שיעור בוקר 25.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 477. "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 477, "מאמר לסיום הזוהר". טור א', בדבר המתחיל "ובזה תבין הכתוב ברוב עם הדרת מלך".

"ובזה תבין הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:

א. במדת ההערכה של הסביבה.

ב. במדת גדלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך.

ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ, ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו. כי ב' הקלות יש לרבו:

א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.

ב. כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: "עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאח"כ ישוב לסורו.

ונמצא, בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו. כמו שבארנו במשל האבר, הנחתך מהגוף, וחזר ונתדבק בו, עש"ה."

תלמיד: לגבי סעיף א', "שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על בסיס רוממותו של רבו". האם זה לא קצת אגואיסטי מבחינת התלמיד?

זה לא חשוב. אנחנו מדברים על הדרך, מאיפה מתחילים.

תלמיד: האם זאת גם צורה נכונה?

כן.

"וע"כ, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה, המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה.

ובזה תבין, מה שאמרו חז"ל: "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנא' פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים, ע"י אליהו. למד, לא נאמר, אלא, יצק" (ברכות, ז ע"ב).

שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים, יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו, בגופו ומאודו, ע"מ לעשות נ"ר לרבו, מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה. ומקבל עי"ז, ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה, שהיא דביקות רוחא ברוחא, שעי"ז זוכה, להשיג רוממותו ית', בשיעור, שתהפך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק, מספיק למסי"נ ומאודו, עד שיזכה לדביקות להקב"ה כנ"ל".

שאלה: המצב הזה שאתה עושה פעולת השפעה והיא פתאום הופכת לקבלה, הוא כותב שזה "חומר דלק טבעי" וזה מורגש. אבל איך אתה נזהר שלא לאכול את זה בעצמך אחר כך?

כי אתה מקבל את זה בתוך המסך, בתוך אור חוזר.

תלמיד: אני אתן דוגמה. אתה מכין עכשיו סעודה לחברים, החברים הגיעו והם מאוד נהנים, וגם אתה נהנה מזה. איך אתה לא נופל, לא נזרק מזה, אלא ממשיך את הכוונה הזאת שאתה רוצה שהם ייהנו, שלהם יהיה טוב?

התענוג שלי מכוון אליהם, אני רוצה שהם ייהנו.

תלמיד: אבל טעים לי, אני נהנה.

אתה מדבר עליהם?

תלמיד: אני מדבר על מי שמכין את הסעודה, אחרי שהוא השפיע הוא נהנה. איך הוא עכשיו לא נהנה בכלי קבלה אלא ממשיך בהשפעה אליהם, לא נופל מזה?

הוא נותן תודה לבורא על זה שהבורא נתן לו הזדמנות, אפשרות, כוחות ושכל להכין סעודה. והחברים שלו הגיעו לסעודה מתוך זה שהבורא הביא אותם, והוא סיבב אותם כך שהם ייהנו מהסעודה. בגלל שהוא השתתף בסעודה והכין להם אותה בצורה גשמית, הבורא עשה את הכול בצורה רוחנית.

תלמיד: אחרי שהוא עשה את הפעולה, את ההודיה, בדרך כלל יוצא מצב שהאדם מקבל הכבדה בחיים. עכשיו יש פידבק שהעשירייה צריכה להחזיר לו.

מה היא צריכה להחזיר לו? הוא לא מחכה לשום החזר.

תלמיד: איך האדם שומר על עצמו לא להיזרק לכלי קבלה שלו?

הוא נמצא בחברה, יש לו למחרת שוב עבודה בתפילה, בלימוד השיעור, בכל הדברים. כך הוא נשמר, רק מתוך הקשר שלו ועבודה יום יומית בסביבה.

תלמיד: אבל אמורה להיות מערכת קשר עם העשירייה, עם החברים. וכאן יש פעולה חד צדדית של החבר כלפי העשירייה, העשירייה מקבלת מהחבר את ההשפעה שלו. אבל איפשהו הוא צריך לינוק ממנה את ההשפעה שלהם עליו.

הוא לא דורש את זה, הוא לא רוצה את זה. הפעולה שלו היא רק כדי להשפיע להם ודרכם לבורא. הוא לא דורש בחזרה שום דבר. חוץ מזה, מה הם יכולים לתת לו חזרה? כלום. הוא עשה את זה לא בשבילם אלא בשביל הבורא.

שאלה: כתוב שעל ידי נחת רוח לרבו "מקבל עי"ז, ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה", ולאחר שמשיג מסירות נפש זוכה לדבקות בבורא. אני עד היום חשבתי ש"עד שמעיד עליו הבורא", אחר כך הוא מקבל את הידיעות מהרב.

זה לא חשוב אם זה כך או כך. אנחנו עוד לא יכולים בדרגות האלה לברר.

תלמיד: האם אפשר לדעת מה בא קודם?

לא. כשזה יבוא, אז תדע.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש בהפצה כדי להידבק יותר לרב?

בעצם כן.

תלמיד: איך?

כל פעולת הפצה לקהל הרחב היא מזמינה מאור המחזיר למוטב וזה מחבר אותנו יחד.

שאלה: מה הכוונה שהשוואת צורה זמנית לבורא לא מעילה, והשוואת צורה זמנית לרב כן מועילה?

כי הבורא נמצא במצב קבוע, והרב, כמו האדם, נמצא במצב משתנה, לכן כלפיו זה מועיל וכלפי הבורא לא.

תלמיד: לבורא, זה רק כשזה יהיה מוחלט.

כן.

שאלה: איך תלמיד יכול להתחבר לפנימיות הרב בעבודה ווירטואלית ומהי התכללות עם הרב ואיך לממש אותה?

על ידי כך שהם מכוונים לאותה המטרה. זה הכול.

שאלה: הוא אומר פה, "לשמש את הרב". איך תלמיד בווירטואלי יכול לשמש את הרב?

הוא עושה זאת כשהוא נמצא באותה כוונה, באותו מעשה, כמו כל אלה הנמצאים כאן. אין מי שמשמש אותי ממש. האם אתה משמש אותי עכשיו כשאתה קורא? לא. אתה משמש את הארגון, את האנשים שנמצאים בו.

שאלה: כמה חשוב לקרוא את המאמר ערב לפני, לעבור עליו עם החברים, לברר בירורים, להעלות שאלות ולבוא עם חיסרון לשיעור?

חשוב מאוד להגיע לשיעור עם חיסרון מסוים ובאמת להשתדל לממש אותו.

תלמיד: ואם בכל זאת החברים בעשירייה אומרים "בואו נקרא מאמר אחר, יש לנו מצב מסוים רוצים לקרוא מאמר אחר".

זה במקום לקרוא יחד כולם?

תלמיד: לא, כולנו רוצים לקרוא יחד, אבל מאמר אחר שלא קשור לשיעור בוקר.

זה לא חשוב, אם הקבוצה מחליטה אז אפשר. אם כולם מחליטים לקרוא מאמר חדש אחר יחד, אין בעיה.

שאלה: כששמעתי אותך בפעם הראשונה, הרגשתי את האמת, לא ידעתי אפילו מאיפה זה בא. למה אני לא מרגיש את האמת הזאת בעשירייה?

זו הבעיה שלך כנראה, אני לא יודע.

תלמיד: אבל לא התאמצתי בכלל בפעם הראשונה ששמעתי אותך, ופה, אני בא לעשירייה ולא מרגיש אותו דבר.

אין לך אותו חיסרון.

תלמיד: אבל שוב, החיסרון הזה לא בא ממני כששמעתי אותך בפעם הראשונה.

אני אומר לך רק מה שצריך להגיד, זה הכול, אין לי מה להוסיף.

תלמיד: אז אני צריך לחפש עכשיו חיסרון בעשירייה?

תחפש, כן.

"מה שאין כן, לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות, והיא נבחנת מפה לאוזן. באופן, שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד - רק הדבורים של רבו. ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו. וכחשיבות פא"פ, על מפה לאוזן.

אמנם, כל זה אמור, אם השימוש לרבו, הוא ע"מ להשפיע אליו נ"ר. אבל, אם השמוש, הוא לתועלת עצמו, ששמוש מעין זה, אינו מסוגל להביאהו לדביקות ברבו. ודאי שהלימוד אצל רבו, חשוב יותר משמושו.

אמנם, כמו שאמרנו, אצל השגת רוממותו ית', שהסביבה, שאינה מחשיבה אותו ית', כראוי, מחלשת את היחיד, ומונעת אותו מהשגת רוממותו ית' - הנה ודאי, דבר זה נוהג, גם ברבו. אשר הסביבה, שאינה מחשיבה כראוי, את רבו, מונעת את התלמיד, שיוכל להשיג, רוממות רבו, כראוי.

ולפיכך אמרו חז"ל: "עשה לך רב, וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יוכל לעשות לו, סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו, להשיג רוממות רבו. והיינו, ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים, ברוממות רבו, מקבל כל אחד, הרגשת רוממותו. באופן, שההשפעה לרבו, תהפך לקבלה, ולחומר דלק. והיינו, בשיעור שיביאהו, כן לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו: "במ"ח מעלות, שהתורה נקנית בהם, בשמוש חכמים, ובדקדוק חברים". כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים. כלומר, להשפעת החברים, שיפעלו עליו, להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות, תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי, אי אפשר, שיפעל בזה במשהו, כמבואר.

אמנם, ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד, ולקבל את הערכת הסביבה, בשיעור הפלגתם.

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמ"ש: "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא' - מחויב כל תלמיד, להרגיש עצמו, שהוא הקטן, שבכל החברים. ואז, יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכ"ש, שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב' - מחוייב כל תלמיד, להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיתה סביבה גדולה, כראוי, "כי ברוב בנין, חשוב יותר מרוב מנין"."

שאלה: אתה תמיד אומר לנו שאי אפשר להשיג את גדלות הבורא מעבר לגדלות העשירייה. האם אותו דבר אפשר לומר לגבי גדלות הרב?

כן, אני חושב שכן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין בניית גדלות העשירייה לבניית גדלות הרב?

נראה לי שהן אותו דבר, זו וזו קשורות.

שאלה: קראנו על מפה לפה, מפה לאוזן, זה היה קטע מאוד מורכב, האם אפשר לקרוא אותו שוב?

קריין: "מה שאין כן, לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות, והיא נבחנת מפה לאוזן. באופן, שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד - רק הדבורים של רבו. ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו. וכחשיבות פא"פ, על מפה לאוזן."

תלמיד: אני לא מבין את הקטע הזה.

אם אתה משמש לרבו, אז זה יותר חשוב מללמוד אצל רבו. כי כשאתה לומד אתה ממלא את השכל שלך, ובלשמש אותו אתה ממלא את הכלים הרוחניים שלך.

תלמיד: יש מפה לפה ומפה לאוזן, מה ההבדל?

זה הבדל גדול, זו כבר תפיסה רוחנית. מפה לאוזן, זו התפיסה הגשמית הרגילה אם אפשר לומר כך, אומנם היא גם לא רגילה כי לומדים חכמה. מפה לפה, זו כבר ממש רוחניות, זה לפי המסך המשותף.

שאלה: מה הבדיקה שלך שאתה תלמיד? איך להיכנס למשבצת הזאת?

איך להיכנס למשבצת התלמיד? אדם שרוצה ללמוד צריך לבוא לכל שיעור, להשתדל לספוג אותו ככל האפשר, לא כולם שווים בזה. וגם מחוץ לשיעור, לעזור לחברים ולרב כך שכולם יספגו את החומר כמה שיותר וישתמשו בו כמה שיותר נכון.

שאלה: הוא כותב שיש שני תנאים להשגת רוממות. הראשון, שמחויב כל תלמיד להרגיש עצמו שהוא הקטן מכל החברים, והשני, שהוא מחויב להרים כל חבר כאילו היה גדול הדור. מחויבים להרגיש כך, איך עושים את זה?

בכוח, ואחר כך בפועל.

תלמיד: מה זאת אומרת בכוח להרגיש? האם להתפלל לזה כל הזמן?

גם להתפלל, גם לתאר לעצמו, ממש בכל האפשרויות. להרגיש שכל החברים בעשירייה יותר גדולים ממנו ורק בזכותם הוא יכול להתקיים ולהתקרב לרוחניות.

תלמיד: אז אפשר להגיד שזה צריך להיות חלק מהכוונה.

כן.

שאלה: מה זה בדיוק לשמש את רבו?

לברר מה חשוב בעיניו ולהשתדל לבצע.

תלמיד: מה יותר חשוב מללמוד?

יכול להיות שלא צריכים יותר.

שאלה: לגבי ההרגל, להפוך הרגל לטבע שני. האם זה שונה ממה שלמדנו קודם, לראות כל יום כחדש?

כן, זה שונה. כי הרגל נעשה טבע שני לא דורש ממך מאמץ נוסף.

תלמיד: האם זה טוב או לא טוב?

זה לא טוב, אבל מה לעשות, זה הטבע שלנו.

תלמיד: אז עדיף לא להתרגל.

אתה לא יכול. אם אתה קם כמה שנים בשלוש בבוקר, אז אתה תקום הלאה גם בשלוש בבוקר.

תלמיד: אז באותה מידה אני גם לא יכול לראות כל יום כחדש.

הבורא יודע את הדברים האלה, הוא מכיר את הטבע שלך.

תלמיד: האם רק כשמושכים את האור רואים את הדבר כחדש?

כן.

(סוף השיעור)