שיעור בוקר 19.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020,

שיעור 4: רק דרך העשירייה לבורא

קריין: כנס קבלה העולמי 2020, שיעור 4, רק דרך העשירייה לבורא.

שוב אנחנו נמצאים באותו הנושא, עשירייה. תבנית, נשמה. הדבר היחידי שקיים, הדבר היחידי שהבורא ברא, ואנחנו צריכים לגלות. הבורא ברא את הרצון, הרצון הזה כמו שאנחנו יודעים, לומדים מד' בחינות דאור ישר, הוא השתלשל מבחינת שורש א' ב' ג 'ד', ובחינה ד' מתחילה להתפתח, ומהתפתחות בחינה ד' יש לנו כבר את כל המציאות של העולמות, כולל העולם הזה הנמוך מכולם. נשמות שקיימות בתוך העולמות, וכל זה מהרצון לקבל. ומטרת הבורא להביא את הרצון לקבל לדבקות אליו, לאותה דרגה שהוא קיים, נצחי, שלם, ולהגיע לאותה דרגה אפשר רק בתנאי שהרצון לקבל, שהוא ההפך מהבורא, אחרת הוא לא היה מתקיים בפני עצמו, הוא חייב להיות כך מלכתחילה קיים כרצון לקבל, רצון ליהנות, רצון להרגיש רק את עצמו, רק לטובת עצמו, ועכשיו מתחיל לפעול עליו הכוח העליון, כוח הבורא.

אחרי שהרצון לקבל מרגיש את עצמו האני, הקיים ורוצה, אז אפשר להתחיל להשפיע עליו. וההשפעה הזאת על הרצון לקבל היא נקראת "אור". האור העליון שהוא מחדיר לתוך הרצון לקבל, חוץ מהרצון לקבל מה שיש ברצון לקבל, הוא מתחיל להשפיע עליו בתכונה הפוכה, ברצון להשפיע. שיש משהו חוץ מרצון לקבל, ההפוך ממנו, שונה, זר ממנו, ואז הרצון לקבל מתחיל להרגיש שמצד אחד, הוא קיים בפני עצמו. זה הרצון לקבל שלו, ומצד שני יש משהו שמשפיע עליו. הכרת המשפיע זה כבר התפתחות הרצון לקבל לכיוון הפוך מעצמו, כי אם הוא רק רצון לקבל, אז הוא מרגיש מה שהוא מקבל, ואם הוא הולך להתפתח, אז ההתפתחות שלו בזה שהוא מתחיל להכיר את המשפיע. שיש משפיע, ונותן לו, ודואג לו ושהטבע המשפיע הפוך מהטבע של הרצון לקבל. אז יש כאן שתי צורות הטבע, טבע המקבל וטבע המשפיע.

סך הכול, מכל המאה עשרים ושניים נכללת כל הבריאה, מטרת הבריאה. שאותו רצון לקבל, שהוא רצון לקבל כדי שיהיה קיים בפני עצמו, אפילו כביכול מנותק מהמשפיע שמוליד אותו, שאותו רצון לקבל הוא ירצה לרכוש את טבע המשפיע. שהם יהיו דומים. שיבינו זה את זה. שיתקרבו זה לזה. זו מטרת הבורא, הכוח העליון, הכוח המשפיע ברצון לקבל בנברא, ואנחנו נמצאים בדרגה העליונה של המשפיע ובדרגה העליונה של המקבל, שאנחנו צריכים בהכרה, בהבנה לרצות לקבל את טבע המשפיע, טבע הבורא עלינו.

אחרי הרבה מאוד תהליכים של ההתפתחות של הרצון לקבל, מלמעלה למטה, דרך כל העולמות, ובעולם הזה בדרגה הנמוכה ביותר, בשבירות, והכנות, אנחנו בסך הכול מגיעים למצב שיש לנו הבנה, הכרה, התעוררות להיות כמשפיע. דבר לא טבעי, אבל מאוד מיוחד. זו נקודה קריטית, נקודת ההתהפכות. שמתוך זה שאנחנו התפתחנו, אז עכשיו מתעורר בנו פעם ראשונה רצון מנוגד לטבע שלנו, לטבע המקבל, רצון להידמות למשפיע, לרצות כמו המשפיע. אנחנו עוד לא מכירים את הנקודה הזאת שהיא מתעוררת בנו. היא נקראת "נקודה שבלב", נקראת "חלק א-לוה ממעל". יסוד של הנשמה שלנו, ממנה הנשמה מתפתחת. נשמה זה אותו רצון לקבל שירצה ויעשה מעצמו הדומה למשפיע ובאותה הנקודה אנחנו נמצאים, היא התעוררה בנו והיא תתעורר גם כן בכל באי העולם, "לא יידח ממנה נידח והכול יחזור לשורשו.", אבל אנחנו הראשונים. היו לפנינו הרבה אנשים בכל הדורות, בכל שלבי ההתפתחות האנושית בעולם הזה, דרגה הנמוכה ביותר בהתפתחות מלמעלה למטה, אבל אנחנו הראשונים שאנחנו מקיימים את ההתפתחות הזאת בהבנה, בהכרה, בלימוד על ידי תרגילים, עושים כל מיני פעולות, שהפעולות האלה הן צריכות להביא אותנו להזדהות עם הבורא, עם כוח המשפיע. אמנם שאנחנו כולנו רצון לקבל, הפוכים ממנו, אפשר על פני הטבע שלנו, הרצון לקבל, להלביש את צורת המשפיע. אנחנו מתלבשים בכאלו פעולות שאנחנו דומים למשפיע, אמנם שבפנים אנחנו רצון לקבל.

לפעולות האלה, אנחנו קוראים בחכמת הקבלה "צמצום", "מסך", "אור חוזר" וכך אנחנו מהחומר שלנו שהוא רצון לקבל, אנחנו הופכים אותו לכך שהוא מציג את עצמו כרצון להשפיע, דבר שקשה לנו להבין, לראות, להאמין בזה שזה בכלל אפשרי. אבל זה מה שקורה. בזה אנחנו יכולים להשתוקק ולהגיע על ידי תרגילים.

כדי לעשות את התרגילים האלה אנחנו צריכים להבין כמה תנאים. לקבל צורה הפוכה על פני הרצון לקבל, את צורת הרצון להשפיע, אנחנו יכולים בתנאי שהרצון להשפיע הזה הוא ישפיע עלינו, הוא יבוא ויטפל בנו. כי אנחנו לא מבינים מה זה רצון להשפיע, יש לנו רק רצון בעלמא. "רוצה אני", כמו תינוק. צועק, בוכה. הוא לא יודע מה הוא רוצה, הוא בעצמו לא יודע, אלא רע לו, אז הוא צועק ורק העליון, האימא שלו שמולידה אותו, שמרגישה אותו, מבינה אותו, מה הוא רוצה, מה צריך לתת לו כדי להרגיע אותו, למלא אותו במה שרוצה. כך אנחנו. אנחנו צריכים לאתר את עצמנו, איפה אנחנו נמצאים, מה בדיוק אנחנו רוצים. אנחנו לא יודעים, אבל לעשות כאלה תנאים שהכוח העליון ישפיע עלינו וייתן לנו מה שצריך.

לכן יש כאן בהכנה שלנו לטיפול בכוח העליון כמה תנאים. לא הרבה, אבל הם מאוד חשובים. התנאי הראשון הוא הכנעה כלפי הכוח העליון. שמה שהעליון עושה זה הוא עושה, ואני מקבל את זה ללא שום אפשרות לשנות בזה משהו, אלא כל הפעולות שלי הן צריכות להיות רק בהתאם, בעד הכוח העליון, כדי שאני אלך לקראתו ואסדר את כל התנאים כדי שיוכל להשפיע ולבצע פעולות עלי.

מי זה עלי? כאן אנחנו כבר מגיעים לעניין הקבוצה, ש"עלי" זה נקרא, שאני מוכן להיות אותו מרכיב בבריאה שמוכן לקבל על עצמו צורת הבורא, כוח השפעה שיעבוד עלי, שישלוט בי. איך אנחנו עושים את זה? איך אני מראה לאור העליון שאני מוכן שהוא ישלוט בי, שאני מוכן להיות בהשתוות עימו, וכן הלאה? אז ניתן לי לשם זה חברה, קבוצה, עשירייה. כמו שמסבירים לנו מקובלים, אם אני רוצה להידמות למשפיע, אני צריך להראות לו למשפיע, לבורא, לכוח עליון שאני רוצה להשפיע, שאני מוכן להיות משפיע. אמנם אני לא מסוגל, אבל אני איכשהו מוכן. ואני צריך להראות את זה, להדגים את זה בפועל במה שניתן לי. מה שניתן לי מפני שאני אגואיסט, ניתן לי לעשות את זה בקבוצה.

אם אני נמצא עם עוד כמה אנשים יחד ומשפיע אליהם, מוכן להתחבר איתם והם מוכנים להתחבר איתי, ואנחנו מבינים בשביל מה, ולמה, ועד כמה שאנחנו אגואיסטים ואנחנו מוכנים להתעלות מעל האגו שלנו ואיכשהו להתקרב זה לזה, במידה שאנחנו כך נבצע את ההדגמה שלנו, וודאי שהיא יכולה להיות לא נכונה ואגואיסטית לפחות בחלקה הגדול, אבל בכל זאת אנחנו כך מדגימים את עצמנו, והכוח העליון, המשפיע בהתאם לזה יכול להשפיע עלינו.

זאת אומרת, הוא לא מתחשב עם זה שאנחנו באמת עושים את זה כמשחק, כי את הטבע שלנו "המקבל" הוא זה שברא את זה כך, אלא הוא מתחשב עם הרצון שלנו כביכול, עם הנטייה שלנו למה אנחנו רוצים להגיע. אמנם שגם זה שקר, אבל בכל זאת ממצבנו שברא אותנו כרצון לקבל, כל הפעולות האלו הם בכל זאת מראים עד כמה שאנחנו כן נמשכים אליו להיות דומים לו, ובהתאם לזה יכול לתקן אותנו ולקרב אותנו זה לזה.

כדי שאנחנו ניתן לכוח העליון יכולת להשפיע עלינו כוח השפעה, לתת לנו, להביא לנו את כוח ההשפעה כדי לשנות את הטבע שלנו, שעל פני רצון לקבל ייתן לנו את היכולת להשפיע. כדי שאנחנו נעשה זאת, אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהדגים, לתת לו צורה כזאת שאנחנו כן רוצים, שאנחנו מתקרבים זה לזה, שאנחנו משתדלים לבנות בינינו יחסים של המשפיע, של השפעה, ואז בהתאם עד כמה שאנחנו משתדלים להיות כביכול משפיעים זה לזה, לדאוג לקשר בינינו להיות כנמצאים כביכול ברצון אחד, בכוונה אחת "כאיש אחד בלב אחד"¹, אז לפי זה אנחנו מוכנים לקבל ממנו את כוח ההשפעה.

כוח ההשפעה הזה שאז מגיע אלינו ומתלבש ביכולת שלנו להתקשר בינינו, בנכונות שלנו להיות קשורים בינינו כאחד, הכוח הזה נקרא "נשמה". ואז אנחנו מקבלים חלק א-לוקה ממעל, כוח הנשמה שהוא מתלבש בנו ומחייה אותנו כבר בצורה חדשה, שאני חי, ואני נהנה מהשפעה ולא מקבלה. אני נהנה מזה שאני נמצא מחוצה לרצון לקבל שלי, כביכול חוץ גופי, ובזה אני יוצא מגדרי, אני נמצא באחרים.

מקובלים מסבירים לנו איך בנויה הנשמה, הנשמה בנויה מעשרה חלקים נפרדים, שונים, שלפי הטבע שלהם הם אף פעם לא דומים זה לזה. ומה שכן הם יכולים לעשות, זה להשתדל להתחבר ביניהם על ידי כוח עליון, שכוח עליון הוא המחבר בינינו, וכך אנחנו נהיה "פרצוף", "מבנה", "נשמה". לזה אנחנו צריכים להגיע.

לפי עוצמת הקשר בינינו אנחנו נגלה כוח ההשפעה, הבורא שנמצא בינינו ובהתקשרות בינינו הוא קיים. זה נקרא ש"אתם עשיתם אותי". אתם גיליתם אותי. אתם בעצם הכלי שבו אני מתגלה, כך אומר הבורא. לזה אנחנו צריכים להגיע. לכן מצדנו ל"תכלס" מה שנקרא לפעולה, מה שאנחנו צריכים לעשות בפועל זה לבנות עשירייה, קבוצה. היא יכולה להיות עם שניים, שלושה, חמישה, אבל עשרה זה לא פחות ולא יותר, כאילו המצב האופטימאלי. אם אנחנו בונים כזאת קבוצה, אז בתוך הקבוצה הזאת אנחנו יכולים לקיים את התנאים של כוח ההשפעה בינינו.

אז אנחנו צריכים ללמוד כמה שאפשר, מה זה נקרא "כוח השפעה" כשאנחנו כבר נמצאים בעשירייה, איך אנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה? מה לעשות זה לזה? איך להיות קשורים בין כולם? באיזה כיוון? באיזו מחשבה? באיזה מעשים, רצונות להפעיל? מה לעשות שמסתם עשרה אנשים יהיה בינינו גוף אחד, היינו רצון אחד? כביכול רצון אחד, כי רצונות שלנו הם תמיד שונים. אלא על ידי הכוונה הם מתחברים יחד לקשר כזה, לרשת כזאת שהיא כאחד שנקרא כבר "פרצוף" או "נשמה". אז כל העבודה שלנו היא בסך הכול לראות על סוגי הקשר בינינו, ולתאר אותם, להשתדל להביא אותם לצורה שנקראת "בורא".

אנחנו עושים את זה מתוך ההבנה שלנו, הכרה שלנו לפי מה שלומדים. אבל באמת אנחנו מצפים לכוח עליון שהוא יבנה אותנו, יסדר אותנו. אנחנו לא מבינים איך, ואיך אנחנו יכולים לדעת מה זו צורת הבורא? אלא מה שאנחנו כן עושים, ומה שמקובלים ממליצים לנו זה לעשות עשירייה, וכל התנאים שרב"ש כתב לנו על צורות התנהגות בעשירייה, עד שאנחנו בונים את עצמנו כך שיחסים בינינו הם מתאימים לגילוי הבורא, שהרצונות שלנו, רשת הקשר בינינו בעשירייה, היא תהיה מותאמת לתכונת ההשפעה של הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו. לכן כל החכמה היא נקראת "חכמת הקבלה", איך אנחנו מקבלים את התגלות הבורא בקשר בינינו.

השיעור שלנו הוא שיעור ארבע מהכנס, שהכותרת שלו "רק דרך העשירייה לבורא". כי אם לא הקשרים בינינו, בין האגואיסטים, שאנחנו מעל האגו של כל אחד ואחד נשתדל להתקשר לאחרים, אם לא הגישה הזאת, אז אין לנו שום אפשרות להידמות לבורא.

אנחנו צריכים לבנות כאלה סוגי קשרים בינינו, שהבורא יוכל לפי חוק השתוות הצורה להתגלות בינינו. ביחסים שבינינו. על זה אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב, ולהשתדל בפועל לבנות כאלו קשרים.

רב"ש כותב על זה הרבה, אז בוא אנחנו נראה מה יש לנו מהפסוקים שצרפנו לשיעור זה.

שאלה: אמרת קודם, כל העבודה שלנו היא בסך הכול לראות את סוגי הקשר בינינו ולהשתדל להביא אותם לצורה שנקראת "בורא". מה זה אומר להשתדל להביא את הקשר שלנו לצורה שנקראת "בורא"?

שאנחנו נהיה בהשפעה, ביחס כזה "איש את רעהו יעזורו", בזה שאני מבין את החבר והחבר מבין אותי בצורה הדדית. בסך הכול החשוב הוא לא מה כל אחד מרגיש בתוך עצמו אלא מה אנחנו מרגישים בינינו. חשובה רשת הקשר בינינו ולא מה שמתרחש בכל אחד.

אסור לי לשים לב למה אני מרגיש בתוך עצמי, אלא מותר, צריך וחייב אני להרגיש את מה שיש ביני לבין החברים.

רשת, זה מה שאנחנו צריכים להחיות, אנחנו צריכים לבנות אותה כביכול, לרצות לבנות, הבורא בונה את זה, אבל אנחנו רוצים לרצות שכך יקרה, ולפי רשת הקשר הנכונה והטובה בינינו, כך נרגיש שיש מקום, לפי השתוות הצורה שם נרגיש את הכוח העליון.

אנחנו בונים את המקום הזה מכוחות דקבלה שלנו, שעל פניהם אנחנו פורסים את רשת הקשר בינינו בכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת, הכוחות שלנו הם כוחות לקבל, אבל הכוונות שלהם שבינינו, הן כוונות להשפיע, ולפי כמה שאנחנו מתאמצים ומשתדלים לעשות את זה, לפי זה נגלה את הבורא, לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: איך כל הזמן להיות בחיסרון לגילוי הבורא ולחזק את החיסרון?

כל אחד מאתנו מקבל מלכתחילה חיסרון לגילוי הבורא, זה נקרא "נקודה שבלב". הנקודה הזאת לא מסוגלת בעצמה להתמודד עם שום דבר, היא לא יכולה לעשות שום פעולה. כל הפעולות שאנחנו יכולים מלכתחילה לעשות הן לבטל את האגו שלנו, עד כמה שאפשר, כדי להתקשר לזולת.

אנחנו מצפים מהבורא שהוא יעשה את הקשר בינינו, ברגע שאני מתחיל להרגיש שאני קשור לזולת, לחברים, אז באותו רגע, בקשר ההדדי הזה, אני לחבר והחבר לי, אני מרגיש בינינו את הכוח הזה המקשר בינינו, שזו כבר תכונת הבורא, המקשר, זו השפעה ההדדית שיש ביני לבין החבר, וכך אנחנו מגלים אותו.

שוב, אנחנו חוזרים לאותו העיקרון שלא חשוב מה שיש בכל אחד, אלא חשוב מה שנמצא בינינו. הרשת חשובה יותר מהנקודות שברשת, מהצמתים שברשת. אמנם הצמתים הם שעושים את הרשת, אבל להשגת המטרה, הדבקות, הרשת חשובה יותר.

שאלה: דברת על משחק בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע. האם אפשר להיות סוג של נוכל, רמאי במשחק הזה?

אנחנו חייבים להיות נוכלים, שקרנים, לשחק תפקיד רע, תפקיד טוב, אנחנו חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי להגיע למצב שהרשת תגדל, תצליח להיות חשובה יותר מכל אחד מאתנו. אנחנו צריכים כביכול להעלות את הרשת הזאת מעל ראשינו. הקשר בינינו חשוב יותר מכל אחד מאתנו.

להיות שקרנים? תלוי איזה שקרנים. אם אנחנו משקרים לרצון לקבל, לאגו שלנו, זה יכול להיות טוב. מה זאת אומרת משקרים? אני משחק בזה שאני נותן, משפיע, רוצה להתקשר, רוצה להשפיע לכולם, אני משחק, אני שקרן ודאי.

אבל לאיזו מטרה? בחכמת הקבלה לא חשובה הפעולה, המחשבה, אלא הכוונה. הכוונה, זאת אומרת, לשם מה אני עושה זאת? אם אני עושה באמת למען החיבור בין כולם, אז אפילו השקר שאני עושה, ואני תמיד משקר לרצון לקבל שלי, אני מתעלה מעליו, עד כדי כך שאני על ידו דווקא מגיע להשפעה.

אני לא הולך לפי מה שהוא רוצה, אלא אני עושה ממנו היפוך, אינברסיה כזאת שאני כבר עובד עימו בעל מנת להשפיע. ודאי שאני משקר, אבל השקר הזה הוא בהבנה, בכוונה, בידיעה וכולם כולם עוזרים כך שכל אחד ישקר לטבע שלו, לרצון לקבל.

קריין: קטע מספר 1 מבעל הסולם, מאמר "ששים ריבוא נשמות".

 "אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד." 

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זה קטע מאוד קשה. אני לא חושב שבכלל יש לו מקום כאן כי זה מאוד "שובר את הראש", לא נותן אפשרות להתרכז ולראות את הדברים בצורה נכונה לביצוע.

"אין בעולם יותר מנשמה אחת", ברור לנו שהבורא ברא כלי אחד. "ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל" בכל אחד ואחד. "ישראל" נקרא ישר א-ל, מי שמשתוקק לגלות את הכוח העליון, את מקור הנשמה שלו, לגלות בפועל, בצורה ריאלית הוא נקרא "ישר א-ל", "ישראל". "אצל כל אחד ואחד בשלמות", איך יכול להיות כאן? אנחנו לא כל כך מבינים איך כל אחד מאיתנו יכול להרגיש את כל הנשמה הזאת בשלמות. אם יש לנו שישים ריבוא, אם יש לנו מיליארדי חלקים, אז מה קורה עם כל חלק וחלק? כל חלק וחלק במידה והוא מתקשר לאחרים הוא מתחיל להשיג אותה הנשמה האחת. כי כל עוד הוא לא מתקשר לכולם הוא לא משיג את הנשמה, הוא משיג חלק ממנה, אבל אם משיג אז משיג קשר עם כולם ואת האור העליון שממלא את כולם, כמו אדם הראשון, כמו אותה נשמה אחת שהבורא ברא.

באמת הבורא ברא את הנשמה האחת הזאת, הוא לא עשה איתה כלום. כל הדברים שאנחנו מרגישים שאנחנו לא נמצאים באותו מצב זה מפני שיש בנו, בפנים בתוכנו את כוח השבירה. אני לא מרגיש שאני נמצא במצב מתוקן, במצב מושלם, במצב היחיד שקיים, אלא יש בי, בתוכי איזו שבירה פנימית, ואז אני נמצא כבחוסר הכרה. לכן כתוב "היינו כחולמים", אנחנו כביכול מתעוררים מחלום, אנחנו מנותקים מהמציאות האמיתית וחוזרים להתעורר בגמר התיקון ואז מבינים שבסך הכול היינו כמו בחלום רע. כך בעצם קורה.

אלא מה שכתוב שישנם הרבה חלקי נשמות, זה מתוך "מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד", שבכל אחד ואחד מאיתנו עכשיו ישנה איזו שבירה פנימית ובכוח השבירה הפנימית הזאת כל אחד מרגיש שהוא נפרד מהאחרים, זה ממש כמו בחלום. וכשנתחיל לעבוד על זה האור העליון יבוא, יאיר ויעורר אותנו ואז נחזור מהחלום ונרגיש את עצמנו בצורה אמיתית שכולנו שייכים רק למבנה אחד, לנשמה אחת. לא יודע עד כמה זה ברור ועד כמה זה חשוב לנו עכשיו לעת עתה, אבל כך אפשר להגיד.

שאלה: מה זה לתאר את מה שבינינו?

לתאר.

תלמיד: כן. אני יכול לדמיין מה שהחבר רוצה, להשתדל לרצות עבורו.

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו תמיד רק דבר אחד, הקשר בינינו השלם, מהו? ולפי הקשר הזה לחיות. זהו. מהי רשת הקשר בינינו, מהי הרשת שקושרת אותנו לפי מבנה של אדם הראשון, שאנחנו בזה דומים לבורא, שאנחנו מצפים שכך הוא יתגלה בנו לפי ההתאמה של הרשת ההדדית שלנו אליו. לזה אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק.

תלמיד: מה יש בינינו?

יש בינינו כוח הדחייה מלכתחילה שהבורא ברא כדי שתהיה לנו יכולת להקים מעליו, ומעל כוח הדחייה, את כוח החיבור. כוח הדחייה זה נקרא רצון לקבל, כוח החיבור יקרה "צמצום", "מסך", "אור חוזר", "רצון להשפיע", וכך אנחנו נתקיים בשני הכוחות האלו. שניהם, גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע אנחנו מקבלים מהבורא, אבל את היגיעה שלנו כדי שיהיה רצון להשפיע על פני רצון לקבל, שהמסך יכסה את הרצון לקבל, את זה עלינו לעשות. זאת אומרת סך הכול אנחנו צריכים לבקש את הכוח המשפיע. וזאת כל העבודה שלנו וכל ההתגברות שלנו בזה.

תלמיד: והקשרים שאנחנו בונים מעל אותה התנגדות איך הם קושרים בינינו? איך זה קשור נגיד לחבר, איך אני מתקשר לחבר על ידי זה שאני בונה התקשרות מעל ההתנגדות?

מהרצון שלך, שזה נקרא תפילה, בקשה, מהרצון שלך אתה מעורר את הכוח העליון שיעשה קשרים ביניכם, בינך לבין הבורא, בין האחרים. לבורא אתה פונה כדי לבנות קשרים בין האחרים, קשרים בינך לבין האחרים, אתה בונה כדי לעשות מזה מקום לגילוי הבורא, כוח ההשפעה הכללי. מהבורא אתה מבקש כוח השפעה שיהיה בינך לאחרים, וכשכוח ההשפעה הזה כבר מתקיים בינך לבין האחרים, אתה מבקש שהבורא ככוח הכללי של ההשפעה יתגלה ביניכם.

תלמיד: והקשר הזה אחרי שהוא נוצר, מה אני עושה עבור החבר, מה הטיב של הקשר הזה, מה יוצא לחבר מזה שעכשיו התקשרתי אליו, מה אני עושה עבורו?

אתם בונים יחד את הרשת הזאת כי אתה מעורר את החבר והחבר מעורר אותך, ואתם שותפים, וכך אתם מרכיבים את רשת הקשר ביניכם, רשת ההשפעה, שבה מתגלה הבורא. סך הכול המטרה היא גילוי הבורא לנברא כדי לגרום לו תענוג כמו שהוא בזה גורם לנו תענוג. מהתענוגים האלו, אני לדודי ודודי לי נבנית האהבה. זה יחס מיוחד שיש בין בורא לנברא. אנחנו לא יודעים מה זה אהבה, זה לגמרי לא שייך לעולם שלנו.

תלמיד: ולאיזה חלק בחבר אני מתקשר?

לאותו רצון לקבל בחבר שהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, ברצון להתקשר גם כן. אתה מתקשר מרצון להתקשר שלך, לרצון להתקשר שלו.

תלמיד: ואז מה אני רוצה עבור אותו רצון להתקשר שבחבר?

שהוא יהיה קשור אלייך ושככה אתם תתקשרו ביניכם ותתחילו להתקשר לאחרים.

תלמיד: נניח שהצלחתי להתקשר לרצון של החבר, מה קורה שם עכשיו בינינו כשאנחנו קשורים?

בנקודות הקשר ביניכם אתם בונים כאלו צמתים, הצטלבויות, חיבורים, שמזה מורכב הכלי הרוחני. והכלי הרוחני הזה שמתחיל לקום הוא כבר נמצא בדרגה יותר גבוהה מהרצונות, זה כבר תוצאה מחיבור הרצונות מעליכם. ואז במידה הזאת אתם מתחילים לגלות את כוח ההשפעה הכללי שנמצא בבריאה שהוא בעצם היחיד שקיים בטבע ואז אתם מעלים את עצמכם לדרגה שלו.

השגת כוח ההשפעה שהוא יסוד של הטבע, שאותו אנחנו קוראים בורא, השגה הזאת במידה שאנחנו משיגים, דומים לו, היא נותנת לנו יכולת להיות כמוהו, להבין, להרגיש, כל מה שיש בבריאה. לצאת מהמצבים שהם נמצאים ברצון לקבל, שהם כולם מיועדים רק למיתה מה שנקרא, כי רצון לקבל בעצמו לא יכול להתקיים אם מישהו לא מקיים וממלא אותו, ואנחנו מעלים את עצמנו בזה לדרגה אחרת, לדרגת המשפיע, לדרגת הכוח העליון הראשון היחידי הקיים, זה נקרא דבקות הנברא בבורא. משיגים חיים נצחיים, שלמים, רוחניים, במקום הרגשת החיים שלנו ברצון לקבל שלנו שהוא כל הזמן חי מהפסד.

ואנחנו לא יכולים לדעת מה בדיוק קורה לנו שאנחנו מעלים את עצמנו לדרגה עליונה, זה עניין של הרגש, אבל אנחנו משיגים את הכוח החיובי שבבריאה. נצחיות, שלמות, תגיד מה שאתה רוצה, זה רק מילים, אנחנו לא יודעים מה זה, זה הכול נמדד בינתיים לפי הרצון לקבל שלנו, לפי האגו הקטן שלנו.

תלמיד: אז מה זה, שוב, לתאר את רשת הקשר בינינו?

לתאר את רשת הקשר בינינו זה לתאר כוח השפעה שחייב להיות בינינו. בכל אחד מאיתנו הוא לא קיים, לא יכול להיות קיים, כל אחד מאיתנו הוא כוח האגו שרוצה רק למשוך לעצמו. אם אנחנו מתחילים לעלות את חשיבות ההשפעה, חשיבות הקשר בינינו יותר מחשיבות הקבלה אז אנחנו בזה מקימים את הרשת. במידה שאנחנו רוצים שהרשת הזאת תתקיים אנחנו באמת מגלים אותה רשת שהיא כבר קיימת.

וכשאנחנו מגלים שהיא נמצאת וקיימת ורוצים להחיות אותה, במידה הזאת אנחנו מגלים שכוח ההשפעה זורם בתוך הרשת הזאת וכך אנחנו מגלים את הבורא ומתחילים לחיות, מתחילים להתקיים בכוח ההשפעה. ואז אנחנו נמצאים למעלה מהעולם הזה, מכל הכוחות, החוקים השליליים שלו, מכל דבר רע. אנחנו מתחילים לראות עד כמה שכוח ההשפעה הוא הכוח העליון. אין כאן מילים כל כך לספר על זה, אלא רק להשיג, להרגיש, ואז זה ידבר בעדם.

קריין: קטע מס' 2, בעל הסולם, "ששים רבוא נשמות".

"בערך הגוף הגשמי נעשה ב' בחינות:

בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זאת אומרת יש כאן שני מצבים, מצב שאדם מרגיש את עצמו בפני עצמו, וזה כל אחד מאיתנו שמרגיש את עצמו, כמו שהוא כותב, "לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זה כלל ישראל". לכל אחד ואחד מאיתנו ניתן כך להרגיש, אבל כשאנחנו מתחילים להתקשר זה עם זה ואז אנחנו מתנגדים לקשר, מתנגדים להיות יחד, לחיבור בינינו, אז אנחנו רק מגלים שלכל אחד ואחד יש באמת רצון לקבל והוא נפרד ודוחה את כולם וקשה לנו בזה להיות. על זה אנחנו צריכים לעלות. כאן הייתי מגיע לסדנה הראשונה שלנו.

סדנה

במה בדיוק אנחנו מגלים את עצמנו, את כוח האגו שלנו? במה בדיוק אנחנו מגלים את כוח האגו שלנו, באיזה צורות מנוגדות לחיבור, באיזה צורות מנוגדות לבורא, במה אני דוחה את כולם, איך אני יכול להתרחק מכולם, להתחבר לכולם, איך פועל בנו כוח הדחייה מחיבור? בואו נדבר באיזו צורה האגו מתעורר בנו, ומה בדיוק האגו הזה? אולי מה שאני חושב שזה אגו זה בכלל לא כוח הרע, איפה בדיוק כוח הרע פועל? לא כול מה שיש בי עכשיו זה הכוח הרע. בואו נדבר על זה.

*

באיזו צורה אנחנו יכולים להשתמש באגו שלנו למען המטרה? עכשיו, כמו שאנחנו נמצאים במצבנו, לא תיאורטית. באיזו צורה אנחנו יכולים להשתמש באגו שלנו כדי להתקדם למטרה?

*

קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש - א' "ענין יניקה, ועיבור".

"תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם... היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה". והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי."

(רב"ש - א'. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

בואו אנחנו נתאר לעצמנו באיזו צורה היתה הנשמה בעת שנבראה בבורא, ואחר כך איך היא יורדת למטה מהדרגה הזאת עד העולם הזה ומה אנחנו עושים?

מספיק ככה. מצב שהנשמה נבראה בעולם העליון ונמצאת שם לפני ירידתה לעולם הזה. מה זה? תתחילו לדבר ביניכם.

*

איך הנשמה מקבלת ירידה, מה קורה לה כשהיא מקבלת ירידה מהמצב שהיא נבראה?

*

קריין: קטע מספר 4 מתוך כתבי רב"ש א' "אין עדה פחות מעשרה".

"אמרו חז"ל "בכל עשרה השכינה שורה". ידוע שמלכות נקראת "עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן בשם ספירת "המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע עליון. והיא נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה בו עשר ספירות", לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר חשוב, אם אין שם עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות."

(רב"ש - א'. מאמר 28 "אין עדה פחות מעשרה" 1986)

אנחנו צריכים להידמות למדרגות העליונות, חייבים לבנות קבוצה מעשרה אנשים. אם יהיו פחות, מאין ברירה, הבורא כבר משלים. יותר אנחנו לא מסוגלים לקלוט, אנחנו לא בנויים מצד הטבע. כתוצאה מעשר הספירות אנחנו בנויים בצורה כזאת שלא מסוגלים לקלוט יותר מעשר ברגשות שלנו, בתפיסה שלנו, בשדה הראייה שלנו.

מצד אחד לא יכולה להיות עדה פחות מעשר, קבוצה פחות מעשר, ומצד שני לא יותר מעשר. מה זה נקרא שבעשרה מתקיימים חוקים רוחניים בצורה כזאת שהם יכולים להידמות לבורא? מה קורה בעשרה חברים שרוצים להתחבר, רוצים להגיע ביניהם לחיבור, שהקשר ביניהם יכול להיות דומה לבורא, שממנו הם יכולים ללמוד מה זה נקרא להיות בורא?

*

איך אנחנו משכנעים את עצמנו בזה שרק בעשירייה יש לנו פתח לרוחניות? איך אנחנו משכנעים את עצמנו שרק בעשירייה יש לנו פתח לרוחניות, ולא שכל אחד בצורה אישית יכול פתאום לפרוץ לרוחניות? זו מערכת, זו רשת, זה מנגנון שכך עובד, שכולו כולו עומד על עיקרון אחד של כוח השפעה. לפי כוח ההשפעה בינינו אנחנו יכולים להתאים את עצמנו לרוחניות, לבורא. אין כוח השפעה? לא יכולים. אחד לא מסוגל להגיע לכוח השפעה.

שניים, שלושה כן אבל לא עד כדי כך. זה אולי קל בגשמיות אבל קשה ברוחניות להשיג בכמות קטנה של משתתפים את כוח ההשפעה. נראה לנו ששניים, שלושה יכולים מהר להסתדר ביניהם ולהגיע לחיבור, אבל זה לא יהיה חיבור מושלם המתאים בכל האופנים שלו לתנאי של הרוחניות. רוחניות זה בכל זאת עשרה, אנחנו לומדים את זה מארבע בחינות דאור ישר.

איך אנחנו משכנעים את עצמנו לא לחשוב על הרוחניות מכל אחד ואחד, אלא אם אני חושב על רוחניות אני חושב רק על העשירייה? התנאי הזה או העובדה הזאת שתשב ממש בעצמות שלנו, זה דבר הכרחי. איך אנחנו משכנעים את עצמנו כך להתייחס לרוחניות דרך עשירייה?

*

איך אני מאתר את מרכז העשירייה? נגיד אני נמצא באיזו עשירייה פורמאלית, קצת יותר מפורמאלית, אנחנו רוצים להתקשר בינינו, איך אנחנו מאתרים את המרכז? מה זה נקרא בעשירייה, מרכז? אתם תתחילו לדבר מזה שאתם לא מבינים כלום, ולא יודעים שום דבר, אבל תתחילו כולם לדבר ככה "בלה, בלה, בלה", יחד, לא לחכות לפי התור, ואתם תראו שמתברר העניין ואתם תמצאו תשובה.

*

כנראה שמרכז עשירייה זה נקודת הערבות בינינו. איך אנחנו מאתרים את נקודת הערבות כמרכז עשירייה?

*

איך אנחנו, מנקודת הערבות, שהשגנו משהו, נגיד שאנחנו מבינים, חושבים, מרגישים שיש לנו משהו ממושג הערבות בינינו, איך אנחנו את זה מציגים לבורא ככלי שמזמין אותו להתלבש בו, להתגלות בו? איך אנחנו עושים את זה מנקודת הערבות, מתפללים מנקודת הערבות, מבקשים, דורשים, איך אנחנו עושים את זה? אבל העיקר מנקודת הערבות שאנחנו לוקחים אותה ואיתה אנחנו כבר פונים לבורא. תנסו להמחיש את זה.

*

איפה נמצאת נקודת הערבות בעשירייה בעשר הספירות? בבינה, במלכות, באמצע? איפה נקודה הערבות נמצאת בעשר ספירות? תחשבו בקול רם.

*

איך אני מהרצון לקבל של החבר בונה רצון להשפיע שלי?

*

מה ההבדל בין ערבות וערבות הדדית? רצוי לדבר כולם לא לפי התור. זה ככה יותר חברתי. ואז תשמעו ותבינו את כולם, זה בסך הכול צריכים להגיע למשהו משותף.

*

האם עם הבורא אנחנו גם נמצאים בקשר ערבות הדדית? האם אותו חוק ערבות הדדית שזה התקשרות הרוחניות, קיימת גם בינינו לבין הבורא?

*

איך אנחנו על ידי ערבות הדדית בינינו, מייצבים את מושג הבורא? איך אנחנו על ידי ערבות בינינו, מייצבים, עושים מושג הבורא? "אתם עשיתם אותי", מהי העשייה הזאת?

*

מה היציאה למדבר יכולה להוסיף למה שאנחנו עכשיו מגלים בינינו? סך הכול בינינו אנחנו צריכים לגלות את המקום לגילוי הבורא, בינינו. מה המצב בינינו עכשיו, ומה המצב שאנחנו רוצים להשיג שלזה צריך לסייע לנו המדבר?

*

קריין: קטע מספר 6, "מאור ושמש", פרשת "עקב".

"העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל- אין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר ל- אין ועקב."

(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)

למה עד כמה שאני אבטל את עצמי יותר, אני גדל יותר? העיקרון הרוחני הראשון. למה עד כמה שאני מבטל את עצמי יותר, אני גדל יותר?

*

קריין: קטע מספר 8 מתוך כתבי רב"ש ב', "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה".

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור", שהוא מלשון "עברה ודינין"... היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות."

(רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

אז השאלה היא, מה זה נקרא עליון כלפי, איך אני מכניס את עצמי לתוך העליון, כעובר בתוך הרחם, איך אני עושה את הפעולות האלה בפועל? מה הוא העליון ואיך אני מכניס את עצמי לתוכו כעובר?

*

האם אני מסוגל לתאר את העליון כממש מקום רוחני, שאני נכנס לשם ממש כטיפת זרע ומתחיל שם להתפתח? האם יש לי כזה ציור? כי אם לא, אז אני עוד לא מוכן בכלל לעיבור.

יש לי ציור של הרחם? של העליון, ואני שרוצה להיכנס לשם בכל כוחי, וזה לא פשוט, אנחנו יודעים עד כמה שאפילו בחיים שלנו קשה לזירעון להיכנס לתוך הרחם ולהתחיל שם לגדול. האם יש לי כזה ציור לפחות לפני ואני יודע מה אני צריך לעשות, איך להגיע להשתוות הצורה עם העליון, איך לחייב את העליון שיתחיל לטפל בי?

*

באיזו צורה אני נכנס לעליון, במה אני מחייב אותו לקבל אותי ולפתח אותי?

*

איך אני מצד אחד צריך לבנות את הרחם כלפי החברים, כלפי כל אחד ואחד ומצד שני אני צריך להיות כעובר כלפי אותו רחם שהם בונים?

*

קריין: קטע מס' 10, מתוך כתבי רב"ש ב', אגרת ס"ה.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה."

(רב"ש - ב'. אגרת ס"ה)

איך אנחנו חושבים? אנחנו מוכנים למדבר?

תלמידים: כן.

זה טוב, דווקא זה שלא בטוחים שאנחנו מוכנים, זה עוד מוסיף נכונות, זה טוב. שאפילו לבטל את עצמנו, לאותם המכשולים שיש לנו, דרך אגב המכשולים הקטנטנים, אחר כך יהיו לנו עוד הרבה יותר גדולים במדרגות עליונות. אבל זה שאנחנו לא בטוחים זה טוב נכונות כן. כוח לבצע לא. זה מה שאנחנו צריכים, נכונות שתהיה לנו, אנחנו רוצים שזה יקרה, אבל כוח רק מלמעלה. אם ה' לא יבנה בית לא יקרה, אם ירצה, זה יקרה, ואז אנחנו יוצאים למדבר כדי לדרוש את זה ממנו.

תלמיד: יש לי הודעה משמחת לכל החברים והחברות, הצופים והצופות, במסגרת התפשטות האור העליון לעולם שלנו זכינו להוליד מדברי הרב, ספר חדש, לספר קוראים "ישראל של מחר, סטרטאפ לשלום עולמי".

זה ספר שממשיך את הקו ההסברתי שהרב התחיל לפני שנתיים עם הספר "למה שונאים אותנו", וחשבתי איך אני אסביר לכם על מה הספר אני פשוט אקרא את מה שכתוב בצד האחורי שלו.

ישראל של מחר

סטרט-אפ לשלום עולמי

"מהי הדרך להבטיח את שלומנו ולשפר את תדמיתנו בעולם? מדוע זה שנים שישראל אינה יורדת ממרכז סדר היום העולמי והתקשורתי? ולמה ההסברה שלנו לא באמת מכה גלים?

הספר "ישראל של מחר" מבקש לשרטט את קווי המתאר של מהפכה תפיסתית, שתבוסס על החוזקות החבויות בכוח החיבור הישראלי ותביא לשינוי מהותי וסוחף ביחס כלפי ישראל.

ב"ישראל של מחר" נכיר את הסיבות לאירועים שפוקדים את העולם בעשורים האחרונים: מהתעצמות הטרור והארגונים הקיצוניים, דרך האנטישמיות הגואה ועד לדה-לגיטימציה של ישראל. במסענו אל "מאחורי הקלעים" של הסיפור הישראלי נכניס סדר והיגיון חדשים לתהליכי ההתפתחות הגלובלית, ובאמצעותם נגלה מהם הכוחות שמעצבים את מצבה הביטחוני והתדמיתי של מ-דינת ישראל.

הבנת האתגרים המשמעותיים שניצבים בפני החברה הישראלית, תאפשר לנו להתוות את מפת הדרכים לשלום פנים-ישראלי, שיסלול את הדרך לשלום עם שכנינו ולשלום כלל-עולמי."

תלמיד: את הספר אפשר יהיה להשיג בכנס הקרוב, שיהיה באמת בשעה טובה.

ויש מצדי עוד בקשה גדולה, שכל מי שיכול לעשות פעולות הפצה, אתם יודעים למה אני מתכוון, חייבים, פשוט חייבים. אני מבקש אישית לכל אחד, פונה, חייבים ללכת ולבצע את זה בכל שעות שהוא מסוגל. זה מעל כל התחייבויות וחובותיו האישיים. אני מבקש, להשתתף לפעולת ההפצה. נותרו לנו כמה ימים בלבד, תעשו את זה בבקשה. אתם תראו עד כמה שזה עוזר לכם בקידום הרוחני, בבקשה ותודה מראש, אני מקווה שאתם תעשו את זה.

(סוף השיעור)

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩