שיעור בוקר 09.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1547,

אגרת ע"ה

קריין: "כתבי רב"ש", עמ' 1547, אגרת ע"ה.

אגרת ע"ה

ב"ה ערב חג שבועות תשכ"ו

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

מאד אני משתוקק לדעת מה נשמע בענין פרנסתך וכו' ובעיקר משלום בריאותך.

"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו". ומפרש רש"י: "יכול זה קיום המצות? כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו - שתהיו עמלים בתורה. ואת מצותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים" וכו'.

ויש להבין: מדוע מוכרח לומר שהפסוק "אם בחקתי" בא להורות לנו על יגיעת התורה, הלא אי אפשר לקיים "את מצוותי תשמרו" אם לא נקיים את לימוד התורה בכדי לדעת מה יש לנו לעשות, כי מנין לנו לעשות מצוות אם לא נקיים "בחקתי תלכו". אלא שיכולים לומר שאם הפסוק אומר לנו שנשמור את המצוות ודאי אנו צריכים מקודם ללמוד את התורה, ועל זה לא צריך קרא, כי אי אפשר לקיים את המצוות אם לא יודעים אותם.

אלא שיש כאן ענין אחר מלימוד תורה בכדי שנדע לקיים את המצוות. היינו, אפילו שיודעים אנו את המצוות, אבל הגוף לא רוצה לקיים אותם. כמו למשל שכל אחד יודע שיש מצוה של אהבת הקב"ה, אבל רק יחידי סגולה יכולים לקיים מצות אהבת ה', אבל כל העולם מונח תחת שליטה של אהבת עצמו.

ובכדי שנוכל לקיים את המצוות לשם שמים, ניתנה לנו סגולת התורה, על דרך שאמרו חז"ל: "המאור שבה מחזירו למוטב". וזה דוקא על ידי יגיעת התורה. ובשיעור שהאדם מתיגע בתורה, בשיעור זה הוא ממשיך את המאור של התורה, ועל ידי זה יהיה לו כח של קיום של המצוות.

וזה שמדייק רש"י: "אם בחקתי תלכו - היינו שתהיו עמלים בתורה". כי לימוד התורה בכדי שנדע את המצוות מה יש לנו לקיים, זה נדע מהפסוק "ואת מצוותי תשמרו" כנ"ל, לכן אנו דורשים שהפסוק "אם בחקותי תלכו" בא להורות שתהיו עמלים בתורה.

ועל זה מפרש רש"י: "ואת מצוותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים". ולכאורה אין כל קשר? אלא כנ"ל, שצריכים לעמול בתורה על מנת שנוכל לשמור ולקיים, מטעם, כי על ידי היגיעה קונים את המאור שבתורה, והמאור שבה מחזירו למוטב, יש לו מקום לשמור ולקיים.

רואים אנו מכל הנ"ל, עד כמה כוחה של היגיעה, שיש להפוך את כל הרע שבאדם להיות טוב. ויש לנו להבחין שתי בחינות בלימוד התורה: א) ללמוד את הדינים בכדי שנדע מה שיש לנו לעשות. ב) ללמוד תורה ביגיעה בכדי שיהיה לנו הכח לשמור ולקיים. ובחלק הב' לא חשוב כבר אם לומדים דינים או שלומדים תורה שאינה מדברת כלל מבחינת דינים, אלא רק שיש בחלק התורה מקום להתיגע, ואז התורה מקנה לאדם את המאור שבה. ה' יעזור לנו שנזכה למאור התורה.

אני מסיים מכתבי בברכת התורה, ונקוה שזכות התורה תגן עלינו ונוושע בכל מילי דמיטב בגשמיות וברוחניות ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן."

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצלל"ה

שאלה: מהו המאמץ החשוב ביותר בתורה?

אני חושב שזה המאמץ הראשון, להיזכר בבורא, ואחר כך מה הוא רוצה מאתנו, וכן הלאה.

שאלה: מהו כוח לימוד התורה שנקרא "יגיעה"?

אני צריך להתייגע בלימוד עצמו, לדעת מה כתוב בתורה. מתוך זה אני צריך אחר כך להתייגע בלקיים את מה שאני לומד מהתורה, ולבדוק האם זה שאני מקבל על עצמי את קיום התורה זה מספיק, או אני צריך עוד משהו. עליי ללמוד מהתורה מה אני צריך. הכול ללמוד מהתורה.

שאלה: מה זה אומר להתחבר לתורה? איך נוכל להתחבר?

להתחבר לתורה, זה אומר לראות את עצמך שאתה כביכול מורכב, שוכן מכל התורה.

שאלה: מה זה אומר ללמוד את הדינים בתורה?

לדעת מה לעשות ומה לא לעשות לפי חוקי התורה בצורה הגשמית הפשוטה. אחר כך להשתדל ללמוד אותם בצורה רוחנית, שאני מקיים אותה ברצון שלי.

שאלה: אמרת "לעשות או לא לעשות, לפי מה שהתורה אומרת". האם זה מה שהוא כותב פה, להפוך מבחינתי את כל הרע לטוב?

כן.

תלמיד: קודם כל אנחנו נשענים על איזו רגל. אחת הרגליים היא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

כן.

תלמיד: מה עוד אני יכול ליישם בעבודה שלי עם החברים, כשאני בא ואומר, "אני רוצה להיות טוב"? מה זה להיות טוב בעבודה שלי עם החברים?

תראה מהתורה מה היא דורשת ממך בקשר לחברים.

תלמיד: קראתי את התורה, והתורה אומר לי, "תעשה כך וכך". אבל באמת ללמוד אותה זה רק בתוך הקשר בינינו, אז אני באמת יודע אם אני מיישם את התורה.

כן.

תלמיד: כי הוא כותב "אתה צריך, אפשר ללמוד את התורה בלי קרא". אז מה זה ללמוד את התורה "בלי קרא"?

לפי הלב שלך, איך אתה מרגיש את זה.

תלמיד: בקשר שאנחנו בונים בינינו, כשיש לנו מטרה משותפת ורוצים לגלות את הכוח העליון, את הבורא בינינו, שם אני לומד. אבל בסופו של דבר אני עושה תמיד את ההשוואה מול הספר שאני קורא בו. האם אני צריך לעשות את ההשוואה הזאת בין מה שאני מרגיש עם החברים בקשר שאני בונה איתם, לבין מה שמצווים עלי בספר?

גם כן.

תלמיד: איפה צריך להיות כובד המשקל שלי, האם לפי מה שאני מרגיש בלב עם החברים או לפי מה שכתוב בספר?

עם החברים, שם אתה רואה איפה אתה נמצא. כשאתה קורא בתורה, אתה לומד מה התורה דורשת ממך. בפער בין זה לזה אתה קיים.

תלמיד: איך הפער נותן לי להכריע שאני בכיוון הנכון ועושה נחת רוח לבורא? בין מה שכתבו לי בספר לבין מה שאני מרגיש בין החברים תמיד יש פער. איך אני יודע באמת שאני מכוון נכון?

הייתי עונה על זה כך, תנסה תמיד לעשות חישוב לטובת הבורא.

תלמיד: תמיד אני צריך לחשוב על הבורא, לראות תמיד מה יעשה נחת רוח לבורא.

כן.

שאלה: שאלה כללית על האגרות של הרב"ש. בכל אגרת הוא מביע דאגה מאוד עמוקה לגשמיות של מי שאליו הוא כותב, לפרנסה, לבריאות, לילדים. מה זה היחס הזה שבו הוא נותן חשיבות מאוד גדולה לגשמיות?

זה היחס.

תלמיד: איך אנחנו יכולים ללמוד מזה לפתח כזה יחס לגשמיות של החברים?

ללמוד שאנחנו צריכים לשמור את החברה שלנו בצורה כזאת שהיא תדאג גם לגשמיות של כל החברים שלה.

תלמיד: אני מרגיש שזה מאוד מאוד קשה לי לפתח כזה יחס עמוק כלפי המצב הגשמי של החבר, אני מרגיש ממש קיר. איך אפשר להיכנס יותר לעומק לתוך הערבות הגשמית הזאת?

מתוך זה שאנחנו מרגישים את ההגבלות שלנו, בהתאם לזה אנחנו צריכים לסדר משהו שיעזור לנו להתגבר על ההגבלות שלנו ולהתייחס לחברים בצורה כמו שהתורה דורשת.

שאלה: אמרת "לסדר משהו שיעזור לנו", מה יכול לעזור לנו להתגבר על ההגבלות?

שהמצב הגשמי של החבר יהיה ברור לי, ואני אעשה בשביל זה כמה צעדים קדימה.

שאלה: אמרת קודם, "המאמץ הראשון להיזכר בבורא".

כי הוא המחייב לכל יתר המאמצים שאתה תצטרך לעשות.

תלמיד: מה זה "להיזכר בבורא"? מהי פעולת הזכירה?

שהבורא קיים, ש"אין עוד מלבדו", הוא נמצא מעלינו, הוא אחראי על כל מה שקורה אתנו, ומה הוא דורש מאתנו וכולי.

תלמיד: האם זו ידיעה, כלומר רק לחשוב על זה שקיים הבורא?

אתה דבוק לידיעה הזאת, אתה מקבל אותה והיא ממלאה אותך.

תלמיד: היא עדיין לא ממלאה אותי, אבל עצם הידיעה, המחשבה, האם זאת ההתחלה?

כן.

תלמיד: ואיך להפוך את זה לרגשי?

תנסה.

תלמיד: איך להתמלא מזה?

תנסה. אתה שואל אותי על הפעולות הפנימיות שלך. איך אני יכול לדעת איך אתה מבצע אותן בגוף?

תלמיד: האם זאת היגיעה שהוא כותב עליה?

כן.

שאלה: יש שני דברים שאומרים את אותו דבר, "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו". מה זו הנוסחה הזאת? מה צריך לעשות?

יש חוקים ויש מצוות.

תלמיד: וזה נראה אותו דבר.

למה?

תלמיד: מה ההבדל בין חוק למצווה?

מצווה היא כלפיך, חוק הוא כלפי כולם.

תלמיד: האם אני לא חלק מכולם? מה ההבדל?

אתה חלק מכולם, אבל עם זאת מדובר כלפיך.

שאלה: כל פעם שאומרים "ללמוד תורה" אני חושב על ספר. אני מבין שזו הגדרה יותר רחבה. מה זה "ללמוד תורה", מה לומדים?

"ללמוד תורה" זה לדעת ולקיים מה שהתורה דורשת. התורה זה גילוי הבורא לנבראים עד הצורה השלמה.

תלמיד: אדם יכול ללמוד תורה בלי ספר?

מלכתחילה, כן.

תלמיד: איך אדם שמתנהל בעולם הזה נכנס ללימוד תורה? זה משהו שנראה לי מאוד יסודי, מאוד בסיסי. יש לי תבנית טבועה בראש, לימוד תורה זה כל מה שאני מכיר מהחיים שלי הארציים, לפתוח ספר, לקרוא, ללמוד. זה משהו יותר יסודי.

קנית. מה הלאה?

תלמיד: מה זה, ה"לימוד"? אם אדם רוצה ללמוד תורה, איך הוא עושה את זה בצורה פשוטה וישירה, למה זה לא נגיש? אדם נולד לעולם הזה והוא חי סביב לימוד התורה, שזה משהו מאוד בסיסי.

הבורא רוצה שזה יהיה תלוי במולידים שלו, בסביבה, באומה, וכן הלאה.

תלמיד: למה?

כנראה שגם לבורא יש מטרה.

תלמיד: הבנתי שלימוד תורה מביא לסגולה מיוחדת, איזה כוח. איך אדם נכנס לקשר הזה שהוא לומד תורה ומקבל כוח להשתנות, איזה תנאי הוא צריך לקיים שזה יהיה כל הזמן כך?

זה שהוא לומד תורה, הוא מקבל איזו הארה כל פעם, שהיא לאט לאט מקיפה אותו, וכך הוא גדל.

תלמיד: הוא אומר שההארה הזאת תלויה ביגיעה.

כן.

תלמיד: במה אדם צריך להתייגע שהוא כל הזמן יהיה סביב הקשר הזה?

שיהיה כל הזמן סביב הקשר עם התורה.

שאלה: אם בצורה מאוד פשוטה אדם שומע את האמרה, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". במקום כמו שכל העולם לוקח את זה, הוא ממש מתאמץ ליישם אותו בחיים שלו כל רגע בקפדנות. האם אפשר להגיד שהוא יתחיל ללמוד מעצמו תורה?

לא. זה לא מספיק. הוא מקיים רק תנאי אחד מהתורה, לא לעשות לחבר, לחברים מה ששנוא עליו. אבל מאיפה הוא יודע שזה שנוא עליו נכון או לא, הוא צריך ללמוד גם את עצמו.

תלמיד: האם מתוך זה הוא לא לומד את עצמו?

לא. מאיפה הוא יודע שמה שהוא מרגיש זה נכון?

תלמיד: אז מה הוא צריך להוסיף לדבר כזה, מאיפה אדם לומד את עצמו נכון?

מכל החוקים.

שאלה: כל היגיעה שהאדם נותן בתורה ומחכה לאור, הוא כותב שבסוף הוא צריך את עזרת ה'. מהי עזרת ה' שהוא צריך?

עזרת ה'? כדי לראות נכון מה אמת ומה לא, האם הוא מתקרב על ידי זה לבורא או לא. האור שמגיע אליו מהבורא עוזר לו לראות.

תלמיד: הוא מגלה את הבורא שעוזר לו, הוא ממש נהיה איתו במגע שיעזור לו?

כן, יכול להיות.

תלמיד: וזה רק דרך המאור.

כן.

תלמיד: מה בא קודם, הבורא או היגיעה? כי הבורא הוא תכלית הכול, והוא הראשון והוא האחרון. בכל זאת האדם צריך לתת משהו מעצמו, מלמטה, את היגיעה בתורה.

כן.

תלמיד: אז מה מתחיל את מה?

מהבורא.

תלמיד: אז בסוף הכול זה הבורא.

ודאי, גם אותה התעוררות שהאדם קיבל בהתחלה, באה מהבורא.

תלמיד: צריך להיות רק כל הזמן בקשר עם הבורא וזהו. בשביל מה כל היגיעה הזאת?

יכול להיות שזאת היגיעה.

תלמיד: איך להיות אתו כל הזמן בקשר?

כן.

שאלה: שמעתי עכשיו שיש סדר הפעולות. צריך ללמוד, אחרי זה לקיים ואחרי זה לבדוק האם זה מספיק. כמו גלגל, עושים פעולה ראשונה, שניה שלישית, ללמוד, לקיים, לבדוק. האם זה נכון?

נכון.

תלמיד: האם ברמת הקבוצה זה עובד באותה צורה? יש תורה מרב"ש, מבעל הסולם, כלפי עבודה קבוצתית. האם אנחנו צריכים לעבוד כך, ללמוד מה הוא כותב, איך מקיימים, ואחרי זה לבדוק אם זה מספיק, או לא?

זה לא בדיוק.

תלמיד: מה חסר?

זה בעצמו לא שלם.

תלמיד: מה הגישה נכונה?

הגישה הנכונה היא ללמוד. אחר כך איך שזה מסתדר בראש שלך תקבל את זה ותמשיך.

תלמיד: איך קבוצה או עשירייה בודקת את עצמה כלפי מה עושים ולא עושים, מה להוסיף, מה לעצור?

לפי מה שכתוב.

תלמיד: אתמול היה שיעור לגבי חיזוק הקבוצה, יש רשימות ובודקים אם אנחנו עושים או לא עושים, איך מתייחסים או לא מתייחסים. האם צריך לעשות זאת בעבודה בקבוצה או לא צריך את זה בכלל, מספיק ללמוד?

צריכים ללמוד ולקיים.

תלמיד: אז האם בודקים איך מקיימים או לא בודקים?

כן בודקים.

תלמיד: באיזו צורה?

על זה כתוב. כתוב איך לבדוק את עצמך, איך לקיים, איך לבדוק שאתה מקיים וכן הלאה.

תלמיד: שאלתי ברמת הקבוצה, איך קבוצה בודקת כלפי מה ששומעים בשיעור, או קוראים במאמרים של רב"ש. איך קבוצה בודקת את עצמה מה המצב שלה היום כלפי מה שאנחנו לומדים?

ה קבוצה קוראת את הדברים האלה ובודקת האם היא מקיימת אותם.

תלמיד: בשיעור אנחנו רק לומדים, בסעודות אנחנו עושים אחרת, ישיבת חברים היא כלפי חשיבות המטרה, חשיבות הקבוצה. מתי זה צריך להיות?

כל הזמן.

שאלה: אם למשל הייתי מקבל את האגרת הזאת מהרב"ש, העצה העיקרית שהייתי שומע פה היא "תעסוק בתורה ותצפה לגאולה". מאז שהתחלתי ללמוד לעסוק בתורה המטרה היא למשוך את המאור שבה, ולמעשה רק המאור יכול ללמד אותך באמת מה זה טוב. עד אז אנחנו רק צריכים להמשיך למשוך את המאור ולצפות שזה יביא לנו את הגאולה. זו העבודה היחידה שאני רואה שהוא מדבר עליה. זה נכון?

כן.

שאלה: האם בשלו התנאים להשתוות הצורה הגורפת את כל המציאות?

עוד לא.

תלמיד: איך נהפוך את כל החיים שלנו לקשר בין בורא לנברא?

על ידי היגיעה במחשבה.

שאלה: אולי חסרה לנו פלטפורמה שבה נוכל לדבר על כל הדברים האלה שיש בעשיריות. אנחנו מדברים באופן כללי, אבל מתי נדבר על המצב שיש בעשיריות, איך כל החברה יכולה להתקדם, כי אנחנו מקבלים התעוררות מהחברה. בעשיריות אנחנו לא מקבלים כל כך, אנחנו פוחדים להגיד משהו לחבר כדי לא לפגוע בו.

לכן שתהיה כמו וועדת חברה, שם נדבר על המצב שלנו, ותהיה יותר שקיפות איפה אנחנו נמצאים, נבדוק מה מקיימים או לא מקיימים. אני חושב שהרבה יותר התעוררות מקבלים החברים כשהם רואים איפה הם נמצאים, ומשם הם מקבלים החלטות ומתקדמים. עכשיו אין פלטפורמה ששם אנחנו יכולים לדבר על זה.

איך לעשות אותה?

תלמיד: להקים ועדת חברה שלא קשורה לשום דבר, רק לדבר אחד, התקדמות רוחנית של הקבוצה.

איך אתה מתאר את זה לעצמך?

תלמיד: בוחרים אנשים, חמישה, שישה אנשים, שאחרי תקופה הם מתחלפים. ומתחילים ממש מלמטה, שומעים את החיסרון של החברים, ולא שאנחנו מלמעלה נותנים להם הוראות מה לעשות. אלא לדון על איזה חיסרון יש, איזה בעיות יש, מה כל אחד חושב על איך אנחנו מתקדמים. אולי לעשות זאת פעם בחודש, אבל לעשות, כי השיעור הוא לא בשביל זה.

ושכולם יכנסו לאותה קבוצה, קבוצה אחת?

תלמיד: כן. זה כמו שיש ועדת חברה במוסקבה, אותו דבר צריכה להיות ועדת חברה אצלנו בישראל, בפתח תקווה, שבה ממש נדבר על הבעיות שלנו, אם אנחנו רוצים ממש לבדוק את המצב.

תלמיד: יש הנהלה שמורכבת מכמה חברים. התחלנו מהלך בימי ראשון בערב שבו נפגשים כל הכלי העולמי כדי בדיוק לדון במצב החברתי שלנו ואיך אנחנו מתחזקים יותר ויותר מאירוע לאירוע, מכנס לכנס, משיעור לשיעור.

הפלטפורמה הזאת כמובן פתוחה לכולם לבוא ולהשתתף. גם כל מי שיש לו רעיון, יוזמה, מחשבה, הצעה לדיון חברתי, מוזמן לבוא ולהציע. אם יש עוד הצעות לעוד פעילויות חברתיות שרוצים להציע, אז אנחנו פתוחים לשמוע כל רעיון ובאמת משתדלים לממש כל רעיון שיכול להיות. זה לא רק להקים איזו ועדה, צריך להטמיע את זה בסופו של דבר בתוך החברה. כל חבר שיש לו רעיון שיגיד מה הנושא שהוא רוצה לדון בשבוע הקרוב ונפתח אותו.

מתי?

תלמיד: בימי ראשון בערב נפגשים פיזית כאן ובמערכת הערבות כל הקבוצה כולה. נכון לעכשיו זו הפלטפורמה החברתית המשותפת שלנו. בנוסף כל עשירייה בתוך עצמה גם מתכנסת, אבל מה שהחבר הציע זה יותר להציף את הבעיות בינינו כחברה ולפתור אותן.

החברה היא מה שאני רואה לפניי?

תלמיד: החברה העולמית.

זה לא יכול ליצור חוסר סדר?

תלמיד: אלא מה, שנדבר רק בינינו, פתח תקווה?

לא, אבל נגיד קבוצת ישראל. אני לא יודע, אני רק שואל. איך אתם חושבים, האם כולם תלויים בכולם בתוך ישראל, וכולם צריכים לדון על הבעיות החברתיות שלהם?

תלמיד: הכוונה לא לפתור עכשיו בעיה עולמית שקיימת בינינו, אלא חיזוק כל אחד בעשירייה שלו, בקבוצה שלו, וכחברה זה מגבש אותנו.

אתה חשבת ככה? לא, אז תגיד.

תלמיד: מה שיש ביום ראשון, כך אני מרגיש, זה איך אנחנו כחברה כלפי כל העולם ועם ישראל. ואילו אני מדבר על בעיות שיש ממש אצלנו בחברה, ביחסים בינינו.

תלמיד: איזה בעיות קיימות בחברה שהיינו רוצים לדון עליהן פה רק בינינו? תן דוגמאות לבעיות בחברה שצריכים לפתור פה בינינו.

תלמיד: למשל בעשיריות, איך אנחנו מתייחסים לאנשים שצריכים לבוא כל יום ולא באים, או בכלל לא לוקחים שום תפקיד בעשירייה, נגיד, ש"ץ וגבאי. אנחנו לא יודעים איך להתייחס אליהם. אנחנו כל הזמן משתנים, ואת המקור אנחנו גם מתחילים להבין לפי הכלי שמשתנה, אז איך אנחנו מתקדמים? בכל מאמרי רב"ש יש עומק אינסופי, וכל פעם אנחנו צריכים לעשות תיקון איך אנחנו מתקדמים, ואני חושב שאנחנו לא עושים את זה.

חוץ מזה, אנחנו רואים שיש הרבה אנשים מאוד עמוקים בפנים והם שותקים. אז אולי אם תהיה פלטפורמה ונתאסף פיזית, אז הם יפתחו את הלב ויגידו מה מפריע להם, מה הם חושבים. כשתהיה ההתפתחות הזו, אנחנו נראה את כל החסרונות שיש בחברה. אנחנו רואים את המגמה, ואם תהיה איזו סטייה נוכל לתקן את זה, ולא שכל אחד חושב בעצמו מה נכון.

שאלה: הגישה שהחלטנו עליה היא לחזק את עצמנו, ללכת בגישה של להתחזק יותר, לא לשים את הבעיה עכשיו על השולחן. אני לא רוצה לדכא את הרעיונות שיש לחברים, שזה לא ישמע כך, אבל הגישה שלנו היא חיזוק שלנו יותר ויותר משבוע לשבוע.

האם אתה רואה לנכון גישה של לבוא ולשים את הבעיה ולנסות לפתור אותה, ישירות לטפל בה, לדון בה?

זה לא חשוב מה שאני רואה, חשוב מה שכותבים על זה רב"ש ובעל הסולם, לפי זה לעשות.

תלמיד: בדיוק, על ידי מקור, כי אנחנו רואים במקור משהו אחר וגם משתנים התנאים שיש בחוץ, על ידי המקור אפשר לראות איזה צעדים לעשות. וכשזה כל החברה יחד, אז כולם מקבלים הרבה יותר התעוררות מאשר שזה בעשיריות, זה כוח אחר לגמרי.

נכון.

תלמיד: זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות בימי ראשון. עשינו פעם אחת, זאת הייתה פתיחה, וזה מה שאנחנו מתכוונים לעשות עד הכנס, בדיוק מה שהחבר אמר, כך נעשה. זה שיש עשירייה, אנחנו רואים שזה לא מספיק, אלא צריכים חברה גדולה. אנחנו רק לא רואים סיבה למה אנחנו צריכים להיסגר פה בפתח תקווה, אלא פותחים שידור, אנחנו כלי עולמי, אותן בעיות יש בעשיריות בכל מקום בעולם.

ולגבי עשיריות, אנחנו נמצאים בקשר איתך. ומה שדיברנו אתמול, אז נכון, יש אנשים שמקיימים דברים שהם ברורים בגשמיות. דברים פנימיים אני לא יודע איך לבדוק, כל אחד בודק במהלך השיעור מול מאמרי רב"ש, וזו עבודה פנימית שלו. יש קריטריונים ברורים, יש חלק שעומדים בהם וחלק לא, ואמרנו שזה יוצר לחץ. אתה אמרת שאפשר לפתור את הלחץ על ידי סבלנות ואהבה. וכשבאנו אליך ושאלנו, והבעיות האלו כבר קיימות חמש, שש שנים, אז אמרת לא לגעת בעשיריות, לא לפרק אותן. היו פה הצעות לעשות רק עשיריות חזקות, ואז החלשים כנראה ייעלמו אם יהיו רק חלשים בעשירייה. גם השאלה מי זה חלש ומי זה חזק, כי היום הוא חלש ומחר הוא חזק. ההמלצה שלך עד כה הייתה לא לגעת בעשיריות, אומנם יש אלף הצעות מה אפשר לעשות. כנראה שכן נעשה שינוי אבל לא ברור מתי.

בדיוק לזה יש את יום ראשון ששם רוצים לדון. ומי שחושב שיש לו נושא הוא גם צריך לדעת איך לארגן את הדבר הזה, זה לא תהליך פשוט להוביל אלפי אנשים. זה שיש בעיה, זה בסדר, אבל צריך לדעת איך לארגן את הדיון, איך לפתור אותו. לכן מי שיש לו רעיון איך עושים את זה, הוא מוזמן. אותם אנשים שיבואו ויעשו את זה זאת תהיה ועדת החברה.

(סוף השיעור)