שיעור צהריים 08.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב יום הכיפורים תש"ף

רב"ש - א', עמ' 593, מאמר: "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה, בעבודה"

קריין: ספר כתבי רב"ש כרך א', עמ' 593, מאמר "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה, בעבודה".

"חז"ל אמרו (קדושין ל', ע"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, שהקב"ה עוזרו, כן יכול לו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם צריך לבקש מה' סליחה על החטא, הלא חז"ל אמרו, שהאדם בעצמו אין יכול לו, אלא בעזרת הקב"ה. נמצא, אם האדם חטא, הוא לא אשם. כי מה הוא היה יכול לעשות, אם הקב"ה לא עזר לו.

ובכדי להבין זה, צריכים להבין מקודם, מהו שורש החטאים. כלומר, מהו המקור והסיבה שזה גורם כל החטאים. והגם שהתשובה היא פשוטה וידועה לכל, שהסיבה לכל החטאים הוא היצר הרע, אבל יש לדעת, מהו המקור והשורש של יצר הרע, שהוא מסית את הנבראים, שיחטאו, כלומר בשביל מה הוא רוצה, שהנבראים יחטאו בעולם. וכמו כן צריכים להבין, מהו יצר הטוב, שהוא רוצה דוקא, שהנבראים יעסקו בתו"מ.

וכפי שלמדנו, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לכן ברא הבורא נבראים, שירצו לקבל טוב ועונג, כלומר שיהיו להם רצון וחשק לקבל תענוגים, אחרת הם מרגישים שאין להם טעם בחיים. והם מוכרחים לקבל תענוג, אחרת הם מרגישים יסורים. והרצון לקבל הזה הנטבע בהנבראים, זהו כל השורש של יצר הרע, שהוא מסית להנבראים, שיעשו חטאים.

אולם יש להבין, אם הבורא ברא בהנבראים את הרצון לקבל הזה, והוא עיקר מה שהנבראים נקראים בשם "נברא", שזהו כמו שכתוב, שנברא נקרא "יש מאין", שהוא דבר חדש, מה שלא היה מטרם שבראו. אם כן למה הוא שורש היצר הרע.

והתירוץ על זה מובא בתע"ס, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. לכן הרצון לקבל הזה, שאם הוא היה נשאר בצורתו שהיא בעמ"נ לקבל, אז הרצון הזה שהוא בהופכי להבורא, והיה מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן נעשה תיקון על זה, הנקרא "צמצום". כלומר, שלא יקבל את האור בכלי זה, הנקרא "מקבל לעצמו", אלא שיקבל השפע דוקא בזמן, שיש לו הכוונה בעמ"נ להשפיע.

זאת אומרת, שכל מה שהאדם רוצה לקבל לעצמו, נעשה איסור, מטעם, שכל מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, שהתחתון כבר עושה איסור, אם הוא מקבל לעצמו ולא על הכוונה בכדי להשפיע נחת ליוצרו.

נמצא, שכל החטאים נמשכים בזה, אם האדם רוצה לקבל לתועלת עצמו. וזה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה ומצות שנתנו לנו לקיימם, הוא על הכוונה להביאנו אל הכוונה, שנוכל לכוון לבנו לעשות את כל הדברים בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "קדושה". ומכאן נמשך, שהקליפה והס"א, שהם רוצים לקבל לתועלת עצמם, ובזה הם בהופכיות לקדושה.

לכן אנו קוראים להרצון לקבל לתועלת עצמו בשם חדש "יצר הרע", היות שע"י זה שהוא רוצה למלאות את רצונו ולהנות לעצמו, בזה הוא לא נותן לנו לקיים תו"מ. כי ע"י קיום תו"מ אפילו שלא לשמה, באים לשמה. לכן אפילו בשלא לשמה היצר הרע מפריע מלקיים תו"מ, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. לכן מספק "אולי יבוא", כבר מפריע.

ולשמה נקרא, שהאדם עושה הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. נמצא, שהיצר הרע מפסיד, בזה שהאדם עוסק בתו"מ, עד כדי כך שהוא נאבד מהעולם. כלומר, שהאדם הורג אותו עם התורה ומצות שהוא מקיים. כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"ב), תניא רבי יוסי הגלילי אומר "צדיקים, יצר טוב שופטן, שנאמר, ולבי חלל בקרבי". ופירוש רש"י "ולבי חלל בקרבי, יצר הרע. הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידו לכופו".

ובהאמור, כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, בצדק הוא עושה, כיון שהאדם רוצה להמית אותו ע"י התו"מ. לכן הרצון לקבל נקרא "רע", מטעם שהוא עושה רע לאדם. משום שהיצר הזה הוא המפריע להאדם, שיגיע לבחינת דביקות בה', הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום"."

תלמיד: היה קשה לעקוב אחרי הטקסט.

אם קשה לעקוב אחרי הטקסט, אז בלי טקסט, אתה רואה עד כמה שהבורא הוא רשע, הוא ברא רצון לקבל שרק הוא נמצא בנו, מצד אחד, מצד שני הוא לא נותן לרצון לקבל הזה לבצע שום דבר שהרצון לקבל רוצה.

אז מה אנחנו יכולים לעשות? תגיד מה לעשות, אתה בראת לי טבע, ובטבע הזה אני לא יכול להשתמש. יש משהו יותר גרוע מזה? אז מה עושים?

קריין: שוב.

מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה

"חז"ל אמרו (קדושין ל', ע"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו"." יש כאן עניין שיש היצר הרע באדם ממית אותו והבורא מוכן לעזור לאדם אם האדם רוצה להגיע לחיים. היצר הרע, טבע האדם מביא אותו למיתה, היצר הטוב, אם הוא מתקן את היצר הרע ליצר טוב, אז הוא מביא אותו לחיים. איך? "משמע מכאן, שהקב"ה עוזרו, כן יכול לו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם צריך לבקש מה' סליחה על החטא, הלא חז"ל אמרו, שהאדם בעצמו אין יכול לו, אלא בעזרת הקב"ה. נמצא, אם האדם חטא, הוא לא אשם. כי מה הוא היה יכול לעשות, אם הקב"ה לא עזר לו." הבורא ברא רצון לקבל, הוא הכין לאדם את כל החטאים והאדם כבר לא אשם בזה שהוא חוטא. אז למה בכל זאת זה נרשם על חשבון האדם?

"ובכדי להבין זה, צריכים להבין מקודם, מהו שורש החטאים. כלומר, מהו המקור והסיבה שזה גורם כל החטאים. והגם שהתשובה היא פשוטה וידועה לכל, שהסיבה לכל החטאים הוא היצר הרע, אבל יש לדעת, מהו המקור והשורש של יצר הרע, שהוא מסית את הנבראים, שיחטאו, כלומר בשביל מה הוא רוצה, שהנבראים יחטאו בעולם. וכמו כן צריכים להבין, מהו יצר הטוב, שהוא רוצה דוקא, שהנבראים יעסקו בתו"מ. וכפי שלמדנו, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לכן ברא הבורא נבראים, שירצו לקבל טוב ועונג, כלומר שיהיו להם רצון וחשק לקבל תענוגים, אחרת הם מרגישים שאין להם טעם בחיים. והם מוכרחים לקבל תענוג, אחרת הם מרגישים יסורים. והרצון לקבל הזה הנטבע בהנבראים, זהו כל השורש של יצר הרע, שהוא מסית להנבראים, שיעשו חטאים."

אבל מה זאת אומרת, חטאים? אם אדם שיש בו רצון לקבל, רצון ליהנות, אין לו ברירה, הוא משתמש ברצון לקבל הזה כי אין לו יותר שום דבר בטבע שלו, אז למה זה נקרא חטא? או שחטא זה משהו אחר, לא שימוש ברצון לקבל. כאן אנחנו צריכים לברר. כי אם אני משתמש במה שאני, אז אני כמו בהמה, מה אתה רוצה ממני? אני אפילו לא שומע כי אין לי שום דבר חוץ מזה.

לא שאני נמצא מחוצה לגופי ואני מסתכל על הגוף שלי, על הרצון לקבל שלי ואני רואה, כדאי להשתמש עימו או לא כדאי, אין דבר כזה. אני מתוך הרצון שלי ומתוך המחשבה שלי, מתוך המוח והלב, כולי כולי ברצון לקבל, לכן אין לי גם משהו אחר להשתמש [עימו], אני לא מבין מה זה אחר. אז למה זה נקרא שאני עושה עבירה, שאני רשע?

תלמיד: עוד לא ברור בדיוק מה זה היצר הרע.

נכון. זאת אומרת, הרצון לקבל בעצמו הוא ודאי שלא יצר הרע. זאת אומרת, זה לא הטבע שלי כי אני רוצה ליהנות, כי כך אני נברא. יש כאן משהו אחר, משהו יותר עדין שנמצא שם בפנים. תיכף נראה.

תלמיד: והוא לא פועל לפי פקודה, הדבר העדין הזה?

כנראה שיש כאן משהו שאני יכול לשנות, וזה שאני לא רוצה לשנות, מתעצל לשנות, כאן זאת העבירה שלי. וזה שאני רוצה ליהנות מהחיים, למלאות את עצמי בכל מיני תענוגים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות יותר ויותר ויותר, זה הטבע שלי, בזה אני לא יכול לעשות שום דבר, הבורא ברא כך. אלא יש כאן משהו שלא שאני אעצור את עצמי ולא אעשה כלום, אני לא יכול להתמודד עם הטבע שלי, אלא יש כאן איזו אפשרות נוספת להגיע למצב שאני אהיה למעלה מהטבע שלי, שאני אתנהג עימו מלמעלה ואוכל ממש להשתמש בו לצורך מה שאני מחליט.

"אולם יש להבין, אם הבורא ברא בהנבראים את הרצון לקבל הזה, והוא עיקר מה שהנבראים נקראים בשם "נברא", שזהו כמו שכתוב, שנברא נקרא "יש מאין", שהוא דבר חדש, מה שלא היה מטרם שבראו. אם כן למה הוא שורש היצר הרע.

והתירוץ על זה מובא בתע"ס, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. לכן הרצון לקבל הזה, שאם הוא היה נשאר בצורתו שהיא בעמ"נ לקבל, אז הרצון הזה שהוא בהופכי להבורא, והיה מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן נעשה תיקון על זה, הנקרא "צמצום". כלומר, שלא יקבל את האור בכלי זה, הנקרא "מקבל לעצמו", אלא שיקבל השפע דוקא בזמן, שיש לו הכוונה בעמ"נ להשפיע."

אם הייתה לי אפשרות להיות למעלה מהטבע שלי, שאני קובע מתי אני רוצה ומתי אני לא רוצה, לא מתי אני מקבל או לא מקבל, אלא מתי אני רוצה לקבל ומתי אני לא רוצה לקבל, כי אני בעל הבית לא על המעשה אלא על הרצון שלפני המעשה, אז ברור שהייתי ממש נמצא בלמעלה מהטבע. אז אפשר היה לדרוש ממני משהו, לשאול ממני משהו, כי אני יכול לעשות מכל מחשבה ורצון שלי מה שאני צריך. אבל אין לי כלי כזה, אז מה לעשות?

מה שקורה כאן, שיש לי אפשרות לקבל בידיים כוח שבו אני משנה את הרצון שלי. ואז אם ישנו כוח כזה ואני כן יכול לקבל אותו ועל ידי זה לשנות את הגורל שלי, ההתנהגות שלי, המחשבות, הרצונות, הפעולות, התוצאות, בזה אני כבר נעשה או רשע או צדק כלפי השימוש בכוח הזה של התיקון. אבל אם אין לי, אם הבורא ברא את הטבע אז אני נמצא בדרגת בהמה, אין טוב אין רע אלא הטבע.

"זאת אומרת, שכל מה שהאדם רוצה לקבל לעצמו, נעשה איסור, מטעם, שכל מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, שהתחתון כבר עושה איסור, אם הוא מקבל לעצמו ולא על הכוונה בכדי להשפיע נחת ליוצרו."

זה בתנאי שלתחתון ישנה הבנה והרגשה מה זה נקרא לקבל לעצמו במקום להשפיע על אותו מעשה נחת רוח לבורא בחזרה כמו שהבורא שמשפיע לו, אז בהכרעה הזאת הוא נעשה או צדיק או רשע, אבל בתנאי שיש לו בידיים [יכולת] לעשות את הפעולה הסלקטיבית הזאת, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, וזה תלוי בכוונה בלבד. אני יכול לשתות כוס קפה וליהנות, אני יכול לשתות כוס קפה כדי בזה להנות. זה תלוי בכוונה, ההבדל הוא בכוונה.

אם אדם מקבל יכולת לכוון את הכוונה שלו, להנהיג את הכוונה שלו, כבר אפשר לדבר על זה שהוא צדיק או רשע. ואם לא יכול, אז אין אליו שום טענה, עדיין נמצא בדרגת בהמה, "כולם כבהמות נדמו".

תלמיד: אבל הרצון עצמו, לאדם אין יכולת להחליט אם הוא יתעורר או לא.

לא. זה תלוי בידי ה', אפילו אם אפשר להגיד לא בידי ה', אלא בידי המערכת, כדי שיהיה לנו יותר ברור. הרצון הזה נמצא בידי המערכת הגדולה וכל המערכת מתנהגת כמכלול אחד של רצונות, ולכן אדם משתנה בהתאם לכל המערכת. ולמערכת בכללות יש תהליך משלה, כי היא צריכה להגיע להזדהות עם הבורא.

המערכת היא מערכת שלמה, חוץ מהכוונה. וכלפי הכוונה אנחנו אומרים או שהיא שבורה או שהיא נמצאת בתהליך התיקון או בגמר התיקון. רק בכוונה, בכוונה אנחנו אומרים שהחלקים של המערכת כאילו נפרדים, מנוגדים, מתקרבים, זה הכול בכוונה. זאת אומרת במגזרת, ולא ברצונות עצמם.

תלמיד: ואת הכוונה, הוא יכול לבחור עוד לפני שהיא מתעוררת?

הוא צריך ללמוד איך לשלוט על הכוונה. הוא יכול לפנות לבורא ולדרוש ממנו כוח לשלוט על הכוונה.

תלמיד: ואז הוא קובע איזו כוונה תתעורר בו מלכתחילה או שקודם מתעוררת בו כוונה לעצמו?

זו כבר טכניקה. מתעוררים רצונות, מתעוררות כוונות, ואיך אני משלב את זה עם זה, איך אני עושה זאת, זו כבר טכניקה. אבל על הרצונות אין לנו שום אפשרות לעשות משהו, כל מה שאנחנו מדברים, אפילו בשם רצון, אנחנו מתכוונים לכוונה. כי כל עבירה או מצווה, ובכלל כל הערכת הפעולות שלנו, היא רק לפי הכוונות.

שאלה: מכוח מה האדם מנהיג את הכוונה שלו?

מכוח הקשר שלו עם הסביבה, הוא מקבל מהסביבה את הכוונה הנכונה, לדרוש את הכָוונה הנכונה מהבורא.

תלמיד: כשהבקשה הנכונה היא, שהבורא ישלוט בכוונה שלי?

כן, נגיד שככה. אבל אני לא יכול לדרוש ממנו אם אני לא משתמש בסביבה. כי אין לי מלכתחילה משהו שאני אדרוש את הכוונה הנכונה. רק בתנאי שאני עובד עם הסביבה, ואני משתחווה, מכניע את עצמי כלפי הסביבה, אז אני מקבל מהסביבה ערכים להשפעה, ועם הערכים האלה שקיבלתי מהסביבה, אני פונה לבורא.

אני מעצמי לא יכול, אני לא יכול אף פעם לרצות במשהו להשפיע. אף פעם, זה מגיע רק מהסביבה, ועם זה אני פונה. לכן כתוב שאחרי החבר נמצא בורא. כי רק לפי כמה שאתה עובד עם החבר, ומקבל ממנו התרשמויות למיניהן, על ידי זה אתה יכול לפנות לבורא ולבקש.

תלמיד: ולמה שאדם יכניע את עצמו לסביבה?

אם הוא רוצה להגיע לתיקון. אם יש לו נקודה שבלב. אם יש לו תחילת כוונה על מנת להשפיע, שזה נקרא ניצוץ שנפל לתוך הרצון לקבל שלנו מההכנה שנקראת חטא עץ הדעת, אז האדם יכול לעורר את הניצוץ הזה על ידי השימוש בחברה, בסביבה.

תלמיד: אז בכל הפס הזה, מרגע שהנקודה שבלב מתעוררת ומעודדת אותו להתבטל בסביבה ולפנות לבורא וכולי, איפה פה פעולת האדם?

בהשקעה בסביבה. עד כמה שהוא מכניע את עצמו כלפי סביבה. לכן כתוב, "מכל תלמידי השכלתי". אין כאן גדול וקטן, כמה שרבי יוסי בן קסמא, מכניע את עצמו, הוא מקבל כוחות מהתלמידים, מכוחות הבורא אבל דרך התלמידים, במידה שמכניע את עצמו כלפיהם, ואז נעשה גדול יותר ויותר.

זאת אומרת, אין כאן גדול וקטן. גדול וקטן בחכמת הקבלה זה אלו שמכניעים את עצמם כלפי החברה, כלפי הסביבה, כדי לקבל מהם את הערכת ההשפעה וכך הם מתקדמים.

שאלה: מאיזה שלב בדרך אדם מתחיל להסתכל ולבדוק את הכוונות שלו?

אחרי שהוא מיואש מזה שהוא לא יכול להתקדם. הוא מגיע לחכמת הקבלה, הוא מתחיל ללמוד, הוא אפילו מתחיל לצאת להרצאות וללמד, הוא משתתף בסביבה, בחברה, אבל הוא עדיין חושב להצליח בכלים דקבלה שלו. שהוא יידע, שהוא יבין, שהוא ירגיש, שייפתח לו. לא שהוא ישתנה, אלא החכמה הזאת תיפתח לו, כמו שהוא למד נגיד בכל מיני מקומות, כל מיני חכמות.

ואז אחרי הרבה שנים בא ייאוש, כשהוא רואה שזה לא עוזר, ואז הוא יכול להגיד, החכמה הזאת לא בשבילי, ועוזב. ומי שנשאר מאין ברירה, מתחיל לאט לאט לגלות שההצלחה תלויה לא בשכל ולא ברגש ואפילו לא בשעות לימוד, כי טוב מעט בכוונה. אלא הוא מגלה שהכול תלוי במה שנקרא "פקיחת עיניים בתורה" בפתיחת הלב. וזה תלוי בעד כמה שהוא ישכנע את הבורא לעזור לו. לעזור לו להתחבר עם הסביבה, לעזור לו להיות משפיע, להיות למעלה מעצמו. לעלות לדרגה הבאה. הוא נמצא בדרגת דומם, צומח וחי, והוא מבקש מהבורא להיות המדבר, "המדבר" זאת אומרת הדומה לבורא, המשפיע.

תלמיד: בזמן שהוא הולך בדרך מתוך רצון להתמלאות בחכמות או לעשות כל מיני פעולות כלפי החברה, שם הוא לא נקרא "מדבר" ?

לא. הוא כמו אלו שלומדים באוניברסיטאות, בכל מיני מקומות. זה שייך לדרגת החי.

תלמיד: אבל זו עדיין חלק מהדרך, לא?

אולי. אם הוא ממשיך. ואם הוא לא ממשיך?

תלמיד: איך הוא לא נשבר מהייאוש?

זה תלוי בנקודה שבלב שלו, אם היא אמיתית ועמוקה הוא לא יכול לעזוב. איך להגיד לכם, זו עזרה מלמעלה.

תלמיד: אז יש פה משהו שהוא יכול לעשות? או שזו רק עזרה מלמעלה?

יש פה משהו שאדם יכול לעשות אחרי כל מה שהבורא הכין לו. ואם הבורא לא הכין לו, הוא לא יכול לעשות. הוא לא רוצה לעשות, הוא לא מרגיש שיש לו את זה. שהוא חייב, שיש לו הזדמנות. אתה רואה כמה אנשים משתוקקים? רק יחידים.

תלמיד: מאיזה שלב הוא מתחיל לראות שההליכה שלו תלויה בפניות שלו לבורא?

מהייאושים. וכמה שהוא יותר לומד על הייאושים, קורא עליהם, מדבר עליהם עם הסביבה, עד כמה שהסביבה עוזרת לו, כך הוא יותר ויותר, ולא בבת אחת, הוא מבין יותר ויותר דרך הייאושים שזה מה שהבורא הכין לו באהבה. את הייאושים והאכזבות. והוא בוכה שאין לו כלום, והוא מתרגז על כל הדרך, ומקלל את החיים שלו ומוכן למות, ממש מוכן. וזה הבורא הכין לו הכול מתוך אהבה, כדי שהוא יבין שמתוך המקום הזה כשהוא מיואש לגמרי, אז הוא רואה שהדרך היא לא כמו הדרך של הרגש והשכל, אלא דרך כוח השפעה שהוא מקבל מהבורא.

תלמיד: אז הייאושים הם הבסיס, הם כאילו התשתית לתפילה?

הייאושים הם תשתית לתפילה. יש הרבה תפילות, גם גנב במחתרת מתפלל, אבל התפילה לבורא על התיקון באה מתוך ייאוש אמיתי. וגם בזה יש הרבה דרגות.

תלמיד: עכשיו, מתוך הייאושים האלה, אפשר גם להגיע למצב של להתנתק מהתלות הזאת שאני כל הזמן נשלט על ידי מה שאני מרגיש, מה שעובר עלי ברצון?

לא, לא יכול, איך זה יכול להיות. אז איך תהיה דבוק לכוונה הנכונה, לשינוי, לתפילה לבורא שיעזור לך, שייתן לך טבע שני?

תלמיד: אז הייאוש חייב להיות מורגש?

הכול קורה על חשבון הבורא, ממש עבד נאמן של הבורא. הכול קורה על ידי העבד הנאמן של הבורא, פרעה.

תלמיד: אז מה זה להתייאש בצורה נכונה? מה זה נקרא שעברתי את הייאוש נכון?

שאני, לעת עתה, כי אני לא יודע מה יקרה, אבל אני שם את הכול על השולחן ואני אומר, אין לי שום אפשרות להתקדם לרוחניות עם מה שעשיתי עד כה. אני צריך לעשות כאן קו ולהגיד שזהו, מעכשיו והלאה אני צריך להתקדם אך ורק עם הכוח שאני מקבל מהבורא. ולכן אני צריך עכשיו קודם להצטייד בתפילה. אז אני צריך ללמוד איך לפנות אליו, כי רק אם אני אקבל ממנו את כוח השפעה, באותו כוח, באותו אור, אני אראה את העולם הרוחני ולא בכוחות של השכל והרגש שלי, או בכל מיני הצלחות גשמיות.

תלמיד: אז התפילה קודמת לייאוש, או שהיא תוצאה מהייאוש?

ישנן גם תפילות קודמות, ששם זה על כל מיני דברים שביקשתי, התפללתי. אבל עכשיו זו תפילה שבאה כתוצאה מייאוש מכוחותיי ואני עכשיו רוצה לעבוד רק עם הכוח שאני מקבל מהבורא.

תלמיד: והכוח הזה מחליף לי את הכלים? זאת אומרת אני כבר לא אעבוד לפי הכלים דקבלה? אני אעבוד לפי כלים דהשפעה?

כן. המאור שבא מהבורא עוזר לך לעשות צמצום ולעבוד למעלה מהצמצום עם מסך ואור חזור.

תלמיד: כשאנחנו בייאוש? איפה נכנס פה האלמנט של הקבוצה, של העשירייה האחת בעבודה על היאוש?

אתם צריכים להיות לא בייאוש מהדרך הקודמת כשכל אחד רצה להשיג בכלים האישיים, האינדיבידואליים שלו את הרוחניות. אלא כאן אתם צריכים להשתדל להתגבש ביניכם, להתחבר ביניכם וגם בזה יבוא ייאוש כי אנחנו לא מסוגלים, ולכן לא מסוגלים לפתוח בתפילה לבורא.

אז יש כאן תפילה לפני תפילה, ואתם מבקשים, כמו נועם אלימלך, חיבור עם החברים כדי שתהיה לכם באמת תפילה שלמה. מה שהבורא שומע, הוא לא שומע מהאדם, הוא שומע מהעשירייה, מהמבנה הרוחני המקולקל, אבל שלם.

זה כמו שיש לך אוטו, הכול בו מקולקל, הכול לא מסודר, אי אפשר להתניע אותו, אי אפשר כלום, אבל כל החלקים במקום.

שאלה: כאילו יוצא שאנחנו מתחילים ללכת בדרך מתוך זה שאנחנו כל הזמן פונים אליו והוא מוליך אותנו?

ודאי.

תלמיד: ואנחנו רק מתייאשים ופונים?

לא, לא רק מתייאשים. חוץ מייאוש אנחנו פונים אליו, כל אחד מקבל, מפתח דרך החברים איזו הרגשה כלפי הבורא. מה זאת אומרת?

תלמיד: פשוט חסר לי החיסרון שמוביל אותנו לפנות אליו. זה מה שחסר לי, על מה אנחנו עובדים שגורם לנו לפנות אליו, שהוא יוביל אותנו כל פעם עוד צעד קדימה?

כי אתה מודע שעם הרצון לקבל שלך, עם כל התכונות שלך שקיבלת ופיתחת אתה נמצא בסך הכול בתוך הרצון לקבל שהבורא ברא, ואיתו אתה יכול אתה רק לחטוא, רק להתרחק ממטרת הבריאה. זה הכול. ולכן אין לך שום סיכוי להתקדם אלא לפנות לבורא.

אז לאט לאט, אני רק רוצה שאתם תקבלו את זה כמה שיותר בנחת, כי הדברים האלה הם צריכים להיכנס.

תלמיד: בתוך הייאוש עצמו, מעצם זה שכבר אין כוח לאדם, יש בזה כבר תפילה?

בתוך הייאוש הזה יש כוח לאדם שהוא מוכן להרוס את כל העולם ולהרוס את החיים שלו. או לעזוב ולמחוק את הכול ומה שיהיה יהיה, אני הולך לשחק כדורגל עד סוף החיים, לא חשוב מה. אדם אז בורח, יש הרבה ייאושים כאלה שאדם בורח, אבל צריך לעשות לעצמו חשבון מה הוא עושה.

תלמיד: אבל בתוך הייאוש עצמו כשלאדם אין כוח, אין פה תפילה, צריכה להיות עוד פעולה שנקראת תפילה, פנייה לבורא?

לא, אין תפילה, ההיפך הוא רוצה לבזות את המורה, בורא, קבוצה, הכול, הוא רואה שזה לא בשבילו, תעזבו אותי, ככה הוא מרגיש.

תלמיד: ומה שיחזיק את האדם בדרך זו עזרה מלמעלה?

על זה אני לא רוצה כל כך לדבר, יש כאן עניין של דברים נסתרים שאדם לא יודע, זה נובע משורש הנשמה שלו. ככה זה, זה למעלה ממך, מה יש לך מזה? יש לך את שכונת התקווה ששם נולדת ורק אתה הגעת אלינו משם והאחרים לא. למה, הם יותר גרועים ממך? לא, אלא ככה זה.

תלמיד: אם כך זה משחק מכור?

בתנאים התחלתיים. בתנאים האלו ודאי שמכור, זה נקרא שורש נשמה. גם החבר שלך הגיע מאיזה מושב, למה יתר המושבניקים לא הגיעו אלינו? וכך כל אחד ואחד, הבורא מוציא אותם בפינצטה, זאת אומרת במה שהכניס ברצון לקבל, כך אדם עובד.

תלמיד: מתי הייאוש מכוחותיו עצמו של חבר אחד בקבוצה מתלכד עם היאוש הכללי של הקבוצה כולה? מתי הייאוש שלי ושל החבר ושל עוד חבר מתחברים לאחד?

מתי שאתם רואים שאתם לא יכולים, שאף אחד לא יכול לממש את עצמו. אין לי ברירה אני חייב להיות איתם יחד. עוד יותר מזה, דרך הלבבות שלהם אני מגיע לבורא ולא אחרת.

תלמיד: מה זה דרך הלבבות שלהם אני מגיע לבורא?

אני חייב לקנות את הלב שלהם, אני חייב להתחבר למטרה שלהם, לרצונות שלהם, לתכונות שלהם כמה שיותר, אבל שמכוונות לבורא. זה לא מסובך כי אנחנו לא צריכים כאן ללמוד פסיכולוגיה של כל אחד ואחד, אין לנו בזה שום עניין. אבל, מצד שני, אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים להיות מחוברים, בקיצור.

תלמיד: כשאדם מיואש מכוחותיו עצמו הוא פונה לחברה או לבורא?

כדי לפנות לבורא הוא חייב לפנות גם לחברה. יש גם את זה וגם את זה. אבל כשיפנה לבורא הוא ירגיש שחסרה לו בזה עוצמה, שחסר לו בזה יסוד, הוא יבין שהוא חייב להתחבר עם הסביבה כי "בתוך עמי אנוכי יושבת", שם הוא מגלה את הקשר שלו עם הבורא.

שאלה: יש קטע כזה שאתה מבין שצריך להיות הייאוש המועיל הזה שכולנו צריכים להגיע אליו, אבל אף פעם אתה לא מרגיש שניסית את הכול.

כותב על זה בעל הסולם, שהיצר הרע אומר לאדם שהוא עוד לא ניסה את הכול וצריך להמשיך.

תלמיד: ואז עוד פעם, עוד יום אתה ממשיך.

לא, זה תלוי איך אתה עוצר על ידי הסביבה, מקבל מהם תמיכה כנגד הרצון לקבל שלך ואז אתה מתקדם. אל תגיד שאתה לא יכול לעשות כלום, הבורא שסידר לך את הסביבה נתן לך כאן קונטרה שאתה יכול להתמודד עם הטבע הפנימי שלך.

תלמיד: סביבה יכולה לעצור לי את המעגל האינסופי הזה של הניסיונות לנסות בעצמי?

כן. הם באים אליך וצוחקים ממה שאתה מנסה לעשות, "מה זה, כבר נסינו את זה אלף פעם, מה אתה עושה עכשיו?" איך אנחנו לא עושים אותו דבר שבהיסטוריה עשו אלא מי שעושה את זה נקרא ממש טיפש? אנחנו לומדים.

הסביבה יכולה להעמיד לי כאלה עובדות כך שאני לא אלך. נגיד אני קובע לעצמי שאם אני אדע "תלמוד עשר הספירות" בעל פה מההתחלה ועד הסוף, אז אהיה מקובל עצום, גדול, ענק. למה לא? אם אקיים את כל המצוות כמו שכתוב ב"שולחן ערוך", הגדול, "יורה דעה" וכל מה שיש שם אז אני אהיה צדיק. אין לזה סוף, אלא אתה צריך לראות לפי הייאוש שלך, אתה צריך לעשות כאן בירור, האם הדרך שאני הולך בה היא מביאה אותי למטרה. אני יכול ללכת עוד 20 קילומטר, עוד 200 קילומטר, האם אני מגיע בזה למטרה או לא, או שאני רק משקר לעצמי והדרך היא לגמרי לגמרי לא בזה שאני פוסע בשלבים האלו. אני צריך כאן לעשות חשבון.

לכן עכשיו בכנס הקרוב שלנו, ובהכנה לכנס, רוצים ללמוד את העניין הזה, ש"דיינו", אנחנו צריכים לעשות כאן חשבון האם הדרך שעברנו, היא אותה הדרך שמביאה אותנו לגמר תיקון. ולהגיד לא, היא לא מביאה אותנו לגמר תיקון, זו דרך שנכשלנו בה, אבל בלי הכישלון הזה אי אפשר להתקדם. שדווקא בגלל שאני נמצא עכשיו בייאוש, בייאוש קטן, אבל אצלו יש ייאוש, ואצלו, ואצלו, בואו נחבר את כל הייאושים. כי אנחנו רואים לפי מה שמקובלים כותבים, לפי מה שאומרים בעל הסולם, רב"ש, ואפילו אני, שזהו, מספיק, תפסיקו את הגישה הזאת שאתם עוד תעשו, עוד תלמדו, עוד משהו תעשו. אתם צריכים לעשות כאן שינוי מהותי, שזה לדרוש מהבורא תיקון שלכם, תיקון הבריאה, כי בריאה זה אתם. ולא להמשיך כמו שאתם עוד רוצים להמשיך ועוד רוצים להמשיך, מספיק, צריכים לעשות חשבון.

לכן איפה שאנחנו עכשיו נמצאים, ולאן שאנחנו רוצים להתקרב, ואיזה דין וחשבון לעשות, זה פשוט להגיד "לצרותינו די" ואנחנו חייבים כאן לחייב את הבורא שיעזור לנו, שיתקן אותנו. אבל לזה יש כמה תנאים, להיות בעיגול סביב הר סיני, סביב הר של כל השנאה שבינינו או הרצון לקבל הגדול הזה, ולהתחיל לקבל תיקונים.

תלמיד: אני יכול לעצור את זה לבד או שרק בעשירייה אפשר לעצור את זה?

לעצור את ההתקדמות שלך, כמו שהייתה לך קודם, כביכול "התקדמות", שזו הייתה התקדמות בבירור הכישלון, בבירור הדרך ללא מוצא, שאתה חשבת בכלים האגואיסטיים שלך, במוחא וליבא לגלות את העולם הרוחני. זהו די, עכשיו את הכישלון הפרטי הזה אתה צריך לחבר עם כל הכישלונות של החברים ומתוך זה שיצא לכם חיסרון אמיתי לתפילה לבורא.

תלמיד: אף אחד פה כבר לא רוצה ללמוד "תלמוד עשר הספירות". מה שרוצים זה נגיד לדאוג לחברים במשך היום, דברים כאלה שלא מצליחים בהם, ואז אתה אומר לעצמך, "טוב ממחר אני אחשוב על החברים כל היום", ועוד פעם זה לא מצליח, ושוב "ממחר אני אדאג לחברים" ועוד פעם. וגם החברים מדברים "זה חשוב", מעלים חשיבות "חשוב חשוב".

הלאה אנחנו נדבר יחד אחר כך. עד כאן.

אני חושב שהכול ברור.

תלמיד: לא ברור.

שלב א', אתה עשית כל מה שבידך לעשות תעשה.

שלב ב', אתה מיואש מהכוחות שלך שאתה לא משיג את המטרה לפי מה שאתה מבין ומרגיש.

שלב ג', מה נשאר לך אחרי כל זה? לעשות חשבון ולהבין שאתה צריך לפנות לבורא.

זו הדרך החדשה, זה היחס החדש למציאות, שקודם לא הייתה לנו התפילה כה חשובה.

שאלה: מה שלא ברור זה איך מכישלון אגואיסטי עולה תפילה לבורא?

אני רוצה להצליח. הוא ברא אותי? ברא אותנו? עשה לנו כל מיני טריקים, משחקים שבהם אנחנו נכשלנו כל הזמן? כמו ילד קטן, בסופו של דבר מה הוא עושה כשלא מצליח, אפילו שהוא משחק עם אמא נגיד ולא מצליח, הוא בוכה.

תלמיד: אדם מנסה להשיג את המטרה, מגלה ברגש ובשכל שהוא מנסה להשיג אותה לעצמו, מנסה לא בכיוון הנכון, מתייאש. התפילה שעולה ממנו גם היא אגואיסטית.

ודאי שאגואיסטית, מה יכול לצאת מתוך אדם?

תלמיד: איך עולה תפילה נכונה במצב כזה של ייאוש אגואיסטי, שגם התפילה שעולה ממנה היא אגואיסטית?

יש תפילה לפני התפילה, יש עוד דברים כאלו שיבואו.

תלמיד: הבנתי שיש גם איזה שלב מעבר בין התפילה לבין הבקשה האגואיסטית. זה הניסיון שלנו להתחבר בעצמנו, אז אנחנו מגלים שאנחנו לא מצליחים. איפה החיבור נכנס פה?

איזה חיבור, בינינו?

תלמיד: כן.

גם בינינו החיבור גם אגואיסט, אגואיסטי. אנחנו כולנו יחד, אם נתחבר לחבורה אחת, אז נקבל בוכטה, נקבל משהו. כל אחד מאיתנו, שום דבר לא מקבל, אולי ככה כמה פרוטות. אם נתחבר יחד נקבל מיליון, ככה כל אחד יקבל עשרה שקל.

תלמיד: אז מה לעשות עם הפנייה האגואיסטית, מה לעשות עם התפילה?

אין שום דבר לעשות, לפנות, לפנות וככה זה לאט, לאט. כל הסולם הוא איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו לאט, לאט לתיקונים בעל מנת להשפיע בינינו ולבורא. תן קודם כל לראות את המדרגה הראשונה.

לא שמים לפנינו תנאי אלא במה שאני. אני לא משקר לעצמי, אני אגואיסט רוצה לקבל משהו טוב מלמעלה. מה אני צריך לעשות בשביל זה? להיות מחובר עם אחרים, אני מוכן להתחבר במשהו. יותר? אני פונה לבורא. הכול זה מ"לא לשמה", "לשמה".

תלמיד: עבור מה פונה לבורא?

עבור לקבל רוחניות, לרכוש רוחניות. מה זה רוחניות? שיהיה לי טוב, עולם הזה, עולם הבא, הכול. איך אתה חושב שאני יכול לתאר לעצמי רוחניות כהשפעה טהורה, איך זה אפשרי, אתה יכול להגיד לי את זה, לדרוש? לא. אז מה אתה שואל? השאלות שלך הן לא נמצאות במציאות.

תלמיד: אז מה המעבר לפנייה?

על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל לא על ידי. אתה דורש מאדם שאדם ירצה משהו טוב לעשות? מה יש טוב באדם אם הבורא בעצמו אומר, "בראתי יצר הרע"¹? גמרנו. הוא יודע מה שהוא עשה בך, אז מה אתה מחפש אחרי זה, משהו טוב?

תלמיד: מה זה כביכול הבחירה נאמר, ל"צרותנו די"? אמרת שעכשיו אנחנו נמצאים בה, שאנחנו יכולים.

אני עכשיו בוחר להתקדם למטרת החיים שזה כל טוב, עולם אין סוף, הכול נפתח, נצחיות שלמות, אני בוחר רק את האמצעי. קודם חשבתי שבכוח, "כוחי ועוצם ידי עושה את החייל הזה"², עכשיו אני אומר, לא, רק הבורא יכול לעשות, "אם י-ה-ו-ה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו" ³.

אבל אני רוצה בצורה אגואיסטית. אתה חושד בי שאני רוצה משהו על מנת להשפיע לך, אולי? לא.

תלמיד: אז מה השינוי?

השינוי, על ידי מה אני הולך לקראת מטרת הבריאה, על ידי עזרה מלמעלה.

וכשאני פונה לבורא כאגואיסט, אבל יחד עם אחרים קצת, עם החיבור ביניהם ומבקש ממנו, כאן קורים דברים מיוחדים. כי הכוח שבא ממנו על ידי התפילה שלנו הקולקטיבית, שאנחנו איכשהו מתבטלים זה לזה, איכשהו מתחברים זה לזה, האור שבא משם מתחיל לשנות אותנו.

בגלל שלא אני לבד כמו פעם, תמיד כל החיים שלי הייתי פונה אליו או בכלל בעצמי חשבתי לרכוש את הרוחניות. מי זה הבורא? אני לא יודע. כמו שפרעה אומר, "מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקולו"⁴, מיהו? הכול בידיים שלי.

יוצא כאן שאני עכשיו פונה מתוך הקבוצה לכוח העליון, הוא יכול לעשות הכול ואז אני מבקש. וכשהאור בא ממנו אלי יוצא שלא ביקשתי. לא ביקשתי וקיבלתי כוח השפעה וכך אני מקבל. זה נקרא מ"לא לשמה", "לשמה".

אבל יש כאן בכל זאת תהליך שאני חייב לבצע. לגלות שאני רוצה להגיע למטרת הבריאה שזה כל טוב, כך מצויר אצלי, אני לא יכול את זה לשנות. ואני מכניע את עצמי כלפי הבורא שהוא מסוגל לעשות את זה מכל הייאוש הטוטאלי, והדברים האלה עדיין נמצאים בגדר של הרצון לקבל שלי.

לכן אנחנו יכולים את זה לעשות בכנס אירופה. אנחנו בזה לא דורשים שום דבר למעלה מהטבע שלנו. רוצים לקבל, רוצים להצליח, רק עכשיו אנחנו אומרים שכל זה תלוי בתפילה.

וזה מציאותי מאוד.

שאלה: בתהליך פתאום דברים מתבהרים. שמתי לב שעד עכשיו היה לי הרבה חומר דלק לעשות דברים, ועכשיו אני מבין כאילו מאיפה זה בא. זה בא מתוך הצורך כאילו להתמלא בחכמה, הייתה לך סיבה ללכת ולעשות את הדברים. אז גם האגו תמך.

כן.

תלמיד: ופתאום אני רואה, שיותר ויותר אין לך את התמיכה הטבעית שהייתה קודם.

כולם מתייאשים, כולם נחלשים, ולכן עוזבים. או נשארים וממשיכים מאין ברירה.

תלמיד: אז מה מתחיל להיות חומר הדלק מהשלב שכבר אין לך תמיכה מצד האגו?

אתה כאן מגלה סיבה חדשה, תמריץ חדש, מטרה חדשה. אתה מגלה קשר עם הכוח עליון, הוא חייב לעשות מצד אחד. מצד שני אתה מגלה כאן שיש לך חברה, סביבה, קבוצה, עשירייה שתומכת איתך יחד, ואז חד מקבל חד. אתם עומדים כבר, סופסוף, אחד מול השני. מצד אחד ישנה עשירייה ומצד שני הבורא.

תלמיד: ומה חומר הדלק שלנו?

חומר דלק, הרצון לקבל שלך, של כל העשירייה, שאתם רוצים לפרוץ את כל הגדרים וכל ההפרעות ולהגיע לקשר עם הבורא. הקשר עם הבורא, דבקות בבורא, אתם מתארים אותו כמשהו טוב, משהו הכי טוב.

תלמיד: דווקא עכשיו מתחיל להיות באמת צורך בעשירייה.

כן.

תלמיד: ועד עכשיו זה לא באמת היה עשירייה?

לא, כי הבורא לא שומע אחרת, אצלו כלי הקליטה זה רק מתוך עשירייה.

תלמיד: אז כאילו רק עכשיו אתה מתחיל ללכת בדרך?

כן. אז מה?

תלמיד: בסדר, נתחיל.

גם אני חושב.

שאלה: במצב החדש, מה יקרה עם הדחף האגואיסטי שלי להצליח, ללמד, לנהל, לכתוב, שתמיד דחף אותי?

הוא ממשיך, רק אולי בסגנון אחר. בכל זאת האגו שלך עדיין דוחף אותך, אתה עוד לא קיבלת מהבורא כוח חדש. אתה מקבל כוח חדש מהבורא בהתאם לכמה שאתה יכול להראות את הנכונות שלך להתבטל מול החברים. אז מהחברים מגיעים אליך הכוחות שלהם שנראים לך בזויים, ומהבורא מגיע דווקא כוח שמאחד את הדברים. זה ייוולד.

תלמיד: הכוח של החברים שווה ערך לכוח האגואיסטי שהיה לי?

לא, לא. אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת. זה לגמרי לא נכון. אל תשווה ואל תעשה כאן חשבונות.

תלמיד: בין כל האלפים שבכלי העולמי, יש מי שהגיע אתמול, ויש מי שכבר עשרים, שלושים שנה מולך.

אז מה?

תלמיד: מה משותף בין כולם?

"רצוננו להכיר את מורנו" מה שנקרא, להכיר את הא-לוהים.

תלמיד: וסוגי הייאוש?

זה בכל אחד, מאיפה אני יודע? כל אחד בפני עצמו. זה לא ענייני בכלל.

קריין: עמ' 593, אנחנו בטור ב', פסקה שלישית, דבר המתחיל "נמצא".

"נמצא, שכל החטאים נמשכים בזה, אם האדם רוצה לקבל לתועלת עצמו. וזה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה ומצות שנתנו לנו לקיימם, הוא על הכוונה להביאנו אל הכוונה, שנוכל לכוון לבנו לעשות את כל הדברים בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "קדושה". ומכאן נמשך, שהקליפה והס"א, שהם רוצים לקבל לתועלת עצמם, ובזה הם בהופכיות לקדושה.

לכן אנו קוראים להרצון לקבל לתועלת עצמו בשם חדש "יצר הרע", היות שע"י זה שהוא רוצה למלאות את רצונו ולהנות לעצמו, בזה הוא לא נותן לנו לקיים תו"מ. כי ע"י קיום תו"מ אפילו שלא לשמה, באים לשמה. לכן אפילו בשלא לשמה היצר הרע מפריע מלקיים תו"מ, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. לכן מספק "אולי יבוא", כבר מפריע." לזה אנחנו רוצים בעצם להגיע, למצב שאנחנו כולנו מתחברים ומבקשים מהבורא שייתן לנו כוחות גם לחיבור וגם להשגה שלו.

"ולשמה נקרא, שהאדם עושה הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. נמצא, שהיצר הרע מפסיד, בזה שהאדם עוסק בתו"מ, עד כדי כך שהוא נאבד מהעולם. כלומר, שהאדם הורג אותו עם התורה ומצות שהוא מקיים. כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"ב), תניא רבי יוסי הגלילי אומר "צדיקים, יצר טוב שופטן, שנאמר, ולבי חלל בקרבי". ופירוש רש"י "ולבי חלל בקרבי, יצר הרע. הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידו לכופו".

ובהאמור, כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, בצדק הוא עושה, כיון שהאדם רוצה להמית אותו ע"י התו"מ. לכן הרצון לקבל נקרא "רע", מטעם שהוא עושה רע לאדם. משום שהיצר הזה הוא המפריע להאדם, שיגיע לבחינת דביקות בה', הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום"." זאת אומרת, כל הפרעה של היצר הרע היא ממש דבר גדול וטוב. מה הוא אומר, "כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, בצדק הוא עושה,". ויש כאלה שלא מפריע להם. אם לא מפריע אז ככה הם, נשארים צדיקים.

"וכשהאדם בא לידי הכרה, שהרצון לקבל לעצמו מפריע לו להגיע לעולם החיים, ורוצה שהאדם ישאר בעולם החושך והמות, וכי יש בעולם דבר היותר רע, שמפריע לו מלהגיע להחיים, אז האדם נותן להרצון לקבל לעצמו שם "יצר הרע". זה בעצם מה שעכשיו אנחנו צריכים לקבוע, שהטבע שלנו הוא ממש רע מפני שלא נותן לנו להגיע להשפעה, לבורא. "כלומר, שהאדם מרגיש את הצרות הרעות, שהוא גורם לו. אז הוא קובע לו שם "רע". מה שאין כן מטרם שהאדם מגיע להרגשה זו, שהרצון לקבל לעצמו הוא המפריע בעדו מלהגיע להטוב ועונג, אין האדם מכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם "יצר הרע".

ומזה אנו רואים, זה שהרצון לקבל לעצמו מפריע את האדם מלקיים תו"מ, הוא צודק, היות שהרצון לקבל לעצמו רואה, שהאדם רוצה להמית אותו, כנ"ל בדברי חז"ל על פסוק "ולבי חלל בקרבי", שהיצר הרע נעשה כמת אצל צדיקים, שמקיימים תו"מ, כדברי חז"ל, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין"." באמת, הרצון לקבל הוא מתגלה כעזר כנגדו. ובלעדיו לא היינו מגיעים לעל מנת להשפיע, להידמות לבורא.

"נמצא, שהרצון לקבל הזה, הנטבע בהנבראים, הוא השורש לכל החטאים, שלא נותן להנבראים לקיים מצות ה', מטעם שהוא רואה, שרוצים להעביר אותו מהעולם. וזהו כמו שמובא במאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" (אות א') "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תו"מ". ומבואר שם, שע"י קיום תו"מ זוכים להזדכך מהרצון לקבל לעצמו. לכן אנו מבינים טוב מאוד, מדוע שהרצון לקבל הוא המפריע לקיים תו"מ, והוא השורש והסיבה לכל החטאים." תלוי מה זה תורה ומצוות. זה למשוך את המאור המחזיר למוטב שיעשה בנו תכונת ההשפעה.

"ומזה נמשך, שאלו שרוצים לעבוד בדרך של השפעה, להם יותר קשה מלחמת היצר הרע, מסיבת שאלו אנשים הם ממש רוצים להרוג ולהמית את הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שהם רוצים ללכת בדרך התורה, שהיא הפוכה מדעת בעלי בתים. שדעת בעלי בתים היא, שאין הם עושים שום דבר אלא לתועלת עצמו. ולכן כשהם עוסקים בתו"מ, כל כוונתם היא, שירכשו ע"י זה שכר עבור תועלת עצמם.

זאת אומרת, שהם ישארו בהרצון לקבל שלהם. ורק מקודם שהתחילו לעסוק בתו"מ רצו שכר עולם הזה, בשעה שעסקו רק בדברים גשמיים, כי מי שעובד אצל בעל הבית, הוא רוצה שבעל הבית ישלם לו שכר. ועתה, שהתחיל לעבוד ולקיים תו"מ מה, שה' צוה אותנו, אז הוא רוצה, שה' ישלם שכר. נמצא, שהכל על דרך לתועלת עצמו. מה שאין כן אחר כך, שהתחילו לקיים תו"מ, היה זה על הכוונה שיקבלו שכר עבור הרצון לקבל שלהם, עולם הבא.

אם כן, היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל", לא מתנגד להם כל כך. היות שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק, כלומר, היות משלא לשמה באים לשמה. שפירושו, שהגם שהתחיל לקיים תו"מ עבור שיהיה לו שכר לתועלת עצמו, אבל ע"י זה יכולים אח"כ לבוא לשמה, דהיינו לעבוד רק לשם תועלת ה' ולא לתועלת עצמו.

מה שאין כן מי שרוצה מלכתחילה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס, כלומר שלא רוצה לעבוד לתועלת עצמו, בטח שהיצר הרע מתנגד לו על כל צעד ושעל. והיצר הרע רוצה לקיים "הבא להורגך, השכם להורגו". לכן עבודתם קשה ביותר, מאלו אנשים שעובדים בעמ"נ לקבל פרס. משום שהם אומרים מלכתחילה, שהם רוצים לקיים תו"מ בתור סגולה, שע"י זה יוכלו להרוג את היצר הרע, כנ"ל "ולבי חלל בקרבי".

ועתה נבין את השאלה, ששאלנו, לפי מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". נמצא, במה האדם אשם, אם לא קבל עזרה הדרושה מאת ה'. ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. והתשובה היא פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. כי חז"ל אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא לפי זה, שהעזרה באה מה' לאחר שבקש עזרה.

נמצא, נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.

מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.

והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה."

שאלה: הבורא ברא רצון לקבל. מאיפה מגיעה שנאה לרצון לקבל?

מכל דבר שהוא נגד הרצון לקבל.

תלמיד: אבל שנאה גם מגיעה ממנו.

כן. מה שטוב לרצון לקבל, הוא אוהב. מה שלא טוב לרצון לקבל, הוא שונא. מזה מגיעה שנאה.

תלמיד: אז איך מתגברים על זה והופכים את השנאה ל"אין עוד מלבדו"? מה עושים עם זה?

כמו שעכשיו דברנו, רק על ידי חיבור עם החברים שעומדים ומקבלים עזרה מלמעלה, ואז מהמאור המחזיר למוטב הופכים שנאה לאהבה.

תלמיד: אז בשביל מה נבנתה שנאה?

כדי שתבקש. כל הדברים שבעולם, במציאות בכלל, נבראו כדי שאתה תהיה חייב לפנות לבורא בסופו של דבר, ועל ידי זה אתה תתקרב אליו עד הדבקות בו.

שאלה: מה זה תשובה ועל מה צריך לבקש סליחה?

צריכים לבקש סליחה רק על זה שאנחנו לא משתמשים בבורא כדי לתקן את עצמנו ולהתקרב אליו. הבורא רוצה שאנחנו נשתמש בו.

שאלה: איך לקבל כוחות מהחברים? מה אני צריך לראות אצלם?

כוחות מהחברים אפשר לקבל אך ורק במידה שאני מכניע את עצמי כלפיהם. עד כמה שאני עושה בכוח, לא שזה ככה, אלא בכוח אני עושה את עצמי כאילו שאני קטן מכולם, על ידי זה אני אוכל לשמוע מה שיש בהם, לקבל מהם חכמה, כוחות, הכול. רק על ידי הכנעה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאף אחד לא יכול לבקש להשפיע מתוך עצמו. אז איך אדם יכול לבקש מהבורא לאהוב את החברים בעשירייה ולראות אותם כגדולים?

מתוך הייאוש האדם פונה לבורא. מתוך הייאוש האדם פונה לחברה. כי יש בו רשימו שמושך אותו למטרה, והוא מגלה שאת המטרה הוא לא יכול להשיג אם הוא לא יקבל כוח השפעה. רצון להשפעה הוא יכול לקבל רק מהסביבה, וכוח להשפיע מהבורא.

ואז יוצא שהוא נמצא בין הקבוצה, בין העשירייה לבורא, ומקשר בין שניהם. ומשניהם מרוויח, מהקבוצה מרוויח את הרצון הגדול לתיקון, ומהבורא מרוויח כוח שמתקן.

שאלה: לאדם נראה שהוא עלה מהטבע שלו ואז נראה לו שהוא שוב נופל לאותם הכלים. איך באמת לדעת שהתעלינו מעל הטבע?

אם אדם מתעלה למעלה מהטבע, הוא מרגיש. זה עוד לא קרה, כנראה.

שאלה: למה אני מתוך הטבע מרגיש את עצמי מסכן שאחרים יעשו לי טובות? איך להפך, להקרין כוח, חשיבות מטרה מעצמי?

אלו דברים שעכשיו לא דברנו עליהם. אנחנו צריכים ללמוד את זה. אלו מאמרים שלמים על כל המצבים האלו. אדם שואל על משהו שכבר עברנו.

שאלה: אפשר לשאול על צמצום?

מה יש לשאול על צמצום? אנחנו לא עושים צמצום, אין לנו שום אפשרות. עד שנקבל כוחות לבצע צמצום, בינתיים ההפך, נלך לקבל.

(סוף השיעור)

---

1. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)↩

2. "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', יז)↩

3. "שיר המעלות לשלמה אם יהוה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו" (תהלים, קכז, א')↩

4. "ויאמר פרעה–מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקלו" (שמות, ה', ב')↩