שיעור צהרים 25.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שאלות ותשובות
אנחנו מתחילים שידור מיוחד מהודו, מבומביי. יש כאן לפניי עכשיו שבעה חברים שלנו ועוד כשמונה שנמצאים באיזה מקומות בעיר וצריכים להגיע אלינו בכל רגע אבל בינתיים אנחנו כאן מתחילים את השידור שלנו לישראל, לחברים. חבר שלנו אסף במיוחד את השאלות [שעלו] במשך הזמן, ועכשיו יש לו הזדמנות לשאול, ואנחנו שמחים להזדמנות הזאת ורוצים שגם אתם תשתתפו. בעצם השאלות האלה יכולות להיות גם כהתחלה להמשך שאלות יותר עמוקות וכן הלאה.
שאלה: אתה דיברת בזמן האחרון בשיעורים על יחס שונה בין בורא לבין שליח. למשל באה הפרעה, השאלה למה צריך להתייחס בצורה שונה בגשמיות להפרעה, ולבורא? למה השוני צריך להיות, למה אי אפשר להתייחס בצורת ישירה, אחידה?
זה לא כל כך מובן לי, כי כשישנה הפרעה שנשלחה, ודאי שעל ידי הבורא כי אין עוד מלבדו, עם ההפרעה אני צריך להסתדר כך כדי לפי הדרגה שלי, היכולת שלי להתחבר, להתנגד בכל מיני צורות או חיוביות או שליליות להפרעה הזאת.
מה שאין כן, העבודה הנכונה עם ההפרעות, שאני מקבל אותן שנשלחות על ידי הבורא, זה א'. ב', שנשלחות כדי לקדם אותי למטרה, היינו לדבקות בו. וג', שאני משתמש בהפרעה בצורה כזאת שאני יוצא ממנה בדרגה יותר גבוהה, יותר מחוזק, יותר מיוצב בצורה הרוחנית ומוכן להפרעה הבאה. כי רק כך על ידי ההפרעות הללו כשהן מגיעות, שהכול מתחיל "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", אני בעצם מתקדם בעבודה שלי.
תלמיד: יחד עם זה בגשמיות אתה צריך להתייחס כאילו שהבורא לא נמצא.
גם במסגרת הגשמית אני מתנהג לפי העולם, יחסית, תלוי על מה מדובר. נגיד ש"ניתן לרופא רשות לרפאות", אז אני הולך לרופא. וודאי שהרופא כמו שכותב שם בעל הסולם נמצא בלי שום ספק ביד ה' אבל אני משלם לו כסף ולוקח תרופה ובקפדנות מקבל את התרופה, ותולה את התקווה מהריפוי הזה בבורא, כי הרופא כאן עובד כשליח.
תלמיד: את זה הסברת באמת הרבה פעמים לאורך שנים. השאלה שלי, למה? למה בצורה מלאכותית היחס הוא שונה, למה אני לא יכול לסמוך על הבורא גם בגשמיות, למה צריך לתת לרופא רשות וצריך לפעול כאילו הבורא לא קיים?
מהו הרופא? הרופא זה מי שמרפא את הבהמה שלי ולכן אני הולך אליו. וככה אני מתייחס לכל אדם ואדם במסגרת דומם, צומח וחי, שהבורא נתן כאן לפניי וסידר לזה חוקים ברורים. אני הולך למומחה שיגיד לי מה לעשות. נניח שבשביל הבית שאני עומד לבנות, אני הולך למומחה, וזה יכול להיות מומחה יהודי ומומחה לא יהודי, זה לא חשוב, אלא מומחה. בדרגות דומם, צומח וחי, אמנם וודאי שגם הן מתגלגלות מהבורא בלבד ואין עוד מלבדו, אבל יש לדרגות האלה דומם, צומח, חי לפניי בעולם הזה נציגים של הדרגות האלו ואני הולך אליהם ואני סומך עליהם, במדע, ברפואה, בכל דבר. ואני חייב לראות במסגרת הזאת, מסגרת שעל ידה אני גם מצליח להתקדם לבורא.
תלמיד: ברור. אבל בכל זאת שאלה, למה לא מספיק לתקן ולפתור בעיה בדרגה הגבוהה ביותר?
כי אין לי שום אפשרות לעשות עבודה רוחנית בדרגת דומם, צומח, חי. כי את הכוחות האלה הבורא נתן לעולם הזה ואני לא יכול לשנות אותם, אלא רק על ידי זה שאני נכלל בחברה האנושית כמו כולם. על זה כתוב הרבה שאל תתרחק מהעם ותהיה כמו העם ו"בתוך עמי אנכי יושבת" וכל מיני כאלה דברים. צריכים להבדיל בין דרגת דומם, צומח, חי לדרגת המדבר ששם זו הדרגה הרוחנית, ולכן איפה שיש רוחניות, שם אני מתייחס לבורא ושם אני מברר רק עימו את השינוי שצריך להיות בי.
מה שאין כן, בדרגות דומם, צומח, חי, נניח שאני הולך למורה בבית ספר ומה שהמורה יגיד אני צריך לקיים. ולא יכול לבוא מישהו מיוחד ולהגיד, "לא, המורה הזה הוא לא בסדר קח מורה אחר מכובד יותר שהוא איזה מדען, פרופסור. אבל אני לא צריך מדען פרופסור, אני צריך מורה שיודע לנהל את הילדים וללמד אותם, והוא לא צריך להיות מדען גדול. זאת אומרת, יש כאן דרגת דומם, צומח, חי, שאנחנו צריכים לעבור אותה בלהשתמש בכל מה שהבורא ברא כאן לפנינו בעולם הזה.
תלמיד: אז אם באה הפרעה, נגיד ניקח לצורך דוגמה בריאות, אני משייך את זה במאה אחוז לבורא, מצדיק אותו במאה אחוז, אבל זה לא מספיק, אני חייב ללכת לרופא, לטפל, לקבל תרופות, זאת אומרת לפנות לבורא זה לא מספיק לתיקון?
לא. אתה גם לא מצדיק את הבורא. אתה לא מצדיק את המחלה, אתה לא מצדיק כלום, אתה מקבל את זה, זה שהבורא שולח לך, אתה יכול להצדיק אותו רק בתנאי שאתה מתנהג נכון לפי מה שהוא מעורר בך, ועל ידי זה אתה עולה לדרגה יותר גבוהה.
תלמיד: זאת אומרת, אני לא יכול להצדיק אותו ולזלזל ברופא, ולא ללכת אליו?
ודאי שלא, כי הוא נתן לך את זה. כמו בכל דבר אחר.
תלמיד: ובכל זאת מה המקור של הפיצול הזה?
זה לא פיצול, זה פשוט, שבדרגות דומם, צומח, חי, אנחנו לא מתקנים את הרוחניות. הרוחניות מתקנת את האדם, הקשר בינינו, גילוי הבורא, ההזדהות עם הבורא. ובדברים האלה ההזדהות עם הבורא היא בצורה אחרת, שאתה הולך לרופא, שאתה עובד כמו כולם, שאתה מקיים את החיים האלה בדרגה הגשמית.
תלמיד: אז זה שאני כביכול מייחס את זה לבורא זה לא מספיק, אלא אני חייב גם ללכת לרופא לעשות הכול, יחד עם זה אני מבין שיכול להיות שגם זה לא עוזר, נכון?
יכול להיות שלא עוזר, אז מה?
תלמיד: ומה היחס שלי לזה, יחס טוב ונכון, למרות שאני רואה שהרופא לא יכול לעזור?
אז יש לגבי זה חוקים, אתה צריך ללכת לשלושה רופאים, או לפחות לשניים ולהתייעץ איתם ואז אם לא, ללכת לשלישי ואז אתה מחליט מי מהשלושה. ואם שניים אמרו אותו דבר אתה הולך לפי זה. יש לזה חוקים. אבל שוב, זה כמו שברוחניות אתה הולך בלמעלה מהדעת, גם כאן אתה הולך למעלה מהדעת רק הלמעלה מהדעת, זה כבר בצורה אחרת. זה שאתה הולך ומקיים מה שהתורה אומרת.
תלמיד: ואם האדם עושה חשבון הוא מרגיש שמעדיף בריאות על פני קשר עם הבורא, מה לעשות עם חשבון כזה. עשיתי חשבון ואני רואה שאם היה אפשרי, הייתי מעדיף במאה אחוז בריאות ועם כל הכבוד לבורא ולקשר איתו, לא יכול. מה עושים?
זאת אומרת, למרות שאני חולה ואני חייב ללכת לרופא לפי התורה, אני לא הולך לרופא.
תלמיד: לא, אני מעדיף בריאות, אם הייתה לי אפשרות עכשיו או להיות בקשר עם הבורא או לבחור בבריאות, הייתי בוחר בבריאות.
כן, אבל זה כבר לא תלוי בך. אתה צריך לברך אותו על זה שנתן לך עכשיו בעיה, כי על ידי הפתרון של הבעיה הזאת, אתה הולך ומתקדם לבורא.
שאלה: יוצא שבלי פחד בהמי, אי אפשר להרגיש יראה וליצור קשר עם הבורא?
גם לא, נכון.
שאלה: מה זו דרך תורה?
דרך תורה, שאתה שומע את כל העצות שנתנו לך מהתורה. זה נקרא, "דרך התורה", ולא שאתה הולך לפי השכל שלך. כי לפי השכל שלך אתה נגיד, יכול עכשיו לעשות לעצמך זריקה כזאת שאתה מרגע זה והלאה לא תרגיש שום השפעת הבורא עליך. אתה עושה איזו תרדמה כללית, ויהיה מה שיהיה אני לא רוצה לראות ולשמוע שום דבר. זה לא נכון, כי על ידי זה שהבורא מעורר בך כל מיני הרגשות בלתי נעימות, הוא דוחף אותך לתיקון.
שאלה: דיברנו הרבה על תשעה באב, ומשם אספתי שאלות. קראנו מאמר של רב"ש ששם כתוב, שחורבן זה שנאה לעבודה ללא תמורה. שאדם נורמאלי שונא לעבוד חינם.
כן.
שאלה: ואז שיוצא שכל הדעות השונות ומלחמות זאת לא סיבה לחורבן, אלא הסיבה לחורבן, שלא יכלו לסבול לעבוד ללא תמורה. זה נכון? לכן זה נקרא, "שנאת חינם", כי אין לזה הצדקה.
ומה אז? כן אין לנו חומר דלק, אין לנו כוח לעשות איזו פעולה שאנחנו לא רואים ממנה תמורה.
שאלה: אז מה זה שנאה בין אחים שכל הזמן אתה נותן דוגמה, שרצו להרוג אחד את השני. כביכול אנחנו רואים שיש סיבה אם אני רוצה להרוג, ודווקא יש שנאה לתופעה הזאת שנקראת "עבודה ללא תמורה". לזה יש באמת שנאת חינם, שזה באמת החורבן.
כן.
תלמיד: מה זה שנאת חינם, שנאת אחים? מה בדיוק היה שם. או נגיד בינינו, שאתה אומר, תגלו עוד מעט מצב של שנאה ביניכם. איך זה קשור לחורבן?
לא יודע. כתוב, שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. שהשנאה שלהם היא הייתה ממש חינם. מה זאת אומרת חינם? שלא הייתה לזה שום הצדקה, חוץ מזה שהרגישו שנאה ביניהם. זה שהרצון לקבל האגואיסטי קם בין בני האדם ומעורר ביניהם שנאה, זה נקרא "שנאת חינם". אתה אומר ככה, שנאת חינם זה לא שנאה שאין לה סיבה, אלא שנאת חינם זה שאני שונא אותו וזהו.
תלמיד: לא, אני שונא את העבודה שדורשים ממני לעשות משהו ללא תמורה. זה שנאה. שנאה אמתית.
כן.
שאלה: והשנאה שמתגלה בעשירייה בין חברים יש לזה סיבה. כי כל הזמן יש מריבות, ואני מבין שזו לא השנאה שצריכים לתקן, כי לזה יש סיבה. ההוא עשה לי ככה, וההוא עשה לי ככה, והוא אומר ככה, זאת אומרת יש לזה סיבה, או שזה גם שנאת חינם?
אני לא מבין בשביל מה אתם מסתבכים בזה. אני מבין את מה שאתה רוצה לברר, אבל אני לא מבין מה היא הגישה לשאלות ולבירור. אין כאן שום דבר חוץ ממה שבורא מסובב דעתכם ומסובב אתכם, כדי שאתם במקום כל מיני הסיבות האלה, תסתכלו עליו כמו שמעורר את כל הסיבות.
איך? נגיד שעכשיו אני צריך לשנוא איזה בן אדם, ואז מתעוררים בי כל מיני תמונות כאלה וכאלה שאני הורג אותו, הורס אותו, שאני לא יודע מה. זה חינם. כי באמת לא מגיע לאדם הזה שום דבר, מי הוא? "כולם כבהמות נדמו". כולם כממש בובות. ואני צריך לפנות לבורא שהוא מארגן אותם ומעורר אותם, ומשחק איתם לפני, שכביכול הדמויות האלה הם מקורות ההשפעה השלילית עלי. ואני צריך במקום זה לפנות לבורא, ולהשתדל להיכנס עימו לדבקות באותו אופן, באותה מידה כמו שהוא מעורר בי את השנאה נגיד כלפי מישהו שקם במשהו עלי. אני כנגד המידה הזאת צריך לעשות אותו דבר לבורא, דווקא להתקרב אליו, ואז הסיבה הזאת היא לעת עתה תיפסק.
יכול להיות שלמחרת היא שוב תתגלה, אך זו העבודה שלי.
שאלה: אתה יושב בעשירייה כשהמזגן עליך, כך שאתה לא יכול לשבת. שלוש שעות אתה כל הזמן חושב מתי אפשר לעבור למקום אחר. האם צריך לעבור או לשבת? ויחד עם זה יש את העשירייה, ואתה כאילו מרגיש.
מה לעבור, לאיזה מקום אחר בכלל, או מה?
תלמיד: כן למקום אחר, לשולחן אחר.
איך זה בשולחן אחר, לעשירייה אחרת?
שאלה: יוצא כך. או שאני סובל מהמזגן שלוש שעות, או שאני צריך לעבור. השאלה מה החשבון?
אני לא יודע. תביא איזו מסיכה נגד גזים, תלביש על עצמך ותשב כך. מה זה חשוב.
תלמיד: זאת אומרת לא משנה מה, הגוף שיסבול, העיקר לשבת.
תתאר לעצמך שאתה מקבל עכשיו איזו הודעה הכי חשובה, ממקום הכי גבוה, שבזה כל החיים או כל המוות שלך, הכול תלוי בזה, אז היית בורח? היית עושה חשבון?
תלמיד: אם זה חד פעמי.
אם זה לא חד פעמי, ואתה נגיד מחכה לתשובה הזאת פעם אחת בעשר שנים. אבל זה יכול לבוא פעם אחת, או היום או בתוך עשר השנים הקרובות. היית עוזב את המקום?
תלמיד: לא.
אז מה? כך תעשה. תעשה כל מיני תחבולות, כדי לשבת ולהיות נוכח.
שאלה: באותו סגנון. יש הרבה חברים שבמהלך שלוש השעות שיושבים בשיעור, יוצאים מהעשירייה לכל מיני הפסקות כמו לעשן סיגריה, או משהו לאכול. ממש משהו קצר, הם לא מדברים, אבל מרגישים שאם הוא ייצא עכשיו לשלוש ארבע דקות להתמתח הוא יחזור והוא יהיה בסדר, הוא יכול לשבת עוד. האם זאת בגידה, לעשות לא לעשות?
אני לא יכול להיות להם לא שופט, ולא עורך דין ולא אפוטרופוס, שיבדקו את עצמם.
תלמיד: איך אתה היית עושה?
לפי דרגת החשיבות, אני אף פעם לא יצאתי מהשיעור. אני הייתי יוצא מהשיעור רק בתנאי שרב"ש היה רוצה שאני אחלק לכולם קפה. אז הלכתי שני מטר נכנסתי למטבחון, הכנתי קפה לכולם, חזרתי חילקתי ושוב התיישבתי, זהו. זה היה התפקיד שלי לחלק קפה לא כל הזמן, במשך שנה שנתיים בשעה חמש או רבע לחמש לפנות בוקר. הייתי צריך להכין קפה לכולם, לכולם הכוונה על מגש רגיל עם כוסות זכוכית רגילות.
תלמיד: ישבת לידו שלוש שעות ואף פעם לא יצאת. בטח כאב לך משהו או בטח רצית משהו בזמן השיעור?
היו לי כאבים עזים, היה לי אולקוס וכל מיני דברים אבל לא קמתי. חוץ מזה הייתי צריך להקליט את הכול בטייפ.
שאלה: מה זה אומר שהבורא מתלבש באדם, במה זה מתבטא?
זה מתבטא בזה שהאדם מרגיש שהבורא מתלבש בו וכל הרצונות וכל המחשבות שעכשיו מתעוררים באדם באים ישירות מהבורא. לזה הוא צריך להשתוקק כל הזמן ולהשתדל לעדן את עצמו עד כדי כך שמה שהאדם עושה אפילו בידיים, ברגליים, בכל מיני תנועות פנימיות, וחיצוניות, בכול זה הוא רוצה להרגיש שהרוח מנהלת אותו.
שאלה: בשיחות שלך עם אנשים זרים, כמעט בכל תשובה שאתה נותן, למה אתה מתכוון במשפט "על כל פשעים תכסה אהבה"? איך אתה רואה שאדם מכסה באהבה את הפשעים שלו? איזה פשעים יש לאדם ולאיזו אהבה אתה מתכוון? ברור שלא לתלמידים שרוצים להיות מקובלים, את זה הסברת לנו וקראנו על זה הרבה.
אני נותן להם כלל. בואו נגיד שהעולם מלא פשעים ואי אפשר לתקנם אלא רק על ידי זה שאנחנו נפרוס מעליהם מטרייה של אהבה ואין יותר פתרון לכל הבעיות, הצרות, האיומים, העבירות. רק אהבה.
תלמיד: באותה הדרגה של האדם, כך הוא חושב שאלה פשעים, האם הוא צריך לכסות עליהם במה שהוא חושב שזאת אהבה?
כן.
תלמיד: אין פה צורך להסביר משהו כזה.
לא.
תלמיד: כי כל אחד מכסה במה שהוא תופס.
כן.
שאלה: עשרת השבטים נעלמו, למה הבורא לא שמר עליהם, איפה חוק האנטישמיות? אתה כל הזמן אומר שיש חוק אנטישמיות ששומר על היהודים. איך קרה שרוב היהודים מתוך שניים עשר השבטים כביכול נעלמו.
כן.
תלמיד: אז איפה חוק האנטישמיות? כבר הייתה אנטישמיות בתקופה הזאת, למה הוא לא שמר עליהם?
זאת לא הייתה אנטישמיות כמו שאנחנו מבינים היום, זאת לא הייתה אנטישמיות בכלל. עם ישראל לא היה כמו יתר העמים באותה תקופה, זאת לא הייתה שנאה כמו שיש היום שנאה. בכלל לא, והרומאים או היוונים לא היו בשנאה לדת ישראל, הם לא ידעו ולא הבינו את זה בכלל. הם למדו את זה וגם היחס אליהם היה אחר מזה שיש היום מעם ישראל לאומות העולם, שכאילו יש איזה ניגוד, שזה כנגד זה עומדים.
אז זה לא היה כך, ולכן אני לא חושב שבכלל יש לנו משהו [שאפשר] להבין מזה. לפי התורה, משנים עשר השבטים נשארו רק שניים וחצי, כל היתר נעלמו והם צריכים להתגלות, כי זה לא עניין הגופים שהלכו והתפזרו והתבוללו בין העמים, אלא זה עניין של ניצוצין, כי הניצוצין הללו לא יכולים לעבור ככה סתם מהעולם אלא הם יבואו שוב ושוב בגלגולים, ומתוך הגלגולים הללו הם בסופו של דבר יתגלו כנשמות ישראל.
איך זה יקרה, אני לא יודע, יש הרבה חשבונות, מתי חוזרים עשרת השבטים ושוב נכללים בעם ישראל ומתקרבים אליו. אני לא יודע איזו צורה זאת תהיה ובכלל קשה לתאר את זה, העולם עומד גם היום לפני כאלו מאורעות שאנחנו לא יודעים מה יהיה מחר ובאיזו צורה.
לכן נראה לי שלא ניתן לדבר על זה, גם לא מדובר על זה מספיק, וגם רב"ש לא היה כל כך רוצה לברר וגם ממה שהוא סיפר לי אני הבנתי ממנו שבכלל לא כדאי לברר את זה. אלה דברים שלא מוסיפים לאף אחד להשגת את המטרה. לכן אין צורך. מקובלים מדברים רק על כל חכמת הקבלה, על כל העולמות, כל מה שקורה, הקדושה והקליפה ומה שביניהן, על כל זה ואיך הנשמות כולן מתבהרות והעמים וההיסטוריה. המקובלים מגלים רק מה שנחוץ לנו כדי להתקדם למטרה, לתיקון.
שאלה: לפי התורה יהודי נחשב לפי האב ולפי חז"ל לפי האם. יוצא שמזמן אברהם בערך כאלף שנה שזה מאה ושש לפני הספירה, יהודי נחשב לפי האב, ואחר כך לפי האם, מה הסיבה שזה התחלף? האם זה קשור אולי לפירוד ולחיבור? הרי רק ככה אנחנו מסתכלים על היסטוריה.
אנחנו צריכים להסתכל על ההיסטוריה ככה או ככה, זה לא חשוב, אבל כך זה מקובל. מסתכלים לפי זה, אם אתה אומר לפי [חוכמת] האמת אז לא חשוב כאן לא האב ולא האם אלא חשוב האדם עצמו. יהודי זה מי שמחפש איחוד עם הבורא.
ואז כשהוא מחפש איחוד עם הבורא הוא זקוק יותר לכוחות הבינה, לכן זה הולך לפי האם. מה שאין כן לפני זה הוא כבר נמצא בדרגות הבינה והיה צריך רק ללכת לפי אור החכמה שקיבל מהאב ולכן ככה אנחנו מסבירים, אנחנו בכלל לא נכללים עם כל האבחנות האלו שבאומות העולם לפי זכר או נקבה במין הבהמה של האדם.
שאלה: מה זאת התבוללות מצד הפירוד והחיבור? הרי אנחנו גם מסתכלים על זה. אתה יכול להסביר על התבוללות לא מצד זה ששמרו פעם תורה ומצוות, הניחו תפילין ואחר כך עזבו את התפילין והתחילו אולי להיות אתיאיסטים, זאת לא התבוללות לפי הקבלה. אז מה זאת התבוללות לפי קבלה?
אין [התבוללות] לפי חכמת הקבלה, אנחנו פועלים כאן לא לפי הקבלה אלא לפי מה שיש לנו בעולם הזה. זה לא שייך לחכמת הקבלה. לפי חכמת הקבלה כולם צריכים להגיע לדרגת הדבקות בבורא, נקודה. ועכשיו יש לנו רק את השאלה מה קודם ומה אחר כך? יש בזה סדר, אז מי שקודם צריך לעשות, זה נקרא "ישראל" ישר-אל, לפי מה שהם משתוקקים. מי שלא משתוקק אתה לא יכול לעשות לו שום דבר כי זה הכול לפי הרצון, לכן זה לא קשור לאבא ולא קשור לאימא ולא קשור לכלום אלא רק ברצון של האדם, בלבד.
תלמיד: אפשר להגיד שלהתבולל זה אומר שאדם היה בנטייה לחיבור, והתבוללות שבכלל לא חושב על זה עכשיו?
כן, אבל אתם לוקחים הגדרות מהעולם הזה, הגשמי, ורוצים להדביק אותן לרוחניות ואת זה אני לא סובל כי אי אפשר ככה ללמוד שום דבר. מה אכפת לי מה הבהמה עושה? אין לי שום יחס אליה. אחד הוא מתבולל ככה, אחד הוא מתבולל ככה. מה השוני בין איזה אדם שחי בארץ ישראל ולא אכפת לו כלום מהחיים שלו חוץ מלעשות מיליונים ולצפצף על כולם או מישהו שחי באפריקה, באסיה, לא חשוב באיזה מקום, שהוא קצת דואג לרוחניות, יש הבדל? אז לא חשוב איפה הוא חי, לא חשוב איזה אדם זה, בסופו של דבר לא חשוב. אדם שמשתוקק היום, מקבל מהבורא זאת אומרת רצון להתקרב לבורא ולגלות אותו ולהידבק בו, ולא חשוב לי שהוא סיני או ערבי אפילו או יהודי, אם יש לו כזאת נקודה אז גמרנו, אני עובד עימו ולא אכפת לי מיהו.
שאלה: איך להתייחס למילים ביקורת של רב על חבר מסוים?
זה לא פשוט. צריכים קודם כל לאהוב את החבר ואחר כך לאט לאט תגלו למה אמרתי כך או אחרת.
תלמיד: שוב, איך לעבוד עם זה? נניח ששומעים את זה, מה עושים?
שומעים את זה, תעלו את זה למעלה מהדעת. רב אומר אז הוא אומר, הוא לא אומר את זה לכם.
תלמיד: זאת אומרת לא להסיק איזה מסקנות.
מסקנות שאתם כבר עושים אתם מקלקלים את הכול. יכול להיות שאני בזה רוצה לנתק את החבר ממשהו רע שהוא עומד לעשות, יכול להיות שאני עושה על ידי זה איזה תיקונים אחרים, יכול להיות שאני מזהיר מישהו על משהו, מאיפה אתם יודעים?
תלמיד: לכן אני שואל.
לכן תקבלו את זה כמו שאתם שומעים וזהו ותכסו את זה באהבה. אם יש לכם מזה רושם רע תכסו אותו באהבה.
שאלה: מה ההבדל בין למשוך מאור בזמן הסדנה שאנחנו מדברים אחד עם השני, בזמן זום ובזמן שאנחנו קוראים תע"ס? כי שם נניח יש מקור, יש מורה, ובזום אין מורה, בקיצור יש תנאים שונים חיצוניים, האם יש הבדל?
לא. אנחנו לא יכולים להגיד מתי המאור מגיע. יכול להיות שהוא מגיע במצב שאני לגמרי לגמרי לא קשור לרוחניות ואני עשיתי לזה הכנות ויגיעות במצבים הקודמים רחוקים מהרוחניות.
שאלה: יש צוות חברתי בכל קבוצה ויש צוות הפצה והם רבים ביניהם מי יקבע את תוכן המפגש הקבוצתי אחרי ישיבת חברים. יש סך הכול זמן מסוים חד פעמי שנפגשים החברים, יש להם שעה להיות ביחד, ואז מה התוכן שצריך להיות? אלו רוצים את זה, אלו רוצים את זה, השאלה איך להחליט, מה אתה ממליץ?
מה שיותר מועיל לאהבת חברים.
תלמיד: תלוי מי מסתכל.
אז תעשו הצבעה. מה אפשר לעשות? איך תדעו? לפי השכנוע, לפי ההצבעה, אבל לא לפי הדווקא. זאת אומרת שאם אנחנו מקבלים על עצמנו איזו החלטה רוב קולות אז אסור לאחרים שלא מסכימים לעשות משהו הפוך "אז אנחנו נלך", אין דבר כזה, אם מקבלים, מקבלים כולם.
שאלה: צוותים חברתיים פועלים בלי היררכיה, כשיש קונפליקט או אי הסכמה אז מנסים לברר הכול בסדנה ארוכה שאין לה סוף. במפעל זה יותר פשוט, יש מנהל, זה יותר קל. מה ההמלצה שלך?
המלצה שלי שחייבת להיות בחברה גם היררכיה, לא כולם שווים. יש בחברה כאלו אנשים שאני כבר רואה אותם שנים שהם אוהבים לצעוק ולקבוע ואין להם שום יסודות. לכן גם בקביעת המצב בחברה לא כולם שווים. יש בחברה כאלה שמשקיעים יותר, מבינים יותר, מרגישים יותר, מהם צריכה להיות הקבוצה שמובילה את החברה ולא שכולם כולם וכולם שווים. אבל יש דבר כזה או לא, יש איזה מנגנון חברתי?
תלמיד: כן.
נניח יש שם עשרים חברים שהם מנהלים את החברה.
תלמיד: אין מנגנון בעשירייה עצמה, שם כולם שווים.
מה זה מנגנון בעשירייה?
תלמיד: כולם שווים בעשירייה.
בתוך העשירייה?
תלמיד: אני דווקא לא שאלתי בתוך העשירייה.
באופן כללי אני אמרתי לך, בתוך העשירייה אנחנו צריכים להיות בטוחים שהעשירייה מחליטה לא ברוב קולות אלא בחיבור בין החברים שהם נמצאים בצורה קבועה, תמידית, בכל פעולות העשירייה. לא יכול להיות שבא עכשיו איזה צ'ופצ'יק ומתוך זה שהוא מגיע פעם בשבועיים הוא מתחיל להגיד שנראה לו משהו כך או נראה לו אחרת, אין לו יכולת להגיד משהו. אלא אנחנו שוקלים את האנשים לפי ההשקעה שלהם בפעולות הקבוצה, זה קודם כל עד כמה שהוא מגיע לשיעור.
זה לא חשוב מאיפה זה נשאל. אם אדם משתתף, הוא משתתף, אם לא אז יש לי איתו חשבון אחר. אני לא יודע בכלל אם הוא חבר, או לא. אנחנו נמצאים בתהליך, ופתאום הוא בורח מהתהליך. נניח שיש לנו מהיום תהליך לעשרים שנה קדימה והוא פתאום יורד לכמה חודשים, בורח הביתה לאימא שלו, עושה איזה פעולות חיצוניות מה שבא לו ואחר כך הוא מגיע לאיזו אסיפה שלנו ומתחיל להגיד כאילו שהוא הקדוש, המבין והכל. אפילו שאתה מבין אין לך זכות להגיד, כי אתה לא משתתף בעבודה יומיומית קבועה שלנו. זה הכול. לכן שב ואל תקפוץ. זה חייב להיות מאוד ברור. כי אנחנו רואים דווקא מכאלו אנשים שהם מתחילים פתאום להיות מבינים מה צריך לעשות. קודם כל שיבין מה צריך לעשות בזה שתגיע יום יום לכל הפעולות. אני רק לפי זה שוקל את האנשים. רק לפי זה.
אחרי זה, שהם מגיעים כל הזמן אז אני מסתכל עד כמה שהוא שקול רגש והשכל, מבין ולא סתם בצורה פסיבית יושב בשיעור. יש כאלה אנשים שאין להם תפיסה. יש כאלה אנשים ש10, 15 שנה יושבים ואין להם רגש והם מסתכלים עלי כמו כלב שמסתכל על בעל הבית, אבל הוא רוצה ומשקיע. ואני לא הולך אחרי החלטה שלו אבל אני מקבל אותו כחבר לכל דבר. רק ההחלטות זה משהו אחר. ההחלטות הן צריכות להיות לפי האנשים שכל הזמן נמצאים בתהליך עם הקבוצה, שהם מבינים, מרגישים, נמצאים בקבלת החלטות יומיומית קטנות, שזה מקנה להם גם ותק, נכון לפתור את הבעיות.
שאלה: יש בארגון שלנו הרבה מתנדבים ואנחנו חלק מההתקדמות שלנו זו הפצה לחיבור העם, יש לנו מטרה. ויש מתנדבים שהם מתנגדים לאותם המתנדבים מנהלים. יש שמבצעים פעולות, יש מתנדבים שמנהלים. מתנגדים, למה? כי הם אומרים שאני שמעתי את רב שאומר בצורה אחרת ואני לא מסכים ואז לא עושה. מה אתה ממליץ?
זאת אומרת זה לא מתנדב לבצע משהו, הוא מתנדב לנהל משהו.
תלמיד: לא, הוא מתנגד למתנדב מנהל. מתנגד. לא רוצה לבצע, לא סתם שהוא לא רוצה לבצע, אלא אומר שאתם לא שומעים נכון מה שרב אומר, אני שמעתי את זה בצורה אחרת.
אבל לכל הפעולות שלנו יש מנהלים?
תלמיד: כן.
מישהו בודק את המנהלים האלה שמוציאים את הפקודות? זה לא שכל מנהל יכול לעשות מה שבא לו. אם זה מנהל המפעל, אז כל אחד שבא בהתנדבות חייב לבצע מה שאומרים לו, כי הוא בא כפועל, כמבצע.
שאלה: יש הרבה שאלות על מנגנון ההחלטה בתוך העשירייה. נניח שכולם שם שווים, כולם באים לשיעור והכול בסדר, איך אפשר לקבל החלטה? עדיין יש חילוקי דעות אבל צריכים לקבל החלטה בתוך העשירייה. השאלה היא אם יש בחכמת הקבלה תשובה איך לקבל החלטה נכונה, כי מצד אחד זה יפה שכולם רוצים לקבל את הדעה של כל אחד אבל מעל זה איך לקבל החלטה נכונה?
אני לא יכול להגיד.
שאלה: בסנהדרין היו שבעים איש שקיבלו החלטה. איך הם קיבלו החלטה? הרי לכל אחד יש דעה משלו.
לכל אחד הייתה דעה משלו ואז קיבלו החלטה בכל זאת לפי זה שהיו דנים כל הזמן והיו נמצאים בספקות ובחילוקי הדעות. דברים כאלו אתם לא תוכלו לפתור, זה יהיה לכם כל הזמן, כי אין על זה [תשובה].
תלמיד: ברור שזה יהיה כל הזמן, אבל השאלה מהם הכלים לעבוד איתם? נגיד בדמוקרטיה מצאו כלים, שלושים שבעים. בדיקטטורה יש בן אדם אחד שמחליט. מה בחכמת הקבלה? מאה אחוז צריכים להסכים? לפעמים אתה אומר לנו שעד שכולם לא מסכימים אין החלטה. אז איך אפשר שכולם יסכימו?
אתם צריכים להבין את זה בעצמכם. רק מתוך המבנה שלכם אתם תבינו מה הצורה הכי מתוקנת למצב שאנחנו נמצאים בו, ולכן כך אנחנו צריכים להחליט. בעוד כמה חודשים אתם תרגישו שהמצב השתנה כי אתם השתניתם ואז ההחלטה שלכם גם משתנה.
שאלה: אני אתן לך דוגמה על קבוצת יוון שרוצה לעבור למרכז חדש. יש שלושים איש בקבוצה והם רוצים עכשיו לעבור למרכז חדש. עשרה רוצים ועשרים לא רוצים. איך אפשר לקבל החלטה?
אני לא יודע. ולמה אתם חושבים שמישהו יכול להחליט? אתה שואל אותי בחצי השעה האחרונה שאלות שאין עליהן תשובות.
תלמיד: חשבתי שיש תשובות.
אין תשובות. אתה מחפש איזו מנטרה, איזה פתרון שאתה מקבל כמו ממכונה [אוטומטית].
תלמיד: לא, אני חושב שזה דבר מאוד מורכב.
זה לא מורכב. אין תשובות מפני שהקבוצה צריכה להגיע למצב שהיא מרגישה בעצמה איך היא צריכה להחליט ושכולם יקבלו את זה.
תלמיד: זאת אומרת רק על ידי בירורים ביניהם.
כן.
תלמיד: יש לי פירוט של דוגמאות בקבוצה שנתנו חברים, ועליהן יש מריבות ביניהם והקבוצות מתפרקות.
למה קבוצות מתפרקות? כי יותר חשוב להם להתפרק מאשר נגיד לעבור למרכז החדש או להישאר במרכז הישן. בקיצור הם לא רוצים להתקיים בצורה כמו שהם מתקיימים, והם מחפשים כל מיני סיבות, אז שיתפרקו.
אני לא מיועד לזה, אני מיועד רק להגיד שהחיבור חייב להיות למעלה מכל ההפרעות. אם לא מגיעים לזה, בשום דבר לא מחליטים נכון. ואז וודאי שהפירוד יהיה ביניהם ויתבצע והם יחשבו שכל אחד צודק, וזה הכול מפני שאף אחד לא מכניע את עצמו כלפי הקבוצה. שְלום הקבוצה ושלום העשירייה חייב להיות למעלה מהכול. אם הם חושבים שהם יכולים להתחלק ולהתרחק זה מזה, שיעשו. בכלל אין עם מי לדבר, הם לא שומעים על העקרונות.
שאלה: איך להתייחס לזה שאחרי כל חבר עומד הבורא?
כך להתייחס. שזה מגיע מהבורא, כל ההחלטות, ההאשמות, הכול, כל הדברים, גם הרעים וגם הטובים הכול מגיע מהבורא. והוא ככה מתסיס בינינו, מרחיק או מקרב אותנו, זה הכול בא מהבורא. אז מה השאלה?
תלמיד: כל חבר מעורר בי איזה שהן הרגשות ביחס אליו, איך להתייחס?
שהקשר עם החבר יותר חשוב מכל דבר אחר, כי הקשר עם החבר הוא הדרך שלי להתקשר עם הבורא.
תלמיד: אני צריך להתייחס לקשר עם החבר כמו שזה הקשר שלי עם הבורא?
מה אמרתי? תחזור על מה שאמרתי.
תלמיד: שהקשר שלי עם החבר יותר חשוב מהכול.
כשאני אומר משהו, אל תחשוב על מה ששאלת אלא על מה שאני אומר ושזה פשוט יכנס בך. תמיד אתה שואל, אני עונה לך, ואתה שואל שוב אבל שאלה הפוכה, שונה מזו ששאלת קודם. זה בגלל שאתה לא שומע את התשובה. אתה צריך לחזור על תשובה. מה שאלת?
תלמיד: איך להתייחס לזה שאחרי כל חבר עומד הבורא.
מה התשובה שקיבלת?
תלמיד: שהקשר עם החבר, זה קשר עם הבורא.
ומה זה נותן לך?
תלמיד: זה מה שאני לא כל כך קולט, איך דרך החבר אני מתקשר לבורא, בפרקטי בעבודה בעשירייה.
תתקשר לחבר כמו עם הבורא. זה הכול, כמו עם הבורא. אם עם בורא היית מתנהג כך וכך, עם החברים בעשירייה אתה גם צריך ככה להתקשר אליהם. כאילו במקומם, לא אחריהם, במקומם נמצא בורא. אין בחבר שלך כלום חוץ מהבורא שעומד מאחריו. כך תעשה לחבר, זה אותו דבר.
תלמיד: אבל בחבר אני רואה כל מיני חסרונות.
סימן שאת החסרונות האלה אתה רואה בבורא.
תלמיד: אני רוצה לתקן אותם.
אז תנסה לשנות את היחס שלך לחבר עד שתאהב אותו ואז תגלה שבאמת יש לך קשר עם הבורא ולא עם החבר. והחבר רק מציג לך את התכונות השונות הרעות שבגללן אתה רואה אותו ולא את הבורא.
תלמיד: אני צריך לשנות את עצמי?
אל תתחיל לדבר במילים שלך. מה אמרתי? כל הזמן אתה עושה את אותה טעות. אל תתחיל עכשיו להפוך את המילים שלי לפי מה שאתה חושב, תחזור על מה שאמרתי בלבד. מה אמרתי?
תלמיד: שאני צריך להתייחס לחבר כמו שאני מתייחס לבורא.
ואם אני רואה בחבר דברים רעים, מה לעשות?
תלמיד: לכסות אותם באהבה.
אתה צריך ממש לעבוד על עצמך, לא לשמוע את עצמך אלא לשמוע את מה שאומרים לך. אני אומר משהו ואתה לוקח את מה שנדמה לך שאמרתי והופך את זה לשלך, ושם כבר אין תשובה.
תלמיד: ואם אני רואה בחבר דברים רעים, מה אני עושה?
אתה צריך לתקן אותם בך עד שאתה רואה בו דברים טובים בלבד.
תלמיד: אני צריך לתקן את הדברים בי עד שאני אראה בו דברים טובים?
דברים טובים בלבד. ואז במקום החבר יתגלה לך בורא.
שאלה: הרב"ש אומר "למה לא ביקשת?" למה הוא התכוון?
רב"ש לפעמים אמר לי "למה לא ביקשת?", על מה הוא אומר לנו למה לא ביקשת? ביקשת הכוונה היא שאני לא ביקשתי תיקונים. שראיתי בי כל מיני דברים רעים והצטערתי, אבל לא היה לי כוח לבקש. יש דבר כזה, כשאנחנו מרגישים עד כמה אנחנו שונאים את עצמנו, רואים בנו כל מיני חולשות ובעיות, אבל מתוך זה עדיין לא מגיעים לבקשה.
למה? או שאני עדיין לא עד כדי כך שונא את הבעיה שבי כדי לבקש את תיקונה, או שאני נמצא בחוסר אמונה כלפיי הבורא. שהוא לא יכול לתקן, או בכלל האם הוא קיים או לא קיים, האם הוא ישמע או לא ישמע אותי, יענה או לא יענה לי. איפה כאן הפגם שאני ממש בכל מצב ומצב, ואפילו בלי שום מצב, מתעורר לבורא וכל הזמן רוצה לדבר עימו, להיות עימו במגע, בדו שיח, וכך כל הזמן כל הזמן לדבר ולדבר אליו. למה אני לא יכול לעשות את זה? זה העניין של "למה לא ביקשת?"
שאלה: האם אני יכול לבקש מהבורא לתקן את עצמי או רק לתקן את החבר שלי?
וודאי שאני יכול לבקש מהבורא תיקון שלי. אבל כאן אנחנו צריכים להבין מה צריך להיות קודם ומה אחר כך. זה נושא רחב מאוד, אני לא חושב שיש לנו עכשיו מספיק זמן לדבר עליו.
שאלה: יש מצב שהמורה אומר לתלמיד לא לעשות משהו כדי לבדוק את הנחישות שלו או את הרצון שלו? או שמה שהמורה אומר לא לעשות, אז לא. או שבכל זאת אם התלמיד חושב שיש משהו חשוב לעשות בהפצה ואולי המורה רוצה לבדוק כמה רצון יש לו, כמה הוא נחוש?
יש ויש, אני לא יכול להגיד. אנחנו חיים בזמן כזה שיכול להיות ששומעים ויכול להיות שלא שומעים. יכול להיות שהמורה או הרב לא כל כך מבינים את הדברים ששייכים לעולם הזה וצריכים לבוא אליהם ולהסביר להם מה קורה. אלה לא דברים רוחניים, אלא דברים גשמיים שמתרחשים כאן. ולכן אם נראה לתלמיד או בכלל למשתתף שיש דרכים יותר טובות נניח להפצה או לאיזה תיקון, הוא צריך לבוא ואפילו לדרוש, לא לבקש, אלא ממש לדרוש שישמעו מה שהוא רוצה להגיד.
שאלה: אני רוצה לנצל את השיעור הזה, בהמשך לדברים שנאמרו לכל קבוצות ישראל, לצוותים החברתיים של קבוצות ישראל. אנחנו כמטפלים בקבוצות ישראל רואים שאם יש בצוותים החברתיים חשיבות מטרה, התכללות וביטול 100% מהבעיות פשוט לא מתממשות, לא מקבלות נפח. ורציתי לבקש ממך לתת לצוותים החברתיים עצה מה האמצעים כדי להחזיק למעלה מעל הבעיות, בחשיבות המטרה, בביטול כלפי הצוותים, בלקבל אחד את השני?
אתה כבר ענית. חייבים להיות ממש בביטול כללי כלפי המטרה. ורק כלפיי המטרה ומתוך המטרה להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים כרגע ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב עוד צעד ועוד צעד למטרה ולא לשום צורה אחרת. ואז לפי זה להחליט איך מחליפים מקום, איך מסדרים את העשיריות, ואיך יוצאים להפצה. אני שוב חוזר ואומר, אני מצפה עכשיו מכל הקבוצות שבאמת נעשה הפצה גדולה לאיחוד עם ישראל. שיהיה לכם כל טוב והצלחה גדולה מזה, אנחנו אתכם, ובמיוחד אני אתכם יחד. נתראה בכנס מולדובה. כל טוב לכם ולהתראות.
(סוף השיעור)