שיעור בוקר 19.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 426, מאמר "החרות"

קריין: "כתבי בעל הסולם" מאמר "החרות", עמוד 426, כותרת "מורשת אבות".

מורשת אבות

"גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם "מצע", או סיבה א', שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, - שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.

ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.

אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.

אחר שבאנו לידי הכרה, במדה מסויימת, בדבר האנכיות של האדם אשר גדרנו אותו במובן של בחינת כח, ו"רצון לקבל", שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החי במערומו - גם נתברר לנו היטב, על כל גבוליו, מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, אשר הגדרנו אותו במובן של "מורשת אבות", שפרושו הוא, כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה"מצע", שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו.

והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז"ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. - אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים."

נקווה שהוא יסביר לנו עוד מעט, כי כאן הוא לא שאל ולא ענה על שום דבר, הוא כביכול נתן הקדמה.

שאלה: כי הוא כותב "שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו."

כן. הוא לא צריך להידמות לסביבה מחייבת אותו, אלא הוא דווקא חייב לשמור על הייחודיות שלו.

תלמיד: מה זה בעבודה שלנו שהאדם מנסה להתמוסס ולהתבטל בחברים ולאבד את עצמו ולהיות אפס ולהיות רק בהם?

זה כמו ברוסיה, בסין, יש לך ממש רוח כזאת שכולם חייבים כך לחשוב, כולם חייבים כך לבנות את עצמם לפי איזו נטייה גלובלית כזאת של האומה כולה.

תלמיד: בעבודה שלנו, כשהאדם משתדל ומתאמץ להתבטל כל הזמן כלפי החברים שלו ולאבד את עצמו הפרטי הזה שבתוכו הוא נולד, מה הוא כן משאיר לעצמו, מה זאת "מורשת אבות" עליה הוא שומר, מה הוא מאבד, מה נשאר?

הוא כביכול משאיר לעצמו התפעלות מיוחדת שצריכה להתברר בו ממש מהאבות על ידי זה שלא נכנע לכוחות החברה.

תלמיד: לא נכנע לכוחות החברה?

לא נכנע לכוחות החברה.

תלמיד: אז מה זה אומר שהוא מתבטל? להתבטל זה לא הכנעה אל כוחות החברה?

איך הוא מוציא כאן מילים?

תלמיד: כותב פסקה שנייה מלמעלה:

"ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.

אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו."

ברור כאן מה שהחברה צריכה לעשות, דווקא לעמוד על חופש הבחירה של היחידים.

שאלה: על איזה אבות בעל הסולם מדבר פה?

על כולם.

תלמיד: על אבא שלי והסבא שלי, על אלו הוא כותב?

לא, אבא וסבא לא כל כך פועלים עליך.

תלמיד: זהו, כי האב הרוחני שלי זה אתה ונגיד הסבא זה רב"ש וכולי.

כן.

תלמיד: אז לכולנו יש מורשת אבות דומה או אולי אפילו אותו דבר.

כן. אני חושב שזה רב"ש, הוא דואג לנו, לכולנו. אני כמארגן לא יותר מזה.

תלמיד: אז מה ההבדל בינינו? כי יוצא שלכולנו יש אותה מורשת אבות.

לא. יש לך אבא, ונגיד לעוד אלף בחורים כמוך שהוא האבא שלכם, אבל לא שאתם לגמרי דומים זה לזה, דווקא שונים.

תלמיד: כן, אבל זה מסיבת החלק הפיזי, מסיבת הגנים של כל אחד, התכונות.

לא, זה הכול נובע מבפנים.

תלמיד: אבל מה פה ברוחניות הוא, מה זה הגנים רוחניים האלה ששונים בינינו למרות שכולנו שואפים מאותו מקור?

זה לא חשוב שאתם שואפים מאותו מקור, אבל בכל זאת כולם שונים.

תלמיד: במה? זה מה שאני מנסה לברר. רוחנית, אני לא מדבר פיזית, אני מבין את ההבדל הפיזי.

כן.

תלמיד: במה אנחנו רוחנית שונים?

כל אחד ב-DNA שלו.

תלמיד: מה זה אומר, במה אני שונה בDNA הרוחני מהחבר שלי?

מפני שאתם יוצאים מהתמזגות אחרת של רשימות רוחניות.

תלמיד: מתישהו האדם מבין, יודע, מגלה מה זה הרשימות הרוחניות האלה? כי כרגע זה לא אומר לי כלום. זה רק משפט יפה.

אם הוא מגלה שורש מוצא, אז מתוך זה הוא כבר מתחיל לגלות את המצב העתידי שלו שחייב להגיע אליו ולממש.

תלמיד: בעולם הגשמי כל אחד יש לו באמת תכונה אחרת ואז באמת כל אחד יכול לעשות איזה תפקיד אחר בעשירייה, פיזית אני מדבר.

כן.

תלמיד: אם אני לא מודע אפילו לתכונות הרוחניות שלי, וזו המציאות כרגע, איך אני בכל זאת יכול לעשות את מה שאמרת ולממש את התפקיד שלי בעשירייה?

אתה עושה את זה בלי ששואלים אותך, על ידי כל מיני נסיבות שסביבך. הן נמצאות, מסתובבות, והן מחייבות אותך, עד שאתה תקבל חופש, בחירה חופשית וכן הלאה. עד אז אתה לא יודע מי מפעיל אותך בכל רגע, לשם מה.

תלמיד: לפני שמגיעים להשגה רוחנית, האם יש טעם להתעמק בשאלות האלה או לעזוב את זה?

לא, רק נ שאלה: אני רוצה להתבטל כלפי החברה באגו שלי, אני רוצה להיות בהרמוניה, אבל אני לא רוצה לבטל את המהות שלי, את הייחודיות שלי, האם נכון לחשוב ככה?

כן.

תלמיד: כמו שבעל הסולם אומר שאנחנו גלגלי שיניים, אנחנו רוצים להסתובב בהרמוניה עם המכונה, אבל לא נעשה את כל גלגלי השיניים אותו דבר.

כל אחד צריך להגיע לשורש נשמתו, ומתוכו לקיים את תפקידו.

תלמיד: זאת אומרת, שלהתבטל זה לא לוותר על המהות שלי?

כן.

שאלה: האם נכון לומר שהאדם צריך לנסות להתבטל כלפי העשירייה, אבל העשירייה לא צריכה לבטל את הפרט. העשירייה היא זאת ששומרת על הייחודיות שלו, ולא על האדם לדאוג לזה?

כן.

תלמיד: אז גם בתור פרט, אני צריך לשמור על הייחודיות של כל חבר, ולא לבטל אותם אלא רק את עצמי? אולי זה מסביר את מה שדיברנו קודם?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שיש בנו רכוש רוחני בכוח, ולהוציא אותו לפועל זו התוצאה של ההתכללות בעשירייה.

להוציא אותו לפועל? זו העבודה שלנו.

תלמיד: אז מה צריך לעשות בתוך העשירייה?

אנחנו צריכים למצוא את מידות הקשר שלנו בתוך העשיריה מפותחות, פתוחות, וגדולות.

שאלה: איך התת מודע של המוח המוארך קשור לאבות, לסביבה, ולשורש הנשמה?

כי זה אותו כוח עליון שסך הכול כך מתגלה כלפינו.

שאלה: מה זה בדיוק קניינים רוחניים או תורשה רוחנית?

שורש נשמה.

תלמיד: ואיך זה מגיע לאדם?

זה מתגלה בו לאט לאט, אבל אם יש מקובל שמסתכל עליך, הוא רואה את השורשים רוחניים שלך לפי המדרגה שלו.

תלמיד: העבודה שבעל הסולם עשה, כשהוא דיבר אפילו עם קומץ תלמידים, ודיבר לאבנים, זה עורר את כל מה שאנחנו רואים, את כל הכלי העולמי, ואת זה שאנשים מתעוררים בכל העולם?

כן, זה מתוך העבודה שלו.

תלמיד: וכשאנחנו עובדים פה אנחנו ממשיכים את זה כדי שזה יגיע ליותר אנשים?

כן. ודאי. מכל שיעור ושיעור שלנו יש התעוררות גדולה בכל העולם.

שאלה: האם העבודה הרוחנית שאני עושה, כשאני משתדל להעמיק בה, זה בעצם תיקון עבור איזו נשמה קדושה קדומה, ואני ממשיך את העבודה שלה?

כן.

תלמיד: כאילו שקיבלתי איזה מינוי לעשות את העבודה שלה?

ודאי, אין נשמות חדשות.

שאלה: אני חושב שיש גוף ויש דעת, זה לגבי מה שנאמר בדעת, אני ממשיך לשמור את הדעות שלי, ובגוף שזה הרצון לקבל אני רוצה להתבטל. האם זה נכון?

זה לא הנכון הסופי, אבל זה ישתנה.

תלמיד: מה זאת אומרת לא הנכון הסופי?

כי אתה תראה שאין לך על מה לשמור.

תלמיד: בגמר התיקון?

אני לא יודע אם זה בגמר התיקון או מתי זה יהיה, אולי מוחרתיים.

שאלה: אנחנו לומדים שתיקונים שאנחנו עושים בדור האחרון, בימות המשיח, אם אנו מתחברים ומתפללים, אנחנו מושכים את האורות הכי חזקים, והם מתלבשים בעליונים. האם נכון להגיד שעבודה שלנו מוסיפה כוח של אור לעליונים, ואז העליונים יכולים לרדת ולעזור לנו לעלות?

שיהיה ככה בינתיים. אבל זה עוד צריך להשתנות.

תלמיד: אולי אני אשתף בהרגשה שלי, על מה שקורה פה בפסח. יש הרגשה כזאת לי לפחות, שההתכללות בינינו יותר חשובה מהחיבור, כאילו החיבור הולך ונעלם לי, ונהיית לי יותר חשיבות להתכללות במה שקורה פה.

כן, נכון. נקווה שנממש את ההתכללות הזאת.

שאלה: לא הבנתי את ההבדל בין חיבור להתכללות, מה ההבחנה הזאת, מה זה חיבור, ומה זה התכללות?

חיבור זה כביכול חיבור חיצון, וההתכללות זה חיבור בכל הפרטים.

תלמיד: מה זה נקרא חיצון, מה זאת אומרת חיבור חיצון?

כשאחד מתחבר לשני, אבל התכללות זה כשהם נכללים זה מזה בכל התכונות שלהם.

תלמיד: כלומר חיבור זה שהם ביחד באותו מרחב פיזי?

אני לא רוצה להכניס עוד מילים, שלא יהיו על זה עוד שאלות.

שאלה: קודם כל תודה על השיעור, היה ממש מרתק. אמרת שכשהמקובל מסתכל על התלמיד שלו, הוא רואה את השורש הרוחני שלו מהמדרגה שבה הוא נמצא. אתה יכול לתאר מה המקובל רואה כשהוא מסתכל על התלמיד?

אני לא יודע, את השורש הרוחני של התלמיד.

תלמיד: הוא כאילו רואה אותו במערכת?

יותר מזה אני לא יודע.

תלמיד: טוב.

ולך לא כדאי לדעת.

שאלה: לגבי מה שהבורא עושה ביציאת מצרים. אני מרגיש שאני נלחם להיות קשור לרב ולחברים שלי, ולנחיצות הקיומית שלי בשביל שאני אמשיך להיות קשור לרב ולחברים שלי. ואני מרגיש שהבורא חותך אותי, הוא קורע אותי מהרצון להיות קשור, הוא שובר אותו, הוא לא נותן לי יכולת להחזיק את זה.

זאת אומרת הוא שם את הרב ואת החברים שלי במקום אחד, וכביכול את יכולת החיים שלי במקום אחר. אני מנסה להיות בסדר, לעשות, אני מנסה לשים את הכוח שלי כך שהוא יהיה יעיל ויהיה בסדר. למה הבורא שובר את היכולת של האדם להחזיק את הקשר עם הרב ועם החברים, למה הוא כאילו עושה הפוך?

זה לא יוצא כל כך הפוך, אמנם זה לא לפי מה שאתה היית רוצה, אבל זה בדיוק לפי הטבע שלך, והרשימות שלך. זה הולך נכון, פשוט תסכים עם מה שקורה, ותעשה את מה שמוטל עליך.

בסדר?

תלמיד: ואם אני לא יכול להסכים?

אתה יכול להסכים, אתה יכול. אין דבר כזה שמתגלה באדם והוא לא מסוגל. הוא מסוגל. וזה שאנחנו עוד לא נמצאים במצב שבור כמוך, זה כי עוד לא נגלתה בנו הנקודה אמיתית, ולך היא כבר נגלתה, אז קדימה תממש אותה. ונקווה שבפסח תצא ממצרים.

שאלה: באמת שיעור מיוחד היום, כאילו התחלנו משהו חדש.

כי תראה כמה אנשים הגיעו.

תלןמיד: עכשיו פסח, זה זמן כזה, שאנחנו פחות הולכים לעבודה, ונהיה יותר ביחד.

למה אתה מצפה מאיתנו בפסח הזה?

אני מצפה שנמשיך לפתוח מהיום והלאה יותר ויותר את פנימיות הקשר בינינו, עד שכולנו נאחז בו, ונפנה לבורא, והוא יוציא אותנו מהגלות.

תלמיד: על מה אנחנו צריכים לשים דגש עכשיו, בתקופה הזאת?

לשים דגש רק על דבר אחד, שהקשר בינינו יהיה יותר ויותר גבוה, חזק, וכולל את כולם, גברים ונשים מכל העולם. שכולנו נוכל לעלות כמו בכדור פורח.

תלמיד: זה אומר לפתוח את הלב, זה אומר להתמסר?

עוד נדבר על זה, לפתוח את הלב, ולהתכלל זה בזה.

שאלה: אני רוצה להודות על השיעור המיוחד הזה. אני פשוט מרגיש שכל החברים פה כל כך מחוברים אחד לשני. אני מסתכל על החברים, ואני רואה אחד אחד כל כך בהשתוקקות גדולה, וכמובן שעלי לציין גם את הרוגע שאתה מקרין לנו. אני פשוט רואה שעלינו מדרגה. באמת בהרגשה הזו, כשאתה רואה חבר שמוציא את כל הרגש שלו פה, פשוט אין לי מילים להוסיף. לחיים חברים.

לחיים לכולם.

(סוף השיעור)

תבלבל.

שאלה: הוא כותב שהחברה צריכה לשמור על הייחודיות. זה לא שהאדם. האדם מתבטל כלפי החברה והחברה צריכה לשמור על הייחודיות של האדם. השילוב הזה זה מה שמאפשר חופש בחירה בסוף?

כן.

תלמיד: זו צורה נכונה להתקדם?

כן.

שאלה: כשאנחנו מדברים על אחדות וחיבור, אנחנו לא מדברים על איזה משטח צבע אחד שכולם נהיים דומים, אלא פספס. צבעים שונים, כל אחד שומר על הצבע שלו וביחד יוצרים את הפסיפס השלם הזה, זו התמונה שהוא מדבר עליה פה?

כן.

שאלה: זה נשמע שלכל אחד יש את האינפורמציה מהעבר שלו, מיוחד בשבילו, הרכוש שלו, הוא כותב "הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה". זאת אומרת שלכל אחד מאיתנו יש רכוש מאוד גדול, אבל בהתכללות שלנו יחד אנחנו מקבלים רכוש עוד יותר גדול.

כן. בהתכללות שלנו אנחנו סוגרים את המערכת עלינו, והיא כבר מתחילה לעבוד בצורה צמודה אלינו.

שאלה: אני רוצה להתבטל כלפי החברה באגו שלי, אני רוצה להיות בהרמוניה, אבל אני לא רוצה לבטל את המהות שלי, את הייחודיות שלי, האם נכון לחשוב ככה?

כן.

תלמיד: כמו שבעל הסולם אומר שאנחנו גלגלי שיניים, אנחנו רוצים להסתובב בהרמוניה עם המכונה, אבל לא נעשה את כל גלגלי השיניים אותו דבר.

כל אחד צריך להגיע לשורש נשמתו, ומתוכו לקיים את תפקידו.

תלמיד: זאת אומרת, שלהתבטל זה לא לוותר על המהות שלי?

כן.

שאלה: האם נכון לומר שהאדם צריך לנסות להתבטל כלפי העשירייה, אבל העשירייה לא צריכה לבטל את הפרט. העשירייה היא זאת ששומרת על הייחודיות שלו, ולא על האדם לדאוג לזה?

כן.

תלמיד: אז גם בתור פרט, אני צריך לשמור על הייחודיות של כל חבר, ולא לבטל אותם אלא רק את עצמי? אולי זה מסביר את מה שדיברנו קודם?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שיש בנו רכוש רוחני בכוח, ולהוציא אותו לפועל זו התוצאה של ההתכללות בעשירייה.

להוציא אותו לפועל? זו העבודה שלנו.

תלמיד: אז מה צריך לעשות בתוך העשירייה?

אנחנו צריכים למצוא את מידות הקשר שלנו בתוך העשיריה מפותחות, פתוחות, וגדולות.

שאלה: איך התת מודע של המוח המוארך קשור לאבות, לסביבה, ולשורש הנשמה?

כי זה אותו כוח עליון שסך הכול כך מתגלה כלפינו.

שאלה: מה זה בדיוק קניינים רוחניים או תורשה רוחנית?

שורש נשמה.

תלמיד: ואיך זה מגיע לאדם?

זה מתגלה בו לאט לאט, אבל אם יש מקובל שמסתכל עליך, הוא רואה את השורשים רוחניים שלך לפי המדרגה שלו.

תלמיד: העבודה שבעל הסולם עשה, כשהוא דיבר אפילו עם קומץ תלמידים, ודיבר לאבנים, זה עורר את כל מה שאנחנו רואים, את כל הכלי העולמי, ואת זה שאנשים מתעוררים בכל העולם?

כן, זה מתוך העבודה שלו.

תלמיד: וכשאנחנו עובדים פה אנחנו ממשיכים את זה כדי שזה יגיע ליותר אנשים?

כן. ודאי. מכל שיעור ושיעור שלנו יש התעוררות גדולה בכל העולם.

שאלה: האם העבודה הרוחנית שאני עושה, כשאני משתדל להעמיק בה, זה בעצם תיקון עבור איזו נשמה קדושה קדומה, ואני ממשיך את העבודה שלה?

כן.

תלמיד: כאילו שקיבלתי איזה מינוי לעשות את העבודה שלה?

ודאי, אין נשמות חדשות.

שאלה: אני חושב שיש גוף ויש דעת, זה לגבי מה שנאמר בדעת, אני ממשיך לשמור את הדעות שלי, ובגוף שזה הרצון לקבל אני רוצה להתבטל. האם זה נכון?

זה לא הנכון הסופי, אבל זה ישתנה.

תלמיד: מה זאת אומרת לא הנכון הסופי?

כי אתה תראה שאין לך על מה לשמור.

תלמיד: בגמר התיקון?

אני לא יודע אם זה בגמר התיקון או מתי זה יהיה, אולי מחרתיים.

שאלה: אנחנו לומדים שתיקונים שאנחנו עושים בדור האחרון, בימות המשיח, אם אנו מתחברים ומתפללים, אנחנו מושכים את האורות הכי חזקים, והם מתלבשים בעליונים. האם נכון להגיד שעבודה שלנו מוסיפה כוח של אור לעליונים, ואז העליונים יכולים לרדת ולעזור לנו לעלות?

שיהיה ככה בינתיים. אבל זה עוד צריך להשתנות.

תלמיד: אולי אני אשתף בהרגשה שלי, על מה שקורה פה בפסח. יש הרגשה כזאת לי לפחות, שההתכללות בינינו יותר חשובה מהחיבור, כאילו החיבור הולך ונעלם לי, ונהיית לי יותר חשיבות להתכללות במה שקורה פה.

כן, נכון. נקווה שנממש את ההתכללות הזאת.

שאלה: לא הבנתי את ההבדל בין חיבור להתכללות, מה ההבחנה הזאת, מה זה חיבור, ומה זה התכללות?

חיבור זה כביכול חיבור חיצון, וההתכללות זה חיבור בכל הפרטים.

תלמיד: מה זה נקרא חיצון, מה זאת אומרת חיבור חיצון?

כשאחד מתחבר לשני, אבל התכללות זה כשהם נכללים זה מזה בכל התכונות שלהם.

תלמיד: כלומר חיבור זה שהם ביחד באותו מרחב פיזי?

אני לא רוצה להכניס עוד מילים, שלא יהיו על זה עוד שאלות.

שאלה: קודם כל תודה על השיעור, היה ממש מרתק. אמרת שכשהמקובל מסתכל על התלמיד שלו, הוא רואה את השורש הרוחני שלו מהמדרגה שבה הוא נמצא. אתה יכול לתאר מה המקובל רואה כשהוא מסתכל על התלמיד?

אני לא יודע, את השורש הרוחני של התלמיד.

תלמיד: הוא כאילו רואה אותו במערכת?

יותר מזה אני לא יודע. ולך לא כדאי לדעת.

שאלה: לגבי מה שהבורא עושה ביציאת מצרים. אני מרגיש שאני נלחם להיות קשור לרב ולחברים שלי, ולנחיצות הקיומית שלי בשביל שאני אמשיך להיות קשור לרב ולחברים שלי. ואני מרגיש שהבורא חותך אותי, הוא קורע אותי מהרצון להיות קשור, הוא שובר אותו, הוא לא נותן לי יכולת להחזיק את זה.

זאת אומרת הוא שם את הרב ואת החברים שלי במקום אחד, וכביכול את יכולת החיים שלי במקום אחר. אני מנסה להיות בסדר, לעשות, אני מנסה לשים את הכוח שלי כך שהוא יהיה יעיל ויהיה בסדר. למה הבורא שובר את היכולת של האדם להחזיק את הקשר עם הרב ועם החברים, למה הוא כאילו עושה הפוך?

זה לא יוצא כל כך הפוך, אמנם זה לא לפי מה שאתה היית רוצה, אבל זה בדיוק לפי הטבע שלך, והרשימות שלך. זה הולך נכון, פשוט תסכים עם מה שקורה, ותעשה את מה שמוטל עליך.

תלמיד: ואם אני לא יכול להסכים?

אתה יכול להסכים, אתה יכול. אין דבר כזה שמתגלה באדם והוא לא מסוגל. הוא מסוגל. וזה שאנחנו עוד לא נמצאים במצב שבור כמוך, זה כי עוד לא נגלתה בנו הנקודה אמיתית, ולך היא כבר נגלתה, אז קדימה תממש אותה. ונקווה שבפסח תצא ממצרים.

שאלה: באמת שיעור מיוחד היום, כאילו התחלנו משהו חדש.

כי תראה כמה אנשים הגיעו.

תלמיד: עכשיו פסח, זה זמן כזה, שאנחנו פחות הולכים לעבודה, ונהיה יותר ביחד.

למה אתה מצפה מאיתנו בפסח הזה?

אני מצפה שנמשיך לפתוח מהיום והלאה יותר ויותר את פנימיות הקשר בינינו, עד שכולנו נאחז בו, ונפנה לבורא, והוא יוציא אותנו מהגלות.

תלמיד: על מה אנחנו צריכים לשים דגש עכשיו, בתקופה הזאת?

לשים דגש רק על דבר אחד, שהקשר בינינו יהיה יותר ויותר גבוה, חזק, וכולל את כולם, גברים ונשים מכל העולם. שכולנו נוכל לעלות כמו בכדור פורח.

תלמיד: זה אומר לפתוח את הלב, זה אומר להתמסר?

עוד נדבר על זה, לפתוח את הלב, ולהתכלל זה בזה.

שאלה: אני רוצה להודות על השיעור המיוחד הזה. אני פשוט מרגיש שכל החברים פה כל כך מחוברים אחד לשני. אני מסתכל על החברים, ואני רואה אחד אחד כל כך בהשתוקקות גדולה, וכמובן שעלי לציין גם את הרוגע שאתה מקרין לנו. אני פשוט רואה שעלינו מדרגה. באמת בהרגשה הזו, כשאתה רואה חבר שמוציא את כל הרגש שלו פה, פשוט אין לי מילים להוסיף. לחיים חברים.

לחיים לכולם.

(סוף השיעור)