שביעי של פסח תשפ"ג
שיעור בוקר 12.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - פסח
קריין: שיעור בנושא פסח, תת נושא: "וימות מלך מצרים". קטע מס' 201.
למדנו שבני ישראל, אלו שרצו לצאת ממצרים, בסופו של דבר יוצאים ממצרים, ונשאר במצרים רק מלך מצרים, ומפני שאין לו ממה לחיות, ממה להתפרנס, כי בני ישראל היו מביאים לו אורות בזה שהיו משמשים אותו, אז הוא מת. בואו נקרא מה קורה, פשוט מאוד.
קריין: קטע מספר 201, כותב הרב"ש.
וימוֹת מלך מצרים
"201. יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.
נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"."
(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
זאת אומרת הגיעו למצב שאין לפניהם מטרה, אין בשביל מה, אין כלום, אין שליטה כלשהי, ואז נמצאים במצב ש"וייאנחו", "וייאנחו מן העבודה", שלא רואים לפניהם שום מטרת חיים. בשביל עצמם, ל"מלך מצרים", לא יכולים לעבוד, כי רואים שזו לא המטרה ולא החיים, ולעבוד על מנת להשפיע עוד לא יכולים, עוד לא קבלו כוחות חדשים רוחניים ואז "ויזעקו", התחילו לצעוק, איך אנחנו נחיה?
אדם שאין לו מטרת חיים, שלגמרי ברור לו שאין לו מטרת חיים, אין לו בשביל מה לחיות, וזה מה שקרה אחרי שהם יצאו משליטת פרעה. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו" התחילו לצעוק מתוך זה שאין מטרה בחיים, בכל פעולה ופעולה לא הרגישו בשביל מה הם עושים אותה "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה" ומתוך זה, הצעקה הזאת שבליבו של כל אחד ואחד מגיעה לבורא.
שאלה: איך אני מגיע להתעוררות אחרי שמלך מצרים מת?
חכה, עוד לא קראנו את זה. קראנו שאחרי שהם יוצאים משליטת האגו שלהם, מתעלים מעל האגו שלהם, הם מגיעים למצב שאין בשביל מה לעבוד, אין בשביל מה לחיות. חשבתי שאם אני חי ויש לי מזה תועלת לעכשיו, לעתיד, ואם זה נעלם ממני, אז אין בשביל מה לחיות.
אנחנו לא מכירים את המצב הזה כי בכל מצב ומצב בהרגשת החיים, אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו נושמים, עובדים, חיים, זזים ממקום למקום, אנחנו יודעים שיש איזו מטרה. אבל אם המטרה הזו כבר נעלמת לגמרי, אז אנחנו נעצרים, אנחנו לא יודעים מה לעשות, וזה מה שהם הרגישו וייאנחו, התחילו לצעוק. לצעקה הבורא השאיר להם כוחות, לפחות הם יכולים לצעוק "בשביל מה לנו לחיות".
תלמיד: כאילו יש ציפייה מצדי, זה מה שאני מרגיש.
אין ציפייה, אין כלום, הם לא רואים לפניהם שום מטרה, זה פשוט אדם שמאבד את כל הכוח לחיות, אדישות טוטלית לגמרי ממלאת אותו, מכבה את כל הרצונות שלו ואז זה יותר גרוע ממוות, כי הוא מרגיש בחיים שלו שהוא מת.
שאלה: אתמול שמעתי שמלך מצרים יוצא איתנו יחד ממצרים, מה קורה לפרעה כשאנחנו יוצאים ממצרים?
פרעה מלך מצרים נשאר במצרים. הם רוצים לצאת, הוא מקבל פקודה מהבורא לתת להם לצאת, והם יוצאים מתחת השליטה שלו והוא נשאר לבד, בלעדיהם. כשהוא נשאר בלעדיהם זאת אומרת שאין מי שיבצע פקודות על מנת לקבל בשביל פרעה, אז אין לו ממה לחיות ואז הוא מת.
תלמיד: אז הוא לא יוצא איתנו ממצרים?
לא, פרעה נשאר במצרים, הוא מלך מצרים, אנחנו בורחים ממנו. בשביל מה יוצאים ממצרים? כדי לצאת משליטת על מנת לקבל, משליטת פרעה.
שאלה: איך הופכים את המצב הפרטי הזה למצב קבוצתי?
גם לפני כן זה כבר היה מצב קבוצתי, כי כשהם פנו לפרעה "שלח את עמי" בכוח משה, הם כבר מחוברים בעשיריות, הם כבר מאורגנים באיזו קבוצה שרוצה לצאת מתחת שליטת על מנת לקבל. הם מגלים בקבוצה, בעשירייה, שהם רוצים להשפיע זה אל זה, ומתוך ההשפעה שלהם להשפיע לבורא, אבל זה בלתי אפשרי כי הרצון לקבל על מנת לקבל שולט עליהם, שורה עליהם, ואז אין להם ברירה אלא לברוח מתחת שליטתו ולכן הם צועקים ובורחים.
תלמיד: אני שואל לגבי עכשיו, איך המצב הופך מפרטי הופך לקבוצתי שוב?
זה לא שוב, הם כבר היו בקבוצה, כשהם בורחים משליטת הרצון לקבל, משליטת פרעה, הם כבר בורחים כשהם איכשהו מאורגנים בקבוצה. לבד אדם לא יכול לצאת אלא רק אם הוא מחובר עם הקבוצה והם מחליטים שהם רוצים לצאת מתחת שליטת הרצון לקבל שלהם. הם לא יכולים להשפיע זה אל זה ומתוך זה לא יכולים להשפיע לבורא, וזה נקרא שפרעה שולט עליהם ואז אין להם שום ברירה אלא לברוח מהשליטה שלו.
שאלה: מה ההבדל בין זה שהפסיקו לעבוד עבור פרעה לבין לברוח ממצרים?
שעל מנת לקבל כבר לא שולט עליהם, ועל מנת להשפיע עדיין לא שולט עליהם, ואז הם יוצאים בין שמים וארץ. זה נקרא "יציאה".
תלמיד: אבל הפסיקו לעבוד עבורו במצרים. זה נכון?
זה נקרא שיוצאים, זה נקרא שמצרים הופך להיות לאט לאט מחוץ למצרים, ואחר כך אפילו ארץ ישראל. זה לא גיאוגרפיה אלא עניין של שליטת הכוחות.
שאלה: אמרנו שאין מצב ביניים בין קליפה לקדושה. כאן הרב"ש מדבר על איזשהו מצב ביניים, האם תוכל להסביר את זה?
הוא חייב להיות, כי הם היו בעל מנת לקבל, שזה נקרא שליטת פרעה עליהם, והם היו עבדים של פרעה, ועכשיו הם יוצאים ממנו ונכנסים לשליטה חדשה בעל מנת להשפיע, וזה מעבר שקורה בהדרגה במשך הזמן ולכן הוא לא קורה מיד, אלא יש מצב שפרעה לא שולט ועדיין הבורא לא שולט, והם נמצאים במצב המבוכה.
תלמידה: אז מה זה אומר שאין מצב ביניים?
שאין עוד מישהו שישלוט, אלא אף אחד לא שולט.
תלמידה: מה מייצר בתוכנו את מצב הביניים הזה שבו אין שליטה של אף אחד?
זה שאנחנו רוצים לצאת משליטת העל מנת לקבל, משליטת פרעה, משליטת האגו שלנו, זה מוביל אותנו למצב שהכוונה על מנת לקבל לאט לאט נעלמת, כי אני עובד בקבוצה, אני רוצה להיות כך עם החברים, ואז מגיעים למצב כזה שלא זה ולא זה, ואני נשאר כאילו בחלל ריק.
שאלה: המצב הזה של לא גשמיות, לא רוחניות, גם למות אי אפשר ונראה ששום תפילה לא עוזרת, הוא לא ברור. איך לברוח לכיוון הבורא, איך לצעוק ככה כדי להידבק בבורא, כאילו אי אפשר, אין לא לפה, ולא לשם, וגם לא ברור לאן לצעוק, לא ברור לאן לברוח או איך בכלל, מאיפה להביא את הכוחות לזה?
שתרגיש את המצב הזה במלואו אז תקרה לך התקדמות.
שאלה: לעבוד למען הבורא אנחנו מבינים שזה מורכב, וקשה להגיע לשם, אבל למען עצמי, איך אנחנו מגיעים למסקנה שאנחנו לא רוצים לעבוד, איך להגיע להחלטה שאתה רוצה להפסיק, לא רוצה יותר לקבל למען עצמך?
זה קורה כשמתחברים יחד ובחיבור בינינו מתחיל להאיר האור העליון, הבורא, כי זה חוק הטבע. אם אנחנו מתחברים, אני לא אומר בצורה פיזית, ככל שאנחנו מסוגלים נפשית, רצונית, רוצים להיות יותר קרובים זה אל זה לפי הרוח שלנו, אז אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, האור העליון, שהוא לא נכנס בנו אלא מאיר לנו מרחוק. ויוצא שכך הוא פועל ואנחנו מאבדים לאט לאט את הרצון לקבל לעצמנו, ואפילו הרצון להשפיע לחברים כאילו נעלם, לא כל כך מורגש, כי הרצון להשפיע לחברים גם היה כרצון לקבל, וכך היינו מחוברים במצרים כשהיינו שם.
אז היינו מחוברים בקבוצות לפני היציאה, זו לא הייתה התחברות על מנת לקבל בשליטת פרעה עדיין, ולכן יוצא שאנחנו נמצאים במבוכה, אין לנו רצון לקבל ואין לנו רצון להשפיע ומה עם שליטת פרעה, או מישהו אחר במקומו?
אנחנו נמצאים בין זה לזה ולא יודעים בשביל מה לחיות, זה מצב מאוד מאוד אפאטי, מאוד לא ידוע, שאנחנו מרגישים בין שמים לארץ, ואז באמת צועקים.
למה המצב הזה קורה? כדי שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו חייבים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, או לפרעה או לבורא, ואם לא זה ולא זה, זה מצב שאין יותר גרוע, כי אז אנחנו כביכול לא קיימים, כי הרצון לקבל זה כל הטבע שלנו. זה בעצם המצב.
תלמיד: אם אני מבין נכון את המצב הזה, "לא פה ולא שם" כל אחד צריך לעבור במדרגה הזו?
ודאי, כן.
תלמיד: כלומר על המאמצים בחיבור תבוא המידה הנכונה של המאור ונגיע?
כדי לצאת מהמצב הזה, הם בינתיים צועקים, "וימת מלך מצרים".
קריין: קטע 201 .
"ויש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים." זה השלב הבא. "אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם." כי עדיין הוא לא מת אלא הם רוצים לעבור לעל מנת להשפיע ולא מסוגלים, ואז ביני לביני מרגישים מצב של קרח מכאן וקרח מכאן.
אם אדם עובד עבור מלך מצרים הוא מרגיש את עצמו כמו פרעה ממש, שלפי העבודה שלו יש לו משכורת, יש לו רווח, יש לו תענוג, יש לו תכלית החיים. משהו ממה שמאיר לפרעה יש גם לאדם.
מה שאין כן, אם הוא יוצא מתחת השליטה של פרעה זו כבר בעיה.
"נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים" עדיין "לעבוד. זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"."
הם דווקא מוכנים לעבוד אבל לא רואים שיש מהעבודה מילוי כלשהו, כי יהיה מילוי על מנת לקבל, אז שיהיה מילוי בעל מנת להשפיע, לא חשוב איזה, כי ביני לביני ביציאה ממצרים וכניסה לארץ ישראל, הם לא מרגישים שיש להם איזה מילוי ולכן צועקים.
קריין: קטע 202, כותב בעל הסולם.
"עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם"." עם האנשים שעובדים על מנת לקבל, אין שום בעיה, הם מתערבים באלה שרוצים להגיע אפילו לדעת את מטרת החיים, מהות החיים, הם מתערבבים ומבינים אלו את אלו, רק אלו עובדים כדי לגלות את הבורא ואלו עובדים כדי לגלות את האושר בחיים הרגילים. "היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם." כמו שאנחנו רואים שבינתיים אנחנו לא יכולים להתנתק מהעולם, מכל האנשים, מהמטרות שלהם, לְמה שהם נמשכים. "אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.
ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
שוב.
קריין: שוב קטע 202.
"עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". (היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.)" כשהם נמצאים בעל מנת לקבל אין שום בעיה, ואם אני יותר נמצא בכוונה שלי לבורא או פחות מהכוונה שלי לבורא, אני רוצה לעצמי את העולם הזה, העולם הבא, להתפלל, לעשות כל מיני תנועות, זה לא חשוב. כמו שאנחנו רואים בכל העולם הדתי, לא חשוב מאיזו דת.
לכן אנחנו צריכים להבין שעבודת מצרים היא לא נגד האדם, לא נגד הבורא, וכשהאדם נמצא במצרים הוא מרגיש את עצמו טוב, ש"יש לי העולם הזה, יש לי העולם הבא והכול בסדר והכול מסתדר ואני מבין ומרגיש שיש לי קשר עם הכוח העליון בזה שאני מקבל את השליטה שלו וזה לטובתי", וכך מתקדמים.
"ומה עשה הקב"ה? - " כמו שכתוב ""וימת מלך מצרים"." והם כבר לא מרגישים שהם שייכים כל כך לרצון לקבל על מנת לקבל ולכן בעבודה שלהם אין שלמות, אז בשביל מה לעבוד? זה מה שהוא אומר.
""וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים"," וככל שעובדים לא מרגישים שיש להם משהו, אז מאיפה לקחת כוחות כדי לעשות אילו פעולות. "שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה." ושגילו תפילה, אז - "ותיכף ויושעו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
זאת אומרת התהליך שאנחנו לאט לאט צריכים לגלות הוא, עד כמה אותם הכוחות שהיו עוזרים לנו להתקדם בצורה אגואיסטית, עכשיו כבר לא יכולים לכוון אותנו למשהו אלא אנחנו נמצאים ללא שום מילוי, ללא סיפוק משום פעולה שלנו, אז מה לעשות? ומזה באה להם הצעקה "ויאנחו".
שאלה: שמעתי אותך עכשיו שאנחנו צריכים לקבוע אם לעבוד את הרצון לקבל או את הרצון להשפיע. מהו המקום הזה שבו אנחנו יכולים לקבוע מתי יהיה המקום הזה בכלל אפשרי כדי לקבוע משהו?
שאלה נכונה, אנחנו עדיין לא מרגישים בדיוק מה עובר עלינו, אלא מרגישים שאין לנו כוחות להצדיק את העבודה שלנו, לא בעל מנת לקבל ולא בעל מנת להשפיע, ואנחנו לא יכולים.
קריין: קטע מס' 202, כותב בעל הסולם.
"עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה", על מנת לקבל, "אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבדות הזו, ואי אפשר להם להגאל.
ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
מי מקדם אותם לתפילה? פרעה, בכך שלא נתן להם שום מילוי. ואז הם ראו שהם נשארו ריקם, זה נקרא ""וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו", כך כתוב. "לכן היה להם מקום לגלות תפילה". וכשהם גילו את התפילה, אז "ותיכף ויושעו."
שאלה: האם הם חיפשו עוד כוח שישלוט עליהם או רצו לברוח מהכוח הזה?
זה לא חשוב. חשוב לעבוד בשביל משהו, לעשות איזו תנועה, כי אם אין בשביל מה, אז זה הכי גרוע.
שאלה: האם כל העם צריך להגיע למצב של "יאנחו בני ישראל מהעבודה"?
כן, מתוך החיבור שהם עשו לפני יציאת מצרים, אז כל אחד מהם מרגיש את מה שכולם מרגישים, זה עובר על כולם.
שאלה: פרעה מת. האם אף אחד לא ייקח את מקומו?
הרצון לקבל מת כלפי אותה קבוצת אנשים שלא רוצים להיות תחת שליטתו.
שאלה: אנחנו לומדים לקבל מילוי מהעבודה עצמה עבור הבורא. למה הם לא הצליחו לעשות זאת?
שאלה חזקה. הם עדיין לא הגיעו לזה, הם עוד לא עלו לדרגה כזאת שיכלו ורצו להשפיע לבורא ומזה שיהיה להם מילוי.
שאלה: כשאנחנו עובדים בינינו, אז יש מצב של להשפיע על מנת לקבל, אתה מרגיש בעבודה שהפעולות שאתה עושה הולכות לקבלה. מה לעשות במצב הזה? האם לעצור את עצמי בצורה מלאכותית או בכל זאת להמשיך כדי שתהיה איזו תנועה?
עוד נדבר על זה.
קריין: קטע מס' 203. כותב הרב"ש.
"כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם.
ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. כי (באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ גלותם, מה כתוב "וימת מלך מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם"."
(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
מדובר בהחלפת הכוחות שפועלים על האדם שנמצא בקבוצה. קודם הרצון לקבל שלט על האדם והוא היה חייב לעשות פעולות של הרצון לקבל, ועכשיו מת הרצון לקבל ובמקומו מגיע הרצון להשפיע. ואז על האדם להשתדל להיכנס לקשר עם הרצון להשפיע, וזה דורש ממנו חיבור וכוונה חדשה.
שאלה: אנחנו יוצאים ממצרים, ומלך מצרים מת ונשאר במצרים. איך אנחנו עובדים אחרי זה, עם מה אנחנו עובדים?
רק עכשיו קראנו שהוא מת, אני לא יודע מה קורה אחר כך. אנחנו לא קוראים ולא רוצים לדעת יותר ממה שכתוב. וגם זה בחתיכות, פרוסה אחר פרוסה, כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: אם פרעה עדיין נמצא מול האדם, האם הבורא מוביל את האדם למצב הבא או האדם צריך לכוון את עצמו לשם?
אדם שנמצא בקבוצה ורוצה לצאת ממצרים הוא מכוון את עצמו ליציאה. הוא יודע שהוא הולך למקום שבו הרצון לקבל לא שולט אלא שולט הרצון להשפיע. הוא מסדר את כוח החיבור בין החברים בקבוצה כך שיהיה להם כוח השפעה הדדי, ככל שהם יכולים, ודאי שבינתיים בגבולות על מנת לקבל, אבל כך זה קורה. כתוצאה מהמאמצים שלהם, הבורא מתקדם אליהם, מתקרב אליהם ומאיר עליהם, ואז לאט לאט מתחלפת עליהם ההארה מפרעה לבורא. הם כבר לא יכולים לשמוע בקול פרעה, כלומר לקיים פעולות על מנת לקבל, אלא כבר יש להם נטייה לעל מנת להשפיע, אבל עדיין לא נכנסים לזה. זהו מעבר שאנחנו עלולים להיכשל בו, יש כאלו שחוזרים למצרים ויש כאלו שלא מאמינים במשה וביציאה ממצרים, ולכן הוא מסביר לנו זאת בחלקים קטנים.
קריין: קטע מס' 204. כותב הרב"ש.
"אומר הזהר "וכיון שנשתלם קץ גלותם", מה כתוב "וימת מלך מצרים"," לא שהם צעקו יחד והרבה אלא "כיון שנשתלם קץ גלותם" שזה גם תלוי בזמן, כמה צועקים, למי צועקים, מי צועק וכן הלאה.
"כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל, ושמע תפילתם. נמצא, שיש פתחון פה, שלא תעזור שום תפילה, מטרם שהגיע הזמן, אם כן אין מה לעשות דבר, כי ה' לא ישמע תפילתם.
ובהנ"ל נבין הדברים כפשוטם, שזה הוא אותו ענין שדרשו חז"ל על פסוק "אני ה', בעיתה אחישנה. זכו, אחישנה. לא זכו, בעיתה". היינו, כשיבוא הזמן, אז תבוא התעוררות מצד הבורא, שעל ידה ישראל יחזרו בתשובה. נמצא, שהבחירה היא על הזמן, כמו שאומר בהקדמה לספר הזהר (אות ט"ז).
היוצא מכל הנ"ל, שאין להאדם להסתכל על הזמן של הגאולה, שמטרם זה כתוב, "שלא נתקבלה תפילתם", הכוונה על זמן של כמות ואיכות היסורים, שיש זמן מסויים, שבזה הזמן ישתלם היסורים."
(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
עלינו לעבוד ולהתייגע עד כדי כך שנרגיש שבאים עלינו ייסורים מכך שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל ושאנחנו כבר לא יכולים לסבול זאת. ואז "הזמן שישתלם הייסורים", הבורא יסדר לנו יציאה מהם, לא מהייסורים עצמם אלא מהגלות. העבודה שלנו היא שאף על פי שאנחנו נמצאים בשליטת פרעה, אנחנו רוצים לצאת משליטתו ואנחנו קמים ועובדים על החיבור. ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לחבר את עצמנו זה לזה, אז אנחנו מוכנים ליציאת מצרים, לצאת משליטת הכוח הרע והאגואיסטי אל כוח החיבור וכך אנחנו עוברים ויוצאים. בורחים בלילה, עוד נלמד שלא פשוט לצאת מכוח אחד ולהיכנס תחת כוח אחר, זה לא קורה מהר ולא בפעולה אחת.
שאלה: האם זה אומר שיש ביניהם אהבת חברים אבל הם עדיין לא הגיעו לאהבת ה'?
כן, אפשר להגיד שגם לאהבת חברים לא מגיעים כל כך מהר, אבל בדרך לזה.
שאלה: מאיפה הם מקבלים את הרצון להתחבר ללא שכר?
מהבורא כמובן, כי זו פעולת השפעה, רצון להשפיע, כוונת השפעה, הכול מהבורא.
שאלה: בקטע 202 כתוב שהם הבינו "אם אין שלמות המוחין אזי אין העבדות בשלמות". מה זה אומר שהם הבינו שאין שלמות המוחין?
הם הרגישו שאין עדיין שלמות במה שהם מקבלים.
קריין: קטע מספר 205, כותב רב"ש.
"205. בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל."
הם גילו שאין כוח עליון במצרים כמו שהיה נראה להם קודם, וזה דבר גדול מאוד. שהרצון לקבל הוא בסך הכול כוח הטבע שאפשרי לנו להזיז אותו, לסדר אותו והבורא נמצא למעלה מזה. כי לפני זה יש לנו הרגשה שהרצון לקבל הוא השולט, השורה בכל הכוחות, בכל רמות הטבע.
"אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". נמצא, שכן שמע את צעקתם."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
הבורא רק חיכה שהם ירגישו עד כמה הם נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל והוא שולט עליהם, והם באמת קיבלו את זה כטבע, ככוח עליון, ואחרי זה התגלה שזו אחת הצורות של הבורא. לבורא יש שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע, והוא משחק ביניהם ובשניהם משפיע על הנבראים כדי ללמד אותם לעלות גם בימין וגם בשמאל מעל שני הכוחות עד הגובה שלו. כלומר שמאל ימין, שמאל ימין, כך עולים בסולם, וזה מתחיל להתגלות עכשיו.
שאלה: האם המצב שהבורא מזרז את הזמן תלוי בסבל? והאם הבורא הוא גם סיבה לסבל?
זה לא תלוי בכמות הסבל, אלא עד כמה הסבל משפיע על האדם כדי לעזור לו לברר את ההבדל בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, בין כוח השפעה לכוח קבלה. כי בלי ההבדל בין שני הכוחות האלה, כמו אור וחושך, לא היינו מבררים את הכוחות שבבריאה.
שאלה: כתוב שאם עוד לא הגיע הזמן, אז אין אפשרות. מה העבודה שלנו בתקופה הזאת?
העבודה שלנו היא כל הזמן לברר בחיבור בינינו את השפעות הבורא, מה הוא משפיע, מה הוא רוצה מאיתנו, איך אנחנו יכולים להגיב, איך על כל השפעה והשפעה אנחנו יכולים לסובב את עצמנו כדי להתקרב אליו, זו בעצם המטרה שלנו.
אתם מבינים את זה, מרגישים, תופסים?
שאלה: אחרי שפרעה מת הוא לא שולט עלינו ואנחנו עדיין לא רוצים להשפיע, אבל אנחנו במדבר. האם זה המצב שכתוב "ויאנחו מן העבודה"?
כן. אנחנו צריכים להבין, האדם יכול לעבוד רק עם שני כוחות, או עם הרצון לקבל או עם הרצון להשפיע, תלוי מה הוא רוצה להרוויח. בזה שהם יצאו ממצרים, ברחו משליטת פרעה ומבינים שפרעה כנראה מת, השר שלהם נפל, "וימת מלך מצרים", אז על מה הם יכולים לצעוק, על זה שאין להם מלך כמו שהיה קודם? אז לאט לאט מתגלה מלך חדש.
והצורה האמיתית, כמו שהוא כותב, אם הרוצה לקבל לעצמו התגלה בצורה יותר אמיתית. ואז הבורא שומע את צעקתם בצורה אחרת, כי הם מבינים שקודם הם עבדו בעל מנת לקבל, ועכשיו הם מבינים שזה לא נכון והם צריכים להיות תחת כוח אחר, על מנת להשפיע, ובהמשך הם צעקו לבורא שאין להם אפשרות לעבוד. כלומר בזה שפרעה מת לא נעשה להם יותר קל.
אנחנו רואים שלא הרבה אנשים נמשכים לעל מנת להשפיע, אלא הרבה יותר באים לעל מנת להשפיע, כאילו רוצים לדעת ולרכוש את תכונת ההשפעה, אבל ואחר כך חוזרים לעל מנת לקבל. מה התועלת? כי שם יש לי לפחות רווח. אני עושה כל מיני פעולות כמו כל האנשים, יש לי תמיכה מקהל גדול ולא מכמה אנשים בודדים, לכן אני מרגיש בטוח, מסופק, כי אני עם הרבה אנשים, וככל שיש יותר אנשים, כך יש יותר תמיכה של העדר, הוא יותר גדול וחזק. אבל אם הכוח הזה של הגדלות, של מספר האנשים, נעלם, אז אתה צריך להתחבר לכוח עליון. כמו שהיה בחכמת הקבלה במשך כל הדורות, המקובלים היו במיעוט, רק כמה אנשים בכל דור ודור, ותמיד הם היו כנגד הכלל הגדול, וזרקו אותם מהחברה, לעגו להם. ולכן אין כאן מקום לגילוי האמיתי של כוח ההשפעה.
תלמיד: האם הם מוצאים את עצמם תחת שליטה חדשה ובאים למצב צעקה?
כן.
קריין: קטע 205.
"בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.
אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". נמצא, שכן שמע את צעקתם."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
עכשיו הם רואים שהשליטה שיש עליהם היא השליטה שלהם, זו שליטה של הרצון לקבל לעצמו. ובזה הם רואים שהבורא כן שומע את צעקתם.
שאלה: האם הגילוי של הרצון לקבל, של הרע, קורה מפני שהנברא מבין שאין מילוי במה שהוא רוצה, ואז הוא פונה לבורא בצעקה ובתפילה ואז פרעה מת?
נניח שזה כך. נחשוב על זה.
שאלה: כתוב" והם ראו שלא היה שליט במצרים שעיכב את תפילתם". אם הבורא באמת שמע את התפילה שלהם ולא היה עיכוב על התפילה, אז מה זה אומר שהם היו בשליטת מצריים?
הם היו בשליטת הבורא, אבל שליטה מסוימת של הבורא עליהם נקראת "שליטת פרעה", "שליטת מצרים". אבל הכול מ"אין עוד מלבדו".
שאלה: איך אני אדע שמלך מצרים מת?
תרגיש בפנים שאין לך כבר רצון לקבל או לשמוע או לקבוע מה שהוא אומר לך. זה נקרא ש"מת", הוא מת בך, שבשבילך זה כבר לא דבר עליון וחשוב. מדובר כלפי האדם.
שאלה: המצב שלנו פה עכשיו ברור לי, אבל מה יקרה לנו אחר כך, אחרי הפסח?
אני לא יודע. אני לא יודע את העתיד. אני לא רוצה לדעת את העתיד. אני רוצה רק להיות דבוק בבורא בכל מה שהוא מוריד עלי בהווה, עכשיו.
שאלה: אמרת שהייסורים הם מזה שאנחנו רצון לקבל, אבל היציאה לא מהייסורים עצמם, אלא מהגלות. כלומר, גם אחרי היציאה ממצרים הייסורים ממשיכים, אבל אנחנו לא זועקים מתוכם?
אני רוצה שאתם בעצמכם תעברו על ההבחנות האלה ותקבעו מה אתם מרגישים בהם. הרגשה במצרים, הרגשה להיות תחת שליטת הרצון להשפיע, הרצון לקבל, פרעה טוב, פרעה רע. שנרגיש את הדברים האלו ולא נדבר עליהם בצורה כמו שאנחנו קוראים אותם מהספר.
קריין: 206, כותב הרב"ש.
"מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".
ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: אם אני מבין נכון, השלב הזה מאוד חשוב, כדי שאכיר בעומק הרע שבי.
כן. וגם שהכוח הטוב והכוח הרע הם יוצאים ממקור אחד ואנחנו צריכים בצורה עניינית להתייחס אליהם. כי כל אחד מהם בא כדי לסובב אותנו ולהעמיד אותנו בצורה נכונה כלפי הבורא. כדי שנבין את הבורא אנחנו צריכים להיות כלולים מכוח הרע ומכוח הטוב, כוח השפעה וכוח קבלה, בצורה כזאת שבין שניהם אנחנו נגלה את הבורא שהוא המקור לשניהם.
תלמיד: למשל כדוגמה, שאני יותר בהמה מאשר בן אדם, שאני מבקש רוחניות בשבילי ולא בשביל החברים.
כן.
תלמיד: שאני מסב יותר תועלת לעצמי מאשר לחברים. ובהכרה הפרטית הזאת אני פונה לבורא, אבל כתוצאה מהכאב הזה שבלב.
בינתיים. כן.
תלמיד: וכך אני צריך לחרוש את הלב שלי בחיפוש אחרי ניקוי הלב?
כן, אם אתה במחשבות נכונות, אז ככה זה קורה.
תלמיד: אנחנו צריכים להגיע למסקנה שאנחנו קובעים לעצמנו מלך והבורא קובע לנו הכול. הוא מוציא ממצרים, הוא משאיר אותנו תחת שליטת משה, הוא נותן את כוח האמונה ומכוח האמונה צריכים לבנות את כוח אהבת הזולת שהיא זו שמוציאה אותנו ממצרים, היא זו שמוציאה מהגלות וכל זה תחת שליטת הבורא.
נגיד שזה בסדר. יהיו כאן הרבה תיקונים, אבל לעת עתה זה מספיק.
תלמיד: בארבעים השנים שכביכול נותרו, נשתמש בכוח האמונה עד שנגיע לכוח אהבת הזולת?
נראה, אני לא אוהב לדבר כל כך קדימה. לפני שזה מתיישב באנשים, בתלמידים, אני לא כל כך מדבר, צריכים לדבר לפחות קצת ולפי היסוד שאנחנו נמצאים בו.
שאלה: יוצא ששליטת פרעה שאנחנו קוראים לה "היצר הרע" היא בכלל לא רעה. המילה "חרטה" נזכרה כמה פעמים – אז מה זה הרע שעליו אנחנו צריכים להצטער?
אין רע, אין רע בטבע, בעולם, ואפילו באדם, אלא רק אם אנחנו לא מתקנים מה שמוטל עלינו לתקן כרגע, ואז אותם הכוחות שלא תיקנו אותם הם נקראים "רע".
תלמיד: אז מה זה להצטער?
להצטער על זה שלא תיקנתי בזמנו.
שאלה: איך להתגבר על המצב כשהייאוש מכוחותיי מביא אותי לאדישות?
להמשיך למרות האדישות. אין מה לעשות תמיד אנחנו צריכים להמשיך ואין שום פתרון אחר לזה.
קריין: תת נושא "וייאנחו מן העבודה", קטע 207, כותב בעל הסולם.
""ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים"." (בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
זאת אומרת הזמן היה קשה, לכן הימים האלה נקראים "רבים", "וימת מלך מצרים" כלומר אין להם איזה כוח גדול שמעביר אותם, מסדר אותם, אין למי להתפלל. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", צריכים לצאת מתחת שליטת הרצון לקבל שהוא מת בעיניהם, ולמרות שהם רואים שהוא מת, אין מה לעשות הם ממשיכים להיות קשורים אליו "ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה," זאת אומרת שבכל זאת צעקו לשמיים "אז מה אנחנו נעשה? בשביל מה אנחנו חיים, בשביל מה אנחנו עובדים, מה המעמד שלנו צריך להביא לנו? אנחנו לא רואים לפנינו שום מטרה. זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים"."
אין ברירה האדם לא יודע בשביל מה חי, למה חי, למי להתכופף, עם מי ללכת. מה שהיה לו מלך והיה קשור אליו וזה כל כך חשוב לאדם עכשיו אין, נעלם, "וימת מלך מצרים".
שאלה: אני רוצה לראות שאני מתאר בצורה נכונה את המצב הזה. האם אני יכול לדמיין את זה כאילו אנחנו מפליגים בספינה ואין רוח, ואני לא לגמרי יודע לאן אני צריך להפליג אבל אני רק רוצה להגיע לאן שהוא?
האם אתה מתאר נכון או לא, נראה אחר כך, תתפתח קצת בזה ואז נראה.
תלמיד: יש מצב שיש רצון למשהו אבל זה כמו ששני הפכים מתקיימים בו זמנית ואני לא רוצה או את זה, או את זה, אלא שאני כבר יכול להרגיש את שני ההפכים באותו זמן ואני עוד לא החלטתי באיזה מהם לבחור?
נראה מה זה בדיוק קושי מהעבודה, עדיין לא ברור.
קריין: 208.
"כתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, אהבה עצמית, והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
שאלה: לא ברור מאיזו עבודה הם נאנחו. כביכול מלך מצרים מת אז העבודה הייתה אמורה להיות קלה יותר ופה הם דווקא נאנחים למה?
למה זה יותר קל? קודם היה לי בשביל מה לעבוד, אני ראיתי רווח בפעולות שלי, בכל מיני דברים, עכשיו אני לא רואה רווח, בשבילי זה לא רווח אז מה לעשות? למה חושבים שזה יותר טוב? קודם הייתי משקיע בחברים שלי בלהתחבר בקבוצה כמה שעות ביום באיזה פעולות, כוחות, והיום, עכשיו אני לא יודע בשביל מה לי את זה, למה לי? כי בעל מנת לקבל אני מבין לספור, אני יכול לשקול מהו הרווח. על מנת להשפיע אני לא יודע, זה בורח לי בין האצבעות, זה פשוט עובר לכל מקום ולא נשאר לי.
תלמיד: מה המוטיבציה של פרעה? זה בעבודה רוחנית שאני רוצה לעבוד בעל מנת לקבל?
פרעה זה הרווח, העיקר שהוא אישית רואה רווח.
תלמיד: חברים באו אלי וראו כמה טוב לי, החיים מסתדרים לי מצוין.
אני יכול לסדר לך כאלו הרבה חברות שבהן אתה תשב עם החברים, תשתה תאכל תשמח, ותחשוב שזו עבודה רוחנית
תלמיד: אתמול בישיבת חברים דיברנו על כך שזו הדרך הכי טובה בעולם, שאין דרך כזאת ואין אנשים כאלה, אז בשביל מה אנחנו עושים את זה? זה בשביל עצמנו יוצא? בשביל מה זה היה?
אם היינו מנתחים את המוטיבציה הזאת של האדם עצמו, הייתי עכשיו יושב כאן באולם הריק.
תלמיד: מה צריך להיות? איך צריכה להיות המוטיבציה?
לגרום נחת רוח לבורא.
תלמיד: על ידי החיבור בינינו?
ודאי. זה שאני מתחבר עם החברים ואז יש לי כוח השפעה, ואני יכול את כוח ההשפעה הזה לכוון לכל חבר וחבר ודרכו להעביר את זה לבורא, כי אחרי כל חבר נמצא הבורא, בזה אני מרגיש עד כמה אני מרוויח. במה אני מרוויח? מרוויח בזה שאני מביא לבורא תענוג, וכלום חוץ מזה אני לא רוצה.
תלמיד: זה כיוונון עדין כזה, למי אנחנו מקדישים את החיבור בינינו?
כן. אני לא יודע אם זה עד כדי כך עדין, זה ברור לכל מי שקצת חושב, שאם אנחנו לא מקבלים תענוג אנחנו לא יכולים להזיז אפילו אצבע קטנה.
תלמיד: מה האופציה היותר נכונה בעבודה הזאת, זה שאני לא מרגיש תענוג בעבודה עם החברים ובכל זאת מקדיש את זה לבורא, או שאני כן מרגיש תענוג בעבודה עם החברים ואת זה אני מקדיש לבורא?
מה זה נקרא שאתה מקדיש לבורא? נניח שיש לך בכיס מיליון דולר ואתה מוסר את זה למישהו, זה נקרא שאתה מקדיש. אבל אם אין לך, מה אתה מקדיש?
תלמיד: אני לא יודע, אתה הרי אמרת שהשאלה היא למען מה אנחנו עושים את זה, למען מי, שזה לא יהיה סתם התאספות של אנשים חיצוניים.
כן, אנחנו רוצים שההתאספות שלנו בהדרגה תבנה לנו כלי שבו אנחנו נרגיש האם אני מכוון את עצמי לבורא, האם בזה אני מתכוון לגרום לו נחת רוח, ועד כמה אני מסדר את התהליך הזה? אז החברה עוזרת לי לבנות את התהליך. אם בני ישראל לא היו מתחברים לפני יציאת מצרים הם לא היו יוצאים ממצרים, הם לא היו מרגישים מהבורא את הכיוון ליציאה. מה זה נקרא כיוון ליציאת מצרים? שמרגישים שלכיוון זה, בדרך הזאת, בכוחות האלו, אנחנו יכולים להיות יותר מחוברים בינינו, שזה מכוון אותנו ליציאה.
שאלה: מלך מצרים מת, ייאנחו מן העבודה, והתפילה שלכם עלתה לבורא, אחר כך המלך החדש מגיע ושוב הם נופלים למצב עובדי פרעה. כמה זמן המעגל הזה ימשך כמו מעגל אינסופי?
ככל שצריך. אנחנו צריכים כאלו גלים כדי להתקרב ליציאה. אז יכול להיות שמה שלא גילינו, לָמה לא תיקנו, בצעד הקודם, אנחנו צריכים לקדם את זה, לתקן את זה, בצעד הנוכחי.
שאלה: יוצא שלפני היציאה ממצרים היה ייאוש ואחרי היציאה ממצרים הסבל והייסורים גדלו עוד יותר, והייאוש שמביא לתפילה אמיתית זה כוח משה?
כן, יש בזה משהו. אבל אנחנו מתקדמים לגילוי הרע יותר גדול בצורה איכותית וכך מתקדמים. אנחנו יוצאים ממצרים והולכים ארבעים שנה במדבר. אנחנו כל הזמן מגלים שהדרך שלנו היא בירור כוחות שהם כנגד הבורא ועל ידי זה שאנחנו עוברים עליהם אנחנו עוד ועוד מתגברים ומתקרבים לבורא, עד שאנחנו גומרים את כל המדבר ומגיעים לארץ ישראל, ואנחנו כבר מוכנים להיכנס לרצון "ארץ ישראל". "ארץ" זה רצון ו"ישראל" זה ישר-אל, ישר לבורא, ואנחנו מוכנים לזה. תוך ארבעים שנות המדבר אנחנו עוברים ארבע דרגות ומוכנים כבר להיכנס למצב של "ארץ ישראל", רצון ישראל, ישר לאל. כך אנחנו מגיעים לזה.
תלמיד: האם בזמן הזה אנחנו צריכים לגלות את כל הרע ולכסות אותו באופן מלא, כדי שנקבל את התורה וניכנס לארץ ישראל?
נכון.
תלמיד: האם זה השלב הקשה ביותר והארוך ביותר בהכנה שלנו לקראת הכניסה לארץ ישראל?
לא, נראה לי שהכי קשה זה בכל זאת לצאת ממצרים.
שאלה: האם לכסות באהבה זו בקשה אגואיסטית?
מה אתה רוצה לכסות באהבה ומה אתה רוצה שיהיה לך מזה?
תלמיד: אני רוצה שיהיה לי מזה אהבת חברים.
בשביל מה אתה צריך אהבת חברים?
תלמיד: כדי שאוכל לתת להם כוחות, כי אם אני שונא אותם אני לא יכול לתת להם כוחות.
זה בסדר גמור, זה טוב מאוד. מה יש כאן לשאול? תמשיך.
שאלה: שמעתי שהמצב הזה מסוכן בזה שאפשר לחזור חזרה לאגואיזם.
כן, כי באגו יש לך את כל הכיסויים, כבוד, כסף, הרגשה נוחה, עזרה מכל הצדדים. אתה בעצם לא משקיע שום דבר.
תלמיד: כלומר אפשר לשחק בדברים האלה ולהיתקע בהם. והיציאה היא להתגבר על הדבר הרוחני הזה ובאמצעותו להיכנס לתכונת ההשפעה.
זה לא פשוט, כי אתה צריך לשכנע את עצמך שיש לך בזה רווח רוחני. "רווח רוחני" זאת אומרת שאתה עושה נחת רוח לבורא. עד כמה זה יקר לך, זאת השאלה. וכאן אתה רואה שבלי קשר עם החברה שיכולה לספק לך את התמיכה הזאת שלעשות נחת רוח לבורא זה הדבר החשוב ביותר, אתה לא תוכל להתקדם.
תלמיד: יש שלבים של התגברות למען החברים ויש תקופות של פרצי שמחה מהעבודה הזו. איך להבין כאן שזה למען הבורא ולא שאני נופל שוב לקבלה עצמית ולהנאה עצמית?
אתה צריך להרגיש את זה ואז תראה. אם אתה נמצא בקבוצה, אם אתה נמצא בלימוד שלנו, בסופו של דבר, די מהר אתה מברר את כל המצבים האלו.
שאלה: במה נבדלים ייסורים בעל מנת לקבל מייסורים בעל מנת להשפיע?
לפי הרגשת הייסורים אי אפשר להבדיל. ייסורים הם ייסורים, רק יש ייסורים מתוקים ויש ייסורים מרים, אז יש הבדל. יש הבדל בין כמה האדם נמשך לעבודה למען הילדים שלו לבין עבודת פרך שהוא עושה אותה כי מחייבים אותו לעבוד עבור השונא שלו. זה הבדל גדול.
אני יכול לדבר על זה הרבה אבל בסך הכול אתם צריכים להבין מה הם הייסורים. בסופו של דבר אנחנו צריכים להיכנס למצב שלפנינו ייסורים או תענוג, ואנחנו צריכים לראות על ידי מה אני מתקדם למטרה האמיתית, ולפי זה לשקול את הכלים שלי.
שאלה: האם הבורא צריך נחת רוח?
הבורא צריך נוח רוח. הוא מחכה, מצפה מאיתנו לקבל נחת רוח.
תלמיד: אם כך, למה אנחנו צריכים להרגיש את המוטיבציה הזאת, לתת לו נחת רוח?
כי אנחנו רוצים לאהוב אותו כולנו יחד, ובצורה כזאת, כך כתוב, אנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח, לגרום לו נחת רוח.
שאלה: אתמול אמרת שהיציאה ממצרים היא נס. דיברת על ארבעים שנה, אני מבינה שזה לא שנים קלנדריות. האם המסע שאנחנו צריכים לעשות מהנקודה הזאת מפתח את הכלים בהשפעה כי ככל שאנחנו מתקדמים מתגלה יותר ויותר רע. האם זאת המשמעות של ארבעים שנה במדבר?
הכלים שגדלים בנו נעשים יותר ויותר עדינים. לא שהם יותר כבדים במשקל או במשהו, אלא הם יותר עדינים. כמו בכל מקצוע, ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו תופסים פרטים יותר ויותר דקים.
תלמידה: אני מתחילה להבין שהעבודה לא נגמרת. העבודה רק מתחילה כשאנחנו יוצאים ממצרים ולא נכנס לארץ ישראל מיד. אתה צריך את העשירייה, את הסביבה כדי להמשיך את המסע עד שנגיע לסוף המסע. כי יתגלה עוד רע ושוב יצטרך להיות מתוקן והמסע ימשיך. האם זה נכון שהעבודה בעצם לא נגמרת?
אי אפשר להגיד שלא נגמרת. אנחנו צריכים להגיע בכל זאת לתיקון השלם ועל זה כתוב בכל מקום. זה לא נגמר ביציאת מצרים, נכון. ביציאת מצרים אנחנו רק יוצאים מעל מנת לקבל ומתחילים לרכוש כוונות, כלים על מנת להשפיע ובהתאם לזה אנחנו מתקנים את עצמנו.
שאלה: אם בעצם אין רע, אז איזה רע צריך להתגלות במלואו?
תתארו לעצמכם אם היינו מתוקנים מראש אז מה היינו מרגישים. הבורא פותח לפנינו שוב את כל אותו הסרט שאנחנו צריכים לעבור. אז היינו מרגישים בו משהו רע? זה היה מין תהליך, כמו סרט טבע, אבל אנחנו לא היינו מרגישים שאנחנו נמצאים בו ועוברים כל מיני צרות, בעיות. זאת אומרת, הכול רק כלפי האדם שצריך לעבור תיקון, רק כדי לתקן אותו.
תלמידה: בכל השנים שאני לומדת השתוקקתי להיות כאן בפסח. הרגשתי שפסח שייך לעבריים ולא לנו - אלה שכאילו מבחוץ. אני לומדת פה יותר מעשר שנים, ואף פעם לא הרגשתי קשר אמיתי לפסח. תמיד שמעתי שיעורים אבל זה כאילו ל"עבריים", לאלו פה. אתה הבאת את הפסח אל תוך ליבי ואני כל כך שמחה שאני כאן והרגשתי לראשונה בתוך בני ברוך. הרגשתי שבני ברוך עשו לי נס. אתם לא מבינים שעשיתם נס בזה שהבאתם את פסח לכל אומות העולם. וככל שהקשבתי הרגשתי את זה בצורה כל כך עוצמתית. כל אומות העולם מיוצגות כאן על המסכים, כאן בחדר, באולם ואם אנחנו חושבים שלא עשינו נס, זה כשלעצמו נס. כי אני הסברתי למשפחה הפרטית שלי שאני כאן, והם שאלו אותי מה את עושה שם. אמרתי להם, אני מביאה את פסח לכל אומות העולם. אלמלא אתם עשיתם את זה, אלמלא אתם הזמנתם אותנו, העולם לא היה יודע על פסח.
אז אני רוצה להודות לכל אלה שחיים כאן בישראל. אני רוצה שתבינו שהבאתם את פסח לכל אומות העולם.
יופי. כבר הפסח לא עבר סתם.
שאלה: האם יש איזה הבדל בין המצְרִים לבין פרעה, או שזה משחק מילים?
פרעה זה שם הכוח שמופעל דרך כל מיני כוחות פרטיים שהם מצְרִים.
קריין: קטע מס' 209, כותב בעל הסולם:
"העבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה. אבל ראו, שאין כח בידי עצמם לצאת משליטת פרעה. לכן כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי פחדו, שלא ישארו שם בגלות לעולמים. אז "ותעל שועתם אל ה'", וזכו לצאת מגלות מצרים."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
שוב.
"העבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה. אבל ראו, שאין כח בידי עצמם לצאת משליטת פרעה. לכן כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי פחדו, שלא ישארו שם בגלות לעולמים. אז "ותעל שועתם אל ה'", וזכו לצאת מגלות מצרים."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
שאלה: האם אני מבין נכון, שאם אני דואג לחברים ומבקש מהבורא לעזור בזה, אז זאת עבודה קלה מאוד ואפילו משמחת?
אני לא חושב שהיא קלה. אם אתה נכנס לעבודה הזאת שבה אתה צריך לדאוג כל הזמן לכל החברים, להיות בהם ולהיות מסור להם באופן שבשבילך זה יותר חשוב ממה שאתה חושב על עצמך, אז זו עבודה לא פשוטה. זאת העבודה.
תלמיד: כשמתעורר בי אגואיזם זו לא עבודה קלה.
על זה מדובר. אתה מרגיש עד כמה יש לך כוחות נגד הדאגה לחברים, ואתה חייב כל הזמן לחיות בדאגה לחברים.
תלמיד: האם כשאני מעורר את הבורא העבודה הופכת לקלה?
נחיה ונראה. בינתיים אני לא רואה שמישהו מגיע למצב שהוא נמצא בדאגה לחברים וכל החיים שלו הם בזה והוא נמשך לזה ואומר "אל תעצרו אותי, אני רוצה רק את זה", כלומר הוא רוצה את זה כמו רצון לקבל גדול, עוד אין דבר כזה, עוד לא ראיתי אנשים מתוקנים בצורה כזאת.
קריין: 210.
"וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה". כלומר, שעל ידי זה שביקשו עזרה, היה צריך לתת להם כל פעם אורות חדשים, כמו שאומר בזה"ק, שהעזרה מה שנותנים מלמעלה, היא בחינת "נשמתא קדישא", וע"י זה יהיה להם צורך, לעם ישראל, להאורות הגדולים, מטעם שאחרת אינם יכולים לצאת משליטת המצריים.
נמצא, שהתשובה של הקב"ה היתה, שהקב"ה יתן להם צורך לבקש עזרה. שהוא, שכל פעם הוא מגלה להם יותר רע, בכדי שיהיה להם תמיד לבקש עזרה יותר גדולה. וע"י זה יתגלה להם האור של מטרת הבריאה.
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה" 1990)
שאלה: האם אנחנו צריכים לבקש עבודה קשה? כי זה סבל.
אנחנו לא צריכים לבקש עבודה קשה. אם העבודה היא לפי הרצון, אז היא לא קשה. רק עבודה שהיא נגד הרצון, במידה שהיא נגד הרצון, במידה הזאת אנחנו מרגישים ממנה קושי.
תלמיד: לפי הדוגמה שנתת, האם עבודה קשה היא טעם מתוק או טעם מר?
איזו דוגמה נתתי?
תלמיד: אני שמעתי שאמרת שיש טעם מתוק או טעם מר. איזה טעם אנחנו מקבלים מעבודה קשה?
זה לא חשוב אם העבודה קשה או לא, זה תלוי מה סוג העבודה, האם אני עובד לעצמי או עובד למען מישהו, ברצון לקבל או ברצון להשפיע. העבודה עצמה, נתון אחד, לא אומר שום דבר. זה ברור לנו אני חושב.
תלמיד: לפעמים אנחנו מרגישים בעבודה פיזית שהעבודה שורפת אותנו. האם יש קשר לזה?
אנחנו יכולים להרגיש את זה רק בקבוצה, שכולנו מסכימים, שכולנו מגלים את הכוח העליון שמחזיק אותנו, ואז אנחנו יכולים איכשהו לכוון את עצמנו כלפי הבורא.
שאלה: אנחנו עברנו פה שבוע, האם הציפיות שלך התממשו?
אני חושב שעברתם השבוע תהליך גדול וארוך, חפרתם הרבה רצונות, כוונות, פעולות, ומגיע לכם עכשיו להיכנס באמת לעבודה בעל מנת להשפיע. כל אחד במקומו יתחיל לקבל על זה כל מיני הודעות, כך שתוכלו להתקשר ביניכם עוד יותר ולהרגיש שאתם נמצאים יותר בלב אחד, וזה כבר יהיה כנס מלמעלה. הפעם כשתתרחקו פיזית אתם תרגישו שלא התרחקתם פיזית כמו שהתקרבתם פנימית, רוחנית.
כעת תעשו סיכום שיעור ותאספו שאלות.
סדנה
אנחנו מסכמים את השיעור ומחברים שאלות.
*
(סוף השיעור)