שיעור בוקר 20.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 206,

מאמר: "מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום"

מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום

תשמ"ו - מאמר ג'
1985/86 - מאמר 3

בזהר (לך לך א', ובהסולם אות א') מבאר רבי אבא, למה זכה אברהם, שיאמר לו הקב"ה, לך לך, יותר מכל בני דורו. ואמר, וזה לשונו, "רבי אבא פתח ואמר, שמעו אלי אבירי לב, הרחוקים מצדקה. שמעו אלי אבירי לב, פירושו, כמה קשים הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, ואינם מסתכלים בהם. ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, ועל כן נקראים אבירי לב, הרחוקים מצדקה, פירושו, שמתרחקים מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה".

רבי חזקיה אמר, "שהמה מתרחקים מהקב"ה. ומשום זה שמתרחקים מהקב"ה, נקראים אבירי לב". ושיעור הכתוב הוא "הרחוקים מצדקה", למה. משום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, שהם אבירי לב. ומשום זה הם רחוקים מצדקה. וכיון שהם רחוקים מצדקה, הם רחוקים משלום, שאין להם שלום. שכתוב, "אין שלום, אמר ה' לרשעים". מה הטעם. משום שהם רחוקים מצדקה, על כן אין להם שלום.

ויש להבין, במה שאומר רבי אבא, "הרחוקים מצדקה", פירושו, שמתרחקים מהתורה. ועל כן הם רחוקים מצדקה, שמצד אחד אומר, שצדקה נקראת תורה, ואח"כ אומר, שע"י זה שמתרחקים מהתורה, הם רחוקים מצדקה. אם כן משמע, שהתורה היא סיבה לצדקה. ואין אנו רואים שום קשר בין תורה לצדקה.

הלא אנו רואים אצל אומות העולם, שאין להם תורה, כמו שאמרו חז"ל, "מגיד דבריו ליעקב, ומכל מקום הם נותנים צדקה". וכי בכדי לתת צדקה צריכים להאמין בה' ולקיים התורה ומצות, שרק אז יכולים לתת צדקה. והוא אומר, "כיון שהם רחוקים מהתורה, לכן הם רחוקים מצדקה".

ועוד מדקאמר, כיון שמתרחקים מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה. משמע, כאילו שהתורה היא הסיבה שעל ידה יכולים לקיים צדקה. זאת אומרת, עיקר החשיבות שלנו הוא להגיע לצדקה. ואיך יכולים להגיע למדרגה גדולה כזו. הוא על ידי התורה.

אם כן יש להבין, מה היא גדלותה וחשיבותה של צדקה, שמשמע, שתורה היא דרגה יותר נמוכה מצדקה, כי ע"י התורה יכולים להגיע לצדקה. וזה צריכים להבין.

וכן יותר קשה להבין את דברי רבי חזקיה, במה שמוסיף על דברי רבי אבא ואומר, "מהו אבירי לב, שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה. ומשום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, משום זה הם רחוקים מצדקה". איך אפשר להבין דבר זה, היינו ע"י התקרבות להקב"ה יזכו למדרגה יותר גדולה, שהיא צדקה.

וכמו כן יש להבין במה שאומר רבי חזקיה, "וכיון שהם רחוקים מצדקה, הם רחוקים משלום". וזה עוד יותר קשה להבין, כי לאחר שביאר לנו את החשיבות של צדקה, זאת אומרת, לדעתו של רבי אבא, צדקה יותר גדולה מתורה, ולדעתו של רבי חזקיה, צדקה יותר גדולה מהתקרבות אל הקב"ה, בא עכשיו ואומר, אם אין להם מדרגת צדקה, אין הם יכולים להגיע למדרגת שלום.

אם כן יש להבין, מהי מדרגת שלום, שמשמע, לאחר כל העבודה הוא יגיע למדרגת שלום. היינו, מדרגה א' היא תורה או התקרבות להקב"ה, ב' צדקה, ג' שלום. ויש לבאר את זה.

אנו מוצאים ענין צדקה נקרא אמונה, כמו שכתוב אצל אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ומשום זה, שאמונה נקראת צדקה, כבר אנו יכולים לדעת, את חשיבתה של צדקה אינו כפשטות הלשון, אלא צדקה מרמזת על אמונה.

ומה היא אמונה, שנחשבת לבחינת צדקה. הנה אנו רואים, שמי שנותן צדקה לעני, אינו מצפה שהעני יחזיר וישלם לו איזו תמורה, תחת צדקה שנתן לו. ובפרט צדקה של מתן בסתר, בודאי לא חושב לקבל שום תמורה. אם כן צדקה נקרא, שעושה דבר בלי שום תמורה.

והיות שהאמונה, שצריכים לקבל על עצמנו, צריכה להיות בלי שום תמורה. זאת אומרת, שצריך להאמין בגדלות ה', הנקרא בלשון הזהר "בגין דאיהו רב ושליט", ולא יהיה לו שום מחשבה, שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים, שע"י זה הוא יקבל ממנו איזה שכר, אלא כולו בעמ"נ להשפיע. ומשום זה נקרא אמונה בשם צדקה. היינו, כדי לפרש לנו איזו צורה צריכה להיות האמונה שלנו, מה שאנו מקבלים על עצמנו.

אבל אנו צריכים לתשומת לב, איך מגיעים לידי אמונה זו, שהיא בעמ"נ להשפיע. הלא הטבע שלנו הוא רק לקבל ולא להשפיע. אם כן מה האדם יכול לעשות, בכדי להגיע לבחינת השפעה. אז הוא אומר לנו, שהוא דוקא ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".

וכמו שאומר בהקדמה לתלמוד עשר ספירות (אות י"א) וזה לשונו, "אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו את דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה. כי אמרו "לעולם יעסוק אדם בתורה מצות, אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה". והיינו, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. הרי שהמציאו לנו ענין חדש במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות הנ"ל, שהוא המאור שבתורה, שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק תורה והמצות לשמה".

ובזה נבין את דברי רבי אבא, שאמר "הרחוקים מצדקה, פירושו, שמתרחקים מהתורה ועל כן הם רחוקים מצדקה". ושאלנו. וכי תורה היא הסיבה להגיע לצדקה. ובלי תורה לא יכולים לתת צדקה. אלא הענין כנ"ל, שצדקה הכוונה על בחינת האמונה. ואי אפשר להגיע לבחינת אמונה אמיתית, מטרם שיש לו השתוות הצורה עם הבורא. שפירושו, שכל מעשיו הם רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא.

וכמו שאומר בהקדמת ספר הזוהר (דף קל"ח ובהסולם שם) וזה לשונו, "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי. כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות. ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

והטעם הוא, כי מטרם שהאדם זכה לכלים דהשפעה, אין הוא מוכשר לקבל את הטוב והעונג ממנו יתברך. נמצא, שמרגיש רע, ומשום זה לא יכול האדם לזכות לאמונה אמיתית, מטרם שתיקן את הרע שלו, המכונה מקבל בעמ"נ לקבל.

נמצא, ע"י תורה, שמחזירו למוטב, היינו שיקבל כלים דהשפעה, אז יזכה לבחינת אמונה, שנקראת צדקה, שהיא בחינת "אמונה בגין דאיהו רב ושליט". ולא שהבסיס של האמונה שלו הוא על מנת לקבל איזו תמורה.

וכמו כן נבין עכשיו מה ששאלנו על דברי רבי חזקיה, במה שמבאר יותר את הפירוש של "אבירי לב". שמפרש, שמתרחקים מהקב"ה, ומשום זה הם רחוקים מצדקה. ושאלנו, היתכן שהתקרבות להקב"ה תהיה סיבה, שתהיה יכולת לעשות צדקה, הלא איזה קשר יש זה לזה. וכך כתוב שם בהסולם וזה לשונו, "ורבי חזקיה אינו חולק על רבי אבא, אלא שמבאר יותר ממנו". ושאלנו, הלא הביאור של רבי חזקיה הוא יותר קשה להבין.

ולפי מה שביארנו לעיל, הוא כנ"ל, שרבי חזקיה מבאר יותר מה הוא הפירוש דנקראים "אבירי לב", שמשום זה הם רחוקים מצדקה. כי מה שרבי אבא אומר, שהתרחקו מהתורה, הם יחשבו שפשוט שצריכים ללמוד תורה וע"י זה יזכו לצדקה, הנקרא אמונה. הגם שכוונתו של רבי אבא הוא, שע"י התורה הם יבואו להשתוות הצורה, הנקרא כלים דהשפעה. כי מטרם שיש להם כלים דהשפעה, אינם יכולים לבוא לבחינת אמונה אמיתית, כמו שכתוב בהסולם כנ"ל (בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח).

לכן מפרש רבי חזקיה יותר. ואומר יותר בפשטות, ש"אבירי לב", נקראים אלו שמתרחקים מהקב"ה. שפירושו הוא, משום שאינם רוצים להתקרב להקב"ה, משום שהם אבירי לב. ומשום זה הם רחוקים מצדקה. והוא כנ"ל, שאי אפשר לזכות לבחינת אמונה, שהיא בחינת צדקה, מטרם שזוכים להתקרב לה', הנקרא השתוות הצורה, שהם כלים דהשפעה.

ומה שרבי אבא לא מפרש כמו רבי חזקיה, יכול להיות שרבי אבא רוצה לומר לנו שני דברים בבת אחת. דהיינו, הסיבה והעצה. הסיבה שאין להם אמונה, הוא משום שאין להם כלים דהשפעה. והעצה לזה הוא לעסוק בתורה, שע"י מאור התורה יזכו להשתוות הצורה, הנקרא שכל מעשיהם יהיו רק להשפיע. ואז יזכו לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה אמיתית.

ומה שרבי חזקיה מוסיף, שע"י צדקה יזכו לשלום. ושאלנו, אם צדקה היא דבר כל כך גדול, שהכוונה היא על האמונה, אם כן מה הוא שלום. שמשמע, כאילו שהשלום הוא עוד דבר יותר חשוב.

ויש לפרש, שענין שלום הוא ענין של גמר עבודה. כי מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, אין לו מקום לאמונה. ולאחר שכבר יש לו כלים דהשפעה, וזכה לבחינת אמונה, אז הוא משיג את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. זאת אומרת, שאז הוא מרגיש את הטוב והעונג, שברא הקב"ה להטיב לנבראיו. ואז האדם זוכה לבחינת שלום.

מה שאין כן מטרם שהאדם זכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה, על בסיס כלים דהשפעה, אין בו כלים להשיג את הטוב והעונג. משום שחסר להטוב בחינת תיקון, שלא יהיה נהמא דכסופא. שבשביל זה היה התיקון, הנקרא צמצום א'. ורק לאחר שיהיה להנבראים התיקון הזה, המכונה כלים דהשפעה, אז יש מקום, שיכול לשרות אור ה', שהוא להטיב לנבראיו.

מה שאין כן לפני זה הוא בקטטה עם הקב"ה, כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קע"ב אות קע"ה) וזה לשונו, "וכן השלום קטרג שכולו קטטה". כיון שאי אפשר לו לעסוק במצות על מנת להשפיע, אלא עם עירוב של הנאת עצמו. הנה ע"י זה נמצא תמיד בקטטה עם ה' יתברך. כי נדמה לו שהוא צדיק גמור, ואינו מרגיש כלל בחסרונותיו. דהיינו, שאינו מרגיש, שכל עיסקו בתורה ומצות הוא שלא לשמה. והולך ומתרעם חס ושלום על ה' יתברך, שאין מטיבים עמו כמו שצריכים להטיב עם צדיק גמור.

הרי אנו רואים, שמטרם שזוכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה בה' יתברך על בסיס כלים דהשפעה, שזה מביא את האדם לידי התקרבות לה', אין מציאות שיהיה שלום.

נמצא, שגמר עבודה הוא, להגיע להמטרה, הוא שמגיעים לידי מדרגת שלום. ולהשלום הזה אי אפשר להגיע, מטרם שעוברים את השלבים הקודמים, שהם התקרבות לה', ואח"כ אמונה המכונה צדקה, ואח"כ להמטרה, שנקרא שלום".

שאלה: רב״ש כותב, "ובלי תורה לא יכולים לתת צדקה. אלא הענין כנ"ל, שצדקה הכוונה על בחינת האמונה. ואי אפשר להגיע לבחינת אמונה אמיתית, מטרם שיש לו השתוות הצורה עם הבורא. שפירושו, שכל מעשיו הם רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא." יש שלבים באמונה, אתה הולך מעל הדעת, זה חודר לתוך הדעת, ואז אתה שוב אמור ללכת מעל הדעת, זה התהליך?

כך לא כתוב, את זה אתה אומר. למה אתה מוסיף? אתה צריך עכשיו להבין על מה הוא כותב במאמר.

תלמיד: הוא כותב שהאמונה צריכה להיות שלמה.

כן.

תלמיד: איך אדם מגיע לאמונה שלמה?

מה כתוב במאמר, על ידי מה?

תלמיד: כתוב, "בלי תורה לא יכולים לתת צדקה. אלא הענין כנ"ל, שצדקה הכוונה על בחינת האמונה. ואי אפשר להגיע לבחינת אמונה אמיתית, מטרם שיש לו השתוות הצורה עם הבורא. שפירושו, שכל מעשיו הם רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא". מהו התהליך של הגדלת האמונה, להגדיל את הכלים?

אם אדם משתוקק להגביר את האמונה, אז יש לו לימוד וחברה.

תלמיד: לימוד וחברה.

כן.

שאלה: יש חוק שאין רע, שרע לא מגיע מהבורא, אז על איזה רע מדובר?

מה שנראה לאדם. אם אנחנו אומרים שהבורא הוא מקור הבריאה, אז אין דבר כזה בבריאה שהוא רע. ואם כך נראה לאדם, זה מראה על חוסר תיקון אצלו.

תלמיד: אבל הרע משתנה באדם, ברצון לקבל זה רע טבעי, הוא לא מרוויח, לא הולך לו, אבל אם זה פה בחברה אולי זה משהו אחר, אני מנסה להבין למה התכוונו בפסוק?

התכוונו שאדם משתמש בכוח האגו שלו שהפוך מהבורא, וזה נקרא אצלו רע.

שאלה: הרב"ש חזר הרבה מאוד פעמים על המילה "צדקה". מה זה "צדקה"?

השפעה.

תלמיד: האם תמיד אנחנו צריכים לחפש בלימוד שלנו מהו כלי ומהו אור?

לא יודע.

תלמיד: אז איך נדע?

לא כתוב שבכל מקום אתה צריך למצוא כלי ואור.

תלמיד: יכול להיות שצריכים לחפש כוונה נכונה?

כן.

שאלה: איך להתקרב יותר לתורה?

לפי החיסרון. אם אדם רוצה לתקן את עצמו, אז עליו לחפש רק תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

תלמיד: אז מה זה לחפש את התורה?

שבכל מקום שהוא קורא או שומע, הוא מכוון את עצמו למאור שנמצא ושזה יתקן אותו, שזה ישמש אותו.

תלמיד: איך אדם יכול להתקרב יותר לתורה לא בזמן הלימוד?

זה לא חשוב אם הוא לומד או לא לומד, היכן שנמצאות המחשבות של אדם, שם הוא נמצא.

תלמיד: אז המחשבה שלי גם לא בזמן קריאת מאמר יכולה למשוך תורה, לעורר תורה?

כן.

תלמיד: איזו מחשבה?

תלוי איפה שאתה נמצא. אדם בעצם צריך להיות כל הזמן עם דברי תורה בראש. מאיפה אנשים ידעו הרבה דברים בעל פה? כי כל הזמן היו משננים אותם, כל הזמן היו חוזרים עליהם, ואז כך מתקשרים אליהם.

אני זוכר ששמעתי מזמן מהרבי מלובביץ', שסיפר שכששחררו אותו מהכלא זה היה בזמן שהוא קרא חלק מתהילים. כלומר, מה הוא עשה בזמן שהיה בכלא, הוא חזר על תהילים שזכר. אז אנשים בכלל היו מלאים בכל הטקסטים האלה, והוא חזר עליהם. הוא זכר שנכנסו אליו ואמרו שהוא משוחרר, אז אנשים לא היו מתנתקים מהתורה.

תלמיד: אנחנו צריכים לשאוף שגם הפסוקים של רב"ש, של בעל הסולם, ישטפו לנו את הראש, לשנן אותם כל הזמן?

כן. ולא רק שלהם, גם תהילים.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם צריך קודם כל לזכות לכלים דהשפעה, ואז הוא יכול להמשיך.

כן.

תלמיד: מה זה כלים דהשפעה, ואיך אפשר לזכות לכלים דהשפעה?

להשפיע על מנת להשפיע, כמו שאנחנו אומרים בקבלה. קודם להשתמש בהם ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איך זוכים לכלים דהשפעה?

כנראה שקודם כל צריכים להגיע למצב שאני בכל המחשבות, רצונות שלי, חושב רק על מה שנמצא מחוץ לי. שאני לא רוצה לכוון שום דבר לעצמי אלא רק למען הזולת, לטובת הבריות ולטובת ה'.

תלמיד: מתחילים בזה בעשירייה, כל העבודה בעשירייה?

כן.

שאלה: מהו סדר העבודה בתורה, אמונה, צדקה ושלום? איך הם קשורים זה לזה?

אלה ארבעה שלבים שהאדם צריך לעבור עליהם כדי להגיע לשלמות. שלום זה כבר שם הבורא, זאת כבר המדרגה הסופית.

שאלה: מה יכול לעזור לאדם לראות את מקומו האמיתי בעבודה?

שהוא שם את עצמו בעשירייה, ויחד איתם בחיבוק ללא פסיק ככול האפשר הוא משתדל, רוצה להגיע למטרת הבריאה.

שאלה: מה זה אומר שחכמי התלמוד הקלו את דרך התורה יותר מחכמי המשנה?

הקלו, כלומר שנגיד שיכולים לעבוד בצורה יותר קלה.

שאלה: מדוע אמונה נקראת צדקה?

כי כוח האמונה עוזר לו להיות בהשפעה.

שאלה: איזו כוונה דרושה לנו כדי לזכות לאור התורה, צדקה ושלום מהבורא?

אם אנחנו רוצים לזכות לכוח השפעה, אז אנחנו צריכים לקבל מהבורא את המאור המחזיר למוטב. והמאור הזה מגיע לאדם בהתאם ליגיעה שהאדם נותן. והיגיעה שאדם יכול לתת היא על פני אותו גודל העביות שהאדם מתגבר כדי להיות מכוון להשפעה, לבורא. ולכן כך אנחנו יכולים למדוד.

שאלה: בסוף המאמר רב״ש מתאר מצב שאדם עדיין לא זכה בכלים דהשפעה והוא מתקוטט עם הבורא. גם אנחנו עדיין לא בשלב שיש לנו כלים דהשפעה, אנחנו בדרך. איך לא להיכנס לקטטה אלא למצב של התגברות במצבים בינינו שאנחנו כביכול מבררים?

לי נראה שמי שנמצא בהתקוטטות עם הבורא זה דבר גדול, זה לא פשוט. אז נמשיך ונראה מתי נגיע לזה.

שאלה: במצבים שיש באמת מתח ובירורים בין אחד לאחר, שאלה באמת המצבים האמיתיים שבהם אנחנו מתקדמים, איך לקחת את זה למקום הנכון, להצדיק ולא להגיד "הנה ניצחתי, יצאתי צדיק מהסיטואציה הזו"?

"לקחת את זה למקום הנכון" זה נקרא שאתה פועל לפי מה שאתה לומד מהתורה.

תלמיד: אנחנו נתקלים בעשירייה במצבים של עלבונות, ניתוק הקשר בין החברים, וזה נמשך, כל אחד חושב שהוא צודק.

אבל עם זאת, אתם צריכים להבין שהמצבים האלה באים מהבורא בלבד, ושאתם צריכים לסובב אותם להתקדמות.

תלמיד: איך לסובב אותם להתקדמות?

לזכור שהבורא לא סתם מעורר ביניכם כל מיני מחלוקות. אלא כל המחלוקות באות כדי שתבררו אותן, תסדרו אותן, תתגברו ותתקשרו מעליהן, ותמשיכו הלאה לדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: וזה ייקרא שהגענו ל"שלימות" של המצב, ל"שלום" בינינו?

כן, בינתיים. מקטטה לשלום.

שאלה: מה זה אומר לא להתנתק מהתורה?

להשתדל כל הזמן להיות בדרך לחיבור, כי כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא שהם כולם מדברים על חיבור.

שאלה: אמרת ש"אדם צריך להיות כל הזמן עם דברי תורה בראשו". אני קורא את המאמר, ולא נכנס לי כלום. בדרך כלל אני מתרגש, מנסה לעקוב, מסמן. סימנתי כל מה שנראה לי, ואני לא יודע עם מה ללכת במשך היום. איך אני אמור לגשת לזה?

ידעת מאתמול שזה מה שנקרא היום בבוקר. האם התעניינת? פתחת? ראית? קראת? עשית שם סימנים, שאלות וכן הלאה? כשהגעת היום לשיעור, הגעת לבירור, כדי לברר בשיעור את מה שדוקר לך, את מה שאתה לא מסכים עימו, לא מבין וכן הלאה. אתה צריך להיות מוכן לזה. אם אתה מגיע לשיעור ורק אז שומע את מה שאנחנו לומדים, זה לא מספיק. יש לך עשירייה?

תלמיד: כן, ברור. אנחנו עוברים על כל מאמר כל ערב. אבל ספציפית כלפי המאמר הזה, אני מסתכל איך הוא בנוי, על הכותרת, "על ידי תורה זוכה אדם לצדקה ושלום", ואני מנסה להבין מה העיקרון של המאמר, מה אני אמור לקחת איתי, ואני לא יודע.

זה בסדר.

שאלה: מה זה לתת צדקה?

"לתת צדקה" נקרא שאתה נותן מעצמך בלי להתכוון לקבל את זה בחזרה, זה לא כמסחר ולא כמתנה, אתה פשוט נותן, זו השפעה גמורה.

תלמיד: למי נותנים צדקה?

למי שנותנים. כאן מדובר על הבורא.

תלמיד: כלפי הזולת גם נותנים צדקה?

כן.

תלמיד: אני שם לב שאני כמעט לא מרגיש צער או כאב של הזולת. אני יותר מרגיש מתוך החיבור עם החברים רצון טוב של הבורא שרוצה למלא את הכלים, אבל האם אני צריך לבקש מהבורא להרגיש צער וכאב של הזולת?

כן, אתה יכול לעשות את זה.

תלמיד: זה הכרחי, נכון?

מהבורא אתה יכול לבקש הכול.

תלמיד: זה נכון לבקש דבר כזה?

כמו תינוק ואימא. מה שיש לו, הוא פונה אליה, דורש ממנה, צועק, לא חשוב באיזו צורה, אבל הוא יודע שזה המקור שלו.

שאלה: האם העבודה בעשירייה כנגד הרצון שלי מזכה במקיפים?

לא יודע.

שאלה: מי הם אותם אבירי הלב שרחוקים מצדקה?

אבירי הלב הם אלה שיש להם לב נוקשה והם לא יכולים לבקש שתהיה להם נטייה לצדקה.

תלמיד: זה קצת לא מובן, הם רוצים ללמוד תורה? הם רוצים להתקרב ולא מצליחים?

אלה שני דברים שונים. מצד אחד, אני רוצה להתקרב, שמעתי שזה טוב, שיש לי נטייה לזה מהטבע, אבל לשלם על זה כמו שאומרים, אני לא יכול.

תלמיד: אז הם רוצים להישאר בתוך האגו שלהם, הם לא רוצים לצאת ממנו?

כן.

שאלה: למדתם עם רב"ש תהילים או תורה?

במידה שהוא כתב במאמרים שלו. בסך הכול למדנו את המאמרים שלו. באותו קצב שהוא כתב היינו לומדים ומיום ליום עוברים עליהם. כשהייתי ליד הרב"ש, לפעמים הייתי קורא את המאמר גם קודם, יום לפני שהיינו עוברים עליו.

שאלה: שאלה על אבירי הלב. רב"ש אומר, "כמה קשים הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, ואינם מסתכלים בהם." הם יודעים מה הכיוון?

לרשעים יש רצון לקבל גדול, טוב, ויש להם גם נטייה למטרת הבריאה, אבל הם לא מסוגלים להכניע את הלב שלהם, להכניע את ליבם, להסכים למה שהתורה דורשת.

תלמיד: מה עושים איתם?

מכניעים אותם בהדרגה. הבורא, כוחות הטבע שהוא מפעיל, מכניעים אותם בכל מיני צדדים, אם לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא.

תלמיד: אין מה לעשות כדי לזרז את העבודה?

בבקשה, יש לך אמצעים, יש לך לימוד, יש לך חברה, יש לך הכול.

תלמיד: אבל אבירי הלב הם בתוכנו, הם לא במקום כלשהו.

כן. עם זאת אתה יכול להכניע את עצמך, ללמוד יותר ולהיות מקושר יותר לחברים וכך להתקדם.

תלמיד: שמענו עכשיו שכדאי למלא את היום, את הזמן, או את הראש בדברי תורה.

כן, ודאי. זה חדש?

תלמיד: לא, זה לא חדש. אבל אבירי הלב יגידו שיש דברים יותר חשובים וכן הלאה.

זה תמיד כך, הבורא מכוון אותם, הוא עומד מאחוריהם ומכוון אותם להיות נגד. אחרת לא תהיה לך התנגדות, כנגד מה תתגבר?

תלמיד: אבל בלי דברי תורה, אי אפשר להרחיק אותם. הם רואים אורחות התורה ולא מסתכלים בהם.

כנראה שצריך להיות יותר חכמים, לדעת יותר טוב איך להסתדר איתם, כדי לעקוף אותם, לקפוץ מעליהם, לעבור לידם וכך להתגבר. אין מה לעשות.

תלמיד: האם יש דרך שבעזרת העשירייה אפשר ביחד להתגבר על אותם אבירי לב של כל אחד?

כן, בטוח. עשירייה זה הכוח שיכול לעשות.

שאלה: רב"ש בדרך כלל מביא ציטוט מהזוהר ואז מפרש אותו. במאמר הזה לא מצאתי איפה להיאחז.

האם אתה אוחז רק בזוהר?

תלמיד: לא. גם בדברים שהוא מביא מהזוהר וגם מהדברים שהוא מפרש, לא מוצא במה להיאחז.

מה זה נקרא להיאחז?

תלמיד: מרגיש שזה גבוה מידי, לא מצליח למצוא את הנקודה להתחבר למאמר.

אבל מה שהחברים מדברים, אתה מבין?

תלמיד: כן. אבל לא מצליח לקשר את זה למה שהרב"ש כותב.

מה הרב"ש כותב?

תלמיד: הוא מדבר על השפעה, על תורה.

כן. שעל ידי התורה אדם מגיע להשתוות הצורה. אז הוא מבין ומרגיש את הבורא יותר מקודם. וכך הולך ממדרגה אחר מדרגה.

תלמיד: אז איפה העשירייה נמצאת בכל מה שהוא כותב?

עשירייה היא כמו תשתית שבלעדיה הוא לא מתקדם. התורה מתגלה בעשירייה, הדרך שלו מתגלה בעשירייה וקשר בין כולם. במידה שיש לו רשת נכונה עם החברים, בזה הוא נמצא בהתקדמות למטרת הבריאה.

תלמיד: מה זה צדקה, אמונה בעשירייה?

זה עניין היחסים שביניהם ועם הבורא.

תלמיד: מה לעשות במצב שלא מצליח להתחבר למאמר?

לקחת את המאמר עם עיפרון, יום לפני שאנחנו לומדים אותו, ולעבור עליו ממש בקפדנות.

תלמיד: ומה לנסות להוציא משם?

מה שמובן ומה שלא מובן. וגם בדיוק מה מובן במובן ומה לא מובן בלא מובן. אז אתה לפחות תבוא לשיעור מצויד.

תלמיד: ואז אני בא עם החיסרון הזה לשיעור, מה אני צריך לעשות בשיעור?

אתה רוצה לקבל תשובות שלא השגת לבד.

יכול להיות שיום קודם, אתם כבר תקראו את זה יחד. רובם עושים את זה.

שאלה: הוא כותב ש"צדקה נקרא אמונה, ואמונה זה שמקבל על עצמו עול מלכות שמים ללא שום תמורה, כולו בעל מנת להשפיע". ברור שזה בעשירייה, אין ספק, אנחנו רוצים להשפיע על החברים. מה העניין של בלי שום תמורה, איך עובדים עם הדבר הזה?

לאט, לאט על ידי זה שמקבלים את המאור המחזיר למוטב, הוא ממלא אותנו ונותן לנו את התשתית שנקראת "אמונה".

תלמיד: זה מצריך הרבה ניסיונות כנראה.

זה לוקח זמן. אבל משתוקקים לזה, עובדים על זה, מחברים את המאמצים.

תלמיד: כשחושב על חבר או על חברים, על העשירייה, תמיד יש את המתח, כמו שני מגנטים הפוכים, שהם כאילו לא יכולים אף פעם לגעת אחד בשני.

זה כך צריך להיות.

תלמיד: מאיפה לקחת את הכוח להישאר בכאילו דחייה משיכה הזאת?

כל הזמן להחזיק בזה.

תלמיד: האם לא לצפות שמשהו ישתנה, משהו יקרה, פשוט להיות שם?

כל הזמן להיות בזה. כי כוח ההשפעה לא נמצא בטבע שלנו, אנחנו צריכים לייצב אותו ולהחזיק בו.

תלמיד: ובכל זאת, לא לחשוב שמשהו מהפעולה הזו ייתן איזה שכר, משהו טוב יצא לי או לחברים או לבורא?

האם זה לא נקרא טוב, אם אני יכול להחזיק סוף סוף בכוח האמונה?

תלמיד: זה טוב מאוד, אבל הוא אומר בלי שום תמורה.

אם יש תמורה, אין בזה שום בעיה, אז אנחנו עובדים עבור תמורה. וכאן התמורה שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו שעובדים ללא תמורה, זאת התמורה.

שאלה: אנחנו משתדלים להשפיע לחברים לפי מה שאנחנו מבינים, לתת להם, לעזור להם. אבל איפה ההרגשה של ללא תמורה נכנסת לעבודה שלנו? מה זה אומר שאני עוזר לחברים ללא תמורה?

לאט לאט זה נכנס בינינו, בזה שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים ברשת אחת, בתמיכה אחת, בדוגמאות זה לזה, מחזיקים זה את זה. רק אדם שיש אחריו עשירייה יכול להיות בטוח שהוא לא ייפול.

תלמיד: אבל איפה העניין של ללא תמורה? את כל מה שאמרת עכשיו אנחנו יכולים לעשות בלי לחשוב אם יש או אין תמורה, פשוט עושים את זה. ופה יש איזה עניין שזה צריך להיות ללא תמורה.

אתה שואל מה זה נקרא ללא תמורה?

תלמיד: אני שואל מה זה אומר להיות בהשפעה בינינו ללא תמורה? אני צריך איכשהו לכוון שזה יהיה ללא תמורה, אבל איפה?

ללא תמורה זה כבר כשהבורא ייתן לי כוח להשפיע על מנת להשפיע, זה כבר "לשמה".

תלמיד: אין הבחנה כזאת בינתיים בעבודה בינינו, שאני צריך לעשות את זה ללא תמורה? אני לא מרגיש שאני מחפש איזושהי תמורה בפעולה הזו כדי שאחרי זה אני אוכל להתגבר ולהגיד ללא תמורה.

אנחנו כן משתדלים לעשות כך, אבל באמת אנחנו נגיע למצבים האלה ללא תמורה רק אם נקבל עזרה מלמעלה. זה כבר נמצא למעלה מהטבע שלנו.

תלמיד: אז קודם צריך להרגיש שאני עובד עבור תמורה.

כן, כולי.

תלמיד: ומה התמורה שאני אמור להרגיש? במה זה יתבטא שאני ארגיש שאני עובד אבל בשביל תמורה מסוימת. מה תהיה התמורה הזאת שאני מחפש?

התמורה הזאת תהיה כוח השפעה. שאני אוכל להשפיע למעלה מכוח הקבלה שלי.

תלמיד: זאת כבר תמורה שמותר לחפש?

כן.

שאלה: ומה התמורה שהיא ללא תמורה שאני צריך לעבוד עליה. איזו תמורה האדם מחפש ברצון לקבל בעבודה בעשירייה, שהיא פסולה?

בשביל מה לו לחפש?

תלמיד: כתוב "ללא תמורה", שאני צריך להשפיע ללא תמורה, אבל מה התמורה שאני מחפש שעליה אני יכול להגיד שאני רוצה בלעדיה, שאני צריך להתגבר עליה. מהו השכר שהלב שלי אמור למצוא ואני צריך להתגבר עליו?

כוח השפעה.

תלמיד: אבל זאת התמורה הרצויה, מה התמורה הלא רצויה?

שאני מגלה עד כמה אני דורש מילוי.

תלמיד: מילוי זה להשיג רוחנית?

לא חשוב מה, כוח.

שאלה: אנחנו נוהגים לקרוא את המאמר יום לפני, באמצע היום במפגש עשירייה. אני שם לב על עצמי, שאם אני מצליח לאסוף את עצמי ולהתרכז, אז באמת השיעור למחרת הוא משהו אחר לגמרי. ממש פעם אחר פעם אני רואה את זה קורה. הבעיה היא שלפחות בחלק מהמקרים אני לא יכול לאסוף את עצמי, אני מוטרד בענייני דיומא, החברים מקריאים את המאמר ברקע ואני לא שומע, וכשאני מגיע לשיעור אני לא מרגיש אותו דבר. אני רוצה לשאול אם כדאי במקום לקרוא את כל המאמר, לקחת איזה פסקה או שתיים מהמאמר, לקרוא ולחייב אחד את האחר לדבר על זה, כאילו למשוך את החבר מתוך העניינים שהוא עסוק בהם.

תעשו מה שאתם רוצים.

תלמיד: אני מנסה להבין את התועלת.

אני לא יודע, אחר כך תספר לי מה התועלת.

תלמיד: מה צריכה להיות המטרה כשאנחנו קוראים את המאמר יום לפני?

להכיר אותו, להכיר בו, להכיר בחברים הקשורים למאמר.

תלמיד: אני צריך לנסות להבין אותו יום לפני, להגיע לשיעור מתוך איזה חיסרון?

כן, במידת האפשר. גם להבין, גם להרגיש, גם לכתוב אולי כמה שאלות.

תלמיד: זה יותר חשוב מזה שהוא נמצא אצלי ברקע?

תלוי אצל מי.

שאלה: כשמדובר בדרגה השלישית להגיע לשלום, למה הכוונה?

להגיע לשלום זה להגיע לאיזון, שיהיה איזון משני הצדדים.

שאלה: מתי הבורא יחתוך מאיתנו את לב האבן הזה? האם הוא מחליט על הרגע או שזה תלוי בבקשה שלנו?

את זה הבורא מחליט.

שאלה: האם ניתן להגיד שריב הוא קריאה מהבורא על מנת שנתחבר?

כן.

שאלה: האם ניתן כעקרון להשיג אמונה שלמה או שהיא תמיד כחלק מאיזשהו תהליך?

אמונה שלמה משיגים כנראה בסוף הדרך.

שאלה: האם תוכל להסביר את ההבדל בין משנה לתלמוד שמדובר עליהם כאן במאמר?

המשנה נכתבה קודם ואחרי המשנה נכתב התלמוד שמפרש לנו את המשנה. המשנה מדברת על החוקים הרוחניים בקצרה, והתלמוד מדבר עליהם יותר באריכות.

שאלה: לגבי מה שכתוב במאמר "בלי תורה אין צדקה ובלי צדקה אין שלום". בחיים הגשמיים אני יודע שאני נותן צדקה מהפרנסה שלי.

כן.

תלמיד: בעולם הרוחני אפשר להגיד שהפרנסה זה אור ישר וצדקה זה אור חוזר, ואחר כך אנחנו יכולים להשיג שלום ושלום זו השתוות הצורה?

נכון.

שאלה: כעשירייה אנחנו מנסים להיות כל הזמן בכיוון שהרב נמצא בו. האם זה כיוון נכון?

כן.

תלמיד: אם כן, האם אתה יכול לשתף אותנו באיזה כוונה אתה נמצא או באיזו תפילה אתה נמצא לפני שאתה ניגש לכל מעשה, כדי שאנחנו כעשירייה נוכל להיות גם באותה כוונה כמוך.

זה מאוד פשוט, אנחנו צריכים להתחבר בינינו ויחד כולנו כאחד צריכים להתקרב לאותו דבר שאנחנו צריכים להבין, לפתור וכן הלאה. זה פשוט מאוד. כל העניין הוא יחד, זה סוד ההצלחה.

שאלה: הפסוק מתוך ההקדמה לתע"ס, שכתוב, שחכמי התלמוד הקלו עלינו את דרכה של התורה, שהמציאו לנו ענין חדש, שהוא המאור המחזיר למוטב. מהו המאור המחזיר למוטב שהמציאו אותו? ומה עלינו כבני ברוך, כתלמידים שלך להמציא כדי להקל את דרכי התורה?

אנחנו צריכים להשתדל להיות כמה שיותר קרוב לתורה, זאת אומרת, גם למשנה וגם לתלמוד וגם לכל ספרי התורה, שעל ידם מסבירים לנו איך אנחנו קשורים למאור, לאור העליון שהוא בעצם מתקן אותנו. זו המטרת התורה, להביא אותנו לחיבור עם מקור העליון כשהוא מאיר הוא מעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו, מהטבע שלנו.

תלמיד: אני רק רוצה לחדד, כתוב שם שהם המציאו עניין חדש, כדי להקל את דרכי התורה.

את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: האם אנחנו גם יכולים להמציא משהו כדי להקל את דרכי התורה, מעבר למה שעשו כבר?

לא. אתה רק יכול עם הרצון לקבל שלך, שבכל אחד ואחד יש לו רצון לקבל משלו ומדור לדור הרצון לקבל נעשה יותר גרוע, יותר גדול, אז אתה יכול בדורך להשתדל למשוך את המאור המחזיר למוטב בהתאם לרצון לקבל שלך, וכך לתקן את עצמך.

שאלה: כתוב, "אם כן יש להבין, מה היא גדלותה וחשיבותה של צדקה, שמשמע, שתורה היא דרגה יותר נמוכה מצדקה," ועל ידי התורה, "כי ע"י התורה יכולים להגיע לצדקה." מה זה המעבר הזה בעבודה בעשירייה בין תורה לצדקה?

שאנחנו רוצים להיות קשורים זה אל זה בלי שום תמורה, זו כבר דבקות ומסירות.

תלמיד: כמו שהתורה היא כאילו המחזה והצדקה שאתה לוקח את המחזה ומעלה אותו כהצגה, זה היישום של הדבר?

יכול להיות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לכוון את כל הפעולות שלנו לבורא גם לפני שהגענו לאמונה שלמה?

להשתדל, במידה שאנחנו יכולים בכל זאת, בצורה חלקית לכוון את עצמנו לבורא, בצורה כזאת נתקדם.

שאלה: נראה שהשלב הראשוני זה להתקרב אל הבורא והשלב האחרון זה להגיע לשלום. ויש ביניהם שלבים. נראה לי שהשלב הראשון הוא המעורפל ביותר והקשה ביותר. למה השלב הזה כל כך חשוב, מה התועלת ממנו ולמה אי אפשר להתחיל לטפס במדרגות בלי כבר מתוך זה שנרכוש כלים דהשפעה?

אבל מדובר על לרכוש כלים דהשפעה. לטפס במדרגות זה נקרא לרכוש כלים דהשפעה, מקל לכבד. בלהשפיע על מנת להשפיע ואחר כך אפילו בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: איך אדם יכול לראות את החבר שלו יותר גדול ממנו כדי שהוא יוכל לעשות את כל פעולות החבר כמשמעותיות עבורו וכך הוא יוכל לאפשר ללב להיפתח ולאמונה להיכנס ולראות את החבר כאילו באמונה שלמה?

להשתדל להתחבר למעלה מהדעת, למעלה מהאגו, למעלה מכל החשבונות, העיקר פשוט להחזיק אחד את השני כי כל אחד מהחברים הם חלק מהנשמה שלך ולכן אתה חייב להיות דבוק בו.

זה שאנחנו נמצאים כאן יחד, זה נראה לנו בצורה מקרית שאנחנו התאספנו, כמו איזה סטודנטים באוניברסיטה אבל באמת זה לא במקרה אלא יש צורך עליון בכוח העליון, במדרגה העליונה שאנחנו נתחבר בינינו, בנשמות שלנו ואז על ידי זה הבורא שירד לתוך הנשמות האלה הוא יהיה יותר קרוב בכלל לכל הבריאה, בזה אנחנו נרגיש את עצמינו כשליחים של הבורא.

שאלה: שמתי לב שכשאנחנו מתאספות יום לפני וקוראות את המאמר וחולקות את זה בעשירייה אז יש איזה מילוי, איזו הארה ובשיעור למחרת אין כבר יותר רצון או חיסרון לקום או שאנחנו שומעים את השיעור בחצי אוזן.

איך לעשות את זה נכון, גם לא לבטל את ההכנה מראש וגם שהשיעור יהיה ייחודי ושנרגיש בשיעור משהו שעוד לא היה בהכנה?

אתן לא מגיעות לשיעור עם החיסרון, עם הרצון לקבל משהו מהשיעור.

אתן לא באות לשיעור כדי לקבל ממנו תגובה, תשובה ובחיסרון הזה אתן לא מרגישות, אין לכן חיסרון ולכן אתן לא מרגישות את המילוי ולכן אתן יושבות בשיעור די כך בנוח, אין מתח פנימי להשיג, להבין, להרגיש, אתן צריכות יותר להיות מוכנות.

תלמידה: אז מה אנחנו עושות לא נכון בהכנה שזה נותן לנו מילוי שיקרי כזה?

תנסו לרשום את השאלות שלכן המשותפות שתרצו לשאול למחרת.

שאלה: התורה היא אמצעי, האור שמתקן את הכלי וההצדקה היא אמונה שלמה בה', כלומר כלי דהשפעה, אם כך השלום זוהי הדרגה של לקבל בעל מנת להשפיע?

שלום זה שלמות, זו הדרגה השלמה בעל מנת להשפיע.

שאלה: יוצא עניין מעניין, אנחנו לא יכולים להתקרב כי חסרה לנו האמונה ומצד שני אנחנו לא זכאים לאמונה עד שאנחנו לא נתקרב, זה כמו שני ישרים שאף פעם לא מתחברים אז איך אנחנו יכולים להשפיע אחד לשני?

זה משהו שאתן צריכות להתגבר, על ידי תפילה.

שאלה: ציטטו את הקטע הזה, "אם כן יש להבין, מה היא גדלותה וחשיבותה של צדקה, שמשמע, שתורה היא דרגה יותר נמוכה מצדקה", התורה היא הבסיס לכל התכונות שאנחנו משיגים, אם זו אמונה, אם זה שלום, איך יכול להיות שהתורה היא יותר נמוכה מצדקה?

לא יודע, תנסה לענות.

שאלה: מה הכוח שיש בספר תהילים, מה אתה יכול להגיד על ספר תהילים?

כל האור שיש יש הוא נמצא בספר תהילים.

תלמיד: כל אחד מישראל פשוט יכול לשמוע תהילים, לקרוא תהילים?

זה לא נקרא שהוא קשור לתהילים, שהוא משיג, ודאי שכולם אבל זה לא כוח.

(סוף השיעור)