שיעור בוקר 11.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים את עניין הפסח שהוא באמת הנושא החשוב ביותר, כי בכל מה שיש לנו אחר כך, כל התהליכים, כל המצבים שאנחנו עוברים, אנחנו תמיד אומרים "זכר ליציאת מצרים". למה? כי אם לא תהיה יציאה מהרצון לקבל על מנת לקבל, אז כל החיים שלנו יימשכו כחיי בהמה. לכן רק הנקודה הזאת, היציאה מהגלות, הרצון להשפיע, אהבה, חיבור, עושה אותנו מיוחדים. לכן הכול בנוי על מה שנקרא "יציאה ממצרים". ודאי שמצרים עצמה, מדינת מצרים, לא שייכת לזה, אלא כך כענף ושורש נקראים הדברים, לא יותר.

הכול הוא זכר ליציאת מצרים. נקווה שגם אנחנו נצא ממצרים שלנו ונגיע לעל מנת להשפיע, להשפעה, לחיבור, ליציאה מהאגו שלנו.

קריין: קטע מספר 22, כותב הרב"ש.

"מטעם שהאדם נברא מבחינת רצון לקבל לעצמו, והיות לזכות לתענוגים האמיתים צריכים לזכות מקודם לבחינת דביקות, הנקרא השתוות הצורה, היינו שיתאים את כוונתו, שיהיה לשם שמים, הנקרא להשפיע, שזהו מדתו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא משפיע, זהו נגד טבע.

נמצא שמונח בגלות, היינו תחת שליטת מלך מצרים. והיות שהגוף נקרא רצון לקבל, לכן אין ענין שהאדם יעבוד את ה' בעל כורחו, כי בדבר הכרחי אין תענוג, רק חיי צער. ורק כך היא דרכה של תורה, היינו הדרך עד שמגיעים לבחינת תורה לשמה, אז החיים הוא חיי צער, היות שהוא על דרך הכפיה."

(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")

שאלה: איפה נמצאת השמחה בעבודה שלא לשמה אם החיים מלאים צער עד שמגיעים ללשמה?

מהמטרה, מזה שאדם מאמין שהוא מתקדם למטרה בכל רגע ורגע אומנם בינתיים הדרך היא מאוד קשה. גם בחיים יש לנו הרבה מקרים שהחיים עצמם לא שמחים ולא קלים, אבל אנחנו יודעים שעל ידי כך אנחנו מגיעים עוד מעט למשהו שהוא למעלה מכל המשוער, למעלה מהכול. לכן אנחנו שמחים מהצפוי בעתיד, וגם שמחים מההווה ככל שאנחנו יכולים להצדיק את ההווה שהוא הכרחי להשגת העתיד.

שאלה: כתוב כאן שכדי לזכות לתענוגים אמיתיים צריכים לזכות קודם לבחינת דבקות. מה פרוש "בחינת דבקות"?

זה נקרא "איחוד", "חיבור", "דבקות", שאנחנו מרגישים שנמצאים ממש יחד עם הבורא, ומזה יש לנו את התענוג הגדול ביותר שיכול להיות.

תלמיד: איך תענוג מהדבקות בא בהתאמה עם התענוגים האחרים, מתקשר איתם?

כל יתר התענוגים, אם הם בדרך להגיע לדבקות, אז הם בונים את הדבקות, ודבקות היא המטרה, הסיכום, כך אנחנו רואים את זה. אם התענוגים שאנחנו מרגישים פה ושם לא בונים לנו דבקות, אז התענוגים האלה הם תענוגים של פירוד ואנחנו צריכים להתרחק מהם.

שאלה: האם הכרחי להגיע להרגשת הבחירה החופשית לפני לשמה? האם רק מלך מצרים הוא מי שיעדיף אחר כך לשמה במצרים?

כן. מה שאמרת נכון. על הכול צריכים להחליט לפני שמגיעים ללשמה. אי אפשר להגיע ללשמה אם אנחנו לא מחליטים בעזרת כל האמצעים שעל ידם מגיעים ללשמה.

שאלה: קורה לעיתים קרובות שאני כועס על החברים, אבל כשזה קורה, אני כל היום חושב עליהם. בסוף היום גם אם אני כועס, אני מבין שהבורא גרם לכל זה רק כדי שאני אחשוב עליהם. מתי ישתנה סוג החיבור הזה שאני אהיה דבוק לחברים כל היום אבל בצורה טובה ועם אותו כוח של נחיצות?

צריך פשוט להשתדל ולהתפלל. אין יותר מה לייעץ.

שאלה: איפה המאמץ שלנו צריך להיות, האם בלנסות כל רגע לצאת מהרצון לקבל, או כל רגע לנסות לעורר את החברים שהם יצאו?

גם זה וגם זה. פעם אתה מעורר את עצמך, פעם אתה מעורר את עצמך דרך חברים, ופעם אתה מעורר את החברים, ובצורה כזאת בסופו של דבר אתה נמצא כל הזמן במאמצים להתרומם, וכך אתה יוצא בסופו של דבר ומעורר את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: ככל שהזמן עובר, יש הרגשה שאנחנו כבר מכירים זה את זה, הכול ידוע, אז איך מרשימים ומעוררים את החברים?

זה עוד יותר טוב, כי כשהזמן עובר, אז יש לך עוד ועוד ידיעות על כמה כבר עשית כשנקטת באמצעים שונים כדי להתרומם, להגיע להתקרבות לבורא, לעורר את החברים, ואז אתה מחפש יותר. אתה מבין שבלי שתעשה את זה, זה בלתי אפשרי. לכן לפני השיעור, רב"ש קבע לנו, התלמידים, לשבת ולדבר כמה דקות על גדלות השיעור, גדלות המורה, גדלות הבורא, גדלות החברים, כדי שכל הדברים האלה יתנו לכל אחד התרוממות שממנה והלאה הוא כבר מתחיל, ואז כולנו נכנסים יחד לשיעור.

שאלה: האם זה משהו שאתה ממליץ לעשות? כי היום אנחנו קוראים קטע ומדברים עליו.

זה יכול להיות קריאת קטע או שמדברים. עדיף קטע, אבל קטעים מתאימים לזה.

קריין: קטע מספר 23, כותב רב"ש.

"האדם שלומד תורה, מסיבת שהוא מאמין בדברי חז"ל, שאמרו, "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", התבלין האלו נותנים להאדם להרגיש איך שהאדם מרוחק מה'. 

נמצא, שהתורה נתנה להאדם כלי, היינו חסרון, שהאדם יבקש מה', שיוציאו מהגלות, הנקראת "גלות מצרים", כידוע מצר-ים פירושו צר עין, היינו שאין לו שום כח להשפיע אלא רק לקבל. והאדם, הגם שהוא רואה, שאי אפשר להגיע לקירבת ה', מטרם שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא רואה, שאין שום מציאות, שתהיה בידו יכולת להגיע לזה בלי עזרתו יתברך."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

אנחנו צריכים להגיע בסך הכול לשתי הבחנות. ההבחנה הראשונה היא, שאנחנו חייבים להגיע לדבקות בבורא. והשנייה, שאפשר להגיע לכך רק בעזרת ה' ולא בכוחותינו. את כוחותינו אנחנו צריכים להשקיע רק כדי להגיע למצב שאי אפשר להגיע לדבקות בבורא בלי עזרתו.

שאלה: מה זאת אומרת שאין משמעות לשרת את הבורא נגד הרצון של עצמו?

אנחנו נלחמים עם כוח הרע שהבורא ברא כדי להגיע לדבקות בבורא עצמו. זו המטרה שלנו, המשימה שלנו, וכך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: נאמר שהתורה נותנת לנו תבלין כדי שנצא לגלוּת, אז מה המשמעות של ללמוד ולהבין תורה?

ללמוד ולהבין תורה זה להבין את כל המערכת שקיימת במציאות, חוץ מהבורא. הבורא ברא את התורה וברא את האדם כדי שהאדם ישיג את התורה, ודרך התורה במידת מה הוא ישיג את הבורא. בזה אנחנו צריכים לעסוק, אלה החיים שלנו וכל הגלגולים שלנו, ולכך אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שכאשר אנחנו רוצים להשפיע אבל עדיין לא מקבלים מזה תענוג, אז הדבר אומר שאנחנו במצב של השפעה על מנת להשפיע ושאנחנו מלאי צער, ואילו כאשר אנחנו מתחילים לקבל תענוג מהשפעה, זה אומר שאנחנו מקבלים על מנת להשפיע?

כן ולא, זה תלוי באילו תקופות אנחנו נמצאים, לפעמים הקרבה מגיעה עם תוספת תענוג, ולפעמים לא. הכול תלוי באדם עצמו, באיזה מצב, באיזה שלב הוא נמצא. העיקר הוא שנחשוב על התקרבות, על חיבור ולא על מילוי הכלים. כי כשכלים מתמלאים אלו כלים דקבלה, ואנחנו רוצים ליהנות ממה שיש לנו בהרגשת ההתקרבות לבורא שזה לא בכלים דקבלה אלא למעלה מהכלים.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאלה הם החיים שלנו, בפסקה שכתוב בה שאי אפשר לגשת, כלומר להתקרב אל הבורא מטרם שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע. האם כל הפעולות שלנו גם בלימוד וגם בחיים הגשמיים הן פעולות השפעה? כי זה נתפס כמצב מאוד קשה, מאוד מורכב, שבו כל פעולה תהיה לה כוונה על מנת להשפיע. האם לכך הכוונה בפסקה שקראנו?

כן, בסופו של דבר זה כך. בכוונה על מנת להשפיע, לפי הכוונה על מנת להשפיע, בתוך הכוונה על מנת להשפיע שאנחנו חיים בה, רק שם אנחנו מרגישים את התענוגים האמיתיים.

שאלה: בקטע מדובר על כך שהתורה משפיעה על הכול, אנחנו יודעים שתורה היא האור. האם אפשר להגיד כך גם על הקבוצה והמורה? כי בעיקר הקבוצה היא זאת שעושה עלי את כל תיקונים האלה.

כן, כל זה יחד משפיע עלינו ודוחף אותנו קדימה. אתה צודק.

שאלה: נאמר כאן שמצרים זה כמו מצר עין. ההרגשות האלה של חשד וקנאה, איך אנחנו יכולים להשתמש בהן בעשירייה?

בכל דבר אפשר להשתמש לקראת המטרה, להתקדמות למטרה, תלוי איך אתה מסובב אותו. תנסה לסובב אותו כך שהמטרה תתקרב אליך, תנסה ותראה שהבורא לא ברא שום תכונה, רצון או איזה מקרה שאי אפשר להשתמש בו להשגת המטרה, להתקרבות אליה. תנסה, אם יהיה לך קשה להשתמש בתכונות כלשהן כדי להתקרב למטרת הבריאה, אז תשאל. בדרך כלל אדם מוצא בעצמו שלא נברא שום דבר אלא רק לצורך זה.

שאלה: האם האמת היא שאנחנו נמצאים בגלות?

עוד לא, אנחנו עוד לא נמצאים בגלות. הרגשת הגלות היא הרגשה שאתה נמצא תחת שליטה מנוגדת לבורא, הפוכה, ואנחנו עוד לא מבינים את זה, כי הרגשת הגלות צריכה לסובב גם את הרגשת הבורא עצמו. ממי אני נמצא בגלות, מרוחק, רחוק, הפוך, זאת הרגשת הגלות, ואם אני לא מרגיש את זה, אז אני עוד לא בגלות.

כשאני מתרחק ממישהו שהייתי קרוב אליו, שהייתי חבר שלו, קרוב שלו, אוהב אותו, הרגשתי אותו לידי, ופתאום אני צריך לעזוב אותו ולנסוע הרחק ממנו, אז אני מרגיש גלות, כך גם כלפי הבורא אנחנו צריכים לתאר את המצב. לכן גלות מצרים תהיה כך שלאט לאט כל האנושות תגיע להרגשה שהיא רחוקה מהשפעה, מהבורא, מאיחוד, מחיבור, וזה יקרא "גלות".

שאלה: כל אחד מאיתנו חווה את ההרגשה הזאת של מצרים, ריחוק, ומופיעה תפילה. אבל איך לאסוף את התפילות האלה להתקרבות יחד כדי לצאת מהגלות?

תדברו על זה ביניכם ותבקשו שהכוונות שלכם, המטרות שלכם יתאחדו, שתשתוקקו לאותו המצב.

תלמיד: היום יש לנו ישיבת חברים בנושא, האם עלינו לדבר על לְמה לצאת ממצרים, איך כל אחד מרגיש את עצמו במצרים, מה היא ההרגשה של מצרים?

כמובן, תדברו גם על זה, זה הנושא החשוב ביותר.

שאלה: התורה וישראל הם אחד, זאת אומרת התורה היא דעת הבורא לגבי הבריאה. אם ישראל מקבלים על עצמם את התורה כדעתם עצמם כלפי הבריאה, האם זו דבקות?

כן, זו דבקות. ואם הוא לא מקבל את דעת הבורא, אז הוא לא ישראל. אדם או קבוצה שמקבלים על עצמם את דעת ה', נקראים "ישראל". ובמקרה הפוך, אם זה לא קורה, אז הם לא ישראל, אלא נקראים "אומות העולם", בינתיים, עד שיקבלו על עצמם את השיטה הזו של ההתקרבות ההדדית.

תלמיד: האם המאמצים שלנו הם רק כדי לבוא לחיסרון ודבקות עם הבורא?

כמובן.

שאלה: כשמגיעה הכרת הרע ואתה כבר חושב שאין יותר רע ממני, איך אפשר במצב הזה לבקש להתקרב לבורא? האם זו הגלות?

דווקא במצב כזה צריך לבקש מהבורא, כי מי ששפל מכולם הוא זה שמגיע לו לפני כולם.

שאלה: האם אנחנו צריכים להביא את העשירייה שלנו להרגשת הגלות כדי שתהיה להם חשיבות המטרה? ואם כן, איך אפשר לעשות את זה כדי שזה יקרה, כדי שאת כל היחסים הטובים האלה נעביר להרגשת הגלות?

ההכרה בכך שאנחנו לא נכללים זה בזה.

תלמידה: יש את ההרגשה הזאת לכל אחת וכל אחת מדברת על זה, אבל איך להבין שאנחנו צריכות לעשות את זה כדי להגיע לבורא?

הבורא מתגלה בקשר ביניכן, בנקודת הקשר ביניכן, ולכן כול עוד לא תשיגו נקודת קשר כזו, אתן לא תתקרבו לבורא.

תלמידה: כלומר, זאת העבודה שלו?

כמובן.

שאלה: האם להשתמש בהכול לשם חשיבות המטרה מונע מאיתנו באמת להרגיש את גלות מצרים?

לא. ככול שאני רוצה להשיג את המטרה ואת חשיבות המטרה, כך אני יותר ויותר מרגיש שאני נמצא בניתוק מזה, בגלות.

שאלה: אם הרגשת הגלות זו הרגשה שהיא בהופכיות מהרגשת הבורא, זאת אומרת שאני כבר מבין מהי הרגשת הבורא, האם זה אומר שהרגשת הגלות היא בעצם כבר רוחניות?

כן, הרגשת הגלות היא חלק מרוחניות, זו כבר הרגשה שחסרה לי רוחניות, אתה צודק.

שאלה: הוא כותב, "מכל מקום הוא רואה, שאין שום מציאות, שתהיה בידו יכולת להגיע לזה בלי עזרתו יתברך". מה הבורא אוהב יותר, האם כשאנחנו באים בדרישה שיעזור לנו, או כשבאים ומבקשים מחוסר יכולת ומחוסר אונים?

מחוסר אונים. אנחנו כבר מגיעים למצב שאנחנו מבינים שלא יעזור לנו שום דבר, אין לנו כוחות, אין לנו ידיעות, אין לנו כלום בידיים, זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוהים", זאת אומרת צועקים לבורא, מרימים את הידיים וצועקים הצילו. זהו המצב הכי טוב, שאנחנו לא תולים בנו, בכוחות שלנו, בגורל שלנו, בעתיד שלנו, שום דבר, אלא רק בבורא.

שאלה: אני רוצה לנוח בלב של הבורא, אבל למעשה אני רואה שהכול הולך נגד הרצון הזה. לָמה התהליך שמביא אותנו לדבקות בבורא הוא כל כך איטי, בעוד שאנחנו רואים שברוחניות מה שרוצים מיד מתממש?

ברוחניות, אם אתה מבקש לפי הדרך, לפי הצעד הבא שאתה צריך לעשות, אז זה מיד מתגלה, מתממש, ואתה נכנס למצב הזה, אבל זה בתנאי שאתה הולך בצורה נכונה. לכן תחפש, אולי חוץ ממה שאתה מתאר לעצמך יש עוד צורה קרובה אליך אבל עדיין היא לא בך. תנסה לתאר אותה.

שאלה: האם גלות מצרים היא מצב בתוך העשירייה, ואפשר לבקש שהעשירייה תיכנס למצב הזה? או האם צריך לעשות איזו הכנה והודות להכנה הזאת העשירייה נכנסת למצב שנקרא גלות מצרים?

גלות מצרים זה תהליך, להיות במצרים זה תהליך ארוך, אומרים שהוא נמשך ארבע מאות שנה, יש לזה הרבה חישובים אבל אני בכלל לא מתייחס אליהם.

העניין הוא שאדם צריך להרגיש מתי הוא מגלה שהוא נמצא בגלות מהקשר עם החברים, מהרצון להשפיע, מהחיבור, מכאלו מצבים מתחילים לספור את גלות מצרים. זאת אומרת, הוא נמצא במקום, במצב, שהנוכחות שלו במצב הזה לא נותנת לו להיות קרוב לאנשים, לחברים, להתייחס יפה ונכון לבני אדם, ומרגע זה והלאה הוא מתחיל להרגיש גלות מצרים.

לפני זה זו לא גלות, לפני זה הוא חי טוב. מה רע לו? לא רע. הוא כאילו נמצא במצב טוב, בחופש. כשאתם יוצאים נגיד בקיץ לחוף הים, לבית הבראה, אתם חושבים שאתם יוצאים לגלות? לא לגלות, אותו דבר כאן. זאת אומרת גלות היא לפי המידה שהוא לא סובל, עד כמה הוא שונא ורוצה לברוח ממנה, אחרת זו לא גלות, כלומר הכול כלפי הרצון לקבל שלו. הוא סובל מזה שהוא לא יכול להיות מחובר עם החברים ודרכם עם הבורא. כל מה שאנחנו משיגים אחר כך בגאולה זה רק מהכלים הריקים, הסובלים, שמתגלים בנו בגלות.

שאלה: ענית לגבי הנושא של תענוג מהעבודה ואמרת שהתענוג מתגלה רק כאשר הבורא מתגלה בינינו שזה כבר בניית הכלי רוחני. עד אותו מצב שהבורא מתגלה ואנחנו בונים את הכלי, האם אין תענוג מהעבודה הזו?

עד אז אין תענוג.

שאלה: האם העשירייה יכולה ללכת בצורה לא נכונה?

כמובן שהיא יכולה. אפשר לבדוק את זה רק אם הם עובדים כל הזמן על החיבור ביניהם, כדי שבחיבור ביניהם הם ישאירו ביניהם מקום לבורא, במרכז.

שאלה: אמרת שלהיות בגולה בעשירייה זה להרגיש ריחוק מוחלט ואפילו שנאה כלפי החברים, חוסר חיבור. לפני הכנס היו רגעים שהרגשתי חוסר חיבור, אבל מאז הכנס אני מרגישה יותר חיבור וקירבה לחברות, אפילו חמימות יותר גדולה מהלב שלי כלפיהן. האם זה אומר שאני לא בגלות, או שאני יוצאת מהגלות? מהו המצב שאני נמצאת בו שאני מרגישה ככה?

אם את מרגישה את החברות ורוצה להרגיש ביניהן את הבורא, וזו המטרה שלך להרגיש את זה כדבר העיקרי בחיים שכל הזמן מתגבר ומתנוצץ בך, אז את נמצאת בדרך נכונה ואת נמצאת ביציאה מהגלות לגאולה.

שאלה: האם גלות היא מצב פרטי או כללי?

זה יכול להיות גם וגם.

תלמידה: ואם אנחנו לא נמצאים בגלות, כמו שאמרת עכשיו, אז איפה אנחנו נמצאים?

אתם נמצאים בחוסר גלות, אתם נמצאים במצרים ועדיין לא מרגישים שזה ממש מצרים.

שאלה: איך אפשר להשתוקק ליציאת מצרים אם אנחנו עוד לא בגלות?

אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, אומנם לא מרגישים שהוא רע ולכן לא מרגישים שאנחנו בגלות, אבל בכל זאת צריכים לתאר את זה לעצמנו. ואז לאט לאט על ידי הלימוד, על ידי הדיבורים, אנחנו מעוררים עלינו אורות מקיפים ומגלים מהר יותר את המצב האמיתי שלנו.

שאלה: כשאתה מבין ומרגיש שלא משנה מה אתה רוצה, זה תמיד למען עצמך, שכל הרצון שלך, כל מה שאתה עושה זה רק כדי לספק את עצמך, כשאתה מבין שזה האגו שלך ושזה רע, אז אתה בגלות?

כן. זו כבר הרגשת הגלות, תחילת הרגשת הגלות.

תלמידה: האם אתה יכול להיכנס ולצאת מהגלות? כי לפעמים אתה מרגיש את זה ולפעמים לא.

כן.

שאלה: האם אדם שלא רואה את שיעור הבוקר זה אומר שהוא נמצא בגלות?

לא, הוא מנותק לגמרי, מהכול.

תלמיד: למה חברים שתמיד היו בשיעור פתאום עוזבים? מה המטרה בכל זה?

הם הרגישו שלא מספיק להם להיות סתם בשיעור כמו קודם, שהם צריכים להגיע למצב יותר אקטיבי. וחוץ מזה הם יצאו מפני שאתם לא החזקתם איתם מספיק כוח. אתם לא הייתם מספיק מחוברים יחד. "איש את רעהו יעזורו", זה מה שלא קרה.

תלמיד: מה זה אומר לתמוך בחבר? מה חסר בזה?

אתה אחראי שהחבר לא יברח, ויהיה מקושר כל הזמן למטרת הבריאה.

שאלה: בשיעורי הבוקר הפסקתי לשמוע את המקורות, והתעוררה בי מין חיה, ככל שאני רוצה להקדיש יותר זמן לשיעור ולפנות אותה, לא להפסיד פגישות וכולי, ככה החיה הפנימית הזאת מקשה עלי יותר. כאילו, ששמנו אחד את השנייה בתוך בקבוק, ואנחנו מחליפים מקום. פעם היא מחזיקה אותי קצר, פעם אני מחזיק אותה. איך לגדל את החיה הזו בתוכי כך שהיא תלמד לפנות לבורא?

זו לא חיה קטנה, מי שצריך לפנות לבורא זה האדם, זה האדם הקטנטן שגדל בך. החיה זה כל היתר, בה נמצא כל הייתר. החיה היא כמו הגוף שלנו, והלב שבגוף זה האדם הקטנטן שבכל זאת משתוקק במשהו לבורא, אותו אנחנו צריכים לגדל.

שאלה: מה הקשר בין מצרים להרגשת הקנאה, והאם כשאנחנו מגיעים לגילוי הבורא אנחנו נמצאים בהרגשת האהבה?

כן. מצרים זה בעיקר קנאה, והיציאה ממצרים זה אהבה. זה נכון.

קריין: קטע מס' 24. כותב רב"ש.

"מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות. 

נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם את לחם רע עין"." 

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)

מה יש כאן להוסיף? העיקר זה האיסור של בעל מנת לקבל. וכשהם התחילו להבדיל מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע, מזה התחילה הרגשת הגלות, ויש כבר הזדמנות לגאולה.

שאלה: אז אם אני עכשיו חושב על איזו קבלה לעצמי, ולא יכול להתקרב לבורא, לא חושב על ההתקרבות הזאת, ואני מבין את זה, זה נקרא גלות?

למה זו גלות? גלות זה כשידוע איך אתה מתייחס לזה. אם אתה אוהב את זה, ואתה נהנה מזה שאתה חושב על מה תקבל, תרוויח, תתעלה וכן הלאה, אז זו לא גלות. להפך. אתה נמצא בעבודה טובה אצל הבורא, או יותר נכון אצל פרעה.

תלמיד: אז מה זה הגלות?

גלות זה כשאתה מרגיש שאתה רוצה את מה שהפוך לבורא.

תלמיד: אז היציאה מהגלות זה כאשר אני יוצא להתקרבות עם הבורא?

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר שאני יוצא מתוך הכוונה לעצמי? אתה אומר שזה קורה בבת אחת, בפעם אחת, ואחר כך אנחנו לא חוזרים לשם.

אני לא יודע מתי אמרתי כך, ולמה אמרתי את זה. אל תסחוב הכול יחד, ותבנה איזה טיעון כשנוח לך. כך רק תבלבל את עצמך. אנחנו צריכים לצאת ממצב שבו אנחנו עובדים לעצמנו, ומחשיבים את זה לטוב, להתחיל להחשיב את זה כרע. שכל מה שנעשה למעננו, למען עצמנו הוא רע וכל מה שנעשה למען האחרים ולמען הבורא זה טוב. ההיפוך הזה צריך לקרות בנו.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על השנאה, שאם נעבוד נכון בעשירייה נגיע לשנאה. האם אני מרגיש שנאה מפני שאני לא רוצה להתחבר לחברים שלי, או מהפחד להיות נפרד מהם?

תלוי איך אתה מגדיר את השנאה. בדרך כלל שנאה היא לא כלפי האחרים אלא כלפי עצמי מפני שאני נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל שלי, כלפי זה אני מתחיל להרגיש שנאה. זאת השנאה שמרחיקה אותי מעל מנת לקבל ומקרבת אותי, דוחפת אותי קדימה לעל מנת להשפיע.

שאלה: האם הרגשת הגלות היא מפני שהטבע שלך שולט בך נגד הרצון שלך?

כן.

תלמיד: אפשר להרגיש מצב כזה?

כן, אפשר להרגיש מצב כזה.

שאלה: כאשר אני מגיע לייאוש הנכון, לפי ההיגיון אני חייב לשמוח. למה לבכות?

העניין הוא לא לבכות או לא לבכות. אלא לאיזו מטרה אתה בוכה? מה אתה רוצה להשיג בזה? זה העיקר.

תלמיד: אפשר לשמוח במקביל לבכי?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת שהגאולה תגיע מאוחר יותר כתוצאה מהכלים הריקים שסבלו בגלות מצרים. האם זה אומר שככל שהגלות ארוכה יותר וככל שאנחנו סובלים יותר במצרים, כך אנחנו אוספים יותר כלים במהלך השלב הזה ונוכל להשתמש בהם לאחר מכן בארץ ישראל בהשפעה?

כן.

שאלה: כתוב בקטע 24, "לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות". האם לבני ישראל הייתה בחירה חופשית לא לאכול אותו לחם?

ודאי שהייתה בחירה חופשית לאכול או לא לאכול, אבל כשאתה נמצא במצרים, כבר אין לך ברירה.

שאלה: אם היה צורך, כמו שמסבירה התורה, שישראל ירדו למצרים כדי לרכוש את הכלים של המצרים במשך 400 שנים, אז מה ההבדל בין האיסור לאכול לחם לעובדה שהיו צריכים לקבל את העביות במצרים? מהן הדקויות בניגודים האלה?

נלמד את זה בהמשך, יש הרבה ניגודים, ביציאה ממצרים יש הרבה מאוד הבחנות, אנחנו נלמד אותן, גם בדרך מהפרקטיקה שלנו.

שאלה: איך אפשר לקרוא למצב שבו מתגלה השקריות של הערכים הגשמיים עד כדי כך שאתה לא רואה אפשרות, הזדמנות, ואתה רואה שהמקור לכל הייסורים שלך אלו הערכים הגשמיים השקריים האלה?

הכרת הרע.

שאלה: מה זה אומר בעבודת העשירייה לרדת למצרים אך לא לאכול מלחם המצרים?

לרדת למצרים זה אומר לרדת לרצון לקבל למען עצמו אבל לא לקבל עדיין את הרצון הזה למימוש, לא לממש אותו, כלומר לא לחיות עדיין את חיי מצרים.

שאלה: יש רגעים שהאדם לא מקבל את היצר האגואיסטי ואז אין לו השתוקקות לצאת מהמצב הזה. איך נוכל יחד לעזור לקיים את הכוח הזה של הטבע, את הנוכחות שלו, ולפתח חיסרון להשתוקקות לצאת מהרצון לקבל?

רק על ידי עבודה בקבוצה, עוד ועוד לא לשכוח להיות יותר קרובות זו לזו ואז תראו עד כמה בזה אתן כאילו לוחצות על הגז ומתקדמות, זה מה שחשוב. ללחוץ כל הזמן על הגז, להגביר את התאוצה, וכך תתקדמו.

שאלה: על מה אנחנו צריכים לחשוב חוץ מהעבודה עם הקבוצה כדי להרגיש את הרגשת הגלות?

לחשוב רק על עבודה עם הקבוצה, מחוץ לקבוצה אני לא שייך לרוחניות.

שאלה: האם כדי לצאת ממצריים אנחנו חייבים לראות, להרגיש ולדעת שאנחנו במצרים, ברצון לקבל ובגלות?

כן, בלי ספק אנחנו חייבים להרגיש שאנחנו נמצאים תחת שליטת פרעה במצרים, בגלות מארץ ישראל, מהרצון להשפיע והרצון לאהוב, זו ההרגשה ההכרחית כדי לברוח מזה.

קריין: קטע מספר 25.

"האדם צריך לדעת, שהירידות האלו ניתנו לו בכדי ללמוד מזה איך להעריך את מצב העליה, רק בזמן הירידה, אין אדם מסוגל ללמוד מזה משהו.

אלא בזמן העליה, אז יש לו מקום לעשות חשבון אמיתי, ולומר, שזה שאני נמצא עכשיו בבחינת אמונה, זהו הוא בא לי מצד ה', אחרת אני תיכף ירד למצב של אהבה עצמית, ואם לא עושה חשבון זה, תיכף זורקים אותו. ולתת תודה לה' על מה שקירב אותו. נמצא, שאי אפשר להשיג הנאה אמיתית מהתקרבות ה', אם לא יודעים להעריך את זה, כנ"ל, "כיתרון האור מתוך החושך".

נמצא, שבכדי שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, ושירגישו זה, היו מוכרחות להיות כל אלו הירידות הנקראות, בחינת גלות. וזה מכונה, "שכינתא בגלותא", או "שכינתא בעפרא", שרק ע"י זה יהיה להאדם כלים להרגיש את הטוב ועונג."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

שאלה: יוצא שאי אפשר להשיג את התענוג האמיתי להתקרבות לבורא אם לא יודעים להעריך את זה נכון. מה זה אומר לדעת להעריך בצורה נכונה את ההתקרבות לבורא?

להבין שזה הדבר ההכרחי היחיד שאתה צריך.

תלמיד: איך לא להשתמש בהתקרבות לבורא לשם תענוג עצמי?

אתה צריך לארגן לעצמך מראש תחושות, כוונות, למה אתה רוצה להתקרב לבורא, לבחור באופן מדוקדק לרצות לקבל תענוג מהתקרבות לבורא רק כדי לתת לו נחת רוח.

תלמיד: זאת הכוונה שאיתה אתה מתחיל לעבוד וברגע שאתה מרגיש איזו התקרבות בא לך לבקש עוד.

תשלוט בעצמך ותעצור את עצמך. בזה בעצם מסתכמת בניית צמצום מסך ואור חוזר, בניית הפרצוף הרוחני.

תלמיד: לאן אפשר לכוון את עצמך, להטות את עצמך, מכל דבר שהוא לתועלת עצמך? להתחבא בחברים?

צריך לעלות אותם, את כולם, מעליך.

תלמיד: את מי?

את החברים, את הקבוצה, את המטרה, ואז אתה תראה שאתה עם כל התחושות וההתעוררויות האלה שבך יכול להיות תמיד גבוה עוד ועוד.

תלמיד: כשעם ישראל היו במצרים הרי הם הרגישו התקרבות לבורא הוא הרי הוביל אותם, אז איך הם לא השתמשו בזה במצרים, בקרבה הזאת, לתועלת עצמם?

הם היו קשורים ביניהם, היו קשורים במשה, ורצו מאוד לצאת ממצרים, וזה החזיק אותם מעל האגואיזם למרות שהיה להם הכול הכול, אפילו יותר מאשר למצרים עצמם.

תלמיד: הקרבה הזאת לבורא היא מחייבת? זה עוזר איכשהו לצאת מעצמך, ממצרים? זה מוציא אותך בסופו של דבר או שזה תלוי בהחלטת האדם?

ההחלטה תלויה באדם, העזרה תלויה בבורא.

שאלה: מהו צער השכינה שרב"ש מדבר עליו בקטע? הוא מדבר שם על "שכינתא בעפרא, שכינתא בגלותא". איפה זה מורגש?

הכול מורגש בלב, וצער השכינה זה שהיא לא יכולה לקבל כל טוב ועונג שהבורא רוצה לתת לה כדי לשמח אותו.

תלמידה: זה נשמע כמו מצב מתמשך צער השכינה, שכינתא בגלותא.

כן.

תלמידה: כשאנחנו מרגישים אותו אנחנו לא יכולים לשקוע בזה, אנחנו צריכים להרגיש לרגע ואז זה משמח שאנחנו מרגישים?

כל המצבים הרוחניים משמחים אפילו אם הם הכי גרועים מפני שזה בדרך, שאנחנו מקבלים את ההבחנות הללו והם ממשיכים הלאה עוד ועוד.

תלמידה: אז בעצם אנחנו יכולים להרגיש רק לרגע ובעצם לשמוח שאנחנו מרגישים את זה, ואז מה?

ואז מתקדמים.

שאלה: איפה הבחירה החופשית שלי בין פרעה לנקודה שבלב? לפעמים אני מרגישה שאין לי בחירה?

כך את מרגישה, מה לעשות? צריכים להמשיך ולחפש. הבחירהה חופשית נמצאת למעלה מהרצון לקבל, אז קודם כל להתרומם למעלה מהרצון לקבל ואז לראות איפה הבחירה החופשית שלך, שבאמת תהיה חופשיה.

שאלה: אם העבודה שלנו היא שליטה על הרצונות שלנו, והמחשבות שלנו זה בעצם אימון של המוח והרצונות, איך אנחנו נכנסים לזה?

זה לא חשוב, העיקר שאנחנו משתמשים בזה.

שאלה: אם משמעות הגלות היא שעם ישראל לא יכול היה לעבוד כדי להשפיע נחת רוח לבורא אלא רק כדי לקבל לעצמו, איך אנחנו יכולים למצוא את הכוחות לצאת ממצרים?

את הכוחות לצאת ממצרים אנחנו מקבלים מלמעלה, מהבורא, אין בנו כוחות כאלה. אנחנו שקועים עדיין במצרים ורק הבורא שמאיר עלינו, באורו וזה נקרא "אור המחזיר למוטב", הוא מוציא אותנו, זה נקרא אור הגאולה, הוא מוציא, ממש מושך אותנו בכוח ממצרים, אחרת לא היינו יכולים לעזוב.

אנחנו רק צריכים לגלות עד כמה אנחנו חלשים, עד כמה אנחנו "סמרטוטים" ואין בכוחנו שום דבר לעשות, משהו שהוא למעלה מהרצון לקבל, זה אנחנו. ואז ברגע האחרון אנחנו כבר נשיג כוח השפעה אבל עדיין לא במאה אחוז, כי אסור לנו להיות בטוחים או אפילו חושבים שאנחנו יכולים להתנגד לרצון לקבל שלנו. זה נקרא "גאולה שלמה", שאנחנו יכולים לצאת משליטת הרצון לקבל במלואו.

תלמיד: האם הנטייה של האדם היא כל הזמן לחשוב שיש לו כוח?

כן, אבל באמת האדם כל הזמן מברר שאין לו כוחות ואז זה עוזר לו לפנות לבורא ולבקש כוח חדש, כל פעם כוח חדש.

(סוף השיעור)