שיעור בוקר 13.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1244,

מאמר "הנרות הללו קדש הם"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ב'. עמ' 1244. מאמר "הנרות הללו קדש הם". מאמרו של הרב"ש "הנרות הללו קדש הם".

הנרות הללו קדש הם

תשנ"א - מאמר י"ב
1990/91 - מאמר 12

"אאמו"ר זצ"ל אמר על מה שכתוב "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד", שצריכים לדעת ההבדל בין נס חנוכה לנס של פורים. כי בחנוכה היתה הגזרה רק על רוחניות, שמנעו מעם ישראל לקיים את המצות. והנס היה, שבזמן שגברו החשמונאים, כן היו יכולים לקיים את המצות. והיות לרוחניות אין כלים, כי "כלים" נקראים דוקא כלי קבלה, שזה נקרא "בריאה יש מאין", שהוא הרצון לקבל. לכן בא הרמז לזה "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם".

מה שאין כן הנס של פורים. היתה הגזרה גם על הגופים, כמו שכתוב "להשמיד להרג ולאבד, וכו'" (אסתר ג', י"ג). נמצא, שהנס היה על הגופים. ו"גופים" נקראים כלים לקבל. לכן בפורים כתוב "שמחה ומשתה ויום טוב", שענין משתה כבר שייך להגוף. ובחנוכה ניתן לנו הנס "רק לראותם בלבד, ואין לנו רשות להשתמש בהם".

וזה שחז"ל אמרו חנוכה, חנו-כה. ושאל, מהו הרמז של "חנו". ואמר, שענין "חנו" הוא פירושו, חניה. ואמר על זה משל, היות הרבה פעמים באמצע המלחמה נותנים חופש לאיזה פלוגת חיילים, והם הולכים הביתה, בכדי שיהיה להם אח"כ כח להיות חיילים אמיצים. ואח"כ לאחר החניה חוזרים לשדה המלחמה. ויש טפשים, שהם חושבים, מדוע ניתן להם חופש ללכת הביתה, בטח שהמלחמה נגמרה. לכן כבר לא צריכים אותם.

מה שאין כן הפקחים שבהם מבינים, זה שנתנו להם חופש, הוא מטעם לנוח, הוא בכדי שיקבלו כוחות חדשים, שיוכלו להלחם עם השונא. לכן הם מבינים, שהמנוחה הוא בכדי לקבל כח להלחם.

כמו כן כאן, בחנוכה היתה רק גאולה על הרוחניות, כי הגזרה היתה רק על רוחניות, כמו שכתוב (על הניסים) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וכו'".

נמצא, שהגאולה היתה רק על רוחניות. וענין "רוחניות" בעבודה נקרא כלים דהשפעה, המכונה "אור דחסדים", המתלבש בכלים דהשפעה. אבל כאן, כשזוכים רק לכלים דהשפעה, הוא רק חצי עבודה, היינו חצי מלחמה. זאת אומרת, האדם צריך לזכות, שגם הכלים דקבלה יכנסו לקדושה, היינו שישמש עמהם על הכוונה דלהשפיע.

ולאחר שגם כלים דקבלה נכנסו לקדושה, אז נקרא, שכבר יש לו כלים לקבל. ואז נקרא דרגה זו המתקת הגבורות. כלומר, לפני שהשיג את הכלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע, לא היה יכול להשתמש עם האור שנתגלה על כלים דהשפעה. שכלים דהשפעה פירושו, שהאדם נותן משהו, ותמורת הנתינה אין האדם רוצה שום דבר, מטעם שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול. לכן הוא שמח, בזה שהוא זכה לשמש מלך גדול.

מה שאין כן כשהוא משמש עם כלים דקבלה, היינו שהוא לוקח תענוגים מהבורא, והיות שע"י הקבלה הוא נעשה נפרד מהבורא, מסיבת שינוי צורה, לכן נקרא הכלי קבלה האלו "גבורות מרים". מפני שמר לו מחמת התרחקות מהבורא. כי פירוש של גבורות הוא, היות שיש באדם ב' מיני כלים: אחד נקרא "חסד", היינו שהוא נותן, ואחד נקרא "גבורה", זהו מה שהוא מקבל. ונקרא גבורה, שיש כאן ענין של התגברות, שלא לקבל. ואם כן יקבל, הוא יהיה מרוחק מה'. והמצב הזה מר לו. לכן, כשהוא יכול לתת על הרצון לקבל הכוונה דעל מנת להשפיע, נמצא, הגבורות הקודמות, שאם הוא היה משמש עם הכלי קבלה, היה מר לו, מסיבת שינוי צורה.

ועכשיו נמתקו, היינו עתה, שמשמש עם הכלי קבלה, הוא מרגיש מתיקות, היות שכוונתו הוא בעל מנת להשפיע. וזהו כבר בחינת השתוות הצורה. לכן עתה הוא יכול להנות מהם. כי בקבלה באופן כזה, בעל מנת להשפיע, אין כאן שום מר, אלא הכל טוב.

הנה אנו אומרים (בשיר של "מעוז צור ישועתי") "יונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים. ופרצו חומת מגדלי". הנה "יונים" נקראים אלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. כלומר, שאין ביכלתם לעשות משהו אם זהו נגד הדעת. ואז היתה שליטת היונים, היינו השליטה הזו היתה שולטת על עם ישראל.

והשליטה זו מכונה "מלכות יון הרשעה", שמתפקידם הוא "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". כלומר, השליטה שהוא ללכת דוקא בתוך הדעת, זה גורם לפרוץ את החומה, שהוא שומר את המגדל. שפירושו של "מגדל" הוא, שיש באדם בחינת שיעור מסוים בגדלות ה'. ו"החומה" זו נקראת אמונה למעלה מהדעת, שדוקא ע"י האמונה למעלה מהדעת הוא יכול לבוא לידי הרגשת גדלות ה'. וכמו כן לצייר לעצמו גדלות ה'.

ובזמן שיש לאדם הרגשה בגדלות ה', אז האדם דומה "כמו נר בפני אבוקה", שהוא בטל אליו. אבל היונים, היינו השליטה שבתוך הדעת, שלא נתנו ללכת למעלה מהדעת, זה נקרא ש"פרצו חומת מגדלי". היינו בחינת אמונה למעלה מהדעת, שזהו חומה, שבתוך החומה הזו יכולים לבנות מגדלים, היינו להשיג גדלות ה', שזה נקרא "מגדל". כלומר, שדוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לדעת דקדושה.

נמצא, גדלותו של אדם, שהוא זוכה להרגשת גדלות ה', בא דוקא ע"י זה, שהאדם משפיל עצמו, היינו שמשפיל את הדעת שלו. ואז הוא יכול לזכות לגדלות ה', הנקרא "דעת דקדושה".

ובזה יש לפרש מה שכתוב ("ויתן לך" למוצאי שבת) "אמר רבי יוחנן, בכל מקום שאתה מוצא גדלותו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו, וכו'". בטח יש בזה פירוש יותר פשוט. אולם כשאנו מדברים בדרך העבודה, יש להבין מה שכתוב, שאנו מוצאים את ענותנותו של הקב"ה, שהוא ענו. ויש להבין, מה שייך לומר אצל הבורא מידת ענוות. כי משמע, שפלות. ואיך שייך לומר אצל הבורא מדה זו. ובדרך כלל כתוב "ה' מלך גאות לבש".

ויש לפרש, שהכוונה היא על האדם. כלומר, כל מקום שאדם זוכה לגדלותו יתברך, להשיג משהו מגדלות ה', "שם אתה מוצא את ענותנותו" של אדם. שלפי גדלות ה', שהאדם זוכה, בשיעור כזה האדם רואה את שפלותו.

זאת אומרת, שדוקא בזמן שהאדם הולך למעלה מהדעת, אז באה לו הדעת, ורוצה להפריע לו. ומתחיל להתוכח עמו. והאדם רואה אז, שאין לו מה להשיב. אז האדם רואה את הרע שיש בו, שהוא צריך להתחזקות יתירה, שיהא בידו של אדם להנצל מהדעת של יצר הרע, הנקרא בחינת "יונים". ורואה אז, לפי הרע שמגולה אצלו, שאין עוד כל כך שפל כמוהו, מטעם שהרע מגולה אצלו יותר משאר אנשים. כנ"ל, כפי הטוב שהאדם עושה, אם האדם הולך בדרך האמת, שהוא רוצה לעשות הכל בעל מנת להשפיע.

נמצא, בזמן שהאדם זוכה לגדלות ה' אפילו משהו, האדם אינו יודע מדוע עזר לו ה' יותר משאר אנשים. כי הוא מרגיש, שהוא יותר גרוע מכל אנשים שבעולם. ואומר לעצמו, בטח אם שאר אנשים היו יודעים את דרך האמת, כפי שהוא מבין, בטח היו הם אנשי מעלה ולא כמוהו. נמצא, בזמן שהאדם מרגיש קצת גדלות ה', הוא בא לידי שפלות, מזה שה' עזר לשפל כמוהו. וזה שכתוב "בכל מקום שאתה מוצא גדלותו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענותנותו".

לכן בזמן שהאדם אומר לה' "אתה נותן יד לפושעים, וימינך פשוטה לקבל שבים" (תפלת נעילה), שפירוש, בזמן שהאדם מבקש מה', שיקרב אותו, שזה נקרא "נותן יד להתפייסות, וימינך פשוטה לקבל שבים". היינו, שהאדם אומר לה', אני מרגיש את מצבי, איך שאני נמצא במצב של רשע ופושע יותר מכל העולם. וזה באה לו מסיבה שמלמעלה גילו לו את הרע, כנ"ל, שאין מגלים לאדם רע יותר מכפי טוב הנמצא בו.

כמו שפרשנו את מה שאמרו חז"ל "רשעים נדמה להם היצר הרע כחוט השערה, וצדיקים כהר גבוה". ולכאורה היה הדבר צריך להיות להיפך. הרשעים, שלא יכולים להתגבר על יצר הרע, אז הם צריכים לומר, שהיצר הרע כהר גבוה. מה שאין כן הצדיקים, שכן היה להם כח התגברות, היה צריך להיות היצר הרע בעיניהם כחוט השערה.

והתשובה היא כנ"ל, שאין מראים לאדם את הרע שבו, אלא לפי ערך הטוב שנמצא בו. מטעם, כדי שיהא הטוב ורע מאוזן. לכן צדיקים, שיש להם הרבה עליות וירידות, כל הירידות הן מצד היצר הרע. לכן מהרבה ירידות נעשה "הר גבוה". ומילת "הר" יש לפרש הרהורים. זאת אומרת, מכל הרהור, שהאדם מהרהר אחרי מדתו של הקב"ה, שאינו מאמין בהשגחתו יתברך, שהוא טוב ומטיב, זה נקרא "הרהור רע".

לכן אצל צדיקים היצר הרע הוא נעשה הר גבוה. מה שאין כן אצל רשעים, שאין להם עליות וירידות, מטעם שאי אפשר לקבל ירידה מטרם שהאדם עולה, כמו שבארנו בענין חלום יעקב, שכתוב "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", שהיה צריך לומר מקודם "יורדים" ואח"כ "עולים".

אלא בבחינת עבודה, כל אנשים באו לעולם הזה בתור לקיים שליחות של הבורא. ו"מלאך נקרא שליח". לכן מקודם צריך לעלות בדרגת עבודה, שמרגישים קצת התקרבות ה'. ואח"כ אפשר להיות ירידות. לכן רשעים, שאין להם עליות, ממילא אין להם ירידות. ובאמת למה אין הם עולים. זהו מטעם, שהיצר הרע מפריע להם לעלות. לכן הם נשארים בהיצר הרע שאינו אלא כחוט השערה.

לכן צדיקים, שיש להם הצורה אמיתית של הרע, לכן בזמן שה' עוזר להם, הם מרגישים את שפלותם, שהבורא קירב אותם. וזה נקרא כמו שכתוב "מאשפות ירים אביון". שפירוש, שהאדם אומר, בזמן שהייתי נמצא באשפה, ונהנתי ממה שכל בעלי חי לוקחים את מזונותיהם, היינו מאשפה. וזה שכתוב "במקום גדלותו של הקב"ה, אתה מוצא את ענותנותו".

אולם יש לפרש זה, כנ"ל, שאין להאדם לומר עתה, שכבר זכיתי לבחינת גדלות ה', כבר אין אני זקוק לבחינת אמונה למעלה מהדעת, היות שכבר יש לי על מה לבנות את העבודה שלי, על בסיס שזכיתי עכשיו לגדלות ה'.

אלא כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להיות זהיר, בזמן שהוא זוכה לאיזו התקרבות מצד ה'. שאל יאמר, שעתה הוא יודע, שכדאי לעבוד עבודת הקודש, בגלל שהוא מרגיש עכשיו טעם בעבודה. אלא האדם צריך לומר, עתה אני רואה, שכדאי לעבוד למעלה מהדעת, כי דוקא ע"י זה שאני רוצה ללכת למעלה מהדעת, ה' נותן לי קצת התקרבות אליו.

לכן הוא מקבל ההתקרבות הזו בתור סימן, שהוא הולך בדרך האמת. לכן הוא מקבל עתה, שמהיום והלאה לא ירצה לקבל שום עבודה בתוך הדעת, אלא הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין הוא לוקח התקרבות ה' בתור בסיס, שעל זה הוא אומר, שכדאי להיות עובד ה', היות שיש לי כבר בסיס. אלא להיפך, שמהיום והלאה הוא יעבוד רק למעלה מהדעת.

וזה שכתוב "במקום גדלות של הקב"ה, אתה מוצא את ענותנותו". כלומר, במקום גדלותו, היינו במקום שהאדם משיג קצת גדלות ה', שם אתה צריך למצוא את ענותנותו. כלומר, ששם במקום שהאדם מוצא את גדלותו של הקדוש ברוך הוא, האדם צריך למצוא את ענותנותו של האדם, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, הנקראת "שפלות", "ענוה".

היות שבחינת אמונה היא בחינה שהיא למטה מחשיבות. לכן אמונה נקראת בחינת "מטה". זאת אומרת, שבזמן שהאדם מוצא גדלות ה', האדם צריך לחפש ולמצוא מקום לעבוד בבחינת אמונה, ולא בבחינת מה שהוא מצא מקום גדלות ה'.

היות שהאדם צריך לומר, זה שזכה קצת למצוא מקום לגדלות ה', הוא מטעם, שהלך מקודם בבחינת אמונה, שנקראת בחינת "מטה", בחינת "שפלות". לכן הוא ממשיך ללכת בדרך הזו, שהיא אמונה למעלה מהדעת. היות שהוא רואה, שדרך זו היא דרך אמת, והוכחה לזה שדוקא ע"י הכנה זו ה' מקרב אותו אליו.

וזה שכתוב "יונים נקבצו עלי, וכו', ופרצו חומת מגדלי". שענינו הוא, שהאדם צריך לשמור את החומה הזו, הנקראת "אמונה בה' למעלה מהדעת". כלומר, שאין לאדם לחכות עד שהוא יבין שכדאי ללמוד, וכמו כן שכדאי להתפלל, וכדומה. אלא שלא יסתכל על מה שהדעת מיעץ לו. אלא הוא צריך ללכת לפי שהתורה מחייבת את האדם. כן האדם צריך להתנהג. ורק על דרך זו, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי", האדם יכול לזכות לדעת דקדושה.

והעיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

שאלה: כתוב "נמצא, גדלותו של אדם, שהוא זוכה להרגשת גדלות ה', בא דוקא ע"י זה, שהאדם משפיל עצמו, היינו שמשפיל את הדעת שלו. ואז הוא יכול לזכות לגדלות ה', הנקרא "דעת דקדושה"."

מה כאן לא מובן?

תלמיד: התחושה הרבה יותר חזקה מההבנה. רב"ש משתמש פה בביטוי "דעת דקדושה" ולא "למעלה מהדעת". איך אנחנו יכולים לדוגמה להשפיל את הדעת עצמה?

על ידי כך שאנחנו משפילים את עצמנו כלפי הבורא שהוא אחד יחיד ומיוחד, טוב ומיטיב, ואין לו שום כוונות אחרות מלבד להעלות אותנו על ידי תרגילים אליו.

תלמיד: מצד שני רב"ש מסיים בכך שאנחנו אמורים להיות בשמחה בכל התהליך הזה. האם אנחנו יכולים להחזיק בשני הדברים האלה בו זמנית?

כן, ודאי. אם אתה יודע בשביל מה אתה עובר את כל הדברים, אז אתה צריך להיות בשמחה. הכול תלוי באמונה.

תלמיד: איך אנחנו מחזקים אחד את האחר באמונה?

על ידי כך שאנחנו מראים עד כמה אנחנו שמחים ובטוחים בזה שהולכים בדרך.

שאלה: איך במצב שכן מרגישים גדלות ה', בכל זאת מחפשים חסרונות או מחפשים את הלמעלה מהדעת?

כשאתה מרגיש גדלות ה', אתה לא יכול לחפש חסרונות, כי אתה נמצא בהכרת גדלות הבורא.

תלמיד: ואם מתוך האגו שלי יש לי אשליה כזאת שאני הולך איתה, לאו דווקא גדלות ה', אבל אני מגיע ברצון לשיעורים?

אז יש לך עכשיו זמן להתפלל, יש לך הזדמנות להתפלל לבורא שייתן לך כוח השפעה, אמונה, דבקות.

תלמיד: אני צריך לדחות את ההרגשה הזאת?

תנסה, זה מקום לבירורים.

שאלה: רב"ש כותב לגבי חנוכה, "זה שנתנו להם חופש", ללוחמים, לעובדי ה', "הוא מטעם לנוח, הוא בכדי שיקבלו כוחות חדשים, שיוכלו להלחם עם השונא.".

זו לא סוף הדרך, אלא אמצע המלחמה, הם צריכים לנוח, לקבל כוחות, כחניה, ואחר כך להמשיך.

תלמיד: האם בדרך כל אחד מאיתנו יכול לעשות כזה דבר, "אני קצת יוצא לנוח, מתרחק טיפה מהעשירייה, אני צריך לקבל כוחות"?

למה מנוחה זו התרחקות מהעשירייה?

תלמיד: אז מהי באמת מנוחה, כי לפעמים חבר אומר, אני צריך קצת מנוחה, זמן. מה זו מנוחה בדרך, איך עושים אותה?

מנוחה בדרך היא שאני לא מפעיל עכשיו כוחות להתקרב לבורא, ונמצא במאבק עם הכוחות שהוא מעמיד ביני לבינו, אלא אנחנו יוצאים למנוחה. זאת אומרת, אנחנו לא מאבדים את הקשר בינינו ולא הולכים אחורנית, אלא אנחנו רק רוצים להפסיק את המלחמה כי אנחנו מקבלים את ההפסקה כפקודה.

תלמיד: לפעמים אתה נמצא במצב שיש לך כוחות לעורר את העשירייה ולפעמים אתה במצב שאתה יותר פסיבי. האם זה יותר קרוב למה שאמרת?

יכול להיות, אני לא יכול להגיד שזה דווקא כך. לפעמים אני מרגיש שאני פסיבי, אבל זה דווקא מצב להתגברות.

תלמיד: בסוף המאמר רב"ש אומר שהוא היה "רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת".

אנחנו יודעים ששמחה מושכת את האדם, אם יש שמחה אז האדם נמשך אליה באופן טבעי.

כן.

תלמיד: לדוגמה אני יודע שיש חברים שמתקשים להגיע לשיעור הבוקר אבל למפגש עשירייה הם יגיעו כי יש שמחה, ואני רוצה לשאול, איך אפשר ליצור בשיעור הבוקר שמחה אפילו יותר גדולה?

כל פעם שאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו מתקדמים צעד אחד קדימה, במיוחד כשאנחנו מוסיפים לזה את הכוחות שלנו, את הרצון שלנו, את הדחף שלנו שהוא נגד הרצון לקבל, נגד נטיית הגוף. אבל אם אנחנו כן מסוגלים לתת דוגמה זה לזה, בהתקרבות זה אל זה ובהתקרבות יחד לבורא, אנחנו הולכים קדימה ומצליחים. זה נקרא "מלחמה".

תלמיד: האם אנחנו יכולים ליצור בשיעור בוקר הרגשה בינינו שגם תמשוך את הרצון לקבל?

למה לא?

תלמיד: איך עושים את זה? איך אדם ימשך וירגיש שפה הוא מקבל משהו, גם ברצון לקבל לעצמו, כמו שהוא מגיע למפגש עשירייה ויש שם אוכל, אווירה. איך ליצור את המשיכה הזו בשיעור בוקר?

עכשיו שאנחנו יושבים יחד כולנו, למה שלא נרצה לגלות בינינו איזו אווירה יפה, חמה, כך שנוכל מתוך האווירה הזאת לשאוב כוחות, חום, ביטחון, התקרבות לבורא. הכול נמצא, רק זה תלוי עד כמה אנחנו רוצים לגלות את זה. הכול תלוי רק ברצון שלנו. הבורא מוכן, נותן הזדמנות.

תלמיד: איך להעביר את מה שעכשיו אמרת לחברים שקשה להם להרגיש את מה שאמרת? יש חברים שיושבים כאן ומרגישים בדיוק את הכוח הזה, את העבודה המשותפת, איך להעביר את זה לחברים שקשה להם להרגיש את זה?

צריכים לחשוב לפני כן, שהיום בערב, או מחר בבוקר, אני שוב אתקשר לחברים ואני אתחבק איתם, אני אחזיק בהם והם בי, ויחד בחיבור כזה נלך קדימה. זה כל הכוח שלנו.

הכוח שלנו הוא באחדות, אין שום דבר חוץ מזה. ככל שאנחנו יותר קרובים, מתחברים זה עם זה, כך אנחנו יכולים לחדור דרך יצר הרע ליצר הטוב. זו כל המלחמה.

תלמיד: אני מרגיש שמה שאמרת זה כוח שיעזור.

נקווה. אבל צריכים כל הזמן לחפש איפה זה נמצא בנו ואיך זה נמצא בינינו, איך אנחנו מצטרפים ונלחמים. העיקר זה חיבור.

שאלה: רב"ש אומר פה, "בזמן שהוא זוכה לאיזו התקרבות מצד ה'. שאל יאמר, שעתה הוא יודע, שכדאי לעבוד עבודת הקודש, בגלל שהוא מרגיש עכשיו טעם בעבודה. אלא האדם צריך לומר, עתה אני רואה, שכדאי לעבוד למעלה מהדעת, כי דוקא ע"י זה שאני רוצה ללכת למעלה מהדעת, ה' נותן לי קצת התקרבות אליו."

זו הבחנה דקה מאוד, האדם קיבל איזושהי התקרבות והוא מרגיש הנאה מזה, ואז הוא צריך איכשהו להשיג כוחות, כדי לא להגיד שאני נהנה מזה, זה נכון וטוב, אלא להגיד שעכשיו אני רואה שזה רק סימן.

כן.

תלמיד: מאיפה הכוח כשבאה בהנאה כזאת?

הוא רוצה להזיז הצידה את כל הכוחות להילחם שמרגיש שיש לו, ורוצה לא להילחם על ידי הכוחות האלה, אלא על ידי כוחות שהוא מקבל מהבורא. כי מאיפה הוא קיבל עכשיו כוחות והוא חושב שכן צריך ללכת קדימה? מעצמו, ועכשיו הוא רוצה לדרוש ולבקש אותם מהבורא.

תלמיד: יש לנו טבע של הנאה או אי הנאה, זה טבע מאוד ברור.

כן.

תלמיד: ולידו צריך להיות מנגנון שכל הזמן בוחן, מאיפה אתה מקבל את זה, בשביל מה אתה מקבל את זה, מה תעשה עם זה עכשיו, המנגנון הזה צריך להיות חזק מהמנגנון של "יש הנאה".

כן, גדלות המטרה צריכה להיות יותר מגדלות ההנאה.

תלמיד: וזה מה שצריך להיות בעשירייה כל הזמן?

בעשירייה גם, אבל לפחות אדם צריך לבנות את זה כך.

תלמיד: איך בונים ביחד מנגנון כזה?

מחזיקים את זה בינינו, שזה יעבור מאדם לאדם ויחייה בתוך כל הקבוצה.

שאלה: אין מקצת ברוחניות, כי הרוחניות לא באה בחלקים. מה נקרא שאדם מוצא קצת גדלות ה'?

ככל שמסוגל לגלות.

תלמיד: אבל כל הזמן לאדם הלומד יש את אווירת הבורא, הוא בטל בפניו כנר בפני אבוקה, הוא כל הזמן בתוכו. אז מה זה קצת מגדלות ה'?

ככל שהוא מגלה את הכרת הגדלות הבורא, את הרגשת הגדלות הבורא, על אף שזה קצת, הקצת הזה בכל זאת נותן לו כוח לעשות כמה צעדים קדימה.

תלמיד: זאת אומרת זה בא לאט לאט עד שהוא מרגיש את כל גדלות ה'?

כן, ודאי, זאת המטרה.

תלמיד: איך בא הקצת הזה?

במידות, במנות קטנות, עוד ועוד.

תלמיד: עד שזה מתמלא?

כך מגלים לו את זה מלמעלה. זה קובע את המדרגה שלו, את הכלים שלו, עד כמה הוא יכול להחזיק את עצמו באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה.

תלמיד: אבל אמונה למעלה מהדעת הוא מקבל מהבורא, אמונה למעלה מהדעת הוא לא בונה בעצמו?

זה כוח רוחני שהוא מקבל מלמעלה.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא קשור לכך שאני מרגיש את גדלות ה' אלא הבורא נותן לי את הלמעלה מהדעת ואז אני מרגיש את גדלות ה'?

ודאי, את הכול נותן הבורא.

תלמיד: לא ברור אם העניין הזה של חנוכה ופורים הוא על כל הדרך, כלומר האם קודם צריך לעבור את כל הכלים שיש?

לא, קודם צריכים לסדר את הכלים דהשפעה, ואחר כך את הכלים דקבלה, עלייה לבינה ועלייה לחכמה.

תלמיד: אבל על איזה כלים, על כל הכלים שיכולים להתגלות בעבודה?

כל הכלים שחייבים להתקדש, להיתקן כדי להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, שזה חנוכה, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע, שזה פורים.

תלמיד: איך מגיעים לעבוד בצורה של להשפיע על מנת להשפיע על כל הכלים?

כך מתגלה לאדם ועל זה הוא צריך לעבוד.

תלמיד: מורגש שבעבודה בעשירייה אנחנו מגלים חלק מהכלים, ועליהם אנחנו מנסים לעבוד בצורה של להשפיע על מנת להשפיע.

בסדר.

תלמיד: מה קורה עם שאר הכלים שעוד לא התגלו, צריך קודם לתקן את כולם בלהשפיע על מנת להשפיע?

אני לא יודע, אני יודע שמה שמתגלה מתגלה, את זה מתקנים ומשתמשים בזה נכון.

תלמיד: האם יכול להתגלות כזה כלי בעבודה שישר עובדים איתו בלקבל על מנת להשפיע, או שלא קיים כזה דבר?

לא, לקפוץ לחצי השני?

תלמיד: כן.

איך יכול להיות?

תלמיד: אז אנחנו נצטרך לעבור את כל הכלים שיכולים להתגלות, ולתקן אותם בלהשפיע על מנת להשפיע?

אנחנו צריכים לגלות כל הכלים שמסוגלים, ולתקן אותם בעבודה להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: יכול להיות שאנחנו מתקנים רק חלק מהכלים בצורה אקטיבית?

מה שמתגלה, את זה מתקנים.

תלמיד: וכל עוד לא נגלה את כל הכלים לא נוכל להתקדם הלאה בלקבל על מנת להשפיע?

לקבל על מנת להשפיע זה כבר פורים.

תלמיד: נכון. אז האם כל עוד לא נגלה את כל הכלים שיכולים להתגלות, לא נוכל להתקדם לפורים?

לא, אנחנו לא יכולים לראות כל הכלים, רק חלק מהם, ובאותו חלק שאפשר לקבל אותם לתיקון להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: אתה אומר שלא יכולים להתגלות לנו כל הכלים, אז מה יהיה עם הכלים האלה שלא יכולים להתגלות?

הם ממתינים לתיקונם, כי אנחנו לא יודעים עדיין לתקן אותם כי לא גמרנו את התיקון של חנוכה. לא גמרנו את התיקון של להשפיע על מנת להשפיע, אז איך אנחנו יכולים לקפוץ ללקבל על מנת להשפיע?

תלמיד: מה נקרא לגמור להשפיע על מנת להשפיע, האם ברצון יש חלק שאת כולו צריך לתקן?

אני לא יודע, בכוונה אני אומר כך, כי זה לא עניינכם, עניינכם לעשות תיקונים, להשפיע על מנת להשפיע, להתעסק בכוחות ההשפעה. ומה שיקרה אחר כך, נעבוד עם זה ונדע, שלב אחרי שלב. לא מגיעים לפורים לפני שמסיימים את חנוכה.

תלמיד: למה בעצם צריך חניה בעבודה?

כי אלה כלים שונים, תיקון כלים שונים, להשפיע על מנת להשפיע. התיקון הוא שונה, הפעולות עצמן שונות, וכשמסיימים אז נכנסים ממש לכלים של פורים. שם כבר הרבה יותר קשה ורציני.

תלמיד: בעצם עד פורים אנחנו בחנוכה.

כן, אנחנו מתקנים את הכלים שיהיו כדי להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: כמו שמטפסים ומטפסים, מגיעים לאיזה מישור, שם יש בסיס.

נראה.

תלמיד: האם זה נגיעה או שעכשיו זה מצב שאתה צריך להתארגן?

אנחנו צריכים באופן פעיל לעבוד להשפיע על מנת להשפיע, לעזור לכולם, לכולם, לכל החברים שלנו בקשר להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת לא להתבלבל מהמילה "חניה".

לא, זאת לא חניה. ככה זה נקרא.

תלמיד: רק שינוי מצב.

כן.

שאלה: הוא נותן דוגמה של פלוגת חיילים שמשתמשים בחניה כדי לקבל כוחות. מה זה עבורנו חניה או הפסקה שמקבלים בה כוחות, איזה כוחות מקבלים?

מקבלים כוחות דהשפעה שיכולים להשפיע זה על זה, לעזור זה לזה, להיות כולנו משפיעים וכך להבין את כול פעולות הבורא ששייכים לחנוכה, חניה.

תלמיד: הוא נותן דוגמה של חניה. כאילו סוג של פעולה שמתוכה מקבלים כוחות. מה זה עבורנו הפעולה הזאת, מה עושים?

השפעה אחד לשני. מסתכלים כולם על כולם, למי עוד אין כוח כזה במלואו, שימלא לו את כל הכלים שצריך להיות בחנוכה, ומדליקים כל אחד את השני.

תלמיד: צריך להבין נכון את הדוגמה. הייתה כאילו מלחמה, מאמץ, ועכשיו יש הפסקה, חניה ודווקא שם מקבלים כוחות.

זה לא כל כך הפסקה ולא כל כך חניה שאנחנו חושבים על בית הבראה, זה לא כך. פשוט לא נלחמים בכלים דקבלה אלא רק בכלים דהשפעה. רוצים למשוך את המאור המחזיר למוטב, רוצים להתמלא באור של השפעה.

תלמיד: זה מיקוד אחר. האם כשאתה - אומר לא משתמשים בכלים דקבלה - כאילו משנים את המיקוד?

משתמשים, זה רק נקרא שלא משתמשים. אין לנו יותר מכלים דקבלה, כל הכלים שלנו הם כלים דקבלה. אבל אנחנו משתמשים בהם בצורה כזאת שמשפיעים בהם לזולת.

תלמיד: מה צריך להשתנות בהרגשה אם רוצים להשתמש בחנוכה נכון?

שכולנו, כולנו נדליק נרות של חנוכה.

תלמיד: זה לא משהו שאני מבין בהרגשה.

אנחנו רוצים להראות לכולם שאור של חנוכה מסוגל להעלות את האנושות להשפעה הדדית, לאהבה הדדית. זאת לא אהבה עדיין אבל לקראת זה.

תלמיד: זה נשמע יותר כלפי חוץ. האם ביחסים בינינו בעשירייה אפשר להסביר את זה?

בעשירייה צריכים להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, בהשפעה הדדית.

שאלה: הוא כותב, "נמצא בזמן שהאדם זוכה לגדלות ה' אפילו משהו, האדם אינו יודע מדוע עזר לו ה' יותר משאר אנשים". לאן הבחנה כזאת אמורה להוביל אותנו?

לזה שכל אחד ואחד, במידה שהוא זוכה, הוא מאוד מאוד מודה לבורא על זה שקרב אותו.

שאלה: הוא ממשיך - שאם הוא היה נותן לאנשים אחרים, הם בטח היו עובדים יותר טוב?

תמיד נשארת הרגשה כזו, הרגשה כזאת נמצאת.

שאלה: בעבודה הזאת של "איש את רעהו יעזורו" היה לנו בירור כי קבוצה מהכלי העולמי בקשה להתחבר קבוע לשתי פעולות שלנו למשך חודש, ודנו בזה בעשירייה בכובד ראש ואמרנו, למעשה אף פעם לא שמענו דוגמה כזאת ממך אם זה נכון ברמת תרגיל? מפגש חד פעמי עשינו הרבה פעמים, כמו הרבה קבוצות, אבל זה משהו שונה כי במפגשים שלנו בעשירייה יש עבודה פנימית וכשמצטרפת קבוצה מבחוץ יש כאן פעולה שהיא שונה. האם זה נכון או לא ברמת תרגיל? הם שאלו על שתי פעולות, סעודה ושיעור בוקר, או זומים, פעמיים בשבוע קבוע למשך חודש?

אני לא יכול להגיד לך, לא עשיתי את זה אף פעם, רב"ש אף פעם לא אמר לעשות כך, אני לא יודע, מה שלא עבר דרכי בצורה חיה אני לא יכול להגיד אבל זה מעניין, רק אין לנו את רב"ש שיענה. צריכים אולי קצת להתחיל והרבה להתפלל כדי להבין על מה מדובר. למה אני אומר את זה בזהירות? כי היו כאלה המלצות לחיבור שרב"ש אמר לא לעשות. עכשיו אני אפילו לא רוצה לדבר עליהן אבל פעם עוד נדבר, יש עוד זמן.

שאלה: אמרת שצריך לעזור לכולם להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע?

כולם בעשירייה או בכלל?

תלמיד: אני מניח שהתכוונת לעשירייה?

כן.

תלמיד: איך עושים את זה?

דוגמה ותמיכה.

תלמיד: איזו דוגמה יכולה לעזור לכולם להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע?

שאתה מראה לחברים שלך איך אתה מתאמץ, משתדל להיות יותר פתוח לחברה, יותר עוזר, מוכן לזה.

תלמיד: ומה זה נקרא תמיכה?

תמיכה זה כשאנחנו עוזרים בדוגמה, בפעולה.

תלמיד: זאת אומרת דוגמה ותמיכה?

כן.

תלמיד: אז אני מבין את ההסבר של הדוגמה, אבל מה זה נקרא שאנחנו תומכים בחבר כדי להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע?

תעורר אותו קצת. תדחוף אותו לכיוון הנכון.

תלמיד: באיזו צורה, כי זה נשמע כאילו אתה נוגע בו במשהו מאוד פנימי.

לא, אל תיגע בפנימיות, תיגע בחיצוניות, יראה איך אתה רוצה לעזור לאחרים.

תלמיד: בסדר. אז בעצם יוצא שכל העבודה שלנו היא כל הזמן לתת פשוט דוגמאות של השפעה.

כן.

שאלה: אנחנו צריכים גם לדרוש מהחברים שישפיעו? זאת אומרת שזה יהיה כחלק מהעבודה שלנו בעשירייה, כמו לבוא לשיעור בוקר, להשתתף בפעולות, אנחנו גם יכולים לדרוש מהם להשפיע, או לנסות לפחות להשפיע?

כן, בקבוצה אתם יכולים לדבר על זה שאנחנו צריכים ביתר כוח להשתתף בחיבור.

תלמיד: זה שלב חדש בעבודה שלנו שבו אנחנו בעצם גם קצת באים לחברים בדרישה?

לא. אבל אם אתה נותן לו דוגמה, זאת לא דרישה, אולי גם דרישה. כך עושים.

תלמיד: זאת אומרת עדיין להישאר, כמו שאמרת לחבר קודם, רק להמשיך לתת דוגמאות, לא לבוא למישהו, לחבר, ולהגיד לו "הנה ארבע פעולות השפעה שאנחנו מצפים ממך שתעשה היום".

זה לא. על השפעה אי אפשר לדרוש בכלל, רק דוגמה.

שאלה: בעניין הקשר בין גדלות ה' לאמונה למעלה מהדעת.

לפי הכרת גדלות הבורא אדם יכול ללכת באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה ההבדל ביניהם? מה זה גדלות ה' עבור האדם ומה זה אמונה למעלה מהדעת עבור האדם?

גדלות ה' זה כשהאדם מרגיש שהבורא הוא גדול ומנהל הכול, גם אותו, ומזה יש לו כוח פנימי להתקשר לאחרים ולבצע את פקודות הבורא.

תלמיד: אז מה זה התוספת הזאת של אמונה למעלה מהדעת? מה זה נותן?

אפילו אם הוא לא מרגיש בתוכו את שליטת הבורא, אבל הוא יכול להביא את עצמו דרך הקשר עם החברים למצב שהכוח הזה יעזור לו וייתן לו אפשרות להיות למעלה מכוחות הקבלה.

תלמיד: מה זה אמונה למעלה מהדעת? זה כלי, זה מצב?

דרגת הבינה - אמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה.

תלמיד: למה לא מספיק שתהיה לאדם גדלות ה' בשביל שהוא יוכל להיות למעלה מכוחות הקבלה?

קודם כל הוא לא מקבל את גדלות הבורא בשלב הזה, וגדלות הקבוצה, גדלות החברים, זה יותר קרוב לו.

תלמיד: אז למה לא מספיק שתהיה גדלות, גדלות הקבוצה למשל, גדלות החברים, למה צריך להשיג כלי של אמונה למעלה מהדעת?

אין לי כל כך מילים. דעת זה דעתו של אדם שהוא חי לפי זה, זה העוגן שלו. והוא הולך כאן למעלה מדעתו. זאת אומרת שיש לו כוחות שעל ידם הוא יכול להגיע למצב שאפילו שזה לא מציאותי, הוא משתמש בזה.

תלמיד: אז לְמה אתה צריך להשתוקק, שתהיה לך גדלות החברים או להשיג אמונה למעלה מהדעת?

לאמונה למעלה מהדעת, זאת בעצם דרגת האמונה האמיתית.

תלמיד: ומה התנאים שנותנים לאדם אמונה למעלה מהדעת?

ברגע שאנחנו מתחברים עם החברים בינינו, אני יכול דרכם לקבל כוח השפעה ולהתחיל להרגיש מה זה כוח השפעה, שזה למעלה מכוח הקבלה.

שאלה: כתוב "אלא בבחינת עבודה, כל אנשים באו לעולם הזה בתור לקיים שליחות של הבורא".

נכון.

תלמיד: ו"מלאך נקרא שליח. לכן מקודם צריך לעלות בדרגת עבודה, שמרגישים קצת התקרבות ה'. ואח"כ אפשר להיות ירידות. לכן רשעים, שאין להם עליות, ממילא אין להם ירידות. ובאמת למה אין הם עולים. זהו מטעם, שהיצר הרע מפריע להם לעלות. לכן הם נשארים ביצר הרע שאינו אלא כחוט השער" מה זה אומר כחוט השערה.

כביכול יצר הרע בעצמו הוא מאוד חלש ומאוד דק, אבל כשהוא נמצא לפני האדם אז האדם לא יודע, הוא מפחד להתגבר עליו.

שאלה: בהמשך הקטע כתוב ש"אין מראים לאדם את הרע שבו, אלא לפי ערך הטוב שנמצא בו. מטעם, כדי שיהא הטוב ורע מאוזן". למה ברגע שאדם מרגיש את הרע שלו הוא לא מרגיש גם את הטוב שיש בו באותה מידה?

הוא צריך לבקש, לדרוש, להשיג. היצר הרע הוא תמיד הראשון.

שאלה: מה כל כך מיוחד בצדיקים שמאפשר להם להילחם בהצלחה ביצר הרע?

שהם זכו לזה שיש להם יצר הטוב ועל ידו הם יכולים להילחם ביצר הרע.

תלמיד: זאת אומרת הצדיקים כן מרגישים את יצר הטוב לפני יצר הרע?

כן. לא שהם סתם מרגישים שמגיע להם, אלא הם נמשכים לעבוד עם היצר הרע ולהפוך אותו ליצר הטוב.

תלמיד: זאת אומרת הכוח המניע שלהם הוא היצר הטוב?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שלפי גדלות ה' שאדם זוכה, בשיעור כזה אדם רואה את שפלותו. מה זה אומר שבשיעור כזה אדם רואה את שפלותו?

הוא רואה עד כמה הוא נמצא בעל מנת לקבל, מול זה שהוא רואה שהבורא הוא בעל מנת להשפיע.

תלמידה: עוד כתוב "במקום גדלותו של הקב"ה, אתה מוצא את ענותנותו", למה הכוונה?

שהבורא גדול, בגלל שהוא עניו.

תלמידה: מהי ענווה רוחנית, ואיך היא באה לידי ביטוי בעשירייה?

כשכול אחד רוצה להגיע למצב שהוא נכנע כלפיי החברים, ועוזר להם מלמטה ככל האפשר.

שאלה: האם חנוכה זה מצב אישי, או שזה יכול להיות גם מצב של כל העשירייה?

זה יכול להיות של כל העשירייה, של כל העם, ושל כל העולם.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה אבל בסוף מה שפועל זו הדוגמה האישית. לפי מה שאני רואה בעשירייה, ויודע מהאנשים, מי שנמצא בדרך הזאת ומתמיד בה כל הזמן צריך להתגבר על כל מיני מצבים. כל אחד, ולא חשוב מה נראה לנו מבחוץ.

איך אני יכול לראות את הדוגמה האישית הזאת מכל חבר שמצליח לעשות התגברות, למרות שלא תמיד אני מצליח באמת לראות, אבל אני יודע שכן. איך יכולים לקבל את הדוגמה הזאת מהחברים?

תסתכל עליהם קצת יותר פנימה, ותראה מה הכוחות שמפעילים את החברים, ואז תראה למה כל אחד בא, למה הוא לומד, למה הוא רוצה להתקדם, למה הוא עוזר, וכן הלאה.

וכך תראה שבכול אחד יש איזה כוח השפעה, אומנם שבינתיים הכוחות האלה עדיין קטנים, אבל בכל זאת כשמחברים אותם יחד, יכולים להגיע למשהו.

תלמיד: שמתי לב שכשחבר צריך להגיע לשיעור, ולפני כן הוא אומר שהוא עייף, שהוא לא ישן מספיק, חושף את עצמו, ואז עושה פעולת התגברות, כשרואים את זה, הדוגמה הזו נותנת הרבה מאוד כוח. אם אני רוצה לתת לחברים דוגמה אישית, האם אני צריך להבליט את זה, ולתת לחברים לראות שבאמת עשיתי פה התגברות, איך זה עובד, מה האחריות שלי?

כן. אתה צריך להראות את זה לחברים. וזה לא נקרא שאתה מתגאה, אלא שאתה רוצה למשוך אותם קדימה, לדחוף אותם קדימה.

תלמיד: אז דוגמה אישית זה לא בהצנע לכת, החברים דווקא כן צריכים לראות מה עשיתי?

אם יש לזה מקום, אז יש לזה מקום.

תלמיד: ומה לגבי האחריות של החברים כשהם רואים דוגמה אישית מחבר, עליהם לרומם את זה, לציין את זה, האם יש לחברים איזו אחריות?

כן, ולפי המצב. אני לא יכול להגיד שצריכים להגיב כך או אחרת, אלא לפי המצב. אתם כבר מבינים איך לעודד אותו, איך להודות לו, ואיך לעשות שהדוגמה שלו תהיה מקובלת בחברה.

תלמיד: כדאי להשתמש בזה?

כן.

שאלה: כתוב פה "והתשובה היא כנ"ל, שאין מראים לאדם את הרע שבו, אלא לפי ערך הטוב שנמצא בו. מטעם, כדי שיהא הטוב ורע מאוזן". בדרך כלל אומרים שנותנים לאדם להרגיש את הרע שבו. האם יש זמנים שנותנים להרגיש גם את הטוב?

כן, נחיה ונראה, ונרגיש, יש גם מזה וגם מזה

שאלה: עוד לא ברור היחס בין אמונה בגדלות ה' והרגשת גדלות ה'.

תפרש לי קצת.

תלמיד: אם אני מבין נכון, העבודה שלנו זה לעבוד באמונה למעלה מהדעת, שהבורא הוא גדול, אחד יחיד מיוחד, טוב ומיטיב על כל המצבים. וככה שאדם מתגבר ועובד בצורה כזאת, פתאום הוא זוכה שהבורא מקרב אותו. הוא מרגיש את גדלות ה', מרגיש טעם במשהו.

כן.

תלמיד: אז לא ברורה המטרה. המטרה היא כאילו להשתוקק לאמונה או למציאות ה'? אנחנו לומדים גם מרב"ש וגם מבעל הסולם שכותבים בהרבה מקומות, שכל העניין הוא להגיע להרגשת מציאות ה', ועיקר מה שחסר לנו זה להרגיש את גדלות ה', חשיבות ה', וכן הלאה. להרגיש בכלים עד "שכל עצמותי תאמרנה".

אז לא ברור מה זה כל הזמן להיות מעל זה, מעל מה? איך האדם מפריד את עצמו מהרגשת התקרבות ה', ולוקח את זה כמו שהוא כותב פה רק לבסיס?

ומתעלה מעל זה באמונה.

תלמיד: כן.

אלה מצבים ופעולות שאני לא יודע אם אני אמצא להם מילים פה. מעל כל הצורות שהבורא מתגלה לנו, ואנחנו רואים שבכל מצב, ובכל העולם הוא השולט והפועל, אנחנו צריכים להיות בעיקר באהבה אליו.

תלמיד: כשאדם מרגיש קצת זכייה, שהבורא מקרב אותו. מה הוא עושה ברגע הזה כדי לא לקחת את הטעם הזה לבסיס, שהאמונה תהיה לו כבסיס?

הוא צריך להשתדל לגלות לבורא שהרצון שלו הוא להיות בדבקות, בהשפעה לבורא, והוא לא רוצה לקבל כלום חוץ מכוחות השפעה.

תלמיד: אני אשאל מזווית אחרת. מה זה בדיוק כלים דהשפעה?

כלים דהשפעה אלו הפעולות שלי שעל ידן אני עושה נחת רוח לבורא.

תלמיד: אם נסתכל רגע מהכיוון של המערכת, יש דבר כזה כלי שאין בו אור פנימי? אין דבר כזה, לפי מה שאנחנו לומדים, נכון? חייבת להיות הרגשה במשהו בתוך הפרצוף, כאילו בגוף?

נגיד.

תלמיד: אז מה זה אומר כלים דהשפעה שהוא לא מקבל כלום? הוא לא חייב להרגיש משהו?

שהוא לא משפיע לבורא בזה שהוא מקבל ממנו, אלא בינתיים הוא רוצה רק להידמות לבורא.

תלמיד: אז מה הוא עושה עם כל ההרגשה של הטעם שהוא מקבל מעבודה הזאת? איך הוא מייחס את זה, ולא משייך את זה על חשבונו?

כלים דהשפעה, זאת אומרת, שאני לא יכול לקבל מהבורא, ודרך הטעמים שלי, דרך המילוי שלי להעביר לו תגובה, אלא רק דרך זה שאני מזדהה עימו.

שאלה: אפשר המשיך את הבירור של חנוכה ופורים, ולהמשיל את זה לבעל הבית, האורח, והשולחן? האם בחנוכה הוא כבר על השולחן אבל לא נוגע באוכל?

לא, אין לא כוונות של לקבל על מנת להשפיע, רק להשפיע על מנת להשפיע. חנוכה זה בינה, להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: בלהשפיע על מנת להשפיע, כלומר שהוא יושב על השולחן, הוא מתחיל לזהות את הכוונה של הבורא, כי הנברא כבר יושב ורוצה להשפיע?

כן, אבל הוא לא יכול להשפיע על ידי זה שהוא יקבל.

תלמיד: הוא לא יכול, אבל הוא מתחיל לזהות את האהבה של הבורא אליו במשהו, שהבורא רוצה להיטיב לו?

כן.

תלמיד: ואז מה הוא עושה בחניה? הוא עושה איזה חשבון מחדש על מה שהוא מרגיש? הוא כבר יושב על השולחן, ומרגיש שהבורא מולו, ולא סתם מישהו.

הוא לא יושב על השולחן.

תלמיד: אפילו לא יושב?

לא. בחנוכה לא, עדיין אין לו כלים לשבת ליד השולחן, הוא לא יכול להשפיע לבורא על ידי זה שיקבל ממנו.

תלמיד: אז מה הבירור שהוא עושה בחניה הזאת? אתמול שמענו שגם פורים וגם חנוכה זה שמאל, כאילו הם כבר קיבלו משהו, אבל בחנוכה עדיין עושים בירור. גם פה במאמר הוא אומר שזה יהיה לו רק לעדות. שזה שהוא קיבל התקרבות לבורא, יהיה לו רק לעדות. בנקודה של החניה, מה עושים בחניה הזאת?

חניה עושים מפני שעדיין לא משתמשים בכלים דקבלה, ולכן יש חניה, הפסק, שמשתמשים רק בכלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, בזה מסתיימת חנוכה, ואז מתחילה ההכנה לפורים, התיקונים.

תלמיד: הוא צריך לחזק את הפחד ואת היראה מהשימוש בכלים דקבלה? לפני שהוא יעבור לפורים, הוא כבר יתחיל להגיע בכלים דקבלה, אז הוא כאילו מפחד, וצריך להזהר?

עוד נראה באיזה צורות זה עובר.

שאלה: להצדיק את הבורא, נניח לקבוע שהוא טוב ומיטיב, זה להשפיע על מנת להשפיע או שזה לקבל מהבורא? לאן זה לשייך?

להשפיע על מנת להשפיע זה להצדיק את הבורא על כלים דהשפעה, ולקבל על מנת להשפיע זה כבר להיות מחובר עם הבורא עם כלים דקבלה.

תלמיד: והפעולה להצדיק את הבורא, יכולה להיות גם בכלים עבים, וגם בכלים זכים?

נגיד שזה עבים וזכים, אבל ככה לא אומרים. אומרים בכלים דהשפעה וכלים דקבלה, בכלים דהשפעה זה שורש א' וב', ובכלים דקבלה זה ג' וד', עביות.

שאלה: יש לי הרבה רצונות, ונניח שאני עובד עם אחד מהם. נניח תיקנתי אותו עד אמצע הדרך לחניה. האם עכשיו אני צריך לקחת רצון נוסף להביא אותו למצב חניה של חנוכה, או שאני חייב לסיים עם רצון אחד עד הסוף, עד פורים, ורק אז לעבור לרצון הבא? מה יותר נכון?

לא, אתה לא יכול לגמור עם רצון אחד עד הסוף, ואז להתחיל חנוכה עם רצון אחר, לגמור אותו בפורים, ואחר כך לעבור לרצון הבא מחנוכה ולהעביר אותו לפורים. אתה לא יכול, ככה לא עושים. עובדים עם כל הרצונות שאתה מסוגל, את מה שנמצא ברשותך, אתה מתקן ומקדם עד לחנוכה.

תלמיד: כלומר, גם אם קיימים עוד רצונות שאני לא רואה, זה לא מעניין אותי. מה שאני רואה, אני חייב לעשות את הכול בחנוכה?

כן.

שאלה: בהמשך לבירור של להשפיע על מנת להשפיע. זה אומר שאני עושה פעולות של צמצום על הרצון לקבל שלי, לא מממש את הרצונות לקבל שלי שמתעוררים?

כן, אני צריך למיין את כל הרצונות שעכשיו מתעוררים בי ולראות במה אני יכול לעשות פעולות על מנת להשפיע ובמה לא.

תלמיד: מה זו הפעולה של להשפיע בעל מנת להשפיע? איך אנחנו מרגישים אותה? אני יודע מה זה לא לממש את הפעולה של הרצון לקבל שלי שמתעורר, לצמצם את זה, דיברנו על כוח של התגברות וכולי. מה השלב הבא?

השלב הבא הוא השפעה על ידי הרצון הזה. אתה לא משתמש בו לגמרי, כפי שאמרת שאתה עושה כאילו צמצום, ואחר כך אתה מתחיל להשתמש ברצון הזה בעביות שורש, א', ב', וכך בכל הרצונות שלך, במה שאתה מגלה, ואחר כך עובר לתיקון שלהם ברצונות של פורים, ג' וד'. זו עבודה אחרת לגמרי. אנחנו צריכים להבין שהעבודה בכלים להשפיע על מנת להשפיע היא לא כמו בלקבל על מנת להשפיע. בלהשפיע על מנת להשפיע אתה עובד מחוץ לך, ובלקבל על מנת להשפיע אתה צריך להנות, לטעום, ואת התענוג הזה שאתה מרגיש ומגלה, אתה משייך לבורא.

תלמיד: כשאני עובד מחוץ לעצמי, בפעולה הזאת של להשפיע על מנת להשפיע, מה זה אומר?

זה אומר שנתחיל לעבוד בזה בעוד חודש, חודש וחצי, כשיהיה פורים. אחרת יהיה בלבול.

שאלה: מה הבדל בין להשפיע על מנת להשפיע לבין אמונה למעלה מהדעת?

את כל הפעולות להשפיע אנחנו צריכים לעשות באמונה למעלה מהדעת, אחרת אין לנו שום אפשרות לבצע אותן, כי אמונה היא כוח השפעה.

תלמיד: להשפיע על מנת להשפיע ואמונה למעלה מהדעת זה אותו דבר?

כן. כל פעולות ההשפעה הן באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: כל פעולות ההשפעה הן באמונה. מה ההבדל? לא הבנתי.

יש לנו רצון לקבל, על ידי הרצון לקבל הזה אנחנו יכולים להתקשר לבורא ולהשפיע לו. איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא? בזה שאנחנו מצמצמים את הרצון לקבל ולא מקבלים בו, אלא דווקא ההפך, יכול להיות שמה שמקבלים זה לא בשבילנו אלא בשביל מישהו, משהו. זאת הפעולה.

תלמיד: ומה גורם בעצם להתקרבות בתוך הפעולה הזאת?

אני מתקרב למי שאני משפיע.

תלמיד: זו התקרבות לבורא?

זו התקרבות לבורא. זאת אומרת אני עובד בכלים שלי כדי למלא את הבורא.

שאלה: היו במלחמה, יצאו לאפטר, וחזרו פתאום עם רצון לקבל על מנת להשפיע. מה קרה באותה החניה שגורם למעבר הזה ברצון?

הם התחברו לכלים דקבלה כדי להתחיל עכשיו לעבוד בהם ולא בכלים דהשפעה שעבדו בהם קודם.

תלמיד: איך פתאום נולדה הדרגה הזאת?

זו דרגה שיוצאת מדרגה. גמרנו את דרגת הבינה, ועכשיו אנחנו מגיעים לדרגת החכמה.

תלמיד: ולמה המעבר הזה לא קורה בזמן מלחמה אלא חייבת להיות ההפסקה הזאת ששם זה קורה?

אלו כלים אחרים. קודם היו כלים דבינה, להשפיע על מנת להשפיע, ועכשיו אלו כלים דקבלה, דחכמה, לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: ולא יכלו תוך כדי מלחמה לקבל את הכלים האחרים?

אי אפשר, אלו כלים אחרים. או שאוכלים סופגניות שמטוגנות בשמן, או שאוכלים בשר.

שאלה: האם אפשר להגיד שדרך אמונה למעלה מהדעת אנחנו עולים לגדלות הבורא, עד גדלות הבורא המלאה?

כן.

תלמיד: אם מגיעים לגדלות הבורא המלאה, אז אין צורך באמונה למעלה מהדעת.

לא נכון, אנחנו כל הזמן נמצאים באמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת זה אומר שההשפעה היא יותר גדולה, יותר מכובדת, יותר גבוהה, מהקבלה.

תלמיד: כתוב "שבזמן שהאדם מוצא גדלות ה', האדם צריך לחפש ולמצוא מקום לעבוד בבחינת אמונה".

על ידי מה הוא משפיע לבורא אם הוא גדול.

תלמיד: האם זה אומר שאם יש גדלות בורא מלאה, אז אין על מה להתגבר?

כשאין כבר על מה להתגבר זה בגמר התיקון, כי אז הכול ברור, שהבורא הוא מעל הכול, ממלא את הכול ועושה את הכול.

שאלה: האם בלהשפיע על מנת להשפיע יש הרגשה של הבורא?

על הרגשה אני לא רוצה לדבר.

תלמיד: אם אין הרגשה, אז איך אפשר לדעת שעושים לו נחת רוח?

זה נושא לא פשוט, כי יש הבדל בין זה שהבורא מתגלה לבין איך האדם מתאר שהבורא מתגלה לו.

תלמיד: איך אני יודע שאני עושה נחת רוח לבורא אם הבורא לא מתגלה?

אם הבורא לא מתגלה, אז אתה לא יכול לדעת.

תלמיד: לכן שאלתי, האם הבורא מתגלה או לא מתגלה בלהשפיע על מנת להשפיע?

בלהשפיע על מנת להשפיע הבורא מתגלה רק בו"ק. יש מידות עד כמה הוא מתגלה.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מתגלה בו"ק?

מתגלה כלפי כלים דהשפעה של האדם.

תלמיד: אבל האם לאדם יש הרגשה שהבורא מתגלה?

כן, הרגשה במשהו.

שאלה: האם ניתן להגדיר אמונה כעבודה שבה אנחנו מכסים מצבים עם גדלות הבורא?

אתה סיבבת זאת קצת, אבל נגיד שכן.

תלמיד: בינתיים גדלות הבורא עבורנו היא כמו מתנה.

גדלות הבורא זו תוצאה מהעבודה שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין המנוחה שמתעוררת בשבת לבין המנוחה של חנוכה?

שבת היא לא בתוך מלחמה. חנוכה זה ברור שזה בין שתי מלחמות, ואילו שבת זו שבת מנוחה, זו מנוחה רק מהדברים שאנחנו לא מסוגלים לבצע בצורה אחרת אלא רק במנוחה.

שאלה: אמרת שבעבודה הזאת הבורא מתגלה בכלים המשפיעים בתוך ו"ק. האם יכול להיות שמדובר בג"ר, שקודם בג"ר הוא מתגלה?

לא, זה לא תלוי באיזה כלים הוא מתגלה אלא בכמה הוא מתגלה. ולכן אנחנו אומרים שזה ו"ק.

שאלה: כתוב במאמר שאמונה למעלה מהשכל נחשבת לכניעה ללא תנאי. אם זו כניעה, אז איפה האמונה מעל הדעת בעבודה הזאת?

בעבודה למעלה מהדעת, בכל מקרה שרוצים לפעול יש לנו רצון להשפיע, כל העבודה שלנו היא בהשפעה, וזה כבר למעלה מהדעת.

שאלה: כשאני מרגיש שהבורא לא משפיע מספיק אור, אז אני שונא אותו, אני לא יכול להבין את זה. יש לי חיסרון, אני רוצה לקבל הכול, אבל הוא לא משפיע מספיק אור. אני יודע שזו חוצפה כלפי הבורא, אבל איך להתגבר על זה?

תבקש ממנו תיקון, שאתה לא רוצה לשנוא אותו אלא תמיד להיות קרוב אליו, להתחבק עימו ולהיות ילד טוב.

תלמיד: אבל הוא נותן לי את הטבע.

תבקש. אין שום אפשרות אחרת רק לבקש וזה יקרה. יש מידה שנקראת "סאה", שאתה חייב לבקש ולבקש עד שתמלא את הסאה, והבורא יקבל את העבודה שלך ויעלה אותך לדרגה הבאה.

שאלה: נשמע שאדם היה רוצה לעבוד בלמעלה מהדעת, כביכול יש זאת כבר לאדם. ולרצות את השמחה זה כאילו שהוא כבר מופעל בכלים דקבלה. איך לעבוד עם זה נכון?

אנחנו נרגיש את זה אחר כך, אנחנו עוד לא מסוגלים להכיר בזה.

שאלה: גדלות הבורא מגיעה כתוצאה מעבודה בלמעלה מהדעת, ולפעמים קורה שאנחנו בצורה מלאכותית מתחילים לחולל את גדלות הבורא, האם זו דרך מהירה?

כן, אבל זה לא נובע מהבורא, זה נובע מאיתנו. עד כמה באמת יש בזה בורא זה לא ידוע. בדרך כזאת אתם תלכו בדרך של דת, כך דתות פועלות, לכן לא כדאי.

תלמיד: אבל זה עובד בצורה שונה. לפעמים אתה מתמלא בגדלות הזאת ולפעמים ההיפך, אתה נדחה. במה תלויה הקליטה שלי כלפי מה שהקבוצה מנסה למסור לי, נגיד את גדלות בורא?

נראה, אנחנו עוד לא יכולים לעבד את השאלות האלה.

שאלה: השפעה על מנת להשפיע, אנחנו לומדים להשפיע לזולת בתוך העשירייה. אנחנו שומעים שהבורא מתלבש ברצונות החברים, אבל אם לוקחים מחבר את כל כוחות החיים שלו והוא שבור לגמרי, ואנחנו רוצים לעזור לו, האם גם זה ייקרא השפעה על מנת להשפיע?

אני לא יודע, אתם יכולים להתבלבל בזה. אל תכנסו לכל מיני שאלות מפוקפקות, לא צריך.

תלמיד: האם החבר בעצמו צריך פנימית להתקשר לבורא?

שיברר איתכם, אבל בצורה ברורה.

שאלה: במה שונה מצב של חנוכה, חניה, מנוחה, ממצב מלחמה שהיה לפני זה? האם במהלך חנוכה ובמהלך החניה אנחנו לא מרגישים את היוונים ואת המלחמה איתם?

במלחמה אנחנו מרגישים את היוונים כי אנחנו נלחמים איתם, ובמצב של חניה אנחנו לא מרגישים אותם ממש במגע קרב, זה ההבדל. ההבדל הוא גדול.

תלמיד: הם נחלשים בזמן החניה הזאת, בחנוכה, זה הנס בעצם?

לא. זה נס, אבל נס בכך שאנחנו יכולים להיות בהפסקה, לא להילחם ועל ידי כך לעבור לפעולות של פורים.

שאלה: לפי הרגשתי כל אחד מאיתנו קיבל כלים שאותם עליו להביא לתיקון ואנחנו משתמשים בכל הסביבה שלנו.

נכון.

תלמידה: האם העשירייה היא כלי או גם כלים?

עשירייה היא כלים, אבל כאלה שמתחברים לכלי אחד.

תלמידה: ואז איזה כלי העשירייה שלי, היא כלי דהשפעה?

היא כלי דהשפעה שצריך לקרב את עצמו לבורא והבורא ימלא אותו. זו העבודה וזו השמחה שלו.

תלמידה: וזה כלי שהוא לקבל על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: תיארת קודם לחבר מצב בו האדם רוצה להזיז את הכוחות שלו עצמו, ובמקומם להילחם בכוחות שהוא מקבל מהבורא. האם זו עבודה בכלים דקבלה על מנת להשפיע?

יש בכלים דקבלה על מנת להשפיע גם כלים כאלו שאפשר לעבוד איתם עכשיו. העניין הוא, ואחר כך נראה זאת מקרוב, שאין כזה דבר כלים דהשפעה, אין. הכלי בעצמו הוא רצון לקבל, כלים דהשפעה אינם בטבע, יש רק כלים דקבלה אותם אנחנו מחלקים לפי גודל הרצון לקבל שבהם, ומעבירים את ההתפעלות שלהם למי שנותן להם או לא. אבל תמיד הכלים הם כלים דקבלה, זה הרצון לקבל שהבורא ברא.

שאלה: במאמר כתוב "והעיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה." כשאני הולכת בשמחה אז יש פחד שאני אקבל בעל מנת לקבל, איך להתגבר על הפחד הזה ולהיות בשמחה?

למה את מפחדת להיות בשמחה?

תלמידה: ההרגשה היא שכשאני מאושרת ושמחה אז כאילו משהו רע יקרה.

למה? להיפך "מצווה גדולה להיות בשמחה". את חייבת להיות בשמחה כל הזמן ולא ליפול מהדרגה הזו שאת שמחה מכך שהבורא יצר אותך, מכך שהוא מקרב אותך אליו, מכך שהוא נותן לך תחושה של התקרבות אליו, קשר אליו. את צריכה לשמוח מזה.

שאלה: עבודת הבורא זו עבודה של הלב, בזה הקדושה של האדם?

כן.

שאלה: כתוב, "וענין "רוחניות" בעבודה נקרא כלים דהשפעה, המכונה "אור דחסדים", המתלבש בכלים דהשפעה." איך אדם יכול לדעת שהוא עכשיו מקבל אור חסדים?

הוא מרגיש את הכלים בהם מתלבש עכשיו האור ואז מבין שהוא נמצא בקשר עם הבורא דרך כלים דהשפעה.

שאלה: בחניה בחנוכה האדם אומר, "עליי לעצור את עצמי לא לקבל בעל מנת לקבל כמו שהמצרים רוצים, עד שיהיו כלים שאוכל לקבל על מנת להשפיע"?

כן, נכון.

שאלה: אנחנו הרבה קוראים על "רם ה' ושפל יראה", האם הפוך משפל הוא בעל גאווה?

כן.

שאלה: הרב"ש מדבר על חומה ומגדל. את החומה שהיא אמונה מעל הדעת, עלינו לבנות בתוך העשירייה והיא מאפשרת לכל אחד מאיתנו לפתח את המגדל, את גדלות הבורא. האם בחנוכה יש לנו אפשרות לבצר את החומה כנגד היוונים, כנגד אותן המחשבות?

כן.

תלמיד: הווה אומר שבחנוכה אנחנו יכולים לבצר יותר את החומה בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: כתוב כאן שלפני שהאדם מרגיש את שפלותו עליו להרגיש עלייה והתקרבות מסוימת לבורא. אבל אמרת גם שיש פער בין זה שהאדם באמת מתגלה לבין איך שזה נדמה לאדם. אז מה צריכה להיות כאן הבדיקה שהאדם מרגיש עלייה?

מהתקרבות עם החברים, שם הכול נמדד.

שאלה: כתוב, "היכן שהאדם מרגיש את גדלותו שם מתגלה ענותנותו של האדם", האם נכון שאדם עושה מעשה, מרגיש התקרבות ואז בודק עצמו ומגלה שהיה עניו, התבטל, ולכן גילה את הגדלות, על זה מדובר?

זה מתייחס גם לבורא, "במקום שאני מגלה גדלותו שם אני מגלה ענותנותו".

תלמיד: כתוב גם שלאחר שאדם עבר את המצבים האלה הוא מחליט שמעכשיו הוא לא יעבוד יותר בשביל שכר וטעם אלא מתוך גדלות, הוא לא יקבל יותר לעצמו אלא יעבוד רק בעל מנת להשפיע. איך יכול להיות שאדם יחליט היום החלטה כלשהי, מחר הרי זה יהיה אחרת?

מה נעשה, כך אנחנו בנויים כי הרצונות כל הזמן משתנים בנו, ולכן ארוחת הצהרים שניתנה אתמול כבר לא אקטואלית היום, כי הרצונות שמתגלים גדלים יותר ויותר.

תלמיד: אבל כשאדם קובע שמעכשיו והלאה הוא כבר לא רוצה לקבל לעצמו זה מורגש כשקר עצמי, כשקר כלפי הבורא?

לא נורא, בזה אתה דווקא מגלה על עצמך יותר.

שאלה: פעולות השפעה קצרות נותנות לנו הזדמנות, כמו תפילה משותפת. אולם תפילה צריכה להימשך יותר מרגע אחד, יותר מיום, אבל המחשבה בורחת, אין יכולת, אז מה עושים?

חוזרים על זה יותר ויותר, פשוט מאוד.

שאלה: אנחנו כאילו משפיעים לבורא והוא כאילו מקבל מאיתנו, ובנקודה הזאת אנחנו מידבקים בו, ומצב הקטנות הזה מספיק. באיזו נקודה אנחנו מחזיקים כשאנחנו באמת רוצים להגיע לדבקות בבורא, איפה זה נמצא?

בנקודת המגע בינינו, בדבקות הלבבות, תחת הלבבות.

שאלה: במאמר נאמר שרק על ידי כניעה ללא תנאי אפשר לרכוש כלים דקדושה. מהי כניעה ללא תנאי בעבודה שלנו ואיך להשיג אותה?

להתפלל שנוכל להכניע את עצמנו כלפי הבורא בכל התנאים שיבואו. יותר מזה אני לא רוצה, רק להיות מוכן תמיד לקבל ממנו את מה שיבוא.

שאלה: מה מורגש כאשר אדם מתבטל בפני ה'?

אדם מרגיש שהוא מתבטל, שהבורא הוא גדול וממלא את הכול.

שאלה: למדנו שאין לנו דרך ישרה ממלכות לחכמה אלא רק דרך הבינה.

כן.

תלמיד: אם כך, אדם מגלה אור חכמה בתוך אור חסדים.

כן.

תלמיד: לכן אדם צריך למשוך או להרגיש יותר חסדים כדי לגלות אור חכמה.

כן.

תלמיד: אין לנו צמצום על אור חסדים, אור החסדים זה כוח האמונה.

כן.

תלמיד: אני רוצה חסדים, אבל אין לנו תענוגים גדולים בחסדים. ואת מה שאדם אוהב הוא מרגיש ברצון שלו, הוא מרגיש בשלמות.

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שאור חסדים הוא אור חלש, הוא לא כל כך חזק. אז למה הבורא לא נותן לנו חסדים? הוא צריך להשפיע חסדים יום ולילה.

הוא משפיע חסדים יום ולילה. מתי שאנחנו יכולים לקבל חסדים הוא משפיע לנו. חסדים זה אור לא כל כך קטן, זה אור גדול שבו מתלבש אור החכמה. באור חסדים מתלבש הבורא, וכך אנחנו מגלים אותו במידה שיש לנו אור החסדים.

שאלה: למה הכוונה לבקש מהבורא שייתן לנו שמחה בעבודה למעלה מהדעת? האם זו לא דרישה אגואיסטית לבקש מהבורא להיות בשמחה בעבודה בלמעלה מהדעת?

כן, אבל זה רצון הבורא. אנחנו מתחילים מזה שאנחנו חושבים מה רוצה הבורא, ולכן אנחנו מבקשים ממנו שייתן לנו אפשרות לקבל על מנת להשפיע, שייתן לנו אפשרות להיות באור החכמה, להיות בחיבור בינינו. אנחנו יוצאים מתוך הרצון שלו.

תלמיד: איך יכול להיות שאני מבקש שכר? אני מבקש שמחה, השמחה היא כביכול שכר, ואילו אני צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת ללא שכר, ונראה שיש פה שכר.

השכר שלנו הוא להיות דבוק בבורא.

שאלה: כשחסר לאדם בירור על ההפרעות שהוא עבר, איך הוא יכול להתגבר על הרגשת הנפילה?

רק בתפילה, רק בפנייה לבורא. הבורא רוצה מאיתנו שכל הזמן נעלה אליו את מה שאנחנו מרגישים, שמרגישים רע, שמרגישים טוב, את מה שמרגישים שצריך להיות ומה שלא רוצים להרגיש, הכול מעלים לבורא והוא כתוצאה מזה כבר משנה לנו את המצבים.

(סוף השיעור)