שיעור בוקר 10.06.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן –אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482. מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

אנחנו יודעים שלא אכפת לנו לא אהבת ה' ולא אהבת הבריות ולאדם אין צורך בזה, לאדם אולי יש צורך שיאהבו אותו, שהבורא יאהב אותו, שכל העולם יאהב אותו, העיקר לקבל מהם ושלא יזיקו לו. והוא מתייחס אליהם רק לפי הטבע שלו, ליהנות מכולם, להתמלאות מכולם, לקבל מכולם ולצפצף על כולם. זה הכול, כך לפי הטבע שלנו יש בכל אחד, על זה לא צריך לעשות משאל עם, זה ברור.

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)"

אחרי ההקדמה, נראה לי שאנחנו קצת הפוכים מרבי עקיבא.

כלל ופרט

"המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

מה הוא רוצה להגיד לנו? שאין חוץ מהמצווה הזאת שום דבר, הכול רק להגיע לאהבת הבריות, "ואהבת לרעך כמוך", ש-א', זה קודם כל הפוך ממה שאני רוצה. ב', אני לא רואה בזה שום צורך. ג', אני לא רואה בעולם מישהו שמקיים את זה, אפילו אלה שמקיימים כל מיני צורות, מצוות, לא חשוב מה, אני ל רואה אף חברה שמקיימת במציאות את הדברים האלה. אז למה זה כלל גדול ועוד בתורה? אני לא ראיתי את זה גם כן. דבר שני, אני לא מבין איך "ואהבת לרעך כמוך" קשור לכל המציאות? בסדר, נתייחס יפה אחד לשני, אבל הוא אומר שזה כלל של כל המציאות, כלל של, דומם, צומח, חי ומדבר. גם בעולם שלנו וגם בכל העולמות ובכל מה שיכול להיות, כל זה מתקיים בצורה נכונה רק ב"ואהבת לרעך כמוך".

זה לא מובן ולא מורגש ואנחנו גם רואים את זה, כל אחד על הזולת. אנחנו רוצים להתקיים בצורה כזאת שכל אחד רוצה לתפוס את כל העולם, אבל מוותרים על זה כדי שלא יזיקו לנו אנשים אחרים, לכן אני משתדל להיות איתם במין מאזן כוחות כזה, אני לא לך ואתה לא לי ואף אחד לא נכנס לגבולות, לגדר של השני ובצורה כזאת אנחנו מתקיימים. ככה קצת יותר, קצת פחות, לפעמים מלחמות, לפעמים כל מיני [מאבקים] אבל זה מה שאפשר.

מה זה שייך לאהבה? אני לא יודע. אני שומע שכל ממשלה, כל חודש, כל יום מקבלת כל מיני חוקים חדשים, התנהגות חדשה בתוכה עם הממשלות האחרות, אף אחד לא מדבר על אהבה. אני רואה אפילו בעשירייה שלי שכבר הגעתי למצב, לחברה שלנו, איפה אני רואה אהבה? אנחנו משתדלים לדבר על זה איכשהו אולי משהו לקיים, חיבור יפה בינינו, אבל כל אחד מבין שהכול מאוד מאוד מוגבל ובכל זאת כל אחד פועל מתוך האגו שלו.

זאת אומרת בצורה ברורה אני לא רואה אף אחד שמקיים "ואהבת לרעך כמוך", אף אחד. וגם אם יש בינינו מקובלים שנמצאים כבר בכאלו תכונות, אני לא יכול לראות אותם, יותר מזה, אם הייתי מסתכל עליהם, נניח שהם מקובלים, לא הייתי מזהה אותם כאוהבים זה את זה, לא, כי בצורה החיצונה אין לזה שום ביטוי, לפעמים זה גם נראה הפוך, שאף אחד לא נוגע בשני או אפילו מזלזל בשני.

זאת אומרת אין לנו דוגמה, אין לנו חברה, אין לנו שום אפשרות ללמוד "ואהבת לרעך כמוך" מבני האדם, מהחברות, מהקבוצות, מהעשיריות, גם לא אצלנו, כי מה שיש בתוך לב האדם, השני לא רואה וההתנהגות היא פשוט התנהגות רגילה. כשהייתי בין כמה מקובלים שבכל זאת נשארו אחרי בעל הסולם, היו ארבעה, רב"ש ודאי, אחר כך הלל גלבשטיין, מנחם אדלשטיין וחיים לינברגר, לא ראיתי שום דבר מיוחד. נסעתי עם הרב"ש לכמה מקובלים, נסעתי עם החבר שלי לבאבא סאלי, הם היו מקובלים בעלי השגה, לא נראה מבחוץ משהו מיוחד, גם לא משהו מיוחד בהתנהגות, לא רוחניים, "רוחנים" כמו שאומרים, ולא שום דבר.

לכן הבעיה היא איפה אני לומד "ואהבת לרעך כמוך"? נגיד שאני מקבל את המציאות הכללית כמערכת שכולה קשורה היטב, אינטגראלית, גלובלית, בכל העולמות, למעלה מהעולמות, למעלה מהיקום הזה, במימדים אחרים בהם קיימת המציאות, בכל זאת אני לא מכיר. מה לעשות? איך להגיע לזה? איך להתחיל להרגיש את זה? בינתיים לא מובן.

קריין: כותרת " דעלך סני לחברך לא תעביד".

למה בכל זאת אני מקבל את הכותרת הזאת? כי אומרים שההשגה היא לפי השתוות הצורה אז אני צריך להגיע לאיזו מידת רצון להשפיע, רצון לאהוב, ואז כשאני אגיע למידה הזאת אני אראה. אז אני הולך על זה, אני רוצה לשנות את הטבע שלי במקצת, לעל מנת להשפיע, לאהוב ואז יכול להיות שאראה באמת מציאות אחרת, אני אראה כוחות שחוצים את כל המציאות באין סוף כיוונים ומנהלים את כל מציאות רשת הכוחות ובה כולם מתקיימים בצורה אינסופית, שלמה. אני רוצה להשיג את זה. אומרים שהקשר שיש ביניהם הוא קשר אהבה, ואם אני אתקרב לזה, גם אגיע לאותה הראייה, לאותה המציאות.

לכן "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"? בסדר, אני מסכים. אם אין ברירה, אם רק בצורה כזאת אני יכול לגלות את המציאות האמיתית, ולגלות מציאות אמיתית זה נקרא להתכלל בה, לחיות בה, אז אני הולך על זה.

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך".

בעל הסולם רוצה להוכיח שכל מה שכתוב בתורה זה רק "ואהבת לרעך כמוך". למה הוא רוצה להסביר את זה גם לאלו שמקיימים תורה? כי יש לו בזה עניין. אבל אנחנו לא בגלל זה, אנחנו רוצים לדעת מהו החוק הכללי של כל המציאות, שאם נדע אותו ונדע איך לכוון, איך לקיים, איך לסובב אותו אולי, אז נרוויח. אנחנו רואים שכל האנשים בעולם הזה, במציאות, לא יודעים את החוק הזה. אני לא יודע מה זה "ואהבת לרעך כמוך", את הסטיגמה הזאת, את הסלוגן הזה, אני לא יודע. אני יודע שאם אלמד את זה, יכול להיות שאקפוץ כאילו על הסוס, על החיים שלי ואנהל אותם, זה מה שאני רוצה.

שאלה: אז בעצם אמרנו שכל התורה כולה היא פירוש הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

זה לא כל כך חשוב לי.

תלמיד: למה לא חשוב?

כי אני רואה לפניי אנשים לא דתיים, אני רוצה להסביר להם שהחוק הכללי של כל המציאות הוא אהבת הזולת, זה הכול. וזה שרבי עקיבא אמר, לא אכפת לי, אני אומר לך בשיא הרצינות, תסתכל ככה, לא אכפת לי שאיזה חכם אמר לפני 2000 שנה, לא חשוב לי. מה זה חשוב לי? אם זה החוק הכללי של המציאות, הוא שייך וקובע ופועל על כל אחד. ואל תביא לי את זה שכתוב בתורה, ממש, אני רוצה להסביר את זה בצורה הרבה יותר רחבה, שלא שייכת לתורה, לא שייכת לרבי עקיבא, לא שייכת לכלום.

יש לנו מציאות, המציאות הזאת מתקיימת לפי החוק הכללי שבכל החלקים שלה, הוא נקרא אהבה. אהבה זאת אומרת השתוות, התקשרות בכל מיני צורות, בין כל החוקים, בין כל הכוחות, בין כולם, זה נקרא אהבה, סתם נקרא כך, תגיד מערכת שכולה נמצאת באיזון בין כל הכוחות, ומקיימת את הכלל הכללי, הנוסחה הכללית, איזה? ב-100% טוב לכל החלקים של המערכת, זה הכול. אתה קורא לזה אהבת הזולת, שיהיה כך, אבל אל תביא לי תורה. יש לידך בחור שבכלל לא אכפת לו תורה או לא תורה.

תלמיד: אתה רוצה להגיד לי שאין אהבה בעולם בכלל? מה ההבדל בין אהבה שעליה הוא מדבר לבין האהבה שאנחנו מכירים?

עכשיו הסברתי לך, אתה לא שומע אותי. אהבה זה נקרא התקשרות נכונה בין כל החלקים במציאות, נקודה. עכשיו נלמד, לך ותלמד, זה מה שבעל הסולם אמר למי ששאל אותו.

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו :"ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך." כנראה שזה החוק של ההתקשרות, קומוניקציה נכונה בין כל חלקי המציאות, שכל אחד יבין את השני לא פחות ממה שהוא מבין את עצמו. ואז תהיה ביניהם כזאת התקשרות שאנחנו נראה את המערכת השלמה. "ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות."

אם היינו מתקשרים אחד אל השני לפי התאמה, אני אליו כמו שהוא אליי, [בסדר]. אנחנו רואים שכל המדינות מוכנות לעשות כאלה הסכמים, כמה אני לך וכמה אתה לי ובצורה כזאת אנחנו כאילו מבינים, אבל כאן לא מדובר על זה, כאן מדובר על דבר חמור ביותר, שאתה חייב לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך. אתה לא מתחשב איך הזולת מתייחס אליך, אתה מתחשב רק איך אתה אוהב את עצמך וכך אתה צריך להתייחס לזולת. הזולת בכלל לא חשוב, הוא יכול לשנוא אותך ולא יודע מה, אתה חייב להגיע למצב שאתה אוהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך. זה בכלל הגיוני? ברור שלא, אבל תראו מה דורשים. עוד תראו כאלה הפתעות שבכלל, ממש אי אפשר לקיים.

"ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?" " אם מדובר ב-כמוני, שאוהב את עצמו ובצורה כזאת צריך לאהוב מישהו, זה בלתי אפשרי. הלוואי שהיינו יכולים להגיע להדדיות, "אני לדודי ודודי לי", לא, מדובר בצורה החלטית, שבכל האגו שלי שאני נמצא בו, אני חייב להעמיד אותו לאהבת הזולת. ולא נשאר לי כלום, זאת אומרת, לעשות מעצמי מכונה שרק משרתת את הזולת.

"ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

יש כאן בעיה אחרת, זה לא שאני מוסר לו הכול, מסרתי, אני צריך לאהוב אותו. חוץ מזה אני צריך להישאר בחיסרון, בעל הסולם אומר בטור א' באמצע הקטע "ולהשאיר את עצמו בחיסרון". איך זה יכול להיות שדורשים ממני להישאר בחיסרון ולאהוב? תגיד לי לתת, אני נותן. אם אני יודע שמחר אקבל מכה אם לא אתן, אני אתן היום. אין ברירה. אבל דורשים אהבה ובצורה כזאת שאני נשאר לגמרי לגמרי ריק. לא מובן לי. החוק הזה לא מובן. בצורה הגיונית במה שאני נמצא בעולם הזה בחושים ובהיגיון, אין, אי אפשר לקיים.

אי אפשר, כי על כל דבר אתה יכול לדרוש לקיים, לתת, להישאר ריק, אבל לאהוב זה כבר משהו שלא ניתן. אהבה אי אפשר לדרוש בפרט שכאן הסבל כל כך נראה. נשאיר זאת כך [בינתיים]. בכל זאת מכאן רואים שהדבר הזה לא רק שהוא לא מציאותי, אלא גם לא בר קיימא ולא הגיוני. ולכן כך מתייחסים אליו. כתוב, אז כתוב, יפה כתוב. התורה שלנו היא יפה. משאירים את זה בצד.

שאלה: הבעיה שאני לא רואה מי זה הזולת?

כולם. דומם, צומח, חי, מדבר והבורא, הכול. זה זולת ממני ואני חייב להתקשר אליהם בצורה כזאת, ללמוד איך להתקשר אליהם שאני אמלא את כל הצרכים שלהם. רק בצורה כזאת אני מתייחס למערכת כגלובאלית אינטגראלית ואני גם נמצא בה באותה צורה.

תלמיד: אני בכל זאת רואה וגם שומע שבשיעורי הקבלה יש עשירייה, יש עשיריות אחרות, יש עם ישראל, יש אומות העולם, יש כל מיני מעגלים.

כי אנחנו מגיעים בהדרגה לקיום הזה. ודאי שאנחנו צריכים רק עשירייה בינתיים.

תלמיד: אז לא קופצים ישר לזולת.

לא.

תלמיד: זולת זה כמה אנשים לידי?

אתה מדבר על השימוש. איך אנחנו מממשים את החוק הזה? זה משהו אחר. אנחנו לומדים אותו בינתיים בעשירייה. גם בעשירייה זה לא פשוט. אני צריך לסגור עיניים על כל תשעת החברים שלי, כולם כאלו וכאלו, אני מעביר אותם תחת הביקורת שלי, דרך מכונת סחיטה.

שאלה: את החברים?

את החברים. מה זה חברים? אתה אפילו לא עושה את זה לכן אתה אומר חברים. אני עושה את זה לכן אני אומר ככה. בעיניי אין מישהו שאין לי אליו רשימת טענות. ודאי.

שאלה: למה יש חיוב לאהוב את הזולת ואין חיוב שהם יאהבו אותי?

אני צריך להתייחס למציאות בצורה מאוד מאוד ברורה אם אני הולך לתיקון. "עיניים להם ולא יראו".¹ זאת אומרת, אני לא רואה שום מציאות. אני רואה את עצמי מבפנים, כמו שאומר הזוהר שעיניהם נמצאות בפנים ורואים את עצמם, כך אני רואה את המציאות ולכן אני מתייחס לכולם כמו לשכינה הקדושה, ובאמת כך אני אגלה.

איך אני אגלה שזאת השכינה הקדושה, שכול העולם מלא כל טוב ולא אחרת? אם אני מתקן את עצמי אז אני רואה עולם הפוך, הכול תלוי בתפיסה שלי. אני לא צריך לדרוש שהם יאהבו אותי כי במידה שאני מתייחס אליהם, ככה אני רואה אותם.

תלמיד: כי דיברנו על הערבות, שבלי שהם יאהבו אותי אני לא יכול.

זה הכול כדי לעזור לי להתעלות מעל הטבע שלי. בעצם רק אני מקולקל.

תלמיד: בסדר, לעזור, אבל בלי שהם אוהבים אותי אני לא יכול לאהוב אותם, או שזה דמיון?

אבל הם יאהבו אותך במידה שאתה תשכנע אותם לאהוב ובמידה שאתה תתקפל בפניהם.

תלמיד: הם יאהבו אותי במידה שאני אוהב אותם?

אתה לא מבין שחוץ ממך הכול זו מערכת והכול תלוי רק ביחס שלך אליה. אין כאן חברים שמתייחסים רע או טוב, ושאתה מייחס לכל אחד מהם בחירה חופשית או משהו. זו מערכת, מכונה ואתה נמצא בה.

תלמיד: אז כשכתוב שכולנו ערבים זה לזה ואם יש אחד שלא ערב אז כל המערכת לא עובדת, מה הכוונה?

כך אתה צריך לסדר את הכול. אלא עכשיו בינתיים בעבודה הלא שלמה שלך אתה מייחס אליהם גם בחירה חופשית וסיבתיות. אבל אין דבר כזה, אדם צריך לראות שרק הוא נמצא בעולם עם הבורא והמערכת ביניהם, וכדי להתקשר עם הבורא יש לו עשירייה.

אנחנו צריכים להתרגל לעניין הזה לאט לאט כי אנחנו מתקרבים לחוק הזה. אין לנו ברירה אם אנחנו רוצים לראות מציאות אחרת אנחנו חייבים לפרוץ לאהבת הזולת.

שאלה: איך מקובל אוהב כשהוא כבר בהשגה?

לא יודע. אומרים שהוא רואה את העולם יותר טוב ממה שאנחנו רואים.

שאלה: אנחנו רוצים לעשות דיווח קטן על הכנס. כבר התחלנו את ההכנה לכנס, ואנחנו מנסים ליישם את העצה שלך בכל הכוח. אנחנו רוצים להודיע שהיום מתחיל לעבוד צוות הערבות. כלומר מיד אחרי השיעור ברבע לשש עד שש ועשרה יהיו התאספויות של הכלי העולמי בזום.

המטרה של ההתאספות היא לעבד ביחד את תוכן הכנס. אנחנו רוצים להתלכד יחד סביב העבודה על תוכן הכנס. זו הדרך הטובה ביותר מבחינתנו להשתמש בעצת רב ולחבר את הכלי דובר הרוסית לאחד כך שעוד לפני הכנס כבר נגיע עם כלי מוכן.

אולי תוכל לתת לנו איזו עצה, איזה כיוון איך נכון לבנות את העבודה הזו?

למדנו עכשיו שאהבת הבריות זה הדבר החשוב ביותר. אז אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתקשרים בינינו בעשיריות, בקבוצות, אנשים בודדים, אנשים שנמצאים ביניהם בקבוצות ווירטואליות למיניהן, עם כל הכלי העולמי, ולמעלה מהכלי העולמי, עם כל האנושות. איך אנחנו מגיעים לזה, זו בעצם העבודה שלנו, זו התוצאה החשובה שאנחנו רוצים להשיג. זה בכללות.

חוץ מזה אני עוד לא רואה מה עומד לפנינו, זאת אומרת זו השאלה, זו המטרה הגדולה, וזו גם אותה מטרה לצעדים הקטנים וגם לצעדים הגדולים. כי אין הבדל בין כלי גדול וכלי קטן, אלה אותן הד' בחינות, אותן ההבחנות. לכן "ואהבת לרעך כמוך" יכול להיות בעשירייה, בכל האנושות, ובכלל בכל העולמות. על זה כנראה צריכים לעשות, ולסדר את כנס מולדובה.

אבל כדאי לעשות את זה בצורה קצת שונה, תחשבו, יש לכם זמן, תחשבו איך אפשר בכל זאת לחדש, קצת לרענן, לעשות חידושים בכל מיני דברים.

לא יודע, אתם תחשבו. הרבה זמן לא היו לכם כנסים, גם באוקראינה, גם ברוסיה, אפילו בבלטיה בואו נעשה את זה. ותחשבו איך אפשר לעשות משהו חדש, משהו מעניין, משהו מושך. אבל העיקר זה לא הצורות החיצוניות, אלא איך לעורר יותר את הלבבות. אני חושב שאם אנחנו מעכשיו מתחילים לחשוב על הכנס, הוא יכול להיות מאוד מיוחד, ומאוד חזק.

בנוסף אני מאוד דואג שתהיה קרן הלפ חבר, כי באזורים האלה, באוקראינה ורוסיה, יש הרבה אנשים שלא מסוגלים להגיע ללא עזרה. אז אנחנו צריכים לעורר את הלבבות שיהיה הלפ חבר גדול וחזק, שנוכל לאפשר לכמה שיותר חברים שלנו יכולת להגיע. המקום יפה, המקום גדול, ונקווה שכך יקרה.

צריכים להתחיל כבר מעכשיו לקנות כרטיסים, כי זה יותר זול. ולברר את כל הדברים בקשר לבתי המלון וכן הלאה. זאת אומרת לראות את כל הדברים האלה בצורה כזאת. אז חוץ מהעבודה על התוכן, יש לנו גם לוגיסטיקה, כדי שהכנס יהיה כמה שאפשר נוח וטוב. זה מה שאני מאחל לכם. אבל ודאי שהכיוון זה חיבור, כי בחיבור מתגלות לנו כל מדרגות העלייה. אבל תחשבו איפה אתם יכולים להכניס חידושים. ואז במשך שלושת החודשים האלה, אנחנו עוד נתקרב לזה.

אז בהצלחה לכם וחיבוק חם וגדול לכולם

(סוף השיעור)

---

1. "פה-להם, ולא ידברו; עינים להם, ולא יראו." (תהילים, קט"ו, ה').↩