שיעור בוקר 25.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 733, אגרת ל"ז

1. אגרת ל"ז

   שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ה' שמיני תרפ"ז לונדון

כבוד ידי"נ. .. נ"י

כל מכתביך קבלתי לנכון. חזק ונתחזק, אל תירא ואל תחת מפניהם. וסימן יהיה בידך, שבהתקרב ההצלחה, יתגדל היראה ופחד מהם.

ובדבר שאלתך אם לנסוע לאמריקה, איני יודע כל עת לשער את רוחך בעבודת הוי', אולי ימצאו בזה השונאים מקום חלש, לרפות ידיך מעבודתו ית'.

והגם ש"שלוחי מצוה אינן ניזוקין", היינו "בעידנא דעסיק בה [בזמן שעוסק בה]", פירוש, שאינו מבטל בשבילה יותר זמן ממה שצריך בשביל המצוה, אבל אם מתרפה ומפסיד זמן, יותר ממה שצריך על קיום המצוה, אז יש מקום לאחיזת הקליפות. והבן היטב.

על כן תעשה נסיון בזה: תתחיל לעבוד בהכנות וצידה לדרך, ותראה ותמוד כחך, אם לא יטרידו אותך מחשבותיך, שלא בעת המעשה, אלא מיד אחר המעשה הנחוץ, תקח עצמך לעבודת הוי', ותוכל לדחות את המלי דעלמא הנוטפים מענינים אלו, אז תדע, כי איש חיל אתה ולך, כי שלחך הוי', ויברך הוי' את דרכך ואת מעשי ידיך.

אבל, אם לא תוכל להסיר את המחשבות העודפות, גם שלא בעת הצורך והעסק, כי יטרדו אותך גם "בעידנא דלא עסיק בה [בזמן שאינו עוסק בה]", אז לא בך בחר הוי' לדבר הגדול הזה, ועדיין אתה צריך להזדכך ולהזדרז בכל מילי דמיטב [בכל דבר שמיטיב], כראוי להיות לשלוחי דרחמנא [לשלוחי הבורא].

יהודה ליב"

שאלה: בעל הסולם נותן עצה שנשמעת פרקטית, "תתחיל לעבוד בהכנות וצידה לדרך, ותראה ותמוד כחך, אם לא יטרידו אותך מחשבותיך,". אצלנו מצווה זה כל דבר שקשור בחיבור עם החברים. אז נניח עכשיו אני בשיעור, ואני רואה שעכשיו לא מטרידות אותי מחשבות, האם זה אומר שהגעתי לדרגה שבה אני יכול למלא את המצווה הזאת?

עוד פעם.

תלמיד: אם הבנתי נכון, הוא אומר שאם אתה ממלא את המצווה בלי לבזבז זמן מיותר, ואתה מרוכז בה ולא מטרידות אותך מחשבות מעבר, אז אצלנו, כשמדובר על מצווה, זה כל דבר שקשור בחיבור עם העשירייה.

כן.

תלמיד: אז נניח, אנחנו יושבים בשיעור, העשירייה. ואם אני רואה שאני מצליח להיות עם העשירייה בשיעור, להקשיב יחד איתם, לעקוב אחרי מה שרב מכוון אותנו, זה נקרא שאני "ממלא את העצה", ולא נותן לקליפות לאחוז כמו שהוא כותב?

תבדוק.

תלמיד: סליחה. אולי אני לא שואל ברור, אבל מה זה אומר ש "בזמן שעוסק בה ... שלוחי מצוה אינן ניזוקין""? והאם יש פה איזה כלי מדידה?

יש חוק כזה, שבזמן שהאדם עוסק במצווה, כשהוא נמצא בהכוונת הבורא למטרה, חייב להגיע אליה, ומוסר את עצמו לזה, ופועל, הוא לא יכול לפעול בעוד דבר, הוא נמצא בעשיית המצווה, בעשיית הציווי. ואז במקרים כאלה לא ניזוקים.

תלמיד: "אבל, אם לא תוכל להסיר את המחשבות העודפות, גם שלא בעת הצורך והעסק, כי יטרדו אותך גם "בעידנא דלא עסיק בה [בזמן שאינו עוסק בה]". זאת אומרת, נניח אני יושב בשיעור, ואני רואה שכן מטרידות אותי מחשבות, ואני נזרק לכל מיני מקומות אחרים, מה עושים אז? פשוט להמשיך להתאמץ, זו העצה?

צריך לעשות כל מיני פעולות כדי להסיר את המחשבות האלה. מה השאלה?

תלמיד: מה העצה עבורנו?

עבורנו. זה איך אנחנו יכולים להתנתק מכל מיני מחשבות, או תוכניות שלנו, ולפנות רק לחיבור בינינו, כי זה מה שצריך להדאיג אותנו. זה מה שהבורא מצפה מאתנו, שאנחנו נהיה ככלי אחד, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: יש לנו מחשבות, חלקן מקרבות אותנו לחברים, וחלקן מרחיקות. בהכרח על חלקן יש הרבה חשבונות, אבל יש מצב של תיקון מידי, שיש מחשבה שאני מרגיש שהיא מרחיקה, וישר אני קובע ש"כל הפוסל במומו פוסל". או כפי שכתוב באגרת מ"ו הקודמת שקראנו, "ואפילו בחברו אי אפשר לראות מה שאינו ברשותו עצמו".

אבל יש גם מחשבות טורדות, שחוזרות על עצמן. הן יכולות להיות "שליליות" או "חיוביות", אבל שתיהן תוקעות. אחת, אני כל הזמן ממשיך להשתמש בתוקפנות הזו לרעת החבר, החברים, והשנייה אני נח על זרי דפנה, מבסוט מעצמי, כמה יפה חשבתי על החברים. בשתיהן מאבדים זמן יקר, כפי שכתוב. מכיוון שאנחנו עוסקים בתיקונים, אפילו בזמן ההכנה. אז איזה תיקונים יש לנו על מחשבה שחוזרת על עצמה?

אני לא יודע על איזה מחשבה בדיוק אתה מדבר, אבל אנחנו צריכים להבין שמה שהבורא דורש מאתנו, זה שאנחנו נתחבר בהדרגה על פני כל אותם תנאים שהוא מגלה לנו.

תלמיד: אז נניח שהוא גילה לנו עכשיו, ולכל אחד שנמצא במצבי, התפרצות של גאווה, ולא כל כך יודע איך לעסוק בזה. מבחינתו וודאי שזו גאווה, הוא מזהה אותה בפנים. אז מה עליו לעשות כשזה יושב לו על הראש, ומסיט אותו?

הוא צריך לראות את עצמו מקושר לחבריו בצורה שמבטל כל מיני הגבלות שיש ביניהם ועושה מעצמו כל מה שאפשר כדי להגיע ממש לאהבה ללא הגבלות. זה מה שהוא רוצה. זה בעצם תפקידו של כל אחד ואחד בעשירייה.

תלמיד: וכשהוא רואה את שיפלותו, מה הוא קובע?

הוא קובע שהוא רוצה להיות קיים בהם אפילו בצורה הקטנה ביותר, אבל להתחבר איתם.

תלמיד: ויש לפעמים רשות להודיע לעשירייה שהוא נמצא במחשבות לא טובות?

לא. אני לא חושב שזה הכרחי.

תלמיד: טוב לו לשבת עם נייר ועט ולכתוב כשהוא מוצא את עצמו בפלונטר הזה?

כן.

תלמיד: חשוב שיתקין תפילה לפי סדר הפעולות?

ודאי. לעשות מה שאפשר וצריך במקום.

שאלה: בסוף האגרת בעל הסולם נותן עצה, ואומר "אם לא תוכל להסיר את המחשבות העודפות, גם שלא בעת הצורך והעסק, כי יטרדו אותך גם "בעידנא דלא עסיק בה [בזמן שאינו עוסק בה]", אז לא בך בחר הוי' לדבר הגדול הזה, ועדיין אתה צריך להזדכך ולהזדרז בכל מילי דמיטב [בכל דבר שמיטיב], כראוי להיות לשלוחי דרחמנא [לשלוחי הבורא]." מה זה אומר "להזדכך ולהזדרז בכל דבר שמיטיב"?

שאתה צריך לראות בכל זאת, במה עוד אתה יכול לגרום להתקרבות, ולהתחברות של החברים.

תלמיד: זאת אומרת, לעזוב את מה שניסית, מה שהוא קורא פה "המצווה", כלומר דרך התקרבות אחת, ולעשות דברים אחרים שכן תהיה מסוגל לעשות אותם?

נגיד. כן.

תלמיד: ואצלנו זה להיטיב לחברים, להיטיב לעשירייה?

השאלה אם משתדלים להגיע לזה. זה החשוב.

שאלה: יש כאן בדיקה מעניינת שכבר דברנו עליה לגבי שאלות שיש לאדם במהלך החיים. הוא רוצה לנסוע לאמריקה, ובעל הסולם מציע לו לעשות מדידה, אם אתה יכול להיפטר מהמחשבות, אז לא צריך לנסוע. האם ניתן לעשות כאלה בדיקות?

תנסה.

תלמיד: האם הבנתי נכון, שאם היוזמה הזו מפריעה לך לעסוק בעבודה הרוחנית, אז אל תעסוק בה. זה נכון?

בעיקרון, כן.

שאלה: לגבי מה שבעל הסולם כתב בסוף האגרת. אם אדם מצליח להדוף, להסיר מעצמו מחשבות על ענייני העולם הזה ולהתמקד בעבודת ה', זה סימן להצלחה?

זה סימן שהוא מתקדם.

תלמיד: אולי דווקא הפוך, ככל שיש לו מחשבות וטרדות, זה הסימן?

זה יבוא אחר כך.

תלמיד: אם בזמן שיעור, מפגש עשירייה, כל פעולה קבוצתית שיש לנו, אני מוטרד במחשבות אחרות - זה אומר שמלכתחילה אני לא עוסק במצווה?

כן. לא הכנת את עצמך.

תלמיד: מה דרוש ממני להיות באמת נקי בזמן הפעולה הקבוצתית?

דרוש לנקות את המוח והלב ממה שהיה לך קודם.

תלמיד: ואם בזמן השיעור עכשיו, המחשבות שלי לא נקיות, מה לעשות?

לנקות אותם.

תלמיד: איך?

על ידי חיבור עם החברים ועל ידי זה שאתה מקבץ את כל המחשבות הנכונות, הטובות ומחזיק אותם ושומר עליהם וכל היתר אתה משתדל, כמו שאתה מטאטא את הרצפה. זאת אומרת שאתה אוסף את כל הדברים האלה כזבל ורוצה לזרוק.

תלמיד: מתי מחשבות זרות או טרדות הן תשתית לעבודה ומתי הן בעצם הפרעה שצריך לנקות אותה?

גם זה וגם זה אין להם מקום בפעולות הנכונות.

שאלה: מה זה להיות זך?

בשני מקרים, או שהרצון לקבל מאוד קטן אז האדם זך כמו ילדים קטנים. או שהיה רצון לקבל די גדול של האדם, אבל הוא זך מפני שהאדם עבד עליו והביא עליו את המאור המחזיר למוטב ובזה הוא מסדר אותו כך שיהיה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם אדם מבחין בזה שהוא מזכך את הגוף?

כן, ודאי. על ידי זה שעושה פעולות שמבין, מרגיש, מחשב בהן.

תלמיד: אני מרגיש הפוך. כל פעם אנחנו עובדים על ביטול, על וויתור, על להתחבר עוד. אותם המצבים של ביטול שאני כביכול כן מצליח לעשות משהו למען החברים או ההפך להתבטל, לותר, יושב לי באחרית הראש כמו מצבור. אם יש עוד פעם איזה מצב של התנגשות אני מוציא את הכול, גם את המצבים שעברו וגם את זה יותר ויותר. מה ההבדל בין ביטול, תיקון או זיכוך?

אלה דרגות, רמות שאדם כך מתייחס להפרעות.

תלמיד: אז בכל זאת אתה נמצא בתהליך.

כן.

שאלה: מה זה להיות שליח אמיתי של הבורא?

זה לדעת את הבורא, את הכוח העליון במידה מסוימת, להרגיש את זה ולהעביר את הדברים האלה לקהל שמוכן לזה.

שאלה: הוא אומר, מי שעושה את השליחות בצורה אמיתית ונכונה - לא ניזוק. לא באות לו מחשבות זרות והוא כולו מכוון למטרה להיות באמת כצינור מעבר. כשאני בא לפה ורוצה לעסוק רק בחיבור עם החברים, אהבת חברים, איך אני עושה את השליחות הזאת עבור הבורא בצורה הכי נכונה?

אתה משתדל להשיג בתנאי היומיום מה שמסדרים לך מלמעלה, מגע עם הבורא, חיבור עם הבורא וכשאתה מגיע למגע הזה אז תברר מה יש לך להגיד לו.

תלמיד: כשאני מגיע למגע עם הבורא זה אומר שאני צריך לברר בדיוק באותו זמן כמה אני יותר קרוב לחברים וכמה אני צריך לתת יותר?

שם אתה תדע את השאלות שאתה צריך לברר.

שאלה: איך מסלקים מחשבות זרות?

על ידי חיבור עם החברים. האדם בעצמו יהיה כל הזמן בבלבול.

שאלה: איך ההתכללות עוזרת להתבטל במהירות ולשלוט במחשבות?

בהתכללות עם הכוחות, הרצונות הזרים, אבל האדם מקבל תוספת כוח, תוספת הבחנות ואז הוא יכול מהם לבחור במה הוא מתקשר ולאיזו מטרה. זו העבודה עם הסביבה.

שאלה: בתחילת האגרת כתוב "חזק ונתחזק, אל תירא ואל תחת מפניהם. וסימן יהיה בידיך, שבהתקרב ההצלחה, יתגדל היראה והפחד מהם". מה זה אומר שיתקרב ההצלחה יתגדל היראה והפחד מהם?

אם אדם מתקרב נכון לקראת המטרה אז היראה והפחד שלו גדלים. הוא רוצה יותר ויותר לבדוק את עצמו ולהחזיק את עצמו בכיוון הנכון ובקשר עם החברים וכן הלאה.

שאלה: איך נוכל להגן על החברים שלנו מפני התחושה הזאת של הפחד והייאוש שמתעוררים מההצלחה המתקרבת?

פחד וייאוש מופיעים באדם לפעמים מפעם לפעם כדי שהאדם יבדוק האם יש לו מה להוסיף בעניינים האלה, לפי הפחד והייאוש וכך להתחזק, להתחבר לחברים לקבל מהם יתר כוח.

שאלה: קראנו "והגם "ששלוחי מצווה אינן ניזוקים", היינו בזמן שעוסק בה, פירוש, שאינו מבטל בשבילה יותר זמן ממה שצריך בשביל המצווה, אבל אם מתרפה ומפסיד זמן, יותר ממה שצריך על קיום המצווה, אז יש מקום לאחיזת הקליפות." למה הכוונה, ומה הדרך הנכונה כדי שלא תהיה אחיזה לקליפות?

זה שכל עבודת האדם תהיה מותאמת לאותן ההפרעות שהוא מרגיש שנמצאות לפניו.

שאלה: מה זה אומר להפסיד זמן יותר ממה שצריך על קיום המצווה?

אם המצווה היא משהו מאוד קצר, זה שאדם רוצה על ידי הכוחות שלו לקשור את ההפרעות עם המקור העליון, ובזה הוא גומר עם הבעיה הזאת. הבורא הוא המסדר והמתקן את המצבים, ולכן אנחנו רק צריכים למיין את ההפרעות ולקשור אותן לכוח עליון.

שאלה: כשמחשבות שליליות של חברה מזהמות ומציקות לעשירייה, באיזו מידה זה פועל עבור העשירייה, איך להתמודד עם זה? עד כמה העשירייה צריכה להתעסק באותן מחשבות שליליות של החברה?

היא לא צריכה לעסוק בהן בכלל, היא צריכה לפעול כך שכל המחשבות הרעות הן יסתלקו מהעשירייה, שלא יהיה להן מקום.

תלמידה: אם אנחנו מייעצות לחברה והיא עדיין מתעלמת מהעצה של העשירייה, עד כמה צריך להמשיך לעבוד בזה?

כמה אני לא יכול לומר, זה תלוי בנושא שאתם דנים בו, זה תלוי בכמה בכלל אתן הולכות קדימה ולא נותנות לעצמכן רגע מנוחה בדרך. הכול תלוי בכן בסך הכול.

(סוף השיעור)