שיעור בוקר 16.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 112, "מבוא לספר הזוהר",

אותיות ל"ג – ל"ה

קריין: קטע מן המקורות בנושא - הגישה ללימוד חכמת הקבלה. קטע מספר 14 מתוך מאמר של רב"ש "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

עלינו לבדוק עד כמה אין לנו כוח לעשות שום דבר בכוחותינו עצמנו, אלא רק אם נוכל להתבטל כלפי הבורא, אז נוכל לקבל כוחות ממנו וכך להתקדם להידמות לו. כל העבודה שלנו היא בעזרת המאור, הכוח שמקבלים מהבורא, כך נגיע למצב שנוכל להידמות לו. אומנם אנחנו אומרים שאין לנו כוחות, אבל עלינו להשקיע את כל הכוחות שלנו כדי שנדע שאין לנו שום כוח מעצמנו להידמות לבורא, להתקרב אליו, ולעומת זאת עד כמה אנחנו כן יכולים להידמות לו על ידי בקשה, תפילה, הכנעה, וכך נתקדם.

קריין: שוב קטע 14 מתוך קובץ "הגישה ללימוד חכמת הקבלה".

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע". כלומר שהאדם ירגיש שמה שיש לו זהו רק האגו שלו, היצר הרע, ואין בו כלום חוץ מזה. כל ההבדל בין עובד ה' ללא עובדו הוא בכך שאדם מקבל התעוררות מלמעלה ומרגיש שכולו נמצא באגו שלו, בצורה הפוכה מהבורא, ולא יכול לעשות כלום. ש"כל הגדול מחברו" באמת "יצרו גדול ממנו", והוא לא יכול לעשות כלום עם היצר שלו, עם הרצון שלו, אלא עליו רק להשקיע בחברה ודרך החברה לקבל השפעה כזאת שתיתן לו רצון להתעלות מעל עצמו, אבל לא יכולת. ואז הוא יצעק לבורא, יזדקק לו, כדי באמת לקבל מאור המחזיר למוטב ולהתקדם לדביקות.

לכן הוא כותב "התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע". שהוא כל הטבע שלנו. "כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע". לאדם לא נשאר כלום, אלא כולו רק להשפיע מעצמו החוצה לבורא. "זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם", לעבוד במשהו, ואלו כל הכוחות שלו כביכול, "הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין"", אומר הבורא, נכון, אני בראתי את היצר הרע, אבל בראתי תורה תבלין כדי שיהיו לכם שני כוחות מנוגדים. ואז שניהם נמצאים בכם ואתם יכולים להיות בין שני הכוחות האלה וכל הזמן לייצב את עצמכם ולבדוק איפה אתם נמצאים - האם עם הכוח שנולדתם איתו ומנהל אתכם בכל רגע ורגע, או עם הכוח שאתם מקבלים מלמעלה בכל רגע ורגע כדי להתמודד עם הטבע שלכם, וכך להתעלות למעלה מהטבע שלכם לבורא. שיהיה לכם ברור עד כמה אתם עולים. "שמתוך שמתעסקים בה", בתורה, בכל מיני אמצעים שיכולים לתת לנו שייכות לעל מנת להשפיע, אז "המאור שבה מחזירם למוטב."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

מקבלים מנות קטנות של כוח הבורא, של האור העליון, של כוח ההשפעה, עד שהוא משפיע עלינו ומתחיל לשלוט על הכוח הרע שלנו. כך מתקדמים.

שאלה: כתוב שהנשק העיקרי שלנו הוא התפילה, ומה שמתקן זה התורה. מהו הקשר בין תורה לתפילה?

תורה היא האור הכללי שהבורא ייסד וייצב לעזרתנו כדי שנוכל לשלוט על הרצון לקבל שהוא ברא. הבורא כל הזמן "מחדש מעשה בראשית", היצר הרע שבנו כל הזמן מתעורר בכל מיני צורות שונות, ואנחנו צריכים כל הזמן לחשוב, לחפש, למצוא ולעמוד בכוח הפוך מהיצר הרע כדי להכניע אותו, ואף על פי שהוא משפיע עלינו, איך אנחנו משפיעים עליו בחזרה. זה מה שקורה לנו בעבודה הרוחנית.

הבורא ברא את היצר הרע והוא משנה ועושה לנו כל מיני תרגילים בכל רגע, ואנחנו צריכים להיות ערים, ובזה דווקא "איש את רעהו יעזורו". אנחנו בונים אווירה, סביבה כזאת, שלרגע אחד לא שוכחים שמה שמקבלים אנחנו מקבלים מהבורא, ומה שמקבלים ממנו אלו כוחות רעים. זה כמו שאנחנו רוצים לפתח את הילדים, אנחנו כל פעם נותנים להם, מכניסים תחת ידיהם כל מיני דברים שהם יצטרכו להתמודד איתם. אפילו הצעצועים שאנחנו נותנים להם שהם טובים כביכול, כי צעצוע לא מביע איזו בעיה שהילד צריך לפתור, אבל בכל זאת הוא צריך להתמודד ולחשוב איך הוא משחק. אומנם יש לו דחף טבעי לשחק עם משהו, אבל אנחנו נותנים לו בתור משחק כל פעם בעיות, הפרעות, והוא צריך בכל רגע ורגע לראות איך הוא משתמש עם מה שאנחנו נותנים לו. בכל דבר ודבר כך זה מסודר לפי הטבע. אנחנו לא רוצים להשאיר את הילד בצורה כזאת שרק ייהנה מהחיים שלו, אלא שיתקדם בהבנת החיים ובהרגשת החיים.

תלמיד: שמעתי שהתורה תמיד ישנה אבל משפיעה עלי רק כתוצאה מהתפילה שלי, האם כך להבין את זה?

"תורה" היא האור הכללי שמטפל בנו ויש בו כל מיני אופנים. כל המטרה של השפעת התורה היא בעיקר לפתח אותנו, ולהעמיד אותנו למעלה מהאגו שלנו כדי שנוכל להבין אותו, מאיפה הוא בא, למה הוא עובד בצורה כזאת ערמומית עלינו, וכדי שנוכל להתמודד עם זה כל פעם בצורה יותר ויותר חכמה, בהבנה, בהכרה, בהסכמה. לראות את האהבה של הבורא אלינו בדברים הכי קשים, מסובכים, שבהם אנחנו ממש לא רואים או קשה לנו מאוד לגלות את הדאגה שלו לנו.

ברוב המקרים שלי בחיים אני לא מגלה את דאגת הבורא. אם ניקח את היום הרגיל שלנו מהבוקר עד הלילה, אני לא יכול להגיד שבכל הרגעים במשך היום אני ממש מגלה, מרגיש, מאתר את דאגת הבורא, ההיפך, אני צריך כל הזמן להתמודד, כל הזמן לחשוב איך אני שורד, וזו בעיה.

אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה תלויים ביחס שלנו. אם אנחנו מגלים או לא שוכחים את מה שמלמדים אותנו מקובלים, שבכל הדברים האלה אנחנו צריכים לראות השגחה עליונה בלתי פוסקת, אז כל אדם ואדם גם כשהוא לא מרגיש שום טיפול בו מלמעלה הוא חייב לחפש. כי הטיפול הזה בטוח נמצא בכל רגע מתוך זה שהאדם חי והבורא ברא אותו והעמיד אותו. לכן מה שאנחנו צריכים זה רק לעורר את המאור המחזיר למוטב ולזה יש תמיד סיבה. הבורא מסדר את הדברים כך שתמיד כל אחד ואחד רוצה להיטיב לחייו, ואני צריך לחשוב מה זה נקרא להיטיב לחיים שלי, שזה לא לממש מה שהיצר הרע אומר, אלא זו צורה הפוכה, כנגד זה - איך אני מתקדם לדביקות בבורא. בצורה כזאת נתקדם.

אלו כל החיים שלנו, כל הדברים שאנחנו צריכים לברר.

שאלה: מה זה אומר שהבורא צריך לשלוט עלינו ואנחנו צריכים להכניע את היצר הרע שלנו?

הבורא ברא כוח הפוך מעצמו, כאילו נגטיב, ולאט לאט הכוח הזה מתגלה בנו יותר ויותר ואנחנו על פני הכוח השלילי צריכים לגלות את הכוח החיובי. הבורא מסדר לנו את הלימוד, זאת אומרת את הגילוי של הכוח השלילי, היצר הרע, שאנחנו על ידי התורה-תבלין נוכל לסדר כך את עצמנו שאנחנו נוכל להפוך את היצר הרע שלנו - שהבורא מעורר בכל אחד ואחד - ליצר הטוב. בזה יש כמה עבודות. ישנן פעולות שאנחנו יכולים לעשות כביכול בעצמנו, שהאדם עושה בעצמו. ישנן פעולות שהאדם עושה עם החברים, עם הסביבה, וישנן פעולות שהוא עושה כבר עם הבורא. בדרך כלל הכיוון הוא "מאהבת הבריות לאהבת ה'" כך זה עובד.

שאלה: אמרת שהתורה היא האור הכללי שעוזר לשלוט על הרצון לקבל. איך אנחנו משתמשים באור העליון, בתורה כדי לתקן את עצמנו?

תורה מהמילה אור. האור הוא כאילו משהו יותר טכני, יותר נקודתי ותורה זה אור השכל, אור הרגש, אור שפותח קשר בין בני אדם, זאת אומרת אור בצורה יותר רגשית. ולכן כך אנחנו צריכים להשתמש בזה. אור שמגיע מהבורא, השפעת הבורא על האדם, אור שאנחנו מעוררים במרכז הקשר בינינו, בעצם תורה היא הכול. כי השפעת הבורא על הנבראים גם נקראת "תורה".

לתורה יש הרבה פירושים. אבל יחס הבורא שמנותק מכל המציאות - כלפי המציאות שבורא ומקיים ומנהל ומביא לגמר התיקון, כל יחס הבורא למציאות שברא נקרא "תורה".

תלמיד: ניגלה לנו הרצון לקבל נגיד, ואז אנחנו אומרים שיש איזה כוח של התורה שיכול לעזור לי לתקן אותו. איך עכשיו אני מושך את התורה, מתקן את הרצון הזה ומרגיש שאני באמת מושך את הכוח שמתקן, שנקרא תורה?

אם אני שומע שצריכים לתקן את האגו שלי, את הטבע שלי, שהבורא במיוחד, בכוונה מלכתחילה ברא בצורה הפוכה מעצמו, העמיד ממש כוח הפוך מעצמו. הוא בעצמו כולו משפיע ונותן ואוהב וכולי. העמיד טבע אחר, כאילו יש בורא רע ששונא ודוחה ומכאיב וכן הלאה. אז מה אנחנו צריכים לעשות? הכול ניתן לנו כדי שאנחנו נאתר זה מול זה.

לכן אנחנו צריכים להבין שכל הרגעים בחיים שלנו באים אלינו בצורה הפוכה, ואני מקבל את זה מלכתחילה. אני מחנך את עצמי כך שכל החיים הם תמיד תמיד תמיד איזה מבחן מצד הבורא שמעורר אותי בשאלות בכל רגע לפנות אליו ולבקש עזרה. אבל כדי לקבל עזרה אני צריך להכין תנאים שאני אקבל ממנו עזרה ואממש נכון את הכוחות שאקבל ממנו. לכן אנחנו צריכים להכין את החברה, העשירייה, היחס שלנו לכל הדברים, מערכות, לימוד, ספרים וכן הלאה, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שלבורא כן כדאי להשפיע עלינו, לנענע אותנו וכך אנחנו נעשים שותפים עימו.

ובשותפות עימו, כמו עם ילדים קטנים, כשהם קטנים אנחנו לא דורשים מהם שום תגובה מיוחדת אבל ככל שהם גדלים יותר ויותר אנחנו רוצים להיות יותר ויותר בשותפות איתם. לשחק איתם במשחקים זה מול זה, יותר חכמים, יותר ערמומיים אפילו. אנחנו רוצים לפתח בתוך הילדים מערכות, בדומה לבורא שמשחק איתנו, שיהיו בתוך האדם כאלו מערכות. וכך כשהם מתפתחים אנחנו רואים איך נברא אותו יחס הבורא אלינו ואנחנו כלפי הילדים, אי אפשר אחרת.

שאלה: צריך להידמות אליו מתוך שלומדים על היחס שלו אלינו. איך נשפיע לו ללא תלות בנקודת הקשר שלו אלינו?

אין מה להשפיע לבורא. כמו אמא וילדים. אם איזה ילד רוצה להשפיע טוב לאמא הוא צריך להשפיע טוב לילדים האחרים שלה, וכך בטוח שמשפיע טוב לה. אחרת אמא לא צריכה שום השפעה ישירה מהילד. הבורא הוא לא בעל חיסרון. אנחנו יכולים להשפיע רק לתוך חיסרון אחד שלו - להיטיב לנבראיו.

לכן אם אנחנו מסדרים את ההפצה שלנו, השפעה שלנו לעולם, לחברים, לבני ברוך, לכולם, בצורה כזאת שאנחנו מעוררים את כולם וכל אחד במקצת מעורר את הכלי הכללי שלנו - כך אנחנו עושים נחת רוח לבורא. להתקרב כולנו זה אל זה בפועל בינינו - בכוונה הזאת, על פני הפעולה הזאת - אנחנו עושים נחת רוח לבורא.

שאלה: הרבה פעמים ישנם מצבים שאין מספיק כוח התגברות אפילו בפעולות הקטנות ביותר. מה התועלת במצבים האלו ואיך עובדים איתם בצורה נכונה?

אני זוכר את הרגע בו התרשמתי שרב"ש אמר, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". זה היה מאוד פתאומי, אבל משמח כי "כמוני". אבל "סמרטוט כמוני"? אני צריך כנראה לשמוח מזה שאני סמרטוט כי דווקא בצורת הסמרטוט אני נעשה כמוהו. איך אני יכול להשוות אותי ואותו שהוא גבוה ממני בקצה השני של הסולם.

אבל זה העניין. אנחנו משיגים רק דבר אחד בטוח בדרך שלנו, את השפלות, חוסר כוח, המוגבלות שלנו, וצריכים להבין שהדברים האלו הם הכרחיים כדי לגשת לבורא ולבקש, להתחנן, כמו ילד קטן שלא הולך לו משהו עם הצעצוע, איך הוא בוכה, צועק, אולי נותן מכות לאותו צעצוע. זאת ההתנהגות האמיתית שאנחנו צריכים להשיג בזה שרוצים להידמות לבורא ולא יכולים. זאת אומרת, לא מסוגלים לעשות שום פעולת השפעה, זה נקרא להיות סמרטוט.

שאלה: האם השפלות הזאת, חוסר הכוח זה המצב האמיתי שלנו?

המצב האמיתי שלנו הוא אפס אפסים, כי חוץ מיצר הרע כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", אין בנו כלום, אז מה יכול להיות?

תשתדל לבדוק את עצמך כל יום ויום עד כמה אתה נמצא בחוסר כוחות, בחוסר הבנות, בחוסר יכולות, בכלום, ועם זאת תחזיק את עצמך כך שיהיו לך כוחות להשיג, לגלות, להרגיש את המצב הזה. תמיד צריך להיות דבר והיפוכו, ולא לתת לעצמך לזרום, אלא תמיד לא לשכוח שהבחנה אמיתית כוללת בתוכה שני צורות הפוכות.

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ג.

אות ל"ג

"אמנם לפי"ז, לשם מה היה להם, לבעלי הזהר, לתאר את כל השינויים האלה, בעולם האצילות עצמו? היה להם לומר במפורש, רק כלפי המקבלים שבבי"ע, ולא להרבות דברים כל כך באצילות, שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים?

אכן, יש בזה סוד נמרץ מאד ומאד. והוא "סוד, וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב). כי באמת, יש בזה חפץ אלקי, שאלו הדימוים, המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות.

בדומה לאב, המצטמצם, להראות לבנו יקירו הקטן, בפנים של צער ובפנים של נחת, אע"פ שאין בו, לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת, רק להפעיל את בנו החביב, ולהרחיב הבנתו, בכדי להשתעשע עמו. ורק אחר שיגדל, ישכיל וידע, שכל מה שעשה אביו, לא היה בו שום ממשיות יותר, אלא רק בכדי להשתעשע עמו.

כן הוא בענין אשר לפנינו: אע"פ, שכל אלו הדימוים והשינוים, מתחילים רק בהתפעלות הנשמות, ובהם הם מסתיימים, מ"מ בחפץ אלקי, מתדמה להם, כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה, בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות, במדה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה, בכדי להנות לנבראיו."

ברור שאנחנו לא עושים שום שינויים בבורא ובצורה אמיתית אנחנו לא יכולים להשפיע עליו במאומה. אבל יש לנו בכל זאת הרגשת ביטחון שאנחנו כן משפיעים עליו, צועקים אליו, בוכים, מבקשים, וכל זה בכל זאת מגיע אליו ואנחנו עושים בזה איזה שינויים בו. את כל זה הוא עשה בכוונה כדי שתהיה לנו יכולת לבנות בתוכנו מערכת שנקראת בורא, "בוא וראה", ודרך אותה מערכת פנימית שאני בונה בתוכי וכך מתייחס אליו, אני לאט לאט בכל זאת מתדמה אליו.

יש בזה הרבה דברים, אפילו כוח דמיון צריך להיות כאן, כוחות של החיבורים בין החברים וכן הלאה, אבל בסך הכול אנחנו בונים בתוכנו את דמות הבורא, ובלי זה הוא ודאי לא קיים, כמו שכתוב "אין בורא ללא נברא".

קריין: ל"ד.

אות ל"ד

"ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא, גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל, כל המושכלות וכל הנועם, שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן, תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל, אנו רואים, הכל ממול פנינו, מ"מ, כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימוים, הן רואות במשפיע, מ"מ, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ודוק בדברים, כי אין בכחי להרחיבם יותר".

מצד אחד ברור שהכול בתוך המוח שלנו ולא יוצא משם כלום, ואת כל העולם אנחנו מרגישים בתוך המוח שלנו, ואני לא יודע אם בכלל קיים העולם ואותו מרחב אינסופי וכל היקום הזה, אלא הכול נמצא בי, והיקום שנראה לי על פני מרחקים של אלפי שנות אור לכל הכיוונים, יכול להיות שבתוך המוח שלי מילימטר אחד של מגע בין עצב אחד לעצב האחר בונה את כל התמונה הזאת וכלום חוץ מזה.

אבל כך אנחנו חיים, ולכן אנחנו צריכים להרחיב את ההשכלה שלנו ולקבל אותה בצורה שהיא בתוכנו וכמו שהיא יכולה להיות מחוץ לנו. ולזה האור העליון שמשפיע עלינו לאט לאט מרחיב את המוח שלנו, את התפיסה שלנו, את הדמיון שלנו, וכך אנחנו מגיעים להחלטה שכל מה שאנחנו מבינים צריך לעבור ביקורת של התקשרות עם הבורא. שרק כשאני מגיע לקשר עם הבורא ושם מעמיד את כל ההבחנות המוחיות והרגשיות שלי למבחן, רק אז אני יכול להיות בטוח שאני לא נמצא בתוך דמיון אלא שאני באמת נמצא בתפיסה אלוהית, מחוץ לי, מחוץ לרצון שלי, ולכן יש בזה מין אחיזה נכונה, אובייקטיבית, בלתי תלותית בכל התכונות שלי.

שאלה: כאשר אתה מרגיש את עצמך סמרטוט לגמרי, מהי אותה הנקודה שאפשר להיתפס בה ולצאת מהמצב הזה, הרי זו מכה נוראית לאגו שלך וצריך לצאת מזה?

בכל הקיום שלנו יש נקודת אמת אחת, כל היתר זה שקר גמור באחוזים שונים, בכל מיני דרגות. נקודת האמת היא שאני אפס, כי אני נברא, ואת כל מה שיש בי אני קיבלתי מהבורא שלי, ואת כל הדברים האלה הבורא נתן לי כדי שאני אשנה אותם, אפתח ואסדר אותם בצורות כלשהן, ולכן מלכתחילה, כך צריך להיות לפחות, אין לי שום גישה של גבורה, אלא אני יודע שאני אפס, וכל העבודה שלי היא איך לסדר את עצמי מהאפס הזה כלפי הבורא שאני אקבל ממנו, אתמלא ממנו, שאני כל הזמן אגיע להזנה נכונה ממנו, ולא שאסובב את עצמי ואמשוך את עצמי לכל מיני צורות בחיים שאני כאילו מתקדם בהן.

כל ההתקדמות שלי יכולה להיות רק עד כמה אני דרך העשירייה, שזאת הצורה הנכונה להיות במגע נכון עם הבורא, עד כמה אני מסדר את עצמי כך שבמגע הזה, במתאם הזה אני מתחבר לבורא. במרכז הקבוצה, אם אני מגיע דרכה בצורה נכונה, אני מתחבר לבורא, ואז אני מתחיל לשתות, להתמלאות, לקבל מהמגע הזה כל מה שאני צריך.

שאלה: בעל הסולם משווה בין איך שהאדם רואה ובין איך שהנשמות רואות ומקבלות. מה זה אומר שהנשמות מקבלות מה שנותנים להן?

לאדם שמסדר את עצמו ברצון לקבל על מנת להשפיע יש רצון לקבל שהוא מלכות והוא מעמיד לפני מלכות את הכוונה על מנת להשפיע, זאת אומרת מערכת שנקראת ט' ראשונות, כי משפיע דרך החברים, דרך העולם למקור של העולם, לבורא, ולכן היחס שלו לבורא הוא דרך "ט' ראשונות", דרך החברים, דרך התקשרות עם מה שנמצא מחוץ לאדם, וכך הוא בונה את הפרצוף הרוחני שלו.

מה הוא יכול לתת לבורא? בזה שמבטל את עצמו כלפי הזולת, בצורה כזאת הוא יכול לבטל את עצמו כלפי הבורא. ובמידה שעושה את עצמו נמוך מכולם, נמוך מהבורא, אז הוא מתחיל לקבל, כי רק הקטן יכול לקבל מהגדול. זה בעצם מה שאנחנו עושים.

תלמיד: כלומר ברמה שלנו עלינו להתייחס למילים האלו כמו שתיארת קודם דרך אותו מתאם, דרך העשירייה?

אנחנו משפיעים לבורא דרך העשירייה, ומקבלים מהבורא דרך העשירייה ובעוד בכל מיני חושים על ידי כל מיני אמצעים שהוא מסדר.

שאלה: בגשמיות אנחנו פחות או יותר מבינים את כוח הדמיון, אבל מה הקשר בין כוח הדמיון לבורא, ואיך אפשר לפתח את כוח הדמיון ברוחניות?

אנחנו נדבר על זה בהמשך המבוא, שאלה יפה.

שאלה: איך אנחנו מתרגמים או ממירים את מה שאנחנו רואים מחוץ לנו, ביקום, אל תוך מרכז העשירייה או איך אנחנו רואים את זה בתוך מרכז העשירייה?

כל התפיסה שלנו היא רק דרך העשירייה, אבל העשירייה יכולה להיות מתוארת לנו ככל המציאות וחוץ מהמציאות הזאת ישנו הבורא כמקיף את המציאות, מחייה אותה, ממלא אותה. אבל בכל זאת זה עשר, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה, הכול עשר בלבד. כי מכוח ההשפעה העליון ביותר עד כוח הקבלה התחתון ביותר, לא צריכים יותר מעשר ספירות או עשר מדרגות, לכן זה מה שקורה.

ככל שאנחנו בונים את העשירייה ובינתיים משחקים ביחסים בינינו, מתוך זה אנחנו לאט לאט מגיעים למצב ש"אני לדודי ודודי לי", שאנחנו נמצאים באיזשהו קשר דרך העשירייה לבורא. אני מדבר על זה מזמן ושומע בזמן האחרון מכמה עשיריות שכך הן עובדות. שהם מתחברים ביניהם ויש להם כבר דיבור על זה שכנראה דרך זה הם משפיעים לבורא.

אני רוצה להגיד שבטוח דרך זה הם משפיעים לבורא, בטוח שהם קשורים לבורא אפילו שיש להם רק קצת, לפעמים, כזו מחשבה. לכיוון הזה אנחנו צריכים להתפתח, רק דרך העשירייה לבורא. וכך נתחיל להרגיש בתוך עשירייה שינויים, ואת השינויים האלה נתחיל לפענח כמו יחס הבורא אלינו, כמו שהוא מדבר אלינו.

כי לרוחניות אין שפה ואין אוזניים ואין לשון, אלא הכול קורה ביחסים בינינו, בין החברים. נגיד בעשירייה, דרך השינויים האלה שנרגיש שקורים בין החברים, ככל שהם מתקשרים ביניהם, אנחנו נתחיל להרגיש איך הבורא משחק איתנו. שאין בנו שום דבר עצמאי, אלא בזה שכל אחד ואחד בכל רגע ורגע נעשה באיזו צורה מקושר עם האחרים, נתחיל לראות בזה צלילים, צבעים, יחסים בכל מיני אופנים, וזה נקרא שפה.

ואז יוצא שהבורא כאילו מנגן עלינו, ואנחנו בחזרה, במחשבה עליו איך אנחנו יכולים להנות לו, נצטרך לאמץ את ליבנו ללב אחד ולהתרומם אליו, להנות לו, להיות מוכנים להשפעה שלו. כך נתקדם.

שאלה: איך בעשירייה נגיע יחד לאיזו שפלות מאוחדת, אחידה?

רק על ידי זה שכל חבר וחבר משפיל את עצמו כלפי האחרים. על ידי השקעה כללית הדדית כזאת מגיעים יותר ויותר לנקודת החיבור שבה הבורא נמצא כמקור לעשירייה.

שאלה: באיזה אופן העולם המדומה שנשקף מחוץ לנו מרחיב את ההשכלה שלנו בלהשפיע לבורא?

לפי הרגישות, שאנחנו מתחילים להתייחס כך בין החברים. שאני לא מתייחס לחברים כך שהם תופסים נפח גשמי של כמה קילו בשר שיש בכל אחד מהם, ואני לא מתייחס לפעולות החיצוניות שלהם שתלויות באופי הבהמי שלהם, אלא אני מתייחס לכל מיני צורות פנימיות שלהם שאני גם לא מגלה, כי זה כבר שייך לרגישות הרוחנית שלי. וככל שאנחנו מתקרבים לזה שכל אחד רואה באחר ייצוג רוחני, שאני רואה את החבר כחלק מהבורא, והחבר כנראה מראה לי משהו, הבורא דרך החבר רוצה להראות לי משהו, אם אני רוצה להתייחס כך לחבר אז דרך החבר אני מתחיל להכיר את הבורא.

ואז יוצא שלאט לאט יש לי כבר איזה קשר עם הבורא, קשר הדדי. אני מתייחס לחבר ובזה אני רוצה להתייחס לבורא. ביחס שלי לחבר אני אומר משהו לבורא. בצורה כזאת יוצא שאנחנו מחברים את כל העשירייה עם הבורא יחד, ואם לא רק אני עושה כך עם תשעת החברים, אלא גם כל אחד מהם עושה כך, אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בהחלט מגלים את המגע שלנו עם הבורא ונכנסים ליחסים כאלה, להדדיות עימו. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: כתוב באות ל"ד, "אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו". איך להפוך את הראייה שלי כך שאראה את כל מה שהבורא נותן דרך העיניים שלו, ולא דרך העיניים שלי?

זה אפשרי בתנאי שאני מתאר לעצמי שאני נמצא בשליטת הבורא, וכל התכונות שלי, הכי גרועות, טובות, מה שיש בי, הכול בא ממנו ולכן על כל ההבחנות שלי אני צריך לעשות ביקורת, שהן באות ממנו, ובשביל מה באות.

נניח אני מתרגז על משהו, לא מסכים עם משהו, בטוח שזה היצר הרע שהבורא ייצב בי כדי שאני אתעלה מעליו, מעל היצר הרע, ושאדע איך להתייחס נכון לכל המציאות ודרך כל המציאות בסופו של דבר לבורא שמייצב את כל המציאות.

שאלה: למה אפשר לקבל את כל ההשגות ואת כל ההנאה רק אם רואים הכול רק אצל הנותן עצמו?

אנחנו צריכים עוד להתקדם בלתפוס את המציאות נכון. זה עוד מוקדם לנו, אני עוד לא יכול להסביר את זה, עוד לא למדנו מספיק, נלמד את זה בעוד כמה סעיפים.

שאלה: שמעתי ממך שאנו משפיעים ונותנים דרך העשירייה ואנחנו מקבלים באמצעים אחרים. איך להשפיע דרך העשירייה לבורא את כל מה שאנחנו רואים גם בחיים החיצוניים, נניח אירועים כמו מלחמה?

אנחנו צריכים להבין שכל הפעולות שהבורא מעביר דרכנו הן פעולות הכרחיות שאנחנו חייבים לעבור דרכן ולהשתלב בהן, להשתנות על ידן, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: איך אני מתייחס נכון לתופעה כמו מלחמה ומעביר אותה דרך העשירייה?

קודם כל אנחנו צריכים לקבל את המלחמה הזאת שעכשיו מתרחשת במזרח אירופה כפעולה מאוד מאוד מיוחדת, הרבה יותר ממשית ופנימית מכל המלחמות שהיו עד כה. על ידי המלחמה הזאת כל העולם מקבל סיבוב, סטייה לכיוון המטרה בצורה מאוד מאוד משמעותית. אני חושב שכל המשתתפים בכל המערכה הזאת משני הצדדים יתקדמו מאוד בקביעת יחסים חדשים ביניהם ובכל העולם. זה ישפיע על כל המערכות בעולם.

המלחמה הזאת עוד לא מסתיימת והיא נושאת בתוכה הרבה מאוד מטען פנימי, לא הייתי אומר רוחני, אבל אנושי שצריכים לסדר אותו. עכשיו הגיע הזמן שגם המזרח וגם המערב, כך פחות או יותר אני מחלק את היחסים בין רוסיה לאוקראינה - רוסיה היא כמו המזרח, ואוקראינה לעומתה היא איכשהו המערב, יסדרו את העולם לקראת הדור האחרון בצורה משמעותית.

לכן אנחנו עוד נראה מזה תוצאות מאוד גדולות וארוכות טווח. אני כל הזמן נמצא בהאזנה מה קורה שם ביניהן, וזה לא ביניהן, זה בין כל אומות העולם. אנחנו צריכים להבין, שבזה אנחנו ממהרים מאוד את התפתחות כל העמים והתפתחות העולם ובלי זה לא יכולים להגיע לגמר תיקון. וזאת פעולה נטו של הדור האחרון מהפעולות שצריכות להתגלות.

אבל יכולים לשאול ויכולים לדבר על זה יותר, כי באמת התהליך של המלחמה הזאת הוא תהליך מאוד גורלי לכל האנושות. לא מבחינת החיים על פני כדור הארץ, אלא מבחינת ההתקרבות לגמר התיקון שזה לגמרי לגמרי רוחני. ולכן לא להסתכל על הבמה שמשחקים שם כל מיני האנשים, חיילים וכלי נשק, אלא אנחנו צריכים לעסוק ברע שמתגלה ובטוב שמתקרב להחליף את הרע.

סך הכול במלחמה הזאת אני רואה, שהאנושות צריכה לגלות את האגו שבבני האדם, בעמים, במעצמות, ושהוא יורגש כרע האמיתי וכנגדו אנחנו צריכים כולנו להילחם. והסיכום מהמלחמה הזאת צריך להיות, שכולנו מתחברים יחד כנגד הטבע האגואיסטי שלנו, ואין לנו אחד כנגד השני, לא רוסים ולא אוקראינים ולא צ'כים, פולנים אמריקאים ואירופאים, אלא אנחנו כולנו נלחמים נגד האגו שלנו. וכאן אנחנו צריכים לרכז את כול המחשבה שלנו.

שאלה: איך להעביר זאת דרך העשירייה בשביל לעשות נחת רוח לבורא?

אם אנחנו משתדלים לקבל תמונה נכונה ממה שמתרחש, זה כבר חלק מההתפתחות הרוחנית שלנו. בינתיים אני לא יכול לדבר יותר, מפני שיש לנו הרבה קבוצות גם מרוסיה, גם מאוקראינה, גם ממזרח, גם ממערב, מאמריקה, ואני מאוד מפחד לנגוע באגו של מי שעדיין לא מתוקן ולא יכול להעלות את עצמו למעלה מהאגו שלו, ולכן אנחנו נתקדם כמו שעכשיו, לאט לאט. המלחמה הזאת לא נגמרת היום, היא תימשך עוד חודשים.

שאלה: האם אנחנו בני ברוך יכולים למנוע את היצר הרע, בדרך שהוא מתבטא בעולם בצורה כזאת רעה?

זאת אומרת כלפי העולם?

תלמיד: כן. אם אנחנו יכולים איכשהו למנוע את זה.

השאלה היא, "האם אנחנו יכולים להמתיק את המכה שהיצר הרע נותן לכל העולם, לכל האנושות, לכל הטבע?" אני חושב שכן. קודם כל אנחנו צריכים לזכור כאן דבר פשוט, אנחנו מדברים על הרצון לקבל שיש בו ארבע שכבות של רצון לקבל, ומה שמורגש ברצון לקבל בצורת דומם, צומח, חי, מדבר, בארבע השכבות שלו, כך זה מורגש כקיים בעולם, כי כל העולם שלנו זה הרצון לקבל שלנו, ומה שקורה בו זה מה שאנחנו מרגישים ומגלים כקיים.

אז מה שאנחנו צריכים, זה בכל האפשרויות כמה שאפשר לתקן, לאתר את הרצון לקבל האגואיסטי. אין בעולם דבר חוץ מהאגו הזה שלנו, וצריכים איכשהו להרגיע אותו, לאזן אותו, להביא אותו להכרה מאיפה הוא בא ולמה הוא בא, ומה מטרתו.

שאלה: האם אנחנו, כעשיריות, נוכל להרגיש משפיעות על העולם?

אנחנו צריכים להגיע למצב, שנראה שהעולם הוא תוצאה ממידת הקשר בינינו. כשיותר מתחברים - טוב לעולם, כשפחות מתחברים - חס ושלום רע לעולם. לפי זה אנחנו קובעים עצמנו כרשעים או צדיקים. עושים נחת רוח לבורא, או חס ושלום מצערים אותו.

שאלה: האם צריך להיות ברור לנו באיזה מידה אנחנו עולים, כלומר לקבוע את המידה. איך זה בדיוק עובד?

לא, אנחנו עוד לא יכולים, אין לנו השגחה גלויה, אחר כך אנחנו נוכל למדוד את זה לפי הספירות, העביות, דרגות המסך, אור חוזר. עכשיו עוד לא, אבל יהיה.

שאלה: האם אנחנו מעצבים את העשירייה שלנו, או שהבורא יוצר אותה?

הכול בא מלמעלה, אפילו שנראה לנו שזה אנחנו בעצמנו עושים, אפילו הטעויות שאנחנו עושים וצריכים לבקש עליהם סליחה ותיקונים, גם את הטעויות האלה הבורא עושה, אין עוד מלבדו.

שאלה: כשאדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה מהר מאוד הוא מתחיל לראות שהוא כבר יודע ומרגיש הכול, וכבר הבין הרבה דברים עד גמר התיקון. ואז הוא מגלה שבעצם הוא לא יודע ועדיין לא הבין כלום. לאחר זמן, שוב נדמה לו שהוא צדיק גמור ואז שוב מגלה קטנות ושפלות. איך להסביר את כל זה?

אנחנו כך מתקדמים בגלים, יודע, לא יודע, יודע, לא יודע, וככה אנחנו משיגים את כל המציאות, זה תמיד כך בשינויים. אחרת לא היינו קולטים לא ידע ולא רגש. זה חייב להיות אצלנו בצורה כזאת של גלים, שינויים, לפי הכלל, יתרון האור מתוך החושך, לכן זה מתגלה ונסתר, מתגלה ונסתר, אבל כל פעם בהבחנות יותר נעלות.

שאלה: כשהבורא מראה לאדם שהוא אפס, מה האדם צריך לעשות עם ההרגשה שהוא לא שולט בכלום?

האדם צריך לשמוח בזה שהוא לא שולט בכלום, כי אם היה שולט, אז היה שולט בצורה הרעה ביותר. וכך על כל העבודה שלנו שולט הבורא, ואנחנו תמיד עוברים דרך הבורא, רוצים או לא רוצים, ונמצאים בתוך הרשת שנקראת "הבורא", "האלוהות".

זה מלכתחילה בנוי בצורה כזאת, שאנחנו בטוח נמצאים במערכת למידה, ומעלים את עצמנו ללמוד יותר ויותר בעבודת הבורא, בהשגחה. ובמידה שאנחנו מקבלים את זה, תופסים את זה, אנחנו דבוקים בבורא וכביכול מקבלים על עצמנו חלק מהעבודה שלו - זה נקרא להיות עובד ה', שותף. יש בזה עבודה לגברים, לנשים, לכולנו.

כל חלק מהרצון לקבל מתעורר מהרצון השבור שבמערכת הכללית של אדם הראשון, וכל חלק מרגיש שבזה שהוא נמשך לתקן מתוך עצמו, הוא מתקן את כולם.

שאלה: הנשים לא רוצות מלחמה. האם נוכל לא להסכים עם הבורא ולדרוש ברכת שלום בעולם?

הבורא לא רוצה מלחמה, הוא טוב ומיטיב, אין בתוכניות שלו מלחמות. אלא התוכניות שלו להביא אותנו להכרת הרע ולעשיית הטוב ושנהיה כמוהו. ולכן, אין כאן שום דבר שבא מהבורא כשלילה, כיחס רע, וכשאנחנו לא מסכימים לתיקונים, אנחנו בזה ממשיכים את הצרות, זו בעיה שלנו, ואין להפוך את הקנקן על פיו, שהבורא אשם. אלא אנחנו אשמים על כך שאנחנו לא מתקנים את מה שאנחנו מקבלים ממנו, וממנו אנחנו מקבלים דרך המערכת כל פעם רק מה שאנחנו מסוגלים נכון לקבל, להבין, לפענח ולענות על זה ולסדר את זה.

כשיכולים ולא רוצים, אז מקבלים ירידה, וזה כאילו נקרא "עונש", אבל העונש הוא תיקון, אנחנו פשוט יורדים למדרגה תחתונה יותר. נגיד אם אני נמצא בכיתה ד', ולא יכול לעשות פעולות מתאימות, אז אני יורד לכיתה ג' ושם אני עושה את הפעולות האלו ואחר כך שוב עולה לכיתה ד', ו-ה', ו-ו' וכן הלאה. זאת אומרת, הכול זה לפי המערכת. מעלים בקודש ולא מורידים בקודש.

שאלה: האם כל העולם יכנס בקרוב לדו שיח עם הבורא ויבין איך המערכת פועלת?

אנחנו פועלים בתוך מערכת, ולהיכנס בדו שיח עם הבורא זה נקרא להגיע למצב שבו אני נמצא במערכת. אני יכול לדבר עם הבורא, אני מבין אותו, ואני יודע איך לפנות אליו.

הבורא מרגיש הכול ומבין הכול זה כוח עליון שכולל הכול והכול נמצא בו, אנחנו בעצמנו גם נמצאים בו, כל הבריאה נכללת בו. אבל זה לא אומר כלום, העניין הוא, שכאן אנחנו כל הזמן מתעלים לרמות שם אנחנו פועלים מתוך הרגשה, השגה, הכרה, החלטה וביצוע משלנו, מעצמנו, מתוך הקשר בינינו.

אז תחשבו, איך אנחנו יכולים לדבר עם הבורא ואני פונה במיוחד לנשים ומי שרוצה לדבר עם הבורא, צריכה לדעת איך לדבר עם החברות, ומתוך זה היא תוכל לפנות לבורא. שום דבר חוץ מזה. אדם צריך להיות מסוגל לפשוט את הבגד האגואיסטי שלו שהוא מלובש בו, ולהלביש בגד של השפעה, חיבור, עד אז אין לו קשר עם הבורא.

שאלה: האם זה נכון שנשים מאוחדות בתפילה לשלום עולמי בעצם מציבות תנאי לבורא, והן לא עושות תיקונים?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, על איזה נשים? אצלנו אין כל כך הבדל בין גברים לנשים. אנחנו צריכים להתפלל לבורא ולבקש ממנו שייתן יכולת משלו, שידחוף אותנו קצת יותר לקשר בינינו, וגם את כל העולם שסביבנו, וכך נתקדם לשלום.

אבל שלום זה לא שלום בינינו, אלא שהבורא יהיה בינינו, ואז יהיה שלום. שלום זה שלום הבורא, זה השם של הבורא. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לשלום, וכל מיני צורות שלום שפוליטיקאים, או מישהו אחר רוצה לקבוע, אנחנו יודעים שזה תמיד לטווח קצר, וזה לא שלום, אלא במקרה הטוב רק הפסקה קצרה במקרי המוות.

תלמידה: הכוונה לתפילת הנשים היומית שלנו.

זה נכון, כל הזמן להשתדל להדק את הקשר בין הנשים ובכך לעשות תפילה יותר מועילה.

שאלה: מה המחשבה הנכונה שבה עלינו להחזיק בזמן השיעור?

על הכוונות בזמן השיעור למדנו הרבה ודיברנו הרבה. הכוונה, קודם כל צריכה להיות שאנחנו מתחברים בינינו לכוח אחד. סך הכול, המטרה שלנו היא לחזור למבנה של אדם הראשון המתוקן. זה חייב להיות לפנינו כמטרה, כדמות, שאליה אנחנו נמשכים, מתפללים ולקראת זה אנו רוצים לכוון את כל הכוונות והפעולות שלנו.

שאלה: אמרת שהבורא לא רוצה מלחמות, אבל כל ההיסטוריה האנושית נמצאת במלחמה, ויחד עם זה אמרת גם שהאדם לא שולט בשום דבר אז איך זה מסתדר?

פשוט מאוד, הבורא ברא את האדם עם רצון לקבל על מנת לקבל שנקרא "יצר הרע". האדם רוצה הכול לעצמו. אמנם הוא נמצא בקשר עם כולם, אבל בגלל שהוא רוצה לעצמו, הוא רוצה גם על חשבון האחרים.

אם אני סתם רוצה לעצמי כמו בהמה, דומם צומח וחי, זה לא נקרא שיש לי יצר הרע. אבל כשאני רוצה לעצמי על חשבון הזולת, זה נקרא "יצר הרע". שאני נהנה מזה שיש לי, ולשני אין. כמו שאומרים, תעקור לי עין אחת בתנאי שתעקור לו את שתי העיניים. לכן אנחנו נמצאים ברצון לקבל הזה שנקרא "יצר הרע" והוא האשם בכל המצבים הרעים שאנחנו עוברים.

לתקן אותן זה בלתי אפשרי אלא רק על ידי מאור המחזיר למוטב, כך עובדת המערכת. אז אנחנו צריכים לעורר את המאור המחזיר למוטב, וזה מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו, איך לעורר את המאור המחזיר למוטב, את הכוח החיובי שמתקן אותנו, מתקן את הקשר בינינו, מקרב אותנו למקור השפע, לבורא.

שאלה: העבודה הפרקטית שלנו זה שיעור בוקר, ואחריו יש לנו שתי פגישות זום במהלך היום.

לא נכון. העבודה הפרקטית שלנו זה שיעור של שלוש שעות, כי יש הכנה של חצי שעה לפני השיעור, אחר כך שיעור של שעתיים וחצי, ואחריו עוד חצי שעה שבה אתם עושים סיכום של השיעור. בהמשך היום יש עוד פעמיים לפחות בהן אתם קוראים קטעים, ונמצאים בשיחות ביניכם.

אבל חוץ מזה אתם נמצאים כל הזמן בבירורים, מה אני יכול לעשות כדי להגיע לכלי שלם שבתוכו אני מגלה את הבורא וגורם לו בזה נחת רוח. זאת הנוסחה האמיתית והפשוטה.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: כן, אנחנו עושים את זה, אבל יש רצון לעשות עוד משהו בשביל החיבור. מה אפשר להוסיף?

יש הרבה מאוד קטעים, כתבים, מאמרים, הגדרות, הקדמות, כל מה שאתה רוצה. תתחילו, אתה יכול לשאול אנשים שימליצו לך מה יתאים ויועיל לכל מקרי ההתקשרויות שלכם. יש לנו אנשי תוכן, ראשי שפות, יש כל מיני אנשים שישפיעו עליכם וימליצו מה לעשות. אני לא מרגיש שאין לי במה למלא את הזמן.

שאלה: האם מצבי התיקון שלנו נמדדים כלפי אור התורה?

מצבי התיקון שלנו נמדדים כלפי אור התורה? ודאי שהכול נעשה באור התורה שאנחנו מושכים, שאנחנו מעבירים הלאה דרכנו. התשובה היא כן.

שאלה: יש לנו חבר שהוא נמצא במלחמה, יורים עליו טילים, איך אנחנו יכולים להשתמש במצב שבו הוא נמצא ספציפית כלפי העשירייה? לא בצורה מופשטת כמו תיקון העולם אלא זאת בעיה קונקרטית שלנו בעשירייה עכשיו, איך אנחנו יכולים להשתמש בזה ולהתחזק, מה לעשות?

המלחמה הזאת כמו כל המלחמות, אבל במיוחד המלחמה הזאת עושה שינוי גדול בגישה האגואיסטית המערבית והמזרחית, בוא נגיד כך. אני לא רוצה כל כך להיכנס לכל הדברים האלה, לא שיש כאן אנטגוניזם, התנגשות, שאחת יותר ואחת פחות, או שיש מפותחים יותר, אני רואה שמתחילים עכשיו לברר איזה עם יותר עתיק רוסים או אוקראינים, ועוד כל מיני דברים מסביב, אני לא חושב שאנחנו צריכים לדבר על זה, או בכלל לנגוע בבירורים הללו.

אנחנו צריכים לראות את העתיד, עד כמה אנחנו מושכים את כולם, גם מזרח וגם מערב. מערב זאת אוקראינה עם כל המדינות במזרח אירופה, אבל זה מערב לעומת רוסיה שהיא ממש מזרח, עד המזרח הרחוק. ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו בכל זאת נסביר לכולם שזה כמו במשפחה, יש ילדים קטנים, יש כבר ילדים גדולים, יש בכלל גדולים, כך אנחנו באנושות. יש היום כאלה אנשים שחיים על העצים, אתם יכולים לראות את זה, יש כאלה סרטים בטלוויזיה שבהם פוגשים לפעמיים כאלה שבטים שממש נמצאים כמו לפני אלף שנים או אלפי שנים.

לכן אנחנו לא עושים חשבון מי יותר ומי פחות, אנחנו רוצים לקדם זה על חשבון זה, זה כנגד זה, זה בעד זה, אבל יחד. כלומר, שבסך הכול אנחנו צריכים להגיע להבנה שחיבור מעל הכול הוא שעושה תיקון בעולם. ואם לפי התפתחות האופי של העמים האלה יש שוני גדול מאוד, התנגדות גדולה מאוד אף שהם נמצאים בקרבה פיזית זה לזה, בכל זאת אנחנו צריכים להבין שבדור האחרון, בזמננו, אנחנו כבר צריכים לראות שהאנושות מתקדמת להשלמה. שלכל אחד יש מקום, ואפילו שיש אופי מאוד מנוגד אחד לאחר, אם אנחנו מכירים את המטרה, אז אנחנו מבינים מתוך זה שאי אפשר להשיג את המטרה בלי שישתתפו בה כולם.

וגם אם אני סובל, שונא ולא מקבל איזו התנהגות, צורת אופי של האוקראינים, הרוסים, היהודים, הצרפתיים, לא חשוב מי, אני חייב לחפש איך הם משלימים זה את זה, כי בלי להשלים זה את זה אנחנו לא מגיעים לגמר התיקון. אנחנו לא מגיעים לגמר התיקון אם אנחנו חס ושלום מוחקים מפני כדור הארץ איזו אומה כמו שהיטלר רצה, או עוד מישהו, היו כאלה הרבה, אלא אנחנו מגיעים רק בהשלמה לגמר התיקון.

לכן בואו נסתכל בצורה כזאת על המלחמה הזאת, שיותר ויותר מהר יבינו כל המשתתפים שסוף המלחמה זה בהתחברות על פני כל הניגודים. וכשנבין את הניגודים האלה, אז נבין שאין באמת פגם אמיתי באף אומה, אלא כל זה נובע מתוך שבירת האדם הראשון. לפני זה זו הייתה מערכת שלמה, ובסוף כשהיא תתחבר על פני כל השבירות, היא גם תהיה מערכת שלמה, ולא נצטרך להשלים שום דבר חוץ מהסכמה הדדית, שמה שיש בכל אחד חייב להיות, ואנחנו זקוקים לזה לכלי הכללי השלם.

כל המלחמות, המערכת עצמה של המלחמה, כל מלחמה ומלחמה היא כל כך מנוגדת לתיקון, ולכן השם הכללי של הבורא נקרא "שלום", שזאת השגת השלמות בחיבור, ולא באף אחד שרוצה להתגאות על האחר. כמו שהולכים במצעד עם כל התותחים, עם כל הטילים, זה כל כך פרימיטיבי, זה כמו שרואים בסרטים שבטים עם חץ וקשת, עם אבנים, זה אותו דבר, רק שעכשיו זה בכיכרות עם תזמורת, עם כל הדברים האלה, זאת ממש צורה מאוד נבזית לאנושות.

נקווה שעכשיו אנחנו עושים חשבון נכון, אני רואה שכך נעשה, ובאמת יש תפקיד גדול גם לרוסיה וגם לאוקראינה, שכולם יבינו את מהות המלחמה ומהות השלום. זה יהיה מעניין מאוד.

תלמיד: השאלה שלי קצת יותר צרה, יש לנו חבר שנמצא עכשיו במלחמה, זה חבר שנמצא בשיעורי בוקר ובעשירייה זה לא אדם מבחוץ, בשבילו זה עניין של חיים או מוות, יש אויב שנמצא מולו, שיורה בו מתותחים, מרובים, מטנקים. על מה הוא צריך לחשוב? הוא לא יכול עכשיו לחשוב איך להתחבר עם האנשים האלה.

לא, הוא צריך להילחם כמו כולם, אם הוא לא יכול לברוח מזה. למה לברוח? אני לא בעד להגיד לכולם תברחו, אבל אם ללא קרב הוא יכול לגרום לתיקון בצורה יותר ממשית, אז כדאי לו לעזוב את הקרב ולהיכנס לקרב אחר ברמה אחרת יותר גבוהה, זה מה שאני יכול להגיד. שיהיה בהצלחה לכולם להשיג את האיזון, שזה הבורא שנמצא בינינו.

שאלה: יוצא שיש לי קרובי משפחה שנמצאים בצד אחד, באוקראינה, וחלק בצד האחר והם כבר נהרגו, ואני לא מבין איך להתייחס לזה, אני כאילו רואה שזה בקטע של העולם הזה, זאת מלחמה של המערב כנגדנו המקומיים. אז אנחנו כקבוצה שיש לה אידיאולוגיה משלה, ושהיא יכולה באמת להביא לעולם כבר גאולה מכל הבעיות האלה, איך אנחנו יכולים להתחבר, להשקיע משהו חדש בהפצה, לעשות איזו עבודה? אולי אתה יכול לעשות איזו תכנית בנושא ולהסביר את זה בצורה יותר מפורטת?

אני לא יכול לעשות את זה מפני שתמיד צד אחד יגלה משהו בעד או נגד כלפי הצד האחר מהמילים שלי. אני כבר ניסיתי לעשות את זה פעם ומיד הרגשתי עד כמה לא יודעים להבין אותי. אולי גם אני לא יודע לדבר, אבל בסך הכול התוצאה היא כזאת שבזה אני לא גורם שלום ולא מקרב את הצדדים. לא.

המלחמה היא בכלל אידיאולוגית. כל מלחמה היא קודם כל אידיאולוגית, אפילו כשנלחמים שבטים באיזה מקום בג'ונגל, גם זאת אידיאולוגיה שככה היא מתבטאת בהתנגדויות כאלו, וכך גם כאן.

והשאלה היא לא מי ינצח בשטח, אלא השאלה היא יותר עמוקה, איפה המקום של רוסיה ואוקראינה בכל המציאות. והרוסים כאן טוענים שהם הראשונים והם העיקריים ואוקראינה, בכלל כמעט ואין עם כזה ומדינה כזאת, אבל אנחנו גם שומעים על העם האוקראיני שהוא עוד יותר עתיק מהעם הרוסי. יש הרבה דברים שההיסטוריונים צריכים כאן לברר, אבל אנחנו לא צריכים להיכנס לזה, כי זה לא חשוב לנו.

לדוגמה מה יש לעם ישראל מזה שהוא עם עתיק, שנתן שורש לאסלאם ולנצרות ויצאו ממנו כל מיני חכמות עולם, מה יצא לו מזה, מה יש לו? שום דבר. אלא כאן לא צודק מי שיותר חזק או מי שיותר חכם או מי שיותר עתיק, הפתרון הוא בחיבור ולכן הגישה של מי יותר או מי פחות, שבזה עדיין משחקים הצבאות והמעצמות, נראית ממש כמו ילדים קטנים שצועקים או מתנפלים זה על זה בחצר או משהו. ככה זה נראה לי. ומה הם רוצים לברר? מה יהיה לנו מזה שהאוקראינים באמת יותר עתיקים מהרוסים או הרוסים במשהו אחר יותר מהאוקראינים? מה זה ייתן?

זאת אומרת האנשים לא יכולים להתעלות למעלה מכל מיני הבחנות. נראה לי שממש צריכים להתבגר ולצאת מכל אלו. אני שייך לעם היהודי, לעם ישראל, שהוא קיים כבר אלפי שנים, אז מה? אני מסתכל עליהם אני חושב שהגיע כבר זמן שאנחנו נתחבר ובזה נגמור את כול העניין. צריכים לחזור להיות "כאיש אחד בלב אחד". זהו. אין יותר בעולם אלא כל האנושות בדמות אדם אחד.

בואו אנחנו נפרסם דברים כאלה, נמצא אותם קודם כל בכתבים, נכתוב על זה כל מיני דברים ושידעו כולם שאסור להמשיך את המצב. אני רואה שם היסטוריונים מהצד הזה, מהצד האחר, מי יותר צודק, מי יותר חזק, צבא של מי, זה הכול שטויות, זה הכול לא יתקיים. אנחנו חייבים לגרום להתפתחות האנושות, ולא להיכנס לתוך הדיונים האלה, העם של מי יותר עתיק. אנחנו ממשיכים כמו הטלר שרצה לבדוק מי חכם ומי טיפש יותר וכולי, מה יצא לו מזה? כלום. צריכים ללכת עם הכיוון של מטרת הבריאה ואז כולנו נצליח, זה פתרון אחד הכי טוב ושלם לכולם.

שאלה: אנחנו רואים תכונות של מתקני עולם שמתגלות בסכסוך, הן ברמת הממשלות, הן ברמת העם. איך הופכים את התכונות האלו לתפילה?

עכשיו דיברתי על זה, אני לא מתייחס לכל הדברים האלה. אני מכיר אותם, אני נכנס לאינטרנט, אני שומע. יש כאלה שאני מכבד את הדעות שלהם במשהו, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים ללכת יחד איתם. הכיוון צריך להיות רק חיבור. החיבור - הוא ינצח, כי הוא מגיע מהשלמה. אם אתה רואה במישהו משהו חיובי או שלילי אז תדע שיש חיובי או שלילי בעוד מקום בעולם, שכך הם נפרדו על ידי שבירת הכלים עוד מתחילת הבריאה, ולכן אנחנו צריכים לעזור להם להיפגש שוב ולא להיפרד. להשלים זה את זה. ההשלמה צריכה להיות כזאת שהיא תביא לשלמות. "שלמות" זה שם הבורא.

שאלה: מה ההבדל ובמה שונה המלחמה הזו משאר הקודמות?

זו מלחמה יותר אידיאולוגית מהקודמות, היא מבררת יותר את היחס בין מזרח למערב, היא יותר קשורה לאגו. יש התנגשות יחסית גדולה מאוד בין רוסים לאוקראינים. זה קרה מזמן, כבר לפני שנים רבות, ופשוט אנחנו רואים שאי אפשר לדלג על זה. בכל מיני מקומות בעולם ניסו והצליחו, אפילו בלי השתתפות של מקובלים וכן הלאה, אבל כאן בין הרוסים לאוקראינים לא יכולים, כי כאן הגישה הרוסית היא מאוד בולטת ש"אנחנו הכי הכי", ולכן אסור שמישהו לידם יתקיים. ממש. ואם כן, אז רק תחתינו. וכאן הבעיה. סך הכול זה עניין של אגו, בואו אנחנו נתחיל לטפל באגו שלנו ונחשוב שזה יעזור לכולם.

שאלה: מה היא השלמה בין שני ניגודים? איך בהשלמה יוצא שלא מבטלים זה את זה?

מה שקיבלנו מהבורא, כל אחד את הטבע שלו – קיבלנו. צריכים להבין שזה מגיע מתחילת הבריאה ומשלים, מקבל השלמה רק מסוף הבריאה, בגמר התיקון. ולכן אנחנו צריכים לסייע לכולם להגיע לגמר התיקון. אני נושא בתוכי את כל שבירות העולם, כמו שאתה והוא, והוא, כל אחד, אז בואו קודם כל נשתדל להבין את זה, ומתוך ההבנה זה ייכנס יותר להרגשה, ומתוך ההרגשה זה ירד למעשה וכן הלאה.

שאלה: זו לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים שכל מה שאנחנו רואים נבנה בתוכנו, איך להאמין ולא להטיל ספק?

זה לא יהיה ברור לך עד גמר התיקון. עד גמר התיקון.

שאלה: אמרת שאנחנו משפיעים לבורא דרך העשירייה, האם אנחנו יכולים באותו אופן להשפיע לבורא גם דרך הפצה?

וודאי, כל הפעולות שלנו משפיעות על הבורא. פעולות ההפצה במיוחד, כי אנחנו מפיצים את שמו.

שאלה: אמרת שהמלחמה הזאת מביאה לתיקונים גדולים, בסופו של דבר. איך אנחנו יכולים לעזור?

אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להפיץ את החומרים שלנו, את כל החומר שלנו על התיקון, כמה שיותר, ובכל השפות. במיוחד באירופה, בצפון אמריקה ועד המזרח הרחוק. עכשיו במיוחד אנחנו נראה את החצי העליון של כדור הארץ, עד כמה הוא הולך ונעשה יותר מקושר.

אות ל"ה

"ומתוך, שאלו הדברים, הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם, ואני חושש מאד, שהמעיין לא יטעה בתפישתם, כדאי לי לטרוח, עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו, בדברים הללו, ולפרשם כפי יכולתי.

וז"ל (פרשת בא, אות רט"ו וברע"מ) בסגנונו הזך:

ואי יקשה בר נש, דהא כתיב, כי לא ראיתם כל תמונה - ואם יקשה אדם: "הרי כתוב בתורה, כי לא ראיתם כל תמונה". ואיך אנו דורשים בו ית', שמות וספירות?

איהו יתרץ ליה, האי תמונה חזינא, דהא כתיב, ותמונת ה' יביט - הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי, כעין שכתוב: "ותמונת ה' יביט". שפירושו, ספירת המלכות, שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, להיותה שורש כל הכלים. ובסוד המקבלים ממנה, שמחויבים להשיג הכלים ממנה, הרי נבחנת להם כתמונה, שעליה נאמר: "ותמונת ה' יביט". כמו שמבאר והולך.

ואפילו האי תמונה, לית ליה באתריה, אלא כד נחית לאמלכא על בריין, ויתפשט עלייהו, ויתחזי לון לכל חד, כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו, וביד הנביאים אדמה - ואפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח"ו, אלא רק כשאור המלכות, יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו, רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה. וזה הוא שכתוב: "וביד הנביאים אדמה".

ובגין דא יימא איהו, אע"ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה - ומשום זה, יאמר להם הקב"ה: "אע"פ, שאני מתדמה לכם, בצורות שלכם, דהיינו בחזיון ודמיון, עכ"ז, ואל מי תדמיוני ואשוה".

דהא קדם, דברא קוב"ה דיוקנא בעלמא, וצייר צורה, הוה הוא יחידאי, בלא צורה ודמיון - שהרי, קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם, בלא צורה ודמיון.

ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, דאיהו לבר מדיוקנא, אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו בשמא קדישא, ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו, כי לא ראיתם כל תמונה - ומי שמשיגו ית' קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהוא ית' שם מחוץ לכל תמונה, אסור לדמות לו שם, צורה ותמונה בעולם, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו לקרא אותו בשם הויה הקדוש, או באיזה אות ונקודה.

וזה שאומר הכתוב: "כי לא ראיתם כל תמונה". כלומר, שהכתוב "כי לא ראיתם כל תמונה", קאי על הזוכים להשיגו, למעלה ממדרגת הבריאה, שהיא בינה. כי בב' הספירות, כתר חכמה, אין שם בחינת צורה ודמיון כלל, שפירושו, כלים וגבולים, כנ"ל באות י"ח. ותחילת הכלים, מתחילים מספירת הבינה ולמטה. ולכן, כל הרמזים באותיות, או נקודות, או שמות הקדושים, אינם אלא מבינה ולמטה בלבד. וגם לא במקומם של הספירות עצמן, אלא כלפי המקבלים בלבד, כנ"ל אצל ספירת המלכות."

שאלה: איך אנחנו כמקובלים, כעם שהוא ישר-אל, יכולים להראות לכולם את הצורה הזאת של החיבור דווקא מעל כאלה קונפליקטים אידיאולוגיים? נניח כמו הסכסוך שבין העם היהודי לעם הערבי, שהם מתחברים למרות כל המלחמות, אירועי טרור. איך אנחנו יכולים להראות את זה לכל העמים, וגם לעם הרוסי והאוקראיני שנמצאים בכזה קונפליקט?

זה אפשרי רק על ידי הפצת חכמת הקבלה. לא כולה, בשביל מה כל הדברים האלה? אלא היסוד, העקרונות שלה. מאיפה באה האנושות, מה היא צריכה לעבור, לאיזו צורה היא צריכה להגיע. זה צריך להיות מובן ומוסבר לכל אדם ואדם בעולם הזה, אחרת הוא לא יודע איפה הוא נמצא, ובשביל מה הוא חי. מי אני, מה אני.

זו העבודה שלנו, אחרת לא יהיה טוב. לכן המקובלים כל כך מבקשים שנפיץ, נלמד את כולם ונסביר לכולם מה אומרת חכמת הקבלה. אנחנו לא עושים את זה בכוח ולא על ידי שכנוע גס, אלא מראים להם, תראו מה קרה במשך ההיסטוריה, ומה חכמת הקבלה מסבירה, למה זה קורה.

אז נשתדל.

תלמיד: פשוט צורת החיבור עצמה בזמן קונפליקטים כאלו חדים, אידיאולוגיים, איך זה קורה? זה לא כל כך מובן. באופן כללי אנחנו כן עושים הפצה, אבל כשיש כזאת התמודדות ברורה בין שניים, אולי נוכל להראות שאנו כמו האחים הגדולים של כולם, אם הערבים והיהודים מתחברים למרות כל מה שקורה. איך אנחנו יכולים לכוון את העמים האלה?

חבל על הזמן. זה לא פשוט ולא כמו שאתה חושב, אלא אנחנו צריכים עוד הרבה הרבה להפיץ את חכמת הקבלה, ואולי אחר כך נגיע למשהו שיהיה אפשר להסביר מה קורה. אבל בינתיים, אם תתחיל עכשיו לדבר על הקשר אתה תקבל מכות משני הצדדים. אתה מבין? אסור לנו לעשות את זה. אסור.

שאלה: מה זה אומר שאת שתי הספירות, כתר וחכמה אי אפשר לתאר אותן, לדמיין אותן?

כתר וחכמה אלה ספירות האור שמגיעות מלמעלה. כתר כולו אור, וחכמה זה אותו כוח האור שמתחיל להתגלות בפועל, אבל כוח. אחר כך הכוח הזה מתלבש באור החסדים שבבינה, ואז הם מתחילים לפעול יחד על זעיר אנפין במידה קטנה, קצרה ובמלכות. לכן אני לא יודע. זה לא פשוט. בינתיים אנו צריכים רק לפרסם מה קורה לנו, מה קורה אצלנו ובינינו[ ומה אתם לומדים לעשות.

שאלה: מצד אחד אנחנו צריכים להצדיק את הבורא ומצד שני כתוב "נצחוני בניי". עם מה אנחנו צריכים להסכים, ועם מה להילחם?

אנחנו צריכים להסכים עם כל דבר שאנו מרגישים בחיים שלנו, שהוא בא לטובתנו, והבורא הוא טוב ומיטיב, וכל מה שקורה לנו הוא בטוח טוב ומיטיב. יחד עם זה, אנחנו צריכים לקבל את הטוב ומיטיב הזה בצורה שאנחנו משתנים על ידו, מתקנים את עצמנו על ידו, עד שאנו מגיעים להידמות לבורא.

שאלה: מהו הגבול בין המדרגות? האם מדובר על גבול בין שתי מדרגות או בין מדרגה למדרגה?

כל גבול בין מדרגות, פרצופים, עולמות, ספירות, כל גבול שיש, כל הבדל הוא בהפכיות - מה שהיה בעליון מתהפך ומופיע בתחתון בצורה הפוכה, באינוורסיה. זה כמו שמלכות הופכת להיות לכתר וכתר בסופו של דבר הופך להיות למלכות. כלומר רק בהשתתפות שניהם ובהתחלפות שניהם אנחנו מגיעים להבנת הבורא, כי הבורא מתגלה על פני כל ההבדלים.

שאלה: הגבול הזה שרק לעסוק עד בינה ולא בכתר ובחכמה, האם יש לזה איזו השלכה בעבודה שלנו בעשירייה?

אנחנו מתחילים מהבינה, כי את כתר וחכמה אנחנו לא משיגים. מדברים עליהם מתוך השגתנו בבינה ככל שאנחנו יכולים להשתוות עם הבינה, מתוך זה אנחנו יכולים לדבר על כתר וחכמה. אין לנו כלים להשיג כתר וחכמה. כתר הוא מחשבת הבורא, וחכמה היא כל האור שהבורא רוצה בסופו של דבר למסור לנבראים, כל ההשפעה שלו, כל הדרגה שלו, לכן יוצא שאי אפשר להשיג כתר וחכמה בצורה כזאת. אבל זה לא מוריד מאיתנו שום דבר, כי על ידי העבודה שלנו, ככל שיכולים להבין בינתיים, אנחנו משיגים את הכול.

שאלה: למה הוא מתכוון ש"לא במקומם של הספירות, אלא כלפי המקבלים", במלכות?

אנחנו אף פעם לא משיגים משהו שהוא למעלה ממלכות, כי אנחנו המלכות ומה שמקבלים זה כבר בחומר שלנו.

תלמיד: אז איך אנחנו קובעים שיש את הספירות מבינה עד מלכות? מה זה היחס הזה שיש במלכות כלפי הספירות האלה?

מכך שבמלכות כל הספירות האלה מקבלות כמו בראי. בראי אנחנו לא רואים את האדם עצמו, אנחנו רואים את הצורה שלו, את התמונה שלו, אבל לא את האדם עצמו, אותו דבר כאן, אבל זה לא מוריד מההשגה שלנו כלום. כמו שאתה מסתכל בראי, אז אתה מבין שמה שאתה רואה בראי זה מה שיש לך על הפנים נגיד, אבל זה לא על הפנים זה בראי.

תלמיד: ומה כלפי העשירייה? העשירייה היא סוג של ראי?

עשירייה היא עוד יותר מזה, היא כמו ראי עם זכוכית מגדלת שמראה לך מה שיש בפנים בתוכך. כשאתה מסתכל על העשירייה אתה רואה את עצמך בפנים, ככל שאתה מסוגל לראות את זה. כל הבריאה שאתה רואה סביבך מראה לך את עצמך פנימית.

תלמיד: האם כל מה שקיים במציאות זה האני הפנימי, או שזו העשירייה שמחוץ לי? כמו שרב"ש אומר שיש רק את החברים.

חברים הם אותו המעגל שבתוכו אתה רואה את הנשמה שלו, בתוכו אתה מקבל את העתקה מהתפיסה העליונה הרוחנית. חברים הם כמו שאתה לוקח משקפת ורוצה לראות משהו רחוק, ואז אתה מסובב את הפוקוס שבמשקפת ובעזרת זה שסיבבת נכון אתה רואה משהו רחוק. אותו דבר הקבוצה, בזה שאתה משנה את היחס שלך לחברים ואתה רוצה לייחד אותם ולחבר אותם, להיות עוד יותר בנקודה המרכזית של העשירייה, כך אתה מקדם את עצמך לראות רחוק.

סדנה

איך אנחנו כעשירייה נחיה את השיעור שעברנו במהלך היום? איך נחזיק זה את זה לא ליפול מהרוח שקיבלנו בשיעור? כל עשירייה בונה תכנית למהלך היום.

תצליחו.

*

(סוף השיעור)