שיעור בוקר 05.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י',

דף תת"ע, עמ' 870, עיבור ראשון דז"א, אותיות י"ג – ט"ו

קריין: אנחנו קוראים מהספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', עמוד 870, דף תת"ע, נושא "עיבור ראשון דז"א", אות י"ג.

עד כאן, בכמה האותיות הראשונות האלה, מא' עד י"ג, דיברנו על האלמנטים, על המרכיבים של הנושא, ועכשיו נדבר כבר על התיקון של העובר. שימו לב לאט לאט, כמה שתופסים תופסים, כמה שלא לא, סך הכול אנחנו צריכים להרגיש את הדברים האלה, איך שזה עובר עלינו בפועל ולא מהספר. נשתדל לקבל את זה בצורה כמה שיותר פנימית.

קריין: עמוד תת"ע, אות י"ג.

אות י"ג

"* והענין הוא כי כאשר עלה ברצון המאציל העליון להאציל האצילות עם הארץ העליונה, יצאו המלכים הראשונים בתחלה בסוד הדין הגמור בתוך המחשבה העליונה, וכמשה"כ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום," זאת אומרת, הכול מתחיל עם הרצון לקבל על מנת לקבל, "המלכים" האלו, ש"מלכו בארץ אדום", שהרצון לקבל על מנת לקבל שלט. וזהו, מזה מתחילים. "ובתוכם מעורבים הקליפות והדינים בלתי קדושים." עוד יותר גרועים, כי שם זה כבר רצון לקבל שקיבל עוד חיזוק מהאור העליון בזמן השבירה, ונעשה מתוך רצון, לקליפה. "ומרוב הדינים ארעא אתבטלת, שהיא המלכות. עד שבטש שורש הדינים, כפטיש המכה בקורנס ויוצאין ניצוצות לכל צד, כן שורש הדינים חלק מלכים אלו, לשלש מאות ועשרים ניצוצות, בסוד ל"ב נתיבות כל אחד כלול מעשר. ובירר מניצוצות אלו, ניצוצות הדינים של קדושה, והם ל"ב אלהי"ם שבבראשית, מצד הדין של קדושה."

* סוף שער מאמרי רשב"י זיע"א דף ש"ה ט"א אמצע ד"ה והנה עתה עת דודים.

בואו נראה למטה. רואים כאן דבר מאוד מיוחד, שהרצון לקבל הוא רצון לקבל, הוא בא מהבורא, האור גם. זה שיש ביניהם התנגשות, ובאים ניצוצים, הניצוצים האלו מביאים לנו עניין חדש, כלי חדש. זאת אומרת, אי אפשר לבוא להכרה, הבנה, השגה רוחנית, אלא רק על ידי ביטוש, על ידי מכה בין הרצון לקבל הגדול והאור. ושיהיו עד כדי כך מנוגדים כך שמהפגישה ביניהם יתפרצו הניצוצים לכל הצדדים ואז יביאו למצב החדש.

זאת אומרת, שיש מיש, יש מאין, שתי ההבחנות האלה באות מהבורא, מהמקור העליון, אבל אנחנו קיימים, היינו בהבנה, בהשגה, בקיום שלנו, רק מתוך החיכוך שבין שתי התכונות האלה שבאות מהבורא. אנחנו לא שייכים לרצון לקבל, לא שייכים לרצון להשפיע, אלא מה שאנחנו משיגים ביניהם, ההבדלים בין זה לזה, הקו האמצעי, זו בעצם מציאותינו.

קריין: אות י"ג, טור א' למטה.

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"להאציל האצילות עם הארץ העליונה: בינה נקראת ארץ העליונה. ומלכות נקראת ארץ התחתונה. וענין השיתוף של המלכות בבינה, נבחן שהאצילות נאצל עם הארץ העליונה כלומר, שהמסך והזווג נעשה במקום בינה, שאז נקראת בינה ארץ אדום."

מלכות שמתערבת בבינה, היא ארץ, אבל מקבלת צורת האדום, בינה. זאת אומרת, נשארת מלכות, אבל בינה צובעת כביכול את המלכות בצבע אדום, רחמים, אפשר להגיד. זאת אומרת, הבינה בעצמה היא לבן, אבל כשהיא צובעת את המלכות השחורה, יוצא לנו צבע אדום. כי המלכות כך נצבעת.

"שורש הדינים כפטיש המכה בקורנס ויוצאין ניצוצות לכל צד, וכו' בסוד ל"ב נתיבות: בוצינא דקורדינותא נקרא תמיד שורש הדינים, שפירושה בחינת ה"ת דצמצום א' ששמשה בפרצופי א"ק, שה"ס נקודה האמצעית, כמ"ש ענינה בחלק א' עש"ה. וענין ביטוש פירושו הכאה, כי המסך ששם העביות דה"ת המצומצמת, מכה באור העליון ומעלה או"ח, המכונה ניצוצין, כנודע, והנה בטישא זו יצאה מתחלה בז' מלכים דנקודים, שהוציא שם ד' מלכים ע"י ד' הקומות זו למטה מזו, בהזווגים דאו"א עלאין דנקודים. וד' מלכים תנהי"מ, ע"י ד' הקומות שיצאו בזווגים דישסו"ת. שמכל שמונת הקומות האלו נפלו ניצוצין לבי"ע. וזה אמרו כפטיש המכה בקורנס ויוצא ניצוצות לכל צד. ומספר הניצוצין האלה הם ש"ך ניצוצין כמו שמפרש והולך. והנה אח"כ בזמן התקון בעולם האצילות, חזר הזווג הנ"ל, ומברר מהם רק ט"ר שלהם, שהם ט' בחינות של ל"ב ניצוצין, שהם בגי' רפ"ח, והם נקראים ל"ב נתיבות חכמה המאירים בחמשים שערי בינה, כמ"ש לפנינו."

תלמיד: ההסבר פה של הניצוצים שנופלים, זה מזכיר את הסיגים שאחר כך היו צריכים להתברר?

עזוב את הסיגים. ניצוצים, אתה הבנת?

תלמיד: ניצוצים מדובר על קדושה, על רצונות להשפיע.

אור חוזר, בקיצור.

שאלה: הוא אומר פה, "בסוד ל"ב נתיבות כל אחד כלול מעשר." האם זה הדבר המושלם, "ל"ב נתיבות כל אחד כלול מעשר."?

בטח. שמונה כפול ארבע זה שלושים ושתיים, כפול עשר, שלוש מאות עשרים. פחות שלושים ושתיים, מאתיים שמונים ושמונה.

תלמיד: ואז הוא אומר, "ובירר מניצוצות אלו, ניצוצות הדינים של קדושה, והם ל"ב אלהי"ם שבבראשית, מצד הדין של קדושה." איך הגיע פתאום דבר מושלם מבירור ניצוצות?

חכה, את זה אנחנו נלמד. זאת אומרת, מזה מורכב העובר.

תלמיד: זה מה שאני שואל.

כן. השאלה שלך היא מאוד מיוחדת, חכמה, ערמומית. למה? אתה אומר כך, איך יכול להיות שמהשבירה, מהרצון לקבל על מנת לקבל, בדרגה הגבוהה ביותר, שרצו לקבל על מנת להשפיע את כל האור אין סוף, ונכשלו ורצו בעל מנת לקבל את כל האור אין סוף, את כל הבריאה.

זאת אומרת, מה אומר הנברא? "אני אמלוך", אתה תלך, אתה כבר בפנסיה. אני אעבוד במקומך, אני ארוויח במקומך, אני השולט. אין לך דבר יותר גרוע כאילו. אז אתה שואל כך, איך יכול להיות שמבחינות כאלו, ש"ך בחינות כאלו, איך יכול להיות שמהן תתהווה אחר כך הקדושה הסופית, ה"קדושה"? איך יכול להיות?

תלמיד: מה התהליך?

זה מה שאתה שואל?

תלמיד: בוודאי.

אז גם אני שואל. אני רק מסביר יותר ויותר את עומק שאלתך.

שאלה: אני שואל בגדול, מה מהות הפעולה הזאת?

בגדול, בלי הכרת הרע, בלי גילוי הרע והכרת הרע, אי אפשר להגיע לתיקון. והתיקון הוא לא בזה שאנחנו מתקנים, אלא שאנחנו מבינים את הטבע של הרע והטוב וכמה שהם מנוגדים, ושלא יכול להיות אחד ללא השני. כי אנחנו קיימים בקו האמצעי, בחיכוך ביניהם.

לכן הניצוצים האלה שבאים כמכֶּה בקורנס, דווקא מהתנגשות שבאים הניצוצים האלו, הניצוצים האלה זה החיים שלנו, זה אנחנו. לא שייכים לבורא, לא שייכים לרצון לקבל שהוא כאילו הנברא, אלא למפגש, לחיכוך ביניהם. לכן כמה שנמצאים בחיכוך, ולזה צריכים הרבה עצבים, כוח, תמיכת הקבוצה וכן הלאה, כך תהיה לנו יותר חכמה.

תלמיד: מה זה החיכוך הזה?

לא מסכימים עם שליטת הבורא, לא מסכימים עם שליטת הנברא.

תלמיד: הווה אומר?

קו אמצעי.

תלמיד: מה המעשה?

שיתוף.

תלמיד: אני לא מבין מה שאתה אומר.

שיתוף.

תלמיד: מה המעשה תכלס בינינו? אני יושב עכשיו ליד השולחן עם העשירייה ואני שואל את עצמי, מה הקטע הזה של החיכוך שאתה מדבר עליו, מה הניצוצים שיכולים לצאת מהשולחן הזה?

זה קורה לך בכל רגע שאתה לא מסכים, כן מסכים וכן הלאה, בירורים.

תלמיד: בירורים בינינו?

כן, בירורים ביניכם.

תלמיד: איך אני יוצא מזה, מהבירורים האלה?

אתה לא תצא מזה, את זה אני מבטיח לך.

תלמיד: אני לא רוצה לברוח.

אתה רק תיכנס יותר ויותר לבירורים ותתחיל לספור את הניצוצות האלה, ותתחיל לראות חיים בין אלו ואלו. שאתה חייב להיות כלול מטבע הנברא וצריך לרכוש את לבוש הבורא.

שאלה: זאת אומרת, העבודה בינינו היא כל הזמן להתגבר ולא להיעלב מהחבר למשל? זה הקטע של הניצוצים?

זה דבר קטן.

תלמיד: זו דוגמה קטנה, אני לא מדבר עכשיו בגדול. זאת העבודה בינינו?

כן. אבל זו לא סתם עבודה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

בעוד כמה דקות תראה שהוא רוצה להיות במקומך. אתה תראה עוד מעט שאתה רוצה להיות מלך, ופתאום הוא בא ויש לו זכות קדימה.

תלמיד: הייתי מכניס אותו לאדמה, כי בתשובה שלו הוא כאילו מעליב אותי.

אם היית יכול. אבל אתה לא יכול, מה תעשה? ואומרים לך עוד יותר מזה, אתה צריך לעזור לו מכל הלב.

אות י"ד

"וענין התחלקות מלכים אלו לל"ב נתיבות חכמה, הענין הוא, כי המלכים הם שמונה, וכל אחד מתחלק לד', בסוד ארבע אותיות שם ההוי"ה, ושמונה פעמים ארבעה, הרי שנים ושלושים. וכל אחד מאלו כלול מעשר, הרי שלש מאות ועשרים. וזהו כש"ך חמת המלך, שהם בסוד הדינים והחימה."

כש"ך האלו, ולכן זה עדיין כעס, דינים, מפני שש"ך כולל ל"ב. כשאנחנו מנקים ממנו ל"ב הוא הופך להיות לרפ"ח, אז אותם יכולים לתקן.

קריין: אות י"ד לטה באור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות י"ד

"וכל אחד מתחלק לד' וכו', וכל אחד מאלו כלול מעשר:" תנסו לתת לזה חשיבות שאלו מרכיבי הנשמה שלנו ממש. אנחנו עכשיו מדברים על מה שבתוך הנשמה שעם זה נצטרך לעבוד. זה כל העיקר שלנו. "ההתחלקות לד', היא, ע"פ ד' בחינות עביות שבמסך, שכל בחינה מהד' מוציאה קומה של עשר ספירות, כנודע. הרי שהד' בחי' כוללות ארבעים ספירות. וכל אחד ואחד מהשמנה מלכים כלול מארבעים ספירות הללו. הרי ש"ך בחינות בהם, ויש להבין כאן, למה אינו חושב ה' בחינות שבהמסך, שהרי ה' בחינות עביות יש בהמסך, אלא הענין הוא, כי אין כאן הבחי"ד, כי אחר שנתעלמה בהזדככות דגוף דכתר דא"ק, שוב לא נתחדשה, ואין כאן בנקודים אלא בחי"ד דהתלבשות, בלי עביות כלל, וע"כ אין כאן כי אם ד' בחי' של עביות לבד. וזה שמרמז לסוד ד' אותיות שם הוי"ה. כי גם בהוי"ה אין קומת כתר בהם, אלא ברמז של קוצו של יוד, כנודע. שהוא ג"כ מטעם האמור."

נקודות דס"ג הם נקודות. בטעמים נעלמת קוצו של י' ומתחילה להיות קומת חכמה. וחכמה זה כבר י' עצמה. לכן אנחנו כותבים י-ה-ו-ה ולא שיש איזה סימן לכתר. כתר הוא כמקיף על כל אלו ולא נמצא בצורה גלויה בכל ארבע אותיות ה-ו-י-ה. זאת אומרת, מה שיש לנו בכל הבריאה זה מע"ב ומטה, אור ע"ב ס"ג וכן הלאה. הכתר הוא למעלה מהאורות. הוא כמקור התכנית, התוכנה, המחשבה. בקיצור, אין עביות דבחינה ד' בבריאה, יש רק עביות דבחינה ג'. אחר כך עוד נלמד מאיפה מגיע בכל זאת תיקון לכל הבריאה.

קריין: אות ט"ו למעלה.

אות ט"ו

"וכאשר נבררו ניצוצות הקדושה בסוד ל"ב אלהי"ם, כנזכר, ירדו שאר הניצוצות למטה. ושאר ניצוצות אלו הם סוד המלכות שבכל ל"ב נתיבות ראשונים, כי אלהי"ם הוא סוד מ"י אל"ה:" גלגלתא עיניים ואח"פ. "ומ"י ה"ס ג"ר הנכללות בתוך בינה, ואל"ה ה"ס ו"ק. כי הג"ר והו"ק, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים, נברר לצד הקודש, אמנם המלכות, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים, נעשית פסולת למטה, כי היא אחרונה לכל נתיב ונתיב, ולא יכלה להתברר. וזהו, והארץ היתה תה"ו ובה"ו, כי היא הארץ שבכל נתיב ונתיב."

את ל"ב הניצוצין האלה ששייכים למלכות, את הבחינות האלו אנחנו לא יכולים לתקן אלא מתקנים רק את הט' ראשונות, שזה רפ"ח.

קריין: אור פנימי אות ט"ו.

פירוש אור פנימי לאות ט"ו

"הג"ר והו"ק שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים, נברר לצד הקודש אמנם המלכות וכו': כי ל"ב נתיבות הם בכללם, שכל אחד מהם כלול מעשר ספירות, כנ"ל. ורק ט' ספירות הראשונות שבכל נתיב ונתיב נבררו לצד הקדושה, אמנם המלכות שבכל נתיב ונתיב, נעשית פסולת למטה ולא יכלה להתברר, ונשארת בסוד תהו ובוהו. וצריך שתשכיל כאן, כי הל"ב נתיבות הם ל"ב בחינות דמסך ועביות, שכל אחת מהם יש בה כדי להוציא קומה של עשר ספירות. אמנם בל"ב נתיבות ההם, היתה הה"ת כלולה בכל נתיב ונתיב מהם, גם ידעת שבחינת המסך מבחינת הה"ת כבר נזדכך בסוד הסתלקות הא' דא"ק, ושוב לא נתחדש. וע"כ בכל מקום המצאה של העביות דה"ת, היתה בבחינת עביות בלי מסך, וזוהי סבה העיקרית של השבירה, אשר האורות לא יכלו להתלבש בהכלים ההם מחמת העירוב דה"ת בכל בחינה מהם. ולפיכך בירור הראשון של הז' מלכין, הוא בירור הל"ב נתיבות שיהיו נקיים מבחינת ה"ת הנ"ל. ובירור הזה נקרא ל"ב אלהי"ם שבבראשית, שפירושם ל"ב נתיבות בבחינת הט' ראשונות שבהם, כי המלכות נתבררה ונפרדה מהם, ונעשית פסולת למטה. דהיינו בחינת המלכות דמדת הדין הגלוי, שהיתה בלי מסך בעת הנקודים, ושגרמה לשבירת הכלים כנ"ל. ועי' היטב לעיל דף תפ"ו ד"ה הסיגים.

שאלה: בעל הסולם כותב ''וע"כ בכל מקום המצאה של העביות דה"ת, היתה בבחינת עביות בלי מסך, וזוהי סבה העיקרית של השבירה,".

מלכות בלי מסך.

תלמיד: אם הכול כל כך מושלם, מאיפה מגיעה העביות?

פתאום מתגלה מלכות שלא הייתה קודם. כמו שילד אומר, "זה נשבר", ואתה רואה עליו שהוא באמת לא מבין. אין לו ידע איך יכול להיות שזה נשבר. זה עמד כאן ופתאום נפל ונשבר, הוא לא רואה את עצמו כגורם לזה.

תלמיד: בעל הסולם אמר, "הוא שומע ואומר, אשר האורות לא יכלו להתלבש בהכלים ההם מחמת העירוב דה"ת בכל בחינה מהם." מה זו העביות? מה ההמצאה הזאת?

ישנו רצון לקבל על מנת לקבל שמעורב, שהוא כל"ב מלכויות. בזמן שמתחילים לקבל את האור ''בעל מנת להשפיע'' המלכויות האלה מתחילות להתעורר. ואז הן נכללות בקבלת האור על מנת להשפיע, אבל הן הכי עבות, כבדות, והן הופכות את ה"קבלה בעל מנת להשפיע" שבט' ראשונות, שזו עביות של ט' ראשונות, לעומתן זה כלום, ל'קבלה על מנת לקבל'.

הרצון הזה לקבל על מנת לקבל הוא נכלל בכל הט' ראשונות. אבל נכלל, זה לא רצון שלהן. הוא נכלל, הן התרשמו מזה. הן התרשמו שעל ידי מלכות כזאת גדולה הם יכולים לקבל אור עצום, אור של גמר התיקון. זאת שאלה איך הוא התגלה בעל מנת לקבל, אבל בט' ראשונות הוא התגלה כך, ובמלכות הוא כבר שבר את הכלי.

מה עושים? מנתקים את ט' ראשונות מהמלכות, כי את מלכות אי אפשר לתקן. זו תמצית הרצון לקבל שאין בו כלום חוץ מזה. מאה אחוז. לא תשעים ותשע, תשעים ושמונה, אלא מאה אחוז רצון לקבל על כל הבחינות, שורש, א', ב', ג', ד', רצון לקבל בלבד. ואותו אי אפשר לתקן, אבל הוא כבר מעורב עם כולם.

לכן אתה צריך קודם כל לעשות בירור ואחר כך הפרדה. בלי בירור אין מה לעשות. אז יש לך בירור והפרדה של הרצון לקבל מכל הש"ך בחינות. אתה מוציא את הל"ב בחינות, שאותן אי אפשר לתקן, שם אותן בצד. נשאר לך רפ"ח.

מה אתה עושה עם רפ"ח? ברפ"ח האלה נכלל גם ל"ב האבן, ל"ב האלו, כי בזמן הגדלות הוא שלט בכולם, אבל רפ"ח אפשר לתקן, מקל לכבד. כתר, חכמה, בינה, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד, ומלכות לא. אז מתקנים, זה מה שנקרא ''תיקון של ט' ראשונות''.

ט' ראשונות אין מה לתקן, זה סתם מילים, ט' ראשונות. אלא ט' ראשונות שבהן התערבה המלכות, הרצון לקבל, שם אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתקנים. צריך לעשות בזה הבדלה, לעשות ריחוק, לעשות תיקון, אלו ואלו, בקיצור יש שם הרבה עבודה. ותלוי באיזו דרגה, תלוי באלו תכונות. כי בכל פעם מלכות שמתערבת בתכונות האור היא מביאה לאור צבע משלה והאור מביא לה צבע משלו. זה מעניין, מכל ההתכללויות האלה תראה איזה עולם רחב ועשיר יש לנו. אבל שם זה כבר תיקון, זה מה שאנחנו עושים.

מכאן והלאה ברור לנו שהעבודה שלנו היא רק תיקון של ההתכללות הנכונה. קודם כל יש לעשות הפרדה מההתכללות הרעה, לתקן, ללבן את הט' ראשונות מהמלכויות. לתקן את המלכויות, ושוב לצרף אותן לט' ראשונות בצורה הנכונה. ואז אנחנו מתקנים את כל הבריאה חוץ מל"ב האבן. ואותו אנחנו לא מתקנים, לא עלינו.

אם אנחנו מתקנים את כל הבריאה חוץ מל"ב האבן, אנחנו רוכשים בזה אומנות, ניסיון, ידיעה, כוחות, כל מה ששייך לטבע הבורא. כי ט' ראשונות זה הטבע שלו בתוך הנברא שהוא ברא, בתוך רצון לקבל שהוא ברא, האור העליון. אז אנחנו רוכשים בזה את טבע הבורא, מבינים אותו, מרגישים אותו, מזדהים איתו.

אבל בתנאי שאנחנו בעצמנו מנותקים ממלכות, מהטבע שלנו, כי הוא ברא את זה בצורה הפוכה זה מזה, אור ורצון לקבל בצורה הפוכה. אז מה אנחנו יכולים לעשות? את זה אנחנו כן יכולים לעשות, ואז כשאנחנו גומרים את העבודה הזאת, אנחנו מזדהים עם הבורא בהכול, רק לא מתוך הטבע האמיתי שלנו כי זה בלתי אפשרי, הוא כך ברא.

אבל אחרי שאנחנו עושים את זה, הוא עושה איזו פעולה, ''רב פעלים מקבציאל'', לא ידוע מה שזה, זה ''אור המשיח'' שמגיע, אור מיוחד, כך שאפילו ל"ב האבן, אפילו מלאך המוות שגרם למוות, לשבירה, הוא יהיה מלאך הקדוש. הפעולה הזאת לא מובנת לנו, רק כתוב שכך זה יהיה.

האם מקובלים בודדים מגיעים לזה ונכללים גם בפעולה הזאת שהבורא עושה להם את הנס הזה? את זה אני לא יודע. אבל זה ממש נס, ''נס'' נקרא שנעשה הכול על ידי הכוח העליון, בהכנה, אבל ללא השתתפות התחתון. לפי מה שהם כותבים אפשר להבין שאפילו את הדרגה הזאת של גמר התיקון השלם הם כאילו משיגים. אני לא יודע, אני מעביר לכם כדי שתדעו שזאת פעולה מאוד מיוחדת אבל לפניה נצטרך עוד להזיע.

תלמיד: אני נפעם, ונדהם ומתרגש ממה שאתה אמרת, אני מציע לכולם לשמוע את זה עוד פעם. זה אומר שאנחנו מתקדמים? פתאום יש לך מילים, זה מדהים.

זה לא שיש לי מילים, יש לך אוזן לשמוע.

תלמיד: אבל כולם פה נדהמים. חבר אומר לי שפתאום הוא מתחיל להבין דברים.

מתחיל להבין דברים, בזה הוא צודק, זה נכון.

תלמיד: עולם אחר נפתח לנו הלילה, זה נכון?

נכון.

תלמיד: אז מה זה אומר, שאנחנו מתקדמים? תעודד אותנו קצת.

"אתה חכם, אתה גדול, אתה תגדל. תגדל להיות גדול מאוד", כמו שאומרים לילדים.

"וצריך שתדע, כי כשם של"ב נתיבות אלו כוללים כל השמנה מלכים, דהיינו כל הבירורים שבעולמות עד ימות המשיח, כנ"ל. הנה יחד עם זה אין לך בחינה קטנה העולה לקבל תיקונה באצילות, שלא תהא צריכה להתחלק ולהתברר בכל ל"ב נתיבות האלו, דהיינו עד לברר ממנה את הט"ר שבכל נתיב ונתיב, ולהוריד ממנה את בחינת המלכות שבכל נתיב. והוא משום תחלת העירוב שהיה בזמן הנקודים, אשר העירוב הזה נבלע בכל פרט ופרט שאך אפשר להתחלק. וע"כ כל בחינה קטנה מהם שמתחילים לבררה ולהעלותה מן בי"ע לאצילות, צריכים להפריש ממנה העשר מלכיות שנתערבו בה, וע"כ מוכרחת להתחלק לל"ב נתיבות, כדי להוריד את בחינה האחרונה שבכל נתיב, שהם המלכיות הנ"ל. ולפיכך נבחן שבכל בחינה העולית למ"ן מבי"ע, יש בה ש"ך ניצוצין, שהם באים בהבירור של ל"ב נתיבות החכמה הנ"ל, המברר מהם הט"ר שבכל נתיב, ומוריד מהם בחינת המלכות שבכל נתיב. וע"כ נקרא כל עלית מ"ן בשם רפ"ח ניצוצין, דהיינו ע"ש הבירור, דהיינו ל"ב פעמים ט"ר, שמספרם רפ"ח. ול"ב ניצוצין שבעשר מלכיות יורדים מהם בסוד פסולת. והם מכונים ל"ב האבן. כמ"ש לפנינו."

את המספרים האלה אנחנו כבר יודעים. יש שם עבודה להבדלה, להפרדה, ואחר כך תיקון. ל"ב לחוד ותיקון רפ"ח. ל"ב זה גם תיקון, איזה תיקון? לעשות להם שימור, שכל פעם לא נוגעים בזה, מרגישים, מבינים, בודקים, מבררים ולא נוגעים. זו עבודה מיוחדת, זה "לא תעשה".

שאלה: למה אנחנו לא יכולים לתקן את ל"ב הנתיבות האלה?

כי זה הטבע שלנו המקורי, אנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר.

שאלה: בתהליך, לא ברור מה מבררים את לב האבן או את הט' ראשונות?

מבררים גם את זה וגם את זה. אתה לא יכול הם נמצאים בערבוביה, מגיע האור מלמעלה והוא המברר, לא שאנחנו מבררים. אנחנו תמיד נמצאים בעבודה הרוחנית כצופים, יותר נכון להגיד.

שאלה: כתוב שהוא מברר ט' ראשונות ללא המלכויות. איך אפשר לברר בלי המלכות?

מגיע אור מיוחד שמראה לך שאלה ט' ראשונות וזו המלכות.

תלמיד: אבל הוא אומר שגם את הט' ראשונות כשלעצמן הוא מברר, ואיך אפשר לברר בלי עביות של המלכות?

מכל השבירה, מכל הקופסה הזאת עם הכלים השבורים, שמעוררים על ידי ההארה מיוחדת, מבררים את הט' ראשונות והמלכויות נשארות. גם את ט' ראשונות לאט לאט מבררים, זה במשך 6000 שנה.

תלמיד: היה כתוב פה שבהתחלה הוא מברר את הט' ראשונות בנפרד מהמלכות.

כן.

תלמיד: אפשר לעשות דבר כזה? כי אין כאילו עביות בלי המלכות, אתה צריך כנגד עביות לברר.

לא. יש עביות בט' ראשונות כי מלכות התערבבה בהם. אנחנו נדבר על זה, על ההבדלה ומה מתקנים ומה לא, באיזו צורה. זה כל התהליך של התיקון, עביות בט' ראשונות. מלכות מעורבת בהם. יש בהם נרנח"י, רק לא נרנח"י אמיתיים אלא נרנח"י דעליה.

טוב מאוד, יש כבר התקדמות.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-09-05_lesson_bs-tes-10_n1_p2