שיעור בוקר 30.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עז, עמ' 2077,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות שט"ז – שי"ח

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עז בלוח השאלות, השאלות לעניינים, שאלה שטז.

"שטז) מהן ז' הבחינות הכוללות שיש להבחין בבי"ע."

קריין: תשובה שטז, בעמ' ב'צ.

"שטז) בחינה א' היא המקום בי"ע. בחינה ב' הוא האצילות של ג' עולמות בי"ע בראשונה ע"י זו"ן שבמקום או"א וישסו"ת דאצילות, שהיא בחינת העיקר שלהם. בחינה ג' היא המוחין דתוספת שהשיגו בבחינה הב' בשעה חמישית דע"ש, ובבחינה הג' דע"ש בין הערבים. בחינה ד' היא המוחין שנשארו בבי"ע לאחר החטא, שהם רק הו"ק שיצאו בראשונה בבחינת העיקר, וכל המוחין דתוספת נאבדו מהם, וגם המוחין דו"ק שנשתיירו נפלו מאצילות למקום בי"ע, עד שד"ת דיצירה וכל הע"ס דעשיה נתלבשו במדור הקליפות. בחינה ה' היא המוחין דאמא שקבלו ע"י זווג או"א דאצילות בהרכנת הראש למקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות: שעולם הבריאה השיג מהם ע"ס שלמות, ועולם היצירה רק ו"ק בלי ראש, ועולם העשיה רק אב"א. בחינה ו' היא ירידת פרצופי האחור דה"פ אצילות, שנתלבשו תוך הפרצופים דבי"ע ונעשו להם נשמה לנשמה. בחינה ז' היא המלכות דאצילות שירדה ונעשית עתיק לבי"ע."

שוב שאלה שטז.

קריין: שוב שאלה שטז.

"שטז) מהן ז' הבחינות הכוללות שיש להבחין בבי"ע."

אפשר היה אולי לכתוב בצורה אחרת, אבל הוא קובע שזה כך. יש הרבה יותר הבחנות, אבל הוא סך הכול מקבץ אותן לשבע.

"שטז) בחינה א' היא המקום בי"ע." מאיפה מקום בי"ע? אנחנו יודעים שמקום בי"ע הוא מנקודות דס"ג שהם ירדו למטה מטבור דא"ק, והתחברו עם נה"י דא"ק, והצטמצמו, ואז המקום הזה התחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ. גלגלתא עיניים זה מקום עולם האצילות ואח"פ, אוזן חוטם פה זה מקום לבריאה, יצירה, עשיה.

"בחינה ב' הוא האצילות של ג' עולמות בי"ע בראשונה ע"י זו"ן שבמקום או"א וישסו"ת דאצילות, שהיא בחינת העיקר שלהם."

מדברים כאן לא על מקום בי"ע, אלא על העולמות עצמם. הוא אומר "הוא האצילות של ג' עולמות בי"ע בראשונה", פעם ראשונה, "ע"י זו"ן" דאצילות שעלו "שבמקום או"א וישסו"ת סך הכול אבא ואמא בכללות דאצילות "שהיא בחינת העיקר שלהם." שעל ידי זה העולמות האלה, בריאה, יצירה, עשיה נולדו.

"בחינה ג' היא המוחין דתוספת שהשיגו בבחינה הב' בשעה חמישית דע"ש, ובבחינה הג' דע"ש בין הערבים."

אבא ואמא דאצילות שעשו זיווג דהכאה והולידו בריאה, יצירה, עשיה, העולמות האלה הם עמדו עד חזה דיצירה. ואחר כך בערב שבת בין הערביים, שהייתה אתערותא דלעילא, "שבת" זה נקרא אתערותא דלעילא, אז עולמות בי"ע הם עלו לאצילות.

זאת אומרת, מחזה דיצירה ששם הם היו מסתיימים, הם עלו עד הפרסא. אפשר להגיד שיש שש תחתונות שנמצאות למטה מפרסא, ואחר כך עולות למעלה מפרסא, אבל כך זה נעשה.

"בחינה ד' היא המוחין שנשארו בבי"ע לאחר החטא, שהם רק הו"ק שיצאו בראשונה בבחינת העיקר, וכל המוחין דתוספת נאבדו מהם, וגם המוחין דו"ק שנשתיירו נפלו מאצילות למקום בי"ע, עד שד"ת דיצירה וכל הע"ס דעשיה נתלבשו במדור הקליפות."

זאת אומרת, כתוצאה מחטא עץ הדעת כל העולמות נפלו למקומם, ועוד יותר מזה, הם התחברו לקליפות, לפני זה לא היו קליפות.

"בחינה ה' היא המוחין דאמא שקבלו ע"י זווג או"א דאצילות בהרכנת הראש למקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות: שעולם הבריאה השיג מהם ע"ס שלמות, ועולם היצירה רק ו"ק בלי ראש, ועולם העשיה רק אב"א."

רק נקודה. זאת אומרת המוחין דאמא היא מילאה במשהו, תיקנה במשהו את עולמות בי"ע בו"ק, אחר כך בא"ח ונקודה. זאת אומרת, היתה להם איזו תוספת תיקון.

"בחינה ו' היא ירידת פרצופי האחור דה"פ אצילות, שנתלבשו תוך הפרצופים דבי"ע ונעשו להם נשמה לנשמה."

יש פרצופים דפנים ופרצופים דאחור, אח"פים. אז כל האח"פים דאצילות הם ירדו למטה מפרסא, והם התחברו עם עולמות בי"ע.

"בחינה ז' היא המלכות דאצילות שירדה ונעשית עתיק לבי"ע."

אנחנו יודעים שכל עולם ועולם, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המבנה שלו דומה זה לזה. אבל חוץ מזה, לעולם האצילות יש את המקשר בינו לבין עולם אדם קדמון שזה העתיק. ואותו מנגנון של עתיק יש לנו כלפי עולם הבריאה, למטה מפרסא, שהוא מחייה את עולמות בי"ע בזה שמאיר להם קצת. בלי ההארה הזאת לא היה כוח פנימי לעולמות בי"ע לקום, להתחיל להחיות את הכלים השבורים.

כי העולמות רק נפגמו, האדם הראשון הוא שנשבר. הוא היה נמצא בתוך העולמות, בתוך העטיפה הכללית, בתוך המנגנון הכללי, החיצון, והמנגנון החיצון הזה ירד, ואדם, הנשמה בעצמה נשברה.

זאת אומרת, בנשמה נשבר כוח הקשר בין כל החלקים. מה שאין כן בעולם שהנשמה קיימת בו, לא נשבר הקשר בין כל החלקים, אלא הם רק ירדו ממדרגתם, כי לא יכולים לספק לנשמה שום דבר מפני שהנשמה לא מסוגלת לקבל. אין התאמה בין זה לזה, בין הנשמה כביכול לעולם.

קריין: שאלה שיז בעמ' ב'עז.

"שיז) הה"פ דבי"ע, אם הם בקומה שוה או זה למטה מזה."

קריין: תשובה שיז.

"שיז) לכאורה נראה שיש שינויים בזה בדברי הרב, כי בכ"מ משמע שפרצופי בי"ע הם בקומה שוה, וכן כאן באות רי"ט בסדר התלבשות הפרצופים נראה ג"כ שקומתם שוה"

זה נובע מתוך רעיון פשוט, אין שם אור חכמה. אם אין חכמה יש אור חסדים. אם יש אור חסדים אז כולם בשווה. אור חסדים הוא רק ברוחב, הוא לא בגובה. מאיפה יש לפרצופי בי"ע קומות שונות?

"וכן בשערי קדושה אומר שכל ה"פ דכל עולם מבי"ע, הם רק כנגד פרצוף אחד דאצילות, נמצא מקומתם שוה, כי כל הפרצופים היוצאים על מסך אחד הם בקומה שוה. אמנם ממ"ש כאן באות כ' וכ"א, שכל אחד מה"פ בי"ע נבררו בהעליון שלו, הרי שאין קומתם שוה. וכן ממ"ש כאן באות קנ"ו, שהעולמות יצאו זה מזה בסוד חותם ונחתם, שכל מה שיש בחותם יש בהנחתם ממנו, א"כ משמע שכמו שה"פ אצילות הם ג"כ זה למטה מזה, יש בהכרח דוגמתם בבי"ע. וכן בכ"מ.

אמנם כן הוא שהעולמות יצאו בדרך חותם ונחתם וכל מה שיש באצילות בפרטי פרטיות יש ג"כ בבי"ע, וכן השוה אותם במפורש בע"ח ש"מ פי"א אלא הענין הוא, שיש לזכור שמתחילה יצאו העולמות מבחי' זו"ן דאצילות שבמקום או"א, ואז ודאי יצאו העולמות זה מזה, שמתחילה נשלם הכתר דבריאה בעי"מ, ואח"כ הוציאה הקטנות דחכמה עד שיצאה המלכות דבריאה בעי"מ.

ואחר כך שנפלו העולמות למקום בי"ע, נשארו בחינת ו"ק שבהם בזה למטה מזה, כל אחד מבחינה שהיה לו באצילות. ואח"כ כשקבלו המוחין דאמא, הנה יציאת המוחין דאו"א בהתלבשות הזו"ן דאצילות, היה ודאי בקומה שוה, וכן ירדו משם לפרצוף הכתר דבריאה, ובהם יצאו ג"כ בקומה שוה כמו שהיו בזו"ן דאצילות. אמנם אח"כ נתן פרצוף הכתר את המוחין המיוחסים לחכמה דבריאה לפרצוף החכמה, וכן החכמה נתנה לבינה שתחתיה עד שהגיעו אל המלכות דבריאה באופן: שמ"ש הרב כאן סדר התלבשות הפרצופים בקומה שוה, הוא מדבר רק מפרצוף אחד, כי כל פרצוף יש בו ה"פ, אבל הפרצוף הא' השפיע המוחין לפרצוף הב' הקטן ממנו, והב' לג' בזה אחר זה. ע"ד הנוהג בה"פ אצילות. כמ"ש ענין זה היטב בבית שער לכונות."

עכשיו אנחנו בעצם לומדים את זה. אולי נחזור על זה בכל זאת.

קריין: שוב שאלה שיז.

"שיז) הה"פ דבי"ע, אם הם בקומה שוה או זה למטה מזה."

"שיז) לכאורה נראה שיש שינויים בזה בדברי הרב, כי בכ"מ משמע שפרצופי בי"ע הם בקומה שוה, וכן כאן באות רי"ט בסדר התלבשות הפרצופים נראה ג"כ שקומתם שוה. וכן בשערי קדושה אומר שכל ה"פ דכל עולם מבי"ע, הם רק כנגד פרצוף אחד דאצילות, נמצא מקומתם שוה, כי כל הפרצופים היוצאים על מסך אחד הם בקומה שוה. אמנם ממ"ש כאן באות כ' וכ"א, שכל אחד מה"פ בי"ע נבררו בהעליון שלו, הרי שאין קומתם שוה. וכן ממ"ש כאן באות קנ"ו, שהעולמות יצאו זה מזה בסוד חותם ונחתם, שכל מה שיש בחותם יש בהנחתם ממנו, א"כ משמע שכמו שה"פ אצילות הם ג"כ זה למטה מזה, יש בהכרח דוגמתם בבי"ע. וכן בכ"מ." כי בכל זאת אצילות נותן העתקה שלו, בב' זה בריאה, בא' יצירה, בשורש עשיה. אז אותו מבנה צריך להיות בהם, לכן זה כבר לא בקומה שווה.

"אמנם כן הוא שהעולמות יצאו בדרך חותם ונחתם וכל מה שיש באצילות בפרטי פרטיות יש ג"כ בבי"ע, וכן השוה אותם במפורש בע"ח ש"מ פי"א אלא הענין הוא, שיש לזכור שמתחילה יצאו העולמות מבחי' זו"ן דאצילות שבמקום או"א, ואז ודאי יצאו העולמות זה מזה, שמתחילה נשלם הכתר דבריאה בעי"מ, ואח"כ הוציאה הקטנות דחכמה עד שיצאה המלכות דבריאה בעי"מ.

ואחר כך שנפלו העולמות למקום בי"ע, נשארו בחינת ו"ק שבהם בזה למטה מזה, כל אחד מבחינה שהיה לו באצילות. ואח"כ כשקבלו המוחין דאמא, הנה יציאת המוחין דאו"א בהתלבשות הזו"ן דאצילות, היה ודאי בקומה שוה, וכן ירדו משם לפרצוף הכתר דבריאה, ובהם יצאו ג"כ בקומה שוה כמו שהיו בזו"ן דאצילות. אמנם אח"כ נתן פרצוף הכתר את המוחין המיוחסים לחכמה דבריאה לפרצוף החכמה, וכן החכמה נתנה לבינה שתחתיה עד שהגיעו אל המלכות דבריאה באופן: שמ"ש הרב כאן סדר התלבשות הפרצופים בקומה שוה, הוא מדבר רק מפרצוף אחד, כי כל פרצוף יש בו ה"פ, אבל הפרצוף הא' השפיע המוחין לפרצוף הב' הקטן ממנו, והב' לג' בזה אחר זה. ע"ד הנוהג בה"פ אצילות. כמ"ש ענין זה היטב בבית שער לכונות."

יש כך ויש כך.

קריין: שאלה שי"ח.

"שיח) במה נחלקים בי"ע מאצילות, ובמה הם שוים זל"ז."

קריין: תשובה שי"ח.

"שיח) בי"ע נחלקו מאצילות רק בענין האור, שאין שם בבי"ע רק אור של תולדה ולא עצמות. אבל בשאר ענינים אין ביניהם שום חילוק, וכל הפרטים שנמצאים באצילות ישנם גם כן בבריאה וכן ביצירה וכן בעשיה." אתם רואים שהוא מבדיל ביניהם. בריאה, יצירה, עשייה, כל אחד מהם בעצמו דומה לאצילות. "ואפילו בעולם עשיה שאין שם אלא אור הנפש, מ"מ יש שם ה"פ זה למטה מזה, שבכל פרצוף מהם כ"ה מדרגות, שהם ה"פ בעבי שבכל אחד כתר ואבי"ע באורך. וכן בשאר ענינים כגון פו"ח וכדומה. (א' תתקע"ג ד"ה החותם)."

(סוף השיעור)