סדרת שיעורים בנושא: undefined

17 אפריל - 04 יולי 2020

שיעור 6 יוני 2020

שיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת", שיעור 53

6 יוני 2020
לכל השיעורים בסדרה: אמונה למעלה מהדעת 2020

שיעור בוקר 06.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 31, מתוך מאמרו של הרב"ש, "כובד ראש בעבודה מהו".

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש, מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

"ענין תפלה" השאלה תהיה מה זה נקרא עבודה שבלב, למה תפילה נקראת עבודה שבלב? "ענין תפילה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש, מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

שאלה: האם עכשיו כדי לממש יותר את הקשר אנחנו צריכים לעבוד במטרה להתקשר עם הרשת הבינרית מעלינו, הרשת של העכביש, שם אנחנו יכולים לעשות חיבור מעל הדעת?

ודאי שאנחנו רוצים להגיע לקשר בינינו, לקשר בינה, אמונה, למעלה מהדעת מהרצון לקבל.

תלמיד: זו בעצם העבודה שאנחנו יכולים לעשות רק עם הלב?

למעלה מהלב בינתיים.

תלמיד: למעלה מהלב.

בטח איזה לב שלנו, כולו אגו.

שאלה: בקטע הזה פעמיים הרב"ש כותב שהתפילה נקראת "עבודה שבלב". איך יוצא שזאת העבודה שבלב? הרי את המאמץ, התפילה, אנחנו עושים בשכל.

אנחנו עושים מאמצים על ידי השכל שמאמצים את עצמנו ועל ידי הרגש מכוונים את עצמנו. אבל השינויים יהיו רק ברגש, השכל רק עוזר אבל כל השינויים הם ברגש.

שאלה: אנחנו לומדים שהלב הולך בעקבות המעשים.

פעולות נקרא "תפילה", תפילה זה מעשים, המעשה שלנו זו תפילה. מה אתה יכול עוד לעשות ברוחניות? אין לך שם ידיים, רגליים, כלום. יש לך פרצוף, רצונות, אז על ידי הרצונות שלך שאתה מעורר אותם כך או כך או כך, מעצמך אם אתה מעורר זה הכול אגו. עם החברים יחד אז יש שם כבר אולי משהו בעל מנת להשפיע, אז מתוך המעשים האלה אתה משנה את המאור המחזיר למוטב, מעורר אותו, את הגלים שלו, ואז הוא משפיע ומשנה אותך.

שאלה: בעניין למעלה מהדעת, תמיד אתה אומר שהדעת צריכה להישאר ואנחנו צריכים ללכת מעליה, כאילו שני הפכים. גם אתמול ב"אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו" שני הפכים.

כן.

תלמיד: איך אני מתרגל לעבוד בשני הפכים בנושא אחד?

תתרגל. ברמה שלנו זה לא מתקיים, ברמה הרוחנית זה מתקיים.

תלמיד: חוסר ההתמודדות עם שני הפכים האלו זה בעצם התפילה?

גם כן, כן. זה רק מכוון אותנו קצת יותר לרוחניות.

שאלה: כתוב שהאדם מבין שהמטרה העיקרית צריכה להיות להגיע לדבקות עם השם. להיות ראוי לזה משמע להשקיע מספיק יגיעה?

כן, נכון.

שאלה: אנחנו יודעים שבעולם הזה הרגשות הן כמו תיאטרון, אז מה זה רגש בעבודה רוחנית, מה זה להרגיש?

להרגיש זה נקרא "להרגיש", לקבל בתוך הרצון.

שאלה: מהקטע הזה הבנתי שיש ידיעה כאילו זו הרגשה שמחייבת אותי לעבוד לשם ה'. אבל אז לא מובן מה זה אמונה למעלה מהדעת. הרי כבר יש הרגשה שצריך לעבוד לשם ה', יש תהליך.

כל פעם לעלות את חשיבות הבורא למעלה מהידע זה נקרא "ללכת באמונה למעלה מהדעת". שאתה מאמין שהוא אומר כמה כסף יש לו במעטפה ולא מה שאתה כבר רואה בידיעה שלך.

שאלה: מדוע התפילה שבלב הולכת נגד הדעת?

כי הלב תמיד נמצא באמונה, ודעת תמיד בתוך הדעת. אלה שתי רמות אחת מעל השנייה, מנוגדות זה לזה.

שאלה: רציתי לבקש, לשאול, להרגיש עם הלב. אם אני ארגיש בצורה מלאה זה כבר לא יעבור דרך הדעת שלי, התפיסה שלי?

אז התפיסה שלך תסתדר לפי ההרגשה.

שאלה: מה שהוא כותב כאן על העבודה שבלב, על התפילה, איך אנחנו יכולים בעשירייה לעשות את התפילה הזאת למשותפת שלא תהיה תפילה פרטית?

אם אני לא מחבר את התפילה שלי עם התפילות של החברים אז התפילה שלי לא קיימת, לא מתקבלת, חייבת להיות תפילת רבים. זו תפילה של עשירייה ותפילה עבור עשירייה ועבור יותר מעשירייה, עבור האנושות ועבור הבורא, ככה זה צריך להיות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקשור את התפילות שלנו יחד בעשירייה, עכשיו בשיעור?

דרך הלב. אתה יכול בזמן השיעור לדבר עם החברים? לפעמים זה אפשרי איזו מילה לזרוק ובעצם רק בלבבות. אתם מתחברים לפני השיעור, בזמן השיעור אם יש לכם סדנה, ובסוף השיעור. וביתר הזמן אתם מחוברים בלבבות בלי לדבר.

שאלה: האם אפשר בעשירייה לבדוק את המרחק מהתפילה המשותפת?

תבדקו, תראו לפי כמה שאתם יכולים. אתם לא יכולים לקבל תגובה מהבורא אלא רק בינכם.

שאלה: כשבן אדם בדרגה של עייפות מהעבודה או כבדות והוא מצדיק את פעולות הבורא, האם זה נחשב התעוררות מלמטה?

כן.

קריין: קטע 32 מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה".

"במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה. ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו. ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כמ"ש (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"."

(הרב"ש, מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

(סוף השיעור)