שיעור 03.06.2005 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור 4

בעל הסולם - הסתכלות כללית של המציאות

היום נדבר על התוצאה משבירת הכלים ועל עולם התיקון. כדי לתקן את הנברא ולהביא אותו לידי השתוות הצורה לבורא, צריכים לצרף לתוך מלכות תכונת השפעה. המלכות יודעת רק דבר אחד, לקבל וליהנות. אם היא תקבל הבנה מה זה להשפיע, אז היא תוכל לבנות מעליה מסך, היינו כוונה, שגם הקבלה שלה תהיה כדי להשפיע לבורא. פעולה כזאת נקראת לקבל על מנת להשפיע. לא צריכים יותר ואי אפשר יותר, כי הנברא הוא בסך הכול מקבל, הוא לא יכול לתת. הוא יכול לרצות לגרום הנאה למישהו בזה שהוא מקבל.

בעולם שלנו אנחנו יכולים לתת בגלל שאנחנו נמצאים בגוף, ובצורה חיצונית אני יכול לקחת משהו ולתת למישהו, זה נקרא אצלנו נתינה בצורה חיצונית. אבל אם אנחנו מדברים על הכלי הפנימי שלנו, שבפנים אנחנו ערומים בלי גוף רק נשמה, אז הנשמה שלנו יודעת רק לקבל. הגוף שלנו מטעה אותנו כאילו שאנחנו יכולים לתת, "קח". ולמה אני עושה כך? בגלל שבפנים בתוכי, בתוך הנשמה, אני יודע שיהיה לי טוב מזה, אין אחרת. כי טבע הנברא הוא ליהנות, לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון לקבל, אבל לקבל.

איך אנחנו רוכשים את הכוונה כדי להשפיע, כלומר שנשתמש בכלי שלנו, בטבע שלנו, במה שאנחנו בלבד, בלקבל, כדי לגרום למישהו תענוג, ושהתענוג הזה יהיה מנותק מאיתנו, היינו ללא שום קשר אליי, שלא יהיה לי מזה רווח באיזו צורה עקיפה? זה אפשרי על ידי האור המחזיר למוטב. מה זה? נס. וזה באמת נס - מגיע מלמעלה כוח מיוחד שנקרא אור המחזיר למוטב, תורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב.

איך זה נעשה? זה נעשה על ידי לימוד תורה שמזמנת לאדם אור המחזיר למוטב. אם אדם לומד כדי לקבל אור שיתקן אותו, שיהיו לו כלים דהשפעה, אז נקרא שהוא לומד תורה. אם הוא לומד כדי לזכות לכל מיני תוצאות אחרות, כבוד, כסף, מושכלות, להיות חכם מאחרים, להיקרא צדיק, רב גדול, לא חשוב מה, אז נקרא שלא לומד תורה כי הוא לא לומד לצורך התיקון.

איך אפשר שהאור מלמעלה שיבוא לרצון לקבל יתקן את הרצון לקבל? הרצון לקבל לא יבין מה זה האור המחזיר למוטב. כדי שהאור יתקן את הרצון לקבל צריכה להיות ברצון לקבל הכנה. ברצון לקבל שמבין שרק לקבל זה טוב, צריכים להיות בתוכו כל מיני ניצוצי השפעה. אם זה יהיה, אז האור מלמעלה יופעל על ניצוצי ההשפעה האלו. על הרצון לקבל הוא לא יכול לפעול, כי הרצון לקבל לא ירגיש אותו כמחזיר למוטב, כמביא תיקון, כי הרצון לקבל מבין רק תענוג או חוסר תענוג, מילוי או אין מילוי. אבל ניצוצי ההשפעה האלו מרגישים את האור כמשפיע, שיש בו השפעה. אז הם יכולים להתחיל להיות משפיעים, זה נקרא שהם מתקנים את עצמם, נעשים מתוקנים, ועל ידי זה שהם נעשים מתוקנים הם גורמים לרצון לקבל שסביבם תיקון. כלומר קודם מגיע האור, הוא מתקן את ניצוצי ההשפעה, ואחר כך ניצוצי ההשפעה האלו מתקנים את הרצון הכללי שהם נכללים בו. והאור מגיע על ידי זה שלומדים תורה.

מה זה נקרא ללמוד תורה? זה בעצם ללמוד קבלה. כמו שבעל הסולם מסביר לנו בהקדמה לתע"ס, שחכמת הקבלה שמדברת על התיקונים הפנימיים שלנו בנשמות, היא מעוררת את האורות המקיפים בצורה המועילה, החזקה ביותר. ולכן רצוי ללמוד חכמת הקבלה במקום כל לימוד אחר, כמו חומש, גמרא וכולי, אומנם גם אותם אפשר ללמוד כדי להזמין אורות מקיפים.

בדורות הקודמים, מחורבן בית המקדש והלאה עד זמננו, עד המאה ה-20, נגיד אלפיים שנה, הייתה גלות, ובגלות היו זמנים שהרצון לקבל, מתוך התערבבות באומות העולם, כל הזמן גדל יותר ויותר. היו זמנים, מתוך זה שהרצון היה קטן, שהיו יכולים על ידי לימוד חומש או תלמוד גם להזמין אור המחזיר למוטב המספיק לתקן את האדם. היום אנחנו נמצאים ברצון לקבל כל כך גדול, לכן אנחנו יכולים רק על ידי חכמת הקבלה להזמין את האור המחזיר למוטב. זה מה שבעל הסולם כותב ומסביר בהרחבה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", מה הסיבה שהוא כותב את "תלמוד עשר הספירות".

איך אנחנו בפועל מבצעים את התיקון? לשם זה אנחנו צריכים ללמוד על שבירת העולמות ואחר כך על תיקון העולמות. איפה ואיך נעשתה שבירה בעולמות? שבירה היא כדי לחבר את בינה ומלכות ולתת אפשרות למלכות להיתקן על ידי בינה. אנחנו לומדים שאותו כלי שנברא בארבע בחינות, מלכות עושה צמצום א', אחרי צמצום א' היא מתקנת את עצמה במסך ואומרת שהיא תקבל רק כדי לגרום השפעה לבורא, שהקבלה שלה תהיה השפעה. ואם מלכות במאה אחוז תוכל לקבל כדי להשפיע לבורא תענוג בזה, אז המצב הזה יקרא גמר התיקון ותקוים בזה מחשבת הבריאה.

איך מבצעים זאת? הפרצוף הראשון, כלומר המנה הראשונה שהיא הולכת לקבל על מנת להשפיע על ידי מסך נקראת גלגלתא. הפעולה הזאת מתבצעת על רשימות ד'/ד'. מלכות מקבלת חלק מהאור מהפה שלה עד הטבור, זה נקרא אור פנימי. בחלק שלה מטבור עד הסיום היא לא יכולה לקבל אור וכנגד זה יש לנו אור מקיף. זאת אומרת, ממאה אחוז האור הישר שבא למלכות, חלק היא קיבלה שנקרא אור פנימי וחלק לא. בחלק האור הפנימי היא מילאה את עצמה מפה עד הטבור, ובחלק שלא יכלה לקבל נשארה ריקנית מטבור עד הסיום. כך היא קיבלה אחר כך בפרצוף ע"ב ובפרצוף ס"ג. בפרצוף ע"ב היא קיבלה על רשימות ד'/ג', ובפרצוף ס"ג היא קיבלה על רשימות ג'/ב'.

בנקודות דס"ג, כשהמסך הזדכך לב' דהתלבשות וב' דעביות, שזו בינה נקיה ממש, אז נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור ומילאו את גלגלתא על ידי התפשטות למטה באור החסדים והתערבבו עם גלגלתא על ידי אור דחסדים. אבל היה כאן מסך ב' דעביות, ובגלגלתא יש ד'/ג' רשימות, אבל ד' דעביות. ואז מלכות שהיא ד' דעביות השפיעה על בינה שהיא ב' דעביות וצמצמה את הבינה. אם נחלק את הכלים שמתחת לטבור לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז באמצע תפארת, במקום שנגמרים כלים דהשפעה ומתחילים נצח, הוד, יסוד, מלכות, כלים דקבלה, עד שם נעשה הצמצום. בחינה ד' עלתה לשם וצמצמה את הכלים האלה, ונעשה בכלים האלה צמצום ב'.

כלים כח"ב נקראים גלגלתא, כלים חג"ת נקראים עיניים, תפארת זה אוזן, נה"י זה חוטם, ומלכות פה. בסך הכול הם נקראים גלגלתא עיניים ואח"פ. בזה נעשה מקום לעולמות. במקום של גלגלתא ועיניים יהיה עולם האצילות. במקום האוזן יהיה עולם הבריאה. במקום הנה"י, חוטם, יהיה עולם היצירה. ומלכות שהיא פה, זה מקום עולם העשיה. ההבדל בין העולמות או בין כלים דקבלה לכלים דהשפעה נקרא פרסא. אז יש הבדל, הפרש בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה, או בין בינה ומלכות.

מה שמיוחד כאן, שבינה ומלכות קיימות בפרצוף אחד. קודם היו שני פרצופים, בורא ונברא, שתכונת הבורא היא בינה ותכונת הנברא היא מלכות. אבל עכשיו בפרצוף אחד, בבינה, חצי עליון דבינה נשאר בתכונות הבינה, וחצי תחתון דבינה קיבל על עצמו את תכונות המלכות. זה מאוד מעניין, בפרצוף אחד יש לנו מפגש בין תכונות הבורא ותכונות הנברא. אומנם יש הפרש ביניהם, הפרסא, ושני חלקים האלו לא מתחברים ביניהם, הם מנוגדים זה מזה, אבל נמצאים בפרצוף אחד.

איך זה יכול להיות? זה יכול להיות בגלל שיש צמצום על כלים דקבלה, לא לעבוד איתם. ואז כשהם כביכול שותקים, לא עובדים, אז הם מרגישים רק את תכונות הבינה, ואת תכונות המלכות הם לא מרגישים, אבל הם נמצאים בתוך הפרצוף. למה זה טוב? כי לעתיד, על ידי כל מיני פעולות, יכולה להיות פעם התחברות בין נברא לבורא. בינתיים זה לא קיים, אבל נמצא בנושא אחד. איך הלאה לפי מחשבת הבריאה נגרום לזה שהנברא יקבל באמת בפועל את תכונות הבורא ויהפוך את עצמו להיות כבורא, שתהיה בו כוונה על מנת להשפיע, מסך, מתוך ניצוצי הבינה שיחדרו בו, איך לעשות את זה?

זה קורה בעולם הנקודים שנולד אחרי פרצוף ס"ג. שוב יש לנו אותה תמונה של גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג, צמצום ב' שבהם. נקודות דס"ג עולות לפה דראש דס"ג עם רשימות ב'/א' מצומצמות, ועושות זיווג בנקבי עיניים בראש דס"ג. למה? הן עושות זיווג רק על גלגלתא ועיניים, על מה שמותר, איפה שמותר להתפשט, איפה שמותר לקבל, ולכן לא עושים זיווג על כל עשר הספירות. אם יעשו בראש דס"ג זיווג על עשר הספירות שהמסך יעמוד בפה, אז האור יתפשט מכאן בכל הספירות למטה ויכנס גם למקום המצומצם איפה שאסור. לכן, כדי לא לעשות כך, ס"ג עושה זיווג בנקבי עיניים שלו, כלומר עושה זיווג רק על גלגלתא ועיניים. וכשהוא עושה זיווג על גלגלתא ועיניים, אז האור מתפשט בדיוק במקום שמותר לו, במקום של גלגלתא עיניים דגוף.

הפרצוף הזה נקרא נקודים כי הוא יצא אחרי נקודות דס"ג. פרצוף הנקודים כולל בתוכו כתר, חכמה ובינה שנקראים אבא ואמא, וזו"ן שהוא זעיר אנפין ונוקבא. כלומר הוא כולל עשר ספירות - כתר, חכמה ובינה, זעיר אנפין שכולל שש ספירות, ונוקבא שהיא השביעית, סך הכול עשר ספירות. מה מיוחד בפרצוף הזה? שכל הספירות וכל החלקים שלו פועלים או מופעלים רק בגלגלתא ועיניים, רק בחצי מכל הכלים שלהם. לדוגמה בכתר יש עשר ספירות, אבל הוא עובד רק בגלגלתא עיניים שלו, ובאח"פ שלו הוא לא עובד. באבא ואמא יש עשר ספירות, אבל פועלים רק גלגלתא עיניים שלהם, אח"פ של אבא ואמא לא פועלים. אותו דבר בזו"ן, יש זו"ן בגלגלתא עיניים, ואח"פ דזו"ן שנמצא למטה מפרסא הוא לא פועל, הוא מצומצם. שלושת החלקים האלה יחד הם פרצוף נקודים, והפרצוף הזה נקרא עולם הנקודים. למה עולם, הרי זה רק פרצוף אחד? לשם עתיד. למה לשם עתיד, איפה יש לו עתיד?

עתיד יש לו מזה שחוץ מרשימות ב'/א' מצומצמים שהן רשימות מגלגלתא עיניים, לאח"פ שייך רשימו ד'/ג', מה שהם קיבלו מגלגלתא והצטמצמו. אז יש כאן רשימו ד'/ג' שעלה, ועל ד'/ג' עושה ס"ג אחר כך זיווג. כדי לעשות זיווג על ד'/ג' הוא מוריד את המסך שלו לפה, כי ד'/ג' אומר על זה שצריכים למלאות אורות גם למטה, והוא עושה זיווג על כל הפרצוף. ואז האור מגיע למטה ומתפשט בכל הפרצוף גם למעלה מפרסא וגם למטה מפרסא. בכתר נעשות עשר ספירות, ובאבא ואמא עשר ספירות, וזו"ן התפשטו למטה. וכשזו"ן התפשטו למטה הם חיברו את גלגלתא עיניים שלהם עם אח"פ שלהם, ואז כל הזו"ן האלו נשברו, וגלגלתא ועיניים נכנסו באח"פ, ואח"פ בגלגלתא ועיניים, כך שיש לנו גלגלתא עיניים פלוס אח"פ מעורבים יחד זה בזה עד בלי די. זאת אומרת יש גלגלתא ועיניים נקיים, יש אח"פ נקי, ויש גלגלתא ועיניים באח"פ ויש אח"פ בגלגלתא ועיניים, אלו כל ארבעה סוגי ההתערבבות שיכולים להיות מן השניים.

מה השגנו בזה? ראינו כך, שיש בינה לחוד ומלכות לחוד, שני פרצופים. אחר כך ראינו שכבר קיימות שתי התכונות האלו, בינה ומלכות, בפרצוף אחד, אבל מלכות מצומצמת בצמצום ב'. אחר כך ראינו שיצא פרצוף בעולם הנקודים בקטנות בהתחלה, שהוא רק תכונות הבינה, אבל מלכות נמצאת בפנים במסתור, לא רואים את המלכות. ואחר כך ראינו שיצא פרצוף שיש בו בינה ומלכות שעובדים כאילו יחד בפרצוף אחד, בפרצוף זו"ן. אבל מתוך זה שהם עובדים יחד הם נשברים, אבל נשברים יחד. ומתוך זה שנשברו, בינה ומלכות נכללו יחד. זאת אומרת, השגנו חיבור של תכונות הבורא עם תכונות הנברא שיהיו ממש מעורבים זה בזה עד הפרט האחרון שבאחרון, בכל ספירה וספירה וספירה פרטית דפרטית. כך שבסופו של דבר לא יהיה לנו חלק בבריאה מהאלוהות, שאלוהות נקראת בינה, אלוהים, ועד העולם הזה כולל בחומר העולם הזה, שלא יהיה כלול מכוח המשיכה ומכוח הדחייה.

בכל סוג של חומר יש שני כוחות, לא יכול להיות רק אחד, אחרת הוא לא מתקיים. מלכות בעצמה לא מסוגלת לחיות, היא עפר, היא חייבת קצת מכוח הבינה כדי להתרבות. כי כל הריבוי, כל ההתפתחות, היא על ידי כוח ההתפתחות, על ידי כוח הבינה, על ידי כוח הנתינה, אי אפשר רק על ידי כוח אחד לעשות משהו. כמו הנשימה שלנו, התכווצות, התרחבות, שני כוחות פועלים. בכל דבר, בכל תנועה, כשתנועה היא סימן להתפתחות, חייבים להיות שני כוחות. ולכן התכללות בינה עם המלכות היא לאורך כל הבריאה, מעולם הנקודים ועד סופה, וההתכללות הזאת נותנת למלכות יכולת להתפתח.

מה עוד אנחנו מרווחים מכאן? בינה ומלכות היו קודם מנותקות, בינה היא אלוהים, ומלכות היא הנברא. כשהן התחברו יחד הן התחברו כך שמלכות נכללת בבינה ובינה נכללת במלכות. יוצא מזה שהבורא מבין את הנברא כי הוא נכלל ממנו, מהבעיות שלו, מהחסרונות שלו, והנברא קיבל ניצוצי השפעה מהבורא. יש עכשיו בבינה גלגלתא עיניים ואח"פ, ויש גם בנברא גלגלתא עיניים ואח"פ. בבינה, גלגלתא עיניים זה הבורא, והאח"פ שלה זה חלק הנברא. ובנברא, גלגלתא עיניים זה חלק הבורא, והאח"פ שלו זה הנברא שבו.

למה בינה צריכה להיות עם האח"פ, עם הנברא? היא כמו רחם, מערכת הנקה, מערכת טיפול בתינוק, בילד, בנברא. העליון חייב לדעת ולעשות מערכות בהתאמה לנברא, בהתאם לכמה שהנברא צריך ולמה שהוא צריך בשלבי ההתפתחות שלו. לכן הבורא חייב להתכלל מהנברא, הוא חייב שיהיה בו את חלק האח"פ, זה נקרא הרחם, הבטן שבאמא. בינה היא אמא. ואז החלק שבה שמטפל בנברא הוא נכלל מהנברא. ושבירת הכלים, דווקא השבירה הזאת, ההתערבבות הזאת, אפשרה לבינה להתכלל ממלכות.

גם מלכות שקיבלה את הכלים של הבינה יכולה לפי זה להבין מה זה נקרא בינה, מה זה נקרא השפעה, ובהתאם לזה לתקן את עצמה. החלק שבה של גלגלתא עיניים הוא רק המשפיע, והחלק שבה של אח"פ הוא רק מקבל, הוא לא מבין אחרת, ויחד זה יהיה לקבל על מנת להשפיע, פעם, לא עכשיו, אבל יש לזה עכשיו התחלה. זה מה שהשגנו על ידי שבירת הכלים, שורש לתיקון. כי בלי שבירה לא יכול להיות תיקון.

מה יוצא לנו מהשבירה? דיברנו שבעולם הנקודים נשבר פרצוף זעיר אנפין. היה כתר, אבא ואמא וזו"ן. בזו"ן שנשברו הייתה התפתחות על ידי זיווג בפה דאבא ואמא על רשימות ד'/ג' ואחר כך על רשימות ג'/ב', שתי התפתחויות בתוך הרצון לקבל. כל התפתחות כוללת ה-ו-י-ה שלמה, זאת אומרת ארבעה סוגי עביות בראשון ובשני, סך כל שמונה. ושמונת החלקים האלה גם כלולים בארבע שאלו 32 ערוצים, וכל אחד מהם כלול מעשר, סך הכול 320, ובגימטרייה ש"ך. בתוך 320 הכלים שנשברו יש תשע ספירות ומלכות. תשע ספירות אפשר לתקן, הן תכונות הבורא, ומלכות היא תכונת הנברא. 9 ספירות כפול 32, או 320 פחות 32, שווה ל-288, שהגימטרייה שלהם רפ"ח. ומלכות שהיא 1 כוללת 32 חלקים, שזה בגימטרייה ל"ב, ל"ב האבן. את השמות האלה אנחנו צריכים לזכור, משתמשים בהם הרבה בקבלה.

מה הסימנים האלה אומרים? שבסך הכול יש בכל כלי, או בכל חלק, או בכול השלם, כי פרט וכלל שווים, ש"ך חלקים שבורים, שמתוכם רפ"ח אפשר לתקן, ואת ל"ב האבן אי אפשר לתקן. לא לחשוב של"ב האבן זה משהו קטן, אלו חלקים מאוד מאוד גדולים, הם הרצונות לקבל הטבעיים שהבורא ברא. הוא עד כדי כך טבעי, הוא עד כדי כך נובע מתוך נקודת יש מאין, שהיא לא מסוגלת לכלול בתוכה, להתכלל משום חלק שבבינה, לא מסוגלת להתערבב עם בינה, לא מבינה, זו המלכות האמיתית, ל"ב האבן.

לכן התיקון נעשה בצורה מיוחדת. נעשה עולם הנקודים, כתר, אבא ואמא וזו"ן. זו"ן נשבר, ובסך הכול יש לו ש"ך חלקים. כתר ואבא ואמא לא נשברו, הם ראש הפרצוף. פה דאבא ואמא עשה זיווג והתפשט אור בזו"ן. כל המבנה הזה אחר השבירה עולה לראש דס"ג, ראש דס"ג הוא בינה הכללית שמבצעת את כל הפעולות. וראש דס"ג מבצע פעולה. איזה רשימות עולות מעולם הנקודים? כשהתפשט עולם הנקודים היו רשימות ב'/א' מצומצם וד'/ג'. כשעולות עכשיו רשימות, עולות רשימות א'/שורש מצומצם וד'/ג' נשאר. רשימות א'/שורש עושות זיווג דהכאה ברמת עביות שורש שבראש, והאור מתפשט עד המקום שמותר להתפשט, כלומר עד המקום שזו"ן התפשטו, עד הפרסא.

התפשט הפרצוף הראשון והוא נקרא עתיק. העתיק הזה הוא מאוד מיוחד, הוא נקרא עתיק מפני שהוא נעתק מההשגה שלנו. מאיפה בא פרצוף עתיק? הוא בא מגלגלתא עיניים דכתר דנקודים. רק גלגלתא עיניים דנקודים מביאה את לידת פרצוף עתיק. אבל אנחנו יודעים שאח"פ דכתר דנקודים נמצאים בתוך אבא ואמא. ואז מאח"פ דכתר בא לחוד הפרצוף הבא שנקרא פרצוף אריך אנפין. הוא נקרא אריך אנפין מפני שהוא גדול, ארוך. אנפין מהמילה פנים, חכמה, ואריך מהמילה ארוך. מה קרה מאבא ואמא דנקודים גם בקטנות וגם בגדלות שלהם? מגלגלתא ועיניים דאבא ואמא דנקודים נולד פרצוף שנקרא אבא ואמא דאצילות. מאח"פ דאבא ואמא דנקודים נולד פרצוף שנקרא ישראל סבא ותבונה דאצילות. ומגלגלתא עיניים דזו"ן יצא פרצוף זו"ן.

מה המיוחד? המיוחד שכל הפרצופים שנמצאים למעלה מזו"ן שנקראים ג"ר דאצילות, הם באים מרשימות ג"ר דנקודים שלא נשברו. אז כתר ואבא ואמא דנקודים, כלומר הראש היה משרת את גוף דנקודים, ועכשיו ראש דאצילות, ג"ר דאצילות, צריך לשרת את גוף דאצילות. ג"ר דאצילות נבנה על ידי רשימות לא שבורות, כרגיל מגלגלתא ע"ב, מע"ב ס"ג, מס"ג מ"ה. ורק גלגלתא עיניים דזו"ן דאצילות הם באו מהשבירה.

בשבירה יש לנו ערבוביה של הכול, אבל כשמגיע אור מס"ג לכל הערבוביה הזאת, או יותר נכון אור ע"ב ס"ג, אור חכמה ואור בינה, האור הזה מתחיל לברר מהכלים האלו ארבעה סוגי כלים, שהם גלגלתא עיניים, גלגלתא עיניים שנכללו באח"פ, אח"פ בגלגלתא עיניים, ואח"פ אמיתי. מהכלים של גלגלתא עיניים נברא זו"ן דאצילות, ומכלים דאח"פ נעשתה הקליפה. זאת אומרת על ידי האור שמאיר ברור שאת הרצון שנקרא אח"פ אי אפשר לתקן. ויש עוד שני סוגי כלים, גלגלתא עיניים באח"פ ואח"פ בגלגלתא עיניים. גלגלתא עיניים הם כמו עולם האצילות. מה עושים? לוקחים את עולם האצילות ומטביעים אותו באח"פ.

איך נעשה התיקון? אור ע"ב ס"ג מאיר לכלים השבורים, והם מבררים את הכלים הללו. מי מברר אותם? כל פעם גלגלתא מבררת ע"ב, ע"ב מברר ומוליד את ס"ג. כל פעם דרגה יכולה להתברר, להיוולד רק על ידי דרגה עליונה יותר ממנה. איזו דרגה עליונה יותר יש בכל הכלים האלו? גלגלתא עיניים דזו"ן דאצילות. הם כבר התבררו קודם בגלגלתא עיניים השבורים, לכן הם יכולים עכשיו לברר את כל יתר הכלים האלו, גלגלתא עיניים באח"פ ואח"פ בגלגלתא ועיניים, כי הם כבר מתוקנים. בדומה למה שדיברנו, שקודם ישראל צריכים להיתקן, גלגלתא עיניים, ואחר כך לתקן את אומות העולם בהתכללות גלגלתא עיניים באח"פ ובהתכללות אח"פ בגלגלתא ועיניים.

מה עושים? כדי להוליד משהו, גלגלתא עיניים דאצילות צריכים להיות גדולים, הם צריכים לעלות לרמת הגדולים, לג"ר דאצילות, לכן באצילות נעשתה עלייה. גלגלתא עיניים עולים לדרגה אחת יותר גדולה, למעלה מהם עולים ישסו"ת, למעלה מישסו"ת אבא ואמא, למעלה מאבא ואמא אריך אנפין, ועתיק יוצא אפילו החוצה למעלה מטבור. יוצא שאצילות כולו עלה לדרגה אחת יותר למעלה. זו"ן דאצילות נמצאים עכשיו בגדלות, לא בגלגלתא עיניים אלא בכל עשר הספירות, כמו אבא ואמא, כמו גדולים, והם יכולים לברר ולהוליד פרצוף חדש. זה מה שהם עושים, מולידים פרצוף חדש.

הפרצוף הראשון שהם מולידים הוא התכללות גלגלתא ועיניים באח"פ. גלגלתא עיניים זה הם בעצמם, הם יודעים איך לעשות את זה, מגלגלתא עיניים נעשה אצילות, באח"פ. אבל מאח"פ הם לוקחים רק את החלק העליון שבאח"פ, את החלק הזך שבאח"פ שהוא אוזן, ויוצא לנו עולם הבריאה. כי גלגלתא עיניים זה עולם האצילות, ובתוך האח"פ, בתוך עביות ב', שאוזן זה ב' דעביות, נעשה עולם הבריאה. אז זו"ן שעלו לאבא ואמא מולידים עכשיו למטה מהם את עולם הבריאה. אחר כך זו"ן האלו מבררים את גלגלתא עיניים שבחוטם, ומזה יוצא עולם היצירה שעומד למטה מעולם הבריאה. ואחר כך זו"ן מבררים את גלגלתא עיניים שבפה, ומזה מתברר עולם העשיה שעומד למטה מעולם היצירה.

רק יש כאן עוד תוספת אחת, שהעולמות לא עומדים בדיוק כך. למה? כי זעיר אנפין ונוקבא, זו"ן דאצילות, בזמן שהם עומדים במקומם, הם עומדים בצורה מאוד מאוד מיוחדת. זעיר אנפין עומד בכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, שזה אצלו גלגלתא עיניים, ובנצח, הוד, יסוד, מלכות, שזה אצלו אח"פ. ומלכות, הנוקבא שלו, עומדת למטה מתפארת עד מלכות. כמו בצמצום ב', מלכות עלתה עד התפארת, בנקודות דס"ג. אז זעיר אנפין נמצא בעשר ספירות, ומלכות נמצאת כלפיו בארבע ספירות, מתלבשת על ארבע הספירות שלו. לכן מלכות נקראת בן ד', כי יש לה ארבע ספירות דזעיר אנפין. ולכן את מלכות אנחנו לפעמים מציינים כ- ד', שם ה'. לכן אין עולמות בריאה, יצירה, עשיה, עומדים אחד תחת השני, אלא עומד עולם הבריאה, ומתפארת, היינו מחזה של עולם הבריאה מתלבש עליו עולם היצירה, ותחת עולם היצירה מתלבש עליו עוד יותר למטה עולם העשיה. כך עומדים העולמות.

איך נספור איפה הם עומדים? למדנו שלמטה מפרסא יש שליש דתפארת שזה מקום עולם הבריאה, אחר כך נצח, הוד, יסוד, זה מקום עולם היצירה, ומלכות היא מקום עולם העשיה. כל עולם הוא עשר ספירות. עד החזה דמקום של עולם היצירה יש עשר ספירות, ועוד 6, סך הכול 16 ספירות. למה 6? כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת. ומתחת לחזה דעולם היצירה יש ארבע ספירות ועוד 10, סך הכול 14. יוצא שיש במקום עולמות בריאה, יצירה, עשיה חלוקה בין 16 ספירות ו 14 ספירות. 16 ספירות נקראות "תחום שבת". ו-14 ספירות נקראות "מדור הקליפות". מה מזה? זה לא הכול. מה היה ומה נעשה?

הייתה שבירה בעולם הנקודים. קודם עולם הנקודים היה בקטנות ואחר כך בגדלות. יש בעולם הנקודים כתר, אבא ואמא, וזו"ן. אור התפשט למטה מפרסא והייתה שבירה. מעל הפרסא נברא עולם האצילות שבו יש זו"ן, אבא ואמא, אריך אנפין, ועתיק שעומד למעלה. למטה מעולם האצילות יש את עולם הבריאה. מחזה דבריאה ולמטה זה עולם היצירה, ותחתיו עולם העשיה. המקום צריך להיות כך, 10 ספירות עולם הבריאה, 10 ספירות עולם היצירה ו10 ספירות עולם העשיה, זה המקום. המקום הזה נברא מנקודות דס"ג. מקום עולם האצילות הוא למעלה מפרסא, ומקומות של עולם בריאה, יצירה ועשיה הם למטה מפרסא. אבל העולמות עצמם שנבראו הם נבראו במקום יותר גבוה.

יצא כך, יש 10 ספירות בבריאה,4 ו-6 עד חזה דבריאה, ומחזה דבריאה עד חזה דיצירה עוד 10 ספירות, סך הכול 16 ספירות למעלה מחזה דיצירה. ולמטה מחזה דיצירה 4 ו-10. 6 ספירות שנמצאות במקום עולם הבריאה מפרסא עד חזה דבריאה נקראות "עיבורו של עיר", 70 אמה. מה זאת אומרת? עולם האצילות נקרא "עיר", ויש עוד תוספת לעיר שהיא סביב החומה, פרסא נקראת חומת העיר, וסביבה יש עוד 70 אמה, זה נקרא עיבור של עיר, זו עדיין אדמה ששייכת לעיר. המקום הזה מקבל הארה מאצילות ויש בו קדושה, היינו מותר להשתמש במקום הזה, מותר להשתמש ברצונות האלו. כי מה שאנחנו לומדים זה על רצונות, גם עולמות הם רצונות בתוך האדם. אז בעיבורו של עיר מותר להשתמש. ויש עוד רצונות שנקראים 2000 אמה, זה "תחום שבת". אפילו שעולים עולמות בשבת למעלה, עולמות עשיה, יצירה, בריאה, זו"ן, אבא ואמא, אריך אנפין, עתיק, כולם עולים למעלה מפרסא, בכל זאת בתחום הזה של שבת על ידי תיקונים שנקראים "תיקוני תחומים", אנחנו יכולים לעשות תיקונים כאלה ברצונות האלו, שאפילו שאנחנו נמצאים במצב שהעולמות עולים, אנחנו יכולים להשתמש ברצונות האלו בעל מנת להשפיע, ברצונות שנמצאים אצלנו עד חזה דמקום בי"ע.

למטה, ב-14 הספירות, שנקראות י"ד, או "די", "אמר לעולמו די" ולא התפשט יותר, זה נקרא "מדור הקליפות". היינו כאן נמצאים הרצונות שאי אפשר לתקן אותם. ולכן אסור לצאת למטה מתחום שבת בשבת למקום הזה. וביום חול יש עבודה עם הקליפות, צריכים להוציא אותן מהכלים שאפשר לקבל. כי מה זה נקרא "קליפות", אלו רצונות שאי אפשר בינתיים לתקן עד גמר התיקון, לכן צריכים להבדיל אותם מכל יתר הרצונות, לעשות להם תיקונים כאלה שלא יפריעו, שיהיו למטה. זה בעצם מה שאנחנו עושים על ידי זה שמבררים את הכלים השבורים משבירת הכלים שבעולם הנקודים.

בשבירת הנקודים היו לנו כלים של גלגלתא עיניים, שבזה נעשה זו"ן דאצילות. היו כלים של גלגלתא עיניים באח"פ, באוזן, חוטם, פה, שבזה נעשו עולמות בריאה, יצירה ועשיה. והיו לנו גם אח"פ, אוזן, חוטם ופה בגלגלתא עיניים, שבזה נעשתה עליית העולמות. כי מצרפים לגלגלתא עיניים את אח"פ, ובזה העולמות עולים. אבל זו עליית העולמות על ידי מ"ן, על ידי אדם, לא עליות כמו בשבת כמו שדיברנו על תחום שבת, עליות דשבת. אם כך יש עלייה ראשונה, שנייה ושלישית, כשאוזן נכללת בגלגלתא עיניים, חוטם וֶפֶּה. העליות נקראות גם קידוש השבת, מוסף ומִנחה, אלו שלושת עליות מ"ן בשבת. כנגד זה יש שלוש עליות אבל על ידי המ"ן, לא על ידי שבת. גם כך וגם כך. ויש את אח"פ האמיתי שהוא קליפה, שצריכים לברר אותה ולא להשתמש. על ידי זה ביררנו את כל הכלים מהשבירה.

מה עשינו בזה, למה המערכת כך התפשטה, מה השגנו על ידי זה? הייתה מלכות דאין סוף, בחינה ד', שקיבלה משהו ונעשה עולם אין סוף. אחר כך הצטמצמה, לא יכלה לסבול שהיא הפוכה מהבורא. אחרי כל הפעולות שבהן עשתה רק צמצום, היא הגיעה למצב שיש בֵּינה לבין בִּינה חלק מחובר. היא שברה את עצמה, ואז נכנסו חלקי הבינה לתוך מלכות, התערבבו יחד, ומתוך השבירה הזאת בנינו מערכת. ממלכות דאין סוף שאותה גלגלתא מסמלת לנו, יש מערכת מִפֶּה עד הטבור דגלגלתא, יש את ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, וזו מערכת שמוציאה חמישה אורות נרנח"י לפי עביות המסך, לפי כוח המסך, לפי הכלים.

למעלה מטבור אלו "ט' ראשונות" ולמטה מטבור זו "מלכות", אבל מלכות לא לבד. אנחנו הגענו למצב שיש מתחת לטבור חלק שנקרא "קליפה", ואנחנו יודעים שזה חלק הקליפה, ובו יש 14 ספירות למטה, ועוד 16 ספירות למעלה, שזה החלק ששייך, מצטרף, נספח לקדושה, שהוא עד חזה דמקום בי"ע. מקום בי"ע בעצמו הוא בינה שירדה למלכות שנקרא "תחום שבת", שבו אפשר לעשות תיקונים באילו מצבים מהם, ומעליו מקום "עולם האצילות" שבו ממש שורה הקדושה. קודם זה לא היה מטבור עד הסיום. ברור לנו עכשיו איך מלכות דאין סוף, שאותה גלגלתא מסמלת לנו, איך היא מתחלקת כלפי הנבראים - אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

הבורא שהאיר על ט"ר באור אין סוף, עשה סלקציה, הבחנות בהשפעה שלו, בעוצמת האור שבו כלפי הנבראים, בהתאם לעביות של הנברא, בהתאם למסך הנברא, בהתאם למה שיהיה עם הנברא בכל מיני מצבים של שבירות ותיקונים, לנברא העתידי. אבל עדיין אין נברא, יש רק מערכת העולמות, מערכת העלמות, והעולמות מסתירים את האור מהבורא. ואז זה נעשה כמין מסננת, שאור מהבורא עובר דרך עולמות א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אל הנברא העתידי שהוא עדיין בכלל לא קיים.

אף פעם לא דיברנו על הנברא, דיברנו על פרצופים, עולמות, רשימות, על כל מיני דברים, עדיין אין נברא. דיברנו על המערכת של הבורא שעל ידה הוא מוריד אורות לנברא העתידי בהתאם למה שהנברא יצטרך. והמערכת הזאת בא"ק היא בנויה בצורה גולמית כנגד כתר, אבל אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם כבר בנויים מהכלים השבורים לאחר השבירה. ולכן המערכת הזאת מבינה את הנברא בכל המצבים שיהיו לו, לא חשוב איזה מצבים יהיו, שבורים, מתוקנים, הכול נמצא וכלול בתוך המערכת. אז הגענו למצב שיש מערכת שמוכנה לטפל בנברא.

מהשיעור הבא והלאה נלמד איפה הנברא הזה, איך הוא נברא, מאיפה, מה השורש שלו ומה קורה לו, שאנחנו חלקים ממנו, מהי "החיה" הזאת.

(סוף השיעור)