שיעור בוקר 10.06.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק א', דף י"ג, הסתכלות פנימית

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", חלק א', דף י"ג עמוד 13, "הסתכלות פנימית".

חלק ראשון

הסתכלות פנימית

"ראשית כל צריכים לדעת, שבמקום שיש לנו עסק עם ענינים רוחניים, המופשטים מזמן, מקום ותנועה, ואצ"ל עם אלקיית, הרי אין לנו את המלות להגות ולהתבטא על ידיהן, שהרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים, ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם, כי למשל, אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון "אורות", הרי היא ג"כ מדומה ומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומה, אם כן איך יתכן להתבטא עמהן בעניני אלקות, אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת. ואין צריך לומר במקום שצריכים לגלות על ידי המלות ההן, בכתב על ספר, בעניני משא ומתן בחכמה, כנהוג במחקרי כל חכמה, אשר אז אם נכשלים, אפילו במלה אחת בלתי מוצלחת למטרתה, תיכף יתבלבל המעיין ולא ימצא ידיו ורגליו בכל הענין כולו. ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה. לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח, שיוכלו למסור ע"י איש לרעהו את השגתם, בעל פה ובכתב מדור לדור, כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים."

זאת אומרת, ישנה בעיה שאם המקובלים רוצים באיזושהי צורה לספר או זה לזה או לנו על העולם העליון, אין להם מילים כי הכול הרגשה. איך להלביש את ההרגשה הזאת באיזה הסבר? אי אפשר. אבל מפני שמה שהם משיגים בעולם העליון יש לו שורש ובעולם התחתון יש לו ענף, אז הם יכולים להשתמש בענפים שנמצאים גם בעולם הזה כדי לבטא בזה איזה מושגים בעולם העליון. לכן קראו לשפה הזאת "שפת הענפים" כי לפי הענפים, שמות של ענפים הם מכנים שורשים עליונים, ואין להם שום בעיה.

שאלה: כתוב פה שממש כל מילה צריכה להיות מדויקת. הם בחרו את המילים האלה בקפידה?

לפי מה שהם רואים ענף ושורש. מלמעלה הם מסתכלים נגיד למטה, הם למעלה משיגים את השורש ובעולם הזה הם רואים מה הענף ממנו ואיך קוראים לענף, ואז לוקחים את השם של הענף ומכנים בו את השורש.

תלמיד: אבל אחרי זה הוא אומר שזה בשביל שהמקובלים יוכלו למסור אחד לשני את ההשגות שלהם?

זה לא חשוב. ישנו העולם העליון, וישנו העולם התחתון (ראו שרטוט). בעולם העליון זה השורשים, בעולם התחתון זה הענפים. בעולם העליון יש לך השגה, ובעולם התחתון זה מה שהעיניים רואות. מתוך ההשגה בעולם העליון הם רואים את השמות בעולם התחתון ומכנים בהם את השורש. מאוד פשוט.

שרטוט

תלמיד: ואי אפשר היה להסביר את אותה מילה בשפת הענפים, כאילו לפתוח אותה, לפרש את משמעות המילה במשפט או בכמה מילים?

אתה מבין שזה עיפרון?

תלמיד: זה עיפרון, אבל אני יכול גם להגיד שזה כלי כתיבה, אני יכול לקרוא לו גם בצורה אחרת.

כן, אבל כולם מבינים שזה עיפרון בעולם הזה? אם לא, אתה יכול ללכת למילון שכתבו חכמים בעולם הזה ולקרוא מה זה נקרא עיפרון. אבל בעולם העליון הם משיגים את השורש שמשם משתלשל לעולם הזה המושג העיפרון ולכן כך קוראים. אתה רק צריך להבין שהשמות הם מהעולם הזה והם מצביעים על תופעות שבעולם העליון.

שאלה: עד כמה ששמתי לב עד תקופה מסוימת נניח לפני מאתיים וחמש מאות שנה, כל המילים היו במקביל למה שקיים בעולם הזה, לחולצה יש שורש, לשולחן יש שורש, ובאיזה שלב התחילו להופיע דברים בעולם שכאילו אין להם שורש.

נכון.

תלמיד: פתאום יש "פייסבוק" או "מטוס", כל מיני דברים שאין מילים כאלה כביכול.

נכון.

תלמיד: מה זה התופעות האלה שאין להן מילים?

כי אנחנו מוסיפים בצורה מלאכותית דברים שבטבע לא קיימים, בצורה טבעית זה לא קיים. איזה פלסטיק, רדיו, מטוס כמו שאתה אומר, במחשב יש לך מלא מושגים כאלה שאין אותם בעולם העליון וגם בעולם הזה אין בצורה טבעית. אנחנו באמת צריכים להבין שענף ושורש הם שייכים למה שנמצא בטבע, ומה שלא נמצא בטבע אלא הבן אדם ממציא בצורה מלאכותית, אין לזה ענפים מבוררים, וודאי שאין לזה שורשים מדויקים מבוררים, אלא האדם לוקח את הענפים שבעולם הזה ועושה מהם עוד כל מיני תוצאות, שהן תוצאה מהענפים שבעולם הזה ולא מהשורשים.

תלמיד: על מה זה מצביע שהתחילה תופעה כזאת?

זה מצביע על זה שאתה מכניס לעולם דברים מלאכותיים נוספים.

תלמיד: זה טוב?

זה לא טוב או לא רע, זו כבר שאלה אחרת. אתה לוקח כמה יסודות כימיים ועושה מהם חומרים חדשים. לכל היסודות האלה יש לך שורשים והם כענפים בעולם הזה, אבל כשאתה מערבב אותם ומקבל משהו נוסף אין לזה שורש רוחני.

עכשיו השאלה, אם אני עושה בעולם הזה בכל זאת פעולה כזאת ואני מקבל איזו תוצאה, האם בכל זאת יש שורש רוחני? כי אני לא עושה משהו מאפס, אני עושה מפני שזה בא מהראש שלי ובידיים שלי וברצון שלי ואני מבצע פעולה וממציא משהו חדש, אז יש לזה שורש רוחני. שורש רוחני כן ישנו לכל פעולות האדם, אבל התוצאה מהשורש הזה היא לא קיימת בצורה גלויה בעולם הרוחני. לא קיימת, אין שורש לפלסטיק.

תלמיד: היא לא גלויה אבל היא כן קיימת? יש שורש בכל זאת?

לא. יש תוצאה מהפעולה שלי, אבל לא שיש בצורה ישירה שורש לפלסטיק נגיד בעולם העליון וענף שלו כאן אצלנו. כי אם היה, היה אפילו קיים ללא התערבות האדם.

תלמיד: נגיד עגלה זה חיבור של גלגלים וקופסה, זה כן מוזכר בספרים כאלה.

כן.

תלמיד: גם זו תוצאה של האדם, אבל הם משתמשים בזה כענף ושורש בשפה.

אתה צודק, יש הרבה דברים כאלו. אבל כנראה שאדם בצורה טבעית משתמש בזה, כי יש לזה שורשים ישרים בטבע.

תלמיד: זו טענה של הדור, שהתורה מדברת על דברים כמו שור נגח פרה, ואין את זה בעולם שלנו. בעולם שלנו יש טאבלט, יש דברים אחרים. השפה של התורה והקבלה מדברת בשפה של פריטים שכבר לא קיימים בעולם שלי. בעולם שלי יש מחשב, טאבלט, טלוויזיה. איך הדור אמור להתחבר לספרים האלה, הוא לא מוצא קשר לספרים האלה כי שום דבר משם לא קיים בעולם שלו.

זה לא חשוב, זה נראה לך כך. כי בכל זאת במה שאנחנו משתמשים, אנחנו משתמשים באותן הנטיות שהיו תמיד לאנושות. כשאתה רוצה להתקשר למישהו, היום אתה מתקשר דרך מחשב, או דרך הטלפון שלך, ובדורות הקודמים רצו להתקשר בצורה אחרת. אז מה? אתה בזה מוסיף רק את השכלול, אבל העיקרון הוא עיקרון. אתה לא ממציא שום דבר חדש מהטבע, רק מתוך זה שאתה מרכיב אותו ולא יותר.

תלמיד: זה סימן טוב להתפתחות של הרצון לקבל שהתחילו להופיע כל הדברים האלה מסביב?

אני לא רוצה לדבר על זה. טוב, רע, אל תמשוך אותנו לכל מיני דברים. מדברים על שורש וענף, זהו. זו כבר פילוסופיה. טוב או רע, הכול בסופו של דבר לטובה.

בקיצור, ענף ושורש ישנם בצורה כזאת שהמקובלים משיגים את השורשים וגם את הענפים לפניהם, ולכן הם יכולים לקבל מהענפים שמות לשורשים עליונים.

קריין: שני ציטוטים מ"מהותה של חכמת הקבלה" בעל הסולם, הראשון.

"שמהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. ואחר, שמשיג היטב את השרשים העליונים, מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים, המוחשים שבעולם הזה, ולידע, איך כל ענף מתיחס אל שרשו, בעולם העליון, בכל סדריו, בכמות ואיכות."

אחרי זה בהמשך המאמר.

"מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מלים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינה להפליא. שיוכלו לישא וליתן, זה עם זה, בשרשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים, מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם הימנו, כנ"ל."

אבל בעצם אפשר להשתמש בכל שפה לאו דווקא בעברית. יש לנו בזוהר כל מיני מילים שלקחו אותן מהיוונית העתיקה, או מעוד שפות, זו לא בעיה, כי זה שם של ענף. יש לך אלפיים שפות בעולם, אתה יכול להשתמש בכל שפה, העיקר שיש לה שורש שמצביע עליה, או שהיא מצביעה על השורש, או ממעלה למטה, או ממטה למעלה.

שאלה: השאלה מה קורה עם מילים שאין להן ענפים, כמו לדוגמה ספירות או פרצופים? הרי אין לזה ענפים בעולם שלנו.

ספירה זה מהמילה ספיר, מאיר, היא לא מצביעה על משהו בעולם שלנו. פרצוף, יש לנו פרצוף, לכל מין חי יש פרצוף שהוא מביע איזה אובייקט גשמי או אובייקט רוחני.

תלמיד: אז אין מילים שלא משתמשים בהן.

יש מילים כאלו בשפת הקבלה שאין להן ענפים בעולם הזה. שאין בהן ענפים, שהן נמצאות כביכול ברוחניות בלבד. ואז המקובלים קראו לאותן התופעות רוחניות לפי מה שקראו. לפי גימטריות, לפי כל מיני דברים אחרים. זה שלכל ענף שבעולם הזה יש לו שורש רוחני, זה ברור, כי ההשתלשלות היא מלמעלה למטה. אבל לא לכל השורשים הרוחניים חייב להיות ענף גשמי. לענפים חייבים להיות שורשים, לשורשים לא חייב להיות ענף גשמי.

תלמיד: מה לדוגמה, כל הה‑ו‑י‑ה?

כן.

תלמיד: אז למה הם לא יכלו את כל ההסברים שלהם לכתוב בשפה כזו שהיא רק שורשים שאין לה ענפים, כלומר שיהיה ברור שאין פה שום קשר?

לא, זה רק לדברים שהם נמצאים ממש בשורשים, שבעולם הזה אנחנו לא מכירים אותם. מה התוצאה מה‑ו‑י‑ה? כל המציאות, מה תעשה מזה? וחוץ מזה היא מתלבשת אבל היא לא מתגלה בתוך החומר. אני מרגיש שאין לי מילים.

תלמיד: מה הסיבה לכך שיש מילים כאלה שאין להן ענפים והם בכל זאת משתמשים בהן?

זה מהחיסרון שלנו.

קריין: רציתי להוסיף, בתע"ס כרך א' חלק א' בעל הסולם כותב.

"וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שרשיהם העליונים."

קריין: נמשיך בטור א' למטה פסקה אחרונה.

"ובזה תנוח דעתך, במה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים, וגם זרים לפעמים לרוח האנושי. והוא, כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, דהיינו "שפת הענפים" כאמור, א"כ איך אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו מחמת נחיתות הדרגא שלו, שלא לבטא על ידיו את המושכל הרצוי, בה בעת, שלא נמצא בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתו. כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים שיתיחסו אל שורש אחד. ואף גם זאת לא יתכן, להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגא ההוא, ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, להיות שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה. ולפיכך אין כאן חירות הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטוב. אלא, מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון, וגם להרחיב בו הדיבור, עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים."

שאלה: מה זה בכלל השורש ברוחניות?

כוח שהוא מוליד בנו, בעולם הזה, נגיד בצורה כזאת, את הענף שאנחנו מרגישים אותו, מגלים אותו, מכנים אותו באיזה שם לפי איך שזה מתגלה לנו, ובשם הזה אנחנו אחר כך יכולים להשתמש כדי לכנות את השורש. כי לשורש אין שם, שורש זה כוח, איך שתכנה אותו, תקרא לו כך זה יהיה.

תלמיד: כל המערכת היא בשביל להשיג את כל השורשים?

מערכת לא קיימת לשם משהו מיוחד. כל המערכת קיימת כדי להעלות את האדם לדרגת הבורא. לא סתם להשיג שורשים. מי משיג? אדם קיים כדי להשיג את השורשים העליונים, ובזה שהוא מחבר אותם יחד הוא משיג את השם ה‑ו‑י‑ה.

שאלה: צריכים לחבר את כל השורשים יחד?

ודאי שהם מתחברים יחד בבורא, שהוא המקור של כולם.

תלמיד: בשביל זה השורשים קיימים?

השורשים כולם קיימים בכוח עליון, בבורא. משם משתלשלים כוחות לעולם הזה, ובעולם הזה יש לנו ענפים מזה. ענפים מפורדים, ענפים מנוגדים, ענפים בכלל שאין בהם שום קשר. ברגע שאני מתחיל להשיג את על מנת להשפיע, בזה אני מתחיל לגלות את המערכת שהיא קושרת את כל הענפים האלה יחד, ואני עם הענפים האלה מעלה את כל המציאות לשורשים, ויוצא לי בשורשים ה‑ו‑י‑ה.

שאלה: איך להתייחס לענפים כשאנחנו מדברים שהעולם הזה הוא עולם מדומה?

כן, מדומה.

תלמיד: ענפים מדומים?

כן. מה שאתה מרגיש לפי זה אנחנו קיימים. האם הם קיימים? לא קיימים. אבל איפה זה באמת קיים כביכול? בדמיון שלך, בחושים הדמיוניים שלך. למה דמיוניים? כי הם על מנת לקבל, הם לא קיימים. הם קיימים כדי לתת לך אפשרות להתקיים ולהשיג את העלייה מהם לשורשים האמיתיים.

תלמיד: זה שאנחנו אומרים שזה דמיוני, זה יחסית לשורשים, לעולם האמיתי כביכול?

כן. שאם תגיע לאמת, תרגיש שמה שהיה נראה לך קודם, זה לא קיים. זה היה קיים כמו בחלום.

תלמיד: אז הם מדברים בענפים דווקא אלינו, שמשיגים את העולם המדומה דרך על מנת לקבל? אחרת הם לא היו מדברים בענפים.

כן ודאי. אבל גם ביניהם, אחרת איך היו יכולים לדבר. חכמת הקבלה מושגת לנו ברגשות, אז איך הייתי מעביר את הרגש שלי למישהו אחר? מסביר לו את זה במילים, או באיזה תכונות ללא מילים, גם זה אפשר, אבל בכל זאת אני חייב למסור משהו. והקוד שבו אני מוסר לו את זה, זה שפה.

מה הוא אומר, שהמקובלים מצאו מדור לדור. אם אתה נמצא במגע יחד עם המקובל אז אתה יכול לדבר איתו בשפה פנימית. יש לנו שפה לתחתונים ושפה לעליונים. באגרת ד' בעל הסולם כותב על זה, נגיע לזה.

שאלה: איך אפשר להסביר שבעולם המדומה יש כל כך הרבה פרטים מדויקים?

לפי השורשים, שכל שורש צריך להוליד ענף משלו. אין כאן שום הסבר, פשוט לפי מספר השורשים. ואין כאן ששורש אחד מוליד כמה ענפים, אלא אחד אחד.

קריין: בעל הסולם כותב באגרת ד',

"בוא וראה יש שפה קדושה לעליונים ויש שפה קדושה לתחתונים".

קריין: ממשיכים טור ב' באמצע.

"אמנם כן, אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שרשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעורים מגששים קיר, כי לא יבינו אף מלה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מלה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר הענין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא."

באמת זו בעיה, הוא צריך גם להתאמץ. יש מקובלים שלא מסוגלים לזה ויש מקובלים שדווקא הולך להם, מסבירים ומסבירים טוב. כי זה כבר לא תלוי בהשגה שלו, בגובה ההשגה שלו אלא במה שניתן לו, מסוגל להסביר. כמו בעולם שלנו, ישנם אנשים שהם ממש נואמים בחסד עליון וישנם כאלה שלא יכולים לדבר יפה וטוב. זה לא אומר על עומק ההבנה שלהם במשהו, אלא ביטוי זה כבר מקצוע.

"וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלקי אריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת."

בקיצור, מה שאנחנו צריכים זה להשיג את השורשים ואז אנחנו נבין הכול. לפני זה, זה תמיד מגיע לנו בבלבול וזה לא נגמר.

שאלה: איפה נמצאים שורשים בעשר ספירות?

שורשים בעשר ספירות נמצאים בה‑ו‑י‑ה הראשונה, בד' בחינות דאור ישר.

פרק א'

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו' (בע"ח ש"א היכל א'), הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, דמשמע מדברי הספר, דכבר היה שם איזה חסרון ח"ו, גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע, אמנם כן, הדברים הללו עמוקים מני ים, וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם."

אות א'

אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס

המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית'

בסוד אחד יחיד ומיוחד

"דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית', וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו," בורא הכוונה הה-ו-י-ה הראשונה. לא למעלה ממנה השורש העליון, עוד יותר עליון. "וענין זה כבר מבואר היטב בספרים, אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד: אחד, מורה שהוא בהשואה אחת. יחיד, מורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו ית' בצורת יחיד כמו עצמותו ית'. ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות ושבות ומתיחדות בצורת יחיד, שהצורה היחידה הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו, והוא ענין דק מאד, ולאו כל מוחא סביל דא. וכן פי' לנו הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו ית' בסוד אחד, יחיד ומיוחד, וזה לשונו, בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז, יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד: שם המתפרש, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד, נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו, נקרא יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד, ע"כ לשונו הזך. פירוש, מתיחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי ליחודו. ואין שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה ח"ו כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להיטיב. ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך שאצלו כל מיני ההפכים הם בהשואה אחת. כמ"ש לעיל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו."

אלו מושגים קצת פילוסופיים, כי זה דרך הרמב"ם. אבל מה הוא רוצה להגיד בסופו של דבר, שהכול מגיע משורש אחד, ולמרות כמה שנראות לנו פעולות שונות, משונות, מרוחקות זו מזו, בכל זאת כל הפעולות באות משורש אחד. אמנם הן יכולות להיראות לנו כמנוגדות, מתרחשות בכל מיני צורות והפוכות, לא חשוב, הן כולן מגיעות בסופו של דבר לתוצאה אחת.

שאלה: בעולם שלנו ברור מאוד מה זה מקום, איך זה מתחלק בעולם הרוחני?

מקום בעולם הרוחני זה רצון. זאת התשובה.

תלמיד: יש מקום ויש מקום המציאות שהם נבדלים זה מזה, שברוחניות הם מתקיימים בנפרד ואצלנו זה קשור.

יש מקום המציאות ויש מציאות שבתוך המקום. נכון, אלה שני דברים. יש רצון ותכונה שממלאה את הרצון.

אני לא מבין כל כך את השאלות, אנחנו עוד לא מדברים בגל אחד, גם כאן.

אות ב'

ב' הבחנות בהשפעה, מטרם שבאה לכלל קבלה,

ולאחר שבאה לכלל קבלה

"וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד, אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באפן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה. ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא. ולפ"ז יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך, ב' בחינות: הא' היא צורת מהות השפע העליונה, טרם ביאתה לכלל קבלה, שעדיין הוא אור פשוט וכולל. הב', היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה, שעי"ז קנה צורה נבדלת אחת וחלקית, לפי תכונת המקבל."

אפשר לדמות את זה לחשמל, שאנחנו יכולים לעשות על ידו אלפי פעולות, חימום, קירור, כל דבר, אבל הוא בעצמו אחד. כך זה ברוחניות, כוח אחד, שהמקבל לפי תכונתו במה שהוא נמצא, לפי המצב הפנימי שבו הוא נמצא, מגלה באותו שורש תופעות שונות. לכן אנחנו לא יכולים להגיד על משהו שקורה שהוא קיים בפני עצמו, אלא הכול קשור ושייך לאדם המשיג. ואדם רק לפי מה שהוא נמצא, הוא משיג ולא אחרת. זאת אומרת, אף פעם אנחנו לא יכולים להגיד שזה בא מלמעלה בצורה כזאת, אלא זה בא מלמעלה והמקבל שלמטה מגלה אותו לפי ההשתוות עימו, עם התופעה הזאת, עם השורש.

שאלה: אמרת לנו שיש לנו כוח אחד ויחיד, הבורא. מצוין בספרי התורה בבריאת העולם שם שנקרא "א-לוהים", שזו צורת רבים כביכול, ואם זה בורא אחד מדוע זה מגיע בצורת הזאת של הרבים, מה צריך להבין מהעניין הזה?

א-לוהים זה חמש ספירות. מאיפה את לוקח שזה רבים?

תלמיד: כי בדקדוק סיומת של "ים" במילה מראה על צורת רבים.

זה לא כך. השם א-לוהים זה מחמישה חלקים שיש בתבנית הזאת של ה‑ו-י-ה ולא מדובר על הרבים.

אות ג'

איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלקיות

"ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם, אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה"כל", אלא במה שהנשמה היא חלק ולא "כל": ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוות, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה, שהאבן היא רק חלק מן ההר, וההר הוא בחינת ה"כל". עד כאן תמצית דבריהם ז"ל. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית, וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחינת הבדל וחלק מן האלקיות, עד לדמות, לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא אבן, היא נחצבת מההר, ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה."

זו בינתיים שאלה.

שוב, בקשר לשאלה שנשאלה על א-לוהים. אני לא יודע עד כמה זה לפי הדקדוק שהאותיות י' ם' בסוף מילה אומרות על רבים, שא-לוה זה אחד וא-לוהים זה נשמע רבים? אני לא שמעתי אף פעם שלאוסף של כוחות קוראים א-לוהים ולכוח אחד א-לוה. זה לקוח מהדקדוק, אבל אין שום יחס, אין שום קשר. תחשבו על השאלות.

יכול להיות שיש לכך איזו הצדקה, אני לא יודע. א-לוהים זה שם אחד, שאתה קורא לתופעה הזאת, חמישה כלים וחמישה אורות בדרגה מסוימת "א-לוהים". זה חמש אותיות, חמישה כלים שזאת ה-ו-י-ה.

אות ד'

הרוחני נבדל בכח שינוי צורה,

כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן

"וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות ענין ההבדלה, הנוהג ברוחניים: ודע, אשר האישים הרוחניים מתפרדים זה מזה, רק על פי שינוי הצורה בלבד, דהיינו, אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות, כבר אינו אחד, אלא שנים: ואסביר לך, בנפשות בני אדם, שהם גם כן רוחניים: ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל, וזה ודאי שיש רבוי נפשות, כמספר הגופות, שהנפשות מאירות בהם, אלא שהן נבדלות זו מזו, ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שפרצופיהן אינם שווים זה לזה, כך דעותיהן אינן דומות זו לזו. ויש בסגולת הגוף, להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה, שזו נפש טובה, וזו נפש רעה, וכדומה, בצורות הנבדלות.

והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל, בגרזן, ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי השיעור של ההשתנות, כן ישוער המרחק מחלק לחלק, וזכור זאת היטב."

כל דבר רוחני נבדל מהרוחני השני, אפילו הסמוך לו, לפי שינוי הצורה, שיש הבדל בתכונות ולכן הן נבדלות. ובמרחב הרוחני, אם אפשר כך להגיד, הם או מתקרבים לפי התכונות או מתפרדים ומתרחקים לפי התכונות, וכך היא החלוקה שביניהם. זאת אומרת לפי התכונות זה נקרא לפי הצורה.

שאלה: באמת מוזר לחשוב על זה שיש ריבוי צורות, זה קשור איכשהו לשבירה?

גם לפני השבירה יש לך כמה צורות. רצון לקבל שמתחיל להשתלשל מלמעלה למטה מתחלק לפי העביות, המסכים והאורות שממלאים כל חלק וחלק לפי השתוות הצורה. אז יש לך חלוקה עוד לפני השבירה, ואחרי השבירה ודאי. כל רצון לקבל שהיה באיזו צורה מכוון, מרוכז יחד לפי כיוון אחד, לפי התחברות אחת, אפילו שהייתה ההשתלשלות, בכל זאת הם היו כאחד, ועל ידי השבירה הם נפרדו. כל העניין של השבירה זה פרידה של החלקים שכבר אין להם מסך המחבר, אלא יש את התכונות שלהם הטבעיות שמבדילות ביניהם.

שאלה: הסיבה שמתוך אחד באות ארבע בחינות היא מטרת הבריאה או מחשבת הבריאה?

ודאי. שאחר כך מהפירוד הם יוכלו שוב לבוא לחיבור.

שאלה: ואם לא הייתה מחשבת הבריאה, אז האחד היה נשאר אחד?

אם לא מחשבת הבריאה אז למה הכוח העליון צריך להופיע לרצון לקבל ולהתחיל לעבוד עימו. הכול מתחיל במחשבת הבריאה לברוא נבראים כדי להיטיב להם כי מטבע הטוב להיטיב. מזה התחיל הכול.

תלמיד: כן, זה מה שהאר"י כותב, שלפני זה היה אור אחד שווה.

גם זה לא היה. כי אור שמופיע במשהו שהוא אחד, זה כבר הופעת אור בתוך הרצון. ורצון זה כבר הנברא. אם לא מחשבת הבריאה להיטיב לנבראים לא היו נבראים, זאת אומרת, לא היה נברא הרצון ולא היה מושג אור. כי אור זה מה שעובד על הרצון, ממלא אותו, מתקן.

אני מרגיש שבערב אין לי מילים, אני לא יכול להסביר את עצמי, אני נמצא בלחץ. זה פלא. זה כך במשך כל השיעורים האלה. בבוקר יש לי בהירות והכול ובערב לא, קשה לי להתרכז, לא יודע מה לעשות. אני רואה שהייתי רוצה לתת הרבה יותר ממה שאני מסוגל לבטא.

נמשיך עוד קצת ונראה.

אות ה'

איך יצוייר שינוי צורה בבריאה, ביחס א"ס

"אמנם, עדיין לא הונח לנו, אלא בעוה"ז, בנפשות בני אדם, אבל בדבר הנשמה, שאמרו בה שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר, איך נבדלת היא מאלקיות, עד שיתכן לקרותה חלק אלקי. ואין לומר, על ידי שינוי הצורה, דח"ו לומר כן, דכבר ביררנו, שהאלקיות היא אור פשוט, הכולל, כל מיני ריבוי הצורות, והפוך הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. וא"כ, איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה, בנשמה שתהיה משונה מאלקיות, שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו ית'.

ובאמת, קושיא זו נוהגת ביותר, באור א"ס שמטרם הצמצום, כי זו המציאות שלפנינו, כל העולמות, עליונים ותחתונים יחד, נבחנים בשתי הבחנות, ההבחן הא', הוא צורת כל המציאות הזו, איך שהיא בטרם הצמצום, שהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא, אור א"ס ב"ה. ההבחן הב', הוא צורת כל המציאות הזו, שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא, ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. ונודע, שבעצמותו יתברך, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין בו שום שם וכינוי, שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם, ענינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה. וע"כ, ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכינוי כלל וכלל, וכל השמות והכינויים, המה, רק באורו ית' המתפשט הימנו, אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום, שהיתה ממלאת כל המציאות בלי גבול וסוף, היא נקראת בשם אין סוף ב"ה. ולפי זה, צריך להבין במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו, ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל להגדירו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל."

תלמיד: כל הנשמות זה חלק א‑לוה ממעל.

כן.

שאלה: ובאותו זמן יש להם שינוי הצורה. במה הם חלק ובמה הם שינוי הצורה?

חלק א‑לוה ממעל בזה שממלא אותם, ושינוי צורה ברצון לקבל שבהם. אבל בכל אחד ואחד חלק א‑לוה שונה, לפי הרצון ששונה.

שאלה: מה זאת אומרת חלק ממה שהוא ממלא אותם? במה ממלא אותם?

האור העליון ממלא כל נשמה ונשמה, לפי השתוות הצורה עם הנשמה.

שאלה: ושינוי הצורה זה חלק מרצון לקבל שהתלבש על האור הזה?

שינוי הצורה זה שבכל אחד ואחד יש רצון שונה, אמנם שעל מנת להשפיע והאור שממלא אותו גם כן שונה, בהתאם לרצון. לפי הרצון האורות שונים בכל חלק וחלק.

שאלה: זאת אומרת, הנשמה בנויה תמיד מרצון ומאור שממלא אותה?

בטח. ה‑ו‑י‑ה קטנה מה‑ו‑י‑ה הכללית זה נקרא "נשמה". אז יש רצון אחר, רצון מסך ואור שממלא אותה נשמה, אבל בכל אחד שונה.

שאלה: אז נשמה זה פרצוף רוחני?

כן.

תלמיד: שנמצא בקשר עם הבורא בתכונת ההשפעה שלו.

נכון.

שאלה: וזה הרצון הגדול שהיה והתחלק?

כן. היה רצון אחד גדול שהתחלק להרבה נשמות. הרצון הזה הגדול שהיה קיים נקרא "נשמת אדם הראשון" והוא נשבר והתחלק להרבה נשמות פרטיות.

תלמיד: אבל הוא היה אחד והאור היה אחד וכולם היו בדבקות אחת. למה מאותו הרצון עם אותו האור הופיעו הרבה רצונות.

זה נקרא שבירה, שהם רצו לקבל יותר מדי על מנת להשפיע ולא יכלו. ואז נעשתה שבירה.

עכשיו אנחנו לא לומדים את זה. זה כמו שהיו כאן שאלות עד שהגענו לשאלה על הא-לוהים, האם זה רבים או היחיד.

נסיים בזה. אני צריך משהו לעשות כדי להכין את עצמי לשיעור ערב. אחרת אני רואה שאני עייף ולא מרוכז.

(סוף השיעור)