שיעור בוקר 18.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 196,

אותיות קנ"ה – קנ"ז

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 196, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קנ"ה, כותרת "ביאור ענין עליות העולמות".

מאוד חשובה הפעולה של עליית העולמות, כי במקום שנמצא כל אחד הוא לא יכול לתקן שום דבר, אלא רק בכך שהוא מתעלה מעל הדרגה שלו, מעל הרמה שלו, נכלל בעליון, כמו שאנחנו רואים אימא הלוקחת את התינוק ומקרבת אותו לחזה שלה ונותנת לו לינוק ממנה.

כך זה כל דבר, גם ברוחניות וגם בגשמיות, רק על ידי עלייתנו לדרגה יותר עליונה אנחנו יכולים לקבל כוחות לתקן את עצמנו ואחר כך לרדת לדרגה שלנו ולהמשיך את התיקונים בדרגה שלנו. אולם לקבל כוחות אנחנו יכולים רק בזמן שאנחנו נכללים מהעליון, עולים לעליון. לכן החלק "ביאור ענין עליות העולמות" בפתיחה הוא מאוד חשוב בתיקונים.

קריין: ביאור ענין עליות העולמות, אות קנ"ה.

ביאור ענין עליות העולמות

אות קנ"ה

"עיקר ההפרש מפרצופי א"ק לפרצופי עולם האצילות הוא, כי פרצופי א"ק הם מבחינת צמצום א', שבכל מדרגה שבו יש בה ע"ס שלמות ואין בע"ס רק בחינת כלי אחד, שהוא כלי מלכות, אבל הט"ס ראשונות הן רק בחינת אורות לבד. משא"כ פרצופי אצילות הם מבחי' צמצום הב', בסו"ה ביום עשות הוי"ה אלהים ארץ ושמים, ששיתף רחמים בדין (כנ"ל באות נ"ט). שמדת הדין שהיא מלכות עלתה ונתחברה בבינה שהיא מדת הרחמים, ונשתתפו יחד ע"ש. שעי"ז נעשה סיום חדש על אור העליון במקום הבינה, שהמלכות המסיימת את הגוף עלתה לבינה דגוף, שהיא ת"ת, במקום החזה. והמלכות המזדווגת שבפה דראש, עלתה לבינה דראש הנק' נקבי עינים, (כנ"ל באות ס"א), שעי"ז נתמעטו שיעור קומת הפרצופין לגו"ע, שהם כתר חכמה דכלים, בקומת ו"ק בלי ראש, שהוא נפש רוח דאורות (כנ"ל באות ע"ד), ונמצאו חסרים מאח"פ דכלים שהם בינה וזו"ן, ומנשמה חיה יחידה דאורות."

שאלה: מה זה אומר מלכות עולה לבינה אלה תכונות הדין והחסד, תוכל להסביר?

כמו שהייתה הגבלה על מלכות, עכשיו יש הגבלה בכל הכלים שמלכות עלתה מעליהם. נניח ומלכות עולה לנקבי עיניים זה סימן מעיניים ולמטה שאי אפשר להשתמש ברצונות האלה, בכלים האלה בעל מנת להשפיע, אין כוח ולכן מלכות עולה מעליהם. זה הפירוש. הכול מתוך חולשת הכלים, אין רצונות על מנת להשפיע בכלים ההם ולכן מלכות עולה מעליהם, מגבילה אותם, לא נותנת לאור העליון להופיע בהם.

תלמיד: מה זה אומר שהיא עולה ומגבילה את הכלים האלה?

אור עליון לא יכול לעבור למטה ממלכות, למטה מהמקום שמלכות עלתה. נניח והיא הייתה בפה של הפרצוף והיא עולה לעיניים, זאת אומרת בכלים מהעיניים לפה אנחנו לא יכולים להשתמש בעל מנת להשפיע. מלכות עולה מעליהם, מגבילה אותם והם כבר אסורים לשימוש.

שאלה: כתוב: "פרצופי אצילות הם מבחי' צמצום הב'", איך אצילות עוברת פתאום לצמצום ב', לא ברור.

אצילות זה צמצום ב'.

תלמיד אצילות ירד לצמצום ב'?

ודאי.

תלמיד: איך זה?

עולם האצילות נברא דווקא אחרי צמצום ב'. אומנם הוא בעצמו פועל כביכול למעלה מהצמצום, אבל הוא נוצר כבר לאחר שצמצום ב' נכנס כבר לפעולה, זאת אומרת אסור להשתמש עם כלים דקבלה. ולכן עולם האצילות נמצא במצב שהוא כבר לא משתמש בכלים דקבלה על מנת להשפיע, אלא הוא נמצא כולו בכלים להשפיע על מנת להשפיע ויכול לצרף לעצמו רצונות לקבל על מנת להשפיע אבל הוא כבר מעלה את הרצונות למטה מפרסא.

תלמיד: הוא כותב "שמדת הדין שהיא מלכות עלתה ונתחברה בבינה שהיא מדת הרחמים", תוכל להסביר?

מלכות עולה לבינה ומגבילה את האורות מבינה ולמטה. אחר כך היא מקבלת כוחות והיא יכולה לקבל גם את האורות מבינה ולמטה ומזה נעשה גדלות בעולם האצילות. זה מה שקורה.

תלמיד: יש קשר לעבודה של האדם?

ודאי, כל הדברים האלה קורים על ידי עבודת האדם.

תלמיד: מהו התהליך של האדם שמגיע למידת הרחמים?

זה בדיוק ביאור עניין עליית העולמות. בשביל מה אנחנו צריכים את עליית העולמות? מפני שבמקומם אנחנו לא יכולים לקבל בכלים שלנו כמו שהם תוספת אורות על מנת להשפיע. אבל אם אנחנו מעלים את הכלים שלנו כדי להתכלל בדרגה יותר עליונה בזה אנחנו מסוגלים בדרגה יותר עליונה להתכלל ולקבל שם על מנת להשפיע.

תלמיד: זו תכונת ההשפעה בדין וברחמים?

כן.

תלמיד: בזה הסתיים גמר התיקון?

אל תוסיף.

תלמיד: אבל אפשר לומר זאת?

לא, זה לא נכון. עד גמר התיקון יש עוד הרבה פעולות.

שאלה: למה צמצום ב' מאפשר לכלים התחתונים להצטרף לגלגלתא ועיניים של העליון?

צמצום ב' הוא כמו צמצום א' - אסור לקבל על מנת לקבל, אבל על מנת להשפיע תקבל כמה שאתה רוצה. צמצום ב' זה עוד הגבלה, אתה לא יכול לעבוד עם כלים דקבלה, אין לך כוחות. יש כוחות לעבוד עם כלים דקבלה על מנת להשפיע למעלה מטבור דגלגלתא, למטה מטבור דגלגלתא אין כוח, לא מגיע לשם מספיק כוח כדי לקדש את הכלים, לתת להם כוחות מסך, לקבל בעל מנת להשפיע בכלים דקבלה.

לכן אור חכמה לא מתגלה יותר, אלא רק אור חסדים ומקסימום מצטרפים אליו כלים דקבלה ולכן נקרא אור חסדים בהארת חכמה. זה מה שיש לנו, יותר מזה הכלי לא מסוגל, תבינו את ההגבלות שלנו.

ולאט לאט, על ידי התכללות בעליון עוד קצת ועוד קצת אנחנו יכולים לתקן את אח"פ דעליה, כלים דקבלה שאנחנו מעלים אותם ונכללים בכלים דהשפעה של העליון. וכך טיפה ועוד טיפה עד שהכוחות למעלה מתחברים, מצטרפים ואנחנו יכולים להוריד אותם ולקבל בכוח באח"פ דירידה.

כך קורה לנו בתיקונים ואין בכך שום דבר בעייתי, אנחנו רק צריכים בסבלנות לעבוד על כל התיקונים האלה בעלייה, עוד קצת ועוד קצת, "אלף פעם יפול צדיק וקם".

שאלה: כתוב,שמלכות עולה לבינה דגוף, האם זה מתרחש בראש רק אחרי שהיא עולה לבינה דגוף?

אנחנו עוד נלמד, זה עוד לפנינו. אני רוצה שאלות לפי הטקסט.

שאלה: כתוב שבאצילות יש רק כילים כתר וחכמה וחסרים כלים בינה וזו", גם בינה חסרה?

בינה הוא מתכוון לז"ת דבינה. ג"ר דבינה שייך עדיין לכתר חכמה, כי אין שם כלים דקבלה. כלים דקבלה מתחילים מאמצע בינה, מתפארת דבינה.

שאלה: עליית העולמות זו תוצאה מהתכללות הכלים שקורת בצמצום א' או שזה האמצעי?

עוד לא הגענו לעניין עליית העולמות, זו רק כותרת כדי שאנחנו נוכל לתקן את הכלים שאנחנו לא יכולים לתקן אותם במקומם אלא רק בעלייה. כמו בעולם שלנו, אימא מעלה את התינוק לחזה שלה ושם היא מיניקה אותו. כך אנחנו מקבלים עלייה, ובעלייה אנחנו מקבלים אורות שמתקנים את הכלים שלנו וכך אנחנו גדלים. אחר כך אנחנו יורדים מהדרגה הזאת, מהעליון ומתחילים לפעול כבר בדרגה שלנו.

אות קנ"ה

"עיקר ההפרש מפרצופי א"ק לפרצופי עולם האצילות הוא", מה ההפרש? "כי פרצופי א"ק", כל פרצופי א"ק, "הם מבחינת צמצום א', שבכל מדרגה שבו יש בה ע"ס שלמות ואין בע"ס רק בחינת כלי אחד, שהוא כלי מלכות, אבל הט"ס ראשונות הן רק בחינת אורות לבד", אין להם רצון לקבל. "משא"כ פרצופי אצילות הם" לגמרי שונים, כי הם קמים מהשבירה, מזה שמלכות התערבה בכל הספירות, בכל הדברים שיש ומזה מורכבים כלים של עולמות אבי"ע, ולכן לא יכול להיות שם אפילו פרט אחד שאין בו רצון, אלא תמיד יש.

"משא"כ פרצופי אצילות הם מבחי' צמצום הב', בסו"ה ביום עשות הוי"ה אלהים ארץ ושמים, ששיתף רחמים בדין (כנ"ל באות נ"ט)." שיש כבר שני כוחות, רצון קבל ורצון להשפיע ושניהם, שני כוחות האלה, מתערבבים זה בזה, "שמדת הדין שהיא מלכות עלתה ונתחברה בבינה שהיא מדת הרחמים, ונשתתפו יחד ע"ש", בינה ומלכות משתתפים יחד.

"שעי"ז נעשה סיום חדש על אור העליון במקום הבינה, שהמלכות המסיימת את הגוף עלתה לבינה דגוף, שהיא ת"ת, במקום החזה. והמלכות המזדווגת שבפה דראש," שהייתה תמיד, "עלתה לבינה דראש הנק' נקבי עינים, (כנ"ל באות ס"א), שעי"ז נתמעטו שיעור קומת הפרצופין לגו"ע", כל הפרצופים הפכו להיות רק לגלגלתא ועייניים, רק לכלים דהשפעה. מה עם כלים דקבלה? כלים דקבלה נופלים למטה ומסתתרים בתוך גלגלתא עיניים דתחתון.

"והמלכות המזדווגת שבפה דראש, עלתה לבינה דראש הנק' נקבי עינים, (כנ"ל באות ס"א), שעי"ז נתמעטו שיעור קומת הפרצופין לגו"ע, שהם כתר חכמה דכלים, בקומת ו"ק בלי ראש, שהוא נפש רוח דאורות (כנ"ל באות ע"ד), ונמצאו חסרים מאח"פ דכלים שהם בינה וזו"ן, ומנשמה חיה יחידה דאורות", זה מה שנשאר אחרי צמצום ב' ויצירת הפרצופים החדשים.

שאלה: מה ההבדל בין פרצופי א"ק לבין עולם האצילות?

בפרצופי א"ק אנחנו יכולים להשתמש במלכות כמו שהיא יותר או פחות ובפרצופי אצילות ובכלל מטבור ולמטה בכל פרצופי אצילות, בריאה, יצירה, עשיה אנחנו יכולים להשתמש לא במלכות עצמה אלא בכמה שהיא משתתפת עם בינה ובערבוביה ביניהם, זה נקרא צמצום ב'.

תלמיד: זה המצב מתקדם או פחות? כי נשמע שיש רק גלגלתא ועיניים.

מחוסר כוחות כך ממשיך התיקון. מה זה צמצום ב'? אין כוח לצמצום א' - שאני אעבוד עם מלכות אמיתית ויש כוח רק לעבוד רק עם המלכות שנכללת בבינה, שמסתתרת בבינה, שפועלת מתוכה. אז ודאי שזה אומר על חולשה, אבל בכל זאת אנחנו מתקדמים על ידי זה עד שגומרים את התיקונים.

אות קנ"ו

"והגם שנתבאר לעיל באות קכ"ד, שע"י עלית מ"ן לעיבור ב', השיגו פרצופי אצילות הארת המוחין מע"ב ס"ג דא"ק", אור חכמה שמגיע ונותן להם כוח לעלות מצמום ב' לצמצום א', "המוריד הה"ת מנקבי עינים בחזרה למקומה לפה, כבצמצום א', ומשיגים שוב האח"פ דכלים והנשמה חיה יחידה דאורות. אמנם זה הועיל רק לבחינת הע"ס דראש של הפרצופין, ולא להגופין שלהם". למה? "כי המוחין הללו לא נמשכו מפה ולמטה אל הגופין שלהם (כנ"ל באות קל"ח), וע"כ גם לאחר המוחין דגדלות, נשארו הגופין בצמצום ב' כמו בזמן הקטנות ע"ש", הייתה גדלות דראש וקטנות דגוף. "ומשום זה נחשבו כל ה"פ אצילות שאין להם רק קומת ע"ס היוצאת על עביות דבחי"א, שהוא קומת ז"א", אז הם נקראים "ו"ק בלי ראש, הנק' קומת מ"ה. והם מלבישים על קומת מ"ה דה"פ א"ק, דהיינו מטבור ולמטה דה"פ א"ק".

קריין: אות קנ"ו.

אות קנ"ו

"והגם שנתבאר לעיל באות קכ"ד, שע"י עלית מ"ן לעיבור ב', השיגו פרצופי אצילות הארת המוחין מע"ב ס"ג דא"ק, המוריד הה"ת מנקבי עינים בחזרה למקומה לפה, כבצמצום א', ומשיגים שוב האח"פ דכלים והנשמה חיה יחידה דאורות. אמנם זה הועיל רק לבחינת הע"ס דראש של הפרצופין, ולא להגופין שלהם, כי המוחין הללו לא נמשכו מפה ולמטה אל הגופין שלהם (כנ"ל באות קל"ח), וע"כ גם לאחר המוחין דגדלות, נשארו הגופין בצמצום ב' כמו בזמן הקטנות ע"ש. ומשום זה נחשבו כל ה"פ אצילות שאין להם רק קומת ע"ס היוצאת על עביות דבחי"א, שהוא קומת ז"א, ו"ק בלי ראש, הנק' קומת מ"ה. והם מלבישים על קומת מ"ה דה"פ א"ק, דהיינו מטבור ולמטה דה"פ א"ק".

זה מה שיש לנו בעולם האצילות, יוצאת קומה מוגבלת, קטנות, היא משיגה את האורות מטבור ולמטה של כל פרצופי עולם אדם קדמון, וזה מה שממלא אותו. אנחנו יכולים לראות זאת בספר "האילן".

אות קנ"ז

"באופן, שפרצוף עתיק דאצילות, מלביש על פרצוף הכתר דא"ק מטבורו ולמטה, ומקבל שפעו מקומת מ"ה דפרצוף הכתר דא"ק אשר שם. ופרצוף א"א דאצילות, מלביש מטבור ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק, ומקבל שפעו מקומת מ"ה דע"ב דא"ק אשר שם. ואו"א דאצילות, מלבישים מטבור ולמטה דפרצוף ס"ג דא"ק, ומקבלים שפעם מקומת מ"ה דס"ג אשר שם. וזו"ן דאצילות, מלבישים מטבור ולמטה דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק, ומקבלים שפעם מקומת מ"ה דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק, הרי שכל פרצוף מה"פ אצילות אינו מקבל מפרצוף שכנגדו בא"ק, רק בחינת ו"ק בלי ראש, הנק' קומת מ"ה. ואע"פ שיש בראשים דה"פ אצילות בחי' ג"ר, מ"מ אנו מתחשבים רק במוחין המתפשטים מפה ולמטה לגופים שלהם שהוא רק ו"ק בלי ראש, כנ"ל באות קל"ט".

כל פרצופי אצילות יוצאים בו"ק, הם מתלבשים על הפרצופים של עולם אדם קדמון מטבור ולמטה ומקבלים מהם רק מה שמתפשט מטבור ולמטה - גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. וחמישה פרצופי אצילות המתלבשים על הפרצופים האלה - גלגלתא, ע"ב ס"ג, מ"ה, ב"ן, מטבור ולמטה בכל פרצוף ופרצוף. זה מה שיש בהם, זה הכול, יותר מזה הוא לא מדבר כאן.

שאלה: למדנו שפרצוף אצילות מתלבש על פרצוף הנקודים ומתקן אותו, ופה כתוב שהוא מתלבש על חמשת פרצופי א"ק. מה הקשר בין שני הדברים?

עולם הנקודים לא התקיים אלא נשבר, ובמקומו קם עולם האצילות. לכן עולם האצילות לוקח על עצמו כל התפקיד של עולם הנקודים ומביא את כול המערכת העליונה לתיקון.

תלמיד: אנחנו לומדים שהראש רק מתכנן את הפעולה והגוף מבצע. איך יכול להיות שהראש בגדלות וזה לא עובר לגוף?

יש עניין של גדלות בראש ויש עניין של ההתפשטות מראש לגוף. לדוגמא, אני זקן יש לי הרבה תוכניות בראש, אבל לבצע אותם אני כבר לא יכול, אז לא כל מה שיש בראש יכול לעבור לגוף, הגוף מוגבל. בדרך כלל אנחנו אומרים בצמצום א', מה שיש בראש מתפשט בגוף וכאן לא, אומנם יש בראש אבל הגוף לא מסוגל לממש.

תלמיד: אבל תפקיד הראש לחשב, הוא מחשב לפי מה שהגוף צריך ומסוגל?

הוא מחשב את הדברים שאפשר היה לעשות ואי אפשר לעשות ולפי זה יש לו חשבון מה הוא הוא יכול לעשות ומה הוא לא מסוגל וזה מה שמתפשט. זה נותן הבנה והגבלה לכל מה שהוא מבצע, כך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: למה פרצופי אצילות נחשבים לעשר ספירות בזמן שהם רק ו"ק?

תמיד יש עשר ספירות - עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, כך יש בג"ר, בו"ק ובכל דבר ודבר, אם אתה מצביע על משהו יש שם תמיד עשר ספירות.

תלמיד: ו"ק הוא שש למה הוא נחשב לעשר?

כשאנחנו מתחשבים אחד כלפי השני - אנחנו אומרים רק ו"ק, אבל גם בו"ק יש עשר ספירות.

תלמיד: הראש של האצילות הוא נמצא תמיד בא"ק, אין לו ראש משלו?

ראש של אצילות נמצא איפה שאצילות נמצא: למעלה, למטה, בכל נמצב איפה שהוא נמצא. ודאי שכל הפרצופים גם אצילות, בריאה, יצירה, עשייה מתלבשים על העולם אדם קדמון ומקבלים משם אורות, אבל איפה הם מתלבשים, מאיפה הם מקבלים אורות זה כבר תלוי ספציפי בכל מצב ומצב.

שאלה: האם פעולת הביטול יכולה להיקרא עלייה ברוחניות?

ביטול זה לא עלייה לרוחניות. ביטול יכול להיות ביטול כלפי העליון כך שהעליון מעלה אותו, אבל לא שהביטול עצמו זו עלייה. הוא מבטל את האגו שלו על ידי זה הוא נדבק לעליון והעליון מעלה אותו.

שאלה: האם ניתן לומר שהפעם הראשונה שמלכות מסוגלת לעלות לבינה היא אחרי שיש לה מסך וזאת תהיה הכניסה הראשונה לעולם הרוח?

כן, אמרת נכון.

שאלה: מדוע אנחנו אומרים שעולם האצילות הוא למעלה מצמצום ב', אם הוא הופיע כתוצאה מצמצום ב'?

עולם האצילות הוא למעלה מצמצום ב' אם כי הוא אמנם מופיע מצמצום ב' מפני שכך הוא בונה את עצמו. הוא לא מתערבב עם כלים דקבלה, הוא כולו עובד עם כלים דהשפעה ולכן כביכול הוא למעלה מצמצום ב', אבל המבנה שלו הוא ודאי כתוצאה מצמצום ב'.

נשים שואלות יפה מאוד, יותר נכון מגברים אפילו. כששומעים את השאלות רואים איזה רעיון והגיון יש בשאלה ואיך שהן מבינות את התשובה, כל הכבוד.

(סוף השיעור)