שיעור בוקר 25.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו ממשיכים בקטעים נבחרים מהמקורות בנושא "עבודה באמונה למעלה מהדעת", קטע מספר 32, לקוח מתוך כתבי רב"ש, מאמר "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה".

"במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה. ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר," (רב"ש א', מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה)

סדנה

בואו נעשה קצת מחשבה. עכשיו אנחנו רואים שהבורא לא סתם מתייחס אליי בצורה מסוימת, שאני נמצא באיזו מחלה, באיזה חיסרון, אלא הוא מביא את החיסרון הזה, את המחלה הזאת לכל העולם. כל העולם נמצא בבעיה הזאת של וירוס הקורונה. מה הבורא רוצה להגיד לי בזה? כל העולם נמצא בתוכי, כל העולם זה כל הכלי שלי, זה הנשמה שלי, ואם אני מתקן את עצמי, אני אראה אותם מתוקנים. מה הוא רוצה להגיד לי כשהוא מראה לי תמונה כל כך גדולה ומקולקלת?

אנחנו נמצאים עכשיו במציאות כזאת שהבורא מראה לנו עד כמה הוא נותן מכה אחת לכל העולם. וכל העולם, גדולים, קטנים, חכמים, טיפשים, צדיקים, רשעים, לא חשוב מי ומה ואיפה הם, שחור, לבן, אדום, כחול, לא חשוב מי ומה, כולם נמצאים באותה צרה. מה הבורא רוצה להגיד לי כשאני רואה כך את העולם הזה? הרי את העולם שאני רואה, אני רואה בכלים הפנימיים שלי, אני רואה את הנשמה שלי שמחולקת לארבעה סוגי אנשים, ואחר כך לעוד ארבעה ועוד ארבעה ועוד ארבעה, לכל מיני סוגים, סנגוויניק, חולריק, מלנכוליק, פלגמטיק, שחור, לבן, אדום, צהוב, ועוד ועוד. מה הוא רוצה להראות לי כשכולם נמצאים בפגם אחד של וירוס הקורונה? מה יש לי מזה שאני רואה את הכלי שלי כל כך גדול וממש בצורה אחת פגום?

*

שאלה: אמרת שהנשמה שלי מחולקת לארבעה סוגי אנשים, ואחר כך לעוד ארבעה ועוד ארבעה, מה הכוונה בזה?

סתם אמרתי את החלוקה הזאת שהיא במערכות הגשמיות. אין שום טעם בזה, ברוחניות לא כדאי לנו לדבר על זה בכלל.

שאלה: האם התגלות הווירוס הזה, זאת גם התגובה שלנו לתפילת רבים שלנו לתקן את האנושות?

אין ספק שלהתגבר על הווירוס הזה אנחנו יכולים רק בתנאי שנחשוב על כל הכלי הכללי במקום שהוא מתרחש, זאת אומרת על כל האנושות. לכן כאן אנחנו רואים שאנחנו נמצאים באמת בדור המשיח, בדור האחרון, במצב שהוא כולל את כל העולם. הווירוס הזה לא בא להרוג את כולם, אלא קצת לנענע, להביא אותנו לאיזו הכרה ראשונה שאנחנו נמצאים מול הטבע הכולל, הגלובאלי, והטבע כולו נגדנו, כי אנחנו באנו בכלל להרוס אותו מהדרגה הגשמית הנמוכה ביותר, עד הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר.

בדרגה הגשמית אנחנו מבינים שאנחנו בדומם, צומח, חי ומדבר שבעולם הזה, נמצאים בהרס גמור מהאגו שלנו, פרעֹה שולט, ואין מה לעשות. אנחנו הגענו לשבע שנות רעב, שאין לנו ממה ליהנות בעולם הזה, אין לנו מה לעשות בעולם הזה בצורה כזאת שהאגו שולט, שפרעֹה מתגלה. עכשיו יש לנו רק ללכת אחרי מכות גדולות, בקיצור לעלות, לברוח, להתעלות מהעולם הזה למעלה. אבל גם כלפי העולם העליון אנחנו צריכים לסדר את הכניסה, אנחנו צריכים לדעת איך להיכנס לעולם העליון. אנחנו צריכים לעשות מעצמנו משה, "מעצמנו" הכוונה מבני ברוך, מאלו שנמשכים ליציאה. משה זה הכוח המושך, משה זה כוח שיוצא מהמים, ויש כאן הרבה דברים. אנחנו כלפי האנושות זה אותו משה שמעביר אותם דרך ים סוף.

יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים לעכל, להתאים את עצמנו למצב של יציאה מהעולם האגואיסטי שבו אנחנו כבר רואים שלא יכולים להתקיים. תראו עד כמה העולם הזה האגואיסטי, דומם, צומח, חי, מצפה שאנחנו נעזוב אותו, הוא מצפה שאנחנו נתעלה לדרגה רוחניות יותר גדולה. עד כמה ישמחו חיות ודגים וצמחים, עד כמה כולם ישמחו בזה שאנחנו נתעלה, עד כמה הטבע על פני כדור הארץ ובכלל בכל היקום כולו יירגע וייכנס לאיזון וכולנו נהיה שמחים ומאוזנים, אם לא האגו של האדם שנכנס ומכופף את כולם.

וגם אנחנו בעצמנו, אין לנו לאן להתקדם. לחזור למה שהיה? שוב להמשיך לקלקל את הטבע ולחכות למלחמת עולם אטומית? מה יש לנו לעשות? לחזור בחזרה זה פשוט. בואו נסתכל עלינו באיזו צורה היינו קיימים, אבל בצורה קצת אובייקטיבית, עד כמה זה לא נורמלי, לא הגיוני שאנחנו חיים בצורה כזאת, ולאן רצוי שנגיע, לאיזו מין התאמה עם הטבע הכללי.

אנחנו נמצאים בדרגה העליונה מעל דומם, צומח, חי, ואפילו מדרגת המדבר, כי אנחנו השכבה העליונה של מין המדבר, אני מדבר על בני ברוך, עד כמה אנחנו חייבים לקבץ את עצמנו ולהרגיש שכל האחריות היא עלינו. האחריות היא עלינו. ואני פוחד מאוד לחשוב אפילו על זה שהטבע יתחיל לעשות חשבון איתנו. אבל אנחנו רואים, לפי ההיסטוריה של עם ישראל, לפי היהודים, שברגע שהם לא קיימו את הייעוד שלהם כלפיהם וכלפי כל האנושות, איזה צרות ובעיות עברו עליהם, איזה עינויים, איזה פוגרומים, עד השואה. וזה הכול חס ושלום עלול לבוא אלינו, לכל אלו שנתן להם הבורא ניצוץ, נקודה שבלב, שיש להם קשר עם המטרה והם חייבים להתחבר ולהביא את עצמם למטרה, להיות כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, ב''ואהבת לרעך כמוך'', בקשר עם הבורא, בקשר אהבה, וגם להראות לכל האנושות, להיות אור לגויים כל הדרך.

לכן אנחנו חייבים עכשיו, יחד עם זה שאנחנו לומדים, לחבר את עצמנו יותר ולהקים את החיבור עד כדי כך, שאנחנו נוכל להשפיע קודם כל עלינו להיות כאגודה אחת, וגם אחר כך לכל האנושות. אחרת אנחנו לא מבצעים את הייעוד שלנו, אנחנו לא עושים שום דבר עם מה שניתן לנו לעשות. אנחנו לא קיימים לבד ומה שנעשה, נעשה. לא. החשבון הוא לא איתנו. החשבון הוא מה אנחנו עושים עם כל האנושות, איך אנחנו עושים קשר בין האנושות לבורא. זה החשבון. אנחנו בכלל לא נמצאים בחשבון הבורא, אנחנו רק מבצעים את העבודה, אמנם החלק הכי חשוב שבבריאה.

יש דומם, צומח, חי, מדבר, והעליון מהמדבר זה ישראל. אבל למה עליון? כי הוא אחראי, כי הוא המקשר את כל הדומם, צומח, חי, מדבר עם הבורא. אבל הקשר הזה הוא צריך להיות קשר חיובי, הוא צריך להיות קשר מטרתי. ואם לא, אנחנו רואים מה קרה בהיסטוריה, ואנחנו לא יכולים לברוח מהמשימה הזאת. לכן כמה שאנחנו יומיום לומדים יותר ויותר איך אנחנו מתעלים עד דרגת הבורא, מה אנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים לבצע פעולות מה שהוא רוצה מאיתנו לראות, לשמוע, ועל ידי זה אנחנו נתקרב אליו. לעלות עכשיו לדרגה הרוחנית, אנחנו נעשה את זה בתנאי שאנחנו נקיים את רצונו.

לכן כל העניין הוא איך אנחנו מתחברים, ואיך אנחנו על ידי החיבור הזה, מתוך החיבור הזה, משפיעים על כל האנושות שתתחיל להתחבר וללכת אחרינו. כי ה"דור האחרון" נקרא שאנחנו חייבים לממש את הבריאה, את תכנית הבריאה. ווירוס הקורונה הגלובלי הזה מראה לנו עד כמה אנחנו בצורה גלובלית נמצאים באיחור, כמה אנחנו לא בסדר. אנחנו גורמים את חוסר האיזון, ואז יוצאים לנו כל הווירוסים האלה מתוך הבריאה. וזה בינתיים עכשיו נמצא שמתפזר כך בכל העולם פחות או יותר. בפעם הבאה אנחנו יכולים לראות שזה מכוון נגד ישראל, אז זה לא יהיה במידת וירוס קורונה, כי זו דרגה גשמית, ביולוגית, אלא אנחנו נראה את זה במידת שנאת האנשים אלינו דווקא, שהם לא מסכימים לחכמת הקבלה, הם רוצים לבטל אותה וכן הלאה. לָמה? כי אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה לא לטובת האנושות. אז הם יבינו שאלו המקובלים אין בהם שום צורך. ההיפך, אולי הם עושים שם דברים לא טובים, מי יודע מה הם עושים בחכמת הקבלה, אולי בגללם באים הווירוסים האלה. זה יכול לבוא בכל מיני צורות.

לכן אני אומר, שאנחנו צריכים בכל זאת לא לנתק את עצמנו מהציבור, מהתהליך, ולהשתדל, להשתדל בכל מיני צורות לפרסם את שיטת החיבור. למרות שאסור לנו לצאת לרחובות, אסור לנו להתחבר בכל מיני אירועים, למעלה מזה אנחנו צריכים בינתיים לספר לכולם שהיחס הנכון בין האדם צריך להביא אותם לחיבור הפנימי. והחיבור הפנימי נקרא שהאגו שיש בינינו הוא יעלם, שאנחנו נתגבר עליו, ובצורה כזאת אנחנו נסלק את וירוס הקורונה. אם אני מתייחס לשני בצורה טובה, יפה, פנימית, לא יכול להיות שיש איזה מזיק בינינו, פשוט מאוד.

שאלה: האם הווירוס הוא סימן של ''בעיתו'', או שהוא יכול להיות גם סימן של ''אחישנה'', בגלל שהתגלתה צורת החיבור הלא נכונה?

לא, וירוס זה סימן של ''בעיתו'', כי הוא מגיע אלינו בצורת הדיכוי. ''אחישנה'' תמיד מגיע בצורה יפה, טובה. אם היינו כבר באיזו מידת נטייה נכונה מאחד לשני, בהתאם לזה היה מתגלה שאנחנו יכולים לבנות מערכות כאלו שמתקשרים זה בזה וזה בזה. ואז את כל העסקים האלה שאין בהם שום צורך ואנחנו רק בזה מקלקלים את הטבע, חלק מהעסקים האלו היינו מעבירים לעסק הפנימי שלנו, איפה שאנחנו מתאחדים יחד, מתחברים יחד, מדברים, עושים כל מיני פעולות של חיבור.

אני רואה שאנשים משתוקקים לכמה דברים מאוד מסוימים. הם משתוקקים לחנויות אופנה וכל מיני דברים, הם משתוקקים למסעדות, בתי קפה, הם משתוקקים גם לתרבות, אבל במיוחד למספרות, כל מיני מכוני יופי, כל מיני כאלה דברים. זאת אומרת, לא דברים הכרחיים. דברים הכרחיים ודאי שהם צריכים, אבל לדברים שיש בהם שם איזה יחס להיות מחוברים איכשהו אחד לשני. אנחנו צריכים להסביר על הצורה החדשה, שהטבע מכוון אותנו לחיבור. תחשבו על זה יחד, ותראו עד כמה כל אחד מתחיל להיות יותר חכם.

שאלה: בהמשך לְמה שאנחנו לומדים על למעלה מהדעת, ומה שדיברת עכשיו על הקורונה, שאנחנו צריכים לעשות עבודה ולהחזיק את עצמנו עם הציבור, מה זו אהבת הזולת ומה זו אהבת חברים ומה הקשר ביניהם?

אני לא יודע מה להגיד. אתה שואל, מה זה אהבת הזולת ומה זה אהבת חברים, ומה הקשר ביניהם? אהבת הזולת לא שייכת לאהבת חברים, אהבת הזולת זה משהו מעבר לעשירייה, כי מי שנמצא בעשירייה הוא לא זולת, זה חלקי הנשמה שלי, שאם אני לא מתקשר אליהם אז אין לי נשמה, אין לי איפה לגלות את העולם העליון, קשר עם הבורא, לכן על עשירייה לא מדברים בכלל, על החברים האלה. והקשר לאהבת הזולת, שאני צריך לראות את כל האנושות כחלקי הנשמה שלי, אבל מסביב, שהם מביאים לי את האח"פ כאילו. העשירייה שלי זה גלגלתא עיניים של הנשמה, וכל יתר העולם זה אח"פ של הנשמה שלי.

שאלה: מהו קנה המידה של מימוש המסר שלנו בעולם? כלומר, האם אנחנו צריכים להגיע עד לזה שנראה כל אדם בעולם כחבר? ואולי קונקרטית יותר, מה זה אומר מבחינת סדר היום שלנו, אולי להקדיש את החלק האחרון של השיעור לעולם לחלוטין, להיפתח, להזמין את כולם, כדי להקליט ולהעביר את זה לכל העולם?

יכול להיות, בינתיים אני רוצה למסור לכם כמה שיותר מידע על ה"לשמה", אבל אני מקווה שאתם מתחברים ביניכם, ומשתדלים לצאת לעולם בצורה נכונה ולפרסום התיקון לעולם, ולכן אני לא מקדיש לזה זמן. אבל תגידו, אם אתם לא עושים את זה לבד, אז נצטרך לקחת חלק מהשיעור ולעשות את זה. אין מה לעשות, זה ברור.

שאלה: התכניות שלך שמשודרות במהלך היום, הן מאוד חזקות, מהפכניות אפילו, ואני חושב שלא הכול יוצא לרשתות החברתיות. עד כמה חשוב לנו להיות נוכחים, ואולי אפילו לתמוך בכל מי שמקליט את התכניות האלה מחשבתית?

אני מוכן לכל דבר, תעשו, אבל אני לא יכול לעשות. זה שאתה שואל אותי זה לא טוב, אתם צריכים פשוט לקחת את זה ולבצע, זה הכול, לקחת את זה ולבצע. ואולי חלק מזה מבצעים, חלק לא, צריך לבדוק את כל הדברים האלה. אם לא תעבדו כאן יחד לא יקרה כלום, העולם שלנו יסבול ויתקדם הלאה והלאה רק מתוך הייסורים, ואז במקום קורונה אחת כבר תגיע קורונה שתיים ושלוש, ויהיו עוד הרבה כאלו, הם יקראו להם בשמות אחרים, אבל אלה יהיו בעצם אותם הייסורים.

שאלה: דיברנו היום על כמה נושאים. כשווירוס הקורונה התחיל להתפשט, היה לנו קל להגיע עם המסר של הכרת הרע, הייתה באמת הכרת הרע. ועכשיו, כשלאט לאט רוצים לחזור לתהליך, לנורמליות, הממשלות מתחילות להזרים כסף לשוק, ובעלי עסקים מקבלים עכשיו כסף, ושוב חוזרים למחשבה אגואיסטית, מה אני יכול לעשות עכשיו עם הכסף, וכבר קשה להם לשמוע עוד פעם על המסר הזה של חיבור, שצריך לשמור על הטבע ועל איזון, ועל כל דבר. אז אני רואה פה איזשהו פער, שאנחנו מדברים על המסר של חיבור, והמצב נהיה יותר גרוע, כי עוד פעם רוצים להגיע לשגרה ולא רוצים לשמוע את המסר שלנו. איך אתה רואה את זה?

אני לא מבין מה שאתה מדבר בכלל, מה זה שייך מה שהם מדברים לְמה שאנחנו צריכים לעשות. אתה רצית לשמוע מהם מה שאתה רוצה לשמוע, אתה רוצה לשמוע מהם שהם מדברים במילים של בעל הסולם, שלנו?

תלמיד: לא, אבל מה יכול לגרום לזה שיפתחו את האוזניים? כי אני רואה שצריך להגיע משבר עוד יותר גדול.

בטח שככה יהיה, יהיו להם אוזניים יותר אטומות ואתה צריך כנגד זה להיות יותר מוכן לחדור דרך האטימות הזאת. מי יעשה את העבודה במקומך?

תלמיד: ברור שצריכים לעשות את העבודה.

אלא מה?

תלמיד: אני פשוט רואה שעכשיו הכול כאילו חוזר לתהליך עוד יותר אגואיסטי מאשר לפני כן.

נכון, ככה זה צריך להיות, זה נקרא עד מלחמת גוג ומגוג, עד מלחמות המשיח, בטח.

תלמיד: מספרים למשל שבאוסטריה אנשים נהיים אגרסיביים, זו תחושה שרציתי פשוט להעמיק אותה.

זה טבעי לאוסטרים, זה לא חדש, אבל אני אומר לך, שום דבר טוב לא יקרה אם לא נעשה בכוח את ההפצה בכמה שאפשר בכל המקומות, בכל השטחים, בכל השפות, ובעצמנו אנחנו צריכים להיות מתוך זה מרוכזים יחד. וזה חייב להיות בצורה מאוד חזקה, ולא שאתם יושבים כאן בשיעור ואתם חושבים שעשיתם הכול, השיעור לא עושה שום דבר, שום דבר השיעור לא עושה להחדרת שיטת התיקון לשדרות העם, לשדרות האנושות, כלום. אם אתם חושבים שבזה יהיה תיקון, אז לא יהיה תיקון. אני עושה את שלי, מה אני יכול לעשות, אני אומר על זה בכל פעם, אבל אתם, שסוגרים אחרי השיעור את המכשיר שלכם והולכים לנוח, ובזה חושבים שגמרנו את היום, זה עוול גדול, יותר טוב שלא הייתם לומדים, כי אם אתם שמעתם מה לעשות ולא עושים, אז אתם אשמים.

שאלה: מה גורם לאדם לעבור מרשות הרבים לרשות היחיד? מה שאני הבנתי מהמאמר של בעל הסולם, מ"שמעתי", שבלי זה בן אדם לא יכול לראות את האמת. לכן אני מרגיש שזה בעצם אנחנו, כל העולם מתקרב לזה, כל האנושות צריכה לגלות שיש רשות היחיד, אבל מה גורם לזה, מה הטריגר?

רק שאנחנו נהיה מחוברים בינינו, ודרכנו, כמו שבעל הסולם מספר לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ודרכנו האור העליון יעבור לכל העולם, דרגה אחר דרגה, בפירמידה הזאת, מלמעלה למטה.

שאלה: אמרת שבגלל שאנחנו מפגרים, כל הבעיות שאנחנו עכשיו רואים מתגלות. ואם נתאר לעצמנו שאנחנו לא מאחרים, איך המצב היה נראה? כלומר באיזה קשר העולם היה צריך להימצא איתנו, בינם לבין עצמם, אם בינינו מתגלה הבורא ואנחנו איכשהו מעבירים את זה. מהו האיזון האופטימלי כדי שלא יהיו מכות כאלו?

אתה שואל כך, באיזה מצב אנחנו צריכים להיות כדי שהעולם יהיה בצורה יפה, טובה, בינינו, בינתיים. תתאר לעצמך, אנחנו צריכים להיות מחוברים במידה כזאת בינינו, שהבורא מאיר בינינו, ומהקשר בינינו, שהוא נעשה מלא במשהו, באור העליון, אנחנו מתקשרים לכל באי העולם, לכל העולם, ואז האור העליון מאיתנו, מאיר לכל העולם. ואז כל העולם, במקום להתנתק זה מזה על ידי וירוס הקורונה, היה יכול להתחבר זה עם זה בצורה יפה, טובה. גם ביניהם, גם לדומם צומח וחי, זאת אומרת לסביבה, וכל העולם היה מקבל דרגה אחרת של חיבור ותיקון.

וגם מתוך האינטגרליות הזאת שכל העולם היה משיג, הוא גם היה משיג שיש בזה כוח אחד, שהוא מנהל את הכול, שאין עוד מלבדו, והוא מסדר לנו את הכול, מתוך הרגשת הטבע האינטגרלי. ואז בזה כל העולם היה מתקרב להרגשה ולהשגת הבורא. וזה הכול בעקבותינו.

תלמיד: אז בכל פעולה שלנו, שאנחנו עושים בינינו בקבוצה, בעשירייה, אנחנו צריכים להחזיק את התמונה הזאת בפנים, בלב ובשכל?

כן, וודאי.

שאלה: איכשהו להשתדל ליצור אותה? איך בכלל הקשר הזה בינינו, נגיד בין העשיריות, או בין כולנו כקבוצה אחת, איך הקשר הזה מורגש? איך מעבירים אחרי זה את התחושה הזאת לאנשים? האם פשוט נכללים בהם או דרך זה שהם מתחברים, איך זה עובר?

הקשר בין כל חלקי המציאות, דומם, צומח, חי, מדבר הוא קיים, ואף פעם לא נעלם ולא נקרע ושום דבר לא קרה לו, אלא זה רק כלפינו, רק כלפי האגו שלנו. אבל באמת כולנו מחוברים יחד ונמצאים יחד בכלי אחד. לכן במידה שאנחנו משתוקקים להיות מחוברים, במידה הזאת אנחנו כן מרגישים את עצמנו שכבר מחוברים, ואז אנחנו מבצעים בינינו את שיטות החיבור, בהתקרבות, במסך משותף, בזיווג דהכאה, מעבירים את האורות, אלו לאלו, ואלו לאלו, וכן הלאה. בזה מקימים את המערכת הכללית של המלכות, שהיא כולה, כולה, מקבלת את האור מט' ראשונות.

שאלה: אתה אומר הרבה פעמים שאנחנו לא נתקדם קדימה אם לא יהיה לנו יסוד, את אותו רצון משותף לקשר עם הקהל החיצון. באיזו מידה לכל חבר בעשירייה, בקבוצה שלנו הקשר הזה צריך להיות? איפה צריכים להימצא אותם אנשים חיצוניים, בתוך הלב של האדם, מחוצה לו? איזה קשר צריך להיות איתם?

אנחנו נמצאים במערכת אחת, אנחנו גלגלתא עיניים, הם אח"פ, אנחנו לא יכולים להתקדם אם אח"פ לא יהיה גדול יותר. עלינו לקבל חסרונות מאח"פ ולהעלות אותם דרך גלגלתא עיניים שלנו לעלי עליון, לבורא, למדרגה עליונה יותר. אל תגיד לבורא, תגיד לאבא ואימא, זה לא חשוב איך להגיד את זה, או מאבא ואימא לאריך אנפין, זו אותה מערכת. אנחנו גלגלתא ועיניים בלבד, האח"פ זה האנושות, כל האנשים שאין להם קשר לנטייה לרוחניות. אנחנו צריכים למשוך אותם אלינו, קצת לחבר, להסביר להם.

איך אתה תסביר להם? דרך אקולוגיה, דרך חינוך, דרך יציאה מהמשבר, דרך טיפול בווירוס הקורונה. אתה צריך להסביר להם שזה טוב. אתה רוצה להגיע לחיים טובים, ובשבילך במונחים רוחניים זה השפעה הדדית בקבוצה, השפעה לבורא וחיבור עם כוח עליון, וכולי. אבל להם אתה מסביר את זה בדרגה נמוכה יותר, שצריך להגיע לחיבור בינינו, ואז אנחנו נגרש את הוירוס הזה, נהיה בעולם טוב יותר, יהיה מספיק לכולם מהכול, ונהנה באמת מהדברים הטובים, ולא על ידי זה שאנחנו הורסים את הטבע ואת עצמנו, וכן הלאה. אלו שתי צורות, שתי דרגות, אבל בעצם זו דרגת החיבור והאהבה. אצלנו זה בדרגה רוחנית ועם הבורא. אצלם זה ביניהם ועם הטבע. ואחר כך זה מגיע לכלי אחד, שגם הם מתעלים, מבינים ומרגישים מהו באמת המילוי האמיתי.

את התהליך הזה אנחנו חייבים להעביר לכולם, להסביר לכולם, ולהראות להם שזה קורה כבר עכשיו. ואם אנחנו לא מקבלים את הסימנים האלה שעכשיו מתגלים בצורה יפה, בפעם הבאה הם יתגלו לנו בצורה גרועה מאוד, וזה לא כדאי. זה לא יהיה כמו ווירוס הקורונה שיש עכשיו, שיש לנו כמה מתים וסתם איזה בלגן באנושות. כדי להוציא אותנו מהעסקים שאין בהם שום צורך, שלא נקלקל יותר מדי את הטבע, לכן הגיע וירוס הקורונה הזה. אלא בפעם הבאה זה יכול להיות בצורה כזאת שממש ימחקו חצי מהאנושות. הווירוס הבא יכול להגיע בצורה כזאת שתראה בכל בית, חס ושלום, שיש אנשים שחולים ומתים ואין מי שיקבור אותם. כמו שהיום יש לך, אבל היום יש לך את זה רק במקומות מסוימים, אבל כך יהיה ברחובות. המכה הבאה יכולה להיות ממש נוראית. אם אתה לא לומד ממה שיש לך עכשיו, ואתה ממהר לחזור למספרות ובתי נופש ועוד משהו, יהיה הרבה יותר גרוע.

תלמיד: אמרת שנסביר שהתהליך הזה מתרחש כבר עכשיו. איזה תהליך קורה עכשיו שצריך להסביר להם, זה בניית הפרצוף, מה התהליך שקורה עכשיו?

שווירוס הקורונה הזה נותן לנו להבין, שאנחנו צריכים להשתנות בהתנהגות שלנו, גם בינינו, בין בני האדם, וגם מבני אדם לטבע, דומם, צומח וחי. בסך הכול לסדר את החיים שלנו איפה שאנחנו נמצאים על פני כדור הארץ. מה כאן לא ברור? זה ברור לכולם, וברור שזה מה צריכים לעשות. והחיים הם לא חיים טובים, עם זה כולם מסכימים. רק בואו נעשה את זה ולא נחזור למה שהיה. עכשיו בדרך כדי לחזור למה שהיה, נתחיל לסדר את היחסים בינינו בצורה קצת אחרת, קצת יותר מתוקנת, פחות נזיק זה לזה, ופחות נזיק לטבע דומם, צומח וחי. אנחנו גם דברנו על זה שכך אנחנו צריכים להיות, אז בואו נעשה את זה.

אנחנו צריכים רק בכל זאת לחשוב, מה הטוב שאנחנו יכולים להוציא מווירוס הקורונה הזה שעבר עלינו, נניח שעבר, איזה מוסר השכל? איזה שיעור אנחנו צריכים להוציא מזה? במה להשתנות? אולי אנחנו נמצא בכל זאת סיבה למה זה, כדי שלא יקרה לנו יותר. או אפילו אם אנחנו לא מבינים למה זה קורה ויקרה, אבל גילינו כמה נקודות שיכולות להיות טובות, אז בואו לא נאבד אותן עכשיו. נשנה את המשפחה במשהו, נשנה את הלימודים במשהו, נשנה את העבודה במשהו, נסלק מאיתנו עסקים שאין בהם שום צורך, שהם רק כדי לייצר ולזרוק, לייצר ולזרוק, ויש לנו הרבה כאלה.

תלמיד: איך אתה מעריך את המצב הנוכחי, האם אנשים מסיקים איזה שהן מסקנות, האם יש איזה שינויים שמתרחשים, גם בקבוצה שלנו וגם בכל העולם?

אין שום שינוי. כל המנהלים האלה לא מבינים מה לעשות, מה שלא יהיה הם רוצים לחזור למצב הקודם. וודאי שעכשיו הם נמצאים ביחס זהיר יותר לכל דבר, אבל בסופו של דבר הם לא יודעים מה לעשות. לא שהם רעים או טובים, הם פשוט מוגבלים. הם לא יכולים לעכל את השינויים האלה שנעשים בטבע, ומתוך השינויים האלה מגיע וירוס הקורונה. ויש עוד הרבה וירוסים שיגיעו הלאה. אנחנו כבר עכשיו מגלים שאחרי הווירוס הזה מגיע עוד ועוד. מה אנחנו נעשה? שנתקדם מאין ברירה, מה שיהיה יהיה, עד כדי כך? כאן העבודה שלנו, כאן זאת העבודה של בני ברוך.

שאלה: אם אפשר שאלה אחרונה. אני לא רוצה לסגור את המחשב אחרי השיעור כמו שאמרת, אלא אני רוצה להימצא ביראה הזו ובניסיון בכל זאת לשנות משהו, לעשות משהו נכון. איך אני ואיך החברים שלי צריכים להרגיש במשך היום בחיבור ביננו, כלומר אנחנו צריכים את היראה ואת הקשר האלה עם האנשים מבחוץ, להחזיק בהם כל הזמן בחיבור ביננו או שאנחנו צריכים להתחבר ואז פשוט באופן נקודתי בעבודה שלנו להוציא את זה החוצה?

אתם כולכם בני ברוך העולמי חייבים להרגיש את עצמכם כממשלת העולם, ממשלה רוחנית, ואם אתם מתחברים יחד אתם יכולים לדון ולבצע בצורה רוחנית כל מיני פעולות כאלו שזה יגרום לטובת העולם, אתם יכולים לעשות את זה. אין לכם הרגשת אחריות, הרגשת היכולת לפעול, החובה לפעול, אין את זה בינתיים וזה מאוד גרוע כי אתם נמצאים בפיגור. זו חובה שאתם תרגישו שאתם ממשלת העולם.

אתם רואים שהאגואיסטים לא מסוגלים להתחבר, לא באירופה שהיא מתפרקת, ולא סין, אמריקה יוון והודו וכן הלאה. אף אחד לא יכול להחזיק בשום קשר עם השני, כולם נגד כולם. אתם יכולים למעלה מזה להיות כוח אחד המחובר במטרה אחת של איחוד של כולם על ידי הסיסמה, על ידי המשימה אחת, על ידי פעולה אחד שזה חיבור למעלה מהפירוד, שהפירוד יהיה לא חשוב. אנחנו לא מטפלים בפירוד, אנחנו מטפלים רק בחיבור למעלה מהפירוד. אנחנו לא צריכים להילחם נגד הפירוד ביננו, כולנו שונים, כולנו שונאים זה את זה, כולנו לא יכולים לסבול זה את זה, בסדר גמור, אנחנו לא מדברים על זה, שזה יישאר.

אנחנו למעלה מזה רוצים לבנות קשרי אהבה, חיבור ביננו, "על כל פשעים תכסה אהבה" זו הסיסמה שלנו, כך אנחנו הולכים. והמערכת הזאת, דווקא מערכת כזאת היא יכולה לנהל את העולם. היא כוללת בתוכה גם את האגו האנושי הגדול וגם את הכוח העליון של הבורא, החיבור העולמי הגדול, ומשני כוחות האלה אתם יכולים לעשות הכול כי אתם כוללים את הכול. ובזה אתם יכולים לנהל את העולם, להסביר להם הכול ולמצוא קשרים ולתת דוגמה ולהגיד ולפרסם, לפרסם את שיטת החיבור הזה.

ודווקא קורונה, שיהיה קורונה, אנחנו לא נלחמים, לא נוגעים בקורונה, בכלום. אנחנו צריכים רק דבר אחד, לקיים את הפירוד שהקורונה קובעת לנו, נניח שני מטרים זה מזה או עשרה מטרים זה מזה וכולם נמצאים בדירות שלהם וכן הלאה. אבל מתוך זה אנחנו מפתחים את החיבור הפנימי ביננו, הפנימי, עד שהחיבור הפנימי שלנו הוא יסלק את הווירוסים האלה, כי הוירוס הזה זאת התוצאה של השנאה ההדדית שלנו ביננו. אין בעולם שלנו יותר מהרצון לקבל עם שנאת הזולת והרצון להשפיע עם אהבת הזולת, זהו. והווירוס הזה הוא תוצאה משנאה שביננו שהיא יוצאת בצורה כזאת של וירוס ביולוגי.

בואו נמחוק קצת שנאה ביננו, נכיר לפחות שזה קיים ושאנחנו היינו רוצים להיפטר ממנו. כבר הרצון הזה בעצמו הוא יסלק את השנאה הזאת במשהו, אנחנו נראה מהיום להיום אפילו, לא למחר, להיום עד כמה שבזה אנחנו פשוט מרפאים את הכול. זה מה שממשלת העולם צריכה לעשות היום.

שאלה: השליטה הזאת היא לוקחת בחשבון שאנחנו צריכים להתנהל באופן חלקי, כלומר נגיד במדינה שלנו או בעיר שלנו, או שאנחנו מדברים על הנהגה בשינויים ברמה גלובלית שאנחנו מיד מכוונים את האנשים אל הבורא?

אתם צריכים קודם כל להיות מחוברים בינכם כ"גלגלתא עיניים" כול כולה יחד, ואחר כך מתוך זה להשפיע בכל האפשרויות כל חלק וחלק מגלגלתא עיניים האלה. נניח, קייב, פיטר, מוסקבה, לטין, איטליה, פוקוס גרופ, אילת, רחובות, רעננה, כל אחד ואחד שיפזר את הידיעות האלו כמה שאפשר בכל מיני צורות וכך אנחנו משפיעים. אין לנו יותר, זה עכשיו מתגלה במיוחד, אין לנו יותר חוץ מרשת קשר וירטואלי, אינטרנטי. אז דרך האינטרנט אנחנו חייבים לפעול, ובאינטרנט אנחנו נמצאים ברשת ובאמת זן רשת מיוחדת מאוד.

שאלה: יש כזו דעה שאם אני משתתף בשיעור הבוקר, מגיע לישיבות העשירייה זה מספיק לשם תיקון עצמי ותיקון העולם. איך להתייחס לחברים שלא משתתפים בהפצה?

אני אמרתי הרבה פעמים, אני מוכן ללמד את כולם אבל אחר כך, אחרי שאדם נמצא ולומד הוא צריך להחליט מה הוא עושה, לשם מה הוא נברא, ומה הבורא דורש ממנו. מה הוא לומד באמת מחכמת הקבלה, שהוא צריך לבוא לשיעור וללמוד? מזה הוא יהיה תלמיד חכם? אם הוא לא פועל כמו שבעל הסולם כותב לתיקון העולם, אז טוב לו שלא נברא משנברא. זה הכול.

אני לא זורק אף אחד, אני בכל זאת מקווה שהם יתעוררו, אבל אנחנו מדברים על האנשים שהם רוצים להגיע לגילוי הנשמה שלהם. בדור האחרון זאת חובה להיות בפרסום של שיטת התיקון וביישום פרקטי של שיטת התיקון. זה הכול אין לי יותר מה לענות.

אם אתה שואל אותי, אנשים שלא מפיצים בעיניי, כלפיי הם כמו תלמידים, הם כמעט ולא קיימים. אני מחזיק אותם "כי אולי, אולי יתעוררו" להמשך, לגלות את שם הבורא בעולם. אם הם לא עושים את זה אין להם זכות קיום אבל אולי בעתיד זה יקרה. יכולים להיות תלמידים כאלה מובהקים, שיודעים הרבה פלפולים ואת כל החומר, אבל אם הם לא פועלים בהפצה אין להם שום דבר, אין להם שום תקווה לתיקון הנשמה.

היום יש לי שיעור עם הנשים ואני מכבד אותן כי הם פועלות, הן מפיצות. ויכול להיות שיהיה להן יותר כוח להשפיע לעולם מאשר לגברים. ובאמת לולא הקושי שלהן להיות בשיעורים, כי הן מטפלות בהרבה דברים בעולם הזה, הייתי מלמד אותן יותר ויותר. אני רואה עד כמה שכדאי להשקיע בנשים יותר מאשר בגברים כי גברים מתעצלים, לא רוצים, כמו ילדים משחקים בכל מיני שטויות. אני רואה את זה כדברים מסוכנים.

שאלה: תודה רבה על זה שכשענית על השאלה של החבר מקודם, ממש פתחת את המודל שיכול להיות לנו מבחינת הנהגה, איך אנחנו יכולים למצב את עצמנו כלפי העולם. ובנוסף, תודות לסביבה החזקה שלנו, בעבודה בקבוצה אנחנו רוכשים את תכונת האמונה וזה בעצם מונע ממני סבל כמו שהעם סובל עכשיו. איך אני יכול להתחיל להרגיש את הסבל והדאגות של האנשים כדי להתפתח בהשפעה ובהפצה? ברור שבעשירייה אני צריך להרגיש את הסבל של העם.

להמשיך, להמשיך בהתקשרות לעשירייה וזה ילמד אותך איך להתכלל בצרה של החבר. אין יותר מזה.

שאלה: מה לעשות אם יש לי כעס גדול מכך שהאנושות לא לומדת שום לקחים, וכבר ממחר כל העסקים בארץ נפתחים והכול חוזר לשגרה ואנשים מסתובבים בחוץ כאילו מעולם לא היה וירוס. איך להתייחס לכעס שיש בי?

תרביץ לעצמך כי אתה אשם בזה ולא הם.

שאלה: איך אפשר לעבוד עכשיו עם הציבור לפי החיסרון שלהם? כי נראה שעכשיו, כשחוזרים לשגרה יש פחות עניין לשמוע את המסר.

אנחנו צריכים להסביר לציבור מה הוא הקשר הנכון ביננו שיביא אותנו לחיים הטובים ולא למשבר עוד יותר גדול, לקורונה בצורה עוד יותר גרועה. זה הכול. איך צריכים להיות בחברה, בקשר ביננו, כדי שבהחלט לא ניתן לווירוס להתפרץ יותר.

שאלה: כשאנחנו כותבים מאמרים לחיצונים איזה קשר אנחנו צריכים שיהיה לנו, לקבלה לבני ברוך, האם כדאי אם לא, תמיד יש ספקות?

אני לא יודע כי זה תלוי למי אתה כותב, באיזו צורה אתה כותב, אני לא יכול לתת על זה תשובה אחת וטובה לכולם, זה דבר עדין. אבל אחרי שאנחנו כותבים, יש קבוצה שבודקת את כול המאמרים האלה, אחרי הבדיקות שלהם אנחנו מפיצים ואז אנחנו לא מפספסים ולא נגרום נזק גם לקהל החיצון וגם לנו.

שאלה: במה להתמקד כדי שייבנה המ"ן הנכון, האם עלינו לשמור רגישות לכאב של אלה שהווירוס הזה פגע בהם, האם הכאב הזה יכול להיות חיסרון, או שאני צריך להיות מעל כל זה ובהכרה שזה הכול מביא לטוב ולבקש שיהיה חיבור?

יכול להיות שהטריגר, זאת אומרת, המעורר יכול להיות מזה שאני רואה כמה שהווירוס פוגע במישהו אחד, שני, מהקרובים וזה מעורר אותי, אבל בעצם אני צריך לקחת בחשבון את כל הכלי, כי בכלי האינטגרלי אם זה מתגלה במקום אחד, זה לא דווקא שכאן הסיבה כששם זה מתגלה אלא יכול להיות במקום אחר לגמרי.

שאלה: בזמן הנוכחי יש כיוון של בלוגרים באינטרנט והוא כיוון מאוד מפורסם. היום כשאנשים מראים את החיים שלהם ומושכים אליהם המון עוקבים הם משפיעים על דעת ההמונים. השאלה האם אנחנו יכולים בעמודים האישיים שלנו ברשתות החברתיות להראות את החיים שלנו בצורה גלויה, לספר על החיבור בינינו, על הספרים שאנחנו קוראים, על הקליפים שאנחנו צופים בהם, ובכלל לספר עלינו מתוך העמודים האישיים שלנו, האם זה אפשרי?

בבקשה תעשו את זה, ותפרסמו את זה, רק אני שוב אומר, מי שמפרסם בלי לבדוק את זה אצלנו בקבוצה, עם מי שאחראי על בדיקה וצנזורה, מי שיעשה את זה בעצמו, אנחנו נזרוק אותו בכלל מבני ברוך ולא נקבל אותו יותר. הוא חייב להיות אחראי על מה שהוא מפרסם כדי לגרום בזה טוב לנו ולאנושות, ולבורא, ושלא יסמוך על זה שהוא מבין. אלא כל דבר שאתה כותב אפילו ציור, אפילו תמונה, אתה חייב לשלוח אלינו ולבקש אישור.

קיבלת אישור תעשה ואז זה יהיה לברכה, אז זה יוצא מאיתנו זאת אומרת מכל הארגון שלנו. אני מזהיר שוב ושוב על זה.

שאלה: שמעתי באחת מהתוכניות שלך שאם היינו מחוברים בינינו יותר אז היינו יכולים לחלק כל מחלה לכולם ובכלל לא היינו מרגישים בה. אבל לאדם י פחד שהמחלה תיגע בו אז אתה יושב ומסתתר מזה ומקווה שהמכות האלה לא יגיעו אליך. אבל כשהמכות מגיעות אז אתה פשוט רוצה שהכול ייגמר ולא אכפת לך איך. איך להיכנס להרגשה שכל העולם זה הנשמה שלך, הגוף שלך, והכול נשלח דווקא אליך לתיקונך ולא לתיקונו של מישהו אחר?

להתכלל בהם בכוח בלי שום רצון, ושאתה נמצא איתם יחד להשתדל ולהתפלל שיהיה לך קשר איתם, עד שתרגיש שהקשר הזה נמצא, ואתה יכול להתפלל עבורם כמו עבור עצמך.

קריין: אנחנו ממשיכים בקטעים נבחרים מהמקורות בנושא העבודה באמונה למעלה מהדעת קטע 32.

"במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה. ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו. ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כמ"ש (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"." 

(הרב"ש, מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

לזה עוד צריכים להגיע, שאם אין הבורא עוזר, אני לא מסוגל. זה לא פשוט, אני לא יכול להגיד את זה מלכתחילה, זה לא מוסיף לי שום דבר. אני צריך את זה אחרי כל היגיעה שלי, אז אני מתפרץ ואומר שכאן זה רק הבורא שעכשיו יכול לעשות.

(סוף השיעור)