שיעור בוקר 27.05.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 21, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

הייתי מתחיל מהשאלה, האם אנחנו עכשיו מרגישים שאנחנו נמצאים בהרגשת גדלות הבורא, או לפחות בנטייה להרגשת גדלות הבורא. האם יש לנו שאלה כזאת, האם אנחנו נמצאים בבעיה הזאת, שגדלות הבורא עדיין לא ממלאה אותנו?

אנחנו נמצאים באיזה מצב רוח כזה אפור, ולא נלחמים עם זה. ממי מקבלים את המצב, כמו כל דבר שמקבלים? מהבורא. בשביל מה מקבלים את זה? כדי להעלות את עצמנו לדרגת התיקון. מה עושים בשביל זה? לא עושים כלום, מחכים. לחכות, כתוב על זה בהרבה מקומות, אפשר ככה למשוך, אבל ברוחניות אין זמן. לכן כל אחד וכולנו יחד חייבים להילחם עם הריקנות, עם חוסר מצב הרוח, עם חוסר גדלות הבורא.

אם אני לא מתפוצץ משמחה שאני נמצא בעולמו, יש לי עוד מה לעשות.

ובינתיים יחד עם זה נמשיך לפי התכנית שלנו.

תורת הקבלה ומהותה

"מה היא חכמת הקבלה? חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלקיית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות".

בעצם יוצא מכאן שחכמת הקבלה זה כל מה שמתגלה מהבורא כלפי כל הנבראים, בכל המצבים, בכל העולמות, דורות וכן הלאה. זה הכול נקרא חכמת הקבלה. זאת אומרת, חוץ ממנה אין שום דבר, היא כוללת הכול, כי מדובר על השפעת הבורא לנברא הכללי.

שאלה: אז לא מובן, מהי חכמת הקבלה?

חכמת הקבלה היא כללות של התגלות הא-לוהות לכל הנבראים. גילוי הבורא לנברא, אופני הגילוי, סדר הגילוי, שיטות הגילוי, כל הדברים האלה. כל מה ששייך לגילוי הבורא לבריות, זאת חכמת הקבלה. לא לומדים את הבורא כשהוא לעצמו, זה נקרא "עצמותו", אלא לומדים את ההתגלות שלו לבריות. מה העניין של הלימוד הזה? כי אנחנו לא לומדים שהוא מתגלה, אלא איך לגלות אותו, איך לגלות אותו. על ידי איזה פעולות, מעשים, מה שנקרא "התיקונים שלנו", אנחנו מגלים אותו.

הבורא לא נסתר מאיתנו, הוא נסתר מהקלקול שלנו שנעשה בנו בכוונה מלכתחילה, "בראתי יצר הרע". למה? כדי שאנחנו נגלה אותו, ובדרך זו שאנחנו מגלים אותו, אנחנו לומדים אותו, מכירים בכל האופנים מה שהוא רוצה להתגלות. בלי זה לא היינו מכירים את אופני הגילוי, הקשר בין האופנים, המדרגות, הפרצופים, העולמות, שום דבר.

זאת אומרת, איך שהוא מתגלה לנבראים אנחנו צריכים להשיג את זה עד הפרט האחרון. כי דווקא בזה אנחנו מגלים את היחס שלו לבריאה, שזו האהבה החלוטה.

תלמיד: האם התגלות הא-לוהות, קשורה לחיים של הבן אדם?

החיים שלנו בעולם הזה כמו שאנחנו מכירים את זה כבאי העולם, החיים האלה מסודרים בצורה כזאת שלאט לאט, במשך ההתפתחות בני האדם מגיעים לחיסרון לדעת את מהות החיים, את מטרת החיים, את הסיבה ומקור החיים, וזה שדוחף אותם לגילוי הבורא.

כל ההתפתחות הזאת, מתחילתה, מהאטום הראשון ודרך הדומם, צומח, חי, מדבר, מגיע הכול מסודר ומכוון למצב שיתגלה חיסרון לגילוי מקור החיים. וכאן מתגלה הצורך בשיטה, שיטת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, שהיא נקרא חכמת הקבלה.

הנברא בעצמו, על ידי הייסורים, הבעיות, מגיע למצב שנדרש לגלות את הבורא, יחס הבורא כלפי הבריאה. יש בזה נשמות יותר זכות, שהן מתגלות קודם בחיסרון שלהן, וישנן אחר כך מתגלות, אבל בסופו של דבר ש"לא ידח ממנו נידח", כולם כולם יצטרכו לגלות את זה.

אבל אתה יכול להגיד, ישנן נשמות כל כך קטנות, כל כך נמוכות, שאין להן שום רצון לגלות כלום חוץ מהתאוות הגשמיות. וגם זה לא עד כדי כך שהן לא דורשות כלום, כמו שיש שם איזה קאובוי באיזה מקום או איזה רועה צאן. נכון, אבל על ידי התקשרות לאחרים כולם מקבלים אותו הכלי, אותו הכלי על ידי ההתכללות של כולם, ולכן כל אחד משיג את הבורא במלואו. זה עניין של התכללות. מפני שכל אחד ואחד יש בו חיסרון, שאת החיסרון שלו אחרים צריכים, אחרת הם לא יהיו בשלמות ההשגה.

וכך זה עובד.

שאלה: כשאנחנו מלמדים בקמפוסים, בפעם האחרונה, בסוף הסמסטר השני אחרי עשרים מפגשים, העלינו את החשיבות שכל אחד מהתלמידים יכתוב ממש קצר, או יקליט, מהי חכמת הקבלה לאנשים שלא שמעו אף פעם. והייתה התפעלות מאוד גדולה, של כל החברים כי הם שיתפו את זה ביחד, בווטסאפ המשותף שלהם. האם זה נכון לנו לעשות בזה שימוש במשהו? כי זה ממש תלמידים שלפני שלושה חודשים לא ידעו מה זה, הגיעו פעם ראשונה למפגש.

מאוד מעניין לשמוע. מאוד מעניין, אני דווקא מעוניין בזה.

תלמיד: אני אעשה לפחות סיכום של הקבוצה שלי.

כן.

תכלית הבריאה

"מתוך שאין לך פועל בלי תכלית של מה, אם כן ודאי שהיה לו להשי"ת, תכלית בבריאה שלפנינו. ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו - ומתוך שהחשוב שבהרגשות, הוא - הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו. אם כן ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: "כל פעל ה' למענהו"."

מפני שאדם על ידי הבירור השכלי שלו יכול להגדיל קצת את היכולת הרגשית שלו בהרגשת הזולת, אבל בכל זאת הוא לא יוצא על ידי זה מאותו עיגול של הרצון לקבל האגואיסטי. אבל להבין שהוא נמצא בזה במשהו, הוא כן מסוגל.

שאלה: מה זה השכל של האדם? במה הוא כל כך מיוחד?

הוא מיוחד מפני שהוא יכול לברר ולהשוות בין הרגשות. בעצם המהות שלנו היא הרגש, אבל רגש בלי שכל זה משהו מאוד מאוד פשוט, מאוד פרימיטיבי, זאת אומרת, זו רק הרגשה. כדי להבדיל בין הרגשות ישנו השכל הפנימי. כדי להבדיל בין רגש לרגש, שזה כבר שתי צורות במציאות, אז צריכים שכל יותר מפותח, שכל חיצון. האדם הלא מפותח מספיק שכלית לא מרגיש את הזולת, לא מרגיש, אנחנו רואים את זה בתינוק, הוא לא מרגיש מה קורה שם מסביבו, אפילו הילד הקטן שמסתכל על אמא שבוכה, אין לו רגש אליה, הוא עדיין לא התפתח. לאט לאט זה קורה לו, בדרך כלל מתוך זה שלומד מעצמו.

לכן אומרים, מי שמקבל מכות שווה יותר ממי שלא מקבל מכות, אני לא יודע איך זה בעברית, מפני שהוא כבר מכיר מה זה מכות, ויכול לברר מתוך עצמו מה הוא ירגיש בשני שנמצא תחת המכות, ואז מתוך זה יש לו יכולת להבין את הזולת. זה נקרא בעל ניסיון. את כל מה שאנחנו בעצמנו עוברים בחיים, בהתרשמות הפנימית שלנו, אנחנו יכולים לזהות בזולת. ואז על ידי זה יכולים כבר להתחיל להתקשר עם הזולת.

אבל גם זה לא מספיק, כי גם זה עדיין בצורה אגואיסטית. עד שלא מופיע הניצוץ, אנחנו כולנו בכל זאת כמה שנהיה מפותחים, פסיכולוגים גדולים, פילוסופים גדולים, הכול יהיה בתוך האגו שלנו.

תלמיד: לבעלי חיים, לחיות סביבנו, אין את זה?

במקצת כן.

"ועדיין יש להבין: לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו."

שאלה: הוא מתאר את מטרת הבריאה בצורה כל כך יפה, שהאדם יוכל לדבר עם הבורא כמו שהוא מדבר עם החבר שלו. מה זה אומר? מה אדם צריך להבין, שאם הוא ילמד את חכמת הקבלה הוא יבוא לדרגת הדיבור עם הבורא?

אדם יידע למה הוא סובל, בשביל מה, איך להתפטר מסבל, איך להגיע לתענוגים, למילויים. איך לנגוע באין סוף, להתעלות למעלה מחיים ומוות. כל זה מושך אותו, מתוך הרצון לקבל בעצמו הוא נדחף קדימה.

תלמיד: אבל הוא כאילו אומר, כמו שאדם מדבר עם חברו כך הוא ידבר עם הבורא.

כן, עוד יותר קרוב.

תלמיד: עוד יותר קרוב. וזה כאילו צריך למשוך אדם ללמוד קבלה.

הוא לא יודע להסביר לך במילים אחרות מה זה נקרא תשוקה לגלות את הא-לוהות.

תלמיד: מה זה לדבר עם חברו? אנשים מדברים בעולם הזה כל יום, מהבוקר עד הערב, זה לא עושה להם תענוג מיוחד.

"לדבר" זה נקרא להחליף מילויים וחסרונות.

תלמיד: זה לא דיבור של העולם הזה, זה דיבור אחר.

אני לא יודע, אני אומר לך מה שאני אומר. אני מעביר לשני חיסרון שלי והוא מעביר לי חיסרון שלו, אני מעביר לו מילויים משלי והוא לי מילויים משלו, זה נקרא "דיבור", הדדיות. זה לא הדיבורים שיש לך בעולם הזה, שאתה סתם ממלא את האוויר. "דיבור" זה נקרא שאני פונה לשני או עם מילוי או עם חיסרון, והוא פונה אליי או עם מילוי או עם חיסרון. אין יותר.

בצורה כזאת אנחנו גם יכולים להחליף את עצמנו עם הבורא, הוא אליי ואני אליו, "אני לדודי ודודי לי", עם החסרונות ועם המילויים, זה נקרא לדבר, תשמע את זה ולא את מה שבעולם.

תלמיד: אז זה לימוד חכמת הקבלה?

כן.

תלמיד:איך לעבור לדרגה אחרת?

לא לדרגה אחרת, גם בעולם הזה אין לך מה לדבר עם האחרים, רק בצורה שהיא עניינית, או מילוי או חיסרון. מה עוד?

תלמיד: בעל הסולם כותב, שלבורא יש מטרה בבריאה, והחלק הכי חשוב בבריאה זה הרגש הזולת. מה יש לבורא מזה שהנברא ירגיש אותו?

את זה תשאל אותו. מסבירים לנו מקובלים שככה הם משיגים, "ברא, כדי להיטיב לנבראיו". מתוך אהבה ברא את הנברא, כדי להיטיב לו. אני מבין שאתה לא מבין את זה, כי אין לך כוח השפעה שהוא מכוון אותך לזה, אבל לבורא כן.

תלמיד: פעם ראשונה שאני שומע שהמטרה היא רגשית, שלבריאה יש מטרה רגשית.

כוח השפעה שזה נקרא "הבורא" כמו שאנחנו מזהים אותו, זה רגש או לא? רגש. מה התכונה, מה מהות הבורא? אהבה. זה רגש או לא? רגש. והשכל זה דבר משני, רק כדי לברר את הרגשות ביניהם, למיין אותם, אבל כל הבריאה היא רגש בלבד. כי זה תופעות בתוך רצון לקבל. מה שמופיע ברצון לקבל, זה הרגשה.

תלמיד: אז למה כל החוקים, כל הדוממים?

אלה חוקי ההרגשה, היחסים ביניהם. זה כמו פסיכולוגיה, רק מדעית. ולא פסיכולוגיה בהמית, שזה כולם על מנת לקבל, אלא על מנת להשפיע. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה".

תלמיד: אני מנסה להבין, מה יוצא לבורא מזה שהנברא מרגיש אותו.

יוצא לו תענוג גדול מזה שהנברא נהנה ממנו. שהנברא נהנה, שהנברא נעשה כמוהו, יש לו מזה תענוג. ואם אתה מזדהה עם זה, אז אתה צריך לגרום לו את התענוג הזה. זה נקרא "לעשות נחת רוח ליוצרו".

תלמיד: מאיפה צצה לנו פתאום המחשבה הזאת, לעשות נחת רוח לבורא?

ממנו ודאי, כמו כל המחשבות. אלא ממה עוד, ממי עוד, יש עוד מישהו? כתוב, "אני הראשון", זאת אומרת כל מה שנמצא, זה הכול תוצאה ממנו.

שאלה: אני יושב פה, מאז ההנחיה שנתת מתחילת השיעור, על זה שאנחנו צריכים להתפוצץ משמחה מגדלות הבורא.

כן. וכל הזמן אדם צריך לבדוק את עצמו, האם יש לו מקום לזה. המקום הזה נבדק לפי מצב הרוח שלי. אם אני לא מתמלא בשמחה מזה שאני חי בעולמו של הבורא, והוא הכול ממלא סביבי, ממלא אותי, זה נקרא ש"יש לי עוד מה להוסיף לגדלות".

תלמיד: אנחנו רוצים לקחת את זה כציווי ולמימוש, ויש פה איזו נקודה שלי היא לא ברורה, ומרגיש שלא רק לי. אנחנו למדנו בשבועות האחרונים מה זה בעצם לא לדרוש לעצמנו את ההרגשה, להיות מצב של לא משנה מה עובר עלי.

אם אני לא אהיה בהרגשה, אם לא יהיה אכפת לי מה עובר עלי, אז איך אני אתקדם?

תלמיד: אז שיהיה בהרגשה מה שיש, מה שמגלגלים אלי בהרגשה, אנחנו מתקדמים.

בזה שאני לא מבטל את ההרגשה שלי, אני בונה מעליה עוד קומה.

תלמיד: זאת השאלה בעצם. איך אני לא מתמסר להרגשה הרגעית, גם של גדלות הבורא, אלא אני נמצא בהרגשה שעכשיו יש לי, הבורא רוצה שאני ארגיש משהו, ומעל זה אני בונה את ההרגשה שאתה מתאר אותה של ההתפוצצות משמחה. איפה ההתפוצצות הזאת מתבצעת, איפה אנחנו נמצאים בהרגשה הזו של גדלות תכונת ההשפעה, איפה זה נמצא?

תתאר לעצמך, לא נדבר על דברים גבוהים, אלא מה שנמצא לידינו. תתאר לעצמך שהוא הראשון. כל מה שאתה מקבל, אתה מקבל ממנו. כל מה שהוא רוצה, זה לעורר אותך, על ידי זה שאתה תדרוש את הגדלות שלו. כי על ידי הגדלות שלו אתה מקבל כוח השפעה, ואז אתה בונה קומה שנייה, קומת ההשפעה על פני קומת הקבלה, וכך יש לך אמונה למעלה מהדעת. אתה צריך כל הזמן לדאוג לעד כמה שיהיה ההבדל ביניהם יותר גדול, עוצמתי, רב גווני, עד שמתחיל שם להתגלות הבורא בעצמו. כי הוא משפיע לך גם קומה ראשונה וגם קומה שנייה. בפער ביניהם, כשיהיה לך קונטרסט ביניהם מספיק, אתה תתחיל לזהות אותו.

תלמיד: ממה השמחה?

השמחה מזה שאני נמצא בעולמו של הבורא. זה נקרא "חוסר גדלות".

תלמיד: אני נמצא בהרגשה של ריקנות.

מצוין.

תלמיד: ואני לא רוצה לצאת מההרגשה הזו.

לא, תשאיר את ההרגשה. אתה תתעסק בגדלות הבורא.

תלמיד: ואת גדלות הבורא, איפה מרגישים אותה?

ברגש, ברצון. אני מרגיש, כל מה שאני מרגיש, אני מרגיש בתוך הרצון. אני רוצה להרגיש גדלות הבורא, אני מתחיל עם החברים לדבר על זה, לעבוד על זה, לקרוא פסוקים, לעורר מקיפים, וכך אני מגיע לאיזו התרשמות מגדלות הבורא.

תלמיד: אז אני מגיע להתרשמות מגדלות הבורא, אני מוחק את ההרגשה הקודמת. אני לא רוצה למחוק את ההרגשה הקודמת.

לא נכון. יש לי הרבה בעיות בחיים, ואני יודע שעל ידי זה אני לא מוחק אותם, רק אני מתחיל לקבל אותם בצורה מטרתית. שגם את זה אני צריך וגם את זה אני צריך, כדי להגיע למטרה. אני עומד על שתי הרגליים. גם על הצורה השלילית אני צריך לשמור, "כיתרון אור מתוך חושך", אחרת לא תהיה לי הרגשה בכלל.

מה, שאני אבנה לעצמי איזה ענן שחור, או ענן וורוד או אדום, או מה? אני צריך להיות בין שני המצבים, בין בינה לבין מלכות, בין חושך לבין אור.

תעשה תרגילים ותראה.

שאלה: רציתי להסב את תשומת לבנו שהעשיריות התורניות של הבוקר התאחדו יחד סביב הזום של היברו וירטואל גרופ (Hebrew virtual group), אם אפשר להראות אותם, כל מה שלא יכול להתחבר פיסית כמובן.

המקרינים לא מרגישים את מה שאתה מבקש. היברו וי.ג'י.

תלמיד: זה יבוא, לאט לאט.

בכל מקרה, חבר מרומניה כתב לי, שהם הרגישו שלתורנות הזאת הם חייבים להתאחד כעשירייה אחת, ובשביל זה הם רצו ממש להיות כמו אגוזים בתוך שק אחד.

איזה חברים גדולים, ממש אפשר להרגיש את גדלות הבורא. וההכנה שעשינו הייתה פשוט מדהימה. משיקגו, היברו וירטואל גרופ, ואקס יוגוסלביה, שלוש קבוצות התאחדו יחד סביב זום אחד.

ברור. יותר טוב שתגיד בלקניים.

תלמיד: הוא כותב לנו, "לאיזה צורך ערך ה' ית' את כל הכבודה הזו, שירגיש את א-לוהיו כמו הרגשה אנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת." זאת אומרת, פה הוא מצייר לנו את הציור הרצוי, נכון?

כמו שהוא יודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, זה אומר שכך הוא מרגיש את ה' ית'? האם הבנתי את זה נכון, זה הציור שאנחנו צריכים?

נכון. אם תגיע למצב שאתה תרגיש מישהו, באותה צורה תרגיש את הבורא. באותו זמן. אם תוכל לצאת מהרצון שלך לרצון של החבר, תוכל גם כך להיות עם הבורא.

שאלה: בקטע פה בעל הסולם מדבר בצורה מאוד רגשית על המטרה של הבריאה. מההתרשמות שלי, המקובלים לא מרבים לכתוב בהתפעלות גדולה ובפאתוס כזה גדול על המטרה של הבריאה, "ואתה תדבר עם הבורא". מידי פעם יש להם הבלחות כאלה כמו שרב"ש כותב, "רק החברים", פתאום איזו התפרצות רגשית כזאת, אבל בדרך כלל זה מאוד למעלה מהדעת.

כי אלו דברים שאי אפשר לבטא כל כך. הם פשוט נמצאים בעבודה, נמצאים בתפיסה רצינית ולא שהם לא מלאים תענוג ומלאים בשמחה, אבל אתה לא תראה את זה מבחוץ. כי זה הכול עניין פנימי. בעולם שלנו, שאדם נמצא ברצון אחד, הוא קופץ, רץ, אתה רואה שהוא כמו ילד קטן שעושה מתוך שמחה. המקובלים, אצלם אפילו שמחה אין, גם היא מגיעה מתוך איזון. ההתפרצות היא על פני כל ההגבלות, המסכים והכול. ולא שזה מוריד את ההתפעלות, אבל היא בסגנון אחר לגמרי מאשר אצלנו.

תלמיד: אז לשכל ולרגש האגואיסטי זה עלול להיתפס שהם חמורי סבר, מאוד רציניים ותמיד בעבודה.

מה אנחנו מבינים בהם.

תלמיד: אז איך לפרש באמת נכון את צורת היחס שצריכה להיות לתלמיד?

אין תענוגים יותר גדולים, עמוקים, אינסופיים בזמן, תנועה, ומקום, הכוללים את הכול מאשר כשמשיגים את הבורא. פשוט זה תופס את כל האופק של האדם. הוא לא רואה יותר כלום, הוא רואה את הכול על האופק הזה, על הרקע הזה.

וכך אנחנו צריכים גם היום, להשתדל להיות בתפיסה כזאת. שישנו הרקע הזה, שזה הבורא שמאיר על כל המציאות, ואנחנו צריכים את כל המציאות הזאת לאסוף ולקשור אליו. ולכן לראות את זה רק כאמצעי כדי לגלות את הנחיצות בגדלות שלו. לא חסר לנו כלום חוץ מזה. גדלות הבורא מכסה את הכול. כל הבעיות, כל הצרות, כל המכשולים, כל מה שיש. וההיפך גם כן, כל ההנאה, התענוגים והמילויים, הכול זה רק מגדלותו. זאת אומרת בכל מקום שאתה יכול להגיד שיש משהו, חסר משהו, זה חוסר בגדלות הבורא. בכל מקום. עד שאתה ממלא את כל המציאות רק בו.

תלמיד: ועם מה האיזון? גדלות הבורא כנגד מה?

כנגד כל הכלים הריקים האלו. אבל הכלים לא מתבטלים, כי דווקא הכלים האלה שפועלים בלקבל על מנת להשפיע לא מתבטלים, דווקא בהם זה מתגלה. עכשיו אתה רוצה שהבורא יאיר לך, אבל ההארה שלו מתקבלת כמקיף בלבד. אין לך איפה, זו הארת המקיפים בלבד. אתה לא יכול לקבל את זה באף דבר, אין לך כלי פנימי, הבורא נראה כמשהו שמאיר מרחוק.

אבל אנחנו צריכים לגלות כלים כאלו בינינו, ביחס בינינו, כך שאנחנו נתחיל לגלות אותו כפנימי, ונתחיל לעבוד עם הכלי פנימי שלנו. שזה יהיה לך כמו כלי, כמו כלי עבודה שעל ידו אתה יכול לעשות תיקונים בכל הבריאה.

תלמיד: אז מה זה נקרא שהם לא מתבטלים?

כלים לא יכולים להתבטל. זה רצון לקבל שעובד בכל מיני אופנים, ועל ידו אתה מתקן. מתקן עוד קשרים, עוד דברים, ובזה אתה מעורר את הבורא. והוא בהשפעה שלו, מעורר גם חיסרון, כל מיני חורים למיניהם, וגם כל מיני מילויים למיניהם. וכך הכלים מיתקנים.

תלמיד: הרגשת הריקנות חולפת ברגע שיש גדלות הבורא, נכון? אז מה זה נקרא שהם לא מתבטלים?

אני עובד על גדלות הבורא, ואני שומר על כל החסרונות והבעיות שיש לי. אני לא רוצה למלאות אותם בגדלות הבורא. אני שומר על זה לחוד ועל זה לחוד. אולי בצורה כזאת אני אוכל להסביר. כי אם אני אפטר מהבעיות, נניח שהבורא כאילו מוחק לי אותן, אז לא יהיה לי צורך בגדלות הבורא. הרצון לקבל ישמח ואני לא אצטרך לזה.

עכשיו השאלה, על ידי מה אני יכול בעצמי לעורר את גדלות הבורא? "אני מעורר את השחר", זאת אומרת שיש חושך. איך אני יכול לעורר את החושך? כאן זו השאלה. זה כמו הזקן שמחפש. אז כאן "איש את רעהו יעזורו". אנחנו יכולים בינינו לייצב את החסרונות החדשים לגדלות הבורא. לא את החסרונות שלנו כאילו, אלא לגדלות שלו. בקשר בינינו אנחנו כן יכולים, לכן יש שבירה, שעל ידי הקשר בינינו אנחנו יכולים לייצב את החסרונות לגילוי הבורא דווקא.

תלמיד: ומה זה לחוד וזה לחוד? כלומר הריקנות לחוד והעבודה על גדלות הבורא לחוד?

כי אני קיבלתי גם את זה וגם את זה ממנו. זה לא שלי, הכלים הריקניים האלו שבהם אני מרגיש איום נניח, הם לא שלי. גם אותם קיבלתי מהבורא. הוא סידר לי את הכול וגם את המילוי שעכשיו אני משיג, הגדלות שלו. אני לא משיג פתרון באותן בעיות וצרות שהוא הציב לי. אני משיג, בזכותן כביכול, את גדלות הבורא.

וכאן השאלה, על מה אני עכשיו עובד? אני עובד על החיסרון לגדלות הבורא. לא על החיסרון למלא לי את הכלים הבעייתיים האלו, שיש לי בהם איומים, פחדים, חרדות, כל מיני דברים. לא, אני עובד עכשיו שיהיה לי חיסרון לגדלות הבורא, ללא הכלים האלו שהעירו אותי מלכתחילה. הם העירו מלכתחילה, אבל עכשיו אני בעצמי רץ. אז כאן השאלה, על ידי מה? איפה אני לוקח חסרונות לגדלות הבורא? בין החברים, אין לי ברירה, רק זה צריך לדחוף אותי לחברה. ואז אני מתחיל להרגיש צורך בחברה, בעבודה בינינו.

תלמיד: אבל המוטיבציה הראשונית הייתה ההתעוררות הרעה.

בטח, בלי זה החיה לא מתעוררת.

תלמיד: אז איפה קורה ההיפוך, שפתאום זו נעשית מוטיבציה מטעם גדלות הבורא?

מזה שרצתי אחרי גדלות הבורא, כשהתחלתי לקבל הארה ממנו והתחילו להירגע אצלי הכלים שבהם הרגשתי הפחדה. אז אני רואה שבלי שיהיה לי פחד לא יהיה לי צורך בגדלות הבורא. אז מה אני אעשה? אז מה לחזור לפחדים, שיהיו לי פחדים וזה שיחייב אותי בבורא, זאת אומרת, אני כבהמה. לא, אני רוצה שיהיה לי צורך בגדלות הבורא מתוך זה שאני רוצה להעריך אותו, את הגדלות שלו בפני עצמה, ולא כלפי כלים דקבלה שלי. אלא איך אני אעשה את זה? מתוך כלים דהשפעה. מאיפה יש לי, אם לא הכלים דקבלה.

אהה יש לי קבוצה, עכשיו אני מבין למה הוכן לי עניין הקבוצה, ואני יכול שם להתחיל לפתח חיסרון באמת לגדלות הבורא. ובשביל מה? כדי להתקשר, להשפיע ולהידמות לו. אז אני מבקש, אתה תיתן לי את כוח הגדלות שלך ואני אממש את הגדלות שלך בינינו. אני אבנה כאן את הציור שלך, את הצורה שלך, רק הכוחות מימך.

תלמיד: יש לנו דיווח מאירופה, כל פעם יום ידווחו קבוצות אחרות. אתמול התקיימה פגישה אירופאית בזמן שהחברים מאיטליה בדרך כלל עושים את הסעודה האיטלקית שלהם, סעודה של חיבור. היו אתמול למעלה ממאה חיבורים, המטרה הייתה כמו שהמלצת שכולם ביחד מבררים את הנושא של הכנס, את התוכן שלו. והתקבלה החלטה, שנושא הכנס זה "מאחדים את בבל בערבות".

היה מאוד חם ושמח. בהמשך השבוע נשמע על הנושאים של הכנס, של השיעורים. בנוסף נוצרת ומתגבשת עשיריית גברים אירופאית אחת, שממש מעלים חשיבות של שיעור הבוקר, לממש את העצות של הרב, מאוד מיוחד לראות את הדברים אלה, הם אף פעם לא קרו בצורה כזאת ברורה וחדה.

השבוע ניפגש כל הקואורדינטורים, שמטפלים באירופה להתאחד בינינו וליצור תמונה אחת של איחוד שאנחנו נקרין לחברים באירופה. אנחנו גם רוצים לקבל על עצמנו את התמונה הזאת של אירופה אחת.

מתגבשת החלטה בקרב החברים מאירופה שכולם נוסעים לאיטליה, זאת אומרת מי שיכול, כולם רוצים להשתתף בכנס הזה גם פיסית.

יש עשיריות באירופה שנפגשות ומחיות את כל הכלי האירופאי. למשל עשירייה בהולנד ואיטליה נפגשות במטרה לעורר את כל אירופה לחיסרון לאיחוד. הם רוצות לשתף את כולם, לדאוג שלא יהיה אף בן אדם באירופה שלא ישתתף בהכנה לכנס.

תלמיד: באירופה כבר מעל שנתיים יש חבר שלנו שמשקיע את כל הזמן שלו בהקמת העשיריות. כיום יש לנו 26 עשיריות של גברים, 41 עשיריות של נשים, הרבה מהם ממש פעילים. הקשיים שלהם נובעים בדרך כלל מחוסר ניסיון. הם עובדים ביחד כמו פה, הם פתוחים לכל תמיכה שהם יכולים לקבל, אבל אלו ממש עשיריות פעילות ואנחנו רואים אותם על המסכים יום יום.

תלמיד: ודבר אחרון והכי משמח. אתמול נפתחה קבוצת זום של אירופה אחת. ואנחנו מזמינים את כל החברים מאירופה להצטרף להיות חלק בקבוצה הזאת שבאמת נרגיש כולנו אירופה אחת.

המשימה היומית: כל עשירייה נלחמת במהלך היום על גדלות הבורא שתמלא את העולם. בודקים בסוף היום את העבודה בהתאם לשמחה.

(סוף השיעור)