כנס "קבלה לעם "העולמי – מתחברים ללשמה

פברואר 2025

מעלים לתפילה לשמה

שיעור 4

שיעור 21.02.2025 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו בכנס קבלה לעם העולמי, בנושא - מתחברים ללשמה, בשיעור מס' 4 האחרון בכנס, בנושא "מעלים תפילה לשמה".

אם יש שאלות אליי שלא שייכות לשיעור, אז בבקשה תשאלו עכשיו.

תלמיד: כל כנס הוא כעין סיכום של חצי השנה הקודמת. אחרי הכנס הקודם, כאינדיקציה לאיכות העבודה שעשינו מאז, איך מוצאים את עומק העבודה שנעשתה ואת ההתקדמות שעשינו לפני הכנס ובמהלך הכנס?

אני עוד לא יכול לענות על זה.

תלמיד: איך זה יתכן שעם כל הידע העצום שיש לך, עם מדרגת ההשגה שיש לך, אתה יכול כך ברוגע לענות תשובות כמו, "אני לא יודע", "אני לא יכול לענות על זה". איך אתה יכול לענות כך?

כמו ששייקספיר אמר, יש עוד הרבה שלא ידוע גם לחכמים. מובן שאני לא יודע הכול ויש עוד הרבה מאוד שאני לא יודע, אבל אנחנו לומדים, מתקדמים קדימה, תומכים זה בזה.

נתקדם. אני כבר נתתי את כל ההזדמנות לשאול, עכשיו נחפש תשובות.

קריין: קטע מס' 1.

"מטרם שהאדם זוכה לאמונה, הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי העירוב המלכות בבינה. ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו אמונה. לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור האמונה, שרק אז יזכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה."

(הרב"ש. 508. "ענין עלית מלכות לבינה")

המטרה שלנו היא להגיע ללשמה, ואנחנו באמת רוצים להשיג את דרגת הלשמה, ונקווה שתמורת הלימוד, ההשקעה בלימוד, יהיה לנו לשמה. זו דרגה גדולה מאוד, שבה נרגיש ונראה את כל המציאות ואת הבורא שמנהל אותה ואת עצמנו גם באותה המציאות, וכך נקבל את כל המציאות יחד.

קריין: קטע מס' 2.

"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.

אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

לכל אדם ואדם יש הזדמנות להשקיע כל הכוחות, לשאול את כל השאלות, להפנות אותן לבורא ולהגיע למצב שנקרא לשמה. בטוח לבורא יש כוחות ואפשרויות להביא את האדם לתיקון כזה שהאדם ירגיש את הבורא כמו שהבורא מרגיש את האדם.

לכן אנחנו צריכים להבין שכל העבודה שלנו היא כדי לגלות את הבורא, איך הוא ממלא את העולם, איך הוא מנהיג את כל הבריות, ואנחנו צריכים לרצות להשיג את זה, לראות את זה, להרגיש את זה מתוך החיבורים בינינו. כי אם אני לא ארגיש את החברים שלי, אז אני לא אדע לשאול משהו על הבורא, איפה הוא נמצא. לכן התוצאה העיקרית מהלימוד הנכון, תהיה תשובה על שאלתי, "איפה הבורא?".

תלמיד: למה תפילה הופכת לתפילה אמיתית רק כשהאדם מרגיש את עצמו אבוד לגמרי?

מכיוון שיש לו ביטחון מלא בכך שהוא נזקק עכשיו דווקא לבורא, ושום כוחות אחרים, שום ביטויי כנות אחרים, שום דבר אחר לא יעזור לו.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים למצב כזה? אנחנו צריכים להשתוקק למצב כזה?

כן, זה מצב שאנחנו צריכים להשתוקק אליו ולהשיג אותו.

תלמידה: איך לקלף את הלב שלי לתפילה שלמה אם האגו לא מאפשר לי להיות אמיתית עם עצמי?

זה לא משנה מה האגואיזם מאפשר או לא מאפשר. כשאנחנו נמצאים בהיקף כזה כמו הכנס הזה, הדבר החשוב ביותר הוא שעלינו לעורר את האור העליון עלינו, ואז יהיה לנו ברור באיזה מרחק מהבורא אנחנו נמצאים כלפי ההשגה הכללית, הכול יתבהר לנו. בשום פנים ואופן אסור לנו להסתובב לאחור ולחשוב, איך אני יכול להשיג את זה, זה מפריע לי וזה מפריע לי, בשום פנים ואופן, חס ושלום, שום דבר לא מפריע לנו. גם השאלות, האתגרים הקשים ביותר שמופיעים, הם רק כדי שנתעלה מעליהם ונעשה עוד צעד קדימה.

תלמידה: מהו הצעד הזה עכשיו?

שנתחבר בינינו עוד יותר ונעשה ביחד עוד צעד אחד קדימה.

קריין: קטע מס' 3.

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'". 

ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")

אנחנו רואים שזה לא שאנחנו לא מקבלים תשובות, אלה שמשתוקקים להגיע לגילוי הבורא מקבלים עוד פחות מאיתנו, אפילו שמגלים משהו הם מרגישים עד כמה הגילויים האלה הם גילויים מקריים ואז לא נשאר להם הרבה אלא רק להכניע את עצמם, לשעבד את עצמם, ובצורה כזאת הם יוכלו לקבל את התשובה.

תלמיד: אנחנו כל הזמן עובדים, מתייגעים ונמצאים בהשתוקקות. בעצם כל מה שאנחנו עושים נובע מכוח האמונה, ככל שהכוח הזה גדול יותר ההשפעה עלינו יותר גדולה. איך והאם בכלל יש לנו אפשרות להגביר את כוח ההשפעה, או שהוא מגיע רק מלמעלה?

הוא מלמעלה אבל זה תלוי בנכונות שלנו מלמטה. אם אני לא יודע מה עליי להשיג, אני חי כמו כל בני האדם. ואם אני יודע מה עליי להשיג, יודע שאני צריך את כוח האמונה, שהוא הרגשת הבורא, אז אני דורש אותו בכל רגע. בסופו של דבר לאחר פעולות רבות כאלה הבורא מתגלה.

תלמיד: לפעמים אנחנו פתאום עוברים מצב מסוים ומרגישים כאילו אנחנו מדברים עם הבורא. ההרגשה אדירה. אז ממש כוח ההשפעה, האמונה הכול משתנה לגמרי.

כן.

קריין: קטע מס' 4.

"צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע. 

ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה. וזה פירוש "מי קיימא לשאלה ["מי" עומדת לשאלה]". שהכוונה על בינה, שנקראת "מי". ו"שאלה" היא מלשון "שואלין על הגשמים", שפירושו תפילה. כיון שמגיע לבחינת "מי" בינה, אז המקום הזה יש להתפלל על זה." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")

זאת אומרת באמת לא יעזור לנו כלום, אלא להגיע למצבים בהם נרגיש, כל אחד ואחד, שמלבד פנייה לבורא שישלח לנו הרגשה שאנחנו נמצאים במגע עם הבורא, לא יעזור לנו כלום. רק את זה אנחנו צריכים, להגיע לגילוי הבורא בכך שנגלה כמה אנחנו בלעדיו לא מסוגלים להגיע לשום דבר.

קריין: קטע מס' 5.

"כשהאדם מתגבר ומבקש עזרה מה', לאחר שכבר בא לידי החלטה, שיש לו מזיק בלב, הנקרא "רצון לקבל", ואין בידו לצאת ממנו, היינו לאחר כמה עליות וירידות שהיו לו, ולבסוף הוא רואה, שנשאר בערום וחוסר כל, אז תפלתו היא בעומק הלב, כלומר שהוא רואה, "אם אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"." 

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

אני צריך להגיע למצב בו פשוט טוב לי מותי מחיי, ואני חייב להיות בטוח שלבד אני לא מסוגל, ואם הבורא לא יעזור לי אני גם לא מסוגל. ואם הבורא יעזור לי אז במידה שיעזור לי כן אתחיל לראות את העולם ואת עצמי בו בכל מה שהבורא מסדר לי.

תלמיד: החכמים כותבים על מלכות שמים או על ארץ יבשה שהיא רצון שאין בו אור, מקום שאין בו גשם וכוח להעלות תפילה. הם גם כותבים, שהאמונה צריכה להיות גבוהה יותר ומקום המשכן שלי בעולם של השפעה. מה צריך להצטרף לחושך הזה בו אין גשמים והקרקע יבשה, האם משהו צריך לרדת על הקרקע או שהקרקע צריכה לקבל חיים?

הרגשת האמונה צריכה להיות המילוי הכללי של האדם ובמקרה כזה האדם מתחיל להרגיש את הבורא.

תלמיד: זוהי תוספת או שזה תיקון?

זה תיקון.

תלמיד: ככול שאני מבין המצב הקרוב ל-לשמה הוא כאשר האדם לא דורש דבר מלבד מגע, קשר עם הבורא. ואז יוצא שאם אדם מגיע לקשר כלשהו עם הבורא כתוצאה ממעשיו, בנה קבוצה נניח, עשירייה, סביבה לעצמו, יש לו לו"ז בו הוא עומד וסדר יום, מה יש לו להוסיף ולמה לו? כי אם הוא מוסיף משהו לכיוון הלא נכון הוא כבר מסכן את עצמו, הוא יטעה ויאבד את הקשר עם הבורא. האם לא יותר הגיוני, לא לגעת במה שיקר לך שמא תהרוס?

זה לא בדיוק כך. האדם ביקש, התפלל, התחנן לתמיכת הבורא. הלך קדימה, השיג מדרגה כלשהי וכאן הוא ראה שזה בכלל לא הכיוון אליו הוא היה צריך להסתובב, מה לעשות במקרה כזה, לשנות כיוון. לבקש מהבורא שיוציא אותו מהסבך הזה ויוביל אותו אחריו.

תלמיד: אם שכלו של האדם לא יכול להבין מה זה לשמה איך הוא יכול להיכנס בפועל לעבודה?

כשמשתדלים לעלות בסולם האדם משיג כל מיני מצבים המביאים אותו ל-לשמה. זה מה שאני יכול לומר.

תלמיד: בקטע הראשון שקראנו מדובר על כך שיש להתפלל כדי לקבל את כוח האמונה כדי להגיע ל-לשמה. אחר כך ביררנו שאמונה היא השגת הבורא. איך לא להתבלבל שהאמונה היא לא איזה דמיון שלי? ואיך בדיוק מנגנון האמונה עובד?

צריך להשתוקק לגילוי הבורא, ולאט לאט נוצרות באדם כאלה השתוקקויות, התעוררויות, שיביאו אותו למגע עם הבורא. כך שצריך להמשיך.

תלמידה: לכנס הזה "לשמה" רציתי להביא איתי שקט. לא נגמרו לי השאלות, פשוט הגיע הרצון ללמוד להקשיב לא רק לאלה הקרובים אליי אלא גם לרחוקים. בכנס הגיעה ההרגשה שדרך שאלות החברים ותשובות הרב שום דבר לא מפריע לי לשמוע את הבורא. האם נכון שכשאני מוציאה את העצמיות שלי מתוך העבודה עם השאלות, הבורא יכול לגלות ולהעלות את העיקר, דווקא את מה שהכרחי לי לשמוע ולהגיע למצב אמיתי של תפילה שלמה?

בדיוק כך זה צריך לקרות.

תלמידה: היום מורגש הכוח והעוצמה של כל הכלי, ואנחנו מכל הלב שלנו מבקשים שהבורא יפתח לנו את הדלת ללשמה. ואין ספק שהבורא יביא את הכלי שלנו ללשמה אם לא היום אז מחר. אבל יש פחד שאנחנו נתנתק מהעולם החיצוני. לכולנו יש בעלים, ילדים, הורים, והיינו רוצים שהבורא ייתן גם להם נקודה שבלב ויביא אותם לבני ברוך.

עכשיו נראה שאם הכלי העולמי עם כל העוצמה שלו יפנה את הרצון שלו לכיוון העולם החיצוני, ויבקש מהבורא לתת לכל הקרובים שלנו, למדינות שלנו ולכל העולם את הנקודה שבלב, אז הבורא ייתן אותה לרבים.

למה אנחנו לא עושים את זה? למה אנחנו מתנתקים מהעולם החיצוני ולא מבקשים מהבורא על התיקון שלהם? האם זה לא חשוב, או שאנחנו לא יכולים לעזור לעולם כל עוד לא הגענו ללשמה בעצמנו?

קודם אנחנו צריכים להשיג לשמה בצורה ברורה. לאחר מכן, מתוך הדרגה של לשמה, אנחנו נמשוך לשם את כל הנבראים שנמצאים מחוצה לה. כך זה עובד.

קריין: קטע מס' 6.

"דווקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בניי". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

תלמידה: איך לצעוק לבורא ולבקש את הרצון להשפיע כשאין חיסרון לזה? כולנו יודעים שעלינו לבקש השפעה, שעלינו להשפיע, אבל איך להרגיש את החיסרון האמיתי הזה כדי לצעוק לבורא שאני רוצה להשפיע?

צריך להתחבר עם אנשים כמוכם, ומתוך ההתעוררויות המשותפות שלכם אתם תחברו את התחושות השליליות האלה, את הנקודות האלה, ואת הצורך שלכם לעזרת הבורא. במידה שאתם צריכים את עזרתו, אתם תגיעו לכך שכולכם תשתוקקו לבורא ותדרשו אותו, את נוכחותו.

תלמידה: אם אין חיסרון, אם פשוט נבקש, האם הבורא לא ימלא?

הבורא יגרור אתכם מצד לצד, ייצור בשבילכם אירועים נפרדים ושונים, עד שתגיעו למצב שבו אתם חייבים לבקש ממנו את תכונת ההשפעה.

קריין: קטע מס' 7.

"האדם רואה, שאין לו שום אפשרות, שיהיה בידו לעבוד עם רצון להשפיע ולא לתועלת עצמו. ודבר זה יכול להיות רק בדרך נס מן השמים. ובאמת זה נקרא "יציאת מצרים". היינו, לצאת מכלל השכל, שיש לו מצד הטבע, שאי אפשר לעשות שום תנועה, אלא יהנה מזה. וכאן הוא מבקש מה', שיתן לו כח לעבוד, במקום שאין לו שום טעם והרגש, אלא להאמין שהבורא נהנה מעבודה זו, מטעם שהוא כולו להשפיע. 

ולכן התפלה הזו היא תפלה אמיתית, מטעם שהאדם רואה, שאין מה לקוות, שיהיה פעם ביד האדם לעשות משהו בעל מנת להשפיע. נמצא, שהאדם מרגיש איך שהוא אבוד. נמצא, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא. ולדבר זה האדם צריך להחשיב, מזה שהאדם מבקש מה', שיעזור לו, ואין מי בעולם שיוכל להציל אותו." 

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

תלמיד: איך להגיע למצב שהתפילה תשכון בליבי לנצח? לא להתפלל שלוש פעמים ביום, עשר פעמים ביום, אלא שהיא תמיד תהיה בלב של כל אחד מאיתנו?

בשביל זה צריך להיות תחת השפעת קבוצה חזקה, שבה כולם מחפשים את הבורא, קוראים לו, פונים אליו, ומתוך זה מתקדמים קדימה.

תלמיד: זאת הפעם הראשונה שהגעתי לכנס בישראל. כשהגעתי לישראל חשבתי, "מה אני אעשה"? "בשביל מה אני פה"? וכשדיברתי עם החברים הוותיקים ועם המדריכים שלי, הבנתי כמה בושה יש לי. אחרי כל מה שראיתי, האם אני באמת יכול לראות את החברים שלי מהנקודה שבלב ולא דרך האגו שלי?

אני חושב שיש לך חברים טובים וקבוצה שתומכת. אם תנסה להיות שייך להם, אז הם יעשו לך הכול כדי שאתה תוכל להגיע לרוחניות.

תלמיד: כל פעם כשאני פונה לבורא ואני מבקש עבור החברים, בסופה של התפילה אני תמיד מרגיש ריק, שלא עשיתי זאת טוב, שאני לא מבקש נכון, שזה לא מספיק מה שאני מבקש. אם כך, איך בזמן התפילה אפשר להעניק לבורא את כל הלב שלי?

זאת שאלה. זאת אומרת, היית רוצה לתת לו את כל הלב שלך ואתה רואה שזה לא הולך. אז מה עושים? יש למישהו תשובה?

תלמיד: דנו בשאלה דומה בסדנה אחרי השיעור הקודם, והגענו למסקנה משותפת. שבמצבים כאלה ובמצבים הכי מורכבים, יש לרוץ לעשירייה ולהשתדל לפתור את הבעיה הזאת יחד. אלה לא סתם מילים, העשירייה היא באמת המקום היחיד, ובמיוחד בשביל זה כל אחד מקבל את הבעיה הזאת כדי לפתור אותה שם.

קריין: קטע מס' 8.

"מי שרואה את שפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא. שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.

וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיוון שרואים אז שזהו רק מתנת אלוקים ולא "כוחי ועוצם ידי"."

(הרב"ש. אגרת ט')

תלמיד: קראנו את הקטע הזה בעשירייה מספר פעמים, שזה לא בכוחי ובעוצם ידי, אלא זו מתנת ה'. אפשר לדבר עד אין סוף עד כמה השקענו, עד כמה הכנו את עצמנו. עכשיו הכנס מסתיים, נותרה לנו עוד סעודה, ואין כוח להתפלל, זה עניין אחד. עניין שני, זה שאתה מחויב לבקש עבור כל החברים. כולם הגיעו, כולם רוצים לגלות את הבורא, והבורא רוצה להתגלות. זה משבר כזה, אתה מחויב להתפלל, אבל אתה לא מסוגל. מה עלינו לעשות כעת, על מה לבקש? נותרו רק דמעות, צעקה, "בורא תעזור, תושיע אותנו, תושיע את כל בני ברוך".

על מה לבקש, את זה אני לא יכול להגיד לכם. אתם חייבים לברר מהו הרצון הגדול ביותר, העצום, הסופי שאיתו אתם רוצים לפנות לבורא, ואת זה הוא צריך לקיים. אתם יכולים לפנות אליו עם בקשה אמיתית, עד כדי כך שהוא לא יוכל להתחמק לשום מקום, הוא מצפה מכם לפנייה כזאת.

תלמידה: מהי הבקשה האמיתית הזאת?

בקשה אמיתית היא מה באמת הייתם רוצים לקבל מהבורא.

תלמיד: איך לבקש נכון את הרצון להשפיע בשבילי או בשביל החברים? איך שכשנבקש השפעה זה לא יהיה מתוך האגו?

למי יש תשובה?

תלמידה: אם אני מבקשת עבור החברים.

טוב.

תלמידה: זה מקום לתפילה, לבקש מהבורא לעלות מעל האגו, כי זאת העבודה שלנו. צריכים לעבוד על זה.

תלמידה: לאהוב את הבורא יותר מעצמי, כי הוא הראשון, היחיד והאחד ו"אין עוד מלבדו", ואנחנו חלקים ממנו.

נהדר.

תלמיד: האם הנקודה שבלב שלנו נשלטת על ידי האגו?

אם אנחנו נרצה, אז כן.

תלמיד: מה אנחנו רוצים שישלוט על הנקודה שבלב, האגו שלנו, או לרצות שמי שישלוט על הנקודה שבלב אלה החברים, הבורא? כי נראה שהאגו רוצה את ההפך ממה שצריך.

נכון. אנחנו רוצים לבקש מהבורא שהוא ימלא את האגו שלנו ויהרוס אותו כליל, את כולו.

תלמידה: אני מרגישה כוח חזק מאוד בזמן הסעודות, הכוח הזה מוביל אותי למצב של תפילה, שאין לה תוכן מסוים, אין בה מילים, שום דבר שאני מכירה. איך אני יכולה להמשיך את התפילה הזאת, כשאני עוזבת מחר את הקהילה המדהימה הזאת?

איך לענות לה?

קריין: התשובה שלי היא בשירים, הם עונים הכי טוב.

(סוף השיעור)