שיעור בוקר 17.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 447,

אותיות נ"ה – נ"ח

אנחנו ממשיכים עדיין בהקדמה הזאת. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ממנה ונשתדל ביחד להבין - כמה שאפשר לעומק - מה בעל הסולם רוצה למסור לנו. בכל זאת מה שאנחנו רואים עד כה, זו עבודה קשה, עבודה מאוד מיוחדת שלנו בעומק הבריאה, ביסוד של הבריאה שזה הרצון לקבל, וזה לוקח מאיתנו את כל החיים וכל הזמן וכל תשומת הלב, כי לזה ניתנו החיים.

כל התהליך, כל המערכת, כל המקרים שאנחנו עוברים במשך החיים, כשאנחנו נגלה את מהות החיים אז נראה שכל זה קשור רק למקור אחד וממנו משתלשל ולכן אין שום רגע ואירוע בחיים, קטן או גדול, כללי או פרטי שלא קשור למטרה שאנחנו צריכים להגיע אליה מתחילתנו, מהנקודה השחורה בתוך האור הלבן.

לכן זו לא אוניברסיטה שלומדים כך וכך שנים ואחר כך גומרים וכבר יכולים לשכוח מה שלמדנו. זו לא עבודה שנגמרת בכמות ותהליך של כך וכך שעות אלא זה תהליך בלתי נגמר. האמת, אנחנו צריכים לפתוח את המציאות הזאת בצורה האמיתית שלה, האינסופית, שלא מתחילה ולא נגמרת עם החיים האלו כאן, בגלגול שלנו הנוכחי, הגשמי. יהיו עוד גלגולים רוחניים ואין לנו מפלט מזה.

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, רק להבין שכאן אנחנו נמצאים ממש בתהליך שיכולים להיכנס לכל מה שקורה לנו בצורה הכרתית, רגשית, בהבנה, בזה שאנחנו מתחילים לזרום בזרם הזה יותר ויותר ברור. רוכשים מזה הבנות ומקבלים כלים מכל מה שאנחנו עוברים, עד שאנחנו נוכל להפליג בעצמנו, יחד עם הכוח העליון, במידת השתוות הצורה.

וכך ניכנס לזרימת החיים ונתחיל להבין למעלה מההגבלות של זמן, תנועה ומקום, שלא תהיה לנו שום הגבלה על ההסתכלות על החיים שלנו דרך העולם הנוכחי. אנחנו לא נצמצם את החיים שלנו במסגרת הגשמית אלא נראה את היציאה לעולם נצחי, רחב. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משתדלים ומתקרבים לתפיסה הזאת מיום ליום.

מדי יום אני מקבל כל מיני טלפונים או בכתב, לפעמים אימיילים, עם כל מיני שאלות. אני בדרך כלל לא עונה באותו הסגנון שפונים אלי, אין לי גם אפשרויות כאלה, זמן. אבל אתם יכולים לשאול בסוף השיעור אולי, במשהו שלא להפריע לאחרים ואנחנו נברר גם את השאלות האלה. שאלות דווקא טובות, אני מכבד אותן.

שאלה: במצבנו, מה הם השופטים ושוטרים שיכולים לעזור לנו?

"שופטים" ו"שוטרים" במצבנו אלה אותם החוקים, הכללים שאנחנו לומדים ואנחנו מקבלים אותם לאט לאט. ודאי שהם נגד האגו שלנו, אבל אנחנו כן מקבלים אותם לאט לאט ומרגישים שהם אותם החוקים והכללים, הכְוונות שמכוונים אותנו לזרום נכון בזרם החיים. אלו השופטים והשוטרים.

בהתאם להם, באיזו מידה אנחנו נמצאים במאבק עם הרצון לקבל שלנו, כמה רוצים לסדר אותו שיהיה עזר כנגדו. אומנם הוא נגד אבל שיהיה כעזר. אנחנו לא יכולים לכוון את עצמנו רק על ידי הכוח הטוב, צריכים להיות שני כוחות. ואם היינו כמו הבורא, מקור של כוח אחד, אז היינו יכולים על ידי הכוח האחד לכוון את הכול. אבל מפני שאנחנו נבראים, זאת אומרת שפועל עלינו כוח אחד, כדי לכוון את עצמנו בעד או נגד אותו הכוח, למעלה מדרגת הדומם שאנחנו בו. בדרגה הזאת אנחנו לא עושים כלום וזורמים כדומם. אבל אם אנחנו רוצים להיות יותר מזה, אז אפילו דרגת הדומם הופכת להיות דומם דקדושה. זאת אומרת שאנחנו מבטלים את עצמנו מלכתחילה במקור האגו שלנו, ומתחילים כבר לרכוש כוחות מנוגדים לטבע שלנו כדי על ידי שני הכוחות האלה, בעד ונגד, כוח קבלה וכוח השפעה, לכוון את עצמנו, לנווט את עצמנו נכון למטרה. כל פעם מבררים אותה בצורה יותר מדויקת. זה נקרא לזרום בזרם החיים. וכך זה יהיה.

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 447, הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ה.

אות נ"ה

"והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מא, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים, שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם, בהם?

כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשית נ"ר ליוצרו, זולת על ידי סיועם, של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה, של הרצון לקבל שבו, משיג האורות והמדרגות, של נשמתו, הנקראים נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע, אל השעשועים, של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות לג".

בעל הסולם אומר לנו שעל ידי זה אנחנו לומדים ומשתדלים להגיע לכל אותם הכוחות הרוחניים שבהם אנחנו קיימים, אומנם לא מרגישים אותם אבל משתדלים להגיע אליהם, ואז אנחנו מקבלים סיוע דרך מה שנמצא סביבנו - "העולמות העליונים" והאורות האלה שמגיעים אלינו, בונים בנו תכונות, כוונות, כוחות, אותם האמצעים שעל ידם אנחנו מתקשרים למערכות האלו שבהם אנחנו נמצאים.

ואז אנחנו זוכים להכיר אותם, להגיע אליהם, להשתמש בהם בצורה נכונה, וכשנכללים בהם כולם בצורה אקטיבית, ממש מעשית, אז אנחנו מגיעים למחשבת הבריאה.

האדם מקבל את כל הכוחות, כל התכונות, כול מה שהבורא הכין בשבילו, מתייחס אליו וכך יש לנו קשר שלם עם הבורא, קשר ההדדי, את ההשפעה שלו אנחנו מרגישים בצורה השלמה ובחזרה בקניית הכוחות האלה יכולים לפנות אליו ולהיות עימו בהשתתפות השווה - "אני לדודי ודודי לי".

"וזה שאמרו בזוהר, נח, אות ס"ג, על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל: "במה מסייעין אותו? ואומר, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". כי אי אפשר לבא, לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר."

אנחנו צריכים לזרום יותר ויותר באותה דרך ולהביא את עצמו תחת השפעת הכוח העליון, האור העליון, שהוא ישפיע עלינו, ישנה אותנו, יפרמט אותנו, יתאים אותנו אליו. וזה נקרא סיוע שאנחנו מקבלים מלמעלה, הסיוע הזה לאט לאט בונה מהרצון לקבל שלנו שהוא הפוך מהבורא, צורה כלשהי הדומה לבורא.

וצורה הזאת של הרצון לקבל של כל אחד ואחד שיידמה לבורא על ידי השפעת האור העליון, הצורה הזאת תיקרא "נשמה", והיא תהיה כבר רצון לקבל שמקבל על עצמו צורת השפעה כמו הבורא, ולכן היא נקראת "נשמתא קדישא", הנשמה הקדושה, זאת אומרת רצון לקבל שקיבל צורה של השפעה בחזרה לבורא כמו שהבורא אליו.

אות נ"ה

"והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מא, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים, שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם, בהם?

כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשית נ"ר ליוצרו," לבורא, "זולת על ידי סיועם, של כל העולמות האלו." כי דווקא על ידי כל העולמות שיש בינינו לבורא, על ידם אנחנו יכולים להגיע למצב שעושים לו נחת רוח, זאת אומרת שהופכים את הרצון שלנו מלקבל לעל מנת להשפיע ומגיעים בצורות השפעה כמו שהבורא אלינו. בעצם ככל שאנחנו יכולים לקלוט מהעולמות, שזה נקרא "העלמה", לקנות דרכי העלמה של הבורא אלינו ולהפוך את זה מהסתרה לגילוי, כך אנחנו יכולים להתייחס לבורא כמו שהוא מתייחס אלינו. וזה קובע את הגובה הרוחני שלנו.

בינינו לבורא יש חמישה עולמות, ואיפה האדם נמצא? לפי כמה שהוא יכול להפוך את השפעת הבורא עליו, להשפעה שלו לבורא. ואז זה קובע את המדרגה הרוחנית שלו. והכול נעשה דווקא על ידי סיוע של העולמות, כי העולמות הם כמו מסננים, שמחלישים את אור הבורא ומביאים לנו את זה בצורה שאנחנו נוכל לקבל אותו ולהשתמש בו בצורה נכונה כדי לתקן את הרצון שלנו בעל מנת להשפיע. זה מה שקובע את המדרגה של האדם, באיזה גובה אנחנו נמצאים.

זה אומר כך, "כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשית נ"ר ליוצרו, זולת על ידי סיועם, של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה, של הרצון לקבל שבו," ככל שיכול לעשות על הרצון לקבל שלו צמצום, מסך, אור חוזר ולהפוך אותו מקבלה להשפעה, "משיג האורות והמדרגות, של נשמתו, הנקראים" המדרגות האלה "נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע, אל השעשועים, של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות לג." עד שמגיע למדרגה הגדולה ביותר, ושם הוא מגלה באמת אותו היחס האמיתי של הבורא אליו, כלומר "שעשועים", שהבורא ממלא אותו בכל אור האין סוף ללא שום הגבלה. "וזה שאמרו בזוהר, נח, אות ס"ג, על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל:" הזוהר, "במה מסייעין אותו? ואומר, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא"." בנשמה הקדושה, שנותנים לו אור שמתקן אותו וממלא את האדם, בצורת השפעה טהורה. "כי אי אפשר לבא, לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר."

הרצון לקבל שלנו מחולק לחמש דרגות, שורש, א', ב', ג', ד', את זה אנחנו כבר למדנו, שהרצון לקבל מתחלק מתחילת הבריאה, מעולם אין סוף, ואנחנו צריכים להפוך את כל הרצונות האלו לעל מנת להשפיע. ואז אנחנו מקבלים בכל רצון ורצון, משורש, א', ב', ג', ד' אור שממלא אותו, נותן לו כוח להשפיע ואז בכוח הזה לשפיע הוא משיג אותן התכונות של הבורא, תכונות ההשפעה, והתכונות האלה נקראות "נרנח"י", "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה".

וכך אדם מגיע למצב שהוא משיג את כל האור, כל היחס של הבורא שיוצא מהכוח העליון, מההשפעה הטהורה אלינו, לנבראים.

שאלה: איך אנחנו משיגים את חמש הדרגות האלה, שורש, א', ב', ג', ד'?

שורש, א', ב', ג', ד' אנחנו משיגים במידה שאנחנו יכולים לבטל את הרצון לקבל שלנו שיהיה על מנת לקבל ולהשתמש בו בעל מנת להשפיע מהקטן לגדול, כרגיל כמו שאנחנו עובדים תמיד, ממשהו חלש, קטן, לא חשוב שנמצא על ידינו, שיכולים לעשות, עד הכלים הגדולים. לכן מתחילים מעביות שורש, רצון לקבל קטן, עד שמתגלים בנו רצונות יותר גדולים.

שמצמצמים אותם מעל מנת לקבל והופכים אותם לעל מנת להשפיע, כל זה בהדרגה מהקל אל הכבד של הרצון לקבל. ואז יוצא שעושים צמצום על כל הרצונות שלנו ככל שמתגלים, ואחר כך לאט לאט מתקנים אותם אפילו בעל מנת להשפיע. ובאותו רצון שקודם קיבלנו לעצמנו אנחנו יכולים עכשיו לקבל רק כדי להשפיע לזולת, להפוך אותם.

יוצא שבזה אנחנו מתחילים להידמות לבורא ואז אנחנו מרגישים תכונת ההשפעה, האור העליון ששורה בנו. ביחס שלנו לזולת אנחנו מרגישים כמו שהבורא מרגיש את הזולת, לכן אנחנו בפעולה הזאת מגיעים להשתוות הצורה לבורא.

שאלה: מהו הרצון הזה שמגיע לעשירייה?

להשפיע לחברים, לעזור להם בכמה שאפשר. במילים, או ללא מילים אלא בפעולות, במה שאפשר.

שאלה: איך זה שעולמות ההסתרה שונים בתכונותיהם, דוחף את האדם לעבר הזיכוך?

בכל רגע אנחנו נמצאים תחת השפעה שונה מלמעלה ולכן בהתאם לזה אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למה שאנחנו מרגישים. כי את כל מה שאנחנו מרגישים אנחנו מקבלים מלמעלה ובטוח מהבורא, לכן אנחנו צריכים לסדר את עצמנו דרך הסביבה להתייחס אליו.

קריין: אות נ"ו.

אות נ"ו

"ויש לדעת, שכל אלו נרנח"י, שדברנו עד הנה, הרי הם ה' חלקים, שכל המציאות נחלקת עליהם. אכן כל שיש בכלל כולו, נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות, כנ"ל.

ולמשל, אפילו בבחינת דומם דעשיה הרוחני בלבדו, יש שם להשיג ה' בחינות נרנח"י, שיש להם יחס, לה' בחינות נרנח"י הכוללים. באופן, שאי אפשר להשיג, אפילו אור הדומם דעשיה, זולת ע"י ד' חלקי העבודה, הנ"ל.

באופן, שאין לך אדם מישראל, שיפטור עצמו, מלעסוק בכולן, לפי ערכו":

"מישראל" הכוונה ישר-אל, שהוא מכוון לבורא, שאין לך אדם שהולך לקראת גילוי הבורא, השתוות הצורה עם הבורא, שלא יעבור את כל ארבע הדרגות האלה.

"באופן, שאין לך אדם מישראל, שיפטור עצמו, מלעסוק בכולן, לפי ערכו:

א. והוא צריך לעסוק בתורה ומצות בכונה - בכדי לקבל בחינת רוח בערכו.

ב. והוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי ערכו - כדי שיקבל בחינת נשמה, לפי ערכו.

ג. וכן בטעמי מצות. כי אי אפשר, לאור היותר קטן שבמציאות הקדושה, שיהיה נשלם זולתם."

כאן בעל הסולם מספר לנו שיש שלושה מרכיבים שבהם צריכים לעסוק בדרך. דהיינו לעסוק בכוונה בקיום כל פעולה ופעולה שלנו, ואחר כך לעסוק במהות הפעולה שזה לעסוק בסודות התורה, וזה נקרא קבלת בחינת הנשמה - נפש, רוח, נשמה, ואחר כך כשמתקדם יותר, אז משלים את כל המדרגה שהשיג.

קריין: אות נ"ז.

אות נ"ז

"ומכאן תבין, את היבשות והחשכות, שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן, בכל הדורות שקדמו לנו. שהוא משום, שאפילו העובדי ה', שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל, משל אמיתי על זה, ואמר, שאם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם.

אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

כן הדבר שלפנינו:

אם היו לפחות עובדי השי"ת, עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור, היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים, בדרכם שלא יכשלו.

ואם גם עובדי השי"ת, סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא, שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה"!

בעל הסולם אומר שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא כל כך מוכנים ללכת נגד האגו, ובצורה שיטתית כל פעם לחזור ולעבוד ולקיים את כל התנאים כדי שסוף סוף נגיע למצב שנקרא "השמים נפתחים", שאנחנו מתחילים להרגיש את השתוות צורה, את ההדדיות בינינו לבורא, איזו התקשרות בינינו לבורא, ואז לפי הכוונות שלנו על מנת להשפיע אנחנו מתחילים לגלות את יחס הבורא אלינו, וכך מגיעים להזדהות עימו, לגילוי הבורא לנברא, שזו בעצם מטרת כל העבודה שלנו, כי בזה אנחנו משפיעים לו נחת רוח.

כאן הוא אומר שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד יבשה וחשוכה, שהדור שלנו נמצא בניתוק מוחלט מהאמת, והאנושות במשך אלפי שנות קיומה, במקום להתקרב לבורא הקימה כל מיני מחסומים בדרך בצורת דתות ואמונות וכל מיני פילוסופיות שמסתירות מאיתנו את ההתפתחות הנכונה של האדם, ואנחנו חיים כחיות, כבהמות, איכשהו מסדרים לעצמנו את החיים הגשמיים, ומתים. וכך מדור לדור.

מה שאין כן, ההזדמנות שלנו לעלות מהעולם הגשמי לעולם הרוחני, להכרת הבורא, נעלמה מאיתנו, ולכן קשה לבני אדם שחיים בדורנו להתחיל להתקרב אפילו להכרת הבורא, לגילוי הבורא, שזו בעצם צריכה להיות מטרת חיינו. ולכן גם חכמת הקבלה וגם העבודה הרוחנית להשיג את הבורא ולהיכנס עימו בקשר הדדי, רחוקים מאוד מבני האדם.

שאלה: בעשירייה אנחנו יכולים להרגיש את השינוי בצורה של הרצון לקבל שלנו? כשנעלה לאיזה שלב חדש, האם זה יהיה מוחשי?

ודאי שכן, אנחנו צריכים לעשות זאת, ולהגיע לזה ולהתחיל לעבוד עם זה בצורה ריאלית. ככל שאנחנו משנים את הרצונות והכוונות שלנו ליותר נכונות, כך אנחנו צריכים להרגיש עד כמה אנחנו מתקרבים לבורא, מתחברים אליו, מתמלאים מהתכונות שלו. וכך אנחנו צריכים לראות את התוצאות מהעבודה שלנו.

שאלה: אני עושה את המירב כדי לתרום את כל מה שאני יכול לעשיריה, אבל כשאני שומע את הטקסטים שאנחנו קוראים עכשיו, יש בתוכי פחד שאני לא אהיה מסוגל לעשות את זה.

אני מבין אותך, אבל זה לא נכון מפני שכל אחד ואחד יהיה חייב. זה לא תלוי ברצון שלנו. מה שתלוי ברצון שלנו זה לזרז את ההתפתחות שלנו, אבל אין ספק שנצטרך להגיע ולבצע את מה שכתוב כי זו לא הבחירה שלנו.

הבחירה שלנו היא רק לזרז את ההתפתחות בהתקרבות לבורא, אבל זה ההבדל בין דרך אחישנה לדרך בעיתו. "בעיתו" זאת אומרת, בזמנו, שכולנו נצטרך להגיע לזה בלי שום ספק, ומצד שני אנחנו יכולים לזרז את המצב ולקרב אותו, וזה בידינו ככל שנשקיע בזה.

זו כל הבחירה שיש לנו, להיות או בדרך הרגילה כמו שכל העולם זורם ויכול להיות מכוון רק על ידי ייסורים, או שנשתדל לפתח בנו רצונות והשתוקקות לבורא, וזה יקדם אותנו בצורה יותר מהירה, קלה ויפה, זה ההבדל.

לכן מי שכבר מקבל את העזרה הזאת מהבורא, את הקריאה מהבורא, שמקרב את עצמו לדרך, מתחיל ללמוד, להרגיש, לשמוע שיש אפשרות להיכנס לרוחניות, להגיע לתהליך נצחי ולא לחיות כמו חיה בעולם הזה, ובסוף למות בלי שנשאר לו כלום, ולהתחיל בגלגול הבא מאותו רשימו שקיבל קודם, לאדם כזה יש כבר בחירה. והבחירה שלו היא לא בזה שמקבל או לא מקבל את ההזדמנות הזאת, אלא איך הוא מממש את ההזדמנות.

זה שאדם נולד ומקבל דחף לתהליך, להבין בשביל מה הוא חי, למה הוא חי, מה יש לו בחיים וכל השאלות האלה, זה לא תלוי בו, אבל אחר כך הבחירה שלו, עד כמה הוא ממשיך עד שמגלה שחיבור עם החברים ופנייה לבורא, אלו בעצם אותן הפעולות שמקדמות אותו באחישנה, זאת אומרת למעלה מהזמן, להשיג את מטרת החיים.

שאלה: לא ברור בהקשר ל"סודות התורה", מי הם אותם אנשים שהולכים אחרי הפיקח, ומי אותו פיקח במשל באותו קטע?

אנשים מקבלים נקודה שבלב, הרגשה שיש להם צורך להשיג את מהות החיים, את מטרת החיים, את סוד החיים. הם מרגישים שקיבלו את החיים הגשמיים כדי לגלות בתוכם את מהות החיים, מאיפה החיים שלהם ולאן הם צריכים להביא אותם.

האנשים האלה שיש להם הרגשה כזאת שקושרת אותם עכשיו למהות החיים, לכל המציאות, לזרימת המציאות, מקבלים משיכה לחוכמת הקבלה שיכולה להסביר להם את הדברים האלה ולהתחיל ללמד אותם איך לעשות צעדים נכונים לקראת השגת כל הבריאה והמקום שלהם, ותיקון הבריאה וידיעה על כל המציאות, לשם מה היא קיימת וחיה ומתפתחת על כל פרטיה.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה על "עובדי ה'". מי הם אותם "עובדי ה'"?

יש את הכלל, מיליארדי אנשים, ויש כמה מהם שמקבלים איזו מין התעוררות לדעת למה חיים, בשביל מה חיים, לשם מה חיים. זה לא אנשים שמחפשים סתם את כוחות הטבע כדי להקל על עצמם את החיים, אלא הם רוצים להשיג בשביל מה הם חיים, מה יש להם מזה שהם קיבלו את הידיעה הזאת, את הרצון הזה, משיכה לזה.

הבורא מושך אותם, כמו שאתם מרגישים שיש לכם איזה רצון שלא נמצא באחרים אבל בכם הוא כן נמצא, ואז הם מחפשים איך לממש את הרצון הזה. איך אני יכול להגיע למצב שאני מברר את הרצון שלי וממלא אותו.

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין אם יש כזה מצב שהם מתחילים ללמוד ואז פשוט עוזבים ולא מתקדמים לסודות התורה?

ודאי, אתה רואה את זה לפניך. על זה כתוב, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", "אדם אחד מאלף מצאתי". המקובלים כותבים על זה בצורה ברורה, שלא כל אחד שנדלק ומגיע לשיעור הראשון, ממשיך עד שהוא מתחזק ועובד נגד הרצון שלו, כי מבין שהוא רוצה להשיג משהו בחיים שנמצא למעלה מהחיים האלו שהוא חי כחיי בהמה, הוא רוצה להשיג יותר מזה, ואז ממשיך.

וכשהוא ממשיך למרות שקשה לו ואין לו מזה שום תועלת לרצון האגואיסטי שלו, זה מחייב אותו לעבור לרצון דלהשפיע, שמחייב אותו באמת מאין ברירה לעלות למדרגה אחרת, "אני לא יכול לחיות ברצון לקבל שלי, אז אני אחייה ברצון להשפיע".

אני חייב לדרוש מהבורא, מלמעלה, מאותו כוח שמכוון אותי בחיים שייתן לי תכונות ההשפעה במשהו, במה שנתן לי שייתן לי עכשיו את תכונת ההשפעה. ואז האנשים האלה מוכנים להתחבר ביניהם ולדרוש מהבורא את תכונת ההשפעה.

תלמיד: מהם "סודות התורה"?

זה מה שאחר כך מתגלה, זה כבר מה שהם מתחילים לגלות. כמו שאנחנו, כשלומדים כל מיני חוכמות גשמיות מהעולם הזה מקבלים שכל, כך בזמן שאנחנו עושים פעולות של התקשרות בינינו, אנחנו מבטלים את הרצון לקבל שלנו במשהו, כי אחרת אנחנו לא יכולים להתחבר. כל אחד עושה על עצמו יותר ויותר ויתורים, מצמצם את עצמו, כי כדי להתקרב לזולת אתה חייב לצמצם את האגו שלך, ועל ידי זה מתחילים להתקרב זה אל זה. נעשה ביניהם איזה שדה ששם כולם יכולים להיות במשהו יחד, ואז באותו שדה שכל אחד מבטל את עצמו כדי להיות מקושר עם אחרים, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'" או "שכינה", שם מתגלה הבורא.

שאלה: נראה שהצער הגדול שבעל הסולם מתאר כאן, הניע אותו, הביא אותו לכתוב את כל ההקדמה הזאת.

ודאי. הוא מאוד סבל, ובכלל אנשים כאלה סובלים מאוד מזה שרואים את כל האנושות שהיא לא מסוגלת לאחוז במסר הבורא אליה. ולכן הם חייבים להיות כאן באמצע, לקרב את האנושות לבורא.

תלמיד: מה החלק שלנו בצער הזה? איך אנחנו יכולים להתכלל בו, מה התפקיד שלנו בתיקון שלו?

לעשות כל מה שבאפשרות של כל אחד וכולנו יחד כדי להסביר לאנושות איזו מטרה יש לפנינו, איך אנחנו יכולים ליישם אותה. מה יש לנו עוד? רק את זה. במידה שאתה מסייע לאחרים אתה גדל, כי בזה אתה עושה פעולת השפעה נכונה טהורה. כלפי הבורא אתה לא יכול לעשות שום דבר, מה תיתן לו? אין מה לתת. רק על ידי זה שאתה מקרב אליו את הזולת.

תלמיד: הוא תולה את הגורם למצב של הדור מחוץ לנו, בקהל שלא הלך אחרי סודות התורה ושמט את ידיו. איך אנחנו יכולים לקבל את האחריות לידיים שלנו?

תעשה מה שנמצא בידך. "כל מה שבידך לעשות, תעשה".

שאלה: מה הדבר הכי מועיל שאפשר לקחת מכל שיעור בוקר ולהשתמש כנגד הכישלונות שמרגישים ביום יום?

דווקא מכל שיעור בוקר אתם יכולים לקחת איזה חידוש בעבודה שלכם, בהתקשרות בינכם, בהשפעה לבורא, יותר לעדן, לאתר כוונות ביניכם וכלפי הבורא, וכך ליישם אותן. זה בדיוק מה שצריכים לעשות.

שאלה: הכוונה של העשירייה היא להיות בנתינה, אבל אנחנו מרגישים כמו עיוורים. איך אנחנו יכולים לגעת בתכונת ההשפעה בשביל להפעיל את האור המחזיר למוטב?

אתם צריכים להתחבר ביניכם עד כדי כך שתתחילו לעבוד עם כוחות הקשר ביניכם כמו שבעל הסולם מספר לנו כאן.

אות נ"ו

"ויש לדעת, שכל אלו נרנח"י, שדיברנו עד הנה", זאת אומרת, כל האורות שאנחנו מקבלים בקשר בינינו ברצון להשפיע לבורא, ככל האפשר, אפילו הרצון הקטן ביותר "הרי הם ה' חלקים, שכל המציאות נחלקת עליהם". זאת אומרת כל המציאות, כל מה שאפשר להגיד שהבורא ברא, הכול מתחלק לחמישה חלקים. כמו שלמדנו כבר מד' בחינות דאור ישר. יש בחינת שורש, ואחר כך א', ב', ג', ד'. ואחר כך נבנית בזה כל המציאות של העולמות, ספירות, פרצופים, נשמות. כל מה שיש, הכול בפנים.

אז כאן בעל הסולם אומר שכל המציאות מתחלקת לחמישה חלקים שהאורות שממלאים אותם נקראים "נרנח"י" - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. "אכן כל שיש בכלל כולו, נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות, כנ"ל כל חלק מחמישה חלקי המציאות גם מתחלק לחמישה חלקים, ושוב לחמישה חלקים, וכך עד פרט האחרון.

"ולמשל, אפילו בבחינת דומם" הוא מחלק את כל המציאות לדומם, צומח, חי, מדבר ואלוהות, ואפילו בחינת הדומם גם מתחלקת לחמישה חלקים. "ולמשל, אפילו בבחינת דומם דעשיה הרוחני בלבדו, יש שם להשיג ה' בחינות נרנח"י, שיש להם יחס, לה' בחינות נרנח"י הכוללים". כמו שכל המבנה, כל הבריאה מתחלקת לחמישה חלקים, גם כל חלק וחלק מתחלק לחמישה חלקים. "באופן, שאי אפשר להשיג, אפילו אור הדומם דעשיה," את האור הקטן ביותר, את גילוי הבורא הקטן ביותר "זולת ע"י ד' חלקי העבודה, הנ"ל." מה הם?

באופן, שאין לך אדם מישראל," זאת אומרת שמכוון להשגה הזאת "שיפטור עצמו, מלעסוק בכולן, לפי ערכו: במידה שמסוגל. איזה סוגי עבודה יש לו?

"א. והוא צריך לעסוק בתורה ומצות בכונה - בכדי לקבל בחינת רוח בערכו.

ב. והוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי ערכו - כדי שיקבל בחינת נשמה, לפי ערכו.

ג. "וכן בטעמי מצות." אלו כבר האורות שנכנסים לתוך הכלים המתוקנים. "כי אי אפשר, לאור היותר קטן שבמציאות הקדושה, שיהיה נשלם זולתם".

זאת אומרת, אנחנו צריכים עד כדי כך לעבוד בתיקון הרצונות שלנו, כדי לקבל בכל הרצונות שלנו את חלקי האורות האלה שמביאים לנו הכרה בפעולות ההשפעה, שאותן בעל הסולם מחלק לשלושה חלקים.

"עבודה בתורה ומצוות" הוא קורא לזה, אנחנו עוד נברר מה זה, בכוונה על מנת להשפיע. ואחר כך ב"סודות התורה" כדי לקבל אור יותר גדול. זאת אומרת, "נפש", "רוח" אנחנו מקבלים בכוונה בתורה ומצוות, ו"נשמה" אנחנו מקבלים בסודות התורה, ו"חיה" ו"יחידה" אנחנו מקבלים כבר אחרי שמשתדלים לעסוק בטעמי מצוות.

אלו דברים גבוהים שעוד לא מבינים בדיוק מהם, אלא אנחנו נמצאים בדרך לזה. האמת שכל הקושי הוא לעלות לדרגה הראשונה. כשאתה מקבל אישור כניסה לעסוק באורות וכלים, כשיש לך כבר את המסך הראשון, את הכוונה הראשונה בעל מנת להשפיע, אחרי זה מתחיל להיות מובן במה מדובר כאן ואיך לבצע הלאה את הפעולות.

שאלה: איך הסומים יכולים לדעת שהם עוקבים אחרי הפיקח?

כי כך כתוב לנו על ידי המקובלים. לכן הם כתבו בשבילנו ספרים, ולפי הספרים האלו אנחנו צריכים להשתדל לקיים את מה שאפשר, ללמוד רק את המקורות האמיתיים, להשתדל לא לסטות מהדרך, ובעיקר לא לפתח כל מיני תורות החדשות.

זאת אומרת, לא לפתח פילוסופיות ועוד כל מיני אמצעים חדשים. יש לנו את המאור המחזיר למוטב, מותר לנו למשוך אותו לשם כך, להשתמש בו על ידי זה שאנחנו מתחברים ולומדים את המקורות. זה בעצם מה שיש לנו, אין יותר.

רק על ידי כך שאנשים עם הרצון שהבורא מעורר בהם, מתחברים יחד, רוצים כמה שאפשר לבטל את האגו שלהם כדי להיות יותר מחוברים בנטייה אחת להשגת הרצון להשפיע, להשגת הבורא. כשהם רוצים לממש זאת ברצון לקבל שביניהם, כמה אפשר להיות שם בכוונה להשפיע לזולת, יותר ויותר להתרומם מעל עצמם, בזה הם מעוררים את המאור המחזיר למוטב, והוא פועל ומביא אותם להכרות עם כוח ההשפעה, שזה בעצם גילוי הבורא לנברא. ואחר כך יותר ויותר.

שאלה: למה לתת חשיבות ללימוד אם אני לא יודע מה אני מחפש, מה אני לומד, ואם אני סומא? האם זה יעיר את הרשימות הרדומות שלי?

בדיוק. על ידי זה שאני ממשיך ללמוד, למרות שאני לא מבין, ולא יודע, ואני כמו ילד קטן שמראים לו משהו והוא חוזר על זה. אבל בכל זאת, אם יש לי כזו אפשרות, אם יש לי כזו הזדמנות ואני עושה את זה, סימן שמלווים אותי מלמעלה. ואני ממשיך בזה עד שאני מתחיל להבין יותר ויותר עד כמה השיטה הזאת היא שיטה מיוחדת. כי היא לא מלמדת אותי סתם לעשות פעולות חיצוניות, כמו בדתות, באמונות וההרגלים שיש בקהלים שונים, אלא כאן מדובר על תיקון טבע האדם. להביא אותו להיות למעלה מהטבע האגואיסטי שלו.

כל הטבע של דומם, צומח, חי, ומדבר בעולם שלנו זה טבע אגואיסטי. אין יותר, רק איך ליהנות בכל רגע ורגע. ואני רוצה להגיע, אני לא רוצה, אבל באמת, הייתי רוצה להגיע, להבין איך אפשר להיות למעלה מכל העולם הזה, מעל כל הטבע הזה?

זאת אומרת, להיות ברצון הפוך. במקום כל הזמן לקבל ולקבל לעצמו מכולם, איכשהו לעשות פעולה הפוכה, להשפיע. יש מישהו שמשפיע עלינו, בואו נרצה להידמות לו. נשחק שאנחנו כמו הבורא כלפי הזולת, בואו נעשה את זה.

מה זה ייתן לנו? זה דווקא מאד הגיוני, אם אני רוצה להבין מישהו, אני צריך לעשות את אותן פעולות כמוהו, ואז אני אבין אותו. אז בואו נעשה את זה. מה מפריע לנו? אם אנחנו יכולים להתארגן בקבוצה, כך שכל אחד ישפיע לקבוצה, והקבוצה תעזור לכל חבר וחבר לעשות פעולות השפעה כי כולנו רוצים לטעום מה זה נקרא "להיות כמו הבורא"," כמו המשפיע", אז בואו נעשה את זה.

בואו נתעלה מעל לאגו שלנו, ונתחיל לעבוד ממש נגד האגו שלנו. זה לא הולך מיד, זה לא יוצא, כי אנחנו בכל זאת נעשה כל מיני פעולות שהן כביכול יהיו למעלה מהאגו, אבל יתגלו בתוך האגו שלנו. ולאט לאט, על ידי זה שנתחיל להבין שאנו לא מסוגלים להתעלות למעלה מהאגו שלנו, באמת, בהחלט לא.

ואז מה נעשה? נתפלל, נבקש, נדרוש מהבורא שייתן לנו סוף סוף רצון שנתעלה למעלה מהאגו שלנו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", ונקבל את זה. יש לפנינו את כל אפשרויות וההכנות, בואו נעשה.

שאלה: למה הרמב"ם כל כך מיואש שיש רק פיקח אחד, ושאם אותו פיקח חסר כולם ייפלו?

כי זה הטבע. מתוך שמקובל גדול משיג עד כמה הרצון לקבל גדול וקשה לבני אדם הרגילים, עם אותה מנת האור שהם מקבלים לעורר אותם להמשיך בדרך. לכן הוא אמר כך. "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה". וככה כל פעם נופלים ונופלים אבל ממשיכים ללכת "ורק הגיבורים אשר מידת הסבלנות עמדה להם", סבלנות, זה העיקר, רק הם משיגים את המטרה.

שאלה: כתוב בנ"ז גם עובדי ה' יתברך סילקו את עצמם מחכמה זו אין פלא שכל הדור נכשל בגללם. מיהם עובדי ה' שסילקו את עצמם מחכמה זו שבגללם כל הדור נכשל?

היו בהיסטוריה כאלו שיכלו לעשות תיקונים גדולים אבל זה לא עלה בידם, עוד נלמד על הדברים האלה, עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים להבין מה קורה , ולמה זה קורה בכל דור ודור.

שאלה: קטע נ"ה מדבר על סיוע, הבא לטהר מסייעים אותו, סיוע כל המדרגות נרנחי של הנשמה. מהם התנאים לקבל את הסיוע?

התנאים לקבלת הסיוע זה שנהיה מחוברים בינינו, וכולנו נפנה יחד לבורא ונבקש. הוא נותן לנו את התעוררות הראשונה, אבל את כל יתר צורות הקשר עימו לקבלת הסיוע אנחנו צריכים לייצב מעצמנו, זה הכול.

קריין: אות נ"ח.

אות נ"ח

"אמנם, ידעתי הסבה, שהיא בעיקר, מתוך:

א. שנתמעטה האמונה, בכלל.

ב. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט.

ג. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים.

ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו. כי ח"ו, קרוב להכשל בפסל ודמות.

והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כהאר"י ז"ל. ועתה - על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש". כאן הוא מסביר למה בכלל הוא התחיל לכתוב. כי הוא ראה שכל הכתבים שנכתבו לפניו, אמנם כתבו אותם אנשים גדולים בדרך כלל, ובעלי השגה אבל בכל זאת הם נכתבו בצורה כזו שאם הקהל ירצה להגיע להבנת מהות החיים, הוא יכשל בכתבים האלה. לא יהיה לו מספיק ברור איך לגשת, למה לגשת, בשביל מה ואיך. כי יש פער גדול בין העולם הרוחני, המהות הרוחנית, הכוח הרוחני, הטבע הרוחני לבין הטבע הגשמי ההפוך ממנו לגמרי.

לכן לא ניתן לקשר בין שני החלקים האלו בבריאה. אין דבר כזה במציאות שיש מעבר בין רוחניות לגשמיות, אז בכל זאת איך לעזור לאדם לבנות את המעבר הזה? מצד הבורא אין בעיה, כי הוא השוכב בם בכל טומאתם, מצידו אין שום בעיה, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. הוא בונה את הכול, הוא בכלל לא מרגיש שיש רצון לקבל על מנת לקבל. הוא עושה את זה בכוונה כדי שיבינו אותו, ירגישו אותו, הוא ברא את הנבראים יהיו הפוכים ממנו, כדי להכיר אותו, להבין אותו, דבר מהיפוכו, כי אם לא יהיה היפוך, הנברא לא יהיה קיים.

לכן כך הוא עשה זאת, אבל איך הנבראים יכולים להגיע לאתר דבר הפוך מהם? אנחנו רואים שכל העולם לא יודע, לא מבין, לא מרגיש, ולא מסוגל להשיג בכלים ההפוכים את הבורא, את ההשפעה שלו, אז מה עושים? זה מה שדחף את בעל הסולם בכל זאת לכתוב את כל מה שהוא כתב. "וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות, שתפקיד ביאורי, הוא בתפקיד כל סולם: שאם יש לך עליה, מלאה כל טוב, אינך חסר, אלא "סולם", לעלות בו. ואז, כל טוב העולם בידיך.

אמנם, אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם, ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה.

אלא, עשיתי על כל פנים, בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו, לעלות ולהעמיק ולהסתכל, בספר הזוהר גופו. כי רק אז, תושלם כונתי בביאורי זה."

שאלה: למה הייתה לבעל הסולם היראה והדאגה שכל עם ישראל וכל העולם יכירו את חכמת הקבלה?

מלכתחילה רצון הבורא בבריאת הנשמות, בבריאת העולם הזה שהנבראים יכירו אותו, וכדי שהנבראים יכירו את הכוח העליון, הם צריכים להיות מצוידים בשניים, להיות לגמרי הפוכים מהבורא ושיהיה להם גם כוח להכיר את הבורא. שני הכוחות האלה ההפוכים, צריכים להיות בתוך הנברא, מרגישים את עצמם שהם מנותקים לגמרי מהבורא, כדי להתחיל להכיר אותו מאפס, וגם להיות מחוברים עם הבורא, לפי רצונם, לפי בחירה חופשית שלהם וכך יתקדמו ויכירו אותו ויהיו כמוהו. אז יש כאן צורך בבניית מערכת שלמה בין הבורא לנברא.

איך אנחנו יכולים להבין שהבורא ברא את זה? אז כתוב ואנחנו מרגישים את זה על עצמנו, שהבורא ברא רצון לקבל שהוא הפוך ממנו, כי הוא רצון להשפיע, ואחרת הרצון לקבל לא יקרא נברא. הוא צריך להיות הפוך מהבורא וכל התכונות שיש בבורא הוא רוצה להציג אותם לנברא, והן צריכות להיות בצורה הפוכה בנברא. זאת אומרת, כמה שיש בבורא רצונות להשפיע, אופני השפעה, כך בנברא צריכות להתגלות תכונות קבלה בכל מיני אופנים.

אז מצד אחד שניהם צריכים להיות הפוכים. ומצד שני, הנברא שהוא הפוך מהבורא, אפילו מרגיש את הבורא, קל וחומר יכול להתקשר אליו, יכול לקבל ממנו עזרה, להתבטל כלפיו, זאת אומרת לבנות מערכת קשר בינו לבורא.

לכן כל התהליך שהנברא צריך להתכלל עימו, מהבורא לנברא, הוא תהליך של ירידת הכוחות, העולמות, הפרצופים, הספירות שעליהם אנחנו לומדים, ויש ביניהם קשר, אבל הקשר הזה הוא נסתר מהנברא והנברא צריך לגלות אותו יותר ויותר במידה שהוא משתווה עם הבורא ונעשה כמוהו. וכך הם יכולים להתקרב זה לזה עד שהנברא משיג את הבורא.

שאלה: נוצר הרושם שהוא מדבר על אדם או על איזה רצון לקבל, שבאמצעות העולמות האדם מזכך את הרצון לקבל, מרגיש את ההתעלות שלו במדרגות. ומצד שני אנחנו לומדים שיש באדם כמות אדירה של רצונות שונים לקבל ועם כל אחד מהם צריך לבצע עבודה כלשהי. השאלה היא, איך לקבל נכון את התיאורים של בעל הסולם?

יש לך בעיה, שאתה חושב שבשכל שלך אתה יכול לעשות תיקונים, אבל התיקונים נעשים לא על ידי השכל שלך אלא על ידי האור העליון, כשאתה מבטל את עצמך כלפי האור העליון. וכל פעם אתה נמצא כמו תינוק בידיים של אמא והאמא עושה עם התינוק מה שהיא מבינה שצריך לעשות. זאת כל העבודה שלנו, לבטל את עצמנו כלפי הקבוצה וכלפי הבורא שיעשה מאיתנו מה שהוא צריך, מה שהעליון רוצה, מה שהוא מבין שחייב להיות.

וזה לא שאני עכשיו מבטל את עצמי כך ואחרת ואז בהתאם לזה הבורא עושה, אלא אני מבטל את עצמי כמה שאפשר לגמרי ואז על ידי המאור המחזיר למוטב, נעשים בי כל מיני תיקונים.

תלמיד: אני נמצא עכשיו בעשירייה ואני מנסה לבנות איזשהו חיבור ביניהם, אבל אני מקבל התנגדות מאוד קונקרטית. מה זה אומר שאני מבטל את עצמי?

אם אתה מבטל את עצמך, איך יכול להיות שאתה רוצה לבנות איזשהו קשר ביניכם? אם אתה מבטל את עצמך, אתה צריך להשתדל להראות לחברים איך אתה מבטל את עצמך, ואז בזה אתם נותנים הזדמנות לבורא שיעשה את הקשר ביניכם. והוא יעשה את הקשר לא לפי השכל שלך. שוב אתה חוזר למה שבנית לעצמך איזו מערכת תיקון, התיקון כולו נעשה מלמעלה, מאיתנו נדרש רק לבטל את עצמנו.

תלמיד: איך לעשות את כל זה פרקטית.

קודם כל תבטל את עצמך. השכל שלנו ניתן לנו רק לדבר אחד, שנבטל אותו.

שאלה: אנחנו משתדלים לעשות בעשירייה גם חיבור וגם להתפלל לבורא. איזה עצה ברמת הפצה היית מייעץ לנו כעשירייה?

כמו שדיברנו, אנחנו צריכים להמשיך ללמוד ולהפיץ. אתה שואל שאלה שהתשובה עליה פשוטה, לעשות כמה שאפשר.

שאלה: בפסקה האחרונה קראנו שלבעל הסולם יש חשש לפסל ודמות. מה הביטוי של פסל ודמות ביחס לכתבים שלא צריך להיכנס אליהם?

לא רוצים על ידם להתקדם לבורא, לתכונת ההשפעה, להתכלל בכוחות ההשפעה, אלא רוצים רק לדעת מה כתוב, אפילו לומדים בעל פה מה שכתוב, וזה נקרא הישג גדול.

תלמיד: אבל מה שכתוב זה סיפורים אלגוריים, אני לא מדבר על התורה, שזה נראה כמו מסמך היסטורי.

נכון.

תלמיד: איך מדלגים, איך משנים את היחס?

זה העיקר, אנחנו צריכים כמה שאפשר להשתדל לשנות את היחס בינינו שיהיה חיבור בינינו, השפעה הדדית בינינו והבורא, ובסך הכול כמה שאנחנו נמצאים בהשפעה הדדית, את ההשפעה הזאת אנחנו צריכים להעלות לבורא, וכתוצאה מההשפעה הכללית בקבוצה, נזכה לקבל מהבורא את ההשפעה שלו עלינו.

תלמיד: זה ההבדל בין עבודה פנימית שאנחנו עושים, לבין עבודה של פסל ודמות?

כן, אנחנו לא צריכים ללמוד בעל פה מה שכתוב בכל המקורות, אנחנו צריכים להשתדל לממש אותם בינינו, זה הבדל גדול מאוד. או שאתה לומד בצורה יבשה מה שכתוב, כמה מלאכים יש בשמיים ואיך הם נקראים בשמותיהם, לבין שאתה מממש את התורה בקשר בין החברים ומהם לבורא.

שאלה: מהו הסולם שמדובר עליו כאן, האם כל שלב במעלה הסולם מיועד לגלות לנו את סודות האור שיש למעלה?

כן ודאי, הסולם מבינינו לבורא, זה כל אותם החלקים של העביות שלנו שורש, א', ב', ג', ד', שאנחנו צריכים להתגבר עליהם בכוונה על מנת להשפיע ובהתאם לזה באותה העביות באותם הרצונות אנחנו נקבל אורות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

וכל אותם הרצונות שאנחנו צריכים להפוך אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, הם יקראו חלקי הנשמה שלנו. חומר הנשמה זה הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע, ואור הנשמה זה הנרנח"י שימלא את הרצונות האלו לפי השתוות בין האור לכלי. זה מה שלמדנו. המבנה הוא מבנה פשוט רק צריכים להיות מאוד עקשנים לממש אותו.

שאלה: המילה ביטול לא מובנת.

חוץ מהכוונה על מנת לקבל לא צריכים לבטל שום דבר. רק כוונה על מנת לקבל, להפוך אותה ובמקומה להרכיב כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: מה נחשב התקדמות אמיתית ברוחניות מהמצב שבו אנחנו נמצאים כרגע?

מהמצב שלנו כרגע ההתקדמות האמיתית היא התקרבות בינינו עד כדי כך שנוכל במשהו להרגיש אחד את האחר, ובקשר בינינו להרגיש את תכונת ההשפעה ההדדית שיכולה להיוולד בינינו, ובה להתחיל לגלות את הכוח העליון. שנבנה תנאים לגילוי הכוח העליון שהוא כולו להשפיע.

תלמיד: ואנחנו צריכים כל רגע להתחיל מאפס, כאילו אני לא יודע כלום והחברים הם כמו חדשים?

כן.

שאלה: במידה שנגיע ונתקדם לעולמות עליונים האם ההתקדמות הזו תתבטא בחיים הגשמיים שלנו בצורה שבה אנחנו פועלים, מתנהגים?

כן ולא. אנחנו נרגיש שינויים בכל החיים שלנו, על אף שיכול להיות שבאמת לא תהיה הרגשה שמשהו משתנה, אבל ביחס שלנו לזה נרגיש שזה כאילו משתנה.

שאלה: באות נ"ה רשום "וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע, אל השעשועים, של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה," והשאלה היא, מהם השעשועים של תכלית הכוונה שבמחשבת הבריאה?

גילוי הבורא בנברא מוליד כאלו הרגשות שהבורא משתעשע עימו, מלטף אותו, מטפל בו, כמו שתינוק יכול להרגיש את היחס של אימא אליו.

שאלה: מה זה חטא הפסל ודמות, איך נוכל למנוע זאת בפועל בעשירייה?

לא צריכים להיזהר מחטאים, צריכים לעשות מעשים טובים של חיבור. ואם יהיו חטאים או לא יהיו, זה לא חשוב לנו, העיקר עוד ועוד חיבור כי בו אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: בעל הסולם כותב בפסקה האחרונה באות נ"ח שזה מתאים לכל אדם. האם תוכל להסביר למה הקדמה מורכבת על פניו, מתאימה לכל אדם?

כי בסופו של דבר כולם צריכים להשיג את הבריאה.

שאלה: מה ההבדל בין המצב של העולם כיום לעומת תקופתו של בעל הסולם, בהקשר לזה שאנשים יותר קרובים או יותר רחוקים להקשיב ולקבל על עצמם חכמת הקבלה?

היום העולם הרבה יותר מוכן לשמוע ולקבל את חכמת הקבלה, אנחנו רואים את זה, גם בצורה טכנית הוא יותר מחובר ומוכן לזה ממה שהיה אפילו לפני מאה שנה.

שאלה: לגבי אות נ"ז, מה זה נקרא להמשיך אור שלם מאינסוף ואיך להבטיח לא להפוך לאותם עובדי ה' שבגללם הדור נכשל?

צריכים לעבוד רק בחיבור, ואז יהיה בסדר. אנחנו נמצאים בדור האחרון ולכן חוץ מחיבור לא צריכים שום דבר בינינו, והאור העליון כבר ישפיע עלינו ויקרב ויקדם אותנו.

שאלה: איזה רמה של הכנה ורגישות אנחנו צריכים כדי ללמוד את הזוהר ולהתחמם באורו הקדוש?

רק חיבור, שוב אני אומר. כל השאלות האלה הן לא לעניין, כי אם אתם מתחברים, אז בתוך החיבור אתם משיגים את הכול. אם לא תהיה נטייה לחיבור אז חבל על הזמן, שום דבר לא ייצא. אנחנו צריכים לראות לפנינו רק דבר אחד, אם נשתדל במשך היום לעשות צעד אחד, מילימטר קטן לתוך החיבור, לקראת מרכז הקבוצה, זה מה שייתן לנו הרגשת ההתקדמות.

(סוף השיעור)