שיעור בוקר 04.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "מתחברים אל המקור", עמ' 218,

קטעים מתוך הפרק "גדלות הבורא"

קריין: עמ' 218, "גדלות הבורא". קטע ראשון, מתוך בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר הזוהר" אות ל"ג.

"צריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו יתברך, ליהנות לנבראיו, היא במידה, שהנבראים ירגישו אותו יתברך, שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עימהם, כאב, המשתעשע עם בנו, החביב לו, בה במידה, שהבן מרגיש ומכיר, גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו, כל האוצרות, שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיהו ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, עד שיבוא עימהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיניי המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו, לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ל"ג)

זאת אומרת, כל הרגשות שלנו, המחשבות שלנו, בעליות, בירידות, בחיפוש הבורא, במה שאנחנו חוקרים את הבריאה כדי למצוא סיבה, תהליך, תוצאה ומטרה, כל אלה בסופו של דבר השעשועים שהבורא רוצה שכך אנחנו נרגיש אותו, דרך זה נגלה אותו, ושאין כאן שום דבר מיותר. אמנם נראה לנו שאנחנו עושים כל מיני פעולות שלא לצורך ומעבירים את הזמן שלנו, ואין נחיצות בחיים שלנו, אבל בסופו של דבר, אנחנו מגלים שכל זה השעשועים שלו איתנו, שבמידה שאנחנו מייחסים את הבריאה אליו כך אנחנו מהנים לו.

תקרא שוב.

קריין: מתוך בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר הזוהר", קטע מספר 1.

"צריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו יתברך, ליהנות לנבראיו, היא במידה, שהנבראים ירגישו אותו יתברך, שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עימהם, כאב, המשתעשע עם בנו, החביב לו, בה במידה, שהבן מרגיש ומכיר, גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו, כל האוצרות, שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיהו ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, עד שיבוא עימהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיניי המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו, לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ל"ג)

אם אנחנו הולכים לפי זה ש"אין עוד מלבדו", והכול בא מהבורא, ואנחנו בסך הכול נמצאים בשליטה השלמה שלו, אז עד כמה שאנחנו יכולים לבטל את עצמנו ולהרגיש את עצמנו נמצאים בעולם הבורא, בשליטת הבורא, כך הם השעשועים שאנחנו יכולים לתת לו.

שאלה: חשבתי שהבורא נהנה כשאנחנו עושים מעשה השפעה. פה כתוב שהוא נהנה כשאנחנו רואים שהוא המשפיע.

אנחנו עושים מעשה השפעה?

תלמיד: מגיעים לדבקות, מידמים לו.

נניח שאתה עושה מעשה השפעה. אנחנו קודם כל צריכים להכיר בזה שאנחנו נמצאים בשליטה השלמה שלו, המלאה והמטרתית, שהוא בשליטתו מעביר אותנו דרך כל מיני אירועים, מצבים, מקרים למצב המושלם וכל התהליך הזה שאנחנו עוברים הוא כדי ללמד אותנו איפה אנחנו נמצאים, תחת איזו השפעה אנחנו נמצאים, מי משפיע ומנהל אותנו.

תלמיד: אתה יכול להסביר את הדוגמה עם הילד? כי כתוב פה שהאבא נהנה אם הילד מכיר את גדלותו.

כן. במידה שהילד גדל, שהאבא נותן לו שכל ורגש ומעביר על הילד כל מיני מקרים כדי שהילד ילמד, אז הילד לומד, עד כמה שאבא שלו אמנם מעביר עליו מצבים שונים ומנוגדים כמו הילד במרתף, ואז אביו נהנה עד כמה שהילד מסוגל להבין ולהצדיק את אבא שלו. במידה הזאת הילד נותן תענוג לאבא.

קריין: קטע מספר 2, מתוך בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר".

"אמרו חז"ל: עשה לך רב וחבר. דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו על ידי אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שעל ידי שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה.

שעל זה אמרו במ"ח (48) מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק בחברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: רוממות רבו ורוממות הבורא זה דבר אחד?

לא. וודאי שלא. "רוממות רבו" נקרא שיש לך מישהו שאתה יכול להחשיב אותו יותר גדול. זה יכול להיות חבר, אבל שאתה משפיע לו ויש לך מזה תענוג, יש לך מזה הערכה. כלפי הבורא זו בעיה כי זה לא מורגש. אז כאן החבר או הרב, לא חשוב, רב זה גדול, כל אחד שאתה בוחר כגדול, אם אתה משפיע לו ואתה מקבל מזה תענוג מפני שבעיניך הוא גדול, אז אתה רואה שהשפעה לגדול יכולה לתת לך מרץ, חומר דלק, מצב רוח, ביטחון. וכך אנחנו לומדים איך להתייחס מ"אהבת החברים לאהבת ה'", בצורה כזאת, במדרגה.

שאלה: לגבי גדלות הרב או גדלות החבר, הכי קרוב שיש לי זה החבר. איך אני יכול לראות אותו גדול אם אני עובר הבחנות שונות בשיעור של שמחה, של כבדות.

לא. קראנו הרבה פעמים בפסוקים, ובכלל במאמרים שלמים, על זה שאתה צריך להכיר בכל חבר וחבר כגדול הדור. אז מה הבעיה? אם כך אתה מתאר את החברים שלך שהם כאלה גדולים, אז יש לך אפשרות לקבל מזה התרוממות רוח. השפעה לגדול, אם הוא באמת גדול, צריכה להביא לך כוח, מצב רוח, חומרי דלק. ממש כך. אם הם גדולים בעיניך.

ואם לא, אז אתה צריך לעבוד על זה. כתוב בהרבה מקומות איך להתייחס לחברים. אתה צריך להרגיש שאתה הכי נמוך מכולם, ואז יהיה לך תמיד מרץ ומצב רוח מזה שאתה נמצא בין הגדולים, כי דרכם אתה תקבל השפעה מלמעלה. מהאור העליון תהיה לך הארה. זה החוק.

אנחנו נמצאים במערכת חוקים, במערכת כוחות. אם אתה כך מתייחס למערכת, אז אתה מוציא ממנה את הכוח הפנימי שנמצא במערכת, ואם אתה לא יכול לעשות את זה אז אתה נמצא בלי מרץ.

תלמיד: אני מבין מה שאתה אומר. עם זאת, כבר שנים אני רואה את החברים מרחוק, וזו הפעם הראשונה שאני יכול להרגיש אותם פה בצורה פיזית. אך כעת, קשה לי לראות אותם יותר גדולים ממני.

או שזה במרחק או שזה קרוב פיזית או דרך מרחק בריחוק המקום, זה לא חשוב, מה שנתנו לך נתנו, אתה צריך מהמצב שנתנו לך לפתח יחס נכון לחברים ואז יהיו לך מזה התרוממות וחומר דלק להמשיך, אחרת לא. אלה חוקי הטבע ולדבר אתה יכול, אבל להתלונן אין כאן מקום, זה כמו בכל חוקי הטבע, תתלונן, אבל על ידי זה אתה לא יכול לשנות אותם.

תלמיד : אני לא מתלונן.

אז אתה צריך לפתח מצב כזה וזהו, יחס כזה.

שאלה: האם ניתן להשיג את גדלות הבורא בתוך הדעת או שתמיד זה צריך להיבנות למעלה מהדעת?

לא, בתוך הדעת. כלפי חבר צריך להיות בתוך הדעת, בתוך הדעת להרגיש שהוא גדול. למעלה מהדעת אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

שאלה: מה זה דקדוק החברים?

בדקדוק החברים הכוונה שאנחנו משתדלים לסגור בינינו את כל אותם התנאים, כל אותן הדרישות שהמקובלים מעבירים לנו.

תלמיד: אבל זה דבר בסיסי ביותר, זו תחילת העבודה.

בסיסי, אין בחוכמת הקבלה דבר לא בסיסי כי מדובר על חוקי הטבע שנסתרים מאיתנו ומקובלים מלמדים אותנו את החוקים האלו. אם נשתמש בזה אנחנו נפתח לעצמנו טבע יותר עמוק, יותר עליון, ואילו כך אנחנו משתמשים רק בחלק הקטן של חוקי הטבע שנקרא "העולם הזה". זאת כל חכמת הקבלה, מלמדים חוקים.

שאלה: מתוך ההבחנה שהעשירייה זה הכול, אין כלום חוץ מעשירייה אז איפה ממקמים את הרב בתוך העשירייה, מה זה רב בתוך העשירייה?

רב בתוך העשירייה לא נמצא, זה איזשהו כוח, זה יכול להיות בלי רב, אתם לוקחים ספר, אם אתם יודעים לפי הספר להתנהג נכון, אתם לא צרכים אדם, הספר הוא הרב.

תלמיד: אז במה שונה הרב מהבורא?

הבורא לא נמצא בעשירייה, הוא מתגלה מתוך העשירייה, גם כשאתם מתחילים ללמוד ממקור נכון ורוצים להשתדל להתנהג לפי המקור הזה בצורה נכונה הספר הופך להיות רב, מתגלה על ידי זה כוח עליון שאתם מייצבים אותו מתוך היחס הנכון ביניכם אבל רק עשירייה קיימת, חוץ מעשירייה הכוח הנעלם.

תלמיד: אז רב, בורא, ספרים, זה הכול אותו כוח נעלם שאני יכול לגדל אותו בתוך העשירייה ולהתבטל כלפיו?

כן, זה אמצעים כדי להשיג את הכוח העליון, להתאים את עצמנו לכוח העליון. אנחנו קיימים בו ורוצים לאתר אותו, ודרגות ההתאמה של העשירייה לכוח הנסתר הזה זה, זה כל החכמת הקבלה, כל הסולם.

שאלה: בעל הסולם כותב על שעשועים עם הבורא, על איזה שעשועים מדובר פה?

שאנחנו עושים נחת רוח לבורא, שאנחנו מחפשים אותו, רוצים להתאים את עצמנו אליו, רוצים להצדיק אותו בכל המצבים, מבינים שזה משחק מצידו כלפינו, שעל ידי זה הוא מפתח אותנו כדי להיות יותר ויותר גדולים, מותאמים אליו, כמו אבא עם הילד, זאת בדיוק דוגמה נכונה.

אז הוא אומר שבכוונה אביו עושה לפעמים פנים חמורות, עושה אילו בעיות כביכול לילד כדי לעורר אותו, לחפש אותו.

שאלה: מה זה לעסוק בתורה ומצוות לשמה?

לעסוק בתורה ומצוות לשמה זה לשם תורה שהיא אותה המערכת הנכונה שממנה אנחנו מקבלים חוקים וכוחות שאנחנו עוסקים בהם כדי לקיים את החוקים האלו על ידי כוחות שמקבלים מהמערכת, זה נקרא "לקיים תורה המצוות". מצוות זה הפעולות שלנו, פעולות ההשפעה שאנחנו לאט לאט רוכשים והתורה זה על ידי המאור המחזיר למוטב "בראתי יצר רע, בראתי תורת תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב".

תלמיד: מה זה "לשמה"?

לשמה זאת אומרת על מנת להשפיע בצורה טהורה ללא שום פנייה לעצמו, כאילו אין לרצון לקבל שלי שום כיוון אגואיסטי, שום רצון, שום מחשבה לעצמי, זה נקרא "לשמה". לשמה, יש דרגות בזה, לשם תורה, אבל בסך הכול מחוצה לי.

תלמיד: ולמה צריך גדלות הבורא בשביל לעסוק בתורה ומצוות לשמה?

אם לא גדלות הבורא איך אני אשנה את הכיוון, את הווקטור של המאמצים שלי במקום לטובת עצמי לטובת הבורא? בכמה שהבורא יותר גדול ממני כך אני אוכל לכוון אליו, אחרת מלכתחילה אנחנו נולדים כך שאנחנו החשובים ביותר, כל אחד הוא החשוב ביותר לעומת כל המציאות. ולשנות את הכיוון שהעשירייה יותר חשובה, שהבורא יותר חשוב, זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'. קודם כל מאהבה עצמית לאהבת הבריות, אחר כך מאהבת הבריות לאהבת ה', אז את המדרגות האלה אנחנו צריכים לעבור.

תלמיד: ואיך השפעת החברים פועלת להשיג את רוממות הבורא?

חברים יכולים לשכנע אותי בחשיבות שהם יותר חשובים ממני על ידי קנאה תאווה וכבוד. יש כמה כוחות בי שאני יכול על ידם לזלזל באגו שלי, זה מין תרגיל מיוחד שהוא גם אגואיסטי אבל הוא כמעבר, אני יכול להפסיק לחשוב על עצמי כביכול ולחשוב על השני כביכול על ידי קנאה, שאם כולם חושבים כך אני גם רוצה לחשוב כך.

זה נובע מתוך זה שאנחנו היינו פעם במערכת אחת וכולנו קשורים זה לזה למרות שנעשתה שבירה ולכן אני נמצא במצב שאני מסוגל לעשות פעולות נגד הרצון שלי רק כדי למצוא כן בעיני הזולת, זה מין אגו שפועל נגד האגו הפרטי, כי האגו הכללי הוא יותר מהאגו הפרטי, זה האמצעי להתעלות מעל עצמו.

שאלה: אז החברים משכנעים אותי בגדלות הבורא, או בגדלות של עצמם?

של עצמם, ושל הבורא אחר כך, כן. אנחנו רואים כמה אנשים נהרגים, כדי למצוא חן בעיני החברה. כל העולם שלנו ככה, הוא רוצה להיות למדן, והוא עשיר, והוא ידוע, וההוא שם סתם ספרן, והוא מלחין וכן הלאה. תראה מה שקורה, כל אחד לא רץ אחרי כסף, נדמה לנו שזה כסף, זה כבוד, חשיבות, כי להיות חשוב בחברה זה הכול.

תראה שאתה בונה את הבית שלך, את משפחה שלך איך אתה מסתכל על אחרים, כדי לא להיות פחות מכולם. כדי להיות באיזו רמה המקובלת בעולם, אתה דורש מעצמך להשקיע כוחות להיות כמו כולם לפחות, כי הבושה היא מחייבת אותך להגיע לאיזה רמה, רמת החיים. אותו דבר כאן, מזה מתחילים לגדול הלאה. זה אופייני רק למין האדם, לא לבהמה. לבהמה אין דבר כזה, אין לה בושה.

כמה שאנחנו מתקדמים, דרגות הבושה שלנו הן יותר ויותר נעלות, אנחנו כבר מתחילים להתבייש מכל מיני דברים. בצורה איכותית, ככה זה קורה.

תלמיד: איך החברים משכנעים אותי בגדלות הבורא, או איך אני משתכנע בגדלות הבורא מהחברים?

החברים יכולים לספר לך שיש להם חשיבות באיזה בורא, שזה משהו שלגמרי קיים או לא קיים זה לא חשוב, ואתה מתוך זה מתחיל להתפעל. הם יכולים לספר לך על בודהה, על כל מיני כאלה דברים, ואתה מקבל את זה, מתפעל מזה, ומתחיל ממש להשתגע אחרי זה. זה הכול תלוי בחברה. אנחנו רואים את זה איך כל העולם חוץ מהמקובלים שאצלם אין שום דבר קדוש, חוץ מכוח השפעה שזה למעלה מהטבע שלנו, שלזה אנחנו צריכים להגיע. ולכוח השפעה כללי, הם קוראים "בורא".

תלמיד: ואיך זה מביא אותי לעשיית נחת רוח לבורא, שיש לי גדלות הבורא? מה זה קשור לעשיית נחת רוח?

למי שגדול לפי הטבע שלך, אתה רוצה לגרום לו נחת רוח. זה כמו לחבר לפי גדלות, כי גדלות מחייבת. גדלות זה הרגשה שהוא יותר ממך, בך הוא יותר ממך, ואז אתה רוצה להשפיע לו. כי השפעה אליו זה ייחשב בך כמו שאתה משפיע לעצמך, ועוד יותר מזה, עד דרגות האהבה.

יש בזה הרבה. אתם צריכים לחשוב יותר, אבל אלה דברים טבעיים שהם נמצאים ממש ברמה של העולם הזה, ומכאן אנחנו יכולים לגדול. השבירה הייתה עד הסוף של כל המדרגות, ולכן יש לנו כאן כל האמצעים כדי להיכנס לעולם הרוחני, רק שנעבוד יחד ונשתמש במה שהם אומרים, ולא נברח מזה.

שאלה: מה שברור שקשר בין הנשמות לעולם לא נעלם. מה שלא ברור, מתי יהיו מעשינו כמעשה אבותינו?

מתי שנגיע. בורא לא יוותר ויסגור במקומנו את הפער הזה, אלא מתי שאנחנו נגיע. הכול תלוי בעבודה בעשירייה.

שאלה: אמרת שאם החבר מרגיש נמוך מכולם בקבוצה, הוא מקבל כוחות. הכלל הזה עובד כחוק פיזיקאלי, כמו חוק המשיכה למשל, שאם אתה עושה כך, אז ב 100% אתה מקבל כוחות? או רק אם החברים יראו וירגישו, רק אז תקבל כוחות?

מי?

מתרגם: האם אתה מקבל כוחות מיד מזה שאתה מקטין את עצמך, או שהכוחות הן באופן עקיף דרך זה שהחברים רואים אותך כקטן ומתפעלים, ומזה אתה מקבל כוחות? שאלה חוזרת.

תלמיד: אמרת שאם החבר מרגיש את עצמו כנמוך מבין החברים, הוא מקבל כוחות מהסביבה. השאלה, אם זה עובד כחוק פיזיקאלי?

אם אדם מקטין את עצמו כלפי חברים, כמו שכותב לנו רב"ש, אז הוא מזה מקבל כוחות לגדול. נקודה. יותר מזה אני לא זוכר שכתוב. זה הכול. לא לעשות פלפולים מזה. אנחנו מדברים מצד האדם, מה שאדם עושה, לא מה שהחברים עושים. מה שאדם עושה. אם הוא מקטין בכוח את עצמו כלפי חברים, אז מזה הוא מקבל כוחות מהם, במידה שמקטין את עצמו כלפיהם.

תלמיד: כתוב במאמר שהשפעה לרבו הופכת לקבלה, ומכך גם מביאה לו רצון לעסוק בלימוד.

"רב" נקרא גדול. כל אדם שאתה מחשיב אותו כגדול מעצמך, הוא נקרא "רב". רב זה מהמילה גדול. לכן אם אתה מחשיב מישהו, זה לא שהוא סתם גדול, כתוב עליו "רב". כן? אלא אתה מחשיב אותו יותר גדול במשהו שחשוב לך. במה הוא כן יותר ממך. במידה הזאת שיש פער בינך לבינו, אתה מקבל מזה כוח, הערכה, דוגמה וכן הלאה, ויכול להתקדם.

שאלה: אמרת שלשמה זאת השפעה בצורה נקייה, בלי להשאיר דבר לעצמו. מה ההבדל בין קו אמצעי לבין לשמה?

אני לא יודע. על קו אמצעי עכשיו לא מדברים. מדברים על זה שאם יש לי הערכה בגדלות של מישהו, אני יכול להשפיע אליו, לעבוד לטובתו, לשייך את עצמי אליו. לפי הכרת הגדלות שלי בו, במידה הזאת יש לי כוח להשפיע. על זה מדובר. את הקו האמצעי תעזוב, זה עוד רחוק.

שאלה: מה זה להקטין את עצמו כלפי חבר, זה להתבטל?

להתבטל.

תלמיד: והשאלה היא, איך לא להתבלבל בין להתבטל כלפי חבר או לוותר לחבר? כי לוותר אני יכול לחבר, בגלל שהוא יותר קטן.

לוותר ולוותר, אתה נשאר באותה דרגה. אתה מחשיב את עצמך כגדול, ומוותר. להתבטל אתה מכיר שהוא יותר גדול, ואתה מוצא את עצמך יותר נמוך ממנו במשהו שחשוב לך. שהוא באמת יותר גדול ואתה יותר נמוך, וכדאי לך כך לבטל את עצמך, כדי לקבל הערכה ממנו, גדלות ממנו, כוחות, וכך להתקדם. בקיצור זו עבודה. תראה מה שרב"ש כותב.

קריין: קטע מספר 3 מתוך מאמר קצ"א ב"שמעתי". "זמן הירידה".

"קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו דבר זה חוץ לו. זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות. אבל לפשוטי אנשים, להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק להשתוקק לבחינת רצון לקבל הגשמי, שנמצא בזרם העולם, ששוטף את כל העולם ברצון הזה. אבל צריך להבין, למה באו למצב כזה? הלא, בין שאדם מסכים, ובין לשלא מסכים, אין שום שינוי בבריאת שמיים וארץ, אלא שהוא מתנהג בבחינת טוב ומיטיב. אם כן, מה נצמח ממצב כזה?

אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו יתברך. שהאדם לא צריך להתנהג בבחינת ליבו גס בה. זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה.

ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא יתברך בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא עניין למעלה מהטבע, שהשי"ת נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עימו.

לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע."

(בעל הסולם. שמעתי. קצ"א. "זמן הירידה")

אנחנו רואים את זה על עצמנו, שיש לנו זמן הירידה, ואז מאבדים את כל הכוחות והרצונות והמחשבות ולא רוצים כלום ונמצאים ממש כסמרטוט כמו שרב"ש היה אומר, ומסכימים לכל דבר מה שיהיה יהיה, לא אכפת לי, אתם יודעים. וכשהבורא קצת מאיר ומעלה אותנו מהמצב הזה, כמה שאנחנו מסוגלים, בכל הכוחות שעכשיו נמצאים בעליה, לעבוד בהם, לתרום, לתת, להשקיע. זאת אומרת הכול תלוי במידת המאור שמחזיר למוטב, מאפס ועד כמה שיעלה אותנו. זה בעצם מה שקורה.

לכן כל העבודה שלנו היא איך אנחנו מבינים את המצבים הללו, שסוף סוף כבר היינו בכמה מצבים כאלו, גם בעליות וגם בירידות, ואיך אנחנו עושים כדי להעריך את המצבים האלו נכון, ולבנות את עצמנו לא שלא תלויים בהם, על זה לא מדובר ודאי שאנחנו תלויים, כי אנחנו סך הכול רק רצון לקבל, ובמידת האור שהשפיע עלינו אנחנו תמיד נהיה ככה בתנועות, מעלה מטה. אלא איך אנחנו יכולים להוציא תוצאה נכונה, רווח נכון, מכל התנועות האלה מעלה מטה. זאת השאלה. אז כאן השאלה לכולם.

סדנה

איך אנחנו מוציאים את הרווח מהעליות והירידות שהבורא עושה לנו?

*

איך אנחנו צריכים להעריך עליות וירידות פער ביניהם, באיזה הבחן, באיזה אופן, כדי שזה יסייע לנו להגביר את המהירות העלייה?

*

מה אנחנו צריכים להעריך יותר כדי להתקדם עליות או ירידות? או עוד משהו בכלל.

*

שאלה: אפשר לשאול לגבי בושה?

לא. רק לפי הנושא. אם כל אחד יתחיל לשאול מה שבא לו, אנחנו לא נעשה שיעור. רק לפי הנושא. עליות, ירידות, מה שאנחנו עכשיו מדברים, גדלות הבורא, גדלות הקבוצה. רק על מה שאנחנו קוראים.

אני שמתי לב שאתם שמים את סימן השאלה עוד לפני שאנחנו מתחילים לקרוא קטע. התחלנו לקרוא משפט הראשון, כבר אתם שמים שאלה. שמתי לב. ככה לא עושים. אתם לא נכללים עם כולם בלימוד, וזה לא בסדר.

שאלה: מה זה לשרת את ה'? עבדות ה'?

לשרת את הבורא זה נקרא לייחס את כל הבריאה אליו.

קריין: קטע מס' 4, מתוך מאמר ל' בשמעתי, "עיקר לרצות רק להשפיע".

"עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו יתברך, היות שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת בקצה השני, היינו בבחינת השפעה. וכוח המנענע, היינו כוח המשכה וכוח המחייב להעבודה, הוא רק מטעם גדלות יתברך.

שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות היגיעה מוכרחין לתת. אלא שעל ידי הכוחות האלו, יכולין להביא איזה תועלת והנאה. זאת אומרת, עם הכוח והיגיעה, מה שהאדם נותן, יכול ליהנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי. זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות."

(בעל הסולם, שמעתי, ל', "עיקר לרצות רק להשפיע")

תלמיד: בקטע כתוב, שעיקר לא לרצות שום דבר, שזה תמוה ואז הוא אומר אי אפשר לצאת מבחינת קבלה.

עיקר לא לרצות שום דבר רק להשפיע.

תלמיד: כן.

רק להשפיע.

שאלה: מה עם כל הרצונות שלי כסף, כבוד, מושכלות?

על פניהם, לכן הוא כותב עיקר שלא לרצות אלא רק להשפיע, אם לא היו עוד רצונות אז לא היה כותב על זה.

תלמיד: אז איך אפשר להגיע למצב הזה שלא רוצה שום דבר?

שהרצון להשפיע לבורא הוא יהיה כל כך גדול שכל היתר רצונות אתה לא תרגיש.

תלמיד: כאילו יש לי טרדות.

נגיד יש לך היום טרדות חס ושלום ואתה לא רוצה לאכול ארוחת בוקר, אתה כל כך מודאג מהיום שאין לך תיאבון, אתה לא יכול להכניס שום דבר לפה, זה קורה?

תלמיד: קורה.

קורה, אז מה אתה שואל? זה נקרא שהדג הגדול בולע את הדגים הקטנים. אז הוא אומר ככה "עיקר שלא לרצות שום דבר רק להשפיע", כאן צריך להיות פסיק, "מטעם גדלותו יתברך".

תלמיד: איך מגיעים לשם, איך מגיעים למצב שאני לא רוצה שום דבר.

זאת אומרת אתה צריך להעלות גדלות הבורא למעלה מכל הטרדות וכל הבעיות ומכל הרצונות ומכל מה שיהיה לך שהבורא בגדלותו הוא יהיה יותר גדול מכל זה. קודם כל אתה צריך להבין שכל מה שאתה מרגיש זה בא מהבורא, כל מה שבא מהבורא זה בא בכוונה שאתה במאמצים שלך תנסה להכיר גדלותו יותר מכל מה שיש לפניך, שאתה נמשך לכל מיני דברים או אתה בורח מכל מיני דברים, או לטוב או לרע, הבורא צריך להיות למעלה מהכול זאת אומרת אתה נמשך אליו למעלה מכל העוגות ולמעלה מכל הצרות.

ואם לא אז יש לך עשירייה ויש לך תפילה וקדימה. אז בשביל מה כל המציאות? זה הכול.

תלמיד: רק לפעמים זה כאילו נשמע שזה אפשרי אבל הרבה פעמים זה כאילו לא אפשרי .

כי אתה צריך לסדר את הדברים, רק הסדר, מאיפה זה בא, בשביל מה זה בא, ואיך אני צריך להגיב לשלושת הדברים.

שאלה: אני רוצה לדעת מה זה להשפיע? מה עליי להשפיע?

להשפיע זה נקרא לעשות פעולה שמזה לפי הערכתך אתה עושה נחת רוח לבורא, זה נקרא להשפיע. כמו לחבר, כמו למישהו שאתה אוהב, אז אתה חושב, מה אני יעשה כדי לעשות לו נחת רוח, לגרום לו תענוג. תחשוב כלפי הבורא, אם אתה לא יכול כלפי הבורא לחשוב ואולי לא כדאי בינתיים, כלפי הקבוצה. מה שאתה תעשה כלפי העשירייה בטוח שזה כמו שאתה עושה כלפי הבורא.

שאלה: מה זה אומר להעביר את הכלים שלי לחבר?

זה בדרך כלל חיסרון. אם אני מגלה חשיבות, גדלות, אני רוצה למסור את זה לחברים.

תלמיד: חיסרון וכלים הם נראים לי דברים שונים.

בינתיים לא חשוב לנו, חיסרון וכלי זה אותו דבר. יש הבדל, חיסרון זה רק חיסרון, כלי זה כבר חיסרון עם צמצום, עם מסך, עם אור חוזר שאני כבר יכול לעבוד עם זה. כלי זה כבר חיסרון המוכן לעבודה, זה נקרא כלי.

שאלה: במה הגדלות האמיתית של הבורא?

אני לא יודע. אתה שואל מהי הגדלות האמיתית של הבורא, כאילו שאני מכיר אותו כך שאני יכול להגיד לך מהי הגדלות האמיתית שלו. זו שאלה כזאת נאיבית.

אנחנו לא משיגים, אנחנו משיגים רק חלק קטן ממנו כלפינו בלבד, מה שמתגלה. זה כמו שאנחנו מדברים על היקום נגיד. היום אנחנו כבר מגלים לאט לאט שכל הגלקסיות האלה וכל היקום שלנו הם חלק קטן מאוד ממה שמתגלה מיום ליום, עוד יותר מרחקים כאלו שזה בכלל ממש אין סוף וזמן וכוכבים. זה משהו. אז אתה שואל מהי הגדלות האמיתית של הבורא? מה אגיד לך, שני קילומטר, עשרה טון, במה אפשר למדוד? זה אין סוף. אין סוף גם אנחנו לא [יודעים], זה אי אפשר לתאר.

תלמיד: הוא כותב "אלא, במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו".

עד כמה שאתה מגלה את הגדלות שלו, אתה מגלה את הגדלות שלו בכלים שלך לפי הענווה. לפי עד כמה שאתה מקטין את עצמך, ככה אתה מגלה את הבורא כגדול. הכול יחסי.

תלמיד: אז הוא כותב "זאת אומרת שהוא עניין למעלה מהטבע, שהשי"ת נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עימו." מה זה חיבור ודביקות עימו?

זו הגדלות של הבורא שברא את הבריאה בצורה כל כך שפלה, הפוכה ממנו, מצד אחד. ומצד שני עשה הכול כדי שהם יכירו גדלותו ויגיעו לדרגה שלא יהיה הבדל כביכול ביו הבורא והנבראים.

אלו שאלות תיאורטיות. אנחנו נכיר, "ממעשיך הכרנוך", הכול אנחנו מכירים בכל זאת מתוך ההרגשה. אם יבוא בהרגשה, נכיר. לא, לא. עוד לא.

שאלה: מה זה אומר "מה שהאדם נותן, יכול ליהנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי." לא הבנתי מה זה אומר?

אומנם אנחנו קטנים, מוגבלים בזמן, תנועה ומקום, בכלים שלנו, אבל אנחנו בכל זאת יכולים במשהו, במידות להעריך את הבורא, לפי מידת השתוות הצורה עימו. זה כבר דבר גדול שהוא נתן לנו. הוא נתן לנו אפשרות בצורה דיסקרטית, בצורה בדידה להכיר בו, זו הגדלות שלו. כאילו צמצם את עצמו, חילק את עצמו, עשה מעצמו כל מיני דברים, כמו שהאב משתעשע עם בנו, כדי שאנחנו נכיר בו, נכיר אותו.

שאלה: בקטע האחרון כתוב שצריך לעשות את היגיעה וזה מביא תועלת ותענוג. מהו התענוג שמביאה היגיעה, האם זה קשר לבורא או קשר לעשירייה ולחברים?

קשר לעשירייה זה קשר לכלים. אמנם זה אהבה, חיבור, אבל כלפי הבורא זה קשר בכלים. ואחר כך מתוך הכלים האלו אנחנו עולים לדרגה עוד יותר גבוהה של חיבור ואהבה שזה קשר עם הבורא. אבל זה אחד אחרי שני. אז אנחנו מכירים מה מהותית ההבדל בין להתקשר עם החברים ואחר כך מהם להתקשר עם הבורא, איזו תוספת יש בין זה לזה. אני לא יכול לבטא את זה במילים. זה עניין ההרגשה, נגיע ונראה.

שאלה: כתוב בקטע הקודם, שמזה ברור שהירידה הרוחנית קוראת רק לאלה שכבר נמצאים במדרגות רוחניות גבוהות, ואנשים פשוטים אין להם שום קשר למצבים האלה, הם משתוקקים רק לדברים גשמיים.

איך אני יכול בכלל לקבוע שיש לי איזשהו קשר לרצונות רוחניים? כי האמת אני לומד כבר הרבה שנים, אבל אני רק מגלה שאני יותר ויותר בגשמיות ואין לי שום קשר לרוחניות או יכולת לזה.

אני לא חושב שאתה לא נמצא ברוחניות, אבל ברוחניות שאתה עדיין לא מרגיש שאתה נמצא בה. אבל בכל זאת יש לך שינויי המצבים שהם לא שייכים לאדם שבעולם הזה, ושינויי המצבים האלו הם מכינים לך את הכלי הרוחני.

אנחנו צריכים להבין שזמן ההכנה שאנחנו עושים עכשיו, זה הזמן החשוב ביותר, אלו התיקונים הגדולים ביותר. אנחנו ודאי שרוצים לעבור אותם מהר ולשכוח מהם ולהיות ברוחניות וכלום. לא. אנחנו, גם כשנהיה במצבים הגבוהים ביותר ברוחניות, ניפול גם לעולם הזה עד הסוף ועוד יותר נמוך ממה שעכשיו, לרצון לקבל עוד יותר גדול, לזוועות כאלה ברצונות שלנו שעוד לא הרגשנו אותן אף פעם. כי מה שמקובלים עוברים הם עוברים כאלה דברים, כאלו תאוות, כאלו רצונות, כזאת הסתכלות על האחרים, ואנחנו לא נוכל להבין את זה. אלו קליפות, אלו דברים שיבואו, מה לעשות, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹.

אבל בכל זאת, אל תחשוב שאתה עכשיו לא שייך לרוחניות. אתה עובר מצבים. הרבה מצבים בעולם שלנו וגם ברוחניות אנחנו עוברים ללא הכרת המצבים, אלא אנחנו עוברים אותם ומגלים אותם אחר כך. לכן העיקר להמשיך. וחוץ מזה, שוב, חיבור בעשירייה ודרך העשירייה תפילה לבורא. תעשה לעצמך יומן, כמה למדת, כמה התקשרת לחברים, כמה דרך חברים התקשרת בבקשה לבורא, או בבקשה או בהודיה. תעשה יומן כזה ותראה, יש או לא. אחרת הימים עוברים באמת ללא תועלת.

שאלה: אמרת שיש שני שלבים, דבקות עם החברים והשפעה לבורא אחרי זה. יש באמת הרגשה שכשאתה נדבק בחברים אתה מגיע לאהבה כלפיהם, אתה מוכן להשפיע להם, ולמלא אותם באיזה כלי שאתה מרגיש. עכשיו איפשהו שם עמוק בפנים יש עוד כלי לבורא, שיש רצון להשפיע לו ולאהוב אותו. אז מהו הכלי הזה שאני ממלא שם בתוך החברים שנקרא גם "בורא"?

הכלי שאתה משיג בחיבור בין החברים זה בדיוק הבורא, שאתה מפסיק להתייחס בצורה בדידה לכל חבר וחבר, אלא אתה מקשר אותם יחד כולם כרצון אחד, כוונה אחת, וכך אתה מתייחס אליהם כולנו כאחד, אז בזה אתה בונה את הבורא, "אתם עשיתם אותי", ככה זה, פשוט.

שאלה: לגבי עליות וירידות, האם להגיע לשיעור עוזר לנו לעבור עליות וירידות בצורה המועילה ביותר? ואם כן אז איך?

אני לא מתאר לעצמי שאדם שלא נמצא איתנו בשיעור, יכול בכלל להתקדם ברוחניות. אני לא רואה אמצעי אחר. יש אולי עוד, תחפשו, יכול להיות שיש עוד קבוצות, יש עוד מי שמלמד, אבל קבוצה שחיה יום יום, שאתה יכול להתקשר אליה והיא מנענעת אותך ואתה יכול להשפיע לה, לשאול, להגיב, אני לא שמעתי על קבוצה כזאת. תנסו, אולי יכול להיות שיש משהו שמתאים לכם, העיקר להתקדם. מה זה חשוב, גמר תיקון לכולם אותו דבר, שם נתראה, ניפגש. אני לא מחזיק אף אחד, אבל אני משתדל לתת מה שאפשר, מה שאני מסוגל. לכן ההשתתפות בשיעור בוקר, שזה בערב שלכם, אני חושב שלניו יורק זו שעה מצוינת, בשמונה בערב זה מתחיל שם נדמה לי. משמונה עד עשר וחצי, זה מצוין. אתה לא מפריע לאף אחד, הולך אחרי זה לישון.

תלמיד: אמרת לחבר שכדי להגיע להכרת הבורא צריך לנהל יומן. שזו אחת הדרכים להתמודדות. והדרך הזאת להתבוננות עצמית, מאפשרת בסופו של דבר להביא את האדם להכרת הבורא?

לא, היומן הזה שאני ממליץ לאדם לסדר, זה רק שתהיה לו איזה ביקורת על עצמו, אבל לא שזה מביא אותו להיכרות הבורא, מה זה שייך? ודאי שלא. יומן זה בכלל לא שייך לזה, יומן זה אחד מהאמצעים שיבדוק את עצמו עד כמה שהוא יום יום משקיע בצורה נכונה. אבל איפה הוא משקיע? בקבוצה, בעשירייה, בחיבור, בחיבור כדי למצוא כוח השפעה, זאת אומרת לפנות לבורא בתפילה, שם בפנים כל העבודה. היומן בעצמו לא אומר כלום, כל הגישה שהעיקר זה לרשום את הכול, לא תועיל.

תלמיד: חשבתי שיש אולי עוד דרכים שאנחנו יכולים או לא מכירים עדיין.

לא, חוץ ממה שמקובלים מצאו בבריאה, בטבע, אין יותר. סך הכול זו שיטה מאוד פשוטה. היא כזאת מבולבלת, מסובכת, מפני שאנחנו לא מסוגלים להכיר אותה, מפני שבנויים רק מכוח הקבלה ואין לנו כוח השפעה. אבל באמת, ברגע כשאנחנו מתחילים לראות גם כן את כוח ההשפעה כנגד כוח הקבלה, הדבר הוא פשוט, פלוס ומינוס, מה יש לך עוד בבריאה? רק בדרגות דומם, צומח וחי אתה יכול לגלות פלוס ומינוס או מבחינת אטומים או מולקולות, גופים חיים, ובבחינת רגשות האדם, שם הבעיה, כי כוח אחד נסתר והכוח השני מגולה, ואתה צריך לגלות הקשר ביניהם. זו כל חכמת הקבלה.

כל העולם נסתר, כי נסתר הכוח החיובי לעומת הכוח השלילי. גם הכוח השלילי נסתר, אנחנו מבולבלים בזה שכשאנחנו מגלים משהו בדרגות דומם, צומח וחי, אנחנו חושבים שזה שייך לדרגה שלנו. זה לא שייך לדרגה שלנו, זה שייך לדרגה יותר נמוכה, ולדרגת האדם אין לנו לא שלילי ולא חיובי.

שאלה: אז אפשר לכתוב איזושהי טכנולוגיה מסוימת, של מעבר של כל אותם רגעי הכרת הבורא, של כל אותם שלבי הכרת הבורא?

מה שאתה שואל זו כל חכמת הקבלה.

תלמיד: האם אפשר לפשט את זה לאנושות?

לאנושות אין מה לעשות. לא. לאנושות רק לכתוב בצורה פשוטה שצריכים להגיע להכרת הרע במצבנו, ולהגיע להכרה שחסר לנו כוח החיובי בקשר בינינו, ואת הכוח החיובי אנחנו יכולים לקבל דרך המקובלים. והמקובלים הם כראש, ואנחנו כולנו, כל האנושות, כגוף צריכים לקבל מהם את כוח ההשפעה, ואז על ידי זה נתקדם.

תלמיד: הם צריכים לראות אותי כאיזושהי נורה שיש עלי שאני מקובל?

כן, ואין שום בעיה בזה. למה? מה רע בזה? תמיד האנושות הולכת אחרי אנשים שיכולים להאיר לה את הדרך. זה בכול דבר, גם עכשיו. המדענים, כל מיני אנשים גדולים, הם גם כן כך פורצים לנו את הדרך ואנחנו הולכים אחריהם, רק כשאנחנו עכשיו מגיעים למשבר הכללי שאין לאן להתקדם, הכול נסגר, הכול נסגר כבר, אבל עוד לא רואים בחוש, עוד לא מודעים לזה כל כך, אבל בעצם כל הצורות שהאנושות חשבה להתקדם בהן, הן נסגרות ונשאר רק דבר אחד, מעלה, כלפי מעלה, שאפשר לשנות כדי להציל את עצמנו מהמכות רק לשנות את היחס בין בני האדם, ואת היחס בין בני האדם אנחנו לא יכולים לשנות אלא אם אנחנו נמשוך כוח החיובי שטמון בטבע, הוא נסתר. לכן השיטה, איך אנחנו מוצאים את הכוח החיובי מהטבע, נקראת תורת הנסתר.

שאלה: אם הבנתי נכון אמרת קודם, שכשאתה מפסיק להתייחס לכול חבר בצורה בדידה, ומתייחס לכולם כאחד, אז בזה אתה בונה את הבורא.

כן, כך כתוב, "אתם עשיתם אותי". מאיפה אני עושה אותו? יחסים טובים לכול החברים כשאני מתייחס אליהם עד כדי כך שהם הופכים להיות בשבילי אחד, אז הכלי הזה, האחד, מגלה את המילוי שזה הבורא. אבל לפי התכונות, גם הכלי וגם המילוי, הם בעצם נמצאים בדבקות.

תלמיד: אבל למה דווקא המעבר הזה מלהתייחס לחבר, לכול חבר ספציפית, להתייחס לכולם כאחד, זה מה שבונה את הבורא?

זה נקרא כניסה לעולם רוחני. זה ההבדל שאנחנו קופצים לדרגה של הקליטה הרוחנית, שבמקום עשרה אני רואה אחד. זו מין קליטה חדשה, תכונה חדשה, אינטגרלית. שאני לא רואה שום דבר בצורה מחולקת לחלקים, רואה כוח אחד שפועל בכול המציאות, כוח הטוב שפועל, וכוח הרע רק כדי לגלות את הכוח הטוב, אחרת לא קיים, וכן הלאה. הכול אז נראה כך.

תלמיד: ואז כשיש אינטראקציה עם חבר מסוים, איך רואים אם זה חלק מהכוח הכללי? איך מרגישים את זה?

זה כל הזמן משתנה, אבל הרמה יכולה להישאר וחוץ מזה יש תנודות מעל זה.

שאלה: יכולת להשפיע נמצאת בירידות, בעליות, או בתהליך ביניהם?

יכולת להשפיע נמצאת גם בעליות, גם בירידות וגם בתהליך, תלוי איך אתה מתייחס לשינויים. אם אתה מייחס את כל השינויים האלה לבורא, שמעורר או את הכלי שבך או את ההתעלות והאור שבך, אבל שהכול בא ממנו ואתה דבוק לכול העליות והירידות, לא חשוב במה אתה נמצא, דבוק לאותו כוח שמבצע את הפעולה עליך, אז בשבילך אין הבדל בין עליה וירידה.

שאלה: אני פחות מתייחס לעליה או ירידה, אני מתייחס למי שלח לי את זה?

כדאי לך להתייחס, כי דווקא על פני העליות והירידות כשאתה מרגיש כמה שהן משפיעות עליך, זה מחייב אותך להתייחס לכוח שבונה לך את העליות והירידות.

תלמיד: כן, הכוונה לא אם זה ירידה או עלייה, אלא רק ליחס אותה לכוח העליון?

כן.

תלמיד: אחרי שנזכרתי שהמצב הגיע מהבורא, אני מצליח להיזכר בזה בעזרת העשירייה, מה הלימוד פה? כאילו נראה שחוץ מלייחס את זה לבורא מה עוד ביררתי פה?

אם אתה מייחס את זה לבורא, אז אתה לומד את פעולות הבורא עליך. אז אתה צריך להיכנס איתו לזיווג דהכאה, לקבל בעל מנת להשפיע, להיות איתו בהשתוות הצורה, בזה אתה משיג את הפעולה שלו, איך שהוא עשה את זה, בשביל מה? למה? אז אתה רואה את ההתפשטות שלו בך.

שאלה: נניח שהבורא פתאום הראה לי חבר כיותר או פחות, זאת אומרת העלה בפניי את החבר או הוריד את החבר, ואני משייך את זה אליו, איך מתוך זה אני מצליח ללמוד על הפעולות שלו? זה בסך הכול איזה משהו שקרה לי, שייכתי לבורא, כאילו יצאתי אחרי התהליך הזה אותו דבר, פשוט שייכתי את זה לבורא. מה למדתי פה?

זה כבר לימוד. אני לא יכול להסביר לך ככה בשתי מילים. תרשום את השאלה ואנחנו נדבר עליה. זה גם כן לא בדיוק לפי הנושא.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א)↩