שיעור בוקר 01.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לטהר את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: במסגרת ההכנה לכנס העולמי - "פותחים את הלב" שייערך ב-30 בספטמבר אנחנו נקרא עכשיו קטעים נבחרים מהמקורות בנושא – "לטהר את הלב", קטע מס' 5.

"אין עצה אחרת אלא להתפלל לה', שיתן לו לב אחר, היינו שיבין האדם שאין דבר יותר טוב ממה שיתן נחת רוח לה'. ואז תהיה לו מציאות לראות את החובה לעצמו, שזהו דווקא כשיבין שאם הוא רואה את החוב, תצמח לו מזה זכות לעצמו, משום שיהיה לו מקום לתיקון, אחרת הוא ישאר עם כל החסרונות. נמצא שהחוב זהו זכות לו. אז תהיה מציאות להמציא את החוב, מה שאין כן מי שאינו עובד בתיקונים אף פעם לא יראה חוב."

(הרב"ש. 268. "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ")

שאלה: מתחיל סעיף 5, "אין עצה אחרת אלא להתפלל לה'". אבל אנחנו גם לומדים שלפני זה אולי אין עצה אחרת אלא אהבת חברים, או אין עצה אחרת ובחירת הסביבה. אז למה ישר זה קופץ לה'?

הוא מדבר על המצב שאדם נמצא בו, מצב מסוים, שאז הוא אומר שבמצב שהוא נמצא אין עצה אחרת לאדם אלא שיתפלל לה'.

תלמיד: אבל כאילו הוא מדלג.

אז הוא לא לוקח שוב הבחנות קודמות, אחרות אלא מתחיל מזה.

שאלה: כתוב, להתפלל לה', שיתן לו לב אחר.

כן.

תלמיד: איזה לב?

עם מחשבות אחרות, עם מטרות אחרות, עם דרישה אחרת, מה שאדם מרגיש מהלב. "לב" זה מרכז האדם, והוא מקבל מהלב, כל מיני דרישות, חשבונות.

שאלה: החוב שעליו הוא מדבר פה בשבילנו זה להתפלל לה' או לעשות נחת רוח לה'? על איזה חוב הוא מדבר פה שאנחנו צריכים לקיים?

נראה, אני לא יודע. לא חייב להיות שאנחנו נסתמך על קטע אחד ונדע את כל התמונה.

תלמיד: לא, כי החוב הוא דבר עיקרי בחלק הזה.

כן. "אין עצה אחרת אלא להתפלל לה'," בשביל מה? "שיתן לו לב אחר." מה יקרה אז? "היינו שיבין האדם שאין דבר יותר טוב ממה שיתן נחת רוח לה'. ואז תהיה לו מציאות לראות את החובה לעצמו," מה הוא צריך לעשות, "שזהו דווקא כשיבין שאם הוא רואה את החוב, תצמח לו מזה זכות לעצמו," אם הוא רואה את החוב, אומנם הוא בחוב אבל בזה שרואה, מזהה את החוב, כבר נמצא באיזה מקום יותר טוב מקודם, "משום שיהיה לו מקום לתיקון, אחרת הוא ישאר עם כל החסרונות. נמצא שהחוב זהו זכות לו. אז תהיה מציאות להמציא את החוב, מה שאין כן מי שאינו עובד בתיקונים אף פעם לא יראה חוב."

תלמיד: אז יוצא בעצם שזה לא טוב אם אנחנו מאושרים, מרגישים מלאים, אנחנו כל הזמן צריכים להיות בחיפוש אחרי איפה החוב הזה.

אבל אתה יכול להיות בחיפוש אחרי החוב ויחד עם זה בשמחה שאתה נמצא בעבודה נכונה.

תלמיד: הבנתי, אבל זה מורכב לעשות את זה. זה כאילו מתפצל.

אבל זו עבודה יותר גבוהה.

שאלה: אם אני מתפלל "תחליף לי את הלב", אז זה לא תפילת רבים, זה כאילו "תחליף לי".

נכון.

תלמיד: זה עדיין נכון?

כן, כאן יש הרבה שאלות מה אתה רוצה בזה, מה התנאים אבל זו תפילה. יכולה להיות טובה ובמקום.

קריין: קטע מס' 6.

"מטרם שהאדם בא לידי מצב של השפעה, היינו שכוונתו לשם שמים, אזי מוכרחת להיות ההסתרה. ורק לאחר שהאדם מטהר מעשיו, אז הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו בבחינת השגחה גלויה. לכן אנו מתפללים לה', שיטהר את מעשינו, על דרך "לב טהור ברא לי אלקים". ולמה האדם מתפלל, שה' יטהר מעשיו, זה אינו מטעם, שהוא רוצה לזכות להשגחה גלויה, אלא מטעם לסתום את פיות המכעיסים." 

(הרב"ש. 623. "טהר ליבנו")

כלומר יש שמועות וכל מיני כאלה עניינים, שבעולם יש הרבה אנשים ומחשבות שמדברים על הבורא בצורה לא יפה, לא טובה. שהשגחתו היא לא טובה ולא לטובת הנבראים, בקיצור מסובבים את ההשגחה לכל מיני כיוונים, ואז כואב מזה לאדם והוא עושה הכול אך ורק כדי לתקן את היחס הזה מהנבראים לבורא. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות.

שאלה: בקטע הזה למה הוא אומר לטהר את הפעולות, לא לטהר את הלב או לטהר הרצון?

כי לב ורצון הם יותר פנימיים, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה יותר חיצונית, גלויה. לכן לטהר את הפעולות.

תלמיד: אפילו אם הפעולות על מנת לקבל לעצמי, למה לא לטהר את הכוונה על מה שבא לפני הפעולה?

כך כתוב, אנחנו צריכים לטהר את המחשבות, היסודות ליחס כזה שהבורא ביסודו הוא טוב ומטיב.

תלמיד: אם אני מבקש מהבורא שיטהר את מעשיי אז אני יוצא מתוך הנחה שהמעשים שלי לא טהורים, זאת אומרת שיש פה מידת זלזול אם אני עושה אותם בכלל.

למה? אתה יודע שמעשיך הם לא טובים.

תלמיד: אז איך אני מסוגל לעשות אותם, אם אני באמת יודע שהם לא טהורים אני לא אעשה אותם.

אתה בטוח שכך אתה פועל?

תלמיד: לא.

אתה מבין שאפילו אם אתה מתאר לעצמך שהיחסים שלך למה שאתה צריך לעשות הם לא טובים, בכל זאת אתה מבצע אותם.

תלמיד: כן, אני לא אמור לבצע אותם?

מביאים לך כל מיני מחשבות, דעות, פעולות רצונות אגואיסטים, שאתה עושה אותם לפני כולם ואפילו לא מתבייש. אפילו יש כאלה שמתגאים בהם. ואז שאתה מבקש לתקן אותם, יש לך שאלה, האם כדאי לתקן אותם או לא, מאיפה הם באים, מה לעשות איתם. וכן הלאה.

שאלה: בעניין ההסתרה שעליה הוא מדבר. אנחנו אומרים שהנושא הזה של הסתרה הוא חלק מתהליך כי אחרת הנברא יהיה מתבטל כנר בפני אבוקה.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו רואים לפחות לפי מה שאני מבין ממה שכתוב בסיפורי התנ"ך, שלמרות שהבורא התגלה יותר מפעם אחת בצורה ברורה, זה לא גרם לבני אדם או לנבראים להתבטל כנר בפני אבוקה. אז מה הבעיה שהוא יעשה את זה עכשיו, הרי האגו שלנו מספיק חזק שלא יתבטל כנר בפני אבוקה.

אנחנו מכינים את הכלים ובתוך הכלים האלו אנחנו רוצים לקבל גילוי הבורא שיעזור לנו כדי לא לעבור על רצונו.

תלמיד: זה בדיוק מה שקרה בתהליך של יציאת מצרים.

אני באמת לא יודע מה קרה שם.

תלמיד: לפחות זה מה שמתואר, אבל אנחנו אומרים שזה מה שמטהר את התהליך הרוחני שלנו. למה התהליך הרוחני שהם עברו ביציאת מצרים צריך להיות שונה מהתהליך הרוחני שאנחנו עוברים עכשיו?

אני לא יודע, וזה גם לא מעניין אותי כל כך. אני לא יכול להשוות את מצבנו עם המצב ההוא. עד כמה אנחנו אחרים, טובים, רעים. זה בלתי אפשרי לדון בהם.

שאלה: לאיזו הכרה האדם צריך להגיע כדי שבהדרגה הוא יוכל להתחיל לדרוש את טיהור הלב שלו?

מלכתחילה. כאשר אני מרגיש שאני יכול לדרוש "וטהר ליבנו" אז אני פונה אליו ודורש. יש בזה תפילת רבים, תפילה ליחיד, יש בזה פעולות. יש הרבה דברים. בעיקר שלכל הדברים האלה אנחנו צריכים להשתדל לבצע אותם בעיגול, בקבוצה.

שאלה: מה זה "לב טהור"?

לב טהור זה רצון פנימי של האדם, שהוא כביכול לא עבר שבירה.

מה זה? שיש בתוך האדם, שהוא מתפלל, שהוא מקווה שיהיה לו רצון לקבל שלא עבר שבירה, שכולו טהור. זה חלק כזה מהרצון לקבל הכללי של אדם.

שאלה: איך לסתום את פיות המכעיסים, בהתחשב עם זה שאנחנו לא מבטלים שום דבר?

אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל הטענות ובצורה כזאת לחבר לעצמנו את כל האמצעים שיכולים להעלות אותנו עוד יותר.

תלמיד: כלומר אנחנו משתמשים בעזר כנגדו כדי להניף את עצמנו לכיוון הנכון.

כן.

שאלה: בעצם התפילה אני מרגיש שזה כבר התיקון. אפשר להגיד את זה?

כן, אפשר.

קריין: קטע מס' 7.

"כתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת", שטהרת הלב תהיה, שעבודה שלנו תהיה על דרך האמת, כלומר בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. שקר נקרא, שהאדם אומר, שהוא עובד ה', ובאמת הוא עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. ו"בני תורה" נקראים, אלו שהם מבינים, שכדאי להשיג בחינת התורה. כי אין התורה יכולה להיות במקום ששורה בחינת פירוד, כידוע, שתועלת עצמו הוא עושה פירוד בין האדם להבורא." 

(הרב"ש. מאמר 35 "מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'" 1988)

שאלה: אז מה הדיוק פה, למה כן לבקש "וטהר ליבנו"?

כדי לקבל לב טהור.

תלמיד: הוא אמר בסוף האות הקודמת שאדם צריך להתפלל שה' יטהר מעשיו לא מטעם שהוא רוצה לזכות להשגחה גלויה אלא בשביל לסתום את פיות המכעיסים. אז למה אנחנו מבקשים?

כי השגחה גלויה אם אדם משיג אותה, היא מעלה אותו למעלה מכל ההפרעות.

תלמיד: אז למה הוא אומר לא, "לא מטעם שהוא רוצה לזכות להשגחה גלויה"?

שהוא רוצה להיות למעלה מזה, באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: והמטרה היא לא להגיע לדבקות?

מתי לא להגיע, או להגיע?

תלמיד: מטרת הבריאה היא להגיע לדבקות, שהבורא יתגלה, לא?

כן.

תלמיד: אז למה אסור לבקש להגיע להשגחה גלויה?

אנחנו לא רוצים שההשגחה הגלויה תביא אותנו לתיקונים, אלא שהתיקונים שלנו הם יגלו את הבורא ואת כל העולם בצורה של השגחה גלויה. שכביכול אנחנו נרכיב את ההשגחה הגלויה.

תלמיד: אנחנו מבקשים מהבורא שיטהר את ליבנו.

בסדר.

תלמיד: למה אנחנו מבקשים את זה, מה הבקשה הנכונה לטהר את הלב?

הבקשה הנכונה, שהבורא יטהר את הלב שלנו, "וטהר ליבנו", ומתוך הפעולה שלו הלב שלנו יטוהר ואנחנו נרגיש את כל העולם שנמצא בהשגחה גלויה.

(סוף השיעור)