בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 31.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*הכנה לשיעור*
כתוב אתם עשיתם אותי. מה זה עשיתם אותי? זה שאנחנו מתחברים בינינו ככל שיכולים, ודאי שלא יכולים ממש להתחבר, אלא מעל האגו שלנו, לכן זה נקרא עשיתם אותי. אנחנו בונים אותו ככל שאנחנו בונים את תכונת ההשפעה ההדדית בינינו, בזה אנחנו בונים, עושים את הבורא שישרה בינינו.. תכונת ההשפעה הדדית, חיבור הדדי שאנחנו בונים למעלה מהאגו שלנו, שתכסה אותנו תכונת החיבור, זה הבורא. הבורא זו תכונת האהבה, חיבור, השפעה הדדית שאנחנו מסוגלים לבנות בינינו. מאיפה? מהצורה ההפוכה שהבורא מעורר בינינו, צורת הקבלה, צורת הדחייה, האגו שלנו. אנחנו רוצים דווקא באפוקי ממנו לבנות את צורת ההשפעה, חיבור, התקרבות, למרות אותם הרגשות של דחייה וריחוק. כך אנחנו בונים אותו.

יוצא שההתקרבות בינינו זו בניית הבורא, בניית תשתית שהוא מתגלה ממנה. זו כל העבודה שלנו וכולה היא למעלה מהאגו שלנו, שנקרא השפעה למעלה מהקבלה, אמונה למעלה מהדעת.

*זו כל העבודה שלנו ולכן אנחנו צריכים יותר ויותר לתת תשומת לב כמה אנחנו עוסקים בה, רוצים את בה, עד שהבורא מתגלה וכביכול הולך לקראתנו ואומר לנו: "נו, בואו, בואו, בואו. אני כל כך מחכה לכם". זה מה שאנחנו צריכים לגלות. בהצלחה לכם בני ברוך*.

חלק 1 -אמונה למעלה מהדעת *

1. מה אנחנו צריכים לראות? לראות תוצאות שאנחנו פתאום מבינים קצת יותר בפעולות השפעה, בפעולות חיבור, בפעולות התעלות למעלה מהטבע הרגיל שלנו במשהו, וכך אנחנו צריכים להתכוון לכך שנרגיש את זה, נבין את זה, נבצע פעולות כאלו. וודאי אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה לבד, כי אין לנו שום אמצעים, שום כוחות לעשות פעולות השפעה. אבל *אם אנחנו עושים חיבורים חיבורים בינינו, אפילו מלאכותיים, אבל בכל זאת יש בהם משהו בהתגברות למעלה מהאגו שלנו, ואם אנחנו פונים לבורא שישתתף איתנו ויעשה איתנו פעולת ההשפעה, אז זה קורה. עוד מאמץ, עוד מאמץ, ואז זה קורה*. זה מה שאנחנו צריכים לבצע.
   
   הבעיה היא לא כל כך מסובכת. להשתדל לעשות פעולות חיבור, פעולות השפעה, ולקוות שאיזשהו כוח עליון של אהבה, השפעה, חיבור, ישתתף איתנו וייתן לנו את זה לבצע, אבל מפני שהאגו שלנו, הטבע שלנו הפוך מחיבור, אולי מאפשר לנו איזשהו חיבור חיצון אבל לא פנימי, ואנחנו רואים כמה בפנים אנחנו מאוד מנוגדים לזה, הפוכים מזה, *אז אנחנו צריכים להשתדל יחד לבצע כאלו פעולות כמה שאפשר יותר אמיתיות, יותר ויותר, וכל פעם ולבקש מהבורא שישתתף איתנו, שישתתף. נקווה שזה יקרה*.
   
   *אבל הכל נעשה ע"י 2 פעולות: מאמץ שלנו לחיבור, כדי לגלות בו את מהות החיבור שזה הבורא, ופניה לבורא שיתגלה ויעזור לנו בתוך המאמץ שלנו, ושבסופו של דבר נגלה את עצמנו מחוברים ע"י הכוח הזה שנקרא הבורא, שישרה בנו*. בואו נתקדם לפי הפסוקים שלנו ונבין יותר ויותר מה עומד לפנינו. סה"כ זו הדרך, זו העבודה שלנו. אנחנו צריכים להגיע לחיבור השלם, זה נקרא גמר תיקון של הכלי השבור של האדם הראשון שנמצא לפנינו כמקום העבודה שלנו.

2. אנחנו צריכים לקבל את העבודה הזאת, כמו שכתוב, *כשור לעול וחמור למשא*, כלומר בלי לעשות חשבונות, כי זה מה שיש לנו כדי לעלות מדרגת בהמה לדרגת האדם. לכן צריכים לעשות את פעולות החיבור, פעולות ההתקרבות, ולפי המאמץ שלנו ככל שנשתדל את זה לעשות, נראה מה חסר לנו, ואז פונים לבורא ומבקשים. ודאי שאי אפשר לפנות לפני שאנחנו עושים מאמצים....
   
   זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להתחיל אח"כ לממש את מה שכתוב בפתיחה לחכמת הקבלה, בתע"ס, שם מדובר כבר על פעולות הרצון לקבל שלא משתמש ברצון לקבל, ולמעלה מהצמצום יש לו כבר מסך לעבוד ברצון לקבל שלו בצורה הפוכה, בע"מ להשפיע, כדי להתחבר עם אחרים. מידת החיבור בין החלקים שבין הרצון לקבל לרצון אחד בעצם בונה בנו פרצוף, וכך אנחנו מתקדמים לפרצוף יותר ויותר גדול שיכלול בתוכו את כל הנבראים, כל הנשמות.

3. ש: מה צריך להיות הפער בין הרצון לקבל לאמונה למעלה מהדעת?
   ר: מינימלי. מינימלי. אנחנו בכל זאת לא יכולים לא יכולים למדוד את זה... אני לא יכול להגיד לך איזה, כי אין לך עדיין. זה נקרא עביות דשורש, עביות שורש, ז"א מינימלי. מה שמתגלה בכל אחד ואחד מתגלה לפי הטבע שלו. אם אני לפי הטבע שלי לא יכול להרים יותר מ-5 קילו, אתה יכול להרים לפי הטבע שלך אולי 50 קילו, אז לכל אחד ואחד זה נמדד מלמעלה ע"י המאור המחזיר למוטב בצורה אישית, אינדיבידואלית. כך זה קורה.

4. אנחנו רוצים להתחבר, אבל עדיין הרצון שלנו הוא בתוך הרצון לקבל. אנחנו רוצים להתחבר ברצון לקבל שלנו ולא למעלה ממנו, לא ברמה שנתעלה מעל הרצונות לקבל שלנו ונרצה להיות בע"מ להשפיע בצורה הדדית. *כשאני לפחות במשהו ארצה לחשוב על החברים ולא על עצמי, שאני אחשוב על הקבוצה, על הצורה שאנחנו כולנו מחוברים, ולא שייכים אף אחד לעצמו. ברגע שלכיוון של נקודת החיבור המשותפת נתחיל לחשוב, לנוע, להתקרב, אז נבין מה זה נקרא להיות בדרגת השפעה למעלה מקבלה, או במילים אחרות באמונה למעלה מהדעת, ואז נצליח*.
   
   *זה קורה, אנחנו מתקרבים למצב הזה אבל עדיין יש לנו לעשות כמה פעולות נוספות, בעיקר שכנוע פנימי עצמי כל אחד וכולנו יחד שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. יש קצת כבר בכל אחד ואחד משהו מזה, אבל עדיין זה לא פועל בצורה פנימית אמיתית אפילו במידה קטנה*.
   
   *זה יקרה. זה המצב הכי קשה, כי נכנסים לפעולה פעם ראשונה, זו פריצה, לכן זה נקרא מעבר המחסום. אח"כ, כבר בפנים יהיה לנו יותר ויותר קל. שם זה כבר עניין המדרגות, אנחנו נבין ונרגיש כל פעם איך אנחנו מתקדמים. תאמינו לי שזה אפשרי וקרוב, ואנחנו נעשה את זה*.
   
   אבל לא לקפוץ למעלה מכל זה, אלא לעמוד על זה שצריכים להתחבר בינינו בצורה פנימית, בחיבור כזה שנרגיש שהחיבור ממש משותף בינינו. זה מה שאנחנו צריכים להשיג, לרצות, לנוע לזה. אז נתחיל להרגיש מה זה נקרא באמת דרגה רוחנית. ומתוך החיבור בינינו, אפילו בדרגה הראשונה, כבר תהיה לנו איזשהו תפיסה, עוד לא השגה, אבל אפשר להגיד השגה, נגיד, מה זה נקרא רוחניות, מה זה נקרא לראות את המציאות באור ההשפעה לא באור הקבלה. זה הבדל גדול מאוד, *זה כמו להיוולד ממש לעולם החדש*.

5. ש: מה היחס בין אמונת חכמים לאמונה למעלה מהדעת....?
   ר: זה נושא לא פשוט. *אני צריך לבחור לעצמי מורה דרך, בעל הסולם ורב"ש*. אפשר לצרף אליהם אח"כ רמח"ל, אר"י, רשב"י ודאי. אבל מה שהכי קרוב לנו, שעוזר לנו בכל צעד ושעל זה בעל הסולם ורב"ש. הם בעצם שניים כמדרגה אחת, בעל הסולם כ-ג"ר של מדרגה והרב"ש כ-ז"ת של המדרגה שמעביר לנו את דברי בעל הסולם. אנחנו סומכים על זה*, אנחנו לוקחים את זה. חוץ מזה יש ספרים נוספים שגם הם כביכול ממליצים לנו כמאור ושמש, הרבה, אבל בכל זאת לא כדאי לנו כך להכניס את עצמנו לתוך עוד ועוד ספרים, כי זה יפזר לנו את נקודת הראיה. כדאי להיות קשורים למקור אחד, שזה בעל הסולם ורב"ש, וכך להתקדם.
   
   *אמונת חכמים היא חלק מאמונה למעלה מהדעת. אני לוקח את דברי החכמים, אני קובע לעצמי שהם אצלי כמורי דרך, ואני אוחז כמו קטן ביד של הגדול, תופס אותו ולא עוזב*...
   
   כך אנחנו צריכים להתקדם. העיקר סבלנות בדרך, כי יש הרבה מצבים שאנחנו בהם לא מבינים. אנחנו כאילו נגדם, לא רוצים לקבל אותם. צריכים לתת זמן לכל דבר להתיישב. העיקר להיות צמוד לאותם המקורות בלבד.

6. אני *הגעתי לרב"ש בשנת 1979 ומאז שהגעתי אליו וקיבלתי שם מספר שיעורים, אפילו בשיעור הראשון, אני זוכר שקיבלתי הרגשה שאני נוגע באמת שאליה הייתי כל החיים משתוקק, ועכשיו פתאום זה נפתח לי. לא שהבנתי, לא שהרגשתי משהו, אבל זו בדיוק אותה נקודה שאותה כל כך רציתי לשמוע ולהרגיש. מאז אני נמצא באותה באותו מצב. אני רק יכול להעביר לכם את ההתפעלות שלי*..

7. ש: יש התפעלות, אבל עוברת מהר ולא נשאר כלום.. ?
   ר: קודם כל טוב מאוד שזה מסתלק. אם היה נשאר, זה לא טוב. *אנחנו עוברים ליותר מצבים בתדירות יותר גבוהה. זה סימן טוב, סימן של התקדמות. לפי הרוחניות לכל מצב ומצב אין יותר מרגע, שנייה ממש והוא נעלם. אתה צריך שוב ושוב לעבוד*, כלומר כל הזמן לעבור לתדירות יותר גבוהה בכל שינויי המצבים, ולהתרגל שכך אתה מגיע למצב שאתה כל הזמן כל הזמן מתקשר, עד שתהיה קשור בצורה השלמה. זה לא היום, אחרי כל התיקונים שיהיה קשור בצורה השלמה בכלי המתוקן. עד אז כל פעם תיפול ותקום, תיפול ותקום. זה דווקא סימן לזה שאתה מתקדם.

8. ש: באמונה למעלה מהדעת זה בכל זאת איך מתייחסים להפרעות שבדרך?
   ר: אנחנו צריכים כל הזמן לשטוף את עצמנו במושגים האלה, אמונה למעלה מהדעת, עד שזה ייכנס בנו וייתן לנו איזושהי התרשמות שזה בינה, כוח השפעה שנמצאת מעל כוח הקבלה. אנחנו רוצים להתחיל לקבל איזשהו קשר לבינה, להשפעה, ולא להישאר רק מקושרים לכוח המלכות, כוח הקבלה, כוח הדעת. באמונה למעלה מהדעת יהיו לנו 2 הבחנות הללו ואנחנו נוכל להבדיל ביניהם ולבנות את המציאות שלנו בין שתיהן. כשאנחנו עולים, אנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת ואז גורמים לכך שהדעת שלנו גם תגדל. עד מתי? עד שהיא עולה לבינה. אנחנו צריכים לעלות את הבינה למעלה מזה, ומלכות עולה יותר, וכך אנחנו כביכול בעזרת הדעת דווקא עולים כל פעם לאמונה למעלה מהדעת ע"י זה שגדל בנו כוח הקבלה ואנחנו מתעלים לכוח השפעה.

9. ש: איך החיבור בעשירייה עוזר להבין מה זה טוב ומה זה רע?
   ר: חיבור בעשירייה נקרא טוב. ריחוק וניתוק זה מזה בעשירייה נקרא רע. *רק בין חיבור וניתוק, בין טוב ורע, אנחנו מגלים את המציאות*. כמו שכתוב, ותהיו כאלוקים יודעי טוב ורע. רק בין שניהם, בין חיבור וניתוק, *אנחנו יכולים להרגיש את המציאות, והמציאות הזאת היא הבורא*.

10. בעבודה דלהשפיע יש לנו שלמות, רק אנחנו לא יכולים להכיר בזה. לכן צריכים אנחנו להיות ב-2 מצבים. מצב אחד שאני עושה את ההשפעה, מבצע אותה, יחד עם זה אני מרגיש שאני לא נהנה מהשפעה ומחיבור. כך נתקדם ויהיה לנו זה כנגד זה. *העיקר כל הזמן לחדש מצבים*.

*חלק 2 - אחור וקדם צרתני*

11. ש: מה זה קליפה?
    ר: *קליפה* זה רצון לקבל בצורה הטבעית שלו שהבורא ברא. כך שאנחנו צריכים כנבראים להתחיל מהקליפה ולגדול. בתוך הקליפה הפרי גדל. אז בהתחלה אין הבדל בין הפרי עצמו והקליפה שעליו, עד שהוא גדל יותר ויותר ואז יש הבדל בין הפרי, פנימיות הפרי, לבין הקליפה שעל הפרי, עד שרואים שאפשר לקלף ולזרוק את הקליפה ולאכול את הפרי וליהנות.
    
    לכן בכל הפעולות שלנו אנחנו צריכים להבדיל איפה הקליפה ואיפה הפרי. הכל מתחיל מהקליפה. גם בעולם הזה כל דבר מתחיל מקליפה. בלי קליפה אי אפשר, אחרת הפרי לא יכול לגדול.
    
    ש: למה פתאום נעשיתי שותף?
    ר: הוא שותף בכך שמסכים, רוצה, משתף את עצמו בכך שבתוך הקליפה גדל הפרי, שבתוך הרצון לקבל האגואיסטי, לאט לאט אנחנו מבררים איך אנחנו ויכולים להוסיף את המאור המחזיר למוטב, כוח עליון שיגדל בנו, בתוך הקליפה, רצון להשפיע, כוונה דלהשפיע. במידה שאנחנו מושכים את האור העליון שנותן לנו כוונה ע"מ להשפיע על הרצונות דלקבל שלנו, אז הרצונות לקבל האלו הופכים להיות לראויים לקבלת האור העליון, לפי השתוות הצורה איתן, וכך הקליפה הופכת להיות לפרי.

12. ש: איך לעשות את ההבדלה בין האור לחושך בעבודה בעשירייה?
    ר: *אתה גם עכשיו נמצא בין האור ובין החושך, רק שאור וחושך בשבילך זה מתוק או מר, מובן או לא מובן, חם וקר, כל מיני כאלו דברים. אתה צריך לקבוע מה זה בשבילך אור ומה זה בשבילך חושך. אור זה השפעה, חיבור בקבוצה, ערכים רוחניים, והחושך זה ההיפך*.
    
    על פני הרצון לקבל אנחנו עולים מתעלים, ולכן ודאי שגם הסבל גדל. אבל *מהות הסבל אחרת. אני סובל מזה שאין לי אמת, שאין לי חיבור עם החברים, שאני לא מבין את הבורא. מהות הסבל עצמו שונה. קודם הייתי סובל מכל מיני דברים שבעולם הזה. היום אני לא כל כך שם לב אליהם. יש, אין, פחות, יותר, אלא יותר חושב ויותר משפיע עלי הבחנות רוחניות*.
    
    ש: הסבל הזה שאין לי חיבור עם החברים…?
    ר: זה *סבל מטרתי*, שבסופו של דבר מביא אותי לחיבור בינינו ועם הבורא.

13. ש: איך לצאת מחושך לאוןר...?
    ר: רק ע"י חברה. אם אין בך בפנים שום רצון להתעורר, לעלות, אז רק ע"י החברה. *מה יכול להיות חוץ מזה שיכול להרים אותך?.. החברה צריכה להיות מסודרת מראש למצבים כאלה שהיא מעוררת את כולם, מעוררת כל אחד ואחד. אתם צריכים מראש לקבוע זמנים להתעוררות כללית. כל אחד ואחד שייתן דוגמא לחברים שלו בעשירייה, כמה הוא רוצה לעורר את כולם, כמה שהוא דלוק, מתעורר מתוך גדלות המטרה, גדלות הבורא, גדלות החברים. הוא צריך להראות את זה לכולם, לתת דוגמא לכולם. אתה צריך לעורר את כולם, אתה צריך לחשוב איך לעורר את כולם. זה תמיד חסר, תמיד חסר. העיקר היא ההתמדה*, התמדה בכל הדברים האלה ככל האפשר.

14. אנחנו צריכים להתפלל לחיבור בין כולם, ורק על זה אנחנו מדברים. רק לזה אנחנו צריכים להשתוקק, כי רק בהתקרבות בינינו העולם ייראה יותר טוב. זה שיהיה ברור לנו, אני חושב שאין מישהו שיכול להגיד ההיפך. ברור שאם אנשים יתקרבו זה לזה אז לכולם יהיה יותר טוב. לזה אנחנו צריכים להתפלל ולהסביר לכולם, ובעצמנו לגרום למצב הזה בפועל. זה שהעולם לא יתקדם לזה לבד, זה בטוח וברור...

חלק 3 - פתיחה לחכמת הקבלה, המשך מאות קי״ז*

15. אני לא רוצה כ"כ לצייר. ציירתי המון שנים המון שרטוטים, ולאט לאט כשאני מגיע לצורה נכונה של תפיסת המציאות אני רואה שכביכול אין מקום לציור. הציור צריך להיות רגשי, פנימי בכל אדם. לכן להביא אותו לציור ולקשור אותו לציור זה כביכול הופך אותו לחכם ולא מקובל, כלומר הוא מתאר את הרוחניות על הנייר ולא על לוח ליבו. לכן בואו נשתדל בכל זאת לא להיות ציירים ומשרטטים.

16. מאיפה המקובלים באים? הם גם אנשים כמונו והיו כולם מקולקלים, אבל הם שייכים לנשמות כאלו שתוקנו לפנינו. הם הגיעו להכרת הבורא, הפכו את עצמו לכלים שדרכם האור יכול להאיר למדרגות יותר שבורות, כמונו. לכן אנחנו לומדים מהם מה לעשות, והם מעבירים לנו את האורות דרכם. כל האורות האלה מגיעים לנו מלמעלה, מהבורא. *בינינו לבורא נמצאים כל המקובלים, כל הנשמות. הכלים של המקובלים מעבירים לנו עוד דרגה מהבורא למטה, מטה מטה אלינו, עד שמגיעים אלינו*.
    
    לכן אנחנו צריכים לקחת בחשבון מה שקרוב אלינו, בעל הסולם ורב"ש, ומהם אנחנו יכולים לקבל את האורות לתיקון, שיהיו כוונות שלנו כולם ע"מ להשפיע, ואח"כ למלא את הרצונות שלנו שיהיו כולם בלקבל עמ להשפיע נ״ר לבורא. זו העבודה שלנו, זה התיקון שלנו, ובזה אנחנו נכללים בבורא, נעשים כמוהו.

17. עכשיו אתה רואה את כולם על המסך, ב"ב, אלפים, 3.5 אלף זה מה שאנחנו רואים לפנינו, ויש עוד כמה וכמה שצופים, אפילו לא מזדהים וכלום. ב"ב זו קבוצה שהיא מעל האנושות.
    
    ש: אנחנו מעל האנושות?
    ר: *אתה מעל, אתה יותר חשוב, כי בך תלוי תיקון העולם. אתה חייב, חייב ותיתן דין וחשבון עבור התיקון של כל העולם. אל תדאג, זה שאתה רוצה או לא רוצה כך, אבל המדרגה העליונה ראשונה היא שקובעת כל סדר המדרגות, ולכן ישאלו ממך*.

18. אנחנו צריכים להרגיש את הסבל של כל העולם. כמו הורים שמרגישים סבל, חס ושלום, כשילדים חולים. אנחנו חייבים להתכלל מהסבל הזה, כדי להמשיך על הסבל הזה את האור שמתקן ושממלא אותם. אז נגיע אליו, אליהם בחזרה, כך אנחנו לומדים בקשר בין הכלים העליונים והתחתונים.

19. *לכולם כל טוב, ושיהיו לכם שעות טובות גם לבירור כל הדברים. תחיו את מה שאנחנו לומדים, תעבירו את זה דרככם בכל מיני צורות. מבינים, לא מבינים, לא חשוב, העיקר זה להיות קשור לזה. מתוך זה אתם תצליחו בטוח. אנחנו כבר רשומים להצלחה, רק צריכים להוסיף לזה בכל זאת את כוח ההשתתפות*.
    
    אני מאוד מרוצה שיש מאיתנו לפעמים קבוצות כאלה שלא יכולות להופיע כנראה, ובכל זאת יפה. אנחנו בעצם אנושות אחת, אנחנו נציגים של האנושות. כך נתקדם לתיקון הכללי של אדם ראשון שכולל בתוכו את כל הנשמות של כל הנבראים. נתקן אותו יחד. תודה רבה ושלום, עד מחר.