שיעור בוקר 29.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יראה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "יראה", קטעים נבחרים מן המקורות.

יראה היא התכונה הראשונה והחשובה ביותר שאנחנו צריכים לרכוש, לגדל ולטפח בנו ככל האפשר, כי היא מדברת על רגישות, על פתיחות של הכלי שלנו לקראת הבורא. מפני שהטבע שלנו הוא האגו, הרצון לקבל, אין משהו אחר שמכוון את הרצון לקבל לאיזו מטרה מלבד יראה. יש הרבה מאוד אופנים של יראה, ובסופה של "הקדמת ספר הזוהר" מדובר על סוגי היראה. יש יראה חיצונית, יראה פנימית, היא מתחלקת לכמה אופנים. יש גם כמה מאמרים קצרים מרב"ש ומבעל הסולם שמדברים על יראה, כדאי לנו לקרוא אותם ולדבר עליהם.

קריין: קטע מספר 1.

"בעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:

א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה.

ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.

ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.

ג. אלא יראה דאיהי עקרא [שהיא עיקר], דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות".

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

אנחנו נקרא כאלה פסוקים, ואתם תשאלו אם יש על מה לשאול, וכך נעבור עליהם.

שאלה: איך לעבור מיראה אחת ליראה אחרת, ליראה עיקרית יותר, חשובה יותר?

שאלה יפה, וזו בעצם הבעיה. אנחנו צריכים לראות שלכוון את עצמנו כלפי הבורא אנחנו יכולים רק על ידי זה שאנחנו נכללים יחד, כי הבורא מושג בקשר בינינו, במרכז הקשר בינינו. לכן אם אני רוצה לשנות את עצמי ולעבור מיראה חיצונית ליראה פנימית, אז אני צריך להתקשר יותר עם החברים ושם אני אמצא אותם התנאים שעל ידם אני יכול להיות מכוון בצורה פנימית יותר לבורא.

בסופו של דבר, הכלי לשינוי היראה ליראה יותר פנימית, זאת אומרת, מזה שאני מפחד על עצמי, ועל הממון שלי, ועל עוד כל מיני דברים, לזה שאני מכוון את עצמי לבורא עד שאני מגיע ממש ליראה "האם אני אוכל לעשות נחת רוח לבורא", הכול בתוך החברה כשאני מתקבץ איתם יחד, מתחבר איתם יחד, ומכוון את עצמי למרכז הקבוצה ששם אני מחפש מהו מושג הבורא שאני רוצה להשפיע לו. ויוצא שלהשפיע לבורא אפשר רק דרך הקבוצה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". בצורה כזאת משיגים את היראה האמיתית.

תלמיד: כשאני מקבל הרגשה של פחד, יראה, דאגה לממון שלי, לילדים שלי, לחיים שלי, מה אני עושה עם זה?

אתה צריך לעכל ממה באמת קיבלת עכשיו פחד, כי זה בא מהבורא, ולסובב את זה לכיוון שלו. לכן אתה צריך להגיע ליתר קשר עם הקבוצה, ובזה שאתה נכלל בקבוצה אתה מתחיל להרגיש איך אתה יכול לסובב את היראה שלך לקבוצה ואחר כך לבורא.

זאת אומרת, אתה צריך לעבור דרך חיבור בקבוצה, שיהיו לך חרדה, פחד, דאגה, האם אתם מתחברים יחד. כי אחרת אתה לא תוכל להיות מכוון לבורא, כל שכן להגיע אליו. אפילו לכוון את עצמך לבורא, אפילו לשלוח משהו כביכול לבורא, לפנות אליו, אתה לא יכול אם אתה לא עושה את זה ממרכז הקבוצה וכך מסדר את הקשר.

תלמיד: למה יראת ה' נקראת "השפעה"?

יראת ה' זה מה שמתעורר בי מתוך זה שאני דואג - האם אני עושה נחת רוח לבורא? זאת אומרת, האם אני נמצא בהשפעה נכונה? ולכן יראת ה' האמיתית, הגבוהה, הסופית היא השפעה.

שאלה: באיזה כלי צריכה להיות מורגשת "יראה מהבורא"?

ברצון לקבל, אין לנו כלי אחר.

תלמיד: למה זו יראה מהבורא? יראה לכל מה שאתה עובר בחיים, זה ברור, היא קורית בצורה אינסטינקטיבית.

אבל הבורא הוא מקור הכול. הבורא הוא שורש לכול, ובסופו של דבר, אין לי ממה לפחד, או ממה לשמוח, או מה לעשות, הכול בסופו של דבר ממנו. אם אני מברר הכול נכון, אני נתקל בו, אני מגלה אותו.

תלמיד: אז במה בדיוק היראה מהבורא? אם הכול ממנו, אז למה צריכה להיות יראה ממנו?

האם אני אוכל לכוון את עצמי נכון אליו דרך האגו שלי, דרך הקבוצה ישר לבורא? האם אני אוכל לכוון את עצמי אליו בצורה נכונה, לא רק מדויקת, אלא נכונה? מה אני רוצה בזה שאני מכוון את עצמי אליו? אני רוצה לגרום לו נחת רוח ממני, או יותר נכון לחבר את כולם ולעורר אותם כדי שדרכם כולנו נגרום לו נחת רוח, ואז נהיה עימו בהשתוות הצורה, עד שנגיע באהבתנו לאהבתו.

תלמיד: למה הצורך הזה להיות מכוונים בצורה נכונה לבורא בא דווקא דרך יראה? למה אי אפשר מתוך הגדלות שלו להימשך אליו?

הטבע שלנו, הכלי שלנו, הקליטה שלנו היא תמיד ברצון לקבל. אפילו שיש רצון להשפיע, הכול בכל זאת בתוך הכלי דלקבל, בתוך הרצון לקבל. זה מה שהבורא ברא וזה מה שאנחנו, חוץ מזה אין לנו כלום. כל מה שאנחנו בונים, להשפיע, לדאוג, הכול על פני הרצון לקבל, ולכן כך מדובר. אנחנו לא יוצאים מתוך הרצון לקבל.

תלמיד: אני פשוט לא מצליח לתפוס מה נותן האפקט של היראה, של הפחד, לרצון לקבל וגורם לו להחליף את מה שמניע אותו?

יראה מורגשת ברצון לקבל שלא מסודר וכך זה יהיה עד גמר התיקון, אני לא יודע מה קורה אחר כך. אבל תמיד, אם אנחנו רוצים למצוא משהו, לחפש משהו, לקלוט משהו, אנחנו צריכים לעורר את הרצון לקבל שלנו ולעורר פחד, האם הוא מכוון נכון? האם הוא מספיק גדול? וכן הלאה.

שאלה: הצורה השנייה הזאת של ייסורי גיהינום, אם אין את זה, צריך לייחס לזה חשיבות?

אנחנו צריכים לראות שכל התוצאות מופיעות קודם כל ברצון לקבל שלנו, זה דבר אחד, ודבר נוסף הן מופיעות לנו מהבורא כדי שאנחנו נכוון את עצמנו על ידי שני האלו, על ידי הרצון לקבל ומה שנמצא בו. זה הבורא שמעורר בנו, איך אנחנו צריכים להגיב? זה העיקר. אז לכן התגובה שלנו על זה נקראת "יראה" כי אנחנו רוצים לבנות את עצמנו, לכוון את עצמנו ישירות נכון לבורא כדי להיות כלי לגילוי שלו.

שאלה: הצורה השלישית של היראה היא הכלי לגילוי הבורא?

הוא כותב שזאת היראה העיקרית, שהיא יראה מהבורא משום שהוא גדול ומושל בכל, הוא גדול והוא השורש שממנו מתפשט הכול. זאת אומרת, שאני נמצא ביראה מהבורא. יראה, יותר נכון להגיד רגישות, שאני פותח את הרגישות שלי לבורא כדי לאתר אותו בכל מיני צורות כפי שהוא רוצה להשפיע אלי כדי שאני אתייחס אליו בכל האופנים כפי שהוא מתייחס אליי. זו היראה העיקרית, שאני אכוון את הכלי שלי עד כמה שאני מסוגל לקליטת היחס שלו. ובכל המצבים, בכל האירועים, בכל מה שקורה לי, שם אני רוצה לאתר שזה בא ממנו. שאין לי אף הרגשה, מחשבה שלא באה ממנו. הכול בא ממנו ואני רוצה לאתר, להרגיש, לקבוע שזה כך.

שאלה: הוא כותב שיראה שאינה מתאימה זו יראה גם מעונשים של גיהינום. למה היראה הזאת לא טובה, לא מתאימה?

זה לא שזה לא בסדר. את הפחד הזה גם צריכים אבל יש פחדים יותר גבוהים, יותר חשובים שזה פחד האם אני יכול להשפיע לו, האם אני יכול לתת לו, האם אני לא מתנתק ממנו וכן הלאה. זאת אומרת פחדים מהנטייה שלי לבורא להשפיע הם פחדים יותר חשובים, יותר גבוהים וזה פחד מספר שלוש.

שאלה: האם שתי היראות הראשונות מגיעות מהאגו שלנו?

כל היראות מגיעות מהאגו שלנו, רק השאלה היא איך אנחנו מסדרים אותן ולאט לאט עוברים מהראשונה, לשנייה, לשלישית ושוב חוזרים לראשונה ולשנייה וכן הלאה. זאת אומרת, כאן כל הזמן אנחנו נמצאים בלעבד את הכלי שלנו דרצון לקבל כדי שהוא יהיה קשור נכון למקור הכול שזה הבורא.

שאלה: אנחנו אומרים ש"כל העולם הוא גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל". איך זה משתלב עם מה שאנחנו קראנו בקטע הזה?

אתה יכול לשאול כך על כל דבר, אבל באמת אנחנו עוברים ממצבים למצבים ובתוך כל מצב שאנחנו רוצים לברר עד עומקו אנחנו נמצאים בבירורים. הבירורים האלה צריכים לכוון אותנו כל הזמן לבורא בלבד, ומתוך מרכז הקבוצה בלבד, וזה בעצם גשר צר.

תלמיד: אבל העניין הוא שאתה צריך לסמוך על הבורא, להאמין בבורא.

נכון. מה הבעיה? לזה אנחנו נגיע ועל זה אתה עובד ולשם כך אתה מתחבר לקבוצה.

שאלה: כתוב שהבורא מתפשט מכל העולמות. בזה שאנחנו פונים אליו אנחנו מזרזים את ההתפשטות שלו?

לא. בזה שאנחנו מתקשרים לבורא אנחנו לא משפיעים עליו. אנחנו משפיעים רק על הופעתו בנו. על הבורא אתה לא יכול להשפיע בשום דבר. זה אבסולוט ואין סוף. ובמה שאתה כן יכול להשפיע זה רק על כלי הקליטה שלך.

שאלה: הוא אמר שהטוב והרע כאין לפניו ומוזכר בפתיחה שהכול כאין לפניו. מהו שהטוב והרע כאין מלפניו? מה הכוונה כלפינו?

כלפי הבורא האמת שאין הבדל בין כל המצבים. לא מדובר עליו בכלל, מדובר רק על המשחק שלו איתנו כדי לגדל אותנו בכל מיני אופנים כדי שאנחנו נוכל לגלות אותו במלואו.

שאלה: מה זה אומר להשפיע בצורה או בדרך הנכונה?

להשפיע בדרך הנכונה זה לגלות מי נמצא לפניך שזה קבוצה או בורא או עולם, אני לא יודע איך אתה מתאר את זה, שאתה יותר ויותר מברר מה רוצים ממך ולזה אתה נמשך, לבצע את הרצון של בעל הבית מה שנקרא.

שאלה: למה צריך לפחד מהבורא אם הוא גדול ומושל בכל?

הבורא לא צריך את הפחד והיראה שלנו, אלא את הפחד והיראה אנחנו צריכים כדי לא לאבד את ההתקדמות בכלי וההתקדמות במילוי הכלי. לכן היראה היא המצווה הראשונה. בסוף הכרך הראשון של בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" שם כתוב על פקודי אורייתא, ובפקודא קדמא כתוב על היראה, על המצווה ראשונה, כי מדובר על הכיול של הכלי שלנו, כלי קליטה שלנו, לְמה שאנחנו יכולים לקבל מהבורא וזה העיקר שאנחנו צריכים, לכוון את עצמנו לקלוט מה הוא שולח לנו ואיך לקבל מה שהוא שולח.

שאלה: יראת ה' זו תגובה לתפילה שלנו או זו התפילה בעצמה?

גם וגם. עוד נרחיב בזה.

שאלה: נראה כאילו שתי היראות הראשונות, אף על פי שהן כלפי הבורא הם נראות מאוד אגואיסטיות ורק השלישית היא הנכונה.

נכון.

תלמיד: השלישית בה אנחנו בעצם מצדיקים את הבורא בהכול?

צודק. יראה ראשונה ושנייה הן יראות האם אנחנו מקבלים משהו שצריכים, אפילו אם אני רוצה לכוון את הכלי שלי, אני דואג לכלי שלי, והיראה השלישית היא כבר עד כמה הבורא יקבל ממני וייהנה ממני, זאת אומרת שזה מחוץ לי.

שאלה: כיצד ניתן להשפיע, או כיצד אדם יכול להשפיע אם אין לו כלי?

על ידי שמשתוקק להשפיע דרך החברים לבורא הוא בונה את הכלי הזה, הוא מעורר את הכלי כביכול, והאור העליון שמאיר על מאמצים של האדם מסדר לו את הכלי. כמו שאנחנו בחיים שלנו, כשאנחנו לומדים משהו ולא יודעים משהו, אנחנו מנסים עוד ועוד, ופתאום אנחנו מתחילים לקבל איזה שכל ורגש במה שמנסים לעשות וכך מגיעים להיות מאסטר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש את הכלי כדי שנוכל לדעת שיש בנו?

הרצון שמתייצב בי כדי לגרום טוב לקבוצה, ומהקבוצה לבורא יחד עם חברים, זו בעצם ההכנה שלי להתחיל לקבל תגובה מהבורא.

שאלה: אני לא מוצא ברצון לקבל שלי יראה אמיתית, כל העבודה שאני משקיע ברוחניות היא מתוך דאגה לעצמי, איפה אני משיג יראה?

אז אתה לא משקיע ברוחניות, אל תגיד שאתה משקיע ברוחניות.

תלמיד: אני משקיע ואני לא מוצא את ההרגשה הזאת של יראה אמיתית. אין, היא לא קיימת.

תשקיע בחיבור עם החברים ומזה אתה תקבל הכול.

תלמיד: היראה זה חסרון שצריך להיות לי או שאני אקבל את זה כמילוי מתי שהוא?

יראה זה לא מילוי, זו החרדה, הדאגה בתוכך כשאתה רוצה לבנות את הכלי ביחס לבורא. נגדיר את זה כך אף על פי שזה מאוד מוגבל.

שאלה: האם היראה השלישית מעוררת את אהבת ה'?

נכון. היא עצמה מושתתת כולה על גילוי אהבת הבורא.

שאלה: יש ספקטרום שלם של יראות בנוגע לחברים בעשירייה, מפחד שלא יכבדו אותי ועד לדברים יותר נעלים. האם זה נכון להשליך את המאמר הזה גם על העשירייה?

אנחנו צריכים לדאוג ליחסים כאלה בקבוצה, שמהם נוכל להתייחס לבורא, כי אנחנו בונים מעצמנו כלי שבו נקבל מה שהבורא רוצה לתת לנו.

שאלה: כמובן שהרב"ש מציין את היראה הראשונה והשנייה מפני שהן חשובות. האם הרמה הראשונה והשנייה הכרחיות לעבור דרכן כדי להגיע ליראה השלישית?

בדרך כלל כן.

תלמיד: האם ניתן להשוות את זה להסתרה הראשונה ושנייה ולשכר ועונש ולאהבה חלוטה שמגיעים אליה בסופו של דבר?

לא כדאי לך להתבלבל בין כל ההגדרות הללו כי אתה עדין לא שולט בהן. תלך לפי מה שהוא אומר, שזה ייקלט בך במוח ובלב ועם זה תחיה זמן מה. אחר כך תראה. לא כדאי למהר.

שאלה: האם בושה מזה שאני לא מצליח להשפיע לחברים ולבורא גם נקראת יראה?

זו בושה ולא יראה.

תלמיד: מה ההבדל בין בושה ליראה?

ההבדל הוא בכלים. בבושה אתה מרגיש את הבושה ורוצה למחוק אותה. ביראה אתה שמח שיש לך יראה כזאת כי זה מקדם אותך.

תלמיד: מה זה יראה מעונשים של גיהינום, ומה זה גיהינום?

זה יראה מעונשים של גיהינום. זה כשאתה מקבל את הדינים הקשים ביותר. אתה עוד רחוק מכל זה, אתה נכנס למה שעדיין לא נמצא בהרגשתך.

שאלה: היראה השלישית לא נראית לי כיראה מהשפעה או אהבה, כי אם אני רק מפחד שאין לי קשר עם הבורא, זה לא ממש יראה מאהבה?

זאת עדיין לא יראה מתוך שאין לך אהבת ה' אף על פי שהיא כבר היראה העיקרית. אתה מתקרב לזה. בסופו של דבר, אתה מגיע למצב שאתה חושב רק על הבורא, רק האם תהיה לך אפשרות להשפיע לבורא, האם יהיו לך כלים לזה, האם תוכל להשפיע, האם הבורא יקבל אותך בצורה נכונה.

שאלה: איך זה ששליט שאני מכתיר כשליט כל יכול, הטיל עליי עבודה כל כך קשה כמו לבנות דירה, ונאמר "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים"?

אתה צריך לעשות הכול כדי שתהיה לך יראת שמיים, ויראת שמיים אתה יכול לקבל רק מלמעלה. אנחנו מגיעים אחרי הרבה שנים אפילו למצב שלא אכפת לנו ואנחנו יכולים לזלזל בבורא. אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים ברצון לקבל ולא חשוב לנו שום דבר אלא רק מה שיש לנו. ואנחנו נעשים עוד יותר גסים ואטומים ממה שהיינו כשהתחלנו ללמוד את חכמת הקבלה. כול זה כדי להראות לנו עד כמה אנחנו לא מסוגלים להגיע ליראה.

ואם אנחנו ממשיכים עוד ועוד בכל זאת, שוברים את עצמנו וממשיכים, אז אנחנו מגיעים ליראה השלישית, ולא אכפת לנו הגיהינום ולא אכפת לנו שום דבר, אלא רק לעשות נחת רוח מהעשירייה לבורא.

שאלה: העבודה מול החברים ממלאת את כל תחום הראייה שלי, האם היראה השלישית לבורא תתעורר בעקבות העבודה מול החברים, או שאני צריך בזמן העבודה עם החברים לעשות משהו שקשור גם לבורא?

גם וגם. לפעמים אתה מגיע לבורא וזה מחזיר אותך לעבודה בין החברים ולפעמים ההיפך, אתה עובד בין החברים וזה מושך אותך לעבוד כלפי הבורא.

תלמיד: יוצא שאנחנו ממש מכוונים כמו לייזר לעבודה בין החברים, והבורא יהיה כביכול תוצאה מהעבודה, זו גישה נכונה?

הבורא הוא תוצאה מהחיבור בינינו.

תלמיד: האם נכון להגיד שאם אני מתעסק בקשר בין החברים, ומשתדל כל הזמן להיות ביראה בנוגע לדאגה להם, אז משם תתעורר היראה השלישית הזאת לבורא, שכרגע אני אפילו לא מבין אותה?

אבל אתה צריך בכל זאת לעורר את היראה הזאת, את הכיוון הזה, שתרצה בקשר בין החברים להגיע לקשר עם הבורא.

תלמיד: איך אני מעורר את זה?

במחשבה, היכן שאין הרגשה אז שתהיה לפחות מחשבה.

שאלה: נניח שאני משייך את כל האירועים וכל המצבים לבורא ולא מתנתק ממנו, איך אני יודע שאני עושה את זה מתוך מרכז העשירייה?

תשתדל, הכול תלוי בבירור שלך.

תלמיד: זה גם במחשבה, בעבודה הפנימית?

במחשבה, הכול במחשבה יתברר.

תלמיד: אז כאילו לחשוב על הבורא, לפנות ולשייך אליו הכול, זו התבנית בה הוא שורה בעשירייה?

כן. יש לנו רצון וסביב הרצון נמצאת המחשבה שעוזרת לנו לארגן יותר ויותר נכון את הרצון, אבל הכול במחשבה יתברר.

שאלה: קראנו שאת היראה העיקרית צריך לקבל מהחברים. איך להעביר אותה זה לזה, בדיבורים?

אפילו בלי דיבורים, אם נחשוב עליה נעביר אותה זה לזה. איך אנחנו מתחברים כדי להשפיע לבורא והאם נוכל להשפיע לבורא בפועל ולא נחשוב על עצמנו. כשנתחיל להתחבר יחד אז יותר ויותר נבין ונרגיש שהכיוון שלנו הוא באמת השפעה לבורא. ככול שנבטל את האגו הפרטי של כל אחד ונרצה להתחבר יחד, הבורא יפעל, יאיר על המאמצים שלנו ואנחנו נתחיל לקבל כוח להשפיע, זאת אומרת העבודה שלנו היא במאמץ לבטל את עצמנו כלפי הקבוצה והתוצאה מזה היא שעל כך פועל הבורא ובאור שלו מביא לנו כוח השפעה.

שאלה: אנחנו לומדים שהתנועה שלנו צריכה להיות באהבה כלפי הבורא, איך באותו זמן אהבה ויראה יכולות לדור יחד, הן מחליפות זו את זו או שזאת צריכה להיות הרגשה מקבילה?

הן חייבות להיות בהרגשה אחת ולא באופן מקביל, אהבה צריכה להיות על הפחד, אחרת היא גם לא תחזיק. למה? כי כמו שלמדנו מבניית הכלי, צריך להיות רצון לקבל ואחר כך צמצום ואחר כך מסך ואור חוזר, ואחר כך רק הכאה ואחרי ההכאה זיווג, חיבור, כי הכול בנוי על פני האגו שנשאר למטה בתשתית של כול הכלי של הנברא.

תלמיד: אז פה עם צמצום מסך ואור חוזר, איפה המקום ליראה, מתי מעל היראה מופיעה אהבה?

זו היראה השלישית שהיא העיקר, האם אני יכול להשפיע נחת רוח לבורא, כי אני מפחד שאני לא משתמש בכל הכוחות, בכל הכלים שלי כדי להשפיע לבורא. כי אם זה פחות מ-100% מהמאמץ האפשרי שלי, זה לא נקרא שאני משפיע. ברוחניות רק 100% ממה שאתה מסוגל כרגע, נקרא "השפעה", אחרת זו לא השפעה.

שאלה: אם כל העולם נולד, נוצר בשביל היראה, אז אפשר להגיד שכל ההתקדמות היא במידה שבה שתי הצורות הראשונות יכולות להתכלל בשלישית?

כן.

שאלה: אפשר להגיד שכשאנחנו מחפשים חיבור עם החברים, אז יראה אחת ושתיים מובילות אותנו לשלישית, הן היראות המדריכות אותנו?

כן, בצורה כזאת פחות או יותר אנחנו מתקדמים, אחת, שתיים ושלוש, נכון.

שאלה: האם ליראה גשמית יש את אותו שורש רוחני כמו יראה רוחנית של לשמה?

אני לא יודע למה אתה מתכוון ביראה גשמית, ליראה מספר אחת ושתיים או בכלל למה שיש בעולם שלנו? בעולם שלנו יש בערך שמונה מאות סוגי פחדים, הם לא נקראים יראה אלא פחד. כאן הוא מדבר על יראה כלפי הבורא, שאנחנו נמצאים בקשר כלשהו כלפי הבורא ואז כלפי הבורא איזה סוגי פחד, תגיד יראה, יש לנו. לכן הוא כותב, "בעניני יראה יש הרבה מדרגות," ואת כול המדרגות הוא מקצר, מקבץ לשלושה מצבים. "שמתיירא מהקב"ה ושומר" כמה שמסוגל לשמור את כל פקודות הבורא. "מצותיו, כדי שיחיו בניו," מפחד על עצמו בקיצור, "מה יהיה לי?" זאת אומרת אני מוכן ללמוד את חכמת הקבלה כדי שיהיה לי טוב, עוד מעט אני בטוח אמות, כמו כולם, אבל אחר כך אני רוצה שיהיה לי טוב. רוצה להרוויח בעולם הזה גם ובכל זאת שאהיה בריא, שאצליח בכל מיני דברים, לכן אני מפחד מהבורא השולט בהכול, שאין עוד מלבדו.

"ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום." כלומר, יכול להיות שיהיה לי עונש לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא. מי יודע, אנשים נפטרים ומה קורה איתם אחר כך, אומרים שיש גן עדן או גיהינום או משהו באמצע, אני מפחד מכל הדברים האלה, אני לא בעל הבית ולא שולט עליהם, כמו תינוק שלא שולט בתנאים בהם נולד בעולם הזה, פתאום הוא מופיע לפנינו ומי יודע איפה הוא נולד, באיזו משפחה, באיזה מצב, באיזה זמן. כך אני לא יודע באיזו צורה אהיה בעולם ההוא אחרי שאני נפטר, כך אדם חושב. זה נקרא יראה מספר שתיים "ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום." ושתי היראות האלה הן מתוך פחד על עצמו, יראה אחת היא מתוך רצון שיהיה לו בעולם הזה ויראה שתיים היא מתוך שיהיה לו אחרי המוות, לכן הן לא נקראות יראה אמיתית. והיראה השלישית אומר בעל הסולם היא העיקר, הוא מפחד האם הוא עושה נחת רוח לבורא, האם הוא לא מפספס משהו מההזדמנות שיש לו. זו היראה העיקרית שבאמת יוצאת מהכלים דקבלה ונמצאת כבר בכלים דהשפעה של האדם.

שאלה: למה אנחנו יכולים להשיג את היראה האמיתית כלפי הבורא רק דרך עשירייה ולא לבד?

כי אין לך כלי, אתה לא יכול לצאת מעצמך בצורה שלמה מהאגו שלך, אתה לא יכול לצאת אם אתה לא נמצא בקבוצה ומשקיע בה ורוצה להיות מסור לה, זה התנאי הראשון בו אתה מתעלה מעל האגו שלך ויכול להיות זכאי לקבל את גילוי הבורא, הארה ממנו. איך יכול להיות שתתקשר לבורא בלי שתתנתק מעצמך? ולהתנתק מעצמך יכולה לעזור לך רק הסביבה הנכונה שהיא הקבוצה.

שאלה: במודעות או ללא מודעות אנחנו יצורים מאוד רגישים. עכשיו אנחנו פותחים את נושא היראה ובשכל אני לא מרגיש אותה או את ההבחנה בנושאים האלה שדיברנו עליהם, אבל אני מרגיש פיזית מאוד חולה בגוף. אני יודע מניסיון שכשאנחנו מדברים על נושא כלשהו, איכשהו אנחנו עוברים דרך זה בכל זאת. האם זה סוג של התנגדות או משהו שכבר נמצא שם אבל עדיין לא התיישב בשכל? איך והאם אפשר לעבוד עם זה נכון?

להשתדל לתקן את הגוף שלא יפריע להיות מכוון לבורא. זאת העבודה הנכונה. לא להתייחס אליו יותר, הוא חייב לתפקד בצורה בריאה כמו בהמה ולעזור לי להיות מכוון לבורא.

שאלה: האם יראה עוזרת לנו להתכוונן אל תוך החברים ומתוך זה לבורא?

כן. ודאי שיראה היא האמצעי הראשון והעיקרי כי היא פועלת על הרצון לקבל שלי בכל הרמות שלו, של הבהמה, של האדם, הגשמי, הרוחני, בכל מיני דרגות בהם אני יכול להיות ברצון לקבל שלי, בכל צורות העביות, בהכול. היראה תמיד עוזרת לי להרגיש מי אני, איפה אני נמצא, לאן אני צריך להגיע, על ידי מה לכוון את עצמי. יראה היא האמצעי החשוב ביותר לתיקון האדם.

שאלה: איך אפשר להרגיש יראה מהטוב והמיטיב?

תתחילו לעבוד בתוך הקבוצה, לקרוא מאמרים ששייכים ליראה, ותראו עד כמה שזה מכוון וכבר קרוב אליכם. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: מאיפה מגיעה היראה השלישית, האם זה גם מתוך פחד על החיים?

הכול מגיע מפחד על החיים, מפחד מגיהינום, מפחד ממכות - הכול מתוך הפחדים, גם היראה השלישית שלאט לאט מתבהרת באדם. אבל אם אדם נמצא בחברה, מתחיל קצת לעבוד בה, ונמצא בשיעורים - העיקר זה חברה ושיעורים - אז אפילו אם אין לו חברה, קבוצה, אבל הוא נמצא איתנו בשיעורים, אז כבר הוא נכלל בחברה והאור הפנימי משפיע עליו וגם האור המקיף, והוא כבר נמצא תחת השפעה עליונה.

שאלה: יש לי יראה כלפי הרצון וההשתוקקות של החברים לחיבור. איזה סוג של יראה זאת?

אתה צריך לברר לפי מה שכתוב כאן.

שאלה: פחד מייצר פחד, אז איך קורה שמפחד נולדת אהבה?

כי הפחד הזה מגיע מהאור של הבורא שמשפיע עלינו. הוא משפיע על הרצון לקבל שלנו וכתוצאה מזה יכולה להיות אהבה. אפילו בחיים שלנו, אפילו ביחסים גשמיים, אגואיסטים, מפחד יכולה לבוא אהבה.

שאלה: איך אפשר להרגיש פחד עם הלב ולא עם השכל, איך עושים מצוות עם הלב?

לב זה הרצון לקבל של האדם, ואנחנו רוצים שהלב הזה יתמלא בתיקונים ואחר כך בהרגשת הבורא.

שאלה: שמעתי שהבורא הוא קנאי ואם אדם עוזב את הבורא ליום אחד הבורא עוזבהו ליומיים.

נכון.

תלמיד: זה מאלץ אותי להשקיע מאמץ בעבודה שלנו כל יום מחדש.

כן.

תלמיד: מה זו ההרגשה הזו, זה סוג של יראה?

כתוב "אם תעזבנו יום יומיים יעזיבך"¹. אנחנו צריכים לדאוג וגם לעזור אחד לשני. אבל אם אני מגיע לשיעור, אם אני נמצא בקשר עם העשירייה שלי יום יום, אז אני כבר לא עוזב, אני במשהו כבר קשור, ואפילו שאין לי יותר זמן להשקיע בלימוד הקבלה, ובעוד משהו, אבל בזמן הלימוד אנחנו נכללים יחד, אנחנו מתאספים, גם מתחברים - הלימוד שלנו כולל הכול.

שאלה: אנחנו אומרים שהבורא הוא זה שעושה את הכול. אז להיות בפחד, זה אומר שלא עשינו מספיק מאמצים, לא השקענו מספיק יגיעה?

לא, אנחנו צריכים לעבור את כל הדברים האלה בדרך, גם פחד, גם אהבה, גם חיבור, וגם הפוך שוב.

שאלה: הפחד מוליד שנאה לבורא ולא את גדלותו, במיוחד כשמדובר בסוג הראשון של פחד לחיים, לחיי חברים ומשפחה. מה לעשות עם השנאה הזאת?

זה יעבור. הפחד מביא לכל דבר, אפילו לאהבה ותלוי עד כמה אנחנו מצליחים לעבוד עימו.

שאלה: מדוע היראה ולא האהבה היא הבסיס והשורש להרגשת גדלות הבורא?

כי הרצון לקבל צריך לבנות את עצמו בצורת כלי, וכלי זה יראה. ואז בתוך הכלי מה שמתרחש, אחר כך ייקרא "אהבה".

שאלה: אנחנו מרגישות שהבורא גדול ושולט בכל מה שאנחנו מרגישות, אבל יש גם פחד ממה שהבורא יכול לעשות בכל רגע, כדי לקדם אותנו. מה עושים עם הפחד הזה?

אנחנו צריכים כך לעבוד. אתם כל הזמן שוכחים שאנחנו רצון לקבל, הפוכים מהבורא, ואנחנו לא מסוגלים לשנות את הטבע שלנו. לכן אנחנו צריכים להתאים את הטבע שלנו לבורא. ולכן, צריכים להתחבר למעלה מהרצון לקבל האגואיסטי שלנו, וצריכים לבנות קשרים כאלה שאין גדול ואין קטן אלא כולם יחד, בעיקר מוסיפים. כל אחד משלים את האחרים, משלים את כולם לכדור, לעיגול, לצורה שלמה. וכל זה אנחנו צריכים לעשות בינינו עם הרצון לקבל שלנו, עם האגו שלנו.

שאלה: האם אנו מסוגלות כעת לדעת איזה סוג פחד יש בנו, והאם חשוב להיות מסוגלות לעשות זאת בשלב מסוים בדרך?

לא חשוב לי איזה פחד יש לי, אני צריכה לעבוד למעלה מהפחד שלי, להתחבר עם החברות ולכוון את עצמנו לבורא.

שאלה: האם יראה מורגשת רק בזמן ירידות, או שצריכים להרגיש יראה אמיתית גם בירידות וגם בעליות?

היראה מורגשת גם בירידות וגם בעליות ובכל מיני אופנים. מיראה הכי בהמית עד יראה הגבוהה ביותר, האם אני מסוגל לעשות נחת רוח לבורא? האם אני עושה את זה? האם אני אעלה לעשייה יותר גבוהה לבורא? כל הזמן להתכוון אליו, אליו, אליו.

שאלה: למה לפחד מהבורא שהוא הטוב ומיטיב, עלינו לפחד ממנו כי הוא גדול?

אנחנו לא מפחדים ממנו, אנחנו מפחדים מחוסר אהבה מצידנו כלפיו.

תלמידה: האם פחד מניתוק מעשירייה זהה לפחד מהבורא?

חיבור עם העשירייה זה הכלי, שבו מתרחש חיבור עם הבורא, זה האור - ואז אנחנו מגיעים לפרצוף שלם.

שאלה: אני בטוחה שהבורא שולט בכול ואני לא רוצה לפחד ממנו. למה אני צריכה להמשיך לפחד?

הפחד הוא לא מזה שאני צריכה לפחד. אני צריכה לפחד, כי אני לא משלימה את הכלי שלי בחיבור עם החברות ועם הבורא בכל רגע. מזה אני מפחדת. זאת אומרת אני מפחדת מחוסר כוח השפעה.

שאלה: האם עלינו לדאוג לכוונה ליראה מפני הבורא?

כן, ודאי, על זה מדברים כל הזמן.

שאלה: מהי יראה מעשירייה, איך היא מתבטאת ואיך מגיעים אליה?

האם אני באמת מחוברת לעשירייה? האם אני יכולה לגרום לעשירייה ליותר חיבור וכך כולנו נתחבר ונהיה מקום שהבורא יוכל לשלוט בנו, לנחות עלינו.

שאלה: כשמתעורר פחד באדם הוא רק רוצה לברוח ממנו שיפסיק. איך עובדים עם פחד? גם כשאומרים שזה צריך להיות פחד מחוסר דבקות, זה לא בהכרח עוזר. אז מה לעשות?

בכל המצבים שלנו, בכל הפעולות שלנו, גם בבית, במשפחה, ברחוב, בכל מקום שאנחנו נמצאים ועושים משהו, אנחנו תמיד עושים את זה מתוך הפחד, כי הרצון לקבל שלנו הוא תמיד נמצא קודם כל בפחד שלא יקרה לי שום דבר, ואיך אני יכול להרוויח ולקבל מבחוץ. איך לשמור על עצמי ואיך להוסיף ולקבל, על זה אנחנו תמיד חושבים – כי זה הטבע שלנו.

אנחנו משנים את הטבע הזה על ידי הסביבה, על ידי הקבוצה שלנו, ואם נרצה אפשר לשנות את זה כך, שכל אחד ירצה לצאת מעצמו ולהשפיע לעשירייה. למה? כי העשירייה זה בעצם אני הרוחני.

אם אני מדבר על האני הגשמי - זה "אני". ואם אני מדבר על האני הרוחני - זו העשירייה. לכן, אני רוצה לעלות מהעולם הזה לעולם הרוחני, לצאת מהרגשת החיים שלי בתוכי, לתוך הרגשת החיים שלי בתוך העשירייה.

(סוף השיעור)

---

1. "יום תעזביני, ימים אעזבך" (תלמוד ירושלמי, ברכות י"ד, ד')↩