שיעור בוקר 03.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות, קטע 16.

מה יש לי להגיד, יש לנו יום מיוחד בשנה שנקרא "יום של אהבה, ט"ו באב". ובאמת אנחנו רואים כמה שלבים אנחנו צריכים לעבור לפני זה, כדי להגיע ליום הזה, לפחות מבחינת הלימודים. נקווה שאנחנו נבין מה מהותו של היום הזה, מהותה של האהבה הרוחנית, איך אנחנו מגיעים אליה, איך אנחנו שומרים עליה ועד כמה אנחנו יכולים לעשות עוד מאמצים כדי להתקרב לזה.

אז בואו ליום של אהבה.

קריין: כותרת: "ארבע מידות של אהבה", 16.

ארבע מידות של אהבה

"כשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע.

הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:

מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם.

הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה.

מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת".

והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אותיות ס"ט-ע"ד)

שאלה: למה הוא אומר שאהבה אינה תלויה בדבר, היא תלויה בהכרה שלי את היחסים האחרים של האדם, שאני בודק אותו כביכול, היא הרי לא תלויה בדבר?

אז איך אתה יכול לקבוע?

תלמיד: אני לא מבין.

איך אתה יכול לקבוע איזה מידת האהבה יש באדם?

תלמיד: אם אני רוצה לדעת כמה אני אוהב את האדם, אז אני צריך לבדוק את היחסים שלו עם שאר הבריות?

כן, נכון.

שאלה: אבל למה היא בלתי תלויה? זה כאילו אני עושה חשבון.

אתה בודק. אתה נגיד עושה חשבון. איך אפשר בלי לעשות חשבון?

תלמיד: כמו אימא ותינוק, היא לא עושה חשבון, היא אוהבת, זה כך מצד הטבע.

ומה זה נותן לנו שאנחנו כך רואים את האימא, שזו האהבה המוחלטת?

תלמיד: השאלה היא מה התועלת?

לפני החשבון ואחרי החשבון?

תלמיד: ולמה הוא קורא לזה "שאינה תלויה בדבר"?

זה כמו עם אימא כנראה.

תלמיד: הוא כותב, שהוא מכיר את "עסקיו והליכותיו עם כל אדם אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ".

כן.

שאלה: האהבה שלי כלפי אותו אדם תלויה ביחסים של אותו אדם עם שאר הבריות. ולכל זה הוא קורא "שאינה תלויה בדבר" וזה לא מובן, זה בדיוק ההיפך. היא תלויה, אני חייב לראות שהוא עושה טובות לכל העולם, הוא גם מדבר על הבורא ובסופו של דבר, הוא אומר שהיא אינה תלויה בדבר.

כן.

שאלה: איך אפשר, למה?

אין מה לבדוק יותר. ברור לפניך שהיחס שלו לכולם הוא ממש אהבה.

תלמיד: ואם זה לא היה ככה, אז לא הייתי אוהב אותו?

ודאי.

תלמיד: אז למה זה נקרא "אינה תלויה בדבר"?

כי כבר אין במה לתלות אותה, כי מה שהוא מראה לכולם זה אהבה חלוטה.

שאלה: איך אפשר לראות את כל המעשים של החבר, או את כל המעשים של הבורא כלפי כל?

זה בלתי אפשרי.

תלמיד: אז אי אפשר להגיע למה שבעל הסולם כותב פה?

אני לא יודע. הבורא פותח למי שצריך ולמי שלא, הוא לא פותח.

תלמיד: נניח ופתח ומראה את המעשים. אז זה קצת כאילו אני צריך לראות בחוש שלי. אז זה כאילו בתוך הדעת?

אם הבורא פותח לך, אז אתה רואה את היחס של הבורא לאדם, או יחס בין בני אדם.

תלמיד: אבל אני צריך לראות בחוש שלי שהבורא עושה טוב לכולם?

אבל החוש שלך נמצא בידיים של הבורא.

תלמיד: כן.

אז מה השאלה?

תלמיד: האם אין פה אלמנט של עבודה למעלה מהדעת, לראות משהו אחד ומעל זה להתעלות?

ברגע שהבורא מתחיל לטפל בך, זה הכול למעלה מהדעת, זה בדעתו של הבורא.

תלמיד: האם אמונה למעלה מהדעת ואהבה ללא תנאי, זה אותו דבר, או האם אמונה למעלה מהדעת היא מדרגה יותר גבוהה מאהבה ללא תנאי?

אהבה ללא תנאי היא יותר גדולה, ואליה מגיעים על ידי האמונה. עד לדרגה העליונה ביותר זאת האהבה.

שאלה: כתוב שאלה מידות של אהבה שנהוגות בין חבר, בין החברים, הן נהוגות גם כלפי המקום. והשאלה שלי, שתי האהבות שמתוארות כאן מדברות על רמה בסיסית, טבעית ואילו הדרגה האחרונה משויכת לבורא, זה בדרגת כתר עם העביות הכי גבוהה, כתר וחכמה?

אני לא רוצה עכשיו לקבוע, בשביל מה לנו לחבר אלמנטים של קבלה עם ההרגשה.

שאלה: מה זה נקרא שאני בודק, בוחן, מסתכל ואוהב?

אתה רוצה לדעת באיזה מצב אתה נמצא לעומת הבורא.

תלמיד: אבל אם אני עושה את כל החשבונות האלה, איך זה יכול להיות שזו אהבה ללא תנאי? הרי אני בוחן את זה, בודק את זה, ואני רואה את מה שאני רואה.

לא, אתה בוחן את זה יחד עם הבורא, והוא נעשה איתך שותף. ממש שותף.

שאלה: זאת אומרת, שאני רואה את זה דרך העיניים של הבורא ולא דרך העיניים שלי?

נגיד. יש כאן חיבור.

שאלה: לגבי מידה א' בעל הסולם אומר, "שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה." אפשר להסביר מה קורה פה?

הם רוצים למחוק את העבר ולבנות הווה ועתיד לפי חשבון חדש.

תלמיד: אם אני רוצה להתחבר לחבר בתוך העשירייה, אני צריך שיהיו כל מיני בעיות כדי שאני אוכל לכסות עליהן באהבה, למה הוא מתכוון פה?

אם אתה רוצה לעשות חשבון חדש עם החבר, אז אתה חייב לשכוח את כל מה שהיה בעבר ולהתחיל ממש לעבוד מחדש.

תלמיד: וזאת אהבה אמיתית?

כן. כי ודאי שבעבר כולנו היינו רשעים גמורים ובעתיד אנחנו חייבים להיות צדיקים גמורים.

שאלה: להפוך את היום הזה ליום של אהבה אלו מילים מאוד יפות. אנחנו עושות בעשירייה הרבה מאוד מאמצים להגיע לאהבה הזאת זו לזו, והשאלה שלי היא איך להתאהב בחברות בעשירייה?

להשתדל להרגיש שאנחנו נמצאים ברצון אחד, בכלי אחד, במחשבה אחת, בגוף אחד, בבורא אחד, שכולנו יחד, וכל החלוקות שיש בינינו והשבירות למיניהן שאנחנו מרגישים, הכול רק נדמה לנו בכלים השבורים שלנו, ובמידה שאנחנו מתקנים את עצמינו, אנחנו נגלה את עצמינו יותר ויותר צמודים זה אל זה, שאין הבדל בינינו, אין ריחוק בינינו, וכל ההרגשות, החשבונות והתכונות, ומה שלא יהיה, הכול יתחבר כאיש אחד בלב אחד.

תלמידה: זה נקרא להתאהב?

זה נקרא להתאהב. להתאהב באמת זה שאין הבדל בין שניים, אלא הם פועלים כמו איש אחד בלב אחד.

תלמידה: זאת אומרת, אנחנו מנקים את כל הסטיגמות שיש לנו לגבי מה זה להתאהב, שהאדם נמצא במין רגש כזה, אלא זה נשמע לי מאוד מתודי.

שיהיה כך, העיקר להתקרב.

תלמידה: מה זו אהבה נצחית?

אני לא יכול להגיד לך מה זו אהבה נצחית, כי את הגבול הזה שזה נקרא נצחי, עוד לא הרגשתי אף פעם, וצריכים להגיע לזה.

שאלה: הנושא של אהבה הוא הנושא האהוב עליי. בכדי שנעבוד בעשירייה באמת, האם המטרה שצריכה להיות לנו היא להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר? ואיך אנחנו מממשים את זה באופן פרקטי, כך שנבין שכל הפשעים שעליהם אנחנו צריכים להתגבר, הם באמת מתנה שאנחנו מקבלים שבזכותה אנחנו יכולים להגיע לאותה אהבה שאינה תלויה בדבר?

אני חושב שזה דבר מאוד מאוד מיוחד וראוי להפצה רחבה, שבסופו של דבר אנחנו צריכים לרכוש את תכונת האהבה כך שהיא תפתח אותנו, ותקרב בינינו בצורה השלמה. דווקא נכון להיום, שזה יום של אהבה, אנחנו צריכים להבין, וגם לעשות חשבון, מהו באמת יום של אהבה, אור של אהבה, הרגשה של אהבה. עד כמה אנחנו צריכים להיות תלויים, קשורים, מחוברים זה לזה, כך שאין שום ריחוק בינינו, אלא הבנה עמוקה ממש מלב ללב. שעלינו לבטל את כל המחיצות בינינו, והבורא יעזור לנו בזה לפי הבקשות שלנו, וכך נגיע למצב שבאמת נהיה כאיש אחד בלב אחד. קשה מאוד לתאר זאת, אנחנו הפוכים מזה לגמרי, אבל עם זאת אנחנו קרובים לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקבוע שבין הרצונות שלנו כבר אין שום הבדל?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שבין הרצונות שלנו אין שום הבדל, כי בכל זאת יהיה, לכל אחד יש שורש אחר. וכמו שאף אחד לא דומה לאחר, גם האהבה של האחד לא דומה לאהבה של האחר, היא רק משלימה, וכך אנחנו צריכים להתכלל.

אבל בהתכללות הזאת אנחנו בדיוק נגיע לאותו החיבור הנפלא שאנחנו משיגים, וכל אחד באמת ירגיש מיד שזה החיבור שצריך להיות בין כולם לכולם. שאנחנו לא מרגישים את החיצוניות לפי הצבע ולפי עוד כל מיני תנאים, אלא אנחנו רק מרגישים עד כמה טוב לנו, לכל אחד ואחד, להתייחס לשני באהבה חלוטה.

זה לא שאני מרגיש את האחר, אני מרגיש את עצמי בזה שאני פותח את הלב שלי ללא גבול לאחרים. זה בעצם היחס הנכון.

שאלה: יכול להיות שאהבה היא כמו הערבות? נניח אם יש שני חברים בעשירייה שלא אוהבים זה את זה, אז גם אני לא אוכל לאהוב מישהו אחר בעשירייה? כלומר כל אחד מאיתנו תלוי בעשירייה וכולם חייבים להתאמץ באהבה.

זה נכון. אם מישהו אחד מכניס את חוסר ההסכמה, את הרעל שלו, את הלכלוך שלו לכלי הגדול, אז כבר כולם מרגישים את זה וזה מפריע לכולם. האהבה חייבת להיות ללא כל חשבון, למעלה מכל החשבונות. אני חושב שאנחנו מרגישים את זה ונמצאים בדרך לזה.

שאלה: אמרת שאני בודק את עצמי דרך האהבה הזאת, באיזה מצב אני נמצא כלפי הבורא. איך נכון לבדוק את זה?

כלפי הבורא אנחנו לא יכולים למדוד את עצמינו, לבדוק את עצמינו, אלא דרך הזולת, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" כמו שכתוב, רק בצורה כזאת. בזה שאני מכיר ומרגיש את כל הבריות שלו, אני מתקרב אליו ואוהב אותו. קודם צריכה להיות אהבת הבריות וככל שאני מודה לו עליהן, על זה שהוא מקרב אותן אלי ומלמד אותי איך לאהוב את הבריות, כך אני מתקרב לבורא. כי לא יכולה להיות אהבת הבורא בלי אהבת הבריות, אלא רק אחריהן, כתוצאה מהן.

שאלה: במאמר התנאים לאהבה הם מאוד אידיאליים, הם עושים טובות אחד לאחר או שאחד רואה על האחר שהוא רק בנתינה כלפי כל העולם, וכביכול קל לאהוב.

אבל אנחנו בני אדם רגילים, אין לנו כאלה תנאים אידיאליים לאהבה, אז כשאנחנו באות לאהוב את החברות, מה הסיבה שאני אוהבת אותן? אין לי כאלה תנאים אידיאליים.

כן, ומה היית רוצה שיהיה?

תלמידה: הייתי רוצה שיהיה לי יותר קל לאהוב, שהלב שלי ייפתח יותר מהר, שאם אני רואה מישהו כל כך טוב, שעושה לי רק טובות ופועל רק טוב לכל העולם, יהיה לי קל לאהוב אותו.

אז איזו כבדות באהבה, איזה משקל באהבה יהיו, אם זה יהיה כל כך קל?

שאלה: הבנתי מהמאמר שהוא רואה שהוא טוב אליו ושהוא טוב לכל הבריות ואם הם עשו משהו רע הם לא רוצים לזכור את זה. אבל בעבודה בעשירייה אין לנו תנאים כאלה. על מה אני אמורה לאהוב את החברות באמת, לא להתפלל על חיבור, באמת לאהוב אותן?

באמת לאהוב אותן את יכולה בתנאי שאת רואה שבלעדיהן את לא מגיעה לדרגת אהבת הבורא.

תלמידה: אז זה לא קשור לאהבה, כאילו אני רוצה להשיג דרכן משהו.

לא חשוב, זו אהבה.

תלמידה: מה יפתח לי את הלב?

אנחנו פועלים תמיד מתוך הרצון לקבל של כל אחד ואחד. את חיה בעננים?

תלמידה: בסדר, אני אהיה נחמדה, אני אעשה פעולות, אתפלל, אני אהיה אינטרסנטית, אני אעשה מה שאומרים שצריך לעשות בתקווה שאני אגיע. אבל איפה הלב שלי? כשאני אוהבת ילד, אני את כל העולם אתן לו בשנייה, הוא לא צריך לעשות כלום. איך בכלל להתקרב למשהו כזה?

זה גם נקרא אהבת הבורא. את מקיימת את אהבת הבורא שנותן לך לאהוב את הילד.

תלמידה: מה אני צריכה להכניס לי ללב או לראש כדי להתחיל להתקרב לדבר כזה כלפי אנשים זרים לי?

אתם כולכם שייכים לכלי אחד, וכולכם שייכים לבורא אחד, ולגורל אחד ושאין לך שום אפשרות לברוח מהתפקיד הזה שאת קיבלת ורק לקיים אותו, רק לקיים.

שאלה: איך להגיע לאהבה מוחלטת כלפי העשירייה?

רק מתוך זה שאני מבין שבלי אהבת הבריות אני לא מגיע לאהבת הבורא ולכן אין לי שום ברירה, אני חייב להגיע לאהבת הבריות. זו העבודה. להתפלל, לעשות כל מיני פעולות עד שנבין שאנחנו לא מסוגלים ואז מתפרצים ודורשים מהבורא שייתן לנו את זה אחרת טוב לי מותי מחיי. ונקווה שאחד מהשניים יסתדר - מוות או אהבה.

תלמידה: יוצא שעם הזמן הרגש אצלנו מגיע למקום ראשון והשכל עובר למקום השני. מה זה אומר שצריכים כל פעם להרגיש עם הלב ולהזיז את השכל הצידה?

ככה אנחנו עובדים, רגש ושכל, כל פעם בהחלפות ביניהם.

שאלה: אתמול בערב עשינו סדנה על אהבת חברים. קראנו איגרת מ' של הרב"ש והרגשנו רגש בלתי יאומן. עד השעות המאוחרות של הלילה דנו איך להעביר לחברה - לא מה שאני רוצה לתת לה אלא מה שהיא רוצה. לאגו זה לא מובן, אבל בקבלת המתנה זה מובן שאתה מקבל לא את המתנה עצמה אלא עצם העובדה שהחברה רוצה להעניק את המתנה. אז הגענו למסקנה שרק גילוי הלבבות יכול לעזור לנו להתקרב אחת לשנייה, להבין אחת את השנייה ומאהבת החברים להגיע לאהבת הבורא.

כלומר אנחנו מתחברים באהבה כלפי הבורא ושם אנחנו מוצאים אחד את השני ואת הקשר המשותף בינינו.

שאלה: לכל אורך הדרך נראה שמה שאנחנו חושבים זה לא נכון, כאילו הפוך על הפוך, בעיקר לא מדויק. האם יש משהו שמוכיח שאנחנו בכלל קיימים, שזה לא איזו תוכנה או משהו? הכול הפוך.

תוכנה. אז מה?

תלמיד: הכול דמיון.

והתוכנה לא קיימת?

תלמיד: אז תוכנה זה גם משהו מעשי, אבל אין לי שום שליטה, ההיפך כל מה שיש זה הפוך?

זאת האמת, כן.

תלמיד: זה קיים בעולם הפיזי או זה הכול דמיוני?

לא, דמיוני זה פיזי. אין לנו שום בעיה.

שאלה: בעניין האהבה שתלויה בדבר, שהוא אומר שעל כל פשעים תכסה אהבה, לא כל כך הבנתי מה עושים עם המידות הרעות, הוא אומר שהם לא רוצים לזכור אותם, מה זה נקרא על כל פשעים תכסה אהבה באמת, מה עושים עם מה שהוא מתאר פה שהם לא רוצים לזכור אותם?

לא רוצים להיזכר בכל היחסים שהיו ביניהם שלא הבינו זה את זה, נכון. ולכן היו בהפכיות זה מזה, אבל עכשיו כשהם נמצאים בהבנה שאין ביניהם שום דבר חוץ מאהבה וקשר הדוק ביניהם, אז לא רוצים להיזכר, לא יכולים אפילו להזמין אותם המצבים שהיו ביניהם פעם.

תלמיד: זאת אומרת על כל פשעים תכסה אהבה, זה לא שאני עושה מתאמץ לשכוח את הפשעים, אלא שצריך לבוא כוח נוסף שיחליף לי הרגשה?

כן שאפילו אם היית רוצה לחזור לאיזה פשעים, לא היית יכול לקיים אותם בכלום.

תלמיד: לא הבנתי מה ההבדל בין מידה א' למידה ב' באותה אהבה שתלויה בדבר? זה נשמע לי אותו דבר, אפשר להסביר מה ההבדל ביניהם?

תקרא מה אתה רואה.

שאלה: "מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה." זה מידה א'. ואז "מידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם." אז מה בדיוק יש בין מידה א' למידה ב', כי בשני המקרים היה משהו רע ביניהם ובשני המקרים הם לא יכולים לזכור אותם.

לא. נקרא מה שכתוב.

קריין: כותב בקטע 16.

"מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם."

נניח שיש שני אנשים הראשון חושב שתמיד הוא היה באהבה לשני והשני אומר, "לא, אני לפעמים הייתי בוויכוח איתו ובהתקוטטות עימו".

תלמיד: אבל הם לא זוכרים אותם, האהבה מכסה בסופו של דבר על הפשעים ואז אם לא היה שום דבר, מה זה נקרא תלויה בדבר אם עדיין אנחנו נמצאים במידה ב'?

זה כל עניין הכיסוי הזה, שפעם יש כיסוי ופעם לא צריכים כיסוי, זה כל היופי.

תלמיד: אבל פה הוא עושה כך שזאת מידה א' ומידה ב' בתוך אהבה שתלויה בדבר?

כן. אם היו מגלים עכשיו את הרע שהיה ביניהם, האהבה הייתה נפגמת?

תלמיד: כן.

ואם לא הייתה נפגמת?

תלמיד: אם לא הייתה נפגמת אז אינה תלויה בדבר. אבל פה הוא מברר לנו את שתי המידות בתוך אהבה, כי הוא אומר שבסוף יש ארבע בתוך כל אחד יש שתיים, פה אנחנו נמצאים באהבה שתלויה בדבר, יש פה אחד שהיה וצריך כיסוי, אז לא הבנתי מה זה מידה ב' באהבה שתלויה בדבר?

הרע היה מגולה וכיסו אותו ואם הרע היה מגולה אבל לא כיסו אותו, אז נשאר רע, זאת אומרת יש כאן כבר לא שתיים אלא ארבע אפשרויות. אנחנו נקרא את זה בבית ומחר נמשיך ביום האהבה.

קריין: אתה ענית למישהי שאהבה זה נושא טוב להפצה ושזה מאוד מיוחד וראוי להפצה.

כן.

קריין: אז באמת היום יש לנו ערב שנקרא "חוויה עם משמעות" בנושא ט"ו באב, יום האהבה.

(סוף השיעור)