שיעור בוקר 05.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 154, מאמר "ג' תפלות"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 154, מאמר "ג' תפלות".

ג' תפלות - א'

תשמ"ה - מאמר ל'
1984/85 - מאמר 30

"בזהר בלק (ובהסולם אות קפ"ז דף ע"א) כתוב שם וזה לשונו "ג' הם הנקראים תפלה, תפלה למשה, תפלה לדוד, תפלה לעני. מאלו הג' מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפלה לעני. תפלה זו קודמת לתפלה של משה וקודמת לתפלה של דוד. שואל, מהו הטעם. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב, וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, תפלה לעני כי יעטוף. והיה צריך לומר, כי יתעטף. מהו, כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפלות שבעולם, שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת. והקב"ה בלבדו נתייחד באלו התרעומות, שכתוב, ולפני ה' ישפוך שיחו. כל צבאות השמים שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב"ה, במה משתדל. אומרים להם, הוא מתייחד בתשוקה בכלים שלו, דהיינו בנשברי לב. וזו היא תפלה שעושה איחור ועיכוב לכל התפלות שבעולם.

ויש להבין בענין ג' תפלות אלו, מהו הבדל בין אלו התפלות בין משה, דוד, עני. ומה היא החשיבות של עני, בזה שיש לו תרעומות על הקב"ה, ובשביל זה הוא מאחר כל התפלות. וגם יש להבין, מהו הפירוש, שמאחר כל תפלות שבעולם. וכי אין הקב"ה יכול לענות לכל התפלות בבת אחת, אלא שצריך לקבל זמן, כאילו צריכים לעמוד בתור בזה אחר זה חס ושלום.

ונפרש זה על דרך העבודה, שכל אלו התפלות נוהגות באדם אחד. וזהו ג' מצבים שהולכים בזה אחר זה לפי סדר העבודה.

והנה אנו מוצאים ג' חסרונות, שהאדם צריך לבקש מה', שימלא לו את ג' חסרונות האלו:

א. היא בחינת תורה, המכונה בחינת "משה".

ב. בחינת מלכות שמים.

ג. עני, שהוא בחינת נשברי לב, שנקרא בחינת כלים שלו, כנ"ל.

ויש להבין במה שאומר "קרוב ה' לנשברי לב", שזה נקרא "קרוב", שענין קרוב לומדים שהמשמעות היא השתוות הצורה. ומה שייך לומר שיש השתוות הצורה לגבי ה', אם הוא שבור לב. ועוד יש להבין, שאנו לומדים "קרוב לכל אשר יקראוהו באמת". משמע מהו קרוב, שאמת נקרא קרוב ולא שבור לב נקרא קרוב. ועוד יש להבין, מהו ענין התרעומת שיש לעני לה', וכאילו שה' אומר, שהצדק עם העני. כי אנו רואים, שבשביל התרעומות הוא שומע בקולו יותר מלאחרים, כנ"ל בדברי הזה"ק.

והנה בזהר (הקדמת הזהר דף קע"א אות קע"ד) כתוב שם וזה לשונו "פתח רבי שמעון, מי ששומח במועדים, ואינו נותן חלקו להקב"ה". ובזהר ובהסולם (אות קע"ה) מבאר שם מהו חלקו של הקב"ה וזה לשונו "חלקו של הקב"ה הוא לשמח את העניים, כפי מה שיכול לעשות, כי בימים האלו, במועדים, הקב"ה בא לראות את אלו הכלים השבורים שלו".

ומפרש שם בהסולם, מדוע חלקו של הקב"ה הוא עניים, שהכוונה על שבירת הכלים שהיתה קודם בריאת העולם. וזה לשונו "כי ע"י שבירת הכלים דקדושה, ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באות תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו, והם גורמים בזה לכל מיני עברות, כמו גנבה גזלה ורציחה".

ולפי זה יש לפרש, מה זה עני שטענתו היא בתרעומות. כי הוא אומר: "מה אני אשם, שהוא ברא אותי מהכלים הנשברים, שבשביל זה יש בי כל התאוות רעות ומחשבות רעות, שכל זה באה לי רק מזה שאני ממשיך משבירת הכלים, ששם היה מקום הראשון שרצו להמשיך את השפע עליון לתוך כלי קבלה על הכוונה על מנת לקבל, ולא כלל על הכוונה דלהשפיע. ומשום זה נקבעה בי בחינת אהבה עצמית, ובעבור זה אני נמצא מרוחק מכל דבר רוחני, ואין לי שום חלק בקדושה, ששם הוא היסוד רק בכלים שיש להם כוונה דלהשפיע. נמצא, שכל מה שאני סובל, שאין לי שום גישה לקדושה, ואני רואה, שאני מרוחק ממך בשביל שינוי הצורה, שיש לי מאהבה עצמית, שזה הוא כל השונא שיש בליבי, שהוא הוא הגורם לכל המצבים הרעים שיש לי, הכל בא מזה שאתה בראת אותי כך".

ומשום זה הוא בא בטענות ואומר: "אין אני מסוגל לשנות את הטבע, שאתה בראת אותי, אלא אני רוצה ממך, כמו שבראת אותי עם אהבה עצמית, תן לי עכשיו טבע שני, כמו שנתת לי הראשון, היינו רצון להשפיע, כי אין אני מסוגל להילחם נגד הטבע, מה שאתה הטביע בי. ויש לי ראיה לזה, שאתה אשם, היינו שאין בידי כוח להתגבר, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל') וזה לשונם, ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו".

נמצא, שהתרעומות של העני הן צודקות. זאת אומרת, שאין בידו כח להתגבר עליו אם לא שהקב"ה עוזרו, כדרשת חז"ל. אם כן הוא בא בטענה להקב"ה, שרק הוא יכול לעזור ולא אחר, משום שמדרשת חז"ל משמע, שהקב"ה עשה כך בכוונה תחילה, כדי שיהיה צורך לתפלה, כי "הקב"ה מצפה לתפלתן של צדיקים", היינו באלו שמתפללים שרוצים להיות צדיקים. והטעם לזה נתבאר במאמרים הקודמים בשם אאמו"ר זצ"ל.

נמצא לפי זה, שהתרעומות שיש לו על הקב"ה, שברא אותו בשפלות כזה, הוא צודק, היינו שהקב"ה בעצמו עשה, שאין לצפות ששום עזרו רק מהקב"ה. לכן נקרא תפלת עני בשם "נשברי לב", היינו שבא מבחינת שבירת הכלים כנ"ל. נמצא, שטענתו של נשברי לב היא טענת אמת. ואמת נקרא "קרוב", מטעם שהוא השתוות הצורה עם הבורא. לכן תפלה זו נתקבלה בראשונה, משום שכאן מתחיל סדר העבודה.

ובזה נבין מה ששאלנו: כאן אומר, ש"קרוב" נקרא נשברי לב. ושם למדנו, ש"קרוב" אמת, כמו שכתוב "קרוב ה' (נקרא) לכל אשר יקראוהו באמת". והתשובה, כי הטענה של נשברי לב היא טענת אמת. נמצא, ששניהם אותו דבר הוא, שפירושו הוא, שצריכים לדעת, כשבאים להתפלל להקב"ה, צריכים לדבר אליו דברי אמת.

וזה כמו שביארנו במאמר הקודם [כ"ט, תשמ"ה], שבא להתפלל לה', אז הוא צריך לדבר לה' שיעזור לו: היות שאני נמצא באמת במצב הכי גרוע מכל העולם, מטעם, הגם שיכול להיות, שיש אנשים שהם עומדים למטה ממני, הן בתורה והן בעבודה, אבל הם לא מרגישים את האמת כמו שאני רואה את מצבי. לכן עדיין אין להם החסרון כמו שיש לי. לכן אין נזקקים כל כך שאתה תעזור להם. אבל אני רואה את מצבי האמיתי, שאין לי שום שייכות לרוחניות אחר כל העבודה שהשקעתי, הן בזמן והן בכוחות. ומכל מקום אני רואה היום, "איך שהימים הראשונים היו טובים מאלה". ועד כמה שאני משתדל ללכת קדימה, אני מרגיש שאני הולך אחורה. זה נקרא "טענת אמת". ואליו שייך לומר, השתוות הצורה להקב"ה בזה שטוען טענת אמת.

ובזה נבין את השאלה, מדוע תפלת עני מעכבת כל התפלות, וכי אין הקב"ה יכול לענות על כל התפלות בבת אחת. אלא אנו צריכים ללמוד את כל הג' תפלות בגוף אחד. והפירוש יהיה, שאי אפשר לענות לאדם על מה שהוא מבקש, אלא לפי סדר המדרגה, מה שהאדם יכול לקבל. היינו, שאם יקבל את זה, יהיה לטובתו. מה שאין כן אם יקבל איזה מילוי שהוא מבקש, וזה יהיה לרעתו, בטח לא יתנו משאלתו, בשביל שהבורא רוצה להטיב לו ולא להרע לו.

אי לזאת, מוכרח התחתון לקבל מלמעלה כפי מה שחסר לו לפי אמיתית של התחתון. לכן הוא מוכרח להתפלל על עניות שלו, שיש לו תרעומת על מה שברא אותו עם רצון לקבל, שזה הוא מרגיש, שהוא כל הרע שבו, שעושה לו כל הצרות. ואח"כ הוא יכול לבקש שיתנו לו מלכות שמים, היות שכבר נתנו לו כלים דהשפעה, וכבר הוא יכול לקבל בחינת אמונה, הנקראת "מלכות שמים". זאת אומרת, אין האדם יכול להשיג עול מלכות שמים, הנקרא "אמונה", מטרם שיש לו כלים דהשפעה, כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח, בהסולם ד"ה "כי חוק") וזה לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

אי לזאת, מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה שניה, שהיא בחינת "דוד", היינו בחינת "מלכות שמים". נמצא, שתפלת העני מאחרת לכל התפלות. זאת אומרת, שמטרם שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות. לכן כתוב "תפלה לעני כי יעטוף", כנ"ל.

ואחר זה באה תפלה שניה, שהיא "תפלה לדוד", שהיא בחינת מלכות שמים, שהוא מבקש, שתהיה לו אמונה, שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות, כנ"ל בהסולם, כיון שיש לו כבר כלים דהשפעה, אז הוא כבר יכול לראות, איך שהוא פועל טובות.

נמצא, שאי אפשר להשיג אמונה, שהוא מלכות שמים, מטרם שהשיג מקודם בחינת תיקון המידות, שהוא צריך להיות תמיד מוכן להשפיע ולא לקבל בעמ"נ לקבל. אחרת מן השמים לא נותנים לו להשיג בחינת אמונה. וזה נבחן, שתפלת עני מעכבת כל התפלות. דהיינו כנ"ל, שטרם שהאדם מגלה את חסרונו, על זה שהוא משוקע באהבה עצמית, ורוצה לצאת מזה, אין לו לבקש על שאר דברים.

ואח"כ בא הזמן ל"תפלה למשה", שהיא בחינת "תורה", כי אי אפשר לזכות לבחינת תורה מטרם שמשיג בחינת אמונה, כי "אסור ללמוד תורה לעכו"ם", שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל". וכמו שאומר בזהר "אסור ללמוד תורה לעכו"ם", וכן מי שנימול עצמו ולא שומר מצות התורה, כמי שלא נימול דמי [דומה למי שלא נימול], כמו שכתוב (יתרו מפטיר) "ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה, אף על פי שחרבך הנפת עליה היינו שמול עצמו אבל ותחללה, שפירושו, כי חלל את המילה".

משמע מכאן, אפילו מי שנימול ויש לו הורים יהודים, עוד לא נקרא לגבי תורה בחינת "ישראל", שיהא מותר ללמוד עמו תורה, אם לא שומר מצות התורה. כך משמע מדברי זהר הנ"ל.

הנה בזהר (פנחס דף כ"ד ובהסולם אות ס"ח) וזה לשונו "ויין ישמח לבב אנוש, זהו יינה של תורה, כי כך עולה יין כחשבון סוד. ומה ביין צריך להיות סתום וחתום, שלא יתנסך לעבודה זרה, אף סוד התורה כך, שצריך להיות סתום וחתום. וכל הסודות שלה אינם נשקים אלא ליראיו".

הרי שבחינת תפלה למשה, שהיא בחינת תורה, היא מדרגה שבאה אחר בחינת מלכות שמים, שנקראת בחינת יראה, וזהו שתורה נמסרה ליראיו דוקא. וזה ענין מה שאמרו חז"ל "תפילין של יד קודם לתפילין של ראש", משום דכתיב "וקשרתם לאות על ידך, והדר, והיו לטוטפות בין עיניך".

והזה"ק מפרש, ענין תפילין של יד הוא מלכות, ותפילין של ראש הוא בחינת ז"א. ותפילין של יד צריך להיות מכוסה, משום שכתוב "והיו לך לאות על ידך", ודרשו "לך לאות ולא לאחרים לאות". ואמר אאמו"ר זצ"ל, שמלכות נקראת "אמונה", לכן צריך להיות בהסתר, שפירושו הוא, שמלכות, משום שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, נקרא זה בחינת "הסתר". לכן לאחר שמקבל את בחינת אמונה, שנקרא "מלכות שמים", אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שנקרא בחינת "ז"א", שהוא מרמז לתפילין של ראש, ששם כבר יש בחינת גילוי תורה. לכן אמרו חז"ל על פסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אלו הם בחינת תפילין של ראש, ששם שייך בחינת ראיה."

שאלה: האם כשעשירייה מתחילה להתפלל היא צריכה לחפש קודם כל "תפילה לעני", כמו שרב"ש כותב?

כן.

תלמיד: איך עושים את זה?

אני חושב שלא כל כך בעיה לראות שאין לאדם כלום ושהוא חייב להתאמץ להשיג חיסרון למילוי הנכון.

תלמיד: מצד אחד הוא רושם שבתפילה לעני אין אמת, ומצד אחר הוא כותב שיש בה אמת, אז לא ברור אם יש בה אמת.

יש בה אמת מפני שאדם יודע מה יש לו ביד, ולכן אם הוא שואל, אז בדק וראה שאין.

תלמיד: הוא בודק שהוא רחוק מה', זו האמת שלו?

לא רק זה, אבל זה העיקר כאן, כי אחרי זה הוא יכול לבקש התקדמות.

שאלה: איך מגיעים לשבירת לב?

מתוך זה שרוצים ורוצים התקרבות לבורא, אז כל אחד בחברה מגלה עד כמה אין לו מה שהוא מתאר לעצמו כקרבה לבורא, ואז יש לו מזה גילוי הלב השבור יותר ויותר.

שאלה: אם תפילת העני היא הכי קרובה, איך מגיעים למצב של תפילת העני?

אם אדם נמצא בסביבה שמקרינה אליו תנאים וחוקים של הסביבה הנכונה ככל האפשר, אז בהתאם לזה הוא מגלה על עצמו שהוא עני ואין לו כלום וזקוק לכוחות כדי להתקרב לבורא.

שאלה: איך בודקים את איכות התפילה לתיקון?

קודם כל לפי הריקנות הפנימית, שהוא ממש רואה שיש מרחק אינסופי בין מה שהוא מרגיש ובין מה שהבורא, וככל שהוא מבקש יותר כך הוא מגלה שהוא מרוחק יותר, ואין לו במה לרפא את עצמו.

שאלה: מי הוא "העני" מבחינת רוחנית? מדוע לעני יש תרעומות לקדוש ברוך הוא?

"עני" זה נקרא "עני בדעת". הוא לא מבקש שמחה, מצב רוח יפה וטוב, קלות בהתקדמות, אלא הוא מבקש רק יכולת להתקרב לבורא. אפילו שלא יהיה לו מזה כלום, אבל לזה הוא זקוק.

שאלה: מה היא טענה אמיתית ואיך אפשר להגיע אליה?

טענה אמיתית היא חוסר כוחות. לפני זה הוא צריך לתת תודה לבורא שפתח לו אפשרות לראות איפה הוא נמצא, עד כמה ומה חסר לו, והוא מודה לבורא על זה שלא עוזב אותו וכל הזמן מגלה לו אמת במצבו. ועם זאת הוא מבין, מרגיש שמה שהוא מגלה, אולי מקרב אותו, אבל בדרך לא שלמה. הוא רוצה להיות שלם עם הבורא, זאת אומרת להגיע להשתוות הצורה, לדבקות, לכך שמה שהוא עושה באמת פועל על הבורא ומקרב בין שניהם. זו בעצם הכוונה שלו.

שאלה: מאיפה אדם יכול לקבל את הכוחות להתגבר על היצר הרע?

ודאי שמהבורא, מאיפה עוד? רק מהבורא.

צריכים לחבר את כל השאלות, ככל האפשר לחזק את עצמנו, ויותר ויותר לדרוש מהבורא כוחות, מצבים שאנחנו מוכנים לעבור אותם, ללכת בהם, כדי שעל ידם נתקרב לאמת. כי ודאי שיש מרחק אינסופי בינינו לבורא, אבל אנחנו רוצים להיות מכוונים לאותה מטרה ורק להיות קשורים בזה, ושתהיה לנו שמחה מזה שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון, מכוונים בכיוון הנכון.

שאלה: אמרת עכשיו שהוא צריך קודם להודות לבורא על זה שהוא גילה לו חיסרון ואחר כך להעלות תפילה.

ודאי שעל זה שהוא קיבל חיסרון הוא צריך לגלות גם הודיה.

תלמיד: כן, אבל פה רב"ש רושם שיש לו תרעומת, הוא רב עם הבורא.

יחד עם זה.

תלמיד: אפשר להודות ולריב איתו ביחד?

כן, זה חלק מהאמת. לפחות במשהו הוא נמצא קשור לאמת, לנקודת הקשר. לפחות הוא יודע איפה היא ובאיזה קו הוא יכול להגיע אליה, אז לפחות על זה להודות.

שאלה: אם לפרוט את כל הדבר הזה, באמת יש הרגשה שקיבלנו עסקה לא כל כך טובה, אנחנו תקועים בתוך הרצון לקבל. זה מצב נתון, הרבה מרגישים את זה, אין מה לעשות עם זה, צריכים לצאת.

למה זו עסקה לא טובה?

תלמיד: אנחנו תקועים ברצון הזה.

זה בסדר, אנחנו תקועים אבל אנחנו רואים ממה הבעיה ושיש כאן סיבה, והסיבה היא הבורא שרוצה לקדם אותנו אבל עם זאת בתנאי מיוחד.

תלמיד: אנחנו צריכים בעזרתו לבקש שהוא ישנה אותנו, זו תפילת העני, שיתן לנו, הוא ברא אותנו בצורה כזו, שגם ישנה בעזרת ה' את כולנו. אבל יש פה נקודה אחרת, מצד אחד יש את המקל שמרביץ, כי אין הנאה מהיצור הזה שהוא ברא כרגע, והוא מסתיר את עצמו כדי שלא נאשים אותו, ומצד אחר יש את הגזר, אבל לא ברור לאן הדבר הזה הולך. לדוגמה, תכונת ההשפעה, אני מאוד רוצה להיות קשור לבורא, אבל אני לא קשור לתכונת ההשפעה, אני לא יודע מה זה, אבל להיות קשור לאיזה משהו גדול כולם רוצים. אז יש פה איזה אי בהירות לגבי התפילה עצמה, האם להיות קשור לבורא או להיות בתכונה אחרת שנקראת השפעה ואהבה? זה הפלונטר.

כן, אני מבין אותך. אבל צריכים לסדר אותו ולהבין שהבורא וצורת ההשפעה זה היינו הך. חייבים לעבוד על זה. זאת אומרת אנחנו צריכים להגיע לאהבת ה', זה נקרא להגיע לאהבת ההשפעה, לאהבת האהבה, לזה שאנחנו לא מרמים את עצמנו. כי אם אני מאוד אוהב את הבורא, אבל לא אוהב להשפיע, אז מה זה בורא בשבילי?

תלמיד: שני הדברים לא ברורים, אבל אני חושב שלהרבה אנשים יש את הרצון להיות בחסות הדבר הגדול הזה. אנחנו שייכים אליו, וכנראה משורש הנשמה יש משהו פנימי שאומר שאנחנו צריכים להצטרף אליו.

יש הזדמנות להצטרף, נכון.

תלמיד: אבל זה עטוף בעטיפה שנקראת "אהבה והשפעה", שאין לך מושג מהי. אתה מאוד רוצה להצטרף אליו, אבל פתאום יש איזה "קיטבג" של אהבה והשפעה שמדביקים אליך.

כן, מה לעשות.

שאלה: למה האדם בא בטענות לבורא ולא בטענות לעצמו?

כי הוא עדיין נמצא ברצון האגואיסטי ופועל מתוך מה שיש לו. חוץ מזה איך הוא יפנה לעצמו? דווקא ההיפך, ככל שהוא רואה מיום ליום יותר ויותר שהבורא הוא שקובע את כל החיים ואת כל המציאות, אז הוא מכוון נכון לבורא.

תלמיד: הוא צריך להגיע למצב שהוא מממש את כל ההזדמנויות שיש לו, ורק אחר כך הוא יכול לבוא בטענות לבורא. כי אנחנו מקבלים המון הזדמנויות, ואני מרגיש שהיו מצבים שיכולתי לעשות יותר, ועוד לא הגעתי למצב שאני יכול להגיד "זה בגללך, אתה צריך לעשות משהו, אתה צריך לשנות אותי". עוד יש המון עבודה מצד האדם בשביל להגיע לכזאת טענה.

בסדר.

תלמיד: האם עוד לפני זה אני יכול לבוא אליו בטענה צודקת?

כן, יש כאן טענה אחרת, שאנחנו בכלל לא מגיעים למה שהבורא אומר לנו שאנחנו צריכים להגיע. הבורא רוצה שנהיה באהבה, בהשפעה, בחיבור, בכל הכוחות שיש לו ואין לנו, ושנשיג את הכוחות האלה מתוך הקשר בינינו, שאנחנו נתקשר ונבקש ממנו.

אבל אנחנו לא יכולים להתקשר, אנחנו גם לא יכולים בצורה נקייה לבקש ממנו, כי זו בקשה לכוחות השפעה. יוצא שאנחנו לא מסוגלים לבצע את אותה עבודה שהוא דורש. אז מה הפתרון? יש למישהו תשובה?

שאלה: נתפסה אצלי סתירה פה בהסבר. נשברי לב הם קרובים לבורא כי הם אומרים את האמת איפה הם נמצאים. אבל זו לא השתוות הצורה, כי הם שבורים והבורא לא שבור. אבל עם זאת אנחנו יודעים ש"אני איתם בתוך טומאתם".

איך במצבים הנבזיים האלה שכתבו פה, איך מתוך המצב הנבזי הנמוך הרצון לקבל עם הבורא, שהוא איתנו בתוך הטומאה שלנו? איך פה אנחנו מחפשים? מהי העבודה פה? איך אנחנו אוספים כוחות?

אנחנו מחפשים איך לצאת מהמצב שלנו, איך להתעלות ממנו. זה העיקר, איך אני מתעלה מעל המצב שבו אני מגלה שאני נמצא בהפכיות מהבורא.

תלמיד: איך לדבר איתו? איך לשמוע אותו מהמצב שכולי מלוכלך?

אבל כנראה ששומעים. העבודה שלנו היא רק לבוא למצב שמבקשים. אם התפילה היא במקום, אז אנחנו מיד מקבלים את מה שרוצים.

שאלה: למדנו שרק ברוך מתדבק בברוך. במאמר הזה יש משהו אחר, התפילה לעני היא מתוך השבר וכן יש איזשהו קשר. מה ההבדל בין שני הדברים?

איך אנחנו קשורים לבורא דרך השבר הזה?

תלמיד: כן, דרך התפילה לעני. הוא קורא לזה "נשברי לב".

נשברי הלב זה השבר. זה שאנחנו בתוך הבקשה שלנו מסדרים קשר עם הבורא, אומנם הוא הפוך מאיתנו.

שאלה: הוא כותב פה "אי לזאת, מוכרח התחתון לקבל מלמעלה כפי מה שחסר לו לפי אמיתית של התחתון. לכן הוא מוכרח להתפלל על עניות שלו, שיש לו תרעומת על מה שברא אותו עם רצון לקבל, שזה הוא מרגיש, שהוא כל הרע שבו, שעושה לו כל הצרות. ואח"כ הוא יכול לבקש שיתנו לו מלכות שמים, היות שכבר נתנו לו כלים דהשפעה". הוא מתאר פה מצב שכבר בתוך העניות יש לך כלים דהשפעה. כלומר אתה רואה את הרצון לקבל, אז האם התפילה עצמה היא השפעה לבורא?

יכול להיות, אני לא יודע. אני שומע מה שאתה אומר. נראה.

שאלה: כתוב, "נמצא, שטענתו של נשברי לב היא טענת אמת. ואמת נקרא "קרוב", מטעם שהוא השתוות הצורה עם הבורא". מה זאת אומרת שאמת זה "קרוב" מטעם שהוא השתוות הצורה עם הבורא, ואז הוא קרוב לבורא?

אפילו שכביכול זה הפוך, אבל מצבו של האדם והאמת של הבורא הם קרובים.

תלמיד: אז בן אדם אומר לבורא, "אני מבקש אמת, לכן אני קרוב אליך, ובגלל זה תתחייב לעשות".

בסדר, אבל זה קצת מסובב.

תלמיד: איך נכון?

נראה.

תלמיד: נראה לי שכשהאדם רואה שהוא מלוכלך והוא כל כך רחוק מהבורא, אז זו כבר אמת, זה כבר חלק שבלי העזרה של הבורא הוא לא יכול לראות את זה, זה משהו שמגיע אליו מלמעלה. זו הנקודה שאולי קרובה לבורא, כי זה משהו שלא שייך לאדם עצמו, כי האדם יכול להיות רק תחת ההשפעה של הרצון לקבל.

וכשהוא אומר שפתאום הוא רואה את עצמו¹, הוא כמו שם את נקודת המבט שלו בצד של הבורא שכך הבורא רואה אותו. זה גורם לו להרגיש כל כך שבור ורחוק ובאותו זמן זו המתנה של הבורא, וזה גורם לו גם להרגיש תודה שהוא יכול לראות את עצמו כזה. כך אני מרגיש.

כן.

שאלה: כתוב במקורות שעני ומי שאין לו בנים נחשב כמת. איך יכול להיות שממצב של מת הוא הכי קרוב לבורא או לזה שהבורא ישמע לו?

כי במצב הזה מצד אחד הוא עני, שאין לו כלום, ומהצד האחר הוא קרוב לבורא, קרוב לאמת, שמצבו הוא אמיתי.

תלמיד: יכול להיות שזה קשור למה שכתוב, מי שממית עצמו על התורה² ?

זה לא בדיוק.

שאלה: למה העני רוצה שמשהו ישתנה?

כי אותה הרגשת העניות שיש בו, באה מהבורא כי כך הבורא מעורר אותו.

תלמיד: האם ההרגשה של שבור היא הרגשה נעימה או לא נעימה?

לא.

תלמיד: איך הוא יכול להיות בקשר עם הבורא במצב כזה?

הבורא מעורר אותו שירגיש כמה הוא רחוק והפוך.

תלמיד: האם מצידו כואב לו על מצבו שהוא שבור או שכואב לו שהבורא סובל מזה שהוא שבור?

אנחנו לא הולכים לפלפולים, אנחנו דנים לפי מצבו. הוא מרגיש שהוא שבור, הוא מרגיש שבתכונות שלו הוא לא יכול להיות קרוב לבורא.

תלמיד: אבל עם זה הוא מרגיש שהבורא נותן לו את ההרגשה הזאת.

זה דבר אחר, זה לא מכסה על זה.

תלמיד: אם הוא מרחם עכשיו על עצמו, שכואב לו שהוא שבור, אז זו בקשה אגואיסטית. מה המיוחד בבקשה הזאת אם יש רק בקשה אחת?

נכון שהוא קיבל את ההרגשה הזאת מהבורא. אתה יכול להגיד "לך לאומן שעשני", הבורא עשה לו את המצב הזה, את הטבע הזה, מצד אחד. מצד אחר, עכשיו כשהוא מגלה שהבורא בכוונה כך עשה לו, אז יש לו אפשרות לגלות את התפילה שהבורא יציל אותו.

תלמיד: למה שיציל אותו, כי רע לו, כי לא טוב לו במצב הזה?

כי הוא מגלה שהוא נמצא בעל מנת לקבל.

תלמיד: ואז הוא מגלה שהוא סובל מזה.

לא. סובל זה סובל, הוא מגלה שהבורא כביכול סובל.

תלמיד: האם כדי לבקש בקשה נכונה הוא צריך לגלות שהבורא סובל?

כן.

תלמיד: איך הוא מרגיש או יודע שהבורא סובל?

לפי שהוא רואה את התכונות שלו ואת התכונות של הבורא. זאת אומרת, יש לו איזה אור שמראה לו כמה הוא רחוק מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת, יש כבר איזו נגיעה בתכונה של הבורא אם הוא יכול להרגיש את העניות שלו.

ודאי.

תלמיד: האם על הנקודה הזאת הוא מודה?

כן. אבל זה עדיין לא מתוקן, זה גילוי הרע.

תלמיד: הוא צריך להחזיק במשהו כדי שהבורא יישאר בתמונה, לא סתם "אני סובל ורע לי".

הוא מחזיק בבורא שהפוך ממנו.

תלמיד: האם הוא מחזיק גם הודיה לבורא שגילה לו את מצבו הזה וגם הוא מרגיש את הסבל שמצבו גורם לבורא?

כן.

תלמיד: אחרת זה יכול להישמע כאילו רע לי.

לא. אתה שואל ככה, אם רע, אז על חשבון מי רע?

תלמיד: כן.

בסדר.

שאלה: רב"ש כותב במאמר הזה, וכמעט בכל מאמר אני נתקל בזה ש"שטרם שהאדם מגלה את חסרונו, על זה שהוא משוקע באהבה עצמית, ורוצה לצאת מזה, אין לו לבקש על שאר דברים.". הוא קושר פה שני מצבים, אחד שהאדם מגלה שהוא משוקע באהבה עצמית, זה ברור, וזה אפילו מגולה במידה כזו או אחרת. אבל הוא תמיד קושר את זה לכך שהוא רוצה לצאת מזה ובעצם לשני הדברים האלה יש פה עולם, זו העבודה, אלה החיים שלנו. זאת אומרת, מלגלות שאני באהבה עצמית לבין זה שאני באמת רוצה, זו האמת, שאני ארצה לצאת מזה.

הוא תמיד כותב שזה בא ביחד, הוא מדביק את שניהם. וזה לא כך, אני מגלה שאני באהבה עצמית ואני יכול כך לשרוף חיים שלמים בלי לרצות.

זה עוד לא נקרא שאתה מגלה שאתה באהבה עצמית.

תלמיד: אז מה זה נקרא שאני מגלה שאני באהבה עצמית?

זה ההיפך ממטרת הבריאה.

תלמיד: אני מבין שזה ההיפך ממטרת הבריאה, אבל הפער בין מה שאני מבין למה שאני רוצה זה עולם ומלואו, איך אני בכלל מגשר על הפער שאני מבין שאני הפוך ממטרת הבריאה, שאני כולי לעצמי? מטרת הבריאה היא שאני אהיה המשפיע, אבל מהמצב הזה לרצות להשפיע?

אלה שני דברים שונים. אתה רוצה להנות מזה שאתה דומה לבורא, או שאתה רוצה להנות מזה שאתה נמצא בשליטת הרצון להשפיע.

שאלה: הוא כותב שתפילת העני מעכבת את כל התפילות.

כן.

תלמיד: בכל מדרגה ומדרגה התפילה הזאת היא קודמת? היא הראשונה שאפשר להיכנס אליה כמו למשל יציאת מצרים?

לא. זאת אומרת, מה היא ההרגשה הסופית כדי לצאת ממדרגה?

תלמיד: התחלתית?

ההתחלתית.

תלמיד: הוא כותב שתפילת העני היא מעכבת את כל התפילות, שקודם כל תפילת העני, שאני לא יכול להשפיע לבורא.

כן. זו כבר תפילה שלימה צריכה להיות.

תלמיד: אז למה היא מעכבת כל התפילות?

כי לא צריכים את כל התפילות, אם יש לנו תפילה כזאת מהצד השני.

תלמיד: אז כל התפילות הן תפילות העני?

לא. אם יש לך תפילה כזאת, אז היא באמת תפילה אמיתית של העני.

תלמיד: אז תפילת העני היא כוללת בתוכה את כל התפילות, תפילת משה ותפילת דוד?

כן.

שאלה: מה לעשות במצב שמרגיש שבור לב?

לפנות לבורא, כי הוא נקרא "רופא לנשברי לב".

תלמיד: מה לבקש ממנו?

תיקון.

תלמיד: מה עושה מקובל שמרגיש חוסר רצון לחיות?

תלוי במה הוא עוד קשור עם הרצון הזה.

תלמיד: מה הכוונה?

אדם שלא רוצה לחיות, אז יש בו עוד הרבה רצונות, מחשבות, תשוקות. הוא בכל זאת רואה לפניו משהו. זה לא נקרא שאין לו עתיד ואין לו כלום, הכול שחור וזהו.

תלמיד: זאת אומרת לאדם אין אף פעם מצב של שחור מלא?

אנחנו עוד לא יודעים. אם היינו מרגישים דבר כזה, זה מצב נורא. זה נקרא "הארת השכינה".

תלמיד: ומה ההצלה במצב כזה?

מה הפתרון?

תלמיד: כן, מה מציל את האדם ממצב כזה?

על פניו, רק להגיע לדבקות. אבל זה לא קורה בבת אחת וזו פעולה מאוד קשה.

תלמיד: מה נותן חיים למקובל, ממה הוא חי?

מכך שמיום ליום הוא עושה טיפין טיפין את העבודות שלו בתיקוני המלכות, וכך הוא מתקרב לבורא. הוא מעביר מהרצון לעצמו לרצון של הבורא, כך הוא הולך וחוזר, הולך וחוזר.

תלמיד: ההרגשה הזאת של עני, עני בדעת, היא דוקרת את הלב, איך לא לברוח מלהרגיש את ההרגשה הזאת?

זאת שאלה. זה מביא אותו בחזרה לקבוצה. שאין לו על מי להישען. רק על אבינו שבשמיים.

שאלה: הבירור הזה של תפילה לעני, עני בדעת. אדם שהולך בדרך אומר אני מוכן לתת את הכול, אבל למחרת או אחריו יומיים או אחרי חודש הוא רואה שהוא לא נתן הכול, שיש עוד לתת. וזו נקודה כואבת, אבל היא מתבררת בדרך. הנקודה היא, האם התפילה לעני הזאת, העוצמה שלה, במקביל אליה גם מצטברת גם התפילה למשה, וגם התפילה לדוד, ברמות מסוימות, מה שנקרא "מעוכבות", ולמעשה התפילה לעני, החיסרון הגדול ביותר זה למעשה רק בגמר התיקון. כשהכול מתברר.

כן, בלי ספק שרק בגמר התיקון יהיה לך הכול ברור.

תלמיד: זאת אומרת, שזה לא כמו השכל הישר שאתה קורא, ואתה אומר קודם כל אני צריך לעשות תפילה לעני ואחרי זה אני צריך לעשות את זה. זה לא הולך כך ברמת מי שהולך בדרך.

לא. זה ממש סלט. באה חתיכה מכאן וכאן ומכל ההצטברות של המצבים האלו פרטיים, קטנים, מרכיבים את המדרגות שבהם עולים.

שאלה: טעמתי תפילת עני וטעמתי קצת מתפילת דוד אבל אני לא מבין מה זה תפילת משה. אתה יכול להסביר? במאמר הוא אומר "תפילת משה" שזו "תפילת תורה", הוא מדבר על תפילין אבל אני לא בדיוק מבין.

אנחנו נפתח את זה. זה יהיה לך ברור. לא מיד עכשיו, ולא מהמילים שלנו, אלא מתוך הניסיון, מתוך העבודה.

תלמיד: אין לך מילים כללית? איפה לכוון עצמנו?

לא. אין לי יותר מה לומר. תישאר תלוי באוויר.

שאלה: עני הוא חפץ חסד או חפץ חסד הוא עני?

עני הוא חפץ חסד.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפסיק לצפות מאנשים לכל מיני דברים ולהגיע להרגשה שרק הבורא יציל אותנו?

זאת עבודה ארוכה מאוד, עד שהאדם מרגיש כל מיני רצונות ונכשל בפיתרונם, ולאט לאט הוא מגיע למצב שאין מי שיעזור לו אלא כנראה רק הבורא, ומתוך הייאוש מסכים לעזרת ה'.

שאלה: מתי הבורא גורם לנו לראות את המצב השבור הזה?

זה יכול להיות בכל מצב. מצב שבור זה דווקא מצב טוב, שאני רואה שהדבר הזה שבור ואני צריך לתקן אותו, לקבל משהו חדש, לעבור לצד אחר או משהו. מצב שבור הוא טוב, כי אדם רואה לפניו שהדרך הנוכחית היא לא נכונה, הפעולה הזאת לא נכונה. זה מצב טוב כי הבורא מברר והאדם המקבל כבר מהמוכן.

שאלה: מהי התפילה האמיתית שעלינו להגיע אליה כדי לבנות את הכלים דהשפעה ולתקן את התכונות שלנו?

התפילה האמיתית היא בעצם פשוטה, שאני עושה כל מה שאני מסוגל ומעבר לזה מה שהבורא ייתן לי, זה יהיה כדי לקיים את רצון הבורא. זאת אומרת, ביטול ה-יש האמיתי.

שאלה: כשאדם נמצא במצב של עני זה מתיש אותו, הוא מאבד את כל הכוח. האם התפילה של האדם מתקבלת או שכל החברים יחד צריכים להרים חיסרון?

ודאי שיחד זה טוב, אבל אם אדם מבצע תפילה לבד, אז יש מקרים שהבורא עוזר לו ומפעיל את עצמו כעוזר, כחבר והאדם מגלה כך את עזרת הבורא ומתקדם.

תלמיד: זה ברור. כשהאדם נמצא הרבה זמן במצב הזה והוא לא מסוגל להיכנס לקשר עם הבורא, מה לעשות? פשוט להמשיך או שבאמת אולי הבורא רוצה שכולם יחד יעשו אותה עבודה?

ודאי שאנחנו צריכים להיות מקושרים. עכשיו השאלה היא, אם יש בעשירייה הרבה אנשים שעכשיו נמצאים בשלבים כאלה שמחפשים איך להעלות מ"ן לבורא, לעשות אותו ככל היותר נכון, חזק, קשור לכל החברה ובכל זאת איך להתקשר, להתאמץ כמו שאנחנו הולכים עם משהו כבד, מבקשים מחברים שיעזרו. אז מה אנחנו עושים? לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות בתפילה אחת.

בהרבה מקרים אנחנו צריכים אפילו לפנות לחברים ולבקש מהם השתתפות במשהו מיוחד, מסוים. זה כמו שאנחנו רואים חס ושלום שחבר חולה ואנחנו אוספים כסף כדי לעזור למשפחה שלו.

שאלה: האם זעיר אנפין כאן במאמר זה האדם העני והאם האדם הזה לא יכול לקבל את התורה בלי להיכנס למלכות שמיים?

כן.

שאלה: ענית שהעני הוא חפץ חסד, אבל לעני יש חיסרון מאוד גדול וחפץ חסד זה כאילו הוא הולך בלי חולצה ולא צריך?

לא, אם אדם לא מרגיש חיסרון, אז במה הוא מכסה את החיסרון? צריך להיות חיסרון ככל האפשר גדול והאדם מסוגל לכסות את החיסרון כביכול שאין לו, אז הוא נקרא חפץ חסד והוא צריך להיות בחפץ חסד בהתאם למדרגה שלו, במקום שמתגלה.

תלמיד: אז במה שני הדברים האלה שווים, עני וחפץ חסד?

לא, חפץ חסד הוא ממש מלא בזה שאין לו שום דבר והוא לא צריך יותר, נמצא בחפץ חסד, באור החסדים, והעני זה שיש לו כלים ריקים והוא לא יכול לכסות אותם. ואם הוא מביא את עצמו למצב של חפץ חסד, זה כבר על ידי עבודה גדולה ועל מדרגה גבוהה.

שאלה: למה אנחנו קוראים לאמונה עול מלכות שמיים?

כי אם אנחנו מתבטלים כלפי שמיים, אנחנו משיגים את דרגת האמונה.

שאלה: מה גורם לנו להזדהות עם העיכוב של התפילה? מדובר פה על כך שתפילת עני מאחרת את התפילות, אז מה עוזר לנו לזהות את האיחור הזה של התפילות?

כי אנחנו מגלים עד כמה תפילת העני יותר חשובה מכל יתר התפילות ולכן היא דוחה את כל יתר התפילות והן נותנות לה אפשרות להיות ראשונה.

תלמיד: מה גורם לעיכוב הזה שתפילת עני מעכבת את התפילות האחרות?

החשיבות של העני שמרגיש שאין לו כלום, אז הוא יכול להיות הכי קרוב לבורא.

שאלה: קל להתלונן בפני הבורא על דברים שהוא עושה, אבל איך עוברים מתלונות וטענות כלפי הבורא, לבקשה שישנה את הטבע שלנו? כי שוב, אנחנו כל פעם מחדש שוכחים את התפילות ואנחנו מתלוננים לבורא בגלל הדברים שאנחנו מרגישים, או הדברים שהוא נותן לנו.

אחרי שאנחנו מתלוננים לבורא, אנחנו עושים בזה חצי מדרגה ראשונה בבקשה שלנו, ואז מגיעים לחצי השני של המדרגה, מדרגת הבקשה שלנו, שמבקשים ממנו עזרה. הם משלימים זה את זה.

שאלה: למה אומרים שלב השבור הוא רחוק מהרוחניות?

כי לב זה הכלי ו"כלי שבור" זה נקרא שאין לו עליו צמצום, מסך, אור חזור. אין לו שום דבר כדי לבצע פעולה רוחנית. מבחינה זו הוא רחוק מהרוחניות.

שאלה: באיזה שלב של התפילה הלב השבור מגיע לבקשה להחליף את הטבע שלו בטבע שני?

כשהוא רוצה באמת לעלות מדרגת הלב השבור לדרגת הלב השלם. זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה זאת אומרת לבנות סביבה נכונה? ומה הם התנאים הטובים כדי לעזור לחבר אם הלב שלו שבור או שהוא במצב של עניות, כדי שלא יבודד את עצמו או יברח מהקבוצה?

סביבה נכונה היא שבכל מצב שאני נמצא היא יכולה לנענע אותי, להעמיד אותי בפנים לתיקון, ולרמוז לי או אפילו לגלות לי במה אני יכול לעשות צעד קדימה לתיקון. זאת חברה נכונה, שאני נמצא בה והיא ממש עוזרת, מעמידה אותי.

כמו שאנחנו מעמידים את התינוק כשרוצים ללמד אותו ללכת. אנחנו מעמידים אותו, רוצים שהוא יראה שהוא עומד בעזרתנו על שתי רגליים, ואחר כך עוזבים אותו קצת, מתרחקים ממנו. ואז או שהוא לא מתחיל או כן מתחיל, וכך אנחנו מרגילים אותו להרגיש אם אנחנו תופסים אותו או לא. כך גם ברוחניות אנחנו צריכים לעשות, בדיוק אותו דבר.

שאלה: מה זה אומר לעבוד בגוף אחד על תיקון המידות?

בגוף אחד על תיקון המידות, זה אומר שאנחנו מסכימים בינינו, ככל שיכולים להסכים, להבין את זה, שאנחנו צריכים לתקן משהו מסוים אחד, וכך מתקרבים לתיקונים. מתפללים יחד, מדברים על זה, לומדים על זה, וכך מתקדמים.

שאלה: האם אפשר על ידי הייסורים של הבורא לסדר משהו שחסר בחיבור שלנו, או את הייסורים של החבר?

אתה צודק, אנחנו צריכים לעשות את זה. אז נצליח להנות לבורא בדיוק כפי שהוא דורש מאתנו.

שאלה: מה לעשות במצב של ייאוש טוטלי, כשאני לא מרגישה קשר עם העשירייה ואין לי אפשרות לקשר עם הבורא דרך החברות?

כשאת מרגישה את שפלות עצמך, את אפסות עצמך, חוסר אונים מוחלט בכל המאמצים שלך והניסיונות שלך, עם כל זה צריך לנסות להרגיש שמחה, שמחה מכך שהשגת את הנקודה הנכונה. במקום שבו אדם לא מסוגל לעשות שום דבר, שם נפתחת בפניו אפשרות לאחוז בבורא ולראות שהבורא נותן לו הזדמנות לקיים את זה, לעלות.

שאלה: אם אני מתפלל עבור משהו ולא מקבל אותו, אז אני מבין שזה לטובתי. אבל אם אני מתפלל עבור החבר והוא לא קיבל, או אני לא קיבלתי מענה, אז האם זה גם לטובתו, כך אני צריך להתייחס לזה?

כך אנחנו צריכים להתייחס, כי אנחנו תמיד מקבלים תשובה. רק התשובה היא לא לפי הרצון ולא לפי ההבנה שלנו, לכן אנחנו מרגישים כאילו לא קיבלנו.

(סוף השיעור)

---

1. "אבל אני רואה את מצבי האמיתי,"↩

2. "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה," (מסכת ברכות, דף ס"ג, ע"ב)↩