שיעור צהריים 18.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 652

מאמר ר"ח, "ענין היגיעה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 652, "שמעתי", מאמר ר"ח, "ענין היגיעה".

רח. ענין היגיעה

שמעתי

"ענין היגיעות, שהאדם מתיגע, הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן צריך האדם להתרגל בענין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל המדרגות."

שאלה: מהי אותה מסירות נפש שבעל הסולם כותב עליה?

מסירות נפש זה נקרא שאדם מוכן לכל דבר רק כדי להגיע למדרגה הבאה בסולם המדרגות כדי להתקרב לבורא. בלי מסירות נפש לא קונים התקרבות לבורא, זה תנאי הכרחי.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי בפועל? מה זה אומר שהאדם מוכן למסירות נפש, בעלמא הוא מוכן אבל מה זה אומר באופן קונקרטי?

באופן קונקרטי זה כל מה שהוא מסוגל לעשות, על מה הוא כן מסוגל לוותר ולגרום לעלייה למדרגה הבאה.

תלמיד: ולמה "שרק זהו הכלי, שמכשיר לזכות לכל המדרגות"?

כי בזה הוא מבטל את האגו שלו, את הרצון לקבל שלו, בזה הוא מוכן לכל דבר רק כדי לקנות עוד מדרגת התקדמות לבורא ולמציאות יותר עליונה.

תלמיד: מסירות נפש היא ביטול?

מסירות נפש זה ביטול עצמו, ביטול האגו שלו, שמוכן ללכת בכל תנאי רק כדי להתקרב לבורא.

שאלה: מסירות נפש זה ביטול עצמי, וכאן מראים לנו עד כמה גדלות הבורא בקבוצה נותנת לנו כוחות להגיע לביטול בפני הבורא.

למעשה כן, הכול מדבר על זה. כלומר אני מוכן להקריב את הכול לחלוטין, הכול כולל הכול, כדי להתקרב לבורא.

תלמיד: אז דווקא כשמדובר על ביטול עצמי אנחנו תמיד מדברים על הבורא שאנחנו מודים לו, והיום יש רצון להודות לך על הבורא ועל הקבוצה, הודיה מאוד גדולה. תודה רבה.

טוב.

שאלה: האם ניתן לומר שמסירות נפש זאת מטרה?

מסירות נפש זה אמצעי, אבל זה אמצעי גבוה מאוד. צריך להיות ברור לאדם שאם הוא מגיע למסירות נפש, אז כבר אחרי שמקיים את זה הוא מגיע לדבקות בבורא.

שאלה: במה צריך להתמקד כדי להגיע למסירות נפש?

בזה שאין שום מצב יותר עליון מזה שהוא דבוק בבורא.

שאלה: מה זה מאמץ ספציפי, מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים להגיע למצב שמוכנים לשלם על הכול רק כדי להגיע למסירות נפש כי בצורה כזאת אנחנו מגיעים לדבקות השלמה בבורא.

תלמיד: אפשר לומר שמאמץ אמיתי זה מאמץ להתחבר עם החברים?

כן, בזה באמת מתקנים את הכול.

שאלה: המצב הזה של מסירות נפש חייב להפוך להיות המצב היחיד שבו האדם נמצא? הוא פשוט נמצא ברצון האחד הזה להתחבר עם הבורא, ושום דבר אחר לא נכנס לתוך הרצון הזה? אני מעודד את עצמי לחשוב ולהשתוקק, כי זה כאילו שאתה שופך את הלב שלך, אתה דוחף ודוחף. האם זו גישה שהיא מקובלת, לתת לרצון פשוט להיות במסירות נפש? כי זה מאוד עוצמתי.

כן, זה נכון מה שאמרת. אני צריך לבדוק את עצמי האם במה שיש לי כלפי החברים, כלפי הבורא, כלפי עלייה רוחנית, אני מסור לזה למעלה מהכול, ואז זה נקרא מסירות נפש.

שאלה: האם אני צריך ללמד את עצמי להגיע מסירות נפש, למצב חדש שמתגלה, ואיך עושים את זה?

כן, כלפי כל מצב חדש שמגיע אליי מהחברים שלי דרך הבורא אני מבטל את עצמי ומוכן לעזור להם בכול.

שאלה: ככל שמשקיעים מאמץ בהקרבה עצמית, במסירות נפש, כך יש יותר ייסורים, למה זה קורה כך?

זה רק עכשיו, בינתיים. האמת שדווקא במסירות הנפש הזאת אנחנו נרגיש אחר כך שמחה אדירה ודבקות בבורא.

שאלה: לפעמים העבודה נכנסת למין שגרה, אני מגיעה לשיעורים אבל יש חוסר הרגשה וזה הופך להיות לא נוח. האם בכלל אפשרי תמיד לעשות את העבודה במסירות נפש?

אנחנו לאט לאט מרגילים את עצמנו להיות במסירות נפש בכל המצבים, בכל המדרגות, עד שבאמת מגיעים למצב שמסירות הנפש ממלאת אותנו.

שאלה: מסירות נפש זה קל כשזו תנועה חד פעמית, דיסקרטית כזאת, אבל התהליך שעליו שאנחנו מדברים היום זה תהליך בוגר, רציני, מתמשך.

כן.

תלמיד: איך להרגיש אותו? לעשות כזאת קפיצה פעם אחת זה קל, אבל איך לחיות בזה?

כל רגע, כל שנייה אתה צריך לקפוץ, להסתער כאילו על האויבים שלך.

שאלה: האגו גדל, ויש כזו התפעלות שככל שהוא גדל כך יותר נוח, כל אחת רוצה למצוא לעצמה איזה חור נוח ולהיות שם, אנחנו לא רואים הזדמנות להתגבר מעליו וכל אחת מחפשת את המקום הנוח שלה להתחבא בו, ואני מרגישה חזק מאוד שיש תלות בין החיים האישיים לעבודה בקבוצה. איך להעביר לחברות שלא צריך נוחות אלא התגברות מעל האגו, כי זה מאוד קשה?

נעשה לך קשה כיוון שאת לא עובדת על הקשר, כיוון שאתן לא עובדות על הקשר ביניכן. אבל ברגע שאתן משיגות קשר ביניכן מיד אתן מרגישות שדווקא הקשר הזה שלכן יכול להיות רק על ידי כך שכל אחת מביאה את עצמה למסירות נפש.

שאלה: מסירות נפש היא כמו אמצעי להגיע להכנעה, וכל מה שאנחנו לומדים עכשיו, גם משחק, גם אמונת ה', גם ביטול בפני חברות, זה מרגיש שהכול מוביל אותנו לעוד ועוד הכנעה בפני הבורא, כלומר אלו הזדמנויות לבטל את האגו שלי בפני הבורא. מה זאת בדיוק ההכנעה הזאת שאני מתמסרת לבורא? איך זה בא לידי ביטוי שאני נותנת לתכונת ההשפעה לפעול בי?

תנסי לדבר עם עצמך, מה את מבטלת כדי להתחבר לבורא, על מה את מסוגלת לוותר כדי להיות מחוברת לבורא.

שאלה: כשאנחנו מדברים על מסירות נפש, על הקרבה, מה אנחנו מקריבים כדי להתקרב לבורא?

את הכול. כל מה שאת חושבת שמפריע לך לחיבור עם הבורא את זה את מקריבה.

תלמידה: אם לדוגמה יש לי דעה חזקה על משהו ואני מוותרת עליה, האם זה נחשב להקרבה?

כן.

שאלה: כשאנחנו בעשירייה משחקים במדרגה הבאה שלנו, מושכים את האור כדי שהוא ימשוך אותנו, אז יש גבול שיותר מזה אני לא יכולה להוסיף, אין לא רגש ולא דעת. האם אפשר להגיד שאז המאמצים הם לתת את כל הלב, פשוט להיכנע לחברות, לקשר, בלי ביקורת, בלי חשבונות?

כן, נכון מאוד.

שאלה: אם חבר נכנס לתפילה עמוקה על כל חבר, על כל העשירייה, האם זו מסירות נפש?

ייתכן שכן. תלוי מה הוא אומר בתפילה הזו, למה הוא משתוקק.

שאלה: האם אפשר להסתכל על הקרבה עצמית כעל נקודת משען שניתן לסמוך עליה, משהו שהאגו לא יכול להשתמש בו, ובכל חשבון לחפש את ההקרבה העצמית הזאת, ואם התשובה נכונה, אז ההחלטה היא לא?

כן.

שאלה: האם מסירות נפש ונאמנות הולכות יד ביד? ואם משיגים אותן, אז הן לא משתנות?

לא. תראו בעצמכם.

שאלה: למה אפשר לקרוא הקרבה עצמית? כי כשאני עושה משהו בשביל העשירייה מכל הלב, יוצא שיש שמחה מזה, זו הרי לא הקרבה עצמית.

תלוי מה את מקריבה כדי להשיג כזה מצב.

שאלה: האם מסירות נפש אלו כל המאמצים בשביל לבנות כלי להשפעה?

כן.

שאלה: קיימים מצבים שונים ויחסים שונים כלפי הבורא וכלפי החברים. איך נכון להסתכל על הקרבה עצמית, האם זאת הקרבה לבורא למען החברים, או הקרבה לחברים למען הבורא, או שזה יכול להשתנות?

כאשר את מקריבה את עצמך, מוסרת את עצמך למען החברים או למען הבורא, אז זה נקרא מסירות נפש.

תלמידה: אז גם ככה וגם ככה אפשר.

כן.

שאלה: אמרת לא מזמן איך להגיע לביטול הזה שאז המצב הזה ימלא אותנו. איך תהיה מורגשת בנו הנקודה הזאת, האם כדיבור עם הבורא, כרגש?

כן.

שאלה: אתה תמיד אומר לנו שרק על ידי תפילה נכונה אנחנו יכולים לזרז את הזמנים ולהגיע לדבקות שלמה עם הבורא. האם במסירות נפש אנחנו צריכים להגיע לייאוש גדול כדי שלאחר מכן מהייאוש תצא תפילה מכל אחת?

לא צריך כזה ייאוש, זה לא מוביל לכלום, זה יכול להיות דווקא בשמחה. אני מוכן לבטל את כל אותן התכונות שלא מאפשרות לי להשיג את הבורא.

שאלה: מסירות נפש היא יותר מלבטל את עצמי, אלא זה מצב של חיסרון מקסימלי, כשבאמת טוב יותר למות מאשר החיים האלה. אבל במצב כזה אי אפשר להיות לאורך זמן. איזה מצב אנחנו צריכים לשמור כדי כל הזמן להיות בחיסרון?

התקרבות בינינו, דבקות בינינו.

תלמידה: האם אפשר להשוות זאת למסירות נפש?

כן.

שאלה: מסירות נפש, האם זה מצב אישי או יכול להיות גם קבוצתי?

לא, אלו מצבים אינדיבידואליים.

שאלה: מה ההבדל בין מסירות נפש לביטול עצמי?

בעיקרון אין הבדל גדול.

תלמידה: כשאמרת שמסירות נפש היא להקריב את עצמי עבור דבקות בבורא, השתוות עם הבורא, אז יש עניין שאני מקריבה את הכול כדי להידבק בו, או מקריבה את הכול כדי שהחברות שלי יידבקו בו. האם יש פה הבדל?

זה הבדל גדול. כשאת מקריבה את עצמך לשם החברות, אז זו באמת הקרבה גדולה ופעולה גדולה.

תלמידה: האם אפשר להגיד שביטול עצמי זה כשאני רוצה להידבק בבורא, וכשאני מקריבה את עצמי זה כדי שהחברות יידבקו בו?

כן.

שאלה: מה זה המצב הזה שמסירות נפש לגמרי ממלאה אותנו, ובאיזו צורה זה נותן כוחות לקשר שלנו?

את בזה מקבלת את האנרגיה של אור החסדים וזה נותן לך כוחות.

שאלה: אם הכול נובע מהבורא, מה דרגת העצמאות שלי כדי לבצע את היגיעה בצורה אמיתית?

כשאתה מחליט שאתה רוצה להגיע לדרגה כזאת.

שאלה: אם מסירות נפש יוצרת בי חיסרון, זה אותו הכלי שהבורא יכול למלא באור? האם אני מבינה נכון?

כן.

שאלה: האם מסירות נפש יכולה להיות פיקטיבית, לא אמיתית?

לא.

תלמיד: אז כל מה שאנחנו עושים זה משחק?

לא, מסירות נפש זה לא משחק, אלא הלכה למעשה, כשאתה מקריב מעצמך משהו שיקר לך, יחסית יקר לך.

שאלה: האם אפשר לומר שמסירות נפש מגיעה הרבה פעמים דווקא מתוך מצבים שאנחנו עם הגב לקיר, ואז אנחנו כבר לגמרי מוכנים להידבק בבורא?

כן, יכול להיות.

תלמידה: האם יש רק סוג אחד של מסירות נפש?

לא, יש הרבה סוגים של מסירות נפש. מסירות נפש זה מצב.

תלמידה: האם מסירות נפש החשובה ביותר זה כשהאגו נמוך, יורד, ומוקטן?

לא. ככל שהאגו יותר גדול, מסירות נפש גדלה יותר.

שאלה: כדי להגיע למצב של מסירות נפש וביטול, האם בעצם עלינו לעשות צמצום בכל פעולה שלנו?

בצורה כללית, כן.

שאלה: נראה שבעבודה שלנו, אנחנו צריכים לוותר על הכול, ולפעמים זה מרגיש כמו מאבק, ולכן עלינו להתפלל אחד עבור השני כדי שנצליח לוותר על הכול.

נכון.

תלמידה: לאחרונה הגעתי להבנה שכשעוברים את העבודה, הבורא כל הזמן שולח עוד ועוד דברים לא מתוקנים בעולם הזה. אז אני פשוט מרגישה שאני על הזמן דבוקה לתפילה, כי זאת הדרך היחידה לצאת מהמצב הזה. פשוט להיות כל הזמן בתפילה.

כן. את צודקת.

תלמידה: תודה על הכול, לאחרונה אני מרגישה שאני יותר יהודייה מכל דבר אחר. אני פשוט מרגישה יותר יהודייה מבפנים, אז תודה.

תודה לך, על הלב הפתוח שלך.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להתרגל בעניין מסירות נפש תמיד, ושלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. מה זה אומר להתרגל בעניין מסירות נפש תמיד?

להיות בכיוון הזה. שהוא רוצה להגיע לזה.

תלמיד: כלומר שכל מחשבה, כל מצב אני צריך להיות מוכן להקריב אותו לשם קשר עם הבורא? מה זה אומר שאני מקריב נניח איזה רצון או מחשבה, שאני לא משתמש בזה, או שהמשימה שלי היא דווקא להעביר את זה לבורא?

לא, להיפך, במצב הזה אני רוצה להתקרב לבורא, אני רוצה לסובב את המצב הזה ככה כדי להיות בו בדבקות עם הבורא.

תלמיד: זה מעניין. להיות במצב הזה, ויחד עם זה בו זמנית לסובב אותו?

כן. להיות במצב הזה.

תלמיד: אז ככה יותר קל להשתמש בו, זה פשוט. חשבתי שמסירות נפש זה אומר שאתה לא משתמש, ואתה אומר שצריך להשתמש בו, ולהעביר?

כן.

תלמיד: איך?

תחשוב. עוד נדבר על זה.

שאלה: בצורה פרקטית, איפה למצוא את הכוח להיות דבוקה לחברות כשמרגישים שאנחנו לא מסכימות עם איך שהן פועלות, וזה מעורר בתוכנו תגובות נגטיביות מאוד חזקות?

אבל יש לך כאן דווקא אפשרות להתגבר על זה במקום, ולמרות זאת להתקשר.

תלמידה: כן, אבל אם אין כוח להתגבר מיד, מה עושים? בעצם אנחנו נמצאות עכשיו במצב כזה. היום אנחנו צריכות להכין סעודה עבור כל הקבוצה הצרפתית, ואנחנו רוצות להגיע מחוברות. מאיפה עכשיו נמצא את הכוח להתגבר על כל מה שהיה?

אתן צריכות לחשוב על זה מראש, ולחשוב על כל חברה וחברה, אולי לשלוח כמה מילים טובות לכל אחת.

שאלה: אפשר להגיד שאהבה אמיתית זו מסירות נפש, ואם אני לא מקריבה שום דבר עבור החברות, אז אני לא אוהבת אותן?

לא רק שאת לא אוהבת אותן, את שונאת אותן, כיוון שנתנו לך הזדמנות להתקרב אליהן באהבה, ואת דוחה את ההזדמנות הזו.

שאלה: נניח שאני בודק את הכוונות שלי, אם איזו כוונה אני מוכן לעשות את ההקרבה הזאת, ואני קובע שהכוונות שלי לגמרי אגואיסטיות. האם זו לא בעיה שחומר הדלק שלי הוא כזה?

זו לא בעיה. העיקר לא לעצור, העיקר להתקדם. לכל אחד מכם מוכן בעדו עתידו הטוב.

תלמיד: חידוד, אנחנו אומרים שאנחנו עושים את הכול לא בכוחותינו, והמשימה שלנו היא רק לבקש. האם נכון לומר שכשאני רוצה לעשות פעולה של מסירות הנפש, עד כמה שאני מבין, ויכול להבחין מה זה בעשירייה, עלי לפנות לבורא, לתכונת ההשפעה, כדי שייתן לי כוח. או במידה שבה האדם מבין בתוך הרצון האגואיסטי שלו..?

לא, אתה עושה את מה שאתה יכול, והבורא מוסיף ממנו. אחר כך תראה את זה.

שאלה: האם מסירות נפש פירושה לחבר את הכוחות האגואיסטים שלי עם הכוחות והכוונות האלטרואיסטיות של הבורא ולפעול בקו האמצעי?

זו כבר באמת פעולה אמיתית. יפה.

שאלה: איך אדם עולה למדרגה הבאה כדי שזה יהיה באהבה והשפעה ולא בשנאה?

בשביל זה צריך פשוט לאהוב. תנסו.

שאלה: האם יש מסירות נפש רק אם הפעולה שלי דורשת ממני לעשות מאמץ? והאם יכולה להיות מסירות נפש ללא מאמץ?

לא יכולה להיות. איך אתה מוסר עוד חלק מהרצונות שלך לתיקון לעל מנת להשפיע בלי מאמץ? זה בלתי אפשרי. כי לפי הטבע שלנו אנחנו רק רצון לקבל, הפוכים ממסירות נפש.

שאלה: אני שואל על המצב לפני הדרגה הראשונה. כל המושגים שלי על הבורא הם אגואיסטים, ואם אני שואף למשהו, אז בטח האגו שלי הוא שדוחף. אבל אני מכיר צד אחר שבתוכי, אני טיפש, חלש, פחדן, והעיקר מה שצריך לדחוף אותי זה לא לאן אני צריך להגיע, אלא מאיזה מקום אני רוצה להתרחק, לצאת ממנו. האם זה נכון?

כן.

שאלה: אם אני מרגישה רגש חזק של עצבות, של חוסר שמחה, וזה מרחיק אותי מעבודה רוחנית ואני לא יכול להקדיש את עצמי לקבוצה, אז מה אני צריכה להקריב במצב כזה?

את רואה מה מפריע לך להיות אוהבת, משפיעה, נותנת. תנסי לראות את התכונות האלו ולשנוא אותן.

שאלה: מהו התהליך כדי להגיע למסירות נפש, האם זה שמשיגים שאין עוד מלבדו או שאנחנו רוצים להידמות לבורא?

אנחנו רוצים להידמות לבורא. אנחנו רוצים להיות בנתינה, באהבה.

שאלה: איך לקחת את ההשתוקקות למדרגה הבאה, לגלות את עצמי במצב הבא כדי לממש את מסירות הנפש?

דווקא אצל החברות, מהאחדות שלכן.

תלמידה: מה זה אומר לאבד, להקריב את עצמי למצב הבא, בלי לדעת את המצב הבא ולאן אני הולכת? איך להרגיש אותו?

לאבד את האגו שלך, להפסיק להרגיש אותו. זה הכרחי בשבילנו כדי שנוכל לעלות למדרגה הבאה, לזה אנחנו צריכים להיות מוכנים, ועלינו לנסות להשיג את זה.

שאלה: דרך מסירות נפש החברות שלי מתרחקות, למה זה?

החברות שלך מתרחקות כי הן לא רוצות במסירות נפש, לכן הן מתרחקות. אבל אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לשנות את כל חכמת הקבלה. לכן אין ברירה, הן צריכות להגיע למצב שהן ירצו להקריב את הרצון לקבל שלהן כדי להגיע להשפעה.

שאלה: אני מבינה מה זאת מסירות נפש, אני אימא לארבעה ילדים. מסירות נפש היא מה שהחושים שלנו קולטים. באמצעות איזה פעולות אנחנו מפתחים מסירות נפש לחברות שלנו?

בדוגמה.

שאלה: האם אנחנו מקריבים את התכונות שלנו או שאנחנו מקריבים מדרגות של הרצון לקבל?

בעיקרון אנחנו לא מקריבים כלום, אנחנו מסכימים לזה שהאור העליון יבטל את האגו שלנו בהדרגה.

שאלה: בזמן השיעור עליתי באמונה למעלה מהדעת והרגשתי שהבורא הוא טוב ומיטיב. הגעתי למסקנה שהביטול היחיד שלי זה לקבל בשביל הבורא על מנת לעשות לו נחת רוח ולא בשבילי. האם אתה מוביל אותנו בשיעור הזה לכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: איך במסירות נפש לא ליפול לגאווה? מהי השמירה שלנו מזה?

בזה שאתן כל הזמן חושבות על להיות קטנות יותר מהחברות האחרות.

שאלה: מסירות נפש זאת פעולה שאנחנו צריכים ללמד את עצמנו. אבל עם הפעולה הרוחנית הזאת מתגלות כל מיני תכונות שלנו לא כל כך טובות, ואנחנו צריכות להיות מוכנות לזה שכל אחת במסירות הנפש שלה יכולה לבוא לירידה, שזה אומר שלא כל הזמן יתנו לנו שכר.

בעיקרון יכול להיות דבר כזה, אבל ככלל אנחנו משתוקקים, שואפים להשפעה, לעזרה הדדית, ולכן לא יהיו לנו כאלה נפילות.

שאלה: אם בכל מה שאני עושה אני לא מרגישה בזה הכרה, אני מרגישה שזה פשוט נכון. האם יש פה הכרה או שאין?

אין.

שאלה: האם מצב של מסירות נפש כולל בתוכו דחיית אפשרויות בעולם הגשמי עבור העולם הרוחני?

זאת משמעות אחרת, את לא צריכה להקריב שום דבר מהעולם שלך.

שאלה: מהי ההרגשה הזאת של מסירות נפש? מי שכבר מרגיש את זה מדבר בקבוצה, אבל אני לא מבינה כלום. החברות נתנו לי תשובה שזה לבטל את עצמך, לשתוק ואתה כאילו נותן מקום לקשר עם החברה שבה יכול להתגלות הבורא.

אתן נשים, לכולכן יש ילדים, משפחות, כך שאתן מבינות מה זה אומר לעשות משהו למען הילדים, למען המשפחה. זה נקרא "מסירות נפש, הקרבה עצמית".

תלמידה: האם זה קורה באותה צורה בקבוצה, בקשר בינינו?

כן. נניח שבינתיים זה כך.

שאלה: ההרגשה של מסירות נפש גם נותנת לנו הרגשה טובה בלב. האם ההרגשה הטובה הזאת מגיעה מהאגו או שזה סימן שאנחנו דווקא נדבקים לבורא?

זה סימן שאתם דבוקים בבורא.

שאלה: האם יש נשמה חשובה ממני בעיני הבורא?

לא. הכול לפי העבודה של הנשמה. אין נשמה שמלכתחילה טובה יותר או רעה יותר. כולן שוות.

תלמיד: גם השורשים?

כן.

תלמיד: האם כל העבודה תלויה בשורש, ברשימו?

כן.

תלמיד: האם יש שורש חשוב ממני, מהשורש שלי?

לכל אחד יש אותה נקודת התחלה.

שאלה: איך אפשר להבדיל הקרבה עצמית מאהבה עצמית?

את צריכה להתייחס, להסתכל על עצמך בצורה מפוכחת, להסתכל על כל החסרונות שלך ועל כל הכוחות שלך ולראות איך את יכולה עם הכוחות שלך להתגבר על החסרונות שלך.

תלמידה: האם הרצון שהרצונות שלי יהיו כרצונות הבורא, זו הכרה עצמית, מסירות הנפש?

בעיקרון, כן.

שאלה: אני רוצה בדעת להתחיל את הדרך הזו של מסירות נפש. האם אני יכולה להתחיל מפעולות פיזיות בקבוצה שיובילו אותי בסופו של דבר למסירות נפש, או שזו פעולה רוחנית, או גם וגם?

גם וגם.

תלמידה: ממה אפשר להתחיל?

מפעולות גשמיות או רוחניות, מה שיותר קרוב אלייך.

תלמידה: ואם אתחיל מפעולות גשמיות, על אלו פעולות מדובר?

תסתכלי על המסך של קבוצת ברלין, יושבים שם אנשים, שותים, אוכלים משהו, ערכו לעצמם שולחן חגיגי. כך נכון.

שאלה: האם אני יכולה להגיע למסירות נפש, להקרבה עצמית כדי לקרב את החברות לבורא, אם אני בעצמי לא נמצאת בדבקות בבורא, או שאפשר לעשות זאת רק כשאתה עצמך כבר בדבקות איתו?

לא. לא בהכרח. זה מתממש בצורה נכונה, במקביל.

שאלה: האם לא להסכים לדאוג לעצמי, לחיים שלי זו הקרבה עצמית?

כן.

תלמידה: בכל מקרה יוצא שאנחנו עושים בחירה. או שאנחנו דואגים לעצמנו ולטובתנו בעולם הזה או שאנחנו דואגים לקשר עם אחרים, למה שרוצה מאיתנו הבורא, לממש את הקשר הזה בין הנשמות. זו הרי תמיד בחירה.

אנחנו עוד נרגיש את זה.

שאלה: האם זה שאני יכולה לעלות לכל מדרגה בעיניים עצומות בעשירייה, אומר שאני קשורה עם החברות, קשורה עם הבורא בתוך העשירייה, וכמה אפשר להחשיב זאת כמסירות נפש?

אני לא יודע, צריך פשוט להיות במקומך ולהרגיש את כל זה ואז להגיד.

שאלה: האם יש הבדל בין ביטול עצמי להקרבה עצמית? אמרת לנו פעם שצריך לעשות תרגילים בהתכללות, להתכלל זו בזו. אנחנו כל הזמן מנסות למצוא את הנקודה הזאת של המערכת הרוחנית, להגדיר לעצמנו את המושגים האלו.

כן. תמשיכו. יצליח לכן.

שאלה: האם כאשר נמצאים במסירות נפש אפשר לומר שהאגו מתוקן?

כן.

שאלה: שמעתי ממך שצריך "פשוט לאהוב", אנחנו יודעים שזה לא קל, אנחנו הרי לא מלאכים, יש לנו טבע אגואיסטי. אם אני עדיין לא נכנעת ורוצה לאהוב, אני דורכת על עצמי, על כל הרצונות והתגובות האגואיסטיים שלי, שלא עוזבים אותי. אני מעלה בכוח את הנקודה הזאת של אהבה אליהם, שהם ירגישו רק אהבה ממני. האם זה נכון, ומה המכניזם שמעלה אותי מהטבע שלי, איך ללמוד להשתמש בכוח הזה?

בתפילה. הכול כוחות הבורא ואת צריכה פשוט להתפלל.

(סוף השיעור)