוצה להרגיש במקום עצמו, את החברה בדרך, את חברים בדרך, את קבוצה בדרך, ואז את השכינה, ואז לשייך את עצמו לזה ולמסור לזה את כל נפשו וחייו.

תלמיד: זאת אומרת, שכשיש לי כזאת נטייה, כשאני נמצא בסבל אז אני בעצם צריך איכשהו להזכיר לעצמי שלמעשה זאת השכינה שסובלת מזה.

כן.

שאלה: מה זה אומר להשפיע על השכינה ומה בדיוק קורה שם?

שכינה זה אוסף של כל הנשמות, שבסופו של דבר הן יצטרכו להתחבר ובחיבור שלהן לגלות את הבורא, עד שיהיו בורא ושכינה כאחד. וישראל זה מה שמקרב את הבורא והשכינה זה אל זו, זה מה שאנחנו צריכים להבין. ואיפה אנחנו עכשיו נמצאים עדיין, שאנחנו לא גורמים לחיבור וקירוב בין ישראל לשכינה? "ישראל" זה נשמות שרוצות לגלות את השכינה. נקווה שנעורר את השכינה לקשר ולאיחוד של כל החלקים שלה, שכל האיברים יתחברו יחד לכלי שלם אחד.

שאלה: נאמר כאן שבדרך כלל הסדר הוא שבזמן העלייה האדם לא רוצה לחפש בעצמו חסרונות, ולכן מוכרחים לתת לו מלמעלה ירידה. אם אנחנו נחפש בצורה נכונה חסרונות בזמן העלייה, זה יפצה על הצורך לתת לנו ירידות?

כמובן שאם נתעלה בעצמנו, אנחנו נרצה לעלות לבד ולהיתקן לבד, אז אנחנו לא נקבל מצבים שליליים שידחפו אותנו לתיקון, אלא אנחנו בעצמנו נחפש איפה המקום שבו יכול להיות תיקון.

תלמיד: בהמשך יש כאן דוגמה לזקן שכל הזמן מחפש משהו לפניו. איך עלינו לחפש נכון, כמו הזקן הזה כדי שלא נגיע לירידות?

מספיק לחפש בתוך העשירייה כי זה צריך להיות כעשר ספירות מחוברות, מלאות.

אנחנו צריכים לחפש את המצב הזה.

שאלה: כשאני עושה משהו לתועלת הבורא או החברים, בסופו של דבר אני מגלה שהכול היה לטובת הרצון לקבל. האם עלי להילחם באגו בעניין הזה או לחכות שזה ישתפר?

עלי להשתפר ולגלות את המצב המתקדם על עצמי לכל החברים.

(סוף השיעור)