שיעור בוקר 26.11.2007 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', אותיות ו'-ז'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק שני, עמוד נ"ג, אות ו' בדברי האר"י.

אות ו'

אדם קדמון נמשך מא"ס עד סוף האצילות, ובו נכללים כל העולמות.

ואין לנו רשות לעסוק בו

"* והנה ת הא"ק הזה, א מבריח מן הקצה אל הקצה, מן קצה העליון עד קצה התחתון, בכל חלל האצילות הנ"ל. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמ"ש בע"ה, אבל, ב בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה, אין לנו רשות לדבר בו ולהתעסק כלל."

* ע"ח שער א' ענף ב'.

קריין: אנחנו קוראים באור פנימי, אות ב', מתייחסת למילים "אבל, בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה".

"ב) הפנימיות, היינו, בחינת אור א"ס המלובש בו, ועצמותו, הוא בחי' ג"ר שבו. וכבר נתבאר (בהקדמה אות כ"ז ד"ה עוד), שאין לנו רשות לדבר בכלהו בחינות ג"ר, שבכל מדרגה ופרצוף, ואפילו בעולם עשיה. אמנם בבחינת ז"ת מותר לנו העסק, ואפילו בז"ת דג"ר דאדם קדמון, ע"ש."

על זה כבר למדנו, שאנחנו יכולים לדבר רק מתוך הכלים, שזה החומר וצורה המלובשת בחומר, זאת אומרת איזו צורה הכלים מקבלים כשהם נמצאים עם המסך. והצורה הזאת שהם מקבלים זו צורת התפעלותם מהאור, מתכונת ההשפעה. על זה אנחנו מדברים, על הצורה שהכלי מקבל. אנחנו לא מדברים על האור עצמו, אלא כלי שרוצה להתאים את עצמו לאור, איזו צורה הוא מקבל, ולצורה הזאת אנחנו קוראים אור.

זה כמו שיש איזה כלי, אז יש את החומר שלו ואת הצורה שלו. הצורה שלו נקראת אור, כי הוא מקבל את הצורה הזאת מהאור, מתאים את עצמו לאור. מסך ואור חוזר זה האור שעליו אנחנו מדברים. ובאמת מה שממלא את הכלי אנחנו לא יודעים, זו כבר צורה מופשטת, אנחנו לא מבינים את זה, כל שכן מהות. לכן תכונת ההשפעה שהכלי שלנו, הרצון שלנו מקבל, על זה אנחנו מדברים, זה נקרא אור, זה נקרא "בו – רא", לכן הבורא נקרא "בוא וראה". תעשה את צורתך שווה לו, ואז תראה את הכוח העליון. מאיפה? "ממעשיך היכרנוך" ולא אחרת, רק מהצורה שתקבל (ראו שרטוט).

לכן בג"ר אין לנו עדיין כלים שמקבלים צורה של השפעה, ולכן אין לנו שם אחיזה, אין לנו השגה. לכן ג"ר בכל מדרגה הוא כמו העיגולים, אלא רק בז"ת יש לנו השגה, הרגשה, הבנה, הכרה. כי ז"ת זה החומר שיש כאן, כי זו המלכות שקיבלה כל מיני תכונות השפעה, זה נקרא שקיבלה צורה שבחומר.

יש בזה עוד הרבה הבחנות, כי אנחנו מדברים על חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד, יסוד, לפני מלכות. מה ההבדל ביניהם? ההבדל ביניהם הוא לא החומר שקיבל צורת השפעה, אלא זו עדיין התפשטות של החומר, עוד לא נעשה החומר. החומר ממש הוא מלכות, היא הרצון לקבל הגמור שעליו מדברים. והצורות הקודמות הן עדיין לא החומר, לא מישהו שמרגיש, מישהו שמחליט, מישהו שמקבל. לכן רק מלכות אחרי שהיא מקבלת כל מיני הבחנות היא יכולה להגיב עליהן, והיא מגיבה באזור של ז"ת. ג"ר זה רק השורש (ראו שרטוט).

שרטוט

קריין: אנחנו קוראים אות ז' למעלה בדברי האר"י.

אות ז'

תחילה יצאו העגולים ואחר כך היושר.

אין אנו עוסקים בעגולים אלא ביושר בלבד

"אמנם ג בתחילה יצאו יוד ספירות דרך עגול, אלו תוך אלו, ואחר כך בתוך העגולים, נמשך דרך יושר כציור אדם אחד, ד באורך כל העגולים הנזכרים לעיל, ה ואין אנו עוסקים כלל בבחינת עגולים, רק בבחינת יושר לבד."

קריין: שוב, אות ז' למעלה.

אות ז'

"תחילה יצאו העגולים ואחר כך היושר.

אין אנו עוסקים בעגולים אלא ביושר בלבד"

אנחנו כך גם לומדים. כשאנחנו לומדים על העיגולים שיצאו בעולם אין סוף, אומנם אנחנו מציירים ד' בחינות בדרך כלל כמו ספל כזה קטן, אבל בכל זאת מדובר על העיגולים. ומלכות דאין סוף אינסוף שקיבלה הכול והחליטה לעשות צמצום, גם עולם הצמצום הוא בעיגולים.

רק אחר כך, כשהיא מחליטה שאותו חלל שנשאר אחרי שהעיגולים התרוקנו מהאור, אחרי הצמצום, שהיא ממלאה אותו על ידי יושר, אז בא הקו בתוך החלל דעגולים ומתחיל למלא את כל החלל הזה. זאת אומרת, ודאי שהעיגולים קדמו ליושר.

קריין: אות ז'.

"אמנם ג בתחילה יצאו יוד ספירות דרך עגול, אלו תוך אלו, ואחר כך בתוך העגולים, נמשך דרך יושר כציור אדם אחד, ד באורך כל העגולים הנזכרים לעיל, ה ואין אנו עוסקים כלל בבחינת עגולים, רק בבחינת יושר לבד."

קריין: אות ג' קטנה מתייחסת למילה "אמנם בתחילה".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ג) כבר נתבאר לעיל שהעגולים נתגלו תיכף עם הצמצום והסתלקות האור, ואחר כך נתגלה היושר, באופן שהעגולים נבחנים לסבה ולגורם לאור הקו. שע"כ נבחנים לקודמים אליו (כמ"ש בלה"ת חלק זה אות מ"ב)."

קריין: אות ד', בעמוד נ"ד, מתייחסת למילים "באורך כל העגולים הנזכרים לעיל".

"ד) היינו מהקצה העליון עד הקצה התחתון, כנ"ל. והתבונן באורך הגשמי המדומה, ותלמד על ידו את שורשו הרוחני. כי האורך המדומה, מובן לנו על פי ג' הבחנות, שהן: קצהו העליון, קצהו התחתון, המרחק שביניהם. וממש על דרך זה, תבחין את האורך הרוחני, שמתחילה תבחין את הקצה התחתון שבמדרגה, דהיינו את הבחינה האחרונה שלה היותר עבה, שאין למטה ממנה בעביות, ומתוך הקצה התחתון שתדע, תלמד עמו תיכף גם את קצהו העליון, כי על פי מידת העביות שבבחינה האחרונה, היא מידת קומתו של אור חוזר (כמ"ש בהסתכלות פנימית אות פ"ו ד"ה והנה עש"ה). כי למשל, העביות של בחינה ד' שבבחינה ד' מגיעה לקומת כתר דכתר, ועביות דבחינה ג' שבבחינה ד' מגיעה רק לקומת כתר דחכמה, ובחינה ב' שבבחינה ד' מגיעה רק לקומת כתר דבינה וכו', הרי שעם ידיעת הקצה התחתון. תיכף יתודע עמו קצהו העליון. ואחרי שידעת שני הקצוות שבמדרגה, מתודע לך מאליו גם המרחק שביניהם, כי מרחק רוחני, פירושו שינוי הצורה שבין שתי הבחינות, שלפי גדלה של השתנות הצורה כן המרחק שביניהן. ולמשל, אם קצהו התחתון הוא בחינה א' שבבחינה ד', נמצא, שקצהו העליון הוא רק עד קומת כתר דז"א (עש"ה בהסתכלות פנימית הנ"ל) הרי שהמרחק אינו מרובה כל כך, אבל אם קצהו התחתון הוא בחינה ב', נמצא שקצהו העליון הוא קומת כתר דבינה, הרי המרחק שביניהן הוא ב' בחינות של עביות, שהם בחינה א' ובחינה ב'. ואם קצהו התחתון הוא עביות דבחינה ג' שבבחינה ד', נמצא קצהו העליון כתר דחכמה, הרי כאן המרחק באורך של ג' בחינות, וכו' עד"ז. והבן היטב."

"ד) היינו מהקצה העליון עד הקצה התחתון, כנ"ל. והתבונן באורך הגשמי המדומה, ותלמד על ידו את שורשו הרוחני. כי האורך המדומה, מובן לנו על פי ג' הבחנות, שהן: קצהו העליון, קצהו התחתון, המרחק שביניהם."

ככל שהכלי למטה עבה

מה הוא אומר?

קריין: אות ה' קטנה "ואין אנו עוסקים כלל בבחינת עגולים,". אות ה' למטה.

"ה) והוא, משום שהעגולים מסבבים בחינת ג' ספירות ראשונות דיושר (כנ"ל ח"ב פ"א אות צ' ד"ה וטעם), ונודע, שמבחינת הכלים שלהם, עוד הם עולים לאין ערוך על ג"ר דיושר, כנ"ל. וכבר ידעת, שאסור לנו לדבר ולעסוק בג"ר, וע"כ, אין לנו רשות לעסוק בשום בחינות עגולים."

כך הם העיגולים.

אחרי שמתגלה בתחתון

הצורה עצמה

(סוף השיעור)