שיעור בוקר 24.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 584

מאמר ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה"

"שמעתי" מאמר ע' "ביד חזקה ובחימה שפוכה".

ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה

שמעתי כ"ה סיון תש"ג

אומר בעל הסולם,

"להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?"." איך יכולה להיות כפיה כזאת גדולה שהבורא שולט עלינו ביד חזקה? איפה הבחירה החופשית, איפה השתוקקות שלנו אליו אם הכול עובר דרך יד קשה?

"אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות." רק זה חייב להיות אצלו, כלום חוץ מזה. "אותו" אדם "נותנים להכנס."

זאת אומרת, אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, על חשיבות הקשר עם הבורא עד כדי כך שחוץ מדבקות בבורא אני לא רוצה כלום. כל הבעיות, כל הכישלונות, כל השאלות, הכול נפתר בעיניי בתנאי שאני מגיע למגע עם הבורא, יותר מזה אני לא צריך.

"ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד?" להידבק בבורא, "זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ."

שיהיה דבוק לעוד כל מיני מטרות וירצה להשיג גם אותן, לפחות במשהו. יכול להיות שהוא גם רוצה להידבק בבורא, יש לו רצון גם לזה, אבל יש לו עוד מטרות בחיים שהוא צריך אותן. אז אפילו שיש לו רצון להידבק בבורא אבל אם יש לו עוד מטרות בחיים, אז לא נותנים לו להיכנס כי רוחניות היא שלמות, ולפי הדרגה שלנו, לפי ההפרעות שלנו אנחנו צריכים לגלות מעל כל ההפרעות שאנחנו רוצים רק דבר אחד, קשר עם הבורא. שנלך אחריו בעיניים עצומות למרות כל הכישלונות והבעיות שאנחנו כל הזמן מגלים בדרך.

ואפילו שמגלים שגם כל הבעיות האלה באות מהבורא עצמו, זה לא מקרר אותנו, כי אנחנו מבינים שהוא עושה את זה כדי לטפל בנו, כדי לחנך אותנו, כדי להביא אותנו למצב שלמרות כל אותן ההפרעות שהוא בעצמו מביא לנו, נשתדל להגיע למעלה מהן ולהיות בקשר עימו על פני ההפרעות.

ולכן, אומר בעל הסולם "ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ."

זאת אומרת, לכל מיני כיוונים שהבורא נותן לכל אחד ואחד ולכולם יחד, יש הפרעות כלליות, יש הפרעות פרטיות. אבל כל העולם זו הפרעה, הפרעה אחת גדולה שמתחלקת להרבה הפרעות פרטיות ואנחנו צריכים להתגבר עליהן, גם על הכמות וגם על האיכות של כל הפרעה והפרעה. בסך הכול אחרי שאנחנו עוברים את כל ההפרעות האלה בהצלחה, אנחנו מגלים את המקור שלהן שזה הבורא ומגיעים "להכנס להיכל המלך" מה שנקרא.

"ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים," שבעצם הבורא עושה לו את זה בכוונה, "שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות," הפרעות בתוך הפרעות זה נקרא "מרכבות גדולות", "שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו," את האדם, "משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים."

ככל שאנחנו מתקדמים ודווקא מצליחים להתקדם רק לבורא, ולא להתפתות לכל מיני הפרעות שהבורא שולח לנו, כך אנחנו מקבלים עוד ועוד הפרעות יותר גדולות עד שהאדם מגיע למצב שהרצון שלו להידבק בבורא מספיק כדי להיכנס למדרגה הרוחנית, לקשר הרוחני שלו עם הבורא.

"אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא" האדם הזה "עוזב את כל עבודת הקודש. ולא צריכים לדחותו ביד חזקה.

מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה," זאת אומרת, רוצה בכל זאת להיות כל הזמן קשור עם הבורא, חושב על הקשר דרך החברים, איך לאחד אותם, איך למשוך את הבורא לקשר בין החברים, למרכז הקבוצה, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת לה'", "ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', (לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.)"

הבורא בעצמו, ממש בכבודו ובעצמו, מטפל בו בזה שנותן לו כל פעם קושיות יותר גדולות בחיים והאדם צריך בכל זאת דרך הקושיות האלה לחדור פנימה למקור שלהן, לבורא, ולאחוז בו, ואז הקושיות, הבעיות האלה יהיו ככוח שמדביק אותו לבורא. העביות הופכת לזכות, זו כנגד זו, ואז הוא מגיע לאחיזה בבורא. וכמו שכבר למדנו במקום אחר, עיקר הקושי הוא באחיזה הראשונה.

"נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס," בכל זאת, למרות כל הבעיות והקושיות, והוא מבין שזה בא מהבורא ולא נותן לכל מיני כוחות לבלבל אותו לחשוב שזה מגיע לו ממאורעות החיים, אז "לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו," מלהיות מכוון למטרה ולדבקות בבורא, הוא לא נותן לעצמו להתבלבל שההפרעות האלה מגיעות מכל מיני מקורות אחרים, "היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם"." זאת אומרת, דווקא כשעל פני כל הבעיות וההפרעות האדם עומד וממש בשיניים מחזיק את עצמו בקשר עם הבורא, ועל ידי כל המאמצים הוא מבין שזה מגיע מהבורא בלבד, אז יקויים "אמלוך עליכם". "כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים," שאת הכול עושה הבורא ובכוונה עשה לו את כל המצבים של התנגדות לקשר כדי לעשות את הקשר יותר חזק, יותר רחב. "וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."

זה כל המאמר. זאת אומרת, אין כאן בעצם שום דבר חוץ מזה שבעל הסולם מסביר לנו את פס הקשר הישר בינינו לבורא למרות כל ההפרעות, שהן כל החיים שלנו, וכך כלפי כל העולם, כלפי כולם, כולם נמצאים בזה. זאת אומרת, טועים בדרך, בורחים, עושים משהו, אבל סך הכול נמצאים בטיפול של הבורא שכך שופך עלינו את הבלבול הזה כדי שאנחנו בכל זאת נאחוז בו ואז דרך ההפרעות האלה נתחיל לגלות את סוגי הקשר, אופן הקשר שיש בינינו ובינינו לבינו, וכך נחזור למקור. סך הכול זו כל חכמת הקבלה.

שאלה: אני שומע שאתה מדבר על הרגשה פרטית של האדם, של טיפול של הבורא "ביד חזקה" כלפי האדם.

תמיד אדם זה אדם פרטי.

תלמיד: יש הרגשה של "יד חזקה" כלפי עשירייה, כלפי קבוצה?

לא. אדם שנכלל עם העשירייה זו ההרגשה שלו. או שההרגשה הפרטית שלו משתנה כך שעכשיו זו הרגשה אחרי שהוא נכלל עם כל העשירייה ואחר כך עם כל החלקים של אדם הראשון. אבל בכל זאת זה פרטי, זה הוא מרגיש.

תלמיד: את זה האדם מרגיש, אבל נאמר בדוגמה כמו עכשיו, סידרו לנו מין מצב כזה שיש ניתוק בקשר בינינו ובין הקבוצה. זו הרגשה שלנו, אני מניח שכולנו מרגישים כך.

אין דבר כזה הרגשה שלנו. מההתכללות שלי עם אחרים, כשאני נכלל מהם, כשאני קולט אותם בתוכי יותר ויותר קרובים לליבי, מתוך זה ההרגשה שלי מתרחבת. אבל בכל זאת ההרגשה היא שלי עד שאני מרגיש שאין בעולם חוץ ממני ומהבורא, וכל יתר מיליארדי האנשים באים לשמשני. מה זה "לשמשני"? שדווקא על פני זה שאני מגלה קשר איתם ודואג להביא אותם גם לבורא, זה מה שאני עושה.

לא שאני מפיץ את חכמת הקבלה, לא מדובר על זה. מדובר על זה שאני מוכן להתקשר אליהם, לכלול אותם בתוכי ובצורה כזאת להביא אותם לדבקות בבורא. אבל בכל זאת יש כאן בעיה של אדם אחד, אדם אחד שכולל את כל המציאות. והוא לא קולט אותם בצורה אגואיסטית, אלא מפני שהם לא נמצאים לפי הטבע בתוכו, אז הוא עובד כאן בהשפעה, בחיבור אליהם ודרכם לבורא.

שאלה: איך לאתר שכל דחייה היא באמת יד של הבורא ולהשתמש נכון בדחייה הזאת?

אי אפשר סתם כך ללחוץ על איזה כפתור ולהרגיש שזה בא מהבורא. אלא אדם צריך כל הזמן לרכז את המוח והלב שלו לזה שכך כותבים לנו מקובלים ושאנחנו צריכים יותר ויותר להתקדם לזה. לאתר ש"אין עוד מלבדו" ואין כאן חברים ואין כאן כלום, אלא הכול זה הרצון לקבל שהבורא מגלה לי, שחלק מהרצון הזה שברא הוא ברא בי, וחלק מאותו רצון לקבל נשאר על ידי השבירה מבחוץ, ואני צריך ללקט את כל הרצונות האלה ולכוון את כולם לבורא דרכי.

שאלה: בעל הסולם אומר, למי שיש רצון גדול אז דוחים בחוזקה, למי שיש רצון קטן דוחים אותו בדברים קטנים.

כן.

תלמיד: אדם צריך לנסות להבין אם יש לו רצון גדול או קטן, או שזה לא רלוונטי?

כל אחד פועל לפי הרצון שלו.

תלמיד: אז מה זה משנה?

אבל אם אתה נכלל עם האחרים, אם אתה רוצה להידבק אליהם ולהביא את הקשר ביניכם, זאת אומרת לא רק את הרצון שלך, אלא את הרצון שלך שמחובר עם האחרים, להביא אותו לדבקות בבורא, זה כבר משהו אחר. אז אתה כבר אתה מטפל בנשמה הכללית, שגם כלפיה אתה צריך להתייחס כמו שהבורא מתייחס אליך.

תלמיד: מה אני יכול לעשות כלפיהם?

להשפיע להם, לטפל בהם, להיעשות ממש נציג של הבורא כלפיהם, וכך כל אחד ואחד. זאת אומרת, לפתח בעצמך, בך, כוח השפעה, מנגנון השפעה, להידמות בזה לבורא. ואיך אתה עושה את זה? בטיפול שלך בחברים, בקבוצה.

תלמיד: זה מעלה שאלה, כי אם אנחנו רוצים להידמות לבורא, לעבוד כמוהו, רואים פה שהוא עובד עם דחיות.

דחייה זה דבר אחד, כי אם הוא רוצה להזמין אותך לקשר אז הקשר מגיע בצורה הדדית. זה כמו פלירט, שמצד אחד מושך, מצד אחד דוחה.

תלמיד: אנחנו גם צריכים לעבוד עם דחיות כלפי הזולת?

את זה הבורא מבצע.

תלמיד: אז בזה לא להידמות לו?

לא. אנחנו רוצים רק את הקשר. אבל כשעובדים על הקשר אז אנחנו בונים את הקשר הזה על פני כל התנאים שהבורא מבצע וזה כולל את הדחיות.

שאלה: למה אדם שמקבל דחייה כאילו מאבד הכרה ואז מתחיל למשוך לכל מיני דברים צדדיים, הכול מעניין אותו, ואיך נכון אז לחזור לקשר עם הבורא?

קבוצה. אין יותר מועיל מהקבוצה. ואין יותר מועיל בקבוצה מהרגשת הקנאה, תאווה וכבוד. כשמסתכל על החברים ונראה לו שהחבר שרוי בטוב, זה מה שדוחף אותו לכיוון הנכון, דוחף אותו למטרה.

שאלה: יש מקום לבקש עזרה מהחברים, לספר שאני נמצא במצב כזה וכזה?

במקרים מיוחדים כן. אם אדם עושה חשבון טוב טוב ומבין שהוא חייב כאן במקום לגלות את עזרת החברים כי אחרת הוא לא יוכל להתקדם ואפילו לא להחזיק במקום, אז אין ברירה והוא מבקש. אבל לפני זה הוא חייב להשתדל בכל כוחו.

תלמיד: לבדוק את עצמו.

לייצב את עצמו נכון. גם זה בעזרת החברים, רק שלא מבקש מהם.

תלמיד: כל אחד ואחד לא משנה באיזה מצב הוא נמצא, חייב להראות השתוקקות וכוח.

הוא כותב בהרבה מאמרים עד כמה אנחנו צריכים להראות אחד לאחר התרוממות רוח וגדלות המטרה. ודאי, זה העיקר. החברה צריכה להשפיע על האדם.

שאלה: למה הבורא כל פעם עושה דחיות יותר ויותר חזקות, ואיפה הגבול?

בהתאם לאדם שגדל. זה כמו בבית ספר, ככל שאתה עולה מכיתה לכיתה יש לך בעיות יותר קשות שאתה צריך לפתור.

תלמיד: כאילו בכל מקרה יש לי את העשירית הכי חזקה, הכי קשה?

כן.

תלמיד: אבל מה הבורא דורש מהאדם בזה שגורם לדחיות יותר ויותר קשות?

הוא דורש מהאדם שייקח את כל הדחיות האלו כעביות, ויפתח על פני זה השתוקקות לבורא ויבנה על זה מסך.

תלמיד: על כל ההפרעות.

כל ההפרעות הן לא הפרעות, אלא מתארים לך את הרצון לקבל שלך שאתה חייב לעשות עליו צמצום, מסך וחיבור.

שאלה: יוצא שמהרגשת ההפרעות, מהיד החזקה של הבורא כלפיי, אני צריך לשמוח.

ודאי שכן. זה תלוי עד כמה אתה מצדיק את הבורא, ואז אתה שמח מכל הדחיות, וזה סימן שאתה מקבל אותן בצורה נכונה ומתגבר עליהן. וכאן החברה יכולה לעזור ב-99%, ממש.

שאלה: עכשיו יש לנו דוגמה לניתוק, ניתקו את האזור מהאינטרנט, הבורא ניתק אותנו מקשר עם הכלי העולמי, איך להתייחס למצב כזה?

קודם כל ברור שזה בא מלמעלה. שנית כל להשתדל בכל זאת להיות מקושרים, ואם לא יכולים, אז לעשות את השיעור בצורה כזאת.

תלמיד: ומה ביחס הפנימי, לכעוס על הבורא, לשמוח?

על פני כל הדברים שמתגלים אנחנו צריכים לגלות את הנכונות שלנו לקשר, קשר פיזי, קשר רוחני. מה זה לכעוס? אם בכל רגע ורגע אתה נמצא בטיפול אז איך אתה כועס על מי שמטפל בך?

תלמיד: אני רוצה קשר, אני רוצה לשמוע את החברים.

"אתה רוצה", זה משהו אחר. כאן לא מתחשבים עם הרצון שלך, מתחשבים עם מה שהכי חשוב עכשיו לפי האמת, לחדש קשר נכון עם החברים ועם הבורא. ונותנים תנאים, שלא צריכים עכשיו להיות מקושרים עם עוד אלפי אנשים ברשת אלא רק כאן בינינו. אחר כך לשלוח להם את ההקלטה. אני לא יודע למה, אבל ככה זה קורה.

תלמיד: צריך לדעת שכל מצב ומצב שאני מרגיש זה המצב הכי טוב שהבורא מסדר לי עכשיו כדי להתקרב אליו.

הכי נכון.

שאלה: בעצם הבורא עושה כל הזמן ניתוקים בינינו, בין החברים, והניתוקים האלה הם גם דחיות?

הניתוקים האלו הם דחיות על מנת שאנחנו עוד יותר נימשך אליו. אי אפשר לעשות פעולה ללא התנגדות, תמיד צריכים להיות שני דברים יחד מפני שיש בורא ויש נברא, לכן הנברא חייב להיות כלול משניהם, מכוח דחייה ומכוח משיכה.

תלמיד: איך מקצרים את הניתוקים האלה?

רק קבוצה. על ידי הקבוצה אנחנו יכולים לקצר את הניתוקים, שחושבים על כל מיני דברים זרים, נמצאים בכל מיני בלבולים, זה רק על ידי השפעת הקבוצה. לתת דוגמאות פיזיות ולהשתמש בכל האפשרויות שיש. הקבוצה היא זו שמחזיקה.

שאלה: יש עכשיו חברים בכל העולם שנמצאים בשיעור בוקר ומרגישים שהתנתקו מרב, התנתקו מהבורא, מה היית אומר להם עכשיו?

הייתי אומר להם שזה תרגיל איך להיות מנותק מהרב ולהמשיך בדרך. זה שהם עכשיו מרגישים כך, זו אמת שהם מנותקים ממני, ומה לעשות? שילמדו איך להיות מחוברים ביניהם ואת מושג הרב לשייך לבורא. אין כאן איזו מטפלת בדרך ומורה דרך וכן הלאה, אלא יש רק בורא. "אל תבנה פסל ודמות ממישהו", אלא תתקדמו בכוחותיכם. זה דווקא הדבר הנכון, וכך צריך להיות.

זה פלא שנאבד הקשר.

שאלה: למה פלא?

זו לא מדינת עולם שלישי.

תלמיד: אבל עכשיו דיברנו על זה שהבורא סידר לנו מצב, שזה המצב הכי נכון.

כן. אבל יש גם תנאים כלליים שבהם הבורא אחר כך מסדר הכול.

תלמיד: זה תמיד מצב כזה, שמצד אחד אנחנו מבינים ולומדים הרבה שנים שהבורא סידר עכשיו את המצב הכי נכון להתקדם, עם זה יש "אבל", אבל אני רוצה גם משהו אחר.

זה ברור שבכל זאת רוצים משהו. אני רוצה קשר כי אני מרגיש אחריות כלפי התלמידים, לענות על כמה שאלות, לדבר איתם, לעורר אותם, זה ודאי, אני לא יכול להיות פסיבי. אבל עם זאת מה שקורה אחרי הכול, אבל אחרי כול מה שעושים, מה שיכולים לעשות, אז מה שקורה "ברוך ה'".

ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה

שמעתי כ"ה סיון תש"ג

"להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?".

אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס."

שאלה: מה זה "רצון של דביקות", הרצון הזה?

לאט לאט מתעורר באדם הרצון להיות קשור, קרוב לבורא.

(סוף השיעור)