שיעור הקבלה היומי9 dic 2023(צהריים)
רב"ש. אגרת מ"ג
9 dic 2023
שיעור צהריים 09.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1502, אגרת מ"ג
אגרת מ"ג
ב"ה ד' חנוכה תשי"ט פה יפו-תל-אביב
"לכבוד ידידי שבגיטסהד שיחיו
הנני שולח את ברכתי לכבוד החנוכה, יהי רצון שנזכה להרגיש האור של חנוכה בלבנו, שעל ידי זה יאיר עינינו וישמח לבנו.
ואגב אכתוב מה שאמרתי בענין חנוכה: הנה ידוע שאי אפשר שהנרות יאירו, עד שיהיו בהם ג' תנאים:
א. נר שהיא הכלי שנותנים בה השמן.
ב. השמן.
ג. הפתילה.
ובזמן ששלשת הדברים הללו מכונסים יחד, אז יש מציאות להנות מאורם.
ויש לפרש את ג' בחינות הנ"ל על דרך העבודה והמוסר. הנה הכלי ששם נותנים הן השמן והן הפתילה הוא הגוף, ונקרא נר.
והיגיעה בתורה ומצוות, והסתירות מה שהאדם מרגיש בהשגחתו יתברך, בדברים שאינם מגולים לפניו שהנהגת העולם הוא בבחינת טוב ומטיב, ולפי מחשבתו ודעתו היה הקדוש ברוך הוא צריך לנהג את העולם בהנהגה אחרת, היינו שיהיה מגולה לפני כל אחד ואחד מדת טובו יתברך, נמצא שזהו בסתירה להשׂכל האדם, זה נקרא פתילה, מלשון "פתלתול" ומלשון "פסולה", היות שמחשבות כאלו פסולים להמחשבה.
והבהירות וההתעוררות שמביאו לחשוק לתורה ועבודה, ולהרגיש המתיקות והנועם שבתורה ועבודה, זה נקרא שמן.
ואם חסר אחד מהם אין יכולת להנות מאורם. כמו כן כאן, בזמן שהגוף כלול מהיגיעה והבהירות, אז זוכים להשיג את אור ה', שהוא יוצא דווקא מבין שניהם. וכמו לאחר שנשרף השמן והפתילה אין כבר מה להאיר, ונעשה חשך. כמו כן לאחר שנגמר היגיעה והבהירות, אין לו כבר אור ונעשה שוב חושך אצלו.
ואם רוצה להשיג עוד אור, הוא מוכרח להשתדל להמציא עוד יגיעה, הנקרא פתילה, ועוד בהירות הנקרא שמן, משום שאין להאור במה לחול ולהתפס. והטעם הוא כי יש כלל "לפום צערא אגרא".
ועיקר הבהירות הנקרא שמן הוא על ידי אמונה. שענינו הוא, מה שמתגבר על יצר הרע, המביאו לידי יגיעות וסתירות לשׂכל החיצוני. וזה נקרא נסיונות בעבדות ה' יתברך.
ואחרי ההתגברות הזה, האדם זוכה לקבל את אור ה' המאיר לנשמת אדם, ואז אין כבר מקום לסתירות, וזה נקרא אור חנוכה. היינו שזוכה להשגחה גלויה, שהנהגתו יתברך הוא בבחינת הטוב ומטיב לנבראיו.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, בנר חנוכה "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כ"א). שרמזו בזה על דרך הנ"ל.
הנה "חמה" נקרא אור המאיר. "רגל", מלשון מרגלים, שמרגל לראות את השגחתו יתברך. כמו שכתוב אצל המרגלים "וראיתם את הארץ מה היא... הטובה היא אם רעה". שענינו הוא לראות את ההשגחה העליונה בעולם, אם היא בבחינת טוב ומטיב.
"שוק", הוא רשות הרבים. כי דווקא ברשות הרבים נמצאים מרגלים. מה שאם כן, כשאדם זוכה להכנס ל"רשות היחיד", היינו שאין שום כח בעולם רק הקדוש ברוך הוא לבדו, "כי הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים", כבר אין מקום למרגלים.
וזה שרמזו, שצריכים להמשיך את האור חנוכה שיאיר את ההשגחה הגלויה בבחינת הטוב ומטיב, מזמן שתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. היינו, מזמן שעדיין היה נמצא בזמן החשך, עד שתכלה כל בחינת המרגלים מן רשות הרבים, שלא יהיה עוד מקום להמרגלים, ושיכלו כולם מן העולם.
ועל דרך זה יש לפרש את מה שאנו אומרים בשיר מעוז צור ישועתי, "יוונים נקבצו עלי... ופרצו חומת מגדלי, וטמאו כל השמנים". ח ו מ ת הוא אותיות חותם, ותחום. מגדלי הוא המגדל מלא כל טוב (עיין במדרש רבא פ"ח). וענין החומה הוא שמירה שלא יכנסו זרים לתוך העיר ולשלול טובה.
כמו כן כאן - כדי שלא יכנסו מחשבות זרות ורצוניות בלתי קרואים, מוכרחים גם כן לעשות חומה שעמה נשמרים מהחצונים. וחומה זו נקרא אמונה, שרק על ידי אמונה יש יכולת להאדם שיהיה ניצל מכל הנ"ל. וזה נקרא "תחום", שעד כאן יש יכולת להחיצונים לגשת, ובזמן שרואים שהאדם לא יוצא מתוך החומה, אזי הולכים ושבים למקומם.
והטעם הוא, כי ענין אמונה הוא דווקא למעלה מהדעת, ושליטת הסטרא אחרא הוא דווקא בתוך הדעת של השׂכל החיצוני, וממילא אין שום קשר ונגיעה להאדם.
וקליפת יוון היה, שעם ישראל יתנהגו דווקא על ידי השׂכל החיצוני שהוא הפילוסופיה הארורה. וזה הוא נגד האמונה, הנקרא חומה כנ"ל. ובשיעור שעלתה בידם להכניס את הפילוסופיא לישראל, באותו שיעור נבחן, שעשו פרצה בהחומה.
וזה פירוש "ופרצו חומת מגדלי", היינו החומה שהוא סביב המגדל מלא כל טוב, שעל ידי זה זוכים להשיג להשגחה גלויה, שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם במדת טוב ומטיב.
ועל ידי הפרצה הנ"ל "וטמאו כל השמנים", היינו שכל הבהירות והחיות שזכו על ידי אמונה נסתמו מהם, שטומאה הוא מלשון טמטום וסתום, עד שנעשה נס, והקדוש ברוך הוא עזר להם, וזכו שוב לאור הגלוי הנקרא אור הפנים.
ועל מה שידידי שואל וזה לשונו בענין שופר, הוא שהקדוש ברוך הוא עולה ממדת הדין למדת הרחמים, ומכמה מקומות משמע שהרמז הוא על מדת הדין, כעין בשעת נדוי תקעו בשופר, וכו'.
ותירוץ "היערות דבש", שאותו הדבר ששופר מעורר דין, וכאשר האדם תובע על עצמו מדת הדין, פירוש שאומר לבורא יתברך שהוא רוצה לקבל ענשו ובלבד להפטר מהחטא ולהנקות ממנו, בזה גופא האדם מעורר רחמים. ובטח אין להרהר על דברי הקדוש בעל "יערות דבש".
ועיין בזהר אמור (דף צ"ט ר"ש) וזה לשונו, דישראל בעיין ביומא דדינא, שופר, ולא קרן, בגין דקרן הא אתידע, באן אתר איהו (היינו מדת הדין, ועיין שם בהסולם) ולאתדבקא דינא לא בעינא. הרי משמע מכאן ששופר הוא מדת הרחמים.
ויש לפרש את מה שהוא מביא מענין הנדוי, שענין התקיעת שופר היות כשמנדין הרי המנודה תחת שליטת מדת הדין. וכדי שמדת הדין לא ישלוט עליו, צריכים לעורר עליו רחמים שהוא כעין שיתוף מדת הדין ברחמים, ובשופר שהסגולה לעורר רחמים.
כמו כן הפסוק "תקעו שופר בציון", שהוא להזהיר העם על התשובה. והיות שרואים שיש חס ושלום מדת הדין, אזי צריכים לתקוע בשופר, כדי לעורר רחמים. שיש בסגולתו של השופר לעורר רחמים, וליתן כח להעם לעשות תשובה.
וזה דומה למי שעומד על הצופה, ורואה מרחוק שבא חיל להלחם עם אנשי העיר ולשלול את טובה, אזי הוא תוקע בשופר כדי שהעם יתקבץ ולצאת להלחם עמהם ולהציל את העיר. נמצא שהשופר הוא מדת הדין. וכמו שמשמע מדברי הזהר הקדוש.
ובענין השני מה שכתב אלי, בקשר לאהבת ה' וזה לשונו: ובענין אהבת ה', שזהו כמו בכל מי שאוהב לחבירו רוצה להדבק בו (להמצא בחברתו), כך באהבת ה' צריך להיות בו הרצון להמצא במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ולהרגיש עונג בקרבתו עד שאינו רוצה להפרד ממנו.
רש"ר הירש זצ"ל מפרש, שאהבת ה' היא הרצון בקרב הלב ליתן מתנות, "להתחסד עם קונו", כמו בכל אהבת הבריות האוהב רוצה ליתן לנאהב, כן אהבת ה' נקרא רצון עמוק בקרב הלב ליתן ולגרום נחת רוח לקונו, עד כאן לשונו.
ויש לי להוסיף על זה ששניהם אמת, אלא שיש להבחין ביניהם בהזמן. כי תמיד יש להבחין בין מציאות, לקיום המציאות. הלא אנו רואים כשנולד תינוק אנו רואים לעצמנו מציאות שלם, שהתינוק חי וקיים ולא חסר בו שום דבר.
ויחד עם זה, אם לא ינתן להוולד את המזונות הדרושים לו, בטח שכל המציאות יתבטל. כי בטח בלי מזונות התינוק ימות. אם כן בכדי שהמציאות יתקיים צריכים למזונות שעל ידם הולד הולך ומתגדל, ואם יקבל מזונות מקולקלים או שיתנו לו מזונות אבל לא די סיפוקו, אזי הולד יהיה חלש מאד.
כמו כן באהבת ה' צריכים לב' הדברים הנ"ל:
א. הוא המטרה הנבחן למציאות, שהוא האהבה בעצם, שהוא יחוד ודביקות שרוצה להבטל אליו יתברך, ואין לו שום דאגות אחרות בחיים שלו, אלא ישים כל לבו ומחשבתו כל היום וכל הלילה בו יתברך. ואין לו יסורים גדולים בעולם, מהיסורים באם יקרה חס ושלום פירוד בהתחברות זו, כמו שכתוב "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
ב. קיום המציאות - בכדי שאהבה לא יתבטל, וכמו כן שאהבה יתרבה ויתגדל ביתר שאת, אזי למזונות אנו צריכים. שענינו, ליתן מזונות שהם נקראים מצוות ומעשים טובים. ובשיעור שמרבה במעשים טובים, באותו השיעור מתרבה האהבה בינו לבין קונו. ואז גם ה' יתברך נותן מתנות כדרך אוהבים. ומתנות ה' נקרא התגלות סודות התורה, המכונים מעשי מרכבה ומעשי בראשית.
ולפי זה שני הפירושים הם אמיתיים. ואחר זה זוכים למדרגה יותר גבוהה הנקרא "אהבה שאינה תלויה בדבר".
והקדוש ברוך הוא יעזור לנו שנזכה לאהבת ה'.
מאת ידידכם המאחל לכם
כל טוב בגשמיות וברוחניות"
שאלה: כתוב שיש את החומה והסטרא אחרא היא דווקא מחוץ לחומה. לא ברור איך הם יכולים להיכנס לחומה אם היא למעלה מהדעת והסטרא אחרא בתוך הדעת, כי אין להם בכלל שטח משותף. איך הם יכולים לפגוע בלמעלה מהדעת?
הייתה להם אפשרות ללכת למעלה מהדעת, ונניח שהם לא הלכו.
תלמיד: אם הם לא הלכו, אז זה באמת קשה כי הם שולטים. אבל אם האדם מתגבר על המחשבות, והמחשבות האלה מושכות אותו להיות בתוך הדעת ולא להיות למעלה מהדעת, האם זה נקרא שפורצים את החומות?
כן.
תלמיד: איפה זה קורה? כי אם כבר אדם נמצא בלמעלה מהדעת, אז למה אחר כך הוא חוזר לשם עוד פעם?
כל הזמן לאדם יש מחשבות ורצונות חדשים.
תלמיד: האם צריך להיות על הכול בלמעלה מהדעת כדי לא ליפול חזרה?
כן, כל הזמן צריך להיות בשמירה.
שאלה: איך בונים חומה מפני מחשבות זרות ורצונות בלתי קרואים?
זה מה שאנחנו עושים בעשיריות.
תלמיד: ממה עשויה חומה הזאת?
מהקשר בינינו, כל אחד מחזיק באחרים וכך בקשר ההדדי אנחנו מחזיקים.
תלמיד: וכשבאה לאדם מחשבה זרה?
אז חוץ מזה, כנגד זה יש לו קשר עם החברים.
תלמיד: כתוב שהפתילה היא הסתירות שהוא מרגיש בהנהגת ה' שמגיעות לאדם. וגם השמן, המתיקות והנועם בעבודה מגיעים לאדם. אז מה האדם עושה פה?
אין לו מה לעשות, רק להיות בקשר עם החברים ודרכם בקשר עם הבורא
תלמיד: אם שני מצבים מגיעים לאדם, גם פתילה וגם שמן, אז מה תפקיד האדם?
תפקיד האדם להחזיק גם בפתילה וגם בשמן ולעשות פעולות שבזה הוא מדליק את הנר.
תלמיד: איזו פעולה מדליקה את הנר?
קשר בין החברים ולהעלות את הקשר הזה לבורא.
תלמיד: כתוב "וכאשר האדם תובע על עצמו מדת הדין, פירוש שאומר לבורא יתברך שהוא רוצה לקבל ענשו ובלבד להפטר מהחטא ולהנקות ממנו, בזה גופא האדם מעורר רחמים''. מה זה אומר לקבל על עצמו את מידת הדין?
אם הוא עשה משהו שתופס אותו ולא נותן לו לעלות למעלה מהדעת, אז הוא מוכן לקבל דין, ועל ידי זה שמקבל עונש הוא זוכה לרחמים.
שאלה: בחלק מהמקרים כתוב שצריך לקבל את הדין מתוך אהבת הבורא, להגיע באמצעות קבלת הדין לאהבת הבורא. אבל אם אומרים שבאמצעות קבלת הדין מקבלים רחמים, אז איך מפרידים ומקבלים את הדין כדי לעשות נחת רוח לבורא ולא בשביל לקבל רחמים?
זו לא בעיה. אם אנחנו מוכנים לקבל דין, אז אנחנו מקבלים במקום זה רחמים.
תלמידה: אז אני לא מקבלת את הדין, אני כאילו מקבלת את הדין.
את מוכנה לקבל, אבל את לא מקבלת בגלל שאת מוכנה למצב שתקבלי דין.
שאלה: לגבי דין, האם זה חלק מההתפתחות שלנו, חייבים להגיע למצבים כאלה?
בלי דינים איך אנחנו נתגלה, איך נעלה, איך נרגיש את המציאות?
תלמידה: כתוב ''לתקוע בשופר'', אם האדם תוקע בשופר, אז הוא מעורר את אנשי העיר והם יכולים כבר להילחם בדינים. איך אנחנו תוקעים בשופר, האם על ידי שמעוררים את הלבבות של החברים?
כשאנחנו מוכנים לדינים, זה לא מיד ולא לעכשיו, אז אנחנו מעוררים את הדינים ודווקא בעזרתם אנחנו עולים מדרגה.
תלמידה: האם אנחנו צריכים לעורר את הדינים, הם לא מגיעים ממעלה?
אנחנו מעוררים את הדינים. אנחנו מוכנים לקבל את הדינים.
תלמידה: מה זו תקיעה בשופר?
תקיעה בשופר היא לעורר דווקא רחמים. אם אנחנו תוקעים בשופר, אז אנחנו מעוררים את הדינים ועל ידם גם מעוררים שהדינים האלה יהפכו לרחמים.
תלמידה: האם העבודה היא כל הזמן לעורר את הלבבות של החברים לחיבור?
כן, זה הכי נכון, ואז אנחנו נראה איך שזה נעשה.
שאלה: רב"ש כותב, "באהבת ה' צריכים לב' הדברים, א' המטרה שהוא אהבה וב' המזונות שזה מעשים טובים." האם מעשים טובים הכוונה לתפילות?
כל דבר שדרכו אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה ואל הבורא.
תלמיד: הבוקר אני חושב שכולנו הרגשנו שהתפילות שלנו כלפי בן חברנו יצרו בנו אהבה גדולה אליו, איך זה קורה שהתפילה פשוט יוצרת אהבה בלב?
אם אנחנו יודעים שאנחנו יחד ויש לנו על מה לבקש, ואנחנו פונים לבורא ומרגישים שהוא יכול לעזור והוא עוזר, אז באמת התפילה שלנו היא פנייה נכונה, זה מה שבינתיים ברוך ה' קורה.
שאלה: לפי המאמר נראה שיש שני סוגים של עבודה, אחד כשבאים אויבים צריך להיכנס ולהיות בתוך החומה ולא לצאת, כמו שהסברת להיכנס לתוך העשירייה ושם להיות, להתעלם מהאויבים ואז הם הולכים, הם רואים שאין עם מי לדבר. ושניים, זה לתקוע בשופר ולגייס את כולם להילחם באויבים.
כן, אלא שני סוגים שונים. צד אחד שאנחנו כאילו מסתתרים מהאויבים, ומצד האחר אנחנו יוצאים להילחם נגדם.
תלמיד: אז איך יודעים מה נכון לעשות?
תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים. זאת אומרת, אם אנחנו מסוגלים רק להסתתר מהאויבים אז אנחנו עושים זאת, אם אנחנו יכולים גם לצאת כנגדם אז אנחנו עושים.
שאלה: מאיפה יש לנו ביטחון שאפשר לצאת כנגדם?
תלוי באיזו דרגה אתה נמצא בעבודה. כאן מדובר על כך שיש עניין גם לצאת ולהרוס את האויב, להרוג אותו, ואז מנצחים.
שאלה: כתוב, שאם רוצה להשיג עוד אור הוא מוכרח להשתדל ולהמציא עוד יגיעה הנקרא פתילה ועוד בהירות שנקרא שמן. איך האדם מוסיף עוד יגיעה ועוד שמן?
עוד שמן, אם הוא נמצא בקבוצה, אז אין לו בעיה, הוא מגדיל את העבודה עם החברים ועל ידי זה גם פתילה וגם שמן מקבלים כוח גדול יותר.
תלמידה: מה העבודה שהוא עושה עם החברים?
מתחברים, מדברים על העבודה שלנו, מבינים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, איך אנחנו יכולים להגדיל את מה שתלוי בנו – זו הפתילה, ואת זה אפשר לעשות, כי אנחנו נמצאים בחברה, השמן וגם האור מגיע מלמעלה, הבורא מדליק את הנרות.
תלמידה: מספיק שאנחנו רק מדברות על זה?
כן. מספיק שמתאספים ומדברים.
שאלה: כתוב במאמר שאם אנחנו רואים שמגיעה מידת הדין, אנחנו צריכים לתקוע בשופר כדי לקרוא למידת הרחמים. ואם אנחנו רואים דינים שמתגלים בעשירייה, איך אנחנו תוקעים בשופר?
לגלות אהבה בינינו ומבנינו לבורא ככל שאפשר, זה הכו
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע למצב שמתואר במאמר שהאהבה והקשר עם הבורא יהיו הדבר הכי חשוב וייסורי האהבה יהיו הייסורים הכי גדולים? בכל זאת העולם הגשמי נמצא לידנו.
אנחנו צריכים לדבר על זה עם החברים ועל ידי דיבור בינינו אנחנו מגדילים את התשוקה לחיבור.
שאלה: אם אני מבינה נכון שופר ברוחניות בא כדי לעורר את החברות בכל דרך אפשרית,איך זה קשור לרחמים?
בזה מעוררים את הרחמים של הבורא.
תלמידה: איך נדליק את הנר לעולמים בעשירייה?
על ידי דאגה הדדית אחת עבור השנייה.
שאלה: למה התפילה היומית בינינו לא מעוררת אהבה באותה מידה כמו התפילה על חבר שנפצע?
כי זה יותר קרוב אלינו, אנחנו יותר מבינים את הסבל ואת הצרות של חברים, מה שאין כן לדבר על אהבה קשה לנו.
תלמידה: מה אפשר לעשות כדי להרגיש את החיבור יותר מוחשי, כמשהו שאנחנו ממש חייבים?
לדבר בעשירייה, לא צריך יותר. לדבר על כך שאנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה אל זה עד שנרגיש בלב של כל אחד את החברים. ואז, במידה הזאת, באותו מקום, נרגיש את הבורא.
תלמידה: אפשר להרגיש את החיבור עכשיו בינינו שהוא פצוע ואנחנו מתפללים עליו?
כן, אבל להמשיך בזה.
תלמידה: האם החיבור הנכון בין הסתירות והבהירות בתוכנו מייצר תפילה שהיא מפיקה את האור?
כן.
תלמידה: כשהאור מאיר, האם הבורא מיישב את הסתירות או שהסתירות תמיד נשארות?
הסתירות הופכות להיות ליסודות חדשים להליכה לקראת הבורא.
תלמידה: הן כביכול לא מרחיקות אותי, אלא הן תמיד מנוע שמניע אותי קדימה.
כן.
תלמידה: בסוף המאמר כתוב שיש את המציאות, קיום המציאות, שכביכול הכול שלם וצריך להוסיף לשלמות על ידי חסרונות מצד הנברא. אז איך השלם והחסר מתקיימים ביחד?
על ידי עצות הבורא.
תלמידה: מה זה עצות הבורא?
כתוב "הרבה מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"1.
תלמידה: מה זה אומר?
שהבורא יחבר את כול הדברים האלה, גם את השליליים וגם את החיוביים, יחד.
תלמידה: האם אפשר לראות שהבורא נותן את הכול מושלם, ובכל זאת חסרים בי דברים כדי להרחיב את האהבה הזאת?
כן.
שאלה: יש כזאת הרגשה שהבורא הוא זה שעושה את הכול ואנחנו בכלל לא עושים שום דבר. כך הוא מגלה את עצמו כטוב וכמיטיב, ומה שנשאר לנו לעשות זה רק להודות על זה כל הזמן, ורק לבקש עבור החברים שגם הם יגלו אותו כטוב וכמיטיב.
זה נכון, אנחנו איתך.
שאלה: מדוע אהבה חיצונית, אפילו באופן לא מודע, כמו משפחה וזוגיות, מוערכת יותר מאהבה של העשירייה שהיא שלמה יותר? איך להתחזק יותר בעבודה הזאת?
כי בעשירייה אנחנו לא מרגישים כל כך צרות, בעיות, פגיעות, לא נראה לנו שזה כל כך דחוף וכל כך חזק ושחייבים מיד לטפל בזה.
שאלה: איך לבקש מהבורא עזרה לפתור מצב של דין אם אני בעצמי מקבלת אותו על עצמי, מבינה למה הוא נתן לי אותו?
אבל אנחנו לא מדברים על זה שאנחנו מקבלים את הדין או לא, אנחנו מדברים עד כמה אנחנו יכולים, על ידי מה שקורה עכשיו, להפוך את זה לכוח המקרב אותנו לבורא, זאת הבעיה. זה שאני לא מפחד מהדין זו לא בעיה, הבעיה היא איך אני יכול להשאיר את הדבר הזה שהוא בניגוד לקשר שלנו, של העשירייה, עם הבורא.
שאלה: הרב"ש כותב כאן שלפי ריבוי המעשים הטובים הבורא נותן מתנות, כמו שנהוג כדרך אוהבים, "ומתנות ה' נקרא התגלות סודות התורה, המכונים מעשי מרכבה ומעשי בראשית".2. מה הן אותן המתנות שהבורא נותן לנו?
אלה גילוי הפעולות שלו, שמתוכן אנחנו מבינים את המערכת שבה אנחנו נמצאים בינינו ועם הבורא.
תלמיד: כשהוא נותן לנו כאלה מתנות, מה צריכה להיות התגובה שלי, האם אני לא צריך להיות קנוי מהמתנות האלה אלא להנהיג את האהבה מעלינו?
נניח שכך.
שאלה: האם יש הבדל בין מעשה מרכבה לבין מעשה בראשית? מה הם המעשים האלה ביחס אלינו?
אלו בסך הכול פעולות ההתאספות בינינו, ככול שאנחנו מתחברים יחד בינינו בעשירייה, גברים, נשים, ולאחר מכן כולנו יחד עוזרים זה לזה. יש כאן הרבה מאוד ניואנסים למיניהם.
שאלה: אנחנו בחג החנוכה וכולם מחכים לנס. האם כדי לקבל את הנס הזה עלינו לעבוד בעשירייה, כלומר להדליק בלב את הנר, כל חברה את הנר שלה, ולהעביר את זה לנר הכללי של העשירייה?
כן.
שאלה: למדנו מתע"ס שבעל הסולם דימה את השבירה כמו מים שמתערבבים עם שמן, חלב ודבש. איך מתוך הערבוביה הזאת אפשר להעלות תפילה ברורה?
אנחנו בסופו של דבר מגיעים לפעולה כזאת. זה נקרא שגם מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש. כל התכונות שהבורא ברא באדם, האדם יכול להעלות אותן לדבקות בבורא.
שאלה: מתחילת המלחמה בישראל התחלנו להתפלל על אחד הבנים של החברות שנמצא כרגע בעזה, ובכל יום העברנו את התפילה הזאת ממש מלב ללב. אנחנו מרגישות שנהיינו יותר קרובות, התחיל משהו חדש, במיוחד ביום הראשון של חנוכה, הרגשנו שלב חדש. האם זו עניית התפילה בזה שהתחלנו לתקוע בשופר הזה ולעורר זו את זו? עכשיו פתאום התחלנו להתאסף בעשירייה כמעט כל יום. איך להחזיק במצב הזה שהגיע עכשיו?
כן, תמשיכו כך.
שאלה: במאמר כתוב שכדי שהתינוק יגדל ויתפתח הוא צריך מזונות מתאימים. המזונות של הקבוצה שלנו, שהיא כמו התינוק, זו עבודה בחיבור. מה הכוונה, האם קודם צריך לעבוד על תפילה או קודם להתחבר בצורה שנתעלה מעל הדעת? איך לעבוד נכון יותר כדי לגדל את התינוק הזה?
להתחבר. פחות דיבורים ויותר מאמצים פנימיים, כוחות פנימיים.
שאלה: באיזו שפה, באילו מילים עלינו להשתמש כדי שהבורא ישמע את התפילה שלנו?
העיקר שהיא תצא מהלב. לא חשוב באיזו שפה ולא חשוב באילו מילים, העיקר שהיא תצא מהלב, אפילו בלי מילים. אם תעשו כך, אז תצליחו.
שאלה: לגבי ההסכמה שלי על הדינים. אני לא רואה ואפילו לא מודה על אותו החלק שהביא לתפילה בתוכי. יוצא שאותו הדין מראה בי את החלק שמרחיק אותי מהבורא. ואתה אמרת, איך אני יכולה להשאיר את זה, אם זה מרחיק אותי מהבורא. מה הדבר הזה שמרחיק אותי מהבורא ואיך לבקש תיקון על זה?
את יכולה לעבוד רק עם הלב, ולפנות מתוך הלב אל החברות שלך. כך תפעלי.
שאלה: אנחנו בחג החנוכה עם אורות מיוחדים של החג, ויש הרגשה שאנחנו לא רוצים לפספס את זה ורוצים באמת לתקוע בשופר כדי שכל העולם ישמע, כדי לעורר את הרחמים. מה אנחנו יכולים להוסיף על כל מה שאנחנו עושים בתפילה כדי שכל העולם ישמע, כדי שבאמת ננצל את התקופה המיוחדת הזאת, וגם שהבורא יילחם את מלחמתנו ביצר הרע גם בתוכנו וגם במלחמה מול האויבים שלנו מבחוץ?
אם הבורא ישמע, אז כל העולם ישמע.
תלמידה: הוא ישמע כי אנחנו רוצים שהוא ישמע.
בינתיים אנחנו לא מרגישים את זה. זה צריך להגיע מהלב שלנו ישירות לבורא.
תלמידה: זה בדיוק מה שאנחנו רוצים.
אני לא מקבל את הטענות שלך, אני אומר לך מה הסיבה. בכל היתר, תעשו שיעורי בית ביניכם.
שאלה: היוונים טימאו את כל השמנים. איך להתרגז כל כך על התופעה הזאת של טומאת השמנים כדי לחזק את החומות שלנו ולא לאפשר שזה יקרה יותר?
תתקרבו זו לזו, אין דרך אחרת.
שאלה: הלב שלי הוא כמו איזו חומה של קרח, אין לי שום רגש, אין לי שום חמלה, אבל אני משתוקק שזה ישתנה, אני רוצה להתמקד ברצון להשתנות. האם זו שפת הלב שעליה דיברת קודם, להשתוקק להשתנות?
כן.
שאלה: אמרת שבחיבור צריך פחות מילים ויותר כוחות פנימיים. איך לגייס את הכוחות האלה לחיבור ואיך לבטא אותם נכון בחיצוניות?
אנחנו כל הזמן מדברים על זה.
שאלה: מה התפקיד של תפילת החבר בתפילה שלי? כלומר איזה עומק, נפח של תפילת החבר צריכה להיות בתפילה שלי?
אני לא חושב שניתן למדוד את זה, אבל יש לעשות כך שליבו של החבר יהיה יחד עם לבי.
שאלה: בקטע שקראנו רב"ש מספר שהרבי שלו היה נותן לו מכות, ואחר כך כשרב"ש שאל אותו למה הוא נתן לו מכות, הוא ענה "חוסך שבטו שונא בנו". אתה יכול להסביר מה זה אומר?
שעל ידי המכות אנחנו מתקרבים למטרת הבריאה.
תלמידה: האם זה דומה להיום?
גם להיום, אבל לא שזה רצוי בעיני האדם ובעיני הבורא.
שאלה: איך להחזיק בבורא בתוך הקבוצה?
בזה שכולכם מחזיקים זה בזה, כך אתם יכולים להמשיך להחזיק בו.
תלמיד: איך להחזיק את החברים בקבוצה?
תחזיקו בבורא ובחברים, ותהפכו להיות המתווכים ביניכם לבין הבורא.
שאלה: ככל שאנחנו נותנים אהבה לחברים, אפילו אם היא לא מושלמת, כך אנחנו לומדים את הכוח של האהבה. האם כדי לעזור לחברים, עלינו תמיד לזכור שאנחנו לא לבד, ורק דרך הביטול אנחנו יכולים באמת לעזור להם?
אנחנו צריכים לתת לחברים דוגמה, להראות להם איך אנחנו מתקשרים לחברים, לחברות, ואיך אנחנו מתקדמים לבורא. אחרי הקשר בינינו אנחנו מתקשרים לבורא, את הדוגמה הזאת אנחנו כל הזמן צריכים לתת לחברים, או לחברות.
שאלה: כשחבר נמצא בסוג של מצוקה, יש בחברה, בעשירייה תחושה של תפילה, תחושה של חיבור, כלפי תמיכה באותו החבר, באותה סיטואציה.
כן.
תלמיד: זו תמיד הדרך שבה מתגלה איזושהי פנייה אמיתית מתוך הלב, דאגה אמיתית מתוך הלב. האם המצב הזה הוא המצב הרצוי, זו הדרך שלנו?
כן. למה לא? רק תלוי על פני איזה מקרים אנחנו מתחברים לתפילה.
תלמיד: זה יכול להיות כל מקרה, כל צער שחבר מביע, לא משנה הסיטואציה. האם יש דרך אחרת להגיע לתפילה מעומק הלב, כך שזה לא יהיה על חשבון דינים של חברים? אפילו בדינים של עצמי אני רואה שאין לי פנייה לבורא כמו שיש לי כשיש דינים אצל חברים. האם זו דרך תורה או דרך ייסורים, מה זו הדרך הזאת?
זו דרך שהבורא הכין לנו. אלא מה?
תלמיד: יש איזושהי אפשרות שנצליח להגיע לדאגה ותפילה אמיתית לא על חשבון דינים של חברים? האם על הדינים האלה רב"ש כותב?
כל הזמן.
תלמיד: אני תמיד חשבתי שאני אמור להרגיש את הטבע האגואיסטי שלי ולסבול מזה, ואלו הדינים.
גם זה.
תלמיד: זה לא קורה. התפילה האמיתית יוצאת מתוך הלב כשאני מזהה שחבר צריך אותי, צריך את הדאגה שלי, צריך את המחשבה שלי.
כן.
תלמיד: אין לזה קשר לטבע האגואיסטי שלי.
נגיד שלא. יש, אבל נגיד שלא.
תלמיד: נראה לי שזו דרך ייסורים, חבר סובל וזה מעורר אותי לתפילה עבורו.
הוא סובל כדי לעורר אותך?
תלמיד: אני לא יודע לָמה הוא סובל, אבל אני יודע שהסבל שלו מעורר אותי לצאת מעצמי ולדאוג לו.
כן.
תלמיד: הדרך הזאת נתפסת בעיני כדרך ייסורים, לא כדרך תורה.
למה?
תלמיד: כי החבר סובל.
כן, אבל הוא סובל ועל ידי זה אתה מתעורר, ומתחיל לעבוד כדי להציל אותו מהסבל.
תלמיד: בעזרת ה'. אבל אז אני אמור לחכות לסבל הבא של עוד חבר, כדי ששוב יתעורר בי משהו?
לא.
תלמיד: אז מה כן? אני נמצא כאן לא שנה ולא שנתיים, ואני רואה מתוך הדרך שהדבר היחידי שמעורר אותי לתפילה, אני יכול להגיד גם אותנו, אלו דווקא המצבים האלה. האם יש אפשרות שלפחות בין המצבים האלה באמת תתעורר בנו תפילה, מתוך זה שנרגיש שאנחנו אגואיסטים? אני רוצה לסבול מזה שאני אגואיסט כמו שעכשיו אני מרגיש את הסבל של החבר, ומזה להעלות תפילה, ולא לחכות שמישהו יסבול. זה יקרה, לצפות לזה?
אתה לא חושב שהסבל שיש עכשיו הוא בגללך, שהחבר סובל ועובר ייסורים בעקבותיך?
תלמיד: לוגית אני יכול לחבר את זה, בתפיסה שלי אני יכול לחבר, אבל זה לא מתיישב על הלב.
תעבוד על זה. לא יכול להיות שאם רע למישהו בעולם אז אני לא גורם לזה.
שאלה: בעל הסולם מציין באחד המאמרים שלו שאם בן אדם היה רואה בפעולותיו איזה נזק הוא עושה, היה קוטע לעצמו רגליים וידיים.
כן.
תלמיד: אז ההסתרה שישנה זו בעצם עזרה שלו. אני לא יודע איך במצבים האלה כל הזמן לצפות לנס. כי אנחנו כביכול מגיעים לחושך עוד יותר גדול, לאיזה נס אנחנו צריכים להתפלל?
שהבורא יעזור לנו, שיוציא אותנו מהאגו שלנו, משנאה לאהבה בינינו.
שאלה: לצערנו יש עכשיו הרבה חיילים שנפצעו, ולכל אחד יש משפחה וקהילה שמכירה אותו ובטח מתפללים עבורו. מה ההבדל בין התפילה שלנו לבין תפילה של אדם שלא עושה עבודה בדרך הרוחנית?
בכל זאת, כל התפילות מגיעות לאותו שביל, לבורא. ודאי שתפילתו של אדם הלומד קבלה ונמצא בהתחברות עם החברים, עולה ממש הרבה יותר למעלה, בוא נגיד, כאילו לכיסא הכבוד, בצורה מאוד מועילה מאשר תפילת אדם שהוא לא מאלו הרוצים להתקרב לעבודת ה'.
תלמיד: קודם ולפני הכול אנחנו בסך הכול רוצים שהוא יהיה בריא וחזק ויחלים החלמה מלאה. מהי התפילה הנכונה מצידנו, הלב רוצה שיהיה בריא, חזק ושלם, אבל מה מעבר לזה?
מעבר לזה אנחנו רוצים שהאדם הזה יהיה בריא.
תלמיד: מה עם עשירייה, יחס, בורא?
ודאי שהעשירייה וכל הקהילה שלנו רוצים שיחלים, שיהיה בריא.
תלמיד: איזו הכנה נכונה צריכה להיות לתפילה כזאת, או שפשוט הלב רוצה וזהו?
אנחנו מרגישים כמה אנחנו נמצאים יחד איתו ורוצים בהחלמתו ושיהיה בריא ושלם ויחזור.
תלמיד: איך אורזים את הקשר עם ההורים שלו, עם העשירייה שלהם, איתו, באריזה אחת?
על זה אפשר לדבר בתפילה, אבל אני עדיין לא מבין מה אתה רוצה ממני.
תלמיד: פשוט לדעת מה ההבדל בין תפילה רגילה שמישהו יהיה בריא לבין התפילה שלנו בדרך?
אנחנו קהילה גדולה שפונה לבורא ומבקשת ממנו שידאג לחבר שלנו. זה הכול, ואנחנו בטוחים שהוא יכול לעשות זאת ומבקשים ממנו טובה.
שאלה: הוא אומר שהסבל קורה מפני שאני לא מתפלל מספיק לחיבור, לאיחוד. לכן אני צריך יותר להשקיע בתפילה.
כן.
תלמיד: אבל מה הלאה?
לעורר חברים, לעורר את כל העולם ככול שאתה מסוגל לתפילה עבור השלמות, שלום, התקרבות למטרת החיים.
תלמיד: ואם אני מרגיש שהתפילה שלי כבר יצאה מעומק הלב, למה עליי לצפות? שיהיה שינוי במציאות או לקבל אותה כפי שהיא?
להתפלל כל הזמן, בלי הפסקה, שהמילים האלה, התפילה, הפנייה הזאת יהיו כל הזמן באחורית הראש וילחצו עליך, ויעלו ממך לבורא.
תלמיד: אבל מצד שני אני מרגיש שאני לא מסכים, כאילו בזה שאני מתפלל אני לא מסכים עם המציאות שהוא נותן לי.
זה נכון, לכן אתה מתפלל. זה בסדר.
תלמיד: אז אני נמצא בעצם בתרעומת.
ודאי, אחרת לא היית פונה לבורא ומבקש שינוי. ודאי שאתה לא מצדיק עכשיו את מה שקורה בעולם או עם החבר שלך. לכן אתה פונה ומבקש ממנו לשנות את היחס למציאות.
תלמיד: אבל אני רוצה להגיע להצדקת הבורא. מתי אגיע לזה?
הצדקת הבורא קורית בדרגת הצדיק. אי אפשר עכשיו, עכשיו אתה רק צריך לחשוב איך להתחבר עם החברים, איך יחד איתם להעלות תפילה לבורא.
שאלה: הטבע האגואיסטי לא נותן להרגיש שזה בגללי. איך עדיין לקבל שזה בגללי?
אדם הרוצה להתפלל עבור חברו או עבור מישהו, צריך להבין שכל מה שקורה קורה בעקבותיו, ולכן הוא פונה לבורא ומבקש ממנו סליחה, בקשה.
תלמיד: נניח שהחבר נמצא במחשבה שלי. זה נקרא הקשר בינינו?
כן.
תלמיד: מיד כשהקשר הזה קיים, להעלות תפילה. לאן התפילה עולה מפה?
אתה מבקש מהבורא עבור החבר שיעזור לו.
תלמיד: ולהמשיך להחזיק את החבר הזה במחשבה?
ודאי.
תלמיד: ועדיין, אחר כך תוך דקה זה נעלם.
זה לא חשוב, ודאי שהכול נעלם, אבל אתה מבקש עבור החבר שהבורא יטפל בו.
תלמיד: בוא נגיד שלאחר דקה המחשבה חוזרת, הקשר הזה חוזר מחדש?
כן.
שאלה: אז להעלות תפילה שוב או פשוט להחזיק את הקשר הזה?
איך שאתה מרגיש, זה הכול עבודה שלך.
שאלה: מה היסוד לאהבת החבר?
היסוד של אהבת חברים זה שאנחנו רוצים להגיע מהם לאהבת ה'.
תלמידה: כשאנחנו מבקשים על החבר על מה בדיוק אנחנו מבקשים? על זה שהבורא חסר לנו? על זה שאנחנו רוצים להגדיל את החיסרון לבורא? זה מה שמעורר את האדם?
כן.
שאלה: הכאב שאנחנו מרגישים עבור החבר זה חיסרון הבורא?
על זה צריך עוד לדבר ולהסביר, לא עכשיו.
שאלה: אנחנו בעשירייה עובדות עם שני כלים שקיבלנו, יומן ותפילה. נראה שהיומן הוא סוג של עבודה המוסברת כאן גם במאמר, יש כאן פתילה שבה מכניסים חומר כלשהו שמחזיק, והבירור המשותף הוא השמן. האם היומן הוא באמת משהו שהעשירייה יכולה לפתח כדי ליצור קשר עם העליון, עם המאור?
אני לא יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת יומן.
תלמידה: יש תרגיל בעשיריות בו יש יומן משותף וכל אחד רושם רשמים הקשורים לעשירייה מתוך רצון לקדם אותה למקום שכרגע שואפים אליו ביחד מתוך מקומות אישיים. האם אני מבינה נכון שזה סוג של כלי או של אמצעי?
אם הוא מקשר אתכם אז כנראה שזה כלי, אמצעי לכלי.
תלמידה: מה ההבדל בין יומן לתפילה המשותפת של העשירייה?
אני לא יודע, לא כתוב באף מקום שכך חייבים לעשות ושזה עניין ערכי גבוה. תפילה כן, חיבור כן, עשירייה כן, אבל יומן?
תלמידה: אז בעצם מה מטרת הבירור שאנחנו עושים כרגע בחברה על הדבר הזה שנקרא "יומן"? לאן הוא מוביל?
אני לא יודע, את זה אתן קבעתן, איפה כתוב אצל רב"ש או באיזה מקום "יומן". האם זה שאתן צריכות יומיום לדבר ביניכן נקרא יומן? גברים שמעתם על זה?
תלמיד: לפני שבוע אולי קצת יותר, ייעצת לנו לנהל יומן של העשירייה והומלץ לכתוב בו תפילות ואת מה שעוברים במהלך היום. אני מבין שהשאלה היא ביחס לזה, האם ניהול יומן חשוב או שאין צורך?
יכול להיות, אבל מאז לא דיברתי ולא שמעתי. אני לא יודע אם יש צורך או לא. יש לנו דרך, יש מטרה שרוצים להגיע אליה, אתם צריכים לבדוק ולקבוע האם הפעולה הזאת תורמת או לא למטרה ולפי זה ללכת.
שאלה: איך להגיע לאהבה ללא תנאי? נראה שהבורא גם אוהב אותי עם תנאים, אז איך אני יכול לחזיר לו באהבה ללא תנאי?
אהבה ללא תנאי היא שאני אוהב את הבורא בכל דבר שהוא עושה לי, מרע לטוב ומטוב לרע, זה הכול. כך יותר קל לא לדבר באוויר.
תלמיד: הבורא אוהב אותי באהבה ללא תנאי בכל הפעולות שלי. איך אני יכול לאהוב אותו באותה מידה?
אנחנו רוצים להגיע לזה, כמו שהבורא אוהב אותנו כך אנחנו רוצים לאהוב אותו. רוצים, אבל לכך צריך להגיע, יש עוד הרבה צעדים קדימה.
שאלה: למה אחרי שכבר נוצר קשר ויש הרגשה של הבורא, בתגובה אני מרגישה את הדינים? איך אני צריכה להתייחס אל הדינים האלה? מה צריך לבקש על מנת לבטל אותם?
רק חיבור עם החברים יביא אותך למצב הכי נכון. האם גבוה או נמוך יותר באופן כלשהו, זה יתברר אך ורק על ידי חיבור יתר עם החברים.
שאלה: כשענית לחבר אמרת, "לכן אתה מבקש סליחה מהבורא". האמת אף פעם לא ביקשתי סליחה מהבורא כי תמיד הרגשתי שכל דבר שקורה, קורה מתוך רצונו, אז על מה לבקש סליחה ממנו?
אם אין לך על מה לבקש אז לא צריך, אתה תבין זאת בהדרגה.
שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהתפילות שלנו פועלות יותר טוב מאשר תפילות הציבור הרחב, כי אם החברים שלנו במצב טוב אז אנחנו יכולים לעסוק יותר בחיבור.
אפשר להגיד. כן.
שאלה: עכשיו שמעתי ממך שלא יכול להיות שיש משהו רע בעולם שלא אני גרמתי לו. האם זה קשור רק לאחריות שלנו, אנשים שאין להם נקודה שבלב לא יכולים ליצור השפעה שלילית או חיובית על העולם?
הם יכולים. כל אדם בעולם אחראי על העולם כולו.
תלמידה: אני לא רוצה שהעולם יסבול.
אז תהיי טובה באופן מוחלט.
שאלה: האם אנחנו מבקשים סליחה, מחילה מפני שלא סמכנו מספיק על הבורא, לא האמנו בו מספיק ולא ביקשנו ממנו עזרה.
כן, נכון.
שאלה: אתמול הייתי אצל חבר שהרבה זמן לא נפגשתי איתו, הוא אבא של אחד החטופים. מתוך ההתרשמות, כל אחד רוצה שהבן, הבת שלו יחזרו והם נמצאים בתוך מאבק מאוד גדול בליבם, יחד עם זה יש פה חיילים שנפגעים ואנחנו צריכים לתת לזה כוח ממש. איך גורמים לבורא שיעזור לכולם?
רק תפילה. לפנות מהלב לבורא ולהיות בטוח שמה שיש לך בלב את זה הוא מרגיש. חוץ מתפילה אין מה לעשות.
תלמיד: אותו חבר או זה שצריך את העזרה מרגיש את הכוח הזה?
אני לא יכול להגיד שכן, אבל בטוח שמה שנבקש ישפיע על גורלו.
תלמיד: כשאומרים שהבורא יעזור, מה זה אומר שהוא עוזר, איך הוא עושה זאת?
אני לא יודע.
סיימנו את השיעור אבל לא נפסיק להתפלל ונקווה מאוד שזה יעזור לכל החברים והחברות הנמצאים בכל מיני מערכות של מלחמה ומאבק. נקווה שנשמע מהר מאוד בשורות טובות. תודה לכולם וחג שמח.
(סוף השיעור)