כנס רומא יולי 2018

מאחדים את בבל בערבות

שיעור 0

שיעור 26.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אני מאוד מתרגש, הכנס הזה הוא מאוד מיוחד. אנחנו הכנו אותו יותר מכל כנס אחר. לא זכור לי שהשקענו כל כך הרבה כוחות, ומגיע לו כך. והעיקר, הכנס זה לא שלושת הימים האלה שאנחנו נהיה יחד, אלא בהכנה שלו. אנחנו השקענו בזה כל כך הרבה כוחות שהכנס עזר לי להתארגן באירופה, לראות מי אנחנו, כמה יש לנו חברים באירופה. כל אחד ראה את האחרים, איפה הם, מאיזה ארצות, איזה שפות, איזה קבוצות. האם הם מחוברים, או לא מחוברים. אנחנו ראינו מי אנחנו באירופה. והזמן הזה לא עבר באמת סתם, זה העיקר.

אפשר להגיד שהיום אנחנו כבר מבינים מי אנחנו, אלו שלומדים את חכמת החיבור באירופה. כי חכמת הקבלה היא חכמת החיבור. אנחנו חייבים להתחבר, הטבע דוחף אותנו להיות יחד ואם לא נרצה אז בכוח, בכל זאת הטבע ינצח, בטוח. אנחנו חלשים מאוד מול כל מכות הטבע. ולכן צריכים להסביר לעצמנו ולכל האנושות, שלפני שהמכות מתגברות, וכבר נראות באופק, דיברנו על זה כבר לפני עשרות שנים, ועכשיו אנחנו רואים שזה כך. לא שאנחנו שמחים שזה מגיע. חכמת הקבלה פשוט מדברת על עובדות. ואנחנו נמצאים כחלק החלוצי שהולך ופותח את שערי החיבור לכל האנושות.

אנחנו בודקים על עצמנו איך אפשר לעשות, כי זה לא היה אף פעם בעולם. זה היה פעם לפני אלפי שנים, בתנאים אחרים, עם אנשים מאוד שונים מאיתנו. ואנחנו כקבוצה שנקראת "הדור האחרון" מכינים את עצמנו לגמר התיקון, אנחנו בעצם מעבדה לכל האנושות. עלינו אפשר לבדוק באיזו דרך הכי קל, נגיש, קרוב לגשת לחיבור. זאת אומרת חוץ מזה שאנחנו מתארגנים בינינו, אנחנו עושים עבודה גדולה, חברתית. מארגנים את עצמנו, ובונים מתוך עצמנו איזו הדגמה לאלו שיבואו אחר כך, בקרוב מאוד. זה יכול להיות עוד עשר או עשרים שנה, אבל זה יהיה. ונקווה שכל האנושות תעלה לעבודת החיבור בדרך טובה, ולא דרך הייסורים.

אנחנו לומדים איתכם שאנחנו מגיעים למנגנון אחד, למערכת אחת. כל חלקי הטבע שמתפתחים, מתפתחים מרצון אחד, גרגיר קטן. הכוח העליון, האור, פיצץ את הגרגיר, את הרצון הקטן הזה, זה נקרא "המפץ הגדול", וממנו התחיל להתפתח כל החומר. והתפתח עד דומם, צומח, חי, מדבר על פני כדור הארץ ואנחנו כבר נמצאים בסוף ההתפתחות. והחומר הזה בדרך עובר כל מיני עיבודים, שבירות ואנחנו צריכים לתקן אותם, כי בתיקון של השבירה אנחנו מגיעים לתכונות של האור. הוא שבר את הגרגיר, את הרצון, ואנחנו צריכים לאסוף את חלקי הגרגיר, ואת חלקי האור יחד. ואז יוצא שבאותו גרגיר יכנס כל האור.

זה כבר לא יהיה גרגיר, זה יהיה משהו ענק, כי האור יהיה בפנים. לכן כל כך קשה לנו לחשוב על חיבור ולממש אותו. אבל חייבים את זה לעשות. זה נקרא להקים את נשמת אדם הראשון לתחיה. אנחנו רואים מה קורה היום באירופה, עד כמה המצב השבור מתחיל להתגלות לפני כולם. בדיוק מה שכתבו מקובלים במשך כמה מאות השנים האחרונות, עלינו, על הדור האחרון, מה שנקרא. והמצב באמת נמצא כל כך מתקדם לגילוי הרע, לגילוי האגו שבו, שזה מקצר לנו מאוד את עבודת ההסבר.

אנחנו עוד נראה איתכם תוך כמה שנים הקרובות, שנתיים, שלוש, עד כמה כל האנשים ידעו וירגישו שזה משבר והוא קורה לא בגלל הטכנולוגיות, ולא בגלל איזה בעיות בכלכלה או בחוסר התאמה לאקולוגיה נניח, אלא זה קורה אך ורק מפני שהיחסים בין בני אדם הם כאלו שאנחנו לא יכולים להתחבר בינינו, ולכן חוסר האיזון שאנחנו גורמים בטבע נובע מחוסר האיזון בינינו, מחוסר חיבור בינינו, ואותו צריכים לתקן.

לכן כותב בעל הסולם במאמר "ערבות", "הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם" לחיבור. רק בזה, לא צריכים שום דבר חוץ מזה לעשות. לכן אנחנו לומדים על מערכות גדולות, עולמות, פרצופים, שבירות, אורות, כלים. סך הכול לומדים על הרצון שהתפוצץ להרבה חלקים שנעשו מנוגדים זה מזה וחייבים להתחבר יחד בחזרה. זה אנחנו צריכים לבצע על עצמנו. אנחנו אותם החלקים השבורים, ועלינו להתחבר. לא בגופים שלנו אלא ברצונות שלנו, במחשבות שלנו, זו הרוחניות שבנו, אותם אנחנו צריכים לחבר יחד למערכת אחת.

להרגיש איך אנחנו משלימים זה את זה, איך אנחנו חושבים על מטרה אחת, להיות מחוברים. איך אנחנו כולנו כל כך שונים, משלימים, עוזרים להיות ממש כרצון מורכב מאוד, אבל דווקא בגלל זה מאוד שלם. אף חלק לא דומה לשני, אבל כשמחברים אותם יחד נוצרת שלמות. צריכים לעבור את התרגילים האלו, לעשות מעצמנו מעבדה, ואז אנחנו לאט לאט נגלה בקשר בינינו איך מתגלה כוח האיחוד, הכוח העליון שבטבע שנקרא "בורא".

כותב בעל הסולם במאמר "השלום בעולם", "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו."

(בעל הסולם, השלום בעולם)

אנחנו מרגישים את זה היום, אבל עוד לא כל כך. מתי נתחיל להרגיש? עוד מעט כשנתחיל להתפרק, אז נתחיל להרגיש שלא יכולים להיות יחד בצורה אגואיסטית כמו שעבדה עד כה ולא יכולים להתחבר, להישאר בחיבור. ואז אי אפשר להתפרק ואי אפשר להתחבר, והמצב הזה הוא מצב מסוכן מאוד למלחמה.

תתארו לעצמכם אם מדינות מתפרקות היום, כל הקשרים עם כל מה שיש ביניהן נעתקים, אף מדינה לא יכולה להתקיים לבד, אפילו בדברים הבסיסיים, וגם בחברה, באנושות, במשפחות, בכל המערכות הסוציאליות, הכלכליות, המדיניות שבתוך המדינה, כל מדינה ומדינה. אז אנשים יבינו שהחיבור הוא לא סתם חיבור כדי שיהיה לנו מה לאכול, איך לספק מזון, בגדים ושירותים שונים, אלא הטבע מחייב אותנו להתחבר בצורה פנימית. ואם לא נתחבר בצורה פנימית בהשלמה בינינו, כל יתר המערכות שאנחנו בנינו לא יתקיימו.

זה לימוד מאוד מיוחד, ואם נלמד אותו מחכמת הקבלה, אנחנו יכולים לעבור אותו יחסית בלי חיפוש פנימי, מאמץ פנימי, אמנם זה קשה, אבל לא במלחמות ודמים. מה שאין כן, אם לא נפזר את חכמת הקבלה בעולם, אם לא נתחיל דרכנו ונממש את הקשר הפנימי בינינו בכל המדינות שנמצאות באירופה, להיות מחוברים בצורה הפנימית, אם לא נחבר בינינו קשרים אז באמת יהיה פירוק מאוד גדול וכואב.

"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי," אז "צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם," איך לתקן אותו, איך לגרום לו ליתר יציבות, כי אני תלוי בכל העולם. אנחנו מדברים על הרצון האגואיסטי, שאם כולנו תלויים בזה אז צריכים רק לראות קצת יותר רחוק איך אנחנו ממש מהיום למחר יכולים לאבד את הכול. ואז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממלאים את החיסרון של העולם "ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם." איך אנחנו מתפללים עבור כולם, זאת אומרת דואגים עבור החיבור.

(ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא, סימן ה')

וכאן אני רוצה להזכיר לכם את הייחודיות שיש בנו, כי אנחנו החלק הפנימי של המציאות, ואם אנחנו בינינו מייצבים את החיבור, אז הכוח העליון דרכנו כבר הולך ונכנס לכל יתר מסות האנושות. כותב את זה בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שאם אנחנו כמו ראש מייצבים בינינו את שיטת החיבור, דרכנו פועל הכוח העליון לכל המציאות. לכן אנחנו צריכים להרגיש כאן גם אחריות גדולה על עתיד העולם, בפרט שאנחנו נמצאים בזמן שהוא מאוד מאוד מתקדם לזה.

בעל הסולם כותב במאמר "הדור האחרון" כך, "תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב ציבור שבו יהיו מוכנים לעבוד" לטובת כולם "כפי יכולתם ולקבל כפי צרכם... וכן יהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה שלמה.", קטנה במלה אחת שכל הסדר של החברה הקטנה ההיא יהיה מספיק למסגרת בשביל כל אומות העולם כולם,", ואז המוסד הזה יהיה כדוגמה לכל יתר העולם.

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זה לא שאנחנו אתכם חזקים בכל מיני מערכות שהעולם פיתח, ודאי שלו. מדובר כאן על מוסד קטן שצריכים לעשות, מוסד אידאולוגי. שאנחנו נפתח את שיטת החיבור, את שיטת התיקון, את שיטת ההפצה, את שיטת החינוך הכללית לילדים, לגדולים, לגברים, לנשים, את צורות החיבור שצריכות להיות בכל שכבה ושכבה שבחברה האנושית. את זה אנחנו צריכים לפתח. להיות החלק הפנימי של כל המציאות.

אני מאוד מקווה שבכנס אנחנו עוד נדבר על זה ונבין איזו צורה אנחנו צריכים לקבל, באיזו צורה אנחנו צריכים להיות מחוברים באירופה, איך נגיע למצב שבאמת בונים כאן מציאות שהיא מציאות רוחנית, הקשר הפנימי בינינו. אנחנו פתאום נראה איך המציאות הזאת, הקבוצה הזאת, שהיא כמו ממשלה פנימית רוחנית של היבשת, תופסת מקום, תופסת עוצמה. מתחילים להרגיש שיש משהו בקבוצה הזאת, באנשים האלו, יש להם חזון, מטרה, יש להם שיטה. הם יכולים לענות על השאלות, הם מבינים למה קורה המשבר. לא בגלל איזו פוליטיקה מוניטרית, או בעיות עם האקולוגיה או בעיות במסחר בינלאומי, כמה אחוזים להעלות מיסים על כל מיני דברים בין המדינות וכן הלאה, לא. זה לא יעזור. הם ירגישו שזה לא נותן פתרון. הפתרון יהיה אך ורק כשבתוך המערכת הכללית של האנושות יתחיל להיבנות יחס, קשר נכון בין כולם. ואת זה אף אחד לא יכול לעשות חוץ מכם.

לכן אנחנו צריכים לראות כתוצאה הנכונה מהכנס, שאנחנו גם לומדים וגם מארגנים מכולנו כזאת קבוצה באירופה, שהיא באמת תהיה כחלק הפנימי, הרוחני, האידאולוגי לכל היבשת. אמנם זה נראה אולי משהו מהפנטזיות לא כל כך מציאותי, אבל דברנו גם לפני עשר, חמש עשרה שנה על המשבר של היום, דווקא בגלל שהלכו לחיבור האירופאי בלי לתקן את הטבע האדם לחיבור, ועכשיו זה מתגלה. השלב הבא יתגלה הרבה יותר מהר.

שאלה: קרה אירוע טרגי ביוון, המדינה שלי, שמונים איש נספו בשריפה. שהתחלתי ללמוד קבלה, הדבר הראשון שלמדתי היה, אין עוד מלבדו. ואני רוצה לשאול אותך, איך אנחנו להתייחס לכאלו טרגדיות? מה צריכה להיות ההסתכלות שלנו על דברים כאלה?

אנחנו נמצאים בחוקי הטבע שהם מהמפץ, כמו שדיברנו, ועד היום הזה. מצד אחד החומר מתפזר, אבל יחד עם זאת, מצד שני שהוא מתפזר, הוא גם מתייצב.

הפיזור הזה, הוא נראה לנו כפיזור שיוצר אי סדר, חוסר קשר. מה שאין כן יחד עם זאת, היחסים בין כל חלקי המציאות נשמרים כמערכת אחת, הם לא נעלמים, ולא נשברים ולא מתעוותים, אלא הם דווקא רק מקבלים צורות יותר ויותר מורכבות.

ולכן, אנחנו צריכים להבין שכך אנחנו רואים גם בהתפתחות. אמנם אולי אנחנו רואים התפתחות כמותית יותר, אבל היא התפתחות איכותית. ולכן הטבע מקדם אותנו לקירוב ומלמד אותנו בצורות מאוד לא נעימות כמה שהאנושות סובלת וכמה שעוד הוכן לה לסבול, אם היא לא תתחיל למהר את החיבור, כי ייצוב המערכת כאחד תלוי בבני אדם.

הייצוב הזה יכול לשמור עלינו ולשמור אותנו מאסונות. אתם בטח קוראים מה כתוב על איך שהטבע הכין לנו כל כך הרבה בעיות, הרי געש, צונמי, בעיות כלכליות עם משבר גדול שעוד מעט מגיע אלינו, כזה, שכל הכסף פשוט הופך להיות לאפס, ולא נוכל בכלל להרגיש שיש לנו ביד משהו, ועוד ועוד. ואני לא מדבר על על מגפות ועל כל מיני בעיות אחרות.

לכן קשה לי להגיד ספציפית עכשיו על יוון שסבלה מכה כל כך קשה מהשרפות וזה ממשיך, אי אפשר כל כך בקלות לכבות, ומיום ליום זה יכול להידלק לא שם בלבד, אלא בעוד מקומות בעולם, אנחנו רואים את זה. גם זה, וגם כל ייתר אסון ואסון, חכמת הקבלה מסבירה כחוסר קשר, חוסר איזון בין חלקי הטבע שצריכים להיות מחוברים ביניהם בצורה אינטגרלית.

העולם מגלה את עצמו היום שכולו כולו ככדור, וכל הקשרים בו הם קשרים הדוקים. ובדרגות דומם, צומח, חי אנחנו נכנסים ומעוותים שם, שוברים שם את הקשרים. אבל זה מילא, זה לא עד כדי כך, כי שם המערכות הרבה יותר מגושמות, גדולות, לא כל כך רגישות, הרבה יותר איטיות.

מה שאין כן החברה אנושית היא מערכת מאוד מאוד עדינה, רגישה, דינמית, ואם אנחנו לא מביאים לה בזמן את החיבור הנכון ואת התיקון, אנחנו מהר מאוד מרגישים תגובה שלילית. והתגובות האלה מבלבלות אותנו מתוך כך, שהמערכת כולה עגולה כמו כדור, קורה משהו במקום אחד שאנחנו לא משלימים חיבור בינינו ואנחנו מרגישים תגובה במקום השני, ברמה אחרת.

תשאל, מה הקשר בין חיבור בינינו לשרפות ביוון, צונמי, הר געש ועוד ועוד, אבל זה מה שאנחנו רואים. חוסר חיבור בין כל חלקי המערכת של האדם הראשון, כולנו, כל המערכת הזאת כנשמה אחת, וחוסר חיבור בה גורם לכל הדברים.

לכן אין לנו לאן לרוץ ולחפש שאלות ותשובות, למה זה קורה, אלא לכל דבר ישנה רק תשובה אחת, חוסר חיבור, ודווקא בדרגת האדם. וודאי שאנחנו עושים הרבה בעיות באקולוגיה עם הנפט ועם העצים עם כל הכימיה ומה לא, אבל המכה הגדולה ביותר שאנחנו עושים בכל הטבע זה בדרגת האנושות. כי זו הדרגה העליונה וחוסר חיבור שם מפר את כל המערכת שצריכה להתקדם ולהגיע לסגירה ההדדית, טובה ושלמה. זאת תשובה כללית על הכול.

אם אנחנו נתחיל לחשוב על החיבור בינינו, אני מדבר על הקבוצה שלנו הבינלאומית, אנחנו מסוגלים להוריד את כל הבעיות מהדרגה הזאת, איפה שהן נמצאות עכשיו, החדה, המאוד רגישה, המאוד מאיימת, שיכולה להישבר ואז יתפוצץ הכול, אנחנו יכולים להוריד את זה לדרגה יותר נמוכה ושם אנחנו יכולים לעבוד בצורה יותר איטית עד שנאזן את הכול.

בעל הסולם כותב על זה גם בסוף ההקדמה לספר הזוהר וגם בדור האחרון. אנחנו צריכים להבין שהמפתח, הכדור, בידיים שלנו.

שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להגיע לאמונה למעלה מעל הדעת, אבל איך אנחנו עושים את זה?

זו בעצם הבעיה המרכזית, לזה אנחנו צריכים להגיע. השם לא טוב, "אמונה למעלה מהדעת", מאוד מבלבל. עד שאני הבנתי את זה לקח לי הרבה זמן. אני שמעתי כל הזמן "אבל אתה צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת". ככה רב"ש היה אומר "צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת", "לפתור את הבעיה הזאת אפשר רק באמונה למעלה מהדעת".

מה זה אמונה למעלה מהדעת? להאמין במה? אני לא מאמין. אם אנחנו מדברים על איזו דת, אז אני קם והולך, חוזר לחיים הרגילים שלי, אין לי אמונה בשום דבר, ככה אני התחנכתי, ככה קיבלתי את המקצוע שלי ביו-קיברנטיקה, אני לא מאמין לאף אחד ובשום דבר. אני יכול לשמוע, לבדוק, לראות את מה שאני עושה, סיבה, תוצאה, מזה לומדים ולהמשיך, שום דבר חוץ מזה.

וכאן מדובר על אמונה למעלה מהדעת. אז מה זה אמונה למעלה מהדעת? שיש לי דעת, דעת זה הלוגיקה שלי, כל מערכת החשיבה. ידיעות שאני רכשתי במשך החיים שלי בלימודים, שאני סומך עליהם, כי הם מתבססים על עובדות. וגם כתוב בחכמת הקבלה, "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות"¹, שאנחנו חייבים רק לראות בעיניים את מה שקורה.

אז מה זו אמונה? מאוד לא אהבתי את המילה הזאת. לפי הטבע שלי אני מאוד מטריאליסטי. ואני לא עוסק בפסיכולוגיה, לא בפילוסופיות, שום דבר חוץ ממדע, ממש מתוך ניסיון בחיים, חוץ מזה לא קיבלתי שום דבר.

רב"ש הסביר את זה כך, אני אשתדל לספר כמה שאני מסוגל להגיד את זה בצורה קלה. דעת זו ידיעה שיש לכל אחד ואחד וזה מתבסס על החיים שלו, לפי מה שאנחנו מקבלים בחמישה חושים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, הם מספקים לי את כל הידיעות על עצמי ועל מה שמחוצה לי. כי אני גם צריך להרגיש את עצמי שאני קיים, שאני מוצק, שאני מתקיים איכשהו, פועל, ומה שמחוצה לי.

אז, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אני מקבל את הסיגנלים האלו ומעבד אותם, רואה סיבות, פעולות ותוצאות ומזה אני מרכיב מדע, זה קרה בגלל זה וזה קרה בגלל זה וזה כתוצאה מזה ולכן זה כך וכך. אני בונה מתוך הניסיון. לכן כתוב בתורה, "אין חכם כבעל ניסיון", רק מתוך הניסיון. כל היתר זה פילוסופיות שעולות לנו מאוד ביוקר, אם אנחנו שומעים אותן.

אנחנו עכשיו מבינים מה זה נקרא דעת. אלו עובדות מהחיים, ואני, לפי השכל הבריא שלי, רואה קשרים בין זה לזה וזה לזה, ואז בונה מערכת ידיעה, מערכת מדע. לא רק אני, אלא עוד אלפי ומיליוני אנשים סביבי, ואז יש לנו מה שנקרא חכמת חיים, מדע, דעת. על זה אפשר לסמוך בוודאות, כי זה מהחיים, זה מה שאנחנו לומדים כחוקי הטבע. אבל יש משהו למעלה מהטבע. מה זה למעלה מהטבע שזה נקרא למעלה מהדעת? זה מה שהחושים שלנו לא משיגים. אני התבססתי על מה שקיבלתי בחמישה חושים ומזה בניתי את הדעת שלי, ואם יש עוד חושים נוספים שאין לי אותם אז ישנה עוד מציאות, עוד דעת עליונה יותר מדעתי שאני לא יכול לדעת.

יש לי עיגול שזה הדעת הרגילה שלי, זה המדע שלי, התפיסה שלי, המציאות שלי. אני מרגיש את העולם, אני מרגיש את עצמי, כול מה שאנחנו יודעים על העולם. ויש משהו למעלה מזה, דעת יותר עליונה. בדעת התחתונה אני פועל בחמישה חושים שלי. אם כך יש לנו עיגול שאנחנו בזה מרגישים את עצמנו ואת העולם שלנו, את כדור הארץ וכל מה שעליו, את כל היקום וכל מה שעליו, עד סוף האקומניה, זה נקרא דעת. אבל זה נתפס רק בחמישה חושים שלי ואני לא יודע מה שמחוצה לי קיים. שם קיימים חוקים יותר גדולים, מאוד חשובים יכול להיות, שנעלמים ממני.

למה אני חושב שזה קיים? כי אם אני מטריאליסטי ולא מאמין בכלום אז יש לי שאלה פשוטה, מה קרה לפני שנולדתי, מה יקרה אחרי שאני אמות, מה קורה בכל רגע ורגע בחיי, שאני לא יודע מה בעוד רגע יקרה לנו, שום דבר. יש כל כך הרבה פעולות סביבי שנסתרות ממני ואני לא יודע עליהן כלום. אנחנו אפילו לא יודעים בשביל מה אנחנו חיים, על דבר מאוד חשוב, ואני חושב שזה לא סתם. כי אם חיה חיה ולא שואלת, אז אנחנו שואלים ולא יודעים, וזה כל כך משפיל אותנו. בשביל מה אנחנו, מי אנחנו? אנחנו יותר גרועים מהחיות, כי לא יודעים בשביל מה קיימים ובכל זאת קיימים, ולא אכפת לנו. עוד סותמים את עצמנו כדי לא לשאול, כי אין תשובה.

זאת אומרת, יש סביבנו עוד מערכות שהן נושאות, כוללות ידיעה על החיים שלנו גם האלה, בשנים שאנחנו קיימים כאן בעולם הזה. הן מקיימות אותנו, מזיזות אותנו ואנחנו לא יודעים איך אנחנו נפגשים, עם מי מתחתנים, מה מולידים, מה עושים, שום דבר, מזיזים אותנו כמו בובות, משחקים איתנו כמו בשחמט, מזיזים אותנו ואנחנו נפעלים. כי אם אני לא יודע מה יקרה בעוד רגע אז אני נפעל. אותה המערכת הגדולה שהיא קיימת מחוצה לנו, רק אנחנו לא מרגישים אותה, אותה המערכת היא נקראת למעלה מהדעת, למעלה מהתפיסה שלי, פשוט מאוד, ואני חייב לדעת את זה.

אנחנו כבר יצאנו מהמערות וממקומות כאלה, אנחנו כבר לא בני אדם פרימיטיביים. ובמשך כל אלפי שנות הקיום שלנו אנחנו כל הזמן שואלים את השאלה הזאת, בשביל מה קיימים, מהו הגורל, ולא מוצאים לזה שום תשובה. בנינו כל מיני פילוסופיות, דתות, אבל מתוך זה שלא מרגישים את המערכת הכללית שמנהלת אותנו אנחנו בונים כל מיני תאוריות, לא יותר מזה. היא נקראת "למעלה מהדעת".

מה נמצא שם למעלה מהדעת? מערכת שמנהלת אותנו. איך אנחנו יכולים להכיר אותה? אם לא היה אירוע מאוד מיוחד לפני ששת אלפים שנה, האנושות לא הייתה מגלה. לפני ששת אלפים שנה אחד מבני האדם שקראו לו במקרה "אדם", הוא גילה. הוא גילה את המערכת הזאת שמנהלת אותנו בחשאי, איך היא מנהלת אותנו, על יד איזה כוחות, מה המטרה שלה, ואיך אנחנו יכולים לא רק להיות מנוהלים מלמעלה, ממנה, אלא גם איך להגיב נכון עליה ולהיות קשורים עימה בצורה הדדית. הוא גילה את זה. יכול להיות שהיו עוד אנשים שגילו, רק הם לא סיפרו לנו על זה, כנראה שאסור היה להם לספר. הוא קיבל אישור, רשות והשתמש ברשות הזאת. הוא כתב ספר "רזיאל המלאך", הכוח הסודי שבמציאות, שזה באמת כוח סודי שמנהל אותנו, שעושה הכול איתנו, לכן הוא קרא לו כך, וקרא לו "א-לוהים" או "הטבע העליון".

מאז יש לנו את החכמה הזאת, איך העולם מתנהג, על ידי איזה כוחות, מה הם מפעילים, איך הם מארגנים אותנו, באבולוציה ממושכת מהמפץ הגדול ועד גמר התיקון. מה זה גמר התיקון? שהכוחות האלו יביאו את כולנו לצורה השלמה, שכולנו נשיג את המערכת העליונה הזאת ונחיה איתה בהכרה הדדית שלמה. החכמה הזאת נקראת חכמת הקבלה. ומה שנמצא למעלה מהתפיסה שלנו נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

לָמה אמונה למעלה מהדעת? כי מה שאנחנו יכולים להשיג למעלה ממה שאנחנו משיגים בחמישה חושים, אנחנו משיגים לא בכוח קבלה, אלא בכוח השפעה, נתינה, לכן זה נקרא "אמונה". זו לא אמונה שאנחנו בחיים שלנו רגילים להבין ולהשתמש במילה הזאת, המילה הכי נכונה לזה זו השפעה. בחכמת הקבלה אמונה זאת השפעה.

שאלה: עכשיו יש לנו שיעור אפס, איך אנחנו יכולים לכוון את כל תשומת הלב שלנו למטרה הנכונה?

אין לי כל כך מה להגיד על זה עכשיו כי זה בעצם נושא של כל הכנס, איך נכון להתחבר כדי להגיע למטרה. המטרה שלנו היא חיבור, אבל חיבור זה אמצעי שעל ידו משיגים את המטרה, כמו שעכשיו דיברנו, מגלים את הכוח העליון, את המערכת העליונה שמנהלת אותנו. כשאנחנו מתחילים להרגיש את המערכת העליונה, אנחנו מרגישים את עצמנו גם במה שקרה איתנו לפני שאנחנו התלבשנו בגוף הגשמי הזה, לפני שאבא ואימא גרמו לזה שנולד גוף וגם אחרי שהגוף הזה מת ואנחנו ממשיכים, המערכת הזאת העליונה נותנת לנו הרגשת הכוח המקיים אותנו ולזה אנחנו צריכים בכל זאת להגיע.

זאת אומרת גם החיבור בינינו, גם תיקון המשבר המתגבר, ארגון הקבוצות כקבוצה אחת, השגת האמונה למעלה מהדעת בסופו של דבר, כל זה יחד, על כל הדברים האלה אנחנו צריכים לחשוב. יש בזה חלק של ביצוע וחלק של מטרה, אמצעי, מטרה, אמצעי, מטרה, יש הרבה מרכיבים כאלו בדרך, אבל ברור שהמטרה הסופית שלנו במשפט אחד היא על ידי החיבור לגלות את הכוח עליון שנקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: אני מבינה שאנחנו בעצם כלי שירדנו למעשה בלי דעת וחוזרים למעלה עם דעת.

אם חוזרים, אני לא יודע. זאת אומרת לאן חוזרים. אם אנחנו ממשיכים בחיים האלו בלי להשיג את כוח האמונה, כוח ההשפעה, למעלה מהדעת, אז כמו שההורים הולידו אותנו כחיות, אנחנו גם גומרים את החיים שלנו בדרגת החי.

תלמידה: אז אנחנו מנסים, עושים את כל המאמצים וגאים בשביל להתחבר ולאהוב ולהעביר, אבל בעצם אם הוא ניפץ אותנו לכל כך הרבה רסיסים והמטרה היא להתאחד והאור איתנו, מה הייתה המטרה בכלל, למה כל הכאב ראש הזה?

למה היה צורך בשבירה, למה הכוח העליון שבר אותנו, אנחנו היינו כולנו כרצון אחד והוא שבר אותנו להרבה חלקים, ואנחנו צריכים לחבר את עצמנו בחזרה? התשובה פשוטה ואנחנו דיברנו עליה אלפי פעמים, שדווקא על ידי זה שאנחנו אוספים את החלקים השבורים האלו יחד, כמו שמרכיבים פאזל, אנחנו מתחילים להבין מאיפה הוא בנוי, איך הוא בנוי, איך הוא מתקיים, איך החלקים האלו נקשרים יחד. הם לא חלקים כמו בפאזל מפלסטיק, אלא הם מתחברים יחד בצורה מורכבת מאוד בכל מיני דרגות, ומזה אנחנו מתחילים להבין את הכוח העליון, את הדרגה היותר עליונה שממנה אנחנו מרכיבים את החלקים האלו .

החלקים האלה כאילו הם מבשר, אבל איך שהחלקים האלה מתאחדים יחד, מתחברים, בזה אנחנו מתחילים לראות איך הכוחות הפנימיים מתחילים להיסגר. כמו שאת מחברת שתי חתיכות בשר ופתאום את מתחילה להרגיש, למשל כמו אחרי חתך בגוף, איך ששם הכל מתחיל [לחזור], העצבים חוזרים ומתחברים, כלי הדם מתחברים, כלי הלימפה, ועוד ועוד יש הרבה דברים. כך אנחנו לומדים על התפקיד של הגוף הכללי.

בחיבור בינינו, אנחנו עוד לא מבינים את זה, לא מרגישים את זה, עוד לא ניסינו את זה, אבל כשרוצים להתחבר לב ללב, אז אנחנו מתחילים להרגיש איך מכל אחד נכנסים כאלה כלי דם, כל מיני צינורות לשני. בצינורות האלו אנחנו מתחילים להיות ממש מחוברים באלפי אלפי נתיבים בוא נגיד. והנתיבים האלו נקראים "גוף" דאדם הראשון", או "גוף של נשמה", ואז לפי איך שאנחנו מתאחדים אנחנו מתחילים להרגיש איך בצינורות האלה מתחיל לזרום כוח. כמו שאצלנו דם, שם זורם אור. אור זה כוח השפעה, כוח אהבה, כוח השלמה.

והכוח הזה נותן לנו הרגשת הכוח העליון. ההרגשה הזאת שזורמת מחלק לחלק בינינו נותנת לנו השגת הכוח העליון. לכן הצורך בשבירה הוא הכרחי וגבוה, והעבודה שלנו בחיבור היא עוד יותר הכרחית וגבוהה. ואי אפשר להגיע לגילוי הכוח העליון, אלא רק על ידי החיבור.

שאלה: איך אני יכול להגיע למרכז הקבוצה עם הרצון הזה להתחבר איתם?

איך אני יכול להגיע למרכז הקבוצה ברצוני להתחבר אליהם. אין לקבוצה מרכז, והאמת שאין קבוצה, אלא הכול כלפי האדם. קבוצה זה נקרא שאני מרגיש אותה, אני מעצב אותה כלפיי, אני נכנס איתם במגע, אני מתחיל להרגיש אותם. עד כמה שאני משפיע לכל אחד, עד כמה שאני מכניע את עצמי כלפי כל אחד, שאני אפס לעומת כל אחד מהחברים, עד כמה שאני רוצה להשפיע, לתת לכל אחד ואחד, אז לפי המאמץ שלי אני מתחיל להיות ביניהם, והם, ההרגשה שלהם בי, היא יוצרת בתפיסה שלי מרכז, מתוך זה שאני מתחיל להכיר אותם. זה מרכז הקבוצה.

עד כמה שאני משקיע בהם, אני מתחיל להרגיש שהם אחד. יכול להיות שהם לא אחד, שהם מפוזרים, שהם לא נמצאים ביניהם בקשר. זו לא הדאגה שלי, אם הם בקשר או לא בקשר, אני צריך בעיניי לראות אותם מקושרים. הכול כלפי האדם המשיג, זה מה שחשוב לי.

זאת אומרת, אם אני משקיע את עצמי כלפיהם בזה שאני פחות מכולם, בזה שאני יותר מכולם, אני רוצה שהם יתחברו, אז אני מתחיל להרגיש שהם מחוברים. אני מעצב אותם כך בעיניי. ואז נקרא שבניתי קבוצה, ודרך הקבוצה הזאת אני מתחיל להרגיש את המרכז שלה ומהמרכז שלה, מפני ששם מחוברים כל כוחות הקבלה וכל כוחות ההשפעה, אז אני מתחיל להרגיש שם כוח עליון, בורא, או אמונה למעלה מהדעת.

וזה לא תלוי באף אחד, אלא רק קצת, פחות או יותר, שהם לומדים איתי יחד, מדברים יחד. ואפילו שהם לא כל כך מחוברים, אני יכול איתם להשיג את הבורא. כי הכול תלוי איך אני מתייחס אליהם, איך בעיניי אני מעצב את הקבוצה. אנחנו לומדים את זה מתפיסת המציאות, שאין צורה למציאות, אלא איך שאני רואה, זו המציאות שיש לי.

ולכן הכול תלוי בך. זה שיש לך שאלות כאלה, זה טוב, אבל העיקר זה אם תהיה לך קבוצה, שתוכל בפועל לממש כלפיהם מה שרב"ש כותב בעשרה המאמרים הראשונים.

שאלה: איזה תרגיל אפשר לעשות עד מחר כדי שכל אחד מאתנו יחשוב רק על החברים? אולי אנחנו יכולים לעשות איזו תפילה, איזה תרגיל, מה אתה מציע?

איזה תרגיל אנחנו בוחרים לעשות עד מחר כדי להצליח בחיבור בין החברים, בין כולם? יפה מאוד, זאת שאלה לסדנה.

סדנה

איזה תרגיל עושים עד מחר כדי להגיע לחיבור בינינו?

*

תלמידה: אנחנו מצאנו הרבה תשובות, אבל בסופו של דבר הכול מסתכם בלראות את הרצון של החברים ולממש אותו.

יפה. לממש רצון של החברים. זו הדרך הכי בטוחה לחיבור בינינו. אם אני רוצה להתחבר עם מישהו, הכי טוב שאני אמלא את הרצון שלו. מאה אחוז.

תלמיד: החברים בעשירייה אמרו שהם לא כל כך מכירים אחד את השני, אז אמרתי שאפילו אם אנחנו לא מכירים, אבל אנחנו מחוברים בלב, ולכן החיבור בינינו יהיה מספיק חזק.

עוד?

תלמיד: היה לנו קושי בעשירייה, היו יותר מדי שפות בשולחן. לכן חשבנו שהתרגיל הראשון שצריך לעשות זה לא לנסות להבין את המילים שהחברים אומרים, אלא להרגיש מה שיש להם בלב. כי לכל חבר או חברה בחדר הזה יש אותה מטרה שלי יש, לכן אני לא צריך להבין את השפה, אני צריך רק לעבוד עם החבר כדי להגיע למטרה המשותפת שיש לנו.

מה עושים הלאה?

תלמידה: בקבוצה שלנו אמרנו הרבה דברים. הדבר הראשון שאמרנו זה שצריך לאהוב זו את זו וצריך לחפש את הבורא מאחורי כל חברה, וכך גם הבורא יהיה בקשר איתנו.

אתם יודעים איך לאהוב? אני בא לקבוצה שלכם. כי את אומרת "אנחנו החלטנו שאנחנו צריכים לאהוב".

תלמידה: להראות אהבה זה לזה.

זה מאוד חשוב, כן. אני יודעת שאני לא אוהבת את החברות האלה, ולא חשוב לי, ולא אכפת לי מהן, אבל אני מראה אהבה, כאילו שאני אוהבת אותן, ואז מתוך זה אנחנו באמת מגיעים לאהבה. בסדר גמור, נכון.

(סוף השיעור)

---

1. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, דף ו', ב' גמרא)↩