שיעור בוקר 10.05.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באמריקה הלטינית -

שיעור מס' 6: "ברית מלח"

אני רוצה להזכיר את המאמצים הגדולים שעושים לקראת שני הכנסים האלה, כנס דרום אמריקה במונטריי וכנס צפון אמריקה בניו ג'רזי. הכנסים האלה הם לא כדי ללמוד עוד פרטים בכל מיני תיאוריות, אלא אלה כנסים כדי לממש את זה בפועל, בעבודה בחיבור באלו שבאים ומשתתפים. ואם יש לאדם אפשרות להגיע פיזית, זה פי כמה וכמה יותר מועיל מזה שהוא ישב באיזה מקום, אפילו שישב במקום עם הקבוצה.

אלא בתנאי שכבר אין לו שום אפשרות אחרת, שהבורא לא סידר לו יכולת להגיע לכנס, אז באמת הוא נמצא מאין ברירה, ממש מאין ברירה. זה חשבון שאנחנו לא הולכים לבדוק אותו, אלא שיבדוק את עצמו עד כמה שזה באמת אמת. פעם בשנה יש לו הזדמנות במקרה הטוב, מי יודע בעוד שנה מה שיהיה, אבל יש לו פעם בשנה [הזדמנות] לעשות חיבור. ובחיבור הזה אחר כך לפתח אותו עד כדי כך שהוא באמת יגלה את הבורא, שזאת מטרת העבודה שלו, מטרת היגיעה שלו. אז שוב אני אומר, תחשבו, לכל מי שעדיין בספק להגיע או לא להגיע לכנסים האלו. ואני מצפה לראות את כולכם.

קריין: מתוך "ליקוטי הלכות". "הלכות ערב".

"אי אפשר לקיים התורה כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו, כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ע"כ צריך כל אחד להיכלל בכלל ישראל באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בוודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה, צריכים תכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי להיכלל ברצון, ואזי בוודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד. ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקיים את התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

(ליקוטי הלכות, חשן משפט - הלכות עָרֵב)

בסך הכול צריכים התכללות. זאת אומרת, שכל אחד מבין שבלי השני הוא לא מתקדם, לא מגיע למטרה, לא זוכה לכלום, שהוא כלי שבור, החלק השבור ויישאר שבור. אלא שאין לו ברירה, הבורא מביא אותנו להזדמנות להתקשר יחד, ולבנות יחד מעל הפערים בינינו כביכול רצון משותף, רצון מורכב מעל כל ההבדלים. שאנחנו נשתדל להיות כאילו מחוברים, לבקש ממנו שיסגור את הפערים בינינו, שיסגור אותנו יחד בכלי אחד, שייתן לנו אפשרות להתגבר על הקרע, על הפער בינינו, בין כולנו. שאותו המרחק שבינינו הוא יכנס מריחוק לקירוב, מעביות לזכות. ואז על פני העביות ועל פני הזכות יתגלה האור העליון, כפער בין עביות לזכות.

לכן אנחנו צריכים להיות שמחים שאנחנו גילינו את המקום, גילינו את החברים, מגלים את הרצונות שלנו, כמה שהם מנוגדים, כמה שהם רחוקים זה מזה. יחד עם זה מבינים שנשאר לנו רק לסגור את הפערים מעל אלו המנוגדים בנינו. שכל הניגודים האלה יכנסו בנינו לחשבון כעביות, והסגירה הזאת בנינו תהיה כזכות. ואז יהיו לנו עביות וזכות שיפעלו כדי לגלות ביניהם, דווקא ביניהם ככלי את האור העליון, לפי השתוות הצורה. אז יוצא שהכול נמצא בידינו. רק נתחיל לעבוד בצורה רצינית ובראיית העבודה הנכונה, הפעולות הנכונות.

שאלה: כתוב בקטע שקראנו "כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות." מה זאת אחדות, איך פועלים לאחדות?

"אחדות" זה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו על פני כל הפשעים, היינו על פני כל ההבדלים, על פני כל השבירה שמתגלה, ואנחנו פה.

תלמיד: אבל מה זה המושג הזה "אחדות"? מהי הפעולה שגורמת לאחדות?

אחדות זה נקרא, שאמנם כולם שונים אבל מתכוונים לאיחוד, לחיבור במטרה מיוחדת לכולם. והמטרה המיוחדת לכולם היא שכולנו נהיה מחוברים, כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד"¹. שכולנו נרצה לגלות את הכוח העליון, שהוא הכול ברא בשבילנו וברא אותנו, ורוצה שאנחנו נתחבר ונכיר בו. זה כל העניין.

ואז יוצא שישנם כל כך הרבה בנים שלו, של הכוח הזה, כתוב "בנים אתם לה' א-לוהיכם"². וכולם שונים וכולם נמצאים בהתקוטטות זה עם זה, אבל כדי לשמח את אבא אנחנו מוכנים להתעלות מעל הרוע שבנו, מהיצר הרע שבנו, ולהיות מחוברים בינינו כדי לשמח אותו. הדוגמה מובנת?

תלמיד: כן. כתוב, "לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך." מה זה נקרא גדלות ה' בעבודה שלנו? כי בעצם אני לא מכיר אותו.

את גדלות ה' אני בונה. אם אני אומר שהכוח הזה הוא למעלה ממני, ואני לקראתו מוכן לוותר על האגו שלי, אז הבורא הוא קצת יותר מהאגו שלי.

תלמיד: חשבתי שהחבר צריך לשמש כבורא ולא הבורא, כי אני לא מכיר את הבורא?

או חבר, לפני זה החבר, אתה צודק. אם אני מבטל את עצמי כלפי החבר, שהאגו שלי הוא לא קובע מה שאני רוצה לעשות אלא החיסרון של החבר, או כיסא או כרית לתת לו, זה קובע, אז ככה אני עובד. כך אני עובד ה'.

תלמיד: כשאתה יושב בעשירייה כזאת, אתה יושב מול החבר, אתה לא יכול לראות אותו גדול, אתה רואה אותו קטן, ואתה שונא אותו.

נכון, כי מסדרים לך את זה כך לראות.

תלמיד: אז איך אני אראה אותו גדול, אני אעשה הצגה לעצמי?

אתה משתדל לראות אותם כגדולים מפני שהבורא סידר לך אותם, והוא רוצה שאתה תתבטל כלפיהם.

תלמיד: אני לא מסוגל.

אז תבקש ממנו בכל היכולת שלך, ממש תצטער על זה כל היום. למה אתה לא יכול להתבטל כלפיהם? כי להיות אפס כלפיהם זאת הפעולה הראשונה.

תלמיד: אז מה עוזר לי להתעלות, מה עוזר לי לא לראות אותו כאפס, איך אני רואה את עצמי יותר קטן ממנו וכל הזמן רואה שהוא גדול? כי נמאס לי ממנו, אני לא סובל אותו, וחבל שבכלל אני רואה את הפרצוף שלו.

דווקא בגלל זה שאתה ככה רואה אותו, אתה צריך לראות את עצמך קטן ממנו.

תלמיד: אז איך עושים את זה?

זאת כבר עובדה שאתה רואה אותו יותר קטן ממך, זה סימן שאתה יותר קטן ממנו.

תלמיד: צריך לחשוב ככה באמת.

אז תחשוב, בסדר, תחשוב, תחזור אלי בעוד חודש. אבל זאת עובדה, אם אני רואה מישהו פחוּת ממני, אז אני פחוּת ממנו. איך יכול להיות שלא?

תלמיד: לא יודע, קשה לי, אני לא סובל אותו.

סובל זה משהו אחר. פחות או יותר זה דבר אחד, סובל או לא סובל זה דבר שני. יכול להיות שאתה רואה אותו כגדול, אבל לכן אתה לא סובל אותו, בגלל האגו שלך, מה זה שהוא יותר גדול, למה הוא יותר גדול? אני רואה שהוא יותר גדול, אבל אני לא יכול לסבול את זה. זה דברים שונים.

תלמיד: אז מה זאת עבודת ה'? שאני עושה איתו את העבודה, שאני כאילו רואה אותו קטן או רואה אותו גדול, לא רוצה לברוח מהשולחן?

הוא כלפיך עכשיו מתראה כמו הבורא, כמו הבורא, אתה צריך להסתדר עימו כמו עם הבורא, נקודה. זה תרגיל שהבורא שם לפניך, אם תתבטל כלפי תשעה חברים, אז אתה תהיה מלכות כלפי תשע ספירות. אז כבר יהיה לך עם מי לדבר ויהיה לבורא עם מי לדבר, איתך.

תלמיד: עכשיו רק תסביר לי מה זה נקרא להתבטל כלפי תשעה חברים?

שאתה באמת רוצה להגיע למצב שאתה מרגיש שהם מלאכים ואתה בהמה. כי אתה לא רואה אותם, אתה רואה מה שהבורא מצייר לך.

תלמיד: מה אני צריך לעשות בצורה גשמית? כלפי העשרה האלה אני צריך כל הזמן להנמיך את עצמי, להיות אפס, לא לענות להם?

זה נקרא "עיניים להם ולא יראו". אתה לא רואה אותם, אתה רואה מה שמצטייר בתוך הרצון לקבל שלך, עד שזה לא יצטייר לך כמו הבורא, כל אחד מהם באותה דרגת חשיבות כמו שאתה מתאר את הבורא. אתה צריך כך לראות כל אחד מהם.

תלמיד: ואיך להתנהג בעשירייה כזאת?

כמו כלפי הבורא.

תלמיד: אבל אלה חברים שלי עכשיו.

אלה לא חברים, אתה שונא אותם, אתה לא סובל אותם, אתה לא יודע מה. אתה צריך לתאר אותם, את היחס אליהם כמו לבורא. הוא שם כלפיך את הנציגים הללו, אין לך ברירה, אחרת אתה לא תגיע אף פעם להתקרב אליו, להזדהות עימו. על זה אנחנו צריכים עוד לדבר?

תלמיד: לא, זאת כל העבודה שלנו, אני יודע, זה כל הקושי שלי. איך אני שם את הראש מתחת לשולחן ועושה מה שהם אומרים? להיות איזה מין סוג של אפס כזה, לבטל את עצמי בצורה כזאת שאני אפילו לא עונה להם, כל אחד צריך לעשות את זה?

יש בעבודה הזאת עבודה חיצונית ועבודה פנימית. יכול להיות שאתה לא מראה להם את זה, אבל בפנים אתה חייב כך לעשות. ישנה עבודה עוד יותר גבוהה, שאתה כאילו מראה זלזול, אלה כבר שלבים מתקדמים, זה לא עלינו.

קריין: קטע שני, "בעל הסולם", מאמר "הערבות", אות י"ז.

"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו. דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו. ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו."

(בעל הסולם, הערבות, אות יז)

זאת אומרת, האדם צריך להגיע למצב כזה בעשירייה, שהוא מבין שהעשירייה תומכת בו בצורה למעלה מכל הספקות, למעלה מכל הביקורת, שהם מוכנים ונותנים את כל הגב, את כל התמיכה בו. ואם הוא נמצא איתם בקשר, הוא מקבל מהם את הכול, מספיק כוחות, ערבות, תמיכה, כדי לממש כל פעולה רוחנית. לכן אפילו שנמצא, לא חשוב באיזה מצב, כי הוא יכול להיות כמלכות, כל אחד מהם, והם כט' ראשונות מספקים לו את כול הכוחות והתמיכה, אור ישר ואור חוזר, והכול, אלא בתנאי שהוא מתבטל כלפיהם. ואז בצורה כזאת מתחילים הם להיות תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, וכבר מתחילים להתארגן מאפס, מדרגת העיבור.

זאת אומרת, זה לא שהם נעשים כעובר באור העליון, בבורא, בעליון, אלא ביניהם, אם הם מתארגנים בעצמם את הדרגה היותר עליונה מעצמם, שהם מתחברים, ואז המצב הבא שלהם הוא כבר כמין העליון כלפי כל אחד מהם, וכך הם מעלים את עצמם כל פעם יותר ויותר.

שאלה: איך ניתן להיות בשמחה כאשר כולי מצטער כל היום שאיני יכול לראות את החברים הגדולים ממני?

לא הבנתי. על מה אתה מצטער? אתה אומר שאתה מצטער כל היום, על מה?

תלמיד: שאני לא רואה את החברים יותר גדולים ממני, יש לי בעיה, אני לא יכול לראות את זה.

אז אתה מצטער על זה.

תלמיד: ככה אתה אומר, שעלי להצטער, וביחד עם זה אתה אומר להיות בשמחה. מה זה, דו קוטביות.

זאת אומרת, אתה מצטער כל היום שאתה לא רואה אותם גדולים.

תלמיד: אולי אני לא מספיק מצטער, בגלל זה לא מתגלה לי.

אבל אתה מצטער על זה שאתה לא רואה אותם גדולים?

תלמיד: כן, אני מצטער, זה עושה לי לא טוב, זה עושה לי בושה ולא טוב.

יופי. מה אתה עושה עם זה?

תלמיד: לא יודע, אני שואל אותך מה לעשות עם זה.

לָמה אתה רוצה לשנות את זה?

תלמיד: כי עכשיו למדנו שעלי להיות בשמחה.

למדנו. אתה רוצה להפטר מההרגשה הזאת מפני שהיא לא נעימה?

תלמיד: יכול להיות.

תבדוק מה הסיבה שאתה רוצה להתפטר מההרגשה הלא נעימה, שאתה לא מספיק מכבד אותם.

תלמיד: כי אני רוצה לדבוק בחברה הזאת.

זה משהו אחר.

תלמיד: אני לא מצליח, אני עושה ניסויים כבר הרבה שנים, ולא מצליח.

לא מצליח.

תלמיד: מה אני צריך לעשות?

ביקשת?

תלמיד: מאוד ביקשתי. מתקרב, מתפתח, גם שכלית מתפתח, אבל לא מספיק.

ביקשת מהבורא גם?

תלמיד: קשה לי לבקש ממנו, רק כשמאוד רע לי אני מבקש.

מהחברים?

תלמיד: יש חברים.

אתה ביקשת או לא? אני שואל.

תלמיד: מה, ממש ככה, לבוא, לבקש מהם?

כן, אלא מה יש, בשביל מה הם? שאתם יושבים על מה אתם מדברים, על פילוסופיה?

תלמיד: ביקשתי, שאלתי, אולי לא במידה מספקת.

לא, אתה צריך לבקש.

תלמיד: מה לבקש, תתנו לי שכל?

כן.

תלמיד: איך זה ניתן?

תבכה לפניהם.

תלמיד: הנה, אני מבקש מכולם פה עכשיו.

לא, לא ככה, יש לך עשירייה, במידה שאתה שם נכלל, בעשירייה, מהם אתה יכול לבקש. מה פתאום שאתה מבקש מאחרים, מה פתאום שהם חייבים לך? יש לך עשירייה בלבד.

תלמיד: אין לי עשירייה עדיין קבועה.

אין. אז תהיה בריא, אין לך מה לדבר.

תלמיד: איך מארגנים עשירייה?

עכשיו זה לא הזמן.

תלמיד: זה למערכת, הבנתי.

הבנת, יופי, אם הבנת אז תעשה, אם לא, לא. אז אל תבוא בטענות.

שאלה: אף פעם הבנתי מה זה לבקש, מה זה להתפלל. אז אם אתה לא יודע מה זה, אתה יכול לעשות את זה?

כן.

תלמיד: איך?

מה שחסר לך תבקש מעשירייה.

תלמיד: ומה זה אומר לבקש מעשירייה?

לא ביקשת אף פעם משהו ממישהו?

תלמיד: הבנתי שאסור לדבר בעשירייה על דברים שלא הקשורים לרוחניות, למשל על בריאות בגשמיות.

אתה לא שומע את מה שאנחנו לומדים?

תלמיד: אני שומע.

תבקש מהם את מה שחסר לך, ותשמע מה הם אומרים לך.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך להגיד אני צריך עזרה בזה ובזה?

כן.

תלמיד: וזה נקרא לבקש מהבורא?

לא, זה נקרא לבקש מהם.

תלמיד: אבל אתה אומר שהם כבר יכולים לבקש מהבורא.

אחריהם נמצא הבורא, אם תבקש מהם, תקבל גם איזו התפעלות, התרגשות, וקשר לבורא.

תלמיד: אפילו על בעיות גשמיות אתה יכול לבקש מהעשירייה?

לא.

תלמיד: לא?

לא, רק על רוחניות.

תלמיד: אז רק להגיד משהו במילים לעשירייה?

זה לא להגיד, אלא לבקש, אם יש לך משהו שאתה רואה שהוא מכשול בדרך להתחבר איתם ועם הבורא, אתה יכול לבקש מהם.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה?

בלי דוגמאות, מספיק.

שאלה: לגבי הכנס, איך אנחנו מודדים את הצלחת המאמצים שלנו בכנס? האם אנחנו צריכים לראות שינוי במצב, באזור שלנו, בחברה שלנו?

הצלחת ההשתתפות שלכם בכנס נמדדת קודם כל לפי כמות האנשים שמגיעים. כולם, כמה שיותר, מכל החוגים שלכם, הקמפוסים, החוגים הקטנים, הגדולים, למתחילים, למתקדמים, לא חשוב. אתם צריכים לדאוג שכולם יבואו וישתתפו בכנס. זה התנאי הראשון. התנאי השני, אתם צריכים לדאוג שכל החומר יתורגם לאנגלית. אתם צריכים לדאוג שכל השיעורים, יהיו מתורגמים לאנגלית, ולשפות אחרות, וללמוד את זה, איכשהו, לדבר על זה.

זה הדבר החשוב. כמה שיותר תתכללו בחומר הזה, זו תהיה הכנה טובה לכנס. להכין שאלות, אם אתם יכולים. אם אתם דנים על איזה נושא של הכנס, ויש לכם שאלות, תרשמו את השאלות, ואחר כך תשאלו. זאת ההכנה. ובנוסף להכנה שאנחנו עושים, אני אשתדל להעביר עוד שיעורים כהכנה לכנס ניו ג'רזי.

עכשיו אנחנו רק גומרים את ההכנה לכנס במקסיקו, במונטריי, אז נקווה שנספיק לעבור גם על כל השיעורים של כנס ניו יורק. אבל זה לא העניין של החומרים עצמם, אלא העניין הוא ההשתתפות. כמו שדיברנו עכשיו, איפה עשירייה, איפה אנחנו לומדים, איפה אנחנו מממשים את זה, איפה אנחנו מגלים את הבורא?

מאיפה אני לוקח כוחות, מי משלים אותי להיות הכלי, או חלק מהכלי לגילוי הבורא? בזה אנחנו צריכים להיות, רק בזה, זה העניין. ואי אפשר להתכלל ולהיות בזה, אם אתם נמצאים באיזה מקום רחוק. חייבים בכל זאת להיות בעשירייה, ואם אתם יכולים להיות בעשירייה בזמן הכנס, אנחנו באמת נעשה עבודה, ואני מקווה שנעשה עבודה טובה. היא תשאיר בכם רושם נכון וטוב, ואז תוכלו להתקדם, לתקן את הכיוון, זה הכול.

תלמיד: בכנס הזה זו הפעם הראשונה שבה כל חומרי השיעור הוכנו על ידי צוותים מקומיים כאן. לא סתם צוות תוכן קטן, אלא על ידי המון צוותים מצפון אמריקה עם חברים מהעולם, כל החומרים כבר קיימים, אני חושב שחלקם כבר מוכנים, שאפשר להתחיל ללמוד אותם. החומרים כבר עולים להכנה גם באתר. המון חברים מעורבים בהכנה הזאת וכבר מצפים לעבודה בכנס.

לתלמיד וירטואלי שמגיע לכנס פיזי, זה יכול להיות שוק. איך לוקחים את התחושות האלה?

שיקבל שוק, מה זה חשוב. שיקבל מכה, שיקבל בעיטה, ויכנס לעבודה הנכונה. מה השאלה? אל תדאגו, כל אחד שמגיע לכנס ונכנס לעשירייה, יקבל את הדחף הנכון למטרה. זה לא יסיט אותו מהדרך, והוא לא יקבל מזה שוק. דווקא בגלל שזה עניין של חיבור, אף אחד לא יקבל מזה שוק, אף אחד לא יקבל מזה התפעלות רעה.

שאלה: לכנס בצפון אמריקה נרשמו כבר מעל 500 איש, מתוכם 100 תלמידים חדשים שפעם ראשונה מגיעים לכנס. ויש לנו כמעט 100 ילדים שנרשמו לתכנית מיוחדת לילדים בכנס. צוותים מכל העולם מצטרפים, וכל יום לפני שיעור הבוקר אנחנו מתחברים, חברים מדרום אמריקה, מצפון אמריקה, מרוסיה, מאירופה, ומהארץ לישיבת חברים. אנחנו קוראים מחומר הלימוד, ומתכוננים לשיעור בצורה כזאת. יש לנו הרגשה ואווירה מאוד חזקה של כנס. נכון שאנחנו רוצים עוד, אנחנו רוצים לתת את המכה האחרונה הזאת לפני הסוף.

היום זה היום האחרון להרשמה במחיר מוזל, ואנחנו מנסים שכל התלמידים, החברים שלנו שעוד לא נרשמו, יירשמו.

יש הרבה כוח באוויר, יש הרגשה של כנס, ואנחנו מתכוננים לבואך. אנחנו רוצים לקבל אותך עם כלי מוכן לקבל בו אור, ומוכן לתת את כל היגיעה שצריך. החברים פה באמת נותנים את הנשמה שלהם. יש כבר קשיים, אתה מרגיש שיש התחככויות, ריבים, קשיים, וכל מיני דברים כאלה. אנחנו יודעים שנעשית פה ממש עבודה כל יום, הלחץ בעשיריות חזק, אבל זה לחץ שמרגישים בו אווירה של כנס.

בסדר גמור. זה טוב שיש קשיים, זה דווקא סימן של תיקון. נקווה שכך יקרה, שאנחנו נתקרב לחיבור, ונתחיל להשיג בו משהו. שוב אני אומר, כל הקבוצות הווירטואליות, בבקשה, תעשו חשבון שאתם כל השנים יושבים דרך קשר וירטואלי, ותבואו לחיבור פיזי. אתם תראו עד כמה שזה משנה אתכם, עד כמה שזה מסדר ומכוון אתכם יותר נכון למטרה. זו חובה, חובה ממש, לכם במיוחד. אז אני מאוד מצפה לראות במיוחד את כל הקבוצות הווירטואליות.

שאלה: לגבי העבודה בעשירייה. אני נמצא פה עכשיו עם עשירייה מתל אביב, והעבודה היא רק הנאה. לעומת העבודה בעשירייה שלי מבאר שבע, שבה אני באמת מרגיש את הקושי, את ההתנגדות. איך להתייחס לשני סוגי העבודה האלה?

זה כמו שאתה נמצא כאורח באיזו משפחה, אז אתה מתנהג יפה וטוב, אתה לא מגלה את כל הקוצים שיש ביניכם, וכן הלאה. הכול יפה, לכן כך אתה מרגיש כאן. ובבאר שבע אתה מכיר אותם, הם מכירים אותך, אתם כבר נמצאים בגילוי של הרצון לקבל שלכם, ולכן שם זו עבודה קשה. מה אתה חושב, אם תשב עם העשירייה הזאת חודש ימים, זה לא יהיה קשה? ודאי שיהיה קשה. כך זה תמיד.

תלמיד: יש הרבה חברים מהכלי העולמי, שלא מצליחים להגיע לכנסים וזה גורם לי צער, כי אני מצפה לפגוש את כולם. מצד שני אני חושב, הבורא רוצה שאני לא אראה אותם, שלא ניפגש פיזית, ואני צריך להצדיק את הבורא. קצת קשה לי עם זה. עד מתי ההרגשה הזו של הצער על זה שלא נפגשים פיזית עם חברים, מלווה אותנו בעבודה הזאת?

אנחנו לא צריכים להיות כל הזמן בהשתוקקות לפגישות פיזיות. אנחנו צריכים בסופו של דבר להגיע למצב שהרגשת החיבור תהיה ממש בליבו של כל אחד ואחד. צריכים להיפגש פיזית כמו בכנסים, אבל ביומיום אני צריך את העשירייה שלי. וכשאני מקבל חיבור חדש, כמו שאתה בא ללמוד באיזה מקום, ואחר כך אתה מממש את זה בעבודה שלך, כך אתה צריך לבוא לכנסים, איפה שאפשר, כמה שאפשר. ואחר כך לממש את זה בעשירייה שלך בלבד, בלבד.

אנחנו צריכים לסגור את עצמנו כל אחד בעשירייה משלו, ובה לראות את הכלי, שאנחנו מייצבים אותו נכון לגילוי הבורא. ולא להתפזר לעוד כל מיני דברים. אני צריך לראות את העשירייה לפניי. אם אצליח להתחבר איתם, יהיה לי. לא אצליח, לא יהיה לי. נקודה. בבקשה, שזה יהיה ברור לכל אחד.

(סוף השיעור)

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩

2. "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד, א').↩