שיעור בוקר 18.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 405, מאמר "השלום"

למדנו את יחס הנבראים לחיים שלהם, לטבע או לכוח העליון שמנהל אותם, שיש משהו מעלינו. השיטה הראשונה היא הטבע, זאת אומרת שמה שמקבלים זה הטבע, ככה זה קורה, כך אנחנו נמצאים בזה, שבזה אנחנו בעצם דומים לחיות שמקבלות את זה בצורה כזאת, אין להן איזה יחס מיוחד לטבע אלא הן צריכות להסתדר, לקלוט את כול היחסים שמגיעים אלינו מהטבע הסובב וכך בהתאם לזה לחיות.

השיטה השנייה היא ב' רשויות, שיש כוח הטוב וכוח הרע והם פועלים ויש ביניהם כבר יחסים מסוימים ואנחנו ביניהם. כאן זו כבר השאלה איך אנחנו יכולים לנפרגן לכוח הטוב, להתרחק מכוח הרע, זו השיטה השנייה. השיטה השלישית היא ריבוי א-לוהיית.

שיטה ג' היא - ריבוי אלהיית

"שיטה זו נולדה, מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות. כי חלקו והפרידו את כל פעולה ופעולה, מפעולות הכלליות, לפי עצמה. דהיינו, הכח העושר, השליטה והנוי, הרעב, המות, והמהומות, וכדומה. ומינו על כל אחד מהם, ממציא ומשגיח מיוחד. והרחיבו הדבר לפי חפצם."

אנחנו שומעים שיש כאלה שמאמינים בעצים ובאבנים ובשמש ובירח, שבכל דבר ודבר יש כביכול כוח מיוחד, מלאך מיוחד, שליטה מיוחדת, ואז אנחנו צריכים להסתדר עם כל אחד ואחד לחוד. זה נקרא ריבוי א-לוקיות. יש דבר כזה, ישנם שמאמינים בזה, ישנם שעובדים את כוחות הטבע, כל כוח וכוח לחוד, וזה קיים בתוך האנושות.

ומה השיטה הבאה. שיטה ד' הוא לא אומר לנו, אלא שיטה ה'.

שיטה ה' - עזב פעולתו

"לאחרונה, כאשר נתרבה החכמה, וראו את הקשר החזק, בין כל חלקי הויות הבריאה, הכירו את ענין ריבוי אלהית, לדבר נמנע לגמרי, ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות, המורגשה בהשגחה.

ומתוך זה עשו הנחה חדשה: אשר באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות, הוא חכם ומרגיש. אולם, מתוך רוממותו, שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו, כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו, בענינינו הקטנטנים. ולפיכך, נמצא כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה." זאת אומרת, ראו שיש קשר בין כל חלקי הטבע, כמו שאנחנו לומדים לפי המחקר המדעי, גשם, שמש, רעידות אדמה, פליטת הגזים למיניהם, אוזון, מתאן, וכן הלאה והכול נכנס סך הכול למערכת אחת. אז שוב, אין כאן הרבה א-לוהים אלא יש כאן כוח טבע אחד המאוחד. רק העניין הוא שאנחנו שלומדים יחד עם זה על היקום והכוכבים ועל כל הגלקסיות למיניהן, אז מי אנחנו לעומתם? פשוט אפס, אנחנו לא יודעים איך להסתדר על פני כדור הארץ הקטן הזה שאין לו ערך בכלום ואנחנו על פניו. אז ודאי שאין לנו במה להתייחס לטבע בכלל, כי הטבע לא מתייחס אלינו, אנחנו נמצאים ככה בתוכו וזהו. כך הגישה של "עזב פעולתו".

אני חושב שבשיטה ד' שהייתה צריכה להיות כאן, כל ריבוי הכוחות הבודדים שנראים בשיטה ג', ולכל אחד יש כביכול מלאך משלו, כל הכוחות האלה מתאחדים יחד ושוב נעשה כוח אחד. ושיטה ה' ש"עזב פעולתו". זאת אומרת לא שזה הטבע, יכול להיות שמתייחסים אליו כמו לכוח העליון שיש לו מחשבה ורצון ותוכנית והכול, אבל לא שייך לנו. בינתיים "שכחו אותי בבית".

"והנה, יחד עם השיטות הנ"ל, בזמן אחד, שלטו גם כן שיטות דתיות מבחינת אחדות האלקיית, שאין כאן המקום לעסוק בהם." לא רוצה להסתבך. ככה אני מבין אותו. "כי רק רציתי לבאר, המקוריות שממנו התלקחו, כל מיני שיטות המקולקלות והנחות המתמיהות, שהיה להם שליטה והתפשטות גדול, בזמנים ומקומות שונים, כידוע." שאנשים המציאו לעצמם.

הוא לא רוצה לנגוע בשיטות הדתיות כי אין להן בסיס מדעי לעיין בהן, לבדוק אותן, להבין אותן, לחקור אותן, אין דבר כזה, אלא פשוט בנו מהפילוסופיה, מהפסיכולוגיה, מהדמיונות שלהם כל מיני צורות לפי מה שהיה כדאי לשליטים למיניהם, ולכן כך עשו. ומזה נעשו הדתות. ולכן הוא לא רוצה לנגוע. זאת אומרת חמש הצורות הקודמות שלמדנו, הן צורות הטבעיות שצומחות מתוך האדם, מתוך היחס שלו לגורלו ולטבע הסובב. ולא שצריך לשמוע אילו סיפורים על איזה בני אדם מיוחדים וכן הלאה. אלה המצאות שלא שייכות למציאות בכלל.

"ונמצינו למדים, הבסיס, שעליו נבנו כל השיטות האמורים, נולד ויצא מתוך הניגוד וסתירה, מבין ב' מיני השגחות, המורגשות בעולמינו, אשר כל השיטות הללו לא באו, אלא לאחה את הקרע הגדול הזה.

אולם, עדיין "עולם כמנהגו נוהג", והקרע הגדול והנורא הזה, לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו, לתהום נורא מאד, מבלי לראות ולקוות עוד, על איזה מוצא ומפלט ממנו." במיוחד בזמננו. אם פעם היינו תחת כוחות הטבע השלישי, החיובי, בכל מיני צורות שמגיעות אלינו ומשפיעות עלינו, היום אנחנו רואים שזה פועל בחברה אנושית בצורה עמוקה ביותר ואנחנו לא מסוגלים להסתדר. אדם עם עצמו, עם המשפחה, עם הילדים, עם הקרובים, עם האומה, עם המדינה, ואנחנו כולנו ממש נקרעים לגזרים ואין לזה שום פתרון.

"ובהביטי על כל אלו הנסיונות, האמורים לעיל, שהשתמשו בהם האנושיות, כמה אלפי שנה עד הנה, ולא הועילו, הריני שואל: אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח, אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו?" שנעזוב את הבורא, נעזוב את כוח הטבע, נעזוב את הכול, אנחנו צריכים בעצמנו כאן להסתדר עם מה שיש לנו. כי אחרי אלפי שנים אנחנו רואים כמה שמבקשים, או לא, משתדלים למצוא אותו, האחראי על זה, פונים בכל מיני צורות, כלום לא עוזר. האם הפתרון הוא נמצא בינינו בלבד? בואו אנחנו נחקור. אנחנו אף פעם לא שמנו לב שהתיקון יכול להיות ביחסים בין בני אדם. ואם נתייחס אליו נכון, אנחנו נמצא שם כוחות לתקן את המצב, לחדור לתוך הטבע, לפרוץ לתוך עמקי היקום ועמקי האדם וכך להבין ולהרגיש, לגלות מי אנחנו ואיפה אנחנו נמצאים באמת. רק צריכים אולי לשנות את הכיוון פנימה ולא החוצה. לא לתוך החומר הדומם שממלא את היקום שלנו, אלא לתוך האדם ועוד בפנים בתוך האדם, בפנימיות העניין.

שאלה: אם כך למי יש לפנות?

למי יש לפנות? לעצמך. זהו.

תלמיד: אני לא א-לוהים.

לא, אין א-לוהים. אין א-לוהים, אין א-לוקים, אין שום דבר, יש אותך. אני אומר לך ברצינות, תפנה לעצמך פנימה, שם תמצא את הכול. כל היקום, כל העולמות הם בפנים.

שאלה: למה בעל הסולם כל כך דואג לדתיים, חרדים?

לא, הוא לא דואג להם. הוא אומר ההיפך, נעזוב אותם.

תלמיד: לא, הוא חושש מהם.

לא, זה לא נכון, אתה לא קורא אותו נכון.

שאלה: על איזה קרע הוא מדבר לאחר שהוא מציין את חמש השיטות?

שעל ידן אנחנו לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, מה עלינו לעשות, איך להגיע לחיים טובים, פשוט מאוד.

תלמיד: אז איפה הקרע פה? בעל הסולם אומר שזה שיש את השיטות האלה זה גרם לקרע.

כן, שאנחנו אבודים, אף שיטה לא עוזרת, לא יכולה להביא אותנו לשגשוג, למשהו טוב, אף שיטה. מה עושים, מה נעשה?

שאלה: הייתי רוצה להשתתף בצערו של בעל הסולם שאומר, "אולם, עדיין "עולם כמנהגו נוהג", והקרע הגדול והנורא הזה, לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו, לתהום נורא מאד, מבלי לראות ולקוות עוד, על איזה מוצא ומפלט ממנו." שישים וארבע שנה עברו מאז שהוא נפטר, האם קרה משהו? לא קרה כלום מאז.

קרה, אל תגיד ככה שלא קרה.

תלמיד: מה קרה?

הכרת הרע, אנשים היום מבינים, האנושות היום מבינה. אל תקרא מה שכתוב בעיתונים או במשהו, שם כותבים אנשים כי יש להם אינטרס, זה משהו אחר, אתה תסתכל על בני אדם. בני אדם עוסקים באיך למלאות את עצמם. אנחנו חיים? תן לחיות. יותר מזה מפחדים לפתוח עיניים, רק עד החצי, מה שיש לפניי, כלום חוץ מזה. מחר? מחר נמות, אבל היום תן ליהנות. כך כולם חיים.

תלמיד: למרות מה שאתה אומר, בני ברוך כבר קיימים שלושים שנה, וחלה התקדמות ענקית. אני לא יודע למה אתה אומר שהעולם לא התקדם, הרי אתה אומר שהשפענו על כל העולם?

גם אנחנו מתקדמים.

תלמיד: כמה אנחנו היום בעולם, יש מישהו שספר?

מי זה אנחנו?

תלמיד: בני ברוך.

אלו שמכירים אותנו זה יכול להיות חמישה, שישה מיליון.

תלמיד: זאת אומרת, קרה משהו, קרה מה שאומר בעל הסולם.

ודאי שכן. העולם משתנה, אנחנו מכינים אותו לתיקון.

תלמיד: זאת אומרת, שבאמת הצלחנו לעשות משהו בעולם, בגדול.

נכון, נשאר לנו רק "לכבוש" את ההסתדרות.

שאלה: כאשר אדם מגלה את ההופכיות מהטבע ואת היצר הרע שבזה, ולא מתקן את זה, זה נקרא לעשות חטא?

אמרת נכון, כשאדם יודע שבידו לתקן ולא מתקן זה נקרא חטא, זה הכול, שום דבר חוץ מזה. כשאדם קובע בעצמו שהוא יכול לתקן ולא מתקן, לא שתיקן בעבר או שלא ידע, אלא שעכשיו הוא יודע איך לעשות פעולת השפעה לחברים כדי לייצב קבוצה, חלק מהנשמה הכללית של אדם הראשון, ולא פועל לקראת החיבור כדי לייצב את החלק הזה המתוקן במשהו, זה נקרא חטא. כי הוא חוזר על אותו חטא דאדם הראשון.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר על ההשתלשלות של הבנת מושג האלוקות. ממש תהליך כזה של בשלות באנושות.

כן.

תלמיד: בתקופה הזאת של הדור האחרון, מה באמת המהפך הזה שהולך להתחולל באנושות בהבנת המושג הזה? מה הסטארט אפ הזה שחכמת הקבלה מביאה איתה?

הסטארט אפ הוא פשוט, אנחנו לא מאמינים בכוח עליון, אנחנו מגלים אותו בתוך החיבור בינינו. כי קבוצה היא מעבדה, שאם אנחנו מייצבים נכון את כוחותינו, אנחנו בתוך הקבוצה, ביחס בין הכוחות שלנו, אנחנו מתחילים לגלות את הכוח העליון. רק בצורה כזאת הוא מתגלה. שהקבוצה הופכת להיות ממש לקבוצה, לה-ו-י-ה, לעשירייה, לנשמה במידה קטנה, עד שמצטרפים יותר ויותר.

כך אנחנו צריכים לעבוד, זה מקום העבודה שלנו וזאת המשימה שלנו, ורק בזה אנחנו עובדים. זאת השיטה שלנו לעומת כל יתר השיטות [שאומרות] שא-לוקים הוא כזה וכזה, הרבה או קצת איתם וכן הלאה. ואילו אנחנו אומרים מי זה הא-לוקים? הא-לוקים זה כוח הקבוצה שהיא מאוחדת ובונה מעצמה את הכוח העליון. "אתם עשיתם אותי" כמו שכתוב.

תלמיד: רואים שבין כל שלב ושלב ישנה איזו בשלות ואז מעבר לשלב הבא.

האנושות חיפשה איפה ומה. המקובלים לא חיפשו, הם אמרו הא-לוקים זה מה שמתגלה בתוך החיבור בינינו. מהאדם הראשון והלאה זה מה שהם חשבו לפרסם, עד כמה שאפשר. אין יותר, גישה אחרת לא הייתה. מאדם, כמעט ששת אלפים שנה פחות מאתיים, ועד היום, זו אותה הגישה. אין א-לוקים, אין כלום, אלא ישנו כוח עליון שאנחנו מייצבים אותו, ואם אנחנו לא מייצבים אותו בינינו, זה משהו שאנחנו לא יכולים להגדיר.

תלמיד: יש פה איזה שובע של האנושות בכל שלב, ואז היא מחפשת משהו אחר.

כן, לפי שלבי ההתפתחות שלה.

תלמיד: גם עכשיו אנחנו מגיעים לאיזה שובע ממשהו מסוים. היום באנושות כל אחד אינדיבידואלי לעצמו בצורה נחרצת.

היום האנושות לא קשורה לכל מיני סיפורים על א-לוקים, לא אכפת לה מזה. סתם יש כאלו שמשחקים ביחס כמו ההודים, הסינים, למישהו, משהו. כל הדתות הפכו למפלגות נניח, או למשהו, למועדוני חברים, לעסקים, לא חשוב מה. זה משהו שהאגו של האדם עשה מהן.

לכן לא נשאר כלום חוץ מבאמת לגלות את האמת. כי בכל יתר הדברים, ששייכים להנהגה, להשגחה ולתיקונים, אף אחד לא מבין, אף אחד לא מאמין ואתה לא יכול למכור את זה לאף אחד. וכאן יש לנו עבודה, למרות שזו עבודה טובה, שטח טוב, שטח נקי שמתנקה מיום ליום, כלפי חכמת הקבלה נעשה קצת שינוי, מה היא ובשביל מה היא וכן הלאה. יש עוד עבודה גדולה, אבל בכל זאת.

נקווה שנוריד גם את החוטים האדומים האלה, כל מיני דברים כאלה, שטויות מהעולם, ואז יבינו שהכוח הוא האיחוד בין בני האדם, זה כוח האיחוד.

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית."

בעל הסולם אומר שיש כוח עליון. אז "הוא אומר", יש כאלה הרבה "שאומרים". אבל מה הוא אומר מתוך זה? הוא אומר שאנחנו צריכים להישמע לחוקי הטבע, לקיים את חוקי הטבע. לכן החוק העליון, שהוא אומר, זה רק כדי לחזק את היחס שלנו לטבע, להסתכל על כל העניין ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

"כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי."

הכול ממש לפי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". צריכים ללמוד את חוקי הטבע, חוקי החברה, חוקי בני האדם, כל החוקים האלו, וכמה שאנחנו יכולים לראות אותם לנכון, לקיים. זה מה שנשאר.

"ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי." אנחנו צריכים לקיים את חוקי הטבע לא כדי שיהיה לנו טוב בחיים האלה, אלא על ידי הקיום הנכון של חוקי הטבע אנחנו מגיעים לאיזו מטרה. זה לא קיומי אלא מטרתי.

"וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר."

שאלה: מהן התכונות היסודיות שאני צריך לבנות מעל הרצון לקבל שלי, ואיך להראות את זה, להפגין את זה כלפי הקבוצה בצורה נכונה ובמהלך הכנס?

רק להראות לכולם, במיוחד לחברי הקבוצה הקטנה שלי, ואחר כך לכל בני ברוך העולמי, שאני כולי כולי נמשך לחיבור, שבחיבור אנחנו מגלים את הא-לוהים, הכוח העליון, כמו שאנחנו עכשיו לומדים. לא את כוח הקבוצה המחוברת שלנו, אלא את הכוח העליון שבתוך הקבוצה הזאת.

אנחנו מגלים כאן שניים, כמו שבעל הסולם אומר, שמאהבת הבריות אני מיד מגיע לאהבת הבורא, כי זה נמצא בפנים, זה פשוט יותר משותף, יותר כללי.

בשלב הראשון אנחנו מתחברים ומרגישים את עצמינו מחוברים. אחרי שאנחנו מתחברים בצורה כזאת שנעלמת ההבחנה שאנחנו מחוברים, אלא הופכים להיות כאחד, אז אנחנו מגיעים להרגשת הבורא, זה הבורא.

כי אף פעם אנחנו לא יכולים להרגיש מחוץ לכלי, רק בתוך הכלי. מחוץ לכלי קיים עצמותו, ואנחנו יכולים רק להאמין למקובלים, שגם הם כך אומרים, לא מגלים, אלא מקבלים איזו ידיעה על זה. זה מה שאנחנו צריכים.

לכן אין לנו שום פעולה רק לחיבור. אני מאוד מקווה שאנחנו מכינים את עצמנו ונעשה את זה באירופה. אם במקצת נצליח להתחבר, זה ייתן הד לכל העולם. אין כוח יותר גדול, יותר חיובי, יותר חשוב, שיכול לפעול היום באנושות, היא ממש צריכה את זה. אנחנו עכשיו כל הזמן מתקרבים לזה שהעולם נמצא במצב אנוש. כמו תינוק ש"שכחו אותי בבית", איפה אנחנו, מה אנחנו, בשביל מה אנחנו? אתה מסתכל על מנהיגי העולם ואתה רואה, מי הם, מה הם, מה הם עושים, יש איזו אחריות? הם לא יודעים לעשות.

אין בידיים שלהם כוחות וזה באמת נכון, אין. הכוח רק בחיבור. נתחבר, נביא כוח ונצליח.

נקווה שהקבוצה האיטלקית במיוחד כמארגנת, תיתן דוגמה לכולם.

תלמיד: אני רוצה לחלוק עם כל החברים האירופאים, במיוחד אלה שיש להם תפקיד בהפצה בכל תחום, טכנולוגיה, ספרים והוראה, אני רוצה לחלוק את החשיבות להגיע לפה, לבלות זמן פה, הרווחתי הרבה מאוד מהשהות שלי פה.

תודה לך. אנחנו באמת גם נהנים מזה שאתה כאן, קבלתי הרבה ידיעות, הבחנות, על אירופה ועל איטליה במיוחד, למרות שאני מכיר גם את זה וגם את זה. אנחנו מזמינים כל אחד שרוצה לבוא לכאן לתקופה כמוך, אדרבא בבקשה, שיתכתבו אתנו, יקבלו אישור, שיבואו להיטמע בינינו. אנחנו נשמח מאוד. תודה על כך שהרגשת שזה מועיל, תודה.

תלמיד: אני רוצה לחלוק עם החברה הקדושה הזאת, זכינו אתמול בזכות גדולה לארח את ג'וזפה ואשתו בקבוצת חב"ר, ב"נקודה שבלב", אני פשוט מתרגש עד עכשיו. אין לכם מושג, אם באמת אירופה היא כמו קבוצת חב"ר אז יש לה עתיד גדול. זה פשוט מדהים איך שהחבר הזה נתן התרוממות וחשיבות לכולנו, דווקא לנקודה שבלב, והם יצאו בהתרשמות ענקית, זה פשוט מדהים. חבל שלא צילמנו את זה להראות לכולם. אז באמת הרבה תודה וחיבוק גדול לזוג הנפלא הזה ולכל קבוצת אירופה.

יופי, לחיים. ככה זה, נכללים זה מזה ומתקדמים.

תלמיד: משימה יומית, כל חבר עושה במהלך היום מאמצים לחיבור בעשירייה כאמצעי לגילוי הרע, ובמפגשים עם העשירייה ובסיכום משתפים בגדלות העבודה שלנו לקראת השיעור הבא.

(סוף השיעור)